הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 3152-08-15

מספר בקשה:27
בפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

המבקשים

1. מואיד שיך יוסף (התובע)
ע"י ב"כ עוה"ד אשרף שיך יוסף ואח'

2. ארליך מרדכי בן משה (נתבע 3)
ע"י ב"כ עוה"ד מיכאל קלדררו ואח'

נגד

המשיבה
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (נ תבעת 1)
ע"י ב"כ עוה"ד עוזי לוי ואח'

החלטת ביניים

רקע
התביעה שבפניי היא תביעה לפיצויים על פי חוק הפלת"ד כנגד המבטחת או "קרנית" ולחילופין תביעת נזיקין נגד הנהג הפוגע, הוא נתבע 3. "קרנית" הגישה הודעת צד שלישי נגד בעלי הרכב, שטרם הגישו כתב הגנה (ההחלטה אינה עוסקת בטענות "קרנית").

נתבעת 1 (המשיבה) ה נפיקה פוליסת ביטוח מקיף ו תעודת חובה לרכב מסחרי, השייך לחברה בבעלות התובע ואחיו (התובע מחזיק במניות).

בעקבות תאונת הדרכים בין רכב התובע לרכב נתבע 3, נגרם נזק לרכב ה מסחרי. המשיבה פיצתה את המבוטחת - חב' י. אחים תור להסעות בע"מ, והגישה תביעת שיבוב נגד נתבע 3 אשר הועמד לדין והורשע בגין אחריותו לתאונה ונהיגה בזמן שלילה.
במסגרת הסכם פשרה שילם נתבע 3 למשיבה סך של 46,000 ₪. הפשרה קיבלה תוקף של פסק דין (ת.א. 15706-03-16).

מאוחר לפשרה הסתבר למשיבה כי הפוליסה שהוציאה אינה מכסה "הסעה בשכר" ועל כן היא סבורה שאין לחייבה בנזקי הגוף של התובע. טענות אלו של המשיבה שנויות במחלוקת וצריכות בירור. התובע טוען כי הפוליסה שהוצאה לרכב המסחרי, לחברה להסעות ולמטרות עיסוקה, ובכל מקרה, בעת התאונה נהג לבדו.
מהות הבקשה
בפני בקשה מקדמית של נתבע 3, שזהה גם לטענת התובע בכתב תביעתו, המבקשים שאקבע כי נתבעת 1 מנועה מלטעון להעדר כיסוי ביטוחי , גם אם טענה זו נכונה, וזאת מהטעם שכבר שילמה את נזקי הרכוש שנגרמו לרכב בו נהג התובע, הגישה תביעת שיבוב נגד הנהג הפוגע וקיבלה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין סכום כסף.
המבקשים רואים בכך הודאת בעל דין, השתק פלוגתא או השתק שיפוטי.
לטענת ב"כ הנתבע 3 אין כל משמעות לכך שלא נדונה והוכרעה שאלת הכיסוי הביטוחי של נהיגת התובע, די בתשלום הפיצוי והגשת תביעת השיבוב כדי ליצור מניעות.
ב"כ הנתבע 3 מפנה לפסקי דין רבים הנוגעים בסוגית למעשה בית דין ועקרונות תום לב בהפעלת כוחות משפטיים של בעל דין .
המשיבה טוענת כי שילמה פיצוי בגין נזקי הרכוש מתוך טעות בתום לב וחיובה להמשיך ולשלם גם פיצויים בגין נזקי גוף, על אף שהפוליסה אינה מכסה את נהיגת התובע, תביא לתוצאה בלתי צודקת, שבה "חוטא יצא נשכר".

דיון והכרעה

האם הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין יוצר השתק פלוגתא

בע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (12.10.2009) (להלן: "פס"ד אספן"), חזר בית המשפט העליון על ארבעת הכללים לתחולת הכלל בדבר השתק פלוגתא כדלקמן:
" השתק פלוגתא לא יחול אלא בהתקיים ארבעה תנאים עיקריים:
קיומה של זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שהוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה הנדון;
שנית, קביעתו של ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא במסגרת פסק הדין הראשון להבדיל ממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה;
שלישית נדרש כי ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הראשונה ;
תנאי רביעי..זהות בין בעלי הדין..או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה או היותם "קרובים משפטית" לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון"

החלת התנאים הללו על הבקשה שלפניי, מביאה אותי למסקנה כי לא היה כאן השתק פלוגתא: לא התקיים דיון במשפט הראשון, הסכם הפשרה לא הוצג ולכן לא ניתן לדעת האם הוכרעה מחלוקת כלשהי או שהתשלום שולם לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות או בטענות מי מהצדדים, כפי שמקובל לנסח הסכמי פשרה.
להבנתי, היות הנתבעת מבטחת או לא של הרכב הנפגע לא היוותה פלוגתא חיונית לתוצאת הפשרה, אלא שאלת אחריותו של הנהג הפוגע לקרות התאונה וגובה הנזק.
כתב התביעה אף הוא לא צורף ואני מניחה כי אין הוא מוגבל לעילת השיבוב בלבד. גם אם היה מתקיים דיון והיה מתברר למשל שלא היה כיסוי ביטוחי, אני סבורה שעצם התשלום של חב' הביטוח למבוטחיה הקנה לה הזכות לתבוע אותו חזרה מהמזיק, מכוח דיני הנזיקין או עשיית עושר שלא במשפט, ולולא קיבלה פיצוי, יכולה היתה לתבוע החזר מהמבוטחת בטענה כי התשלום שולם כתוצאה ממצג שווא ומרמה, אף כי יובהר שוב ושוב, טרם גובשה התשתית הראייתית לטענה כלשהי של חב' הביטוח או של התובע, התביעה רק בתחילתה.

גם התנאי הרביעי להחלת השתק פלוגתא לא מתקיים בענייננו: אין יריבות בין נתבע 3 לנתבעת 1 (שניהם נתבעים בעילות תביעה שונות חילופיות ולא קמה להבנתי עילת תביעה ישירה של נתבע 3 כלפי נתבעת 1, אחרת היתה מוגשת הודעת צד שלישי). נתבע 3 אינו המבוטח של נתבעת 1 ולא נכנס בנעליו, ולכן אין לו כל מעמד משפטי בסוגיה זו, מלבד הרצון שלו שהתביעה תתברר ותשולם על ידי נתבעת 1 ולא על ידו.
גם תובע 1 אינו חליפו של נתבע 3 ואין ביניהם גם לא "קרבה משפטית", ולכן התובע אינו יכול להיבנות מתביעת הרכוש שהוגשה נגד נתבע 3, מיותר לציין כי לא הסתמך עליה עת נהג ברכב, שהרי היא נולדה לאחר התאונה.

אציין עוד כי השתק פלוגתא נועדה בעיקרה להוות "טענת מגן" ולא "חרב", ולכן ספק אם יכול התובע להעלותה. (הדעות בסוגיה זו חלוקות, ראו נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי עמ' 549-552 (1992), ע"א 4170/14 כהן נ' כהן (14.1.16) וההפניות שם ל-
ע"א 9551/04 אספן בנייה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (12.10.2009); ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי (3.9.2015) ומאמרו של אבישי אדד, שימוש לרעה בהליכי משפט הגנה דיונית מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות עמ' 79-80 (מהדורה שנייה, 2013).

האם פסק הדין שאישר הפשרה יצר השתק שיפוטי
הכלל כפי שנוסח ע"י ביהמ"ש העליון הוא כדלקמן: "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה" (ע"א 5 13/89 S/interlego a נ' lines bros. S.a-exin (1994).
תורת ההשתק נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות. זהו ביטוי דיוני של עקרון תום הלב (ראו ע"א 1662/99 חיים נ' חיים (27.8.02) שצוטט ע"י ב"כ הנתבע).
"הוא לא נועד לרווחת בעלי הדין, אלא להגנת הרשות השופטת וכי בהינתן העובדה שהכלל נגזר מדיני היושר, אין לעשות בו שימוש מקום שבו עלול להיגרם אי צדק בעקבות יישומו, ויש לבחון כאמור כל מקרה לגופו" (דברי כב' הש' חיות בע"א 4170/14 כהן נ' כהן, כשהיא מפנה לדין האמריקאי ולמאמרו של אדד המוזכר לעיל בעמ' 85).

כאמור לעיל, בשלב המקדמי שבו נמצאת התביעה טרם הוכח הכיסוי הביטוחי או היעדרו, לא ברור מתי נודע לחברת הביטוח הנסיבות שגרמו לה לשנות את עמדתה, ומה חלקו של התובע או מי מטעם החברה המבוטחת בהצגת המצג המוטעה או השגוי כטענתה. כל עוד לא נבחן תום הלב של הצדדים, אין מקום להכריע בסוגיה זו בשלב זה .
לבחינת תחולתו של השתק שיפוטי בהתאם לתכליתו, המבוססת על עקרון תום-הלב, עיינו גם: רע"א 11946/04 לובינסקי בע"מ נ' י.ת. נצר אחזקות בע"מ (22.5.2005)).

אציין כי גם בהשתק שיפוטי כמו בהשתק פלוגתא טרם הוכרעה בפסיקה הישראלית השאלה האם זו טענת "מגן" בלבד ( ע"א 4170/14 כהן הנ"ל) . כמו כן יש המצדדים בכך שהפעלת ההשתק השיפוטי מותנה ב"הצלחה קודמת" של ההליך המשפטי, במובן זה שהטענה הסותרת שנטענה שם התקבלה על ידי הטריבונל הראשון, כפי שנקבע בדין האמריקאי (ראו דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (8.3.05 ) שדן בסוגיה והשאירה בצריך עיון).

במקרה שלפניי, התביעה הראשונה כלל לא התבררה.

הודאת בעל דין
ב"כ נתבע 3 טוען כי תביעת השיבוב והסכם הפשרה מהווים הודאת בעל דין של נתבעת 1. הוא מפנה לת.א. (חי') 51142-11-15 מ.ב. נ' מנורה מבטחים החזקות בע"מ ואח' (5.6.18), שם נכתב בפסק הדין, לאחר שנשמעו ראיות ולא במסגרת החלטה מקדמית כי תשלום נזקי הרכוש (התשלום שם בוצע ללא תביעה משפטית) מהווה "הודאת בעל דין מחוץ לכותלי בית המשפט ולכן הנתבעות מנועות כעת מלטעון להעדר כיסוי ביטוחי ללא שניתן הסבר הולם מדוע בנזקי הגוף מעלות הנתבעות טענות אלו בעוד שבנזקי רכוש התגמולים שולמו והכיסוי הביטוחי לא הוכחש".
מעבר לעובדה שפסק דין שלום אינו מהווה תקדים מחייב עבור ערכאה מקבילה, במקרה שלפניי, הנתבעת מבקשת להוכיח את הנסיבות שגרמו לטעות, הנסיבות והטענה עצמה להעדר כיסוי לא הוכחה, הטענה כי התשלום מהווה הודאה אף היא לא הוכחה די הצורך.

זאת ועוד, כאמור, לא הוצג בפני כתב התביעה של הנתבעת בתביעת השיבוב ולא הסכם הפשרה. בכתב ההגנה בתביעה שלפניי, נתבע 3 כופר באחריותו לתאונה, והנה אף על פי כן מצא לנכון לשלם סכום נכבד לנתבעת 1 בתביעת השיבוב . אני מניחה שאין הוא מצפה שייטען נגדו כי העובדה ששילם את נזקי הרכוש מהווה הודאה באחריותו לתאונה והוא מושתק מלטעון אחרת, אם כך הם פני הדברים, מדוע הוא דורש מהנתבעת 1 מה שאינו דורש מעצמו, נדמה שחוסר תום לב או כשל לוגי עומדים בבסיס טענה זו.

סוף דבר
מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לקבוע כי הנתבעת 1 מנועה מלטעון העדר כיסוי ביטוחי.
אני מחייבת את התובע ואת נתבע 3 כל אחד לחוד, לשלם לנתבעת 1 סך של 1,500 ₪. מועד התשלום יידחה לסוף ההליך שלפניי, הסכום יקוזז או יתווסף, בהתאם לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ט, 19 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.