הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 30922-12-16

בפני
כבוד ה שופט אמיר דהאן

התובע 1
התובע 2
פלוני
המוסד לביטוח לאומי ( ענייניו הסתיים )

נגד

הנתבעות 1-2 – מודיעות לצד שלישי
1.פרותאל תיירות בע"מ
2.כלל חברה לביטוח בע"מ
3.טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ
4.הכשרה היישוב חברה לביטוח
הנתבעות 3-4
מקבלות הודעה לצד שלישי
לתובע 1: עוה"ד אריאל בן יוסף ואיתי דרין
לתובע 2 : עוה"ד נופר ליטמן.
לנתבעות 1-2 : עוה"ד חלי תורן ( בלטר גוט אלוני ושות' )
לנתבעות 3-4 עוה"ד שפרה תמיר ( כרמלי –ארנון ושות')

פסק דין

זוהי תביע ת תובע ומיטיב לפיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 בעת עבודתו במלון "לאונרדו" בירושלים , ולצידה הודעה לצד ג' ששלחו הנתבעות 1 ו ־2 נגד הנתבעות 3 ו־4.

בעלי הדין

התובע 1 , יליד 17/04/76, עבד כאחראי מטבח במלון "לאונרדו" ברחוב סנט. ג 'ורג' 9 בירושלים (להלן: המלון). המלון מצוי בהחזקתה של הנתבעת 1. הנתבעת 3 עוסקת במתן שירותי נקיון, ובמועד הרל וונטי היתה האחראית לנקיון המלון. בחלק מן המסמכים וכתבי בי-דין מו פיעות הנתבעות 1,3 בשמות של תאגידים אחרים (מלונות צרפת, אל שי אחזקה ) אך מטענות הצדדים עלה כי אין בכך כדי לגרוע מיריבותם זה לזה וכי כל אחריות חוזית ונזיקית הועברה לנתבעות 1,3 שבכותרת.
הנתבעות 2,4 הינן תאגידי ביטוח אשר ביטחו נתבעות 1,3 בהתאמה בכל הנוגע לסיכונים הרלוונטיים במועדים הרלוונטיים הנתבעות 2,4 לא העל ו כל טענה בעניין כיסוי ביטוחי ולפיכך יתייחס אליהן נוסח פסק הדין לשם הנוחות כגוף אחד עם נתבעות המבוטחות.
התובע 2 הוא המוסד לביטוח לאומי אשר היטיב את נזקו של התובע 1 – הטבה המקימה זכות תביעה כלפי המזיק הצטרף לתביעה בתביעת שיבוב משלו ועניינו עם כל הנתבעות נגמר בפסק דין מיום 15/09/10 . פסק דין זה אישר הסדר פשרה לפיו שולמו לתובע 2 258,000 ₪ .
טענות התובע 1
ביום 27/04/13, במהלך עבודתו, נכנס התובע1 למתחם מלתחות העובדים המצוי במלון . המתחם כלל חדר רחצה, ארוניות ושירותים. בפתח המלתחות החליק התובע 1 על הרצפה שהיתה רטובה ממים וחומר נקיון. התובע 1 נחבל בראשו ובצווארו וכן בכתפו וידו הימנית (הדומיננטית) ופונה לטיפול רפואי.
התובע 1 טען כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבעת 1 כלפיו, בהיותו עובד שלה ובהיותה בעלת המקרקעין ואחראית לבטיחותם . התובע 1 טען כי הנתבעת 3 הייתה שלוחה של הנתבעת 1 ולפיכך חובותיה של הנתבעת 1 חלות גם על הנתבעת 3. על־פי הפסיקה, על המעסיקה חלה חובה לספק סביבת עבודה בטוחה לעובדיה והיא איננה יכולה לפטור את עצמה מהאחריות רק בשל העובדה שהתקשרה עם קבלן חיצוני. התנהלותה הלא־תקינה של הנתבעת 1 באה לידי ביטוי בהותרת רצפה רטובה כתוצאה מליקוי או משטיפת הרצפה ללא ייבושה באופן מלא ומיד לאחר נקיונה וללא הצבת התרעה מפני החלקה. התובע 1 הדגיש כי הארוע לא ארע בסביבה האמורה להיות רטובה כמו חדר המקלחון או בסמוך לו אלא בכניסת המלתחות בהליכה באופן רגיל, כשהוא נועל נעליים; וכך לא מדובר היה בסיכון צפוי וטבעי כי אם בסיכון בלתי־סביר. התובע 1 טען כי בנסיבות אלה אין לייחס לו אשם תורם.
התובע 1 הדגיש כי ראיה מרכזית הייתה דו"ח פציעה שנעשה על־ידי איש בטחון של המלון והוגש למוסד לביטוח לאומי ומשם הוגש לבית המשפט על ידי הנתבעות 1-2 . המסמך הוגש לתיק בין מאות עמודים שהגיש המל"ל. במסמך נרשם: "חשוב לציין כשהגעתי למקום האירוע המקום היה עם שלולית של מים ועם סבון, כיור שבור". הנתבעת 1 לא השיגה על טענות התובע 1 בדבר אופן קרות האירוע ואף לא העידה כול עד מטעמה בניסיון לסתור את גרסת התובע 1 . התובע 1 תאר כיצד קב"ט המלון דאג לפנותו לטיפול רפואי. בתחילה פונה התובע 1 לקופת חולים ומשם הופנה לחדר מיון. ביום 17/6/14 עבר התובע 1 ניתוח בכתף הפגועה בניסיון לשפר את מצבו . התובע 1 הוכר על ידי התובע 2 כנכה בשיעורים שונים (15%-100%) לתקופה של שנתיים, עד ליום 01/05/15. החל מהמועד האמור נקבעה לתובע 1 נכות צמיתה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 35(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז–1956 (להלן: התקנות).

חוות־דעת רפואית בתחום האורתופדיה שהוגשה מטעם התובע 1 קבעה לו 37.5% נכות תפקודית צמיתה בהשראת סעיף 41(1) + 15 לתוספת לתקנות מל"ל .
בית המשפט מינה מומחה מטעמו והמומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 41(1)(א) לתוספת לתקנות.

ביום 30/10/17 נבדק התובע 1 על ־ידי רופא תעסוקתי אשר קבע כי הוא יכול לעבוד ללא מאמצים גופניים וללא הרמת משאות השוקלים יותר מ־4 ק"ג. במשך כשנתיים מעת הפגיעה נאלץ התובע 1 להפחית את שעות עבודתו (כאחראי משמרת) כדי מחצית מהיקף משרתו אשר עמדה על כ ־220 שעות חודשיות עד אשר חדל הרופא התעסוקתי מהוראה זו. כיום התובע 1 עובד אצל הנתבעת 1 כסגן שף, בתפקיד שהוא ניהולי באופיו , כתוצאה מהמגבלה הרפואית ־התעסוקתית האוסרת עליו לבצע פעולות פיסיות. לפיכך מבוקש לפסוק פיצויים לתובע על־פי שיעור נכות תפקודית שלא תפחת מ־30%.

התובע 1 פירט את בסיכומיו את ראשי הנזק שתבע ואין כאן המקום לחזור על סיכומים אלה במפורט אלא בראשי נזק:

הפסדי שכר לעבר – עובר לפגיעה התובע 1 הועסק כ ־220 שעות בחודש והכנסתו החודשית עמדה על 7,500 ש"ח. במשך כשנתיים לאחר הפגיעה נאלץ הנאשם לצמצם את משרתו ל־95 שעות בחודש, והכנסתו עמדה על כ־5,000 ש"ח. מכאן אבד שכר של 2,500 ש"ח בממוצע לחודש. התובע 1 טען כי בגין 5 שנים לעבר יש לפצות את התובע 1 ב ־150,000 ש"ח.

הפסדי שכר לעתיד – כיום שכרו החודשי ברוטו של התובע 1 הוא 10,000 ש"ח. יש לפצותו בהפסד שכר של 3,000 ש"ח לחודש , המשתקפים בנכות הרפואית והתפקודית. התובע 1 הגיע למיצוי השתכרותו במומו , ובשל הפגיעה לא יוכל להתקדם לדרגה בכירה יותר בעבודה או להיות מועסק כשף במקום עבודה אחר. סה"כ פיצוי נדרש ־597,588 ש"ח.
הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 12% מסך הפיצוי הנתבע בגין אבדן השתכרות: 89,710 ש"ח.
כאב וסבל/נזק לא־ממוני – התובע 1 עבר סבל רב, לרבות ניתוח משמעותי בכתף ותקופת החלמה ארוכה וקשה. גם כיום התובע 1 נוטל משככי כאבים בשל הכאבים בכתפו. בגין ראש נזק של כאב וסבל נתבע סך של 400,000 ש"ח.
הוצאות רפואיות ונסיעות – לא כול הוצאותיו הרפואיות של התובע 1 כלולות בסל הבריאות. בגין ראש נזק זה (לעבר ולעתיד) נתבע סכום של 75,000 ש"ח.
הוצאות ניידות מוגברות – בעקבות הפגיעה טען התובע 1 כי נגרמו לו הוצאות ניידות מוגברות והוא נאלץ וייאלץ להשתמש באופן מוגבר במוניות וברכב פרטי לצורך ניידות. בגין ראש נזק נתבע סך של 35,000 ש"ח.
עזרת צד ג' – התובע 1 מוגבל כיום ויהיה מוגבל בעתיד לנהל את משק ביתו ולבצע פעולות כגון בישול, הרמת משא, שטיפת הבית ונקיונו, עריכת קניות, כי בוס וגיהוץ, רחיצת כלים וכו'. על־פי דין ניתן לפסוק פיצוי גם בגין עזרת המשפחה שניתנה ללא שכר. סה"כ ־167,604 ש"ח לעתיד.

ניכוי מל"ל –התובע 1 אין לנכות מסך הפיצוי המגיע לתובע מעבר לסך העולה על הסכום ששולם לתובע 2 במסגרת ההסדר.

טענות הנתבעות 1 ו ־2

בזמנים הרלוונטיים לתאונה שימש התובע 1 כאחראי מטבח חלבי. התובע 1 שב לעבודתו כבר למחרת הפגיעה. בשנת 2017 קודם התובע 1 לתפקיד סגן שף והוא בתפקיד זה עד היום.
הנתבעת 1 התקשרה בהסכם עם הנתבעת 3 על־מנת שהאחרונה תבצע את עבודות הנקיון במלון. הנתבעת 4 ביטחה את הנתבעת 3 וגם את הנתבעת 1 כמזמינת העבודה בפוליסה הרלוונטית, וגם הוציאה אישור קיום ביטוחים המכסה את הנתבעת 1 באופן ראשוני.
הנתבעות 1-2 טענו כי לא ברור מה מקור התאונה לשיטת התובע 1. בטופס התביעה מהמל"ל לתשלום דמי פגיעה נרשם כי התובע 1 " נכנס למלתחות גברים על מנת לשטוף את ידיו והחליק ברצפה על כתף ימין עקב רצפה רטובה". בכתב התביעה נטען כי התובע 1 החליק בפתח המלתחות אשר עברו נקיון זמן קצר קודם לכן. בעדותו אמר התובע 1 כי יכול להיות שמישהו שטף את הידיים ויכול להיות שמישהו שטף שם את הרצפה. מכלל העדים אין טיעון ברור מה מקור המים שהיו על הרצפה. אם מדובר במים שטפטפו לאחר שטיפת ידיים הרי שמדובר בסיכון טבעי בסמוך לכיור ולא ניתן לדרוש מהנתבעת 1 להציב עובד נקיון על כל מטר רבוע במלון במשך 24 שעות ביממה. אם מדובר במים שמקורם בשטיפת רצפה, הרי שהחבות מוטל במלואה על הנתבעות 3 ו ־4. מחומר הראיות שבפני בית־המשפט עולה שהתאונה ארעה כאשר התובע 1 עבר את חדר המלתחות ונכנס לחדר הפנימי שבו יש משמאל מספר כיורים ומולם חדרי שירותים (בהמשך נמצאת המקלחת). הנתבעות 1-2 לא התייחסו לדו"ח איש הביטחון מטעמן אשר הוגש על ידן.
הנתבעות 1-2 טענו כי התובע 1 לא הצביע על מעשה רשלני שהנתבעת 1 עשתה ואשר גרם לתאונה. חבות מעביד לנזקים הנגרמים לעובדיו במהלך עבודתם איננה מוחלטת. לא הוכח קשר סיבתי משפטי בין התנהלות בלתי־סבירה של הנתבעת 1 (אם יקבע בית־המשפט שיש כזו) לבין נזקיו של התובע 1. הנתבעת 3 (חברת הניקיון) היא האחראית להימצאות מים בחדר הפנימי של המלתחות, בין אם מקורם בטפטוף משטיפת ידיים ובין אם מקורם בעבודות נקיון. מכאן כי החבות הנזיקית לתאונה מוטלת על הנתבעות 3 ו־4, ו יש לקבל את ההודעה לצד ג' ששלחו הנתבעות 1 ו־2 נגד הנתבעות 3 ו־4.
הנתבעות 1-2 טענו כי הנתבעות 3-4 אחראיות אחריות חוזית מוחלטת כלפי כל נזק בשטח הנתבעת 1 . לטענתן בהתאם לסעיף 7 להסכם משנת 2012 וסעיף 10 להסכם מיום 05/11/12, הנתבעת 3 אחראית בגין נזקי גוף ישירות כלפי הניזוק, ואף התחייבה לשפות את המלון (הנתבעת 1). לפיכך נטען כי אין לחלק את האחריות לנזק בין הנתבעות, אפילו אם מוטלת הייתה מוטלת אחריות נזיקית על המזמין (הנתבעת 1). ביטוח הנתבעת 3 על־ידי הנתבעת 4 כולל קביעה כי ביטוח זה, כולל ההרחבה לשיפוי הנתבעת 1, קודם לכול ביטוח אחר שנערך על־ידי המלון.
הנתבעות 1-2 טענו כי הסכם הפשרה בין התובע 2 (המוסד לביטוח לאומי) לבין הנתבעות 3 ו־4 יש בו ראיה המלמדת על לפחות 70% אחריות של הנתבעות 3 ו־4 לתאונה. בנוסף נטען כי יש להטיל על התובע 1 רשלנות תורמת בשיעור ניכר , שכן במלתחה היו עובדים רבים ורק התובע 1 הוא זה אשר מעד – משמע הדבר היה באשמו ובהתנהגותו הבלתי סבירה .
לעניין שיעור נכותו הרפואית של התובע 1, המומחה מטעם הנתבעות 1 ו־2 קבע נכות בשיעור של 5%. מומחה בית ־המשפט קבע נכות בשיעור 20%. מבחינה תפקודית, התובע 1 עובד בהיקף מלא משנת 2017 וקודם לתפקיד סגן שף , תוך שתפקידו הוא פיסי וכולל סחיבת ארגזים לפי הצורך וכן תפקוד כטבח רגיל, לרבות עמידה וקיצוץ ירקות.

בהתאם, העריכו הנתבעות 1 ו־2 את נזקו של התובע 1 כך :
כאב וסבל – מכפלת הסכום הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובמעוגל: 35,000 ₪ (צ"ל 70,000 ₪ )

הפסד שכר לעבר – על יסוד טפסי 106 שהציג התובע 1, בשנים 2013 ו־2014 לא הייתה לתובע כול ירידת שכר. בשנת 2015 הייתה ירידת שכר של כ־300 ש"ח לחודש. בשנת 2016 ה ייתה ירידת שכר של 3,000-2,500 ש"ח לחודש. בשנת 2017 חזר שכרו של התובע 1, פחות או יותר לשכרו לפני התאונה. בשנים 2019-2018 ישנה עליה משמעותית בשכרו של התובע 1. משמע, לא נגרם לתובע הפסד שכר.

המסקנה היא שבגין השנים 2016-2015 יש לפסוק פיצוי בסך 40,000 ש"ח.

הפסד שכר לעתיד – הנתבעות 1-2 טענו כי בפועל אין אבדן כושר השתכרות. לפיכך אין מקום לחישוב אקטוארי כי אם לחישוב גלובלי המקדם ומעריך את הסיכון של 80,000 ש"ח.

הפסדי פנסיה – 12.5% מהפסדי שכר של 120,000 ש"ח (לעבר ולעתיד) מסתכם ב ־15,000 ש"ח.

עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד – בהיעדר טענה לשכירת עזרה בשכר ובהיעדר טענה לצורך בסיוע בשכר בפעולות יום־יומיות, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – התובע 1 זכאי להחזר זה מהמל"ל. התובע 1 זכאי לקבל שירותים רפואיים מקופת חולים. אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

הוצאות ניידות מוגברות – לא ברור איך הנכות בכתף ימין גורמת להוצאות ניידות מוגברות. אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

ניכוי תשלומי מל"ל – מכול פיצוי אשר ייפסק לתובע יש לנכות את הסכומים אשר קיבל ויקבל התובע 1 מהמוסד לביטוח הלאומי.

טענות הנתבעות 3 ו־4

הנתבעות 3-4 טענו כי לא הוכח בעדות עובדי המלון כי בוצע נקיון במלתחות סמוך קודם לתאונה וכי המים שהיו על הרצפה היו בשל הנקיון שנערך במקום לפני כן.

הנתבעת 3 טענה כי ביצעה את המוטל עליה וסיפקה שירותי נקיון בסטנדרטים גבוהים של זהירות תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות בנסיבות העניין. ככל שמוטלת אחריות בגין האירוע , הרי שהיא מוטלת על ה נתבעת 1. הנתבעת 1 היא המעבידה של התובע 1 והאחראית לספק לו סביבת עבודה בטוחה וכן נוכח היותה מחזיקת השטח שבו נפל התובע 1. הנתבעות 3-4 הדגישו כי בדו"ח הקב"ט של המלון שנמצא בתיק המל"ל נרשם על־ידו: "חשוב לציין כשהגעתי למקום האירוע המקום היה עם שלולית של מים ועם סבון, כיור שבור". הן ביקשו לראות בדו"ח זה הודאת בעל דין של הנתבעת 1 בכך שמקור המים עם הסבון היה הכיור השבור והוא אינו באחריותה של הנתבעת 3 אלא באחריותה של הנתבעת 1 . הנתבעות 3-4 טענו כי לא הובאה כול ראיה לכך שמקור הרטיבות הוא נקיון של המקום סמוך לפני התאונה. הקב"ט לא הובא לעדות ויש לזקוף זאת לחובת הנתבעת 1.

הנתבעת 1 היא מזמינת העבודה וזו שקבעה את סדרי העבודה, שעות העבודה ומיקום ביצוע עבודות הנקיון. אם היה ביצוע עבודות נקיון בשעה זו של היום חרף הימצאות עובדים במקום (ולא בסוף משמרת או בשעה שאין במקום עובדים) נבע מהוראת הנתבעת 1. לפיכך הנתבעת 1 היא האחראית לאירוע.
הביטוח של הנתבעת 3 אצל הנתבעת 4 הוא בעניין חבות מעבידים ואינו קובע אחריות בכל מקרה , קרי חבות הנתבעת 3 במקרה של עובדיה. ההרחבה מוסיפה שיפוי של הנתבעת 1 במקרה של תאונת עבודה של עובד של הנתבעת 3. נוסח אישור קיום הביטוחים נקבע על־ידי הנתבעת 1 ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו לגבי מהות המסמך.
הנתבעות 3-4 טענו כי אין משמעות ראייתית להסדר פשרה עם התובע 2 (המוסד לביטוח לאומי), שכן אין קשר בין הסדר פשרה לבין אחריות משפטית, וזו הוחרגה ממנו בלשונו שלו. ההסדר נעשה לפני שמיעת העדים. בשאלת האשם התורם ושאלת הנזק הצטרפו הנתבעות 3 ו־4 לטענות הנתבעות 1 ו־2.

הראיות

בדיון ההוכחות העידו שני עמיתיו של התובע 1 שהיו עמו בעת הנפילה, התובע 1 עצמו וכן העיד שף המלון אליהו כודדה – הממונה הישיר על התובע 1 .

עיקרי עדותו של העד מר עיסא ת.

העד הוא בן־דודו של התובע 1. העד עבד במלון כטבח במשך כשנתיים, עד כשלושה חודשים לאחר האירוע.

העד יצא עם התובע 1 מהמטבח סביב השעה 10:00 בבוקר. הם ירדו במדרגות לקומה (1-) והלכו במסדרון לכיוון השירותים , כאשר העד מאחורי התובע 1. ברגע שהתובע 1 נכנס למלתחות הוא פסע כשני צעדים והחליק על מים שהיו על הרצפה. העד היה ממש מאחורי התובע 1 בעת הנפילה. העד קרא לאנשי הבטחון, הם הגיעו והעד סבור שהם הזמינו אמבולנס שלקח את התובע 1.

העד העיד כי לא ראה עובדי נקיון באזור בעת התאונה . העד מסר כי אינו יודע מה מקור המים שהיו שם. העד לא ידע על שעות קבועות של נקיון המקום.

עיקרי עדותו של העד מר פאדי אבו מייזר

העד עבד במלון כטבח תחת אחריותו של התובע 1 . העד עזב את העבודה במלון בשנת 2016.

לגבי הנפילה של התובע 1 זכר העד ששניהם היו במלתחות, התובע 1 היה בכניסה של השירותים, היו קצת מים (העד לא יודע מה מקורם) והוא נפל. אז קראו לבטחון והבטחון טיפל בתובע 1 . העד לא הגיע עם התובע 1 מהמטבח אלא כבר היה במלתחות. ברגע הנפילה, העד הי ה מאחורי עיסא ת. העד לא זכר שראה במלתחות עובדי נקיון בזמן שהיה שם.

מבחינת המבנה הבהיר העד כי בתחילה נכנסים לחדר של מלתחות ובסוף המלתחות יש דלת מעבר לאזור השירותים. התובע 1 נפל בכניסה לאזור השירותים. באזור השירותים יש מספר כיורים. העד לא זוכר אם היה שם כיור שבור וגם לא אם מישהו שטף שם ידיים.

כאשר שב התובע 1 לעבודה הוא עבד פחות שעות כי לא יכול היה לעבוד וכך היה עד 2016.

עיקרי עדות התובע 1

התובע 1 העיד כי עבד במלון מאז יוני 2011 כטבח והתקדם מתפקיד של טבח לתפקיד אחראי משמרת. התובע 1 הוסמך לעבודתו כטבח סוג 4 מטעם משרד העבודה, והחלק הפיזי בעבודתו מעבר לפיקוח על המשמרת במלון כלל שטיפת ירקות, חיתוכם, הכנסת והוצאת מזון מהתנור. אורך המשמרת היה 9-8 שעות ולעיתים היה נדרש לשעות נוספות. ביום הפגיעה ירד למלתחות העובדים ובכניסה בין הארונות הננעלים (לוקרים) לשירותים, החליק ונפגע בצווארו ובכתפו. עיסא ופאדי שהיו קרובים אליו הזעיקו את איש הביטחון ומשם פונה לקופת חולים ולהדסה הר הצופים להמשך טיפול.

לאחר מכך נעדר מספר ימים מעבודתו ואחר שנה נותח. ביום הפגיעה מילא טופס יחד עם קצין הביטחון, קיבל העתק ממנו ושם פירט את מה שזכר. התובע 1 מסר כי הוכר על־ידי הביטוח הלאומי כנפגע עבודה. הוא אישר כי סבל כאבים ומגבלות בכתפו גם לפני וגם אחרי הניתוח. אחרי הניתוח שהתאושש כשידו צמודה לגוף ומקובעת, לאחר ששב לעבודתו צומצמו משמרותיו בהוראת רופא תעסוקתי והוא השתדל לעסוק יותר בתפקידיו הניהוליים מאשר בתפקידיו הפיזים. מידי פעם הכתף הייתה "יוצאת ממקומה" ובמשך שנתיים עבד כ ־5-4 שעות פחות בכל יום. לאחר שנתיים החליט מנכ "ל המלון לקדם אותו לסגן שף והוא למעשה אחראי לכ־30 טבחים בצד הניהולי. בחודש 10/2017 אישר לו רופא תעסוקתי לחזור ולעבוד 8-7 שעות ולהיות אחראי משמרת, אך לא להרים משקל מעל 4 ק "ג. מסלול הקידום הטבעי בעבודתו הוא להיות שף ראשי של המלון או שף באולם שמחות, שם הוא יכול להרוויח שכר של 28-25 אלף ש "ח ברוטו, והוא מתאים לכך גם מבחינת הגיל, ההכשרה וגם מבחינת ההשתלמויות שעשה במהלך השנים, אלא ש כעת לא יוכל להתקדם לשם כי לא יוכל לבלות שעות רבות כל־כך בעבודה. התובע 1 העיד כי הוא סובל מכאבים המטרידים את שנתו, נזקק למשכ כי כאבים ונמנע מלהרים דברים כבדים.

התובע 1 תיאר יום עב ודה טיפוסי של אחראי משמרת במלון. יום כזה מתחיל בהגעה למלון ב ־05:00 בבוקר, התארגנות במלתחות, נכנס למשמרת, התובע 1 וחבריו מתחילים אז להוציא את עגלות המזנון, מבשלים עם התנור, עם הגז והצ'יפסר. מכי נים את התחנות של החביתות, הפנקייק והוופלים שמכינים במקום, חותכים סלט ירקות טרי. כשבאים האורחים יש לדאוג ל שירות ולחדש את המזון וכלי האוכל. טרם התאונה היה התובע 1 אחראי על 4 טבחים נוספים והיה עושה את כ ול מה שהם עושים ואף יותר מזה. לאחר שמסתיימת ארוחת הבוקר נשאר המזנון פתוח עד 11:00 ואז העובדים יוצאים להפסקה.

ביום התאונה ירד התובע 1 בשעת ההפסקה לשירו תים דרך המלתחות, ביניהם אין דלת אלא רק משקוף. מול השירותים ישנו מקלחון וכן כיורים וברזים. הנפילה הייתה קדימה, שרגלו הייתה בין החלק של הלוקרים לשירותים, המקום היה רטוב, התובע 1 מסר בעדותו כי היו מים על הרצפה ובתצהירו מסר כי החליק על מי סבון . הוא לא ראה עובדי ניקיון במקום ולא מכיר אותם. סגן השף דאז כודדה היה ממונה עליו. התובע 1 אישר כי תפקידו של סגן שף מכיל פחות עבודה פיזית מאשר אחראי משמרת. לפעמים הוא מכין פרטי מזון בעצמו במסגרת אחריותו על העובדים ואם אחד הטבחים לא מופיע עליו להחליף אותו.

התובע 1 העיד כי רעייתו עקרת בית, ילדיו ילידי 2006-1999. א שתו הייתה עוזרת לו בתקופת המוגבלות לאחר הניתוח אך הוצאותיו הרפואיות כוסו במלואן. התובע 1 העיד כי נפל סמוך לכיור הראשון וכי הנוזל שהיה על הרצפה, אך לא ידע לתאר מה הרכבו. כיוון ששירותי העובדים נמצאים שם ומדובר במלון עם כ־400 חדרים אז הרבה עובדים עוברים במקום. ידו הדומיננטית של התובע 1 היא ימין.

עדות אלי כודדה

אלי כודדה (בכ"ף רפה) הוא שף המלון ועובד בו קרוב ל־12 שנה. בתוקף תפקידו הוא מפקח על המטבח והעובדים, מפקח על איכות העבודה, נפגש עם אורחים שמזמינים אירועים ומטפל בהזמנות. את התובע 1 הוא מכיר במשך שנים, כודדה זכר כי תקופה מסויימת עבד התובע 1 6-4 שעות ביום, ולאחר מכן קודם מאחראי מטבח חלבי לאחראי משמרת, כודדה העיד כי לא מצא שום מגבלות בתפקודו של התובע 1 , והוסיף שאחרת לא היה מקדם אותו. כודדה תיאר את הצד הפיזי בעבודת סגן השף ככולל כניסה למקררים, למקפיאים, העברת סחורה וגיבוי הטבחים שבאחריותו בכול בעיה. אחת הדוגמאות שהביא כודדה תיארה שבו מצב כולם נדרשו להוציא ארגזים כבדים מהמקפיא לשם תחילת עבודה וגם נוכח עבודות פיזיות אלה לא מצא פגם בתפקודו של התובע 1, לא הפיזי ולא הניהולי. כודדה לא זכר מקרה מסוים שהתובע 1 התלונן על קשיים פיזיים, לא בגב ולא בקושי להרים משקל, אלא זכר שהתובע 1 העלה בענייני משפחה, חופשות, וכיוצא בזה קשיים סטנדרטיים שיש לכל עובד.

לאחר התאונה מסר כודדה כי קיבל מכתב מהרופא התעסוקתי המגביל את שעות עבודתו של התובע 1 , וע ם כול הקשיים הבקשה כובדה. כודדה מסר כי מצב זה של הגבלת שעות נמשך עד אשר קודם התובע 1 לסגן שף ואז נעלמו המגבלות. בעניין הניקיון העיד כודדה כי ידוע לו שהנהלת הנתבעת 1 קיימה סבבים של פיקוח שבהם עוברים עובד ים אחראי ם בשעות נקובות, בודק ים את המצב הפיזי של המקום ורושמים אם יש בעיה כלשהי . אותם עובדים אחראים הם עובדי מנהל ולא עובדי מטבח. כודדה זכר עובדת שעסקה בכך ששמה היה יוליאנה. כודדה העיד כי את מקום התאונה הוא מכיר, יש הפרדה בין המלתחות לשירותים כאשר איזור השירותים הוא האיזור שיש בו יותר רטיבות בדרך כלל כיוון שיש שם מקלחת ו כיורים ואנשים שמתגלחים ומתארגנים שם.

כודדה נשאל ישירות ושלל את האפשרות שהתובע נפגע בשכרו בתפקודו או בהזדמנויות שלו. כודדה מסר כי התובע 1 לא סיפר לו אף פעם כי הוא מתכוון להיות שף באולם שמחות. כודדה אישר כי התובע 1 סיפר לו לפעמים על כך שישן בקושי בלילה שלפני יום עבודה והיה ברור כי הדבר קשור לתאונה. את חלקה של העבודה המשרדית בעבודת סגן השף הגדיר כ "מעט", הוא העיד ראה את התובע 1 גם לאחרונה מרים משאות כבדים כמו ארגז בשר של 15 ק"ג. כודדה מסר כי התובע 1 מכיר את העבודה ואת הממונים ויודע היטב שאם היו לו מגבלות פיזי ות הוא לא היה יכול להמשיך בעבודת סגן השף. כודדה תיאר את עבודת השף בכך שאין לה למעשה ולא יכולה להיות לה מגבלת שעות ומסר אופק הקידום הברור של התובע 1 הוא להיות שף במלון .
בית־המשפט התרשם כי יש להאמין לעדותו של כודדה ולהעדיפה בכל הנקודות על עדות התובע 1. העד כודדה ידע לענות לשאלות תשובות מפורטות וענייניות , מקצתן מאשרות את עמדת התובע 1, כמו בעניין הכאבים ונדודי השינה, ומקצתן פועלות נגדו, כמו בעניין הרמת המשקל התדירה . עדותו של כודדה כשהיא מורכבת על עדותו של התובע 1 העלו תמונה ראייתית של אדם ש אומנם נפגע וסובל מכאבים אך מיטיב לכבוש את צערו ואת כאביו, ולא נותן ל הם להגבילו בעבודתו ובשאיפותיו להתקדם בעבודתו ובתנאי שכרו. במיוחד התרשם בית ־המשפט מהעובדה שהתובע 1 קודם לסגן שף תוך כדי התקופה שבה נגרעו שעות עבודתו בחצי בשל הוראת רופא תעסוקתי. גם הוראה זו בוטלה בהתאמה לתקופה שבה קודם לתפקיד סגן שף, והדברים מתאימים לעדות התובע 1 על כך שהוא חורג לעיתים וגורם לעצמו כאבים ולעדות כודדה על איכות עבודתו הגבוהה של התובע 1 . והמסקנה היא שהתובע 1 כבר אינו סובל ממגבלות תנועה מכניות אלא מכאבים שהוא נאלץ להתגבר עליהם.
לעניין אירועי פריקת כתף שלהם טען התובע 1 מסיק בית ־המשפט כי אין להביא סיכון זה בחשבון הנכות מעבר לנכות הרפואית אשר נקבעה על־ידי מומחה בית־המשפט. כך עולה גם מעדות כודדה, אשר היה מודע בוודאי לארוע משמעותי כמו פריקת כתף ולא העיד על ארוע כזה , וכך עולה גם מדו"ח המל"ל. מכל מקום התובע 1 מעיד על עצמו במסמכים הרפואיים כי לא ארעו פריקות כתף מאז נותח ויש לקבוע כ ממצא כי הניתוח הועיל בנקודה זו.

סקירת מסמכים חיוניים

מאות מסמכים הוגשו לתיק בית־המשפט וכאן המקום למנות מיעוט שלהם שנמצא רלוונטי בהיותו שייך לתאונה קודמת :

1. אישור המוסד לביטוח לאומי מיום 07/04/06 שלפיו קבעה ועדה רפואית את נכותו הרפואית ל־15%.

2. דו''ח ועדה רפואית מיום 03/04/06 שלפיו ביום 03/04/04 נפגע התובע 1 בכתף שמאל והתלונן כך : " יש לי כאבים בכתף, הגבלה גדולה בתנועה, לא יכול להרים, דברים נופלים לי מהיד, לפני הניתוח הכתף הייתה יוצאת מהמקום, אחרי הניתוח זה לא יצא אך אני מרגיש שיש קליק וזה כואב וגורם לאיבוד תחושה".
בממצא הרפואי נכתב "סי.טי מה־03/04/06 לפיו הסריקה תקינה, עודף משקל, צלקות נקודתיות מעל כתף שמאל בחלק קדמי ואחורי, סך הכל 3 צלקות. אין דלדול שרירים בכתפיים, מתאר הפרעת תחושה באיזור הצלקת, הגבלת תנועה בכתף ימין מתחת לשכם. טסט מגירה = 3 נקודות, החזרים תקינים, כוח גס תקין, האבחנה היא – מצב לאחר קיבוע של כתף שמאל בשיטה ארטרוסקופית.
סיכום ומסקנות – מצבו סופי, מתאים לסעיף 41(4[ב]) – 15% חזר לעבודתו, אין מקום להפעלת תקנה 15".

3. הודעה להחלטת ועדה רפואית לעררים 28/12/05 ולפיה נקבעו נכויות זמניות לפי סדר זה:
מתאריך 04/04/04 עד 28/11/05 – 20% נכות
מתאריך 29/11/05 עד 15/01/06 – 100% נכות
מתאריך 16/01/06 ועד 15/02/06 – 50% נכות
בבדיקת הוועדה הרפואית לעררים נמצא מצב לאחר פריקה קדמית, נקבעה הנכות הזמנית.

4. דו''ח ועדה רפואית מיום 31/08/05 בו התלונן התובע 1 כי הכתף יוצאת מהמקום וחוזרת, כאבים חזקים במיוחד לאחר יציאת הכתף, לא יכול לסובב את היד מאחורי הגב, לא יכול להרים דברים כבדים, בקור חש כאבים, בבדיקה נשללה אטרופיה שרירנית ונמצאה הגבלת תנועה מעל גובה השכמה וכן לא נמצא תיעוד המוכיח פריק ת כתף. קבי עת רופא המוסד במקרה זה הייתה 0%.

5. תעודה רפואית לנפגע בעבודה לפיה נעדר התובע 1 מעבודתו 48 יום מיום 29/11/05 ועד יום 15/01/06.

6. תעודה רפואית מיום 03/04/04 בשעה 13:12 מציינת כי התובע 1 התחשמל בעבודה בכתף שמאל. וכך גם כתוב בהפנייה לבדיקת אולטרסאונד של שירותי בריאות כללית

7. דו"ח פציעה מיום 27/04/13 מציין כי התובע 1 החליק במקלחות של העובדים , ושם נאמר: " העובד (שמו של התובע1 ) לקראת סיום משמרת הבוקר שלו הלך לשטוף ידיים בחדר הלבשה כשנכנס לחדר הפנימי של השירותים החליק על הגב צד ימין נפגע בכתף י מין שלו שעת האירוע 13:30 [...] חשוב לציין כשהגעתי למקום האירוע המקום היה עם שלולית של מים ועם סבון, כיור שבור". הד"ח אינו חתום, והוגש על־ידי ב"כ נתבעות 1 ו־2 יחד עם מסמכי המל"ל.

ממסמכים אלה עולה כי התובע 1 לא נשאר מוגבל בכתפו השמאלית מן התאונה שארעה לפני 15 שנים.

דיון והכרעה

בית־המשפט ידון להלן בשאלות העובדתיות והמשפטיות העולות מהראיות ומטענות הצדדים.

ממצאים עובדתיים

בית־המשפט שוכנע והתרשם מעדות התובע 1, דו"ח הקב"ט והעדים עיסא ופאדי שהיו עם התובע 1 בכך ש התובע 1 החליק בפתח שבין המלתחה לאזור השירותים והחלקתו נגרמה כתוצאה מרצפה שהייתה רטובה ממים וסבון. דו"ח הקב"ט אשר הוגש על־ידי הנתבעות 1 ו־2 הוא הראי ה המרכזית, ובעלי הדין לא ביקשו לחקור את עורכו או להביא עדים אחרים שבחנו את זירת הארוע . בניגוד לתובע ולחבריו שעסקו בפינויו והיו טרודים בפינוי, הקב"ט , שהוא עובד הנתבעת 1 , בא למקום במיוחד על־מנת לתעד את הנסיבות הבטיחותיות של האירוע מבטו רחב ואותנטי, הוא איננו חשוד כמי שפועל לרעת מעסיקתו ולפיכך יצר ראיה בעלת משקל ראייתי גבוה ובפרט כאשר תיאורו תואם את עדו תם של העדים האחרים שנכחו במקום.

עורך הדו"ח מעיד כי ראה שלולית מים וסבון על הרצפה וכן כיור שבור. מילים אלה , המופיעות בדו"ח שמטרתו תיעוד אירוע מזווית המבט הבטיחותית , יש בהן כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על התובע 1 , הן בעניין החריגה מרף הזהירות הסביר והן בעניין הקשר הסיבתי.

לפיכך יש לקבוע כי התובע 1 הוכ יח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי: (1) נפילתו של התובע 1 א ירעה מהחלקה על שלולית מים וסבון; (2) מקורה של השלולית בכיור שבור; ו־(3) מדובר באזור שאינו רצפתה של מקלחת. אדם העובר בו אינו צריך להביא בחש בון חובת זהירות מיוחדת משלוליות של מים וסבון. משכך הוא אינו נושא באחריות לתוצאות הנפילה על דרך של אשם תורם .

שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעות

אזור הנפילה מצוי במקרקעי הנתבעת 1, והנתבעת 1 אחראית לו ככלל . חובת זהירות זו כוללת דאגה לסביבת עבודה בטוחה וחופשית מתקלות. כיור שבור המרטיב את סביבתו שאיננה סביבה שאמורה להיות רטובה מהווה ללא ספק חריגה מחובת זהירות זו.

עם זאת התמידה הנתבעת 1 בטענתה כי הנתבעת 3 הינה ה נושאת באחריות, ומקורות אחריותה הם שניים: (1) אחריות בעוולה נזיקית ישירה כלפי התובע 1, כאשר הנתבעת 1 טוענת כי יש לקבוע שהגורמים לנפילה יסודם בהכרח ברשלנות במילוי תפקידי הניקיון על־ידי עובדיה של הנתבעת 3, שהייתה חברת הניקיון; (2) בהתחייבות חוזית של הנתבעת 3 כלפי הנתבעת 1 לשפות אותה על כ ול נזק שיגרם לאדם כלשהו במלון בתוך תקופת החוזה.

עוולה נזיקית ישירה כלפי עובדי הנתבעת 3

בית־המשפט לא מצא כי הנתבעת 1 כמודיעה לצד ג' או התובע 1 הוכיחו עילה הנזיקית הישירה כלפי הנתבעת 3, כלומר , לא באה בפני בית המשפט כל ראייה כי מעשיו או מחדליו של עובד ניקיון כלשהו מטעם הנתבעת 3 גרמו ישירות ל שבירת הכיור ומכאן להצטברות השלולית של המים והסבון או לשלולית מים וסבון שמקורה אחר . כל העדים העידו כי לא ראו עובדי נקיון במקום . על־פי החוזה מתבצע רישום שוטף של עובדי הנתבעת 3 על־ידי הנתבעת 1, הרישום נשמר במשרדי הנתבעת 1, ועל־פי החוזה בין הנתבעות כוחו של רישום זה גובר בהגדרה על רישומיה של הנתבעת 3.חרף זאת לא הגישה הנתבעת 1 כל רישום הקושר את עובדי הנתבעת 3 בשעה או מקום לאזור התאונה ואף לא רישום על תלונה בעניין הרטיבות והסבון שגרמו את התאונה.

ניתוח הראיות מעלה כי הנתבעת 1, שהאירוע דווח לה בזמן מוקדם והטיפול בו היה בשליטתה, לא איתרה את עובד הנתבעת 3 שהיה במשמרת אותו זמן, לא ביקשה את התייחסותו ולא הביאה אותו לעדות. הועד בפני בית־המשפט כי היו עובדים של הנתבעת 1 שתפקידם כלל באופן קבוע פיקוח רציף על מתקני המלון , אך הנתבעת 1 לא הביאה איש מעובדיה־שלה לעדות על קורות אותו היום על תוצאות הפיקוח ועל קורות הכיור השבור . הימנעות זו מהבאת ראיות שהיו בשליטתה של הנתבעת 1 ובידיעתה מרגע נפילת התובע 1 ממש עומדת לחובתה של הנתבעת 1 ויחד עם הדו"ח בדבר הכיור השבור מתקבל כי ההסתברות לאחריותה של הנתבעת 1 עולה בהרבה על ההסתברות לאחריותה של הנתבעת 3. ובוודאי שגם לא הורגם נטל ההוכחה המוטל עליה כמודיעה לצד שלישי.

משכך קובע בית־המשפט כי לא הוכחה חבות ישירה של הנתבעת 3 בנזיקין, ולא הוכח כי עובד מעובדיה של הנתבעת 3 הוא שגרם במעשיו ליצירת השלולית עם המים והסבון שגרמה לנפילת התובע 1. כאמור נקבע כממצא כי במאזן ההסתברויות הוכיח התובע 1 שמקור השלולית הי ה בכיור שבור.
מנגד לא הוכח מי היה האדם ששבר את הכיור אך הוכח כי תיקונם של מתקנים לרבות כיורים בתחום המלון איננו ולא היה מצוי בתוך תחום חובת הזהירות של הנתבעת 3 כי אם בתוך חובת הזהירות של נתבעת 1 ומשלא תוקן הכיור במועד, הופרה חובת הזהירות של הנתבעת 1 .

עילה חוזית – חוזה בין הנתבעת 1 לנתבעת 3

משהוכחה המצאותו של כיור שבור והוכח הקשר הסיבתי בינו ובין אירוע הנזק, על בית־המשפט לבחון את הטענות החוזיות של הנתבעות.

בית־המשפט מצא כי הוכח על־פי נוסח החוזה כי חובת תיקון מתקני המלון אינה מוטלת על הנתבעת 3 כי אם על הנתבעת 1. בית־המשפט לא מצא כי הוכח על־פי נוסח החוזה שהייתה מוטלת על הנתבעת 3 חובת פיקוח על מתקני המלון, ואף לא חובת דיווח של הנתבעת 3 על כול תקלה במלון. חובת הדיווח של הנתבעת 3 הוגבלה במפורש בסעיף 3.15 לחוזה ל"מאורע חריג או חמור או לא צפוי אשר יתרחש במסגרת פעילותו או עיסוקו", וכאמור הנתבעת 1 בכובעה כמודיעה לצד ג' לא הוכיחה כי הכיור נשבר בעטיים של עובדי הנתבעת 3 או במסגרת פעולותיהם .

במאזן ההסתברויות החל במשפט אזרחי, מצא בית־המשפט כי הנתבעת 1 היא אשר נשאה בחובה לאתר ולתקן פרטי מבנה פגומים בשטח המלון. לא זו אף זו; מדובר בשטח אשר נועד במובהק לשימושם של עובדי הנתבעת 1 ומוגבל לשימוש שכזה. הנתבעת 3 אחראית הייתה למתן שירותי נקיון באזור התאונה פעמיים ביום לפחות, או על ־פי דרישה ספיציפית של הנתבעת 1. הווה אומר – עובדיה של הנתבעת 3 נחשפו לכיור השבור פעמיים ביום, או במסגרת קריאה אך עובדי הנתבעת 1 ביצעו פיקוח רציף על המקום וגם עשו שימוש תדיר ורציף במקום שבו הכיור השבור. המדובר בשירותים ומלתחה של עובדי הנתבעת 1 שהם משתמשים בהם תדיר ובחובת איתור ותיקון של הנתבעת 1. אם היה גורם שניתן להגדירו כמונע הנזק הזול והנכון בשטח מסוים זה בתוך המלון, הרי שמדובר בעובדי הנתבעת 1 ולא בעובדי הנתבעת 3 , ובית ־המשפט התרשם כי ההסתברות כי עובדי הנתבעת 1 נחשפו לכיור השבור ולשלולית המים והסבון שיצר גבוהה מההסתברות שנחשפו לו עובדי הנתבעת 3, מה גם שתיקונו של הכיור אינו באחריותם ואינו מבוצע על־ידם כי אם על־ידי הנתבעת 1 האחראית לתקינות המקרקעין שהיא מחזיקה.

בשולי הדברים מעיר בית־המשפט כי לאחר ששמע את עדויות התובע 1 והעובדים האחרים מצא כי גם אם לא היה נקבע כממצא שהשלולית הצטברה בעטיו של הכיור השבור – גם אז לא מדובר בארוע הנופל בגדרי חובה נזיקית או חוזית של הנתבעת 3. גם במקרה שכזה הייתה על עובדי הנתבעת 1 שקדמו לתובע 1 בשימוש - החובה להתריע ולבקש כי יבוא עובד מטעם הנתבעת 3 וינקה את המפגע שנוצר בשטח שנועד לשרתם ומשרת אותם באופן תדיר ורציף.

הוכח בעדות כודדה כי עובד ת בכיר ה של הנתבעת 1 נהג ה לבצע ביקורות תדירות על תקינות המתקנים של המלון קריאת החוזה מראה כי בסמכותו החוזית של כול עובד של הנתבעת 1 היה להזעיק עובד של הנתבעת 3 על ־מנת שיבוא וינקה כול מפגע. כאמור העובד/ת שהיו אמור לפקח אותו היום מטע ם הנתבעת 1 גם הוא לא הובא לעדות, ואי־הבאתו פועלת לחובתה של הנתבעת 1. בית־המשפט דוחה לפיכך את הטענה בדבר חובת שיפוי כללית מהנתבעת 3 מול הנתבעת 1. נוסח החוזה אינו משקף חובת שיפוי כללית על כול נזק, אלא על רק כול נזק שמצוי ישרות בתחומי אחריותה־שלה והוא תוצאה של מעשי או מחדלי עובדים שלה .

הנתבעת 1 הקדישה חלק משמעותי מטיעוניה וסיכומיה להסדר הפשרה בין המל"ל שהיה תובע בתביעה ובין הנתבעת 3, ו לא עוד אלא שהצביעה עליו כעל הודאת בעל דין באחריות, וביקשה מבית־המשפט להסיק ממנו מסקנות ראייתיות לחובתה של הנתבעת 3. טענה זו אינה כשרה לעלות על שולחנו של בית־משפט ומוטב לה אילולא הייתה נטענת. פשרה בין צדדים אינה נושאת עימה ערך ראייתי כלשהו. צדדים בהליך אזרחי יכולים להגיש הסכם פשרה ללא הודאה באחריות והעדר הודאה כזו אינו שולל את היכולת למתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים . בדרך־כלל סבורים צדדים המגישים הסכם פשרה כי ההסכם אינו משקף פסק־דין צודק אלא שכול צד מאזן את הסיכויים והסיכונים לפי גישתו, נסיונו והנתונים העדכניים שבפניו , ורשאי לעשות כן. אין סדר דין אזרחי במשפטנו המחייב צד להליך להצהיר עובדות אמת או להודות באשם אזרחי בהסכמי פשרה, החובה היא רק לבצע את החלק האופרטיבי של הסכמי הפשרה , והדברים ידועים. קשה להפריז בחשיבותם של הסכמי הפשרה, ועל בית־המשפט לצמצם לאפס את האפקט המצנן שעלול לנבוע מייחוס ערך ראייתי בכלל ובפרט ערך ראייתי של הודאת בעל דין להסכם פשרה, וזאת כאשר הודאה כזו אינה חלק מהפשרה עצמה. משטענה הנתבעת 1 טענה זו ביודעה את נוסח הסכם הפשרה ואת תכליתו, יצרה מעצם הטענה אפקט מצנן על הסכמי פשרה במשפטי נזיקין , וראוי כי בית־המשפט ירחיק אפקט מצנן זה וטיעון מיותר ומזיק שכזה באמצעות פסיקת הוצאות מתאימות.

משכך נדחות טענותיה של הנתבעת 1 לחובת שיפוי חוזית מאת הנתבעת 3, והטענה למתן ער ך ראייתי כלשהו להסכם הפשרה.

העולה מן המקובץ כי התובע 1 הוכיח אחריותה של הנתבעת 1 לנזקו , ולא הוכיח את אחריות של הנתבעת 3 לאותו הנזק. והנתבעת 1 לא הוכיחה עילה נזיקית או חוזית בהודעה לצד שלישי שהגישה.

נזקי התובע 1

בית־המשפט שמע את הראיות בעניין נזקי התובע 1 ומצא כי התובע 1 סבל וסובל אומנם כאבים בזמן עבודתו , אך לאחר תקופת החלמה שהתבטאה יפה במסמכים הרפואיים חזר התובע 1 לעבו דה רגילה ואף קודם בתפקידו. בית־המשפט העדיף את עדותו של אליהו כודדה, האחראי על התובע 1, על עדות התובע 1. עדות זו נשמעה כנה ועולה בקנה א חד עם קידומו של התובע 1 בעבודה על ־ידי כודדה עצמו. התמונה הראייתית מצביעה כי על אף הכאבים מתפקד התובע 1 כיום היטב , ולפגיעתו הפיסית לא נודעת השפעה של פגיעה בשכר. הטענה כאילו נמנע מ התובע 1 להרוויח יותר כשף באולם חתונות איננה מעוגנת בחומר הראיות , לא בהיבט של הוכחת השכר הצפוי באותה משרה אחרת ולא בהיבט של מוטיבציה וסיכוי לעזוב את מקום עבודתו ולמצוא עבודה אחרת . כך או כך הוכח כי התובע 1 קודם בעבודתו מתפקד היטב בעבודה, ועל־פי עדותו של כודדה בפני בית־המשפט, קידומו לא נעצר ולא עומד להעצר או להתעכב בשל נכותו הרפואית.

בית־המשפט יכיר עם זאת בהפסדי השתכרות בכוח לעתיד בשיעור העולה כדי הנכות הרפואית שניתנה בחוות ־דעת מומחה בית ־המשפט, כאשר בסיס השכר הוא שכרו של התובע 1 עובר לתאונה , וההפסד המחושב משקף את ההסתברות ל השפעה השלילית של הנכות הרפואית הצפויים לתובע אם ינסה למצוא עבודה במקום אחר ולהשתכר שכר דומה . ענפי התיירות וההסעדה הינם ענפים רגישים לתנודות שוק וההסתברות לכך שהתובע 1 ימצא עצמו מבקש אחרי משרה היא הסתברות לא מבוטלת וימי מצב חירום אלו – יעידו.

בהיעדר ראיות סותרות, ומשהוכח בפני בית־המשפט שבמקום עבודתו הנוכחי ובתפקידו הנוכחי אין התובע 1 סובל בתום תקופת ההחלמה מירידה בשכר. בית המשפט לא מצא לנכון לחרוג מהחזקה הנהוגה במקרים כאלה ומצא כי יש להשוות הסתברות זו לנכות הרפואית ולהכיר בהפסדי שכר עתידיים של 20% מבסיס השכר עובר לתאונה בתחשיב אקטוארי מלא.
לעניין נזק בלתי־ממוני הביא בית־המשפט בחשבון את הניתוחים והטיפולים הרפואיים ואת הכאבים העיתיים הפוקדים התובע 1, וזאת נוכח חוות־הדעת הרפואית מטעם בית־המשפט, המתייחסת אף היא לכאביו של התובע 1 בתקופה לאחר התאונה, בת קופת ההחלמה, ואלה הצפויים לעתיד.

לא הוכח בפני בית־המשפט כי התובע 1 יזדקק בעתיד לעזרה צד ג' או לסיוע בניידות בשל הנכות הנובעת מן התאונה. בית־המשפט השתכנע מעדות אליהו כודדה כי התובע 1 מתפקד כיום פיסית ברמה סבירה ו אף למעלה ממנה ולא צפוי כי יזדקק לעזרה צד ג' בביצוע פעולות המחי ה היומיות.

הפסדי שכר לעבר
בסיס השכר לחישוב על פי טופס 106 לשנה שקדמה לתאונה הוא 7228 ₪ . בית המשפט חישב את הפסדי השכר שהוכחו ומצא כי הפסדי השכר שהוכחו לעבר על פי התלושים שהוגשו בפועל עומדים על 24,832 ₪ יחסית לשכרו של התובע 1 עובר לתאונה אלא שהנתבעות 1-2 טענו בסיכומיהן כי יש להעמיד סכום זה על 45,000 ₪ (כולל הפסדי פנסיה) ובית המשפט לא מצא כי בנסיבות העניין ובהנתן סיכומים סיכומי תשובה אל מול חוסרים משמעותיים בתלושי המשכורת שהוגשו – כי יש מקום לגרוע מסכום זה.

הפסדי שכר לעתיד, לרבות הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים –
בית המשפט חישב את הפסדי השכר לעתיד על פי הפסד חודשי צפוי בסך של 20% מבסיס השכר כמנומק מעלה תוך שימוש בריבית היוון של 3% כפי שהנחה בית המשפט העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני בסך של 322,028 ₪ לעניין זה יקדים בית המשפט ויציין כי על פי ההנחיות בפסק דין זה יתקן בית המשפט את חישוב ניכויי המל"ל המהוונים - ויתאים גם אותו לריבית היוון של 3% .

ד. כאב וסבל /נזק לא־ממוני – התובע 1 עבר סבל רב, לרבות ניתוח משמעותי בכתף ותקופת החלמה ארוכה וקשה. גם כיום התובע 1 נוטל משככי כאבים בשל הכאבים בכתפו ובית המשפט הביא בחשבון כי הוכח שהוא מוסיף ושומר על רמת השתכרותו תוך ועקב התגברות יומיומית על כאבים שהוא סובל . בית־המשפט מצא כי הסכום הראוי במקרה זה בגין ראש נזק של כאב וסבל לעבר ולעתיד הוא סך של 65,000 ₪ והוא בקירוב הסכום העולה גם מסיכומי הנתבעות 1-2 כפי שנכתב במילים (אך לא במספר).

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות – הוצאות רפואיות לעתיד לא הוכחו במשפט, ולא הוצאות ניידות. בית המשפט מצא לנכון לפסוק סכום אשר יכסה את הנסיעות לטיפולים הרפואיים בשתי תקופות ההחלמה בסך כולל של 3,000 ₪.

ו. ניכויי מל"ל – התובע 2 (מ ל"ל) חישב את הגמלאות ששולמו ושישולמו לתובע בגין התאונה :
סך הכל גמלאות מל"ל בסך 384,878 ₪ ומתוכם גמלאות לעתיד לבוא שחושבו לסכום מהוון בסך של 300,593 ₪ הצדדים לא חלקו של היוון זה ועיון בדף ההיוון מעלה כי ההיוון נעשה על פי ק.ת 7669 – כלומר על פי התיקון של סעיף 15(א) לריבית היוון של 2% והוא תיקון תשע"ו – 2016 ל תקנות הביטוח הלאומי ( היוון ) תשל"ח – 1978.

בית המשפט העליון הורה לבצע תיקון במקרה זה וזו לשונו [ ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם בנבו 08/08/19 ) - סעיף 75 לפסק הדין)

"הפער בין ריבית ההיוון בנזיקין לבין ריבית הניכוי (שנגזרת מתקנות ההיוון של המל"ל) אינו ראוי ומוביל לתוצאות בעייתיות. ועדת קמיניץ המליצה לשנות את התקנות כך ששיעור ההיוון יחזור ל-3%. אפשרות אחרת היא להותיר את מסקנות ועדת וינוגרד על כנה אך לגבי הריבית לצורך היוון קצבאות נכי עבודה, להבדיל מהריבית לצורך תביעת השיבוב, מה שמצריך תיקון של תקנות ההיוון לשם ניתוק הקשר בין שתי סוגיות אלה, ויש לקוות כי הדבר ייעשה במהרה. בתקופת הביניים, תעמוד בתוקף הסכמת הצדדים לנכות את סכומי הגמלאות לפי ריבית היוון של 3%."
עולה מן המקובץ הוא כי הסכום לניכוי יחושב מחדש על פי היוון גמלאות לעתיד של 3% ויעמוד על 271,788 ₪ לעתיד לסכום זה יתוספו הגמלאות ששולמו החל מיום התאונה עד למועד החישוב האקטוארי בסך של 84,285 ₪ וסכום הניכוי הכולל יעמוד על 356,073 ₪

בית־המשפט דוחה את טענת התובע 1 שלפיה יש לנכות רק 70% מן הגמלאות ששולמו בשל העובדה שסכום זה הוא ששולם למל"ל בתביעת השיבוב שלו. טענה זו סותרת את הקבוע בסעיף 82 לפקודת הנזיקין:

82. (א) המבוטח לפי חלק ב' לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953 (להלן בפרק זה – החוק), לרבות התלוי בו כאמור בסעיף 22(ב) לחוק, שהיו זכאים לפי פקודה זו עקב מאורע אחד גם לפיצויים מן המעביד, וגם לגימלה לפי חלק ב' לחוק – תנוכה הגימלה מסכום הפיצויים שהיו מגיעים להם ממעבידם אילולא סעיף זה.

ויפים לעניין זה דברי בית־המשפט העליון בע"א 5584/01 עזבון מנשה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(4) 677, 685 (2004):

על־פי סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין), במקרים שבהם מוטלת על מעביד אחריות לפיצוי עובד על־פי עילה בנזיקין, ממילא אין המל"ל רשאי לחזור על המעביד כדי שישפהו על הגימלאות ששילם לעובד אף שסכום הגימלאות מנוכה מסכום הפיצוי בנזיקין שמגיע לעובד מהמעביד. בנסיבות כאלה, היות שלמל"ל אין זכות חזרה על צד שלישי, העובד לא יהיה זכאי לקבל 25% מסכום הפיצוי לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.

סכימת ראשי הנזק :
נזק בלתי ממוני : 65,000 ₪
הפסדי השתכרות לעבר כולל הפסדי פנסיה: 45,000 ₪
הפסדי השתכרות לעתיד כולל הפסדי פנסיה : 322,028 ₪
הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים לעבר : 3,000 ₪
סה"כ 78,955 ₪ .

תוצאות והוצאות
התביעה נגד הנתבעות 3 ו־4 נדחית.
הודעה לצד ג' כנגד הנתבעות 3-4 נדחית.
התביעה נגד הנתבעות 1 ו־2 מתקבלת כמפורט לעיל.

הנתבעות 1 ו־2 תשלמנה לתובע, ביחד ולחוד, את הסך של 78,955 ₪ . סכום זה מהווה סך הפסדי השכר והתנאים הסוציאליים, לעבר ולעתיד, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל.

הנתבעות 1 ו־2, תשאנה ביחד ולחוד, בהוצאות התובע 1 לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 18,475 ש"ח (הסכום חושב כך שיכלול מע"מ), וכן בהוצאות המומחה מטעם התובע 1 ומטעם מומחה בית־המשפט, כנגד קבלות .

בית המשפט מצא כי המידע והנתונים ובמיוחד דו"ח הקב"ט דבר הכיור השבור ונוהלי האחריות והפיקוח הן הפנימיים והן החוזיים היו ידועים לנתבעות 1-2 . המידע החיוני היה בשליטתן הבלעדית. למרות זאת עמדו הנתבעות 1-2 על טענותיהן ה מטילות אחריות נזיקית וחוזית מוחלטת ובלתי מתפשרת כלפי הנתבעות 3-4 ובכך האריכו את הדיון שלא לצורך .
יש לקוות כי התנהלות זו של הטלת אחריות מוחלטת על קבלן צד ג' הוגבלה לבית המשפט בלבד ולא מנעה תהליך מסודר ומקצועי של הפקת לקחי התאונה.

בנסיבות התנהלות זו מצא בית המשפט לנכון כי הנתבעות 1 ו־2, ביחד ולחוד, תשאנה בשכ"ט הנתבעות 3 ו־4 בסך של 15,790 ש"ח, וכן בהוצאות שהוציאו בעניין מומחה בית־המשפט, כנגד קבלה.
כול הסכומים ישולמו בתוך 90 יום, ולאחר מכן יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד לתשלומם בפועל.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.