הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 30653-03-11

בפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

תובעים
1.יורשי המנוח אליאס גיריס אבו גטאס ז"ל
2. יורשי המנוח איברהים אבו גטאס
3. יורשי המנוח גטאס אבו גטאס
4. ורדה אליאס אבו גטאס
5.נעמה אליאס אבו גטאס
6.לביב אליאס אבו גטאס
7.סארה גאדאללה שחאדה
8.הנרי ניקולא אבו גטאס
9. גורג ניקולא אבו גטאס
10.גלימארו ניקולא אבו גטאס
11.פיליברטו ניקולא אבו גטאס
12.ארטורו ניקולא אבו גטאס
13.ראול אליאס אבו גטאס
14.אולגה ניקולא אבו גטאס
15.אורטינה ניקולא אבו גטאס
16.סוליה ניקולא אבו גטאס
17.טריסה ניקולא אבו גטאס
18.אליסיה ניקולא אבו גטאס
19.רוסה ניקולא אבו גטאס
כולם ע"י ב"כ עוה"ד נאסר מסיס

20. מדינת ישראל- האפוטרופוס לנכסי נפקדים
ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

נגד

נתבע
וליד עטייה
ע"י ב"כ עו"ד חאלד אשקר

פסק דין

1.לפניי תביעה לסילוק יד של הנתבע ממקרקעין הרשומים בלשכת רישום המקרקעין בספר 1051 דף 333 ומצויה באזור בית ג'אללא – גילה בירושלים (להלן-"המקרקעין") הידועים גם כאדמה "ביר אבו חשבה", בהם מצוי נכס בו מחזיק הנתבע (להלן-"הנכס").

רקע וניהול ההליך:

2.בהחלטתי מיום 27/09/12 נעתרתי לבקשה של מר בהאא עזת סעיד דרויש (להלן - "דרויש") לצירופו כנתבע, נוכח טענותיו על היותו יורשו של המנוח עזאת סעיד דרוויש (להלן-"המנוח דרויש") אשר רכש את המקרקעין בשנת 1940. דרויש טען כי המנוח נהג כמנהג בעלים במקרקעין עד מועד מותו, בשנת 81'. לאחר פטירת ו, יורשיו (מכוח צו ירושה של בית הדין השרעי בירושלים), בכללם דרויש, נהגו במקרקעין מנהג בעלים למשך עשרות שנים מבלי שמי מהתובעים טען לזכויותיו במקרקעין. לפיכך ביקש דרויש להצטרף להליך ולהורות על דחיית התביעה על הסף.

3.דרויש עצמו לא התייצב לדיונים ולא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. לישיבת ההוכחות מיום 30.12.18 , התייצב בא כוחו וניתן פסק דין בהסכמתו ובהסכמת התובעים, המורה על מחיקת התביעה כנגדו והוא חויב בהוצאות.

4. חברת קדמת עדן בע"מ (להלן- "קדמת עדן"), בקשה גם היא להצטרף להליך כנתבעת. לטענתה, כבר בחודש יוני 2010 רכשה את המקרקעין מאת דרויש , בתמורה בסך של מיליוני שקלים וכן השקיעה אלפי שקלים בשיפוץ הנכס. במסגרת הבקשה להצטרף, טענה להתיישנות, שיהוי וחוסר תום לב קיצוני של התובעים וכי דין התביעה להידחות על הסף.

5. בהחלטתי מיום 11.9.16 דחיתי את בקשת ההצטרפות של "קדמת עדן" לאור השלב המאוחר בו הוגשה ובהיעדר חשש לקיפוח ופגיעה בזכויותיה הנטענות במקרקעין באי צירופה שעה שבידה להגיש תביעה עצמאית כנגד דרויש (כמובא בהרחבה בהחלטה מיום 11.9.16). בדיעבד, נמחקה התביעה כנגד דרויש (כמובא בפסקה 3).

6. בנוסף לאלה, ביום 9.8.16 ביקש האפוטרופוס הכללי לנכסי הנפקדים (להלן- "האנ"ן") להצטרף להליך, כנתבע. בבקשתו טען האנ"ן כי נודע לו על ההליך מפי ב"כ הנתבע שעה שהמציא לו את החלטתי מיום 26.6.16 בה נעתרתי לבקשת הנתבע להמצאת תעודת עובד ציבור מהאנ"ן בנוגע למקרקעין (עמ' 28 לפרוטוקול). לדברי האנ"ן, לאחר בדיקה שערך מצא כי המקרקעין הם נכס נפקד ו לפיכך, יש לצרפו כנתבע. לבקשה זו נעתרתי בהחלטה מיום 13.2.17.

7. מאוחר יותר, בקש האנ"ן להצטרף להליך כתובע, תחת צירופו כנתבע. ל טענתו, לאחר שקיבל לידיו מסמכים מבעלי הדין הגיע למסקנה כי אין בידי התובעים ראיות לסתור את היות המקרקעין נכס נפקד וכי אין למי מבעלי הדין, זכות להחזיק במקרקעין. האנ"ן הודיע כי ככל ואורה על פינוי המקרקעין, יהא בידי התובעים לברר מולו את זכויותיהם במקרקעין במסגרת הליך עצמאי. על כך הרחיב האנ"ן בישיבה מיום 29.6.17 ובהודעת הבהרה מטעמו מיום 16.7.17 לרצונו להביא לפינוי הנתבע הנעדר זכויות כלשהן במקרקעין. לאחר שהוגשו תגובות בעלי הדין ועל אף מחדלו הדיוני של האנ"ן בשינוי עמדתו בעניין מעמדו בהליך , הוריתי בהחלטה מיום 20.2.18 על צירופו כתובע תוך חיובו בהוצאות.

8. במקביל לניהול ההליך, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד בעלי הדין שבפני בת"א 25679-07-11 ואיל עבד אלדוד אבו צביח נ' ואליד חאלד יוסף עטיה ואח' (להלן- "תביעת אבו צביח") למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעים שבפני, מכרו לאבו צביח את המקרקעין וכי הנתבע שבפניי, פולש למקרקעין. תביעת אבו צביח נמחקה בהסכמת הצדדים.

9. עם פתיחת ההליך, התארכו ההליכים המקדמיים בהגשת בקשות הדדיות בשאלת השלמתם מה שהביא לעיכוב בשמיעת הראיות מעבר ובנוסף להתארכות ההליך , בשל צירוף האנ"ן כנתבע ומאוחר יותר- כת ובע.

טענות התובעים:

10. תובעים 4-19 (להלן-"התובעים") טוענים כי הם יורשי המנוח אליאס גיריס אבו גטאס (להלן-"המנוח אבו גטאס") בעל המקרקעין.

11. הנתבע, פלש למקרקעין והניח בהם חומרי בנין. הנתבע בצע עבודות בניה ושיפוץ בנכס מבלי שביקש וקיבל מהם היתר לכך וללא כל זכות לעשות כן בקניינם.

12. הנתבע, טען ברבים כי הוא בעלים של המקרקעין בניגוד לרישום בפנקס השטרות (פנקס השטרות צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן-"פנקס השטרות") ואף שמסמכיו, אינם אותנטיים. התובעים הם הבעלים והמחזיקים במקרקעין ששטחם כ-38 דונם, בו מצוי הנכס, למשך עשרות שנים. הם אלו ששילמו במרוצת השנים את תשלומי הארנונה עבור הנכס למעט בתקופות בהם פטרה אותם העירייה מכך לאור מצב הנכס שלא היה ראוי לשימוש.

13. לפיכך ובהיעדר זכויות לנתבע במקרקעין, בקשו להורות על פינויו וסילוק יד ו מהמקרקעין והחזרתם לידיהם.

טענות האנ"ן:

14. המקרקעין ה רשומים על שם המנוח אבו גטאס, הם נכס נפקד כמשמעו בחוק נכסי נפקדים, תש"י- 1950 (להלן- "חוק נכסי נפקדים"). שכן, המנוח גטאס לא שהה בשטחי ישראל ולא נרשם כתושב ישראל בתאריך הקובע ביום 28.06.67, הוא מועד כניסתו לתוקף של צו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), תשכ"ז- 1967 (להלן- "צו סדרי השלטון"). בנסבות אלו, המקרקעין מוקנים לאנ"ן ויש להורות על פינוי הנתבע מה ם, מבלי שיהא בכך כדי ליצור חזית מול התובעים.

15. תביעת אבו צביח , שהאנ"ן היה צד לה, נמחקה משלא עלה בידי אבו צביח להוכיח את זכותו במקרקעין על פי חוק נכסי נפקדים. יתירה מכך, במסגרת תביעת אבו צביח התכחש הנתבע שבפני לזיקה של אבו צביח למקרקעין מבלי שטען לזכויותיו כבעלים במקרקעין ואף לא הביא גרסה כלשהי בעניין הימצאותו בהם.

טענות הנתבע:

16. הנתבע הכחיש כי לתובעים זכויות במקרקעין ומעולם, לא החזיקו בהם בהיותם תושבי חוץ ובהיעדר מגוריהם בישראל. מה עוד, שלא צורפו לכתב התביעה צווי ירושה המעידים על זיקה בין התובעים ל מקרקעין.

17. מנסח הרישום שצורף כתב התביעה עולה, כי המקרקעין הופקעו כבר בשנת 1970. מה עוד, שלא צורף לכתב התביעה מסמך הקושר בין המקרקעין נשוא התביעה על פי נסח הרישום ובין המקרקעין בהם מחזיק הנתבע . זכויותיו כבעלים במקרקעין, הם מכוח החזקתו בהם ומכוח התיישנות.

דיון והכרעה:

18. סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (להלן-"חוק המקרקעין") קובע:
"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם
שלא כדין".
בהתאם להוראה זו ול אור הסעד שהתבקש, לסילוק יד ממקרקעין, בחנתי את זכויות הצדדים
להחזיק במקרקעין.

זיהוי המקרקעין:

19. תחילה, אכריע בטענת הנתבע להיעדר ז יהוי המקרקעין שבנסח הרישום לפי פנקס השטרות ובין המקרקעין בהם הוא מחזיק. טענתו, נסמכת על הוראת תקנה 82 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות") לפיה על תובע להגיש מפה של מקרקעין בתמיכה לתביעה במקרקעין ומשלא עשה כן מי מהתובעים.

20. זו לשון תקנה 82 לתקנות: " בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר – לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה, ואם היתה בה תביעה – מכל צד שהוא – לרשום טובת הנאה במקרקעין, יש לצרף לכתב התביעה מפת המקרקעין מאושרת בידי מחלקת המדידות; היה המדובר בחלקת קרקע רשומה, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור מהגשת מפה ולהורות על הגשת העתק מאושר מן הרישום בפנקס המקרקעין, או כל אמצעי זיהוי אחר של אותה חלקה".
אין בהוראה זו או בהוראה אחרת בתקנות, סנקציה נגד תובע, שאינו מקיים את הוראת סעיף 82 (א) לתקנות (ראו בספרו של זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 131). לפיכך, לא די באי הגשת מפת מדידה כדי להביא לדחיית התביעה שעניינה בסעד של סילוק יד ממקרקעין, ויש לברר את שאלת זיהויים. הן על פי כתבי הטענות בתיאור המקרקעין בכתב התביעה ובפנקס השטרות והן על פי המסכת העובדתית הרחבה, שהובאה בפני. כך אעשה, שעה שהנתבע טען להיותו מחזיק בנכס אחר מהנכס נשוא התביעה המצוי במקרקעין.

21. בעותק הרישום בפנקס השטרות ב ספר בית ג'אללה מס' 1051 דף 333 המנוח אבו גטאס רשום כבעלים של אותם המקרקעין. רונן ברוך שהעיד מטעם האנ"ן אמר כי "ערך בדיקה מול המודד המחוזי ירושלים והוא זיהה את הנכס לפי ספר 1051 דף 333 שיש לו זיהוי מנדטורי דף 61. לבקשתי הוא העלה למפה עדכנית ומראה בדיוק היכן הנכס ממוקם" (עמ' 70 שורו ת 10-12) בהצביעו על תצלום אויר שהגיש האנ"ן (סומן ת/א/1, ייקרא להלן גם -"התצ"א"), מבלי ש מי מהתובעים הגיש תשריט מדידה שנערך ע"י המודד המחוזי או כל מודד אח ר, כפי שמצופה מהם שיעשו.

22. בחקירתו נשאל הנתבע אם הוא מכיר את המקום הנראה בתצ"א והשיב: "כן, זה הבית החדש שבנינו לפני 8 שנים. בנינו תוספת שם" (עמ' 78 שורה 21) וחזר וזיהה את ביתו בתצ"א: "אני אמרתי שכן זה הבית שלי" (עמ' 78 שורות 23-26). בהמשך עדותו עשה הנתבע אבחנה בין זיהויו את הבית על גבי התצ"א ובין הנכס נשוא התביעה באומרו, כי אינו יודע על איזה נכס הוגשה התביעה.
עדות הנתבע לא עשתה עלי רושם מהימן שעה, שבמפתיע , הביא גרסה החדשה מחקירתו באומרו כי הנכס הנראה בתצ"א "זה שייך למשפחה אחרת. זה הבית שאתה מראה ברישום שייך למישהו אחר לנכס אחר, אולי של רג'ואן" (עמ' 83 שורות 29-30) ללא כל ראייה בתמיכה לכך. לשאלה , אם השטח בת/א/1 זה אותו שטח המופיע בפנקס השטרות, לה התנגד בא כוחו, השיב הנתבע: "אם אתה לא מזהה את השטח והקרקע איך אני יזהה אותו?" (עמ' 84 שורות 1-5) והוסיף: "את המקום אני מכיר. את הזיהוי בנסח שאתה מציג לי אני לא מכיר" (עמ' 84 שורות 11-12).

23. בעדותו, הפנה הנתבע לתשריטים שהוגשו על ידו לרשויות התכנון (עמ' 84 שורה 18, עמ' 85 שורות 6-8) על מנת לקבל היתר בנייה לביתו (עמ' 79 שורות 1-2). בית, הרשום בעירייה כנכס 070 אליו אדרש להלן, בבחינת מסמכי העירייה שהוגשו בתעודת עובד ציבור מטעם עיריית ירושלים. לדבריו, ניתן לו היתר בנייה מבלי שהציגו כראייה. תרשים המדידה שהגיש הנתבע ביום 4.2.19 נערך ע"י המודד אבו רג'ב נזאר בשנת 2007 (להלן-"תכנית המדידה"), אושר ע"י מנהל תחום מיפוי ומדידות ברשות מקרקעי ישראל ביום 20.1.08 בגוש פיסקלי 30955 חלקה 1, בו שורטט מבנה זהה בצורתו לנכס הנראה בתצ"א, מה שמתיישב עם מסמכי העירייה על היות הנכס הרשום על שם גטאס - נכס 054 שאינו אלא אותו נכס הרשום על שם הנתבע כנכס 070.

24. בפנקס השטרות, רשומה הערה על הפקעה משנת 70'. הנתבע העיד כי הקרקע עליה הוא יושב, לא הופקעה (עמ' 85 שורות 1-2) אך שינה מגרס ה זו ותיקן: "יש חלק מהקרקע שהופקע" (עמ' 85 שורה 14) . לדבריו "אני לא יודע. הבאתי אנשים, חקרתי את זה, ומצאתי שאבו גטאס מת בשנת 43. אחרי כל החקירות יש הפקעה למדינה, מסומן ב/1 ב/2 אין הפקעה. הייתי בוועדה המקומית ובכל המקומות ויש לי הרבה חומר ותמונות להציג אבל לא עכשיו. הכל מצולם. מ- 2003 הכל מצולם" (עמ' 86 שורות 1-4). ב הודאתו על הפקעה של חלק מהמקרקעין ובעניין המנוח גטאס בזיקה למקרקעין בהם מצוי ביתו של הנתבע, קשר הנתבע את הנכס בו הוא מחזיק, למקרקעין נשוא התביעה המתוארים בפנקס השטרות.

25. חיזוק לקביעה זו מצאתי בהודעה של הנתבע, תחת אזהרה בתלונה שהוגשה נגדו במשטרה , על השגת גבול שלו למקרקעין המצויים בבית צפפה: "מדובר בבית הנטוש, עלות (הלוט- מ.ל.) 42, מספר בית 2. מדובר בבית ערבי ישן, שתי קומות 42 מטר. אני משלם עליו מיסים וארנונה, שמתי לו שעון מים וחשמל. אני לא פלשתי לבית הזה, אני בדיונים בבית משפט כדי לרשום אותו בטאבו. אני קניתי את הבית בשנת 2000 ממשפחת דרויש שהם קנו אותו בשנות ה-40 ממשפחת אליאס גריאס אבו אטאס" ( שורות 3-6 בהודעה מיום 22.9.10, סומן ת/6, להלן-"הודעה ת/6"). הוסיף הנתבע ואמר במשטרה: "בטאבו השטח רשום על אליאס, אבל היום יש עורך דין שהוא עובד על התיק ומנסה להעביר את השטח בטאבו על שמי. יש גם חברה יהודית שרוצה לקנות את השטח". לדבריו, משפחת אבו גטאס אינם בארץ והם מכרו את המקרקעין לדרויש. ניקולה אבו גטאס מיודד אתו (שורות 22-32 בהודעה ת/6) מה שמעיד על היכרותו את משפחת המנוח גטאס בזיקה לנכס , בדומה לידיעתו על היות יורשי המנוח תושבי חוץ.
רק בדיעבד, נודע ל נתבע כדבריו, שדרויש הונה אותו. שכן, הוא אינו בעל זכויות במקרקעין (עמ' 81 שורות 23-24, עמ' 82 שורות 26-27).

26. מכל האמור עולה, כי הנתבע עצמו זיהה את הנכס בו הוא מחזיק למגוריו כנכס נשוא התביעה המצוי במקרקעין, אשר לפי גרסתו משפחת אבו גטאס הייתה בעלת הזכויות בהם.

27. הודעת הנתבע על רכישה לכאורה של הנכס מדרויש והצעה של 'חברה יהודית' כדבריו לרכוש ממנו את הנכס, מתיישבת עם הודאתו בעדותו על תביעה שהגישה נגדו "קדמת עדן" לבית משפט השלום בהרצליה, במסגרתה הסכים להשיב לקדמת עדן סך של 1.6 מיליון ₪ עד יוני 2019 מבלי שתמך בראייה כלשהי את גרסתו על עסקה אחרת בינו ובין "קדמת עדן" בגינה התנהל אותו הליך (עמ' 79 שורות 17-21) וזניחת גרסה זו בסיכומיו, לעסקה אחרת עם "קדמת עדן" (ראו גם עמ' 3527 שורות 1-3).
28. העד נאדר, קרוב משפחתם של התובעים, אמר בתצהירו כי הבעלים של החלקה המזוהה בעיריית ירושלים כנכס מספר 30684-001-014-X054 הוא המנוח גטאס. הנכס רשום כיום על שמו ומוקדם יותר היה רשום על שם אמו ו סבתו (בהפניה לנספח ב' לתצהירו).
מנגד טען הנתבע כי הוא מחזיק בנכס אחר, המצוי ברח' הלוט בשכונת גילה בירושלים ולהיעדר קשר בינו ובין הנכס עליו הצהיר נאדר ומסמכי הארנונה שהגיש העד (סעיפים 26-27 לתצהירו, סעיף 14 לסיכומיו).
על כך נשאל נאדר: "ש. הנכס בבית צפפא וגילה זה אותו הנכס. איפה נמצא הבית בית צפפא או גילה?" והשיב: "ת. זאת הכתובת שהבית נמצא בה. הבית היה נמצא בבית צפפא כך קראו לזה והיום קוראים לזה גילה. כשהיינו יוצאים מבית ג'אלה לבית שלנו לבית צפפא, היינו אומרים שאנחנו יוצאים מבית ג'אלה לבית צפפא. בעשרים השנים האחרונות אנחנו אומרים שאנחנו הולכים מבית ג'אלה לגילה כי זה השתנה, יש לי גם תמונות של הבית שאני נמצא בו. הבית נמצא בגילה ברח' הלוט" (עמ' 21 שורות 22-25).

29. ביום 30.06.16 הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם נציג עיריית ירושלים, עו"ד יניב בן דור, בנוגע לנכסים המזוהים בעירייה במספרים: 30684-001-014-X054 (להלן - "נכס 054") ונכס
30684-001-014-X070 (להלן- "נכס 070") מבלי שמי מבעלי הדין ביקש לחקור את מגיש התעודה.
ממסמכי העירייה למדתי כי "נכס 054" רשום בבית צפפה, רשום בעירייה על שם העד נאדר (ראו: אישור ביצוע שינוי מחזיקים מיום 16.11.14; דו"ח ביקורת של נציג העירייה בנכס זה מיום 03.09.14). בשונה מכך, "נכס 070" רשום בגילה, ברח' הלוט 1, על שם הנתבע כמחזיק (ראו: הודעה על שינוי מחזיקים לרישום ארנונה מיום 5.11.13).

עם זאת לרישומים אלו, מתווספים מסמכי עירייה שונים (צרופות לתעודת עובד ציבור). מהם עולה כי עסקינן בנכס אחד אף שרישומו בעירייה הוא בזיהויו כנכסים 054 ו- 070. הנכס, הוא מבנה בן שתי קומות (כמובא גם בהודעת הנתבע בת/6 ובתמונות הנכס במסמכי העירייה).
בדו"ח סוקר מטעם העירייה מיום 3.9.14 (סומן ת/5) נאמר: "יש לזכות את נכס 0054 כלא ראוי גם לשנת 2011 בשנת 2012 לא ברור מי המחזיק ומה היה המצב לכן יש לבצע אחוד מ- 15.6.13 עם נכס 0070 אשר הוגדל על שם עטיה וליד". בחקירה של הנתבע על דו "ח ת/5 השיב: "אני לא זוכר מסמכים" (עמ' 81 שורות 2-5) מבלי שסתר את ממצאי הדוח בעניין תוספת שנבנתה בנכס וללא ראייה על בנייה ו/או הוצאת היתר בנייה לנכס אחר מהנכס הנדון שהומלץ, על רישום הנכסים, תחת נכס אחד.

בדו"ח של סוקר מטעם העירייה מיום 21.9.14 נאמר: "0054 ו-0070 מדובר בדירה אחת שתי קומות" ו שעון המים, רשום ע"ש עטיה וליד . "להערכתי מדובר בשני הנכסים 0054 שהיה רשום ע"ש אבו גאטס נאדר ו-0070 שכיום רשום ע"ש עטיה וליד...". הממצאים בטופס דו"ח ביקורת בנכס הנושא תאריך 21.9.14 (עליו חותמת "נתקבל" מיו ם 3.9.14) הם כי יש לאחד את 0054 עם 0070 ונירשם: "בבניין קיים רק שעון מים אחד על שם עטייה וליד".

בסקר נכסים קודם, מיום 3.8.14 לנכס 0054 הרשום בעירייה על שם נאדר אבו גטאס נירשם כי בעל הנכס, מגיש בכל שנה בקשה לנכס שאינו ראוי לשימוש (ראו: בקשות לפטור במסמכי תעודת עובד ציבור) ונרשם בדוח כי פלשו לנכס הראוי לשימוש כיום ושמו של הנתבע, רשום על שעון המים (עוד ראו: דו"ח ביקורת מיום 2.6.14 על מגורי וליד בנכס; סקר נכסים של נכס 054 מיום 15.9.14 לנכס הרשום ע ל שם נאדר ורישום שעון המים על שם הנתבע). ועוד, בין המסמכים נמצאה הזמנת עבודה של הנתבע בה הוגדר מיקום הנכס כ " ואדי ביר אבו כשבה בבית גאלא" כפי הכינוי של האזור בתצהירו של העד רונן ברוך מטעם האנ"ן.

30. לעניין השוני בכתובות הנכסים במסמכי הארנונה בעירייה, פעם - בגילה ופעם - בבית צפפא הוכח בעדות של נאדר כי השכונות סמוכות, מבלי שהדברים נסתרו בראיות הנתבע וכפי שהוכח ממסמכי העירייה בתע"צ, על כך שעסקינן בנכס אחד. כך גם עולה מדו"ח ביקורת בתיק הארנונה של "נכס 054" מיום 8.3.09 לפיו "הנכס נמצא בפועל על גבול גילה".

31. לפיכך משהובא תיאור המקרקעין בכתב התביעה לפי פרטיו בפנקס השטרות ; כמתואר בתצ"א בו זיהה הנתבע את הנכס כנכס המוחזק על ידו חרף אי הגשת תשריט מדידה; מעדות הנתבע ומהודעתו ת/6 במשטרה על היות הנכס אותו רכש לכאורה מדרויש בבעלות המנוח גטאס, נשוא התלונה בגין פלישה לנכס נשוא התביעה; תכנית המדידה שהגיש הנתבע המתיישבת עם התצ"א; עדות נאדר כמו גם מסמכי העירייה לנכסים 054 ו - 070 המלמדים כי עסקינן בנכס אחד הגעתי למסקנה כי הנכס המצוי במקרקעין הרשומים בפנקס השטרות על שם המנוח אבו גטאס הוא הנכס נשוא התביעה בו מחזיק הנתבע . נכס, שהנתבע בנה בו תוספת (ראו: דוחות הביקורת של העירייה; תמונות הנכס במסמכי העיריה שזוהו ע"י הנתבע ובהודעתו במשטרה ת/6) ללא ראיה מטעמו על החזקתו בנכס אחר הימנו.

32. לאור מסקנתי בעניין זיהוי הנכס בו מחזיק הנתבע הרשום על שם המנוח גטאס בפנקס השטרות יש להכריע במחלוקת, למי מבעלי הדין הזכות להחזיק במקרקעין.

זכויות התובעים:

33. עסקינן במקרקעין לא מוסדרים. לפיכך, רישומו של המנוח אבו גטאס כבעלים במקרקעין בפנקס השטרות, מהווה ראיה לכאורה לנכונות תוכנו בהתאם ל סעיף 125(ב) לחוק המקרקעין. כל עוד לא תסתר החזקה בדבר נכונות הרישום, זכאים יורשי המנוח גטאס לדרוש את פינוי הנתבע מהמקרקעין. עם זאת ו כפי שיובא להלן, מצאתי כי הנכס הוא נכס נפקד ולפיכך, יש להעביר את החזקה במקרקעין לאנ"ן מבלי שיהא בכך משום הכרעה ביריבות בין האנ"ן לתובעים (כאמור בסיפא של פסק הדין).

34. בסעיף 1 לחוק נכסי נפקדים תנאים שונים להיות אדם בגדר "נפקד". התנאי הרלוונטי לעניינם של התובעים הוא בסעיף קטן III הקובע:
"היה אזרח ארצישראלי ויצא ממקום מגוריו הרגיל בארץ-ישראל –
(א) אל מקום שמחוץ לארץ-ישראל, לפני יום כ"ז באב תש"ח (1 בספטמבר 1948); או
(ב) אל מקום בארץ-ישראל שהיה מוחזק אותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע הקמתה של מדינת ישראל או שנלחמו בה לאחר הקמתה";
סעיף (ג) קובע כי "אזרח ארצישראלי הוא גם "תושב" ויש לתת את הדעת למקום הימצאם של התובעים ב 'תאריך הקובע' הקבוע בצו סדרי השלטון ביום 28.06.67.

35. עפ"י בדיקה שערך מר רונן ברוך- האפוטרופוס לנכסי נפקדים- במרשם התושבים הממוחשב עולה כי התובע 8, הוא תושב יו"ש וע"כ הוא נפקד והוא יכול לפנות בבקשה לשחרור הנכס. בנוגע ליתר התובעים, נמצא כי אינם בישראל החל מהתאריך הקובע, 28.06.67, וע"כ גם הם נפקדים ביחס לנכס כל עוד לא הוכח אחרת (ראו עדותו של רונן ברוך, עמ' 72- 73).

36. סעיף 30 (א) לחוק נכסי נפקדים קובע:
"אישר האפוטרופוס בכתב שאדם או חבר בני אדם הוא נפקד, ייחשב האדם או חבר בני האדם לנפקד כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".
מכאן כי על הטוען לאי נפקדות של אדם פלוני, הנטל להוכיח היפוכו של דבר ( ע"א 6912/98‏ רבאח נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ''ד נח(2) 870, 874-875 (9.2.04); ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ''ד מז(5) 001, 14 (28.9.93)).

37. בסיכומיו טוען הנתבע, כי לא ניתן להחיל במקרה זה את חוק נכסי נפקדים היות ו אינה ידועה הזהות של המנוח שנפטר לפני קום המדינה וגם זהות יורשיו, אינה ידועה.

38. נאדר, העד מטעם התובעים, הודה כי המנוח אבו גטאס נפטר לפני ה"תאריך הקובע" וכבר בתחילת שנות ה-50 (עמ' 42 שורות 1-8 . עוד ראו: הודעה ת/6 של הנתבע על מועד פטירת אבו גטאס בשנת 48 לערך).
מכל מקום, בחינת ה'נפקדות' אינה לפי מועד פטירת המנוח גטאס כי אם להיות יורשיו, התובעים, 'נפקדים' אם לאו.

39. הנתבע, באמצעות בא כוחו המלומד, הטיח בפני העד נאדר דבר היות הנכס נכס נפקד בהציגו מסמך ש הגיע לידיו מהאנ"ן (סומן נ/3). על מסמך נ/3 אמר ב"כ הנתבע: "זה מסמך שהגיע אלינו לפני יומיים זה מסמך רשמי של מדינת ישראל, אני טענתי שעל הנכס הזה יש נכס נפקדים, והמסמך הגיע אלינו והוא נפקד והוא נמכר לחברת עדן" (עמ' 27 שורו ת 1-3), מה שמעיד על הסכמת הנתבע להיותו , נכס נפקד.
נוכח התנגדות התובעים להמצאת מסמכים מעבר לאלו שהוגשו במסגרת תביעת אבו צביח שעה שהנתבע טען כי אלו מסמכיו ואין בלתם, התרתי לנתבע להגיש תעודת עובד ציבור מטעם האנ"ן להגשת ת/3 . לפיכך, הוגש המסמך נ/3 כראייה מטעם הנתבע בהכירו כאמור בנכס כנכס נפקד, הוא הנכס שקבעתי כגי בו מחזיק הנתבע.
מכאן עולה כי לאנ"ן הזכות להחזיק במקרקעין בהיותם נכס נפקד, ככל שאורה לנתבע לפנות אותם ולסלק ידו מהם בהעברתם לידי האנ"ן.

40. מכל מקום, בררתי את יתר טענות הנתבע בהתייחס לזכויות התובעים כיורשי המנוח גטאס. לשיטתו, צו הירושה שהוגש כראייה ע"י התובעים, לא אושר כדין ע"י בית דין מוסמך במדינת ישראל ולפיכך, אין בו כדי לקשור בין יורשי המנוח גטאס ובין הנכס. עסקינן, בצו הירושה שהוגש ביום 1.9.13 ע"י התובעים (סומן ת/2) והוצא למנוח אבו גטאס בבית הדין הכנסייתי בירושלים ותורגם גם לעברית.

41. סעיף 155 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 קובע:
"(א)  על אף האמור בסעיפים 66(א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסכמתם לכך" ( עוד ראו: בג"ץ 2456/15 עזבון המנוח תומא הזו ז"ל נ' בית הדין הכנסייתי של כנסיית הסיראן (08.11.16) ). מכאן עולה כי בידי בית הדין הדתי להוציא צו ירושה אם נתנו יורשי המנוח את הסכמתם לכך. הנתבע, לא הוכיח בראיותיו כי מי מיורשי המנוח התנגדו למתן הצו ע"י בית הדין הדתי ולא הוכח כי הועלתה איזו טענהע"י מי מהם כנגד צו הירושה. לפיכך, יש לצו הירושה תוקף ונדחית טענת הנתבע כנגד תוקפו.

42. חשוב מכך, לאור הוראת סעיף 30 (א) לחוק נכסי נפקדים על מי שטוען כי נכס אינו נפקד, להביא ראיות לאי נפקדותו. טענותיו הנתבע כנגד צו הירושה, אינן מספיקות לכך. שכן, יש להוכיח כי הבעלים על הנכס נכח בישראל ב"תאריך הקובע" , מה שלא הוכח בראיות שבפני: הן מעדות נאדר והן ממסמך נ/3 שהוגש ע"י הנתבע לפיו הנכס, הוא נכס נפקד.

43. יוער, כי הועלו טענות נוספות לעניין ייפוי הכוח שהגישו התובעים ואי התייצבות התובעים לדיונים, למעט העד נאדר. אלא מה, לאור התוצאה כפי שיורחב להלן, על היות הנכס נפקד אשר צריך שיוחזר לאנ"ן שעתר לסילוק יד מהמקרקעין, התייתר הצורך לדון בשאלת יפויי הכוח ואי התייצבות התובעים לדיונים.
שכן, מעדות נאדר הוכח כי ב"תאריך הקובע" לא היו בארץ מי מ התובעים, יורשי המנוח, שטענו לבעלותם במקרקרעין מכוח פנקס השטרות וצו הירושה.

נאדר נחקר בעניין כל אחד מהתובעים, בני משפחתו. הן בשאלת מעמדם בישראל והן בשאלת הימצאותם בישראל. לדברי נאדר על יורשי המנוח, כולם, "אין בצו הירושה תעודות זהות ישראליות, הם תושבי חו"ל" (עמ' 24 שורות 18-19).
מעדותו למדתי, כי התובעת 4 נפטרה כבר בשנות ה-50 (עמ' 32 שורות 17-32); התובעת 5 נפטרה בדרום אמריקה, ולא החזיקה בת.ז ישראלית (עמ' 32 שורה 23 עד עמ' 33 שורה 3).
התובעת 6 נפטרה בדרום אמריקה ולא החזיקה בת.ז ישראלית (עמ' 33 שורות 4-6).
התובעת 7, נפטרה בשנות ה- 50 ולא החזיקה בת.ז ישראלית (עמ' 33 שורות 7-10). גם התובע 8 אותו מכיר נאדר מהיכרות אישית, נפטר כבר וגם הוא לא החזיק בת.ז ישראלית (עמ' 33 שורות 17-22).
התובע 9 נפטר בפרו (עמ' 34 שורות 2-3); התובע 10 התגורר בדרום אמריקה, לא נשא תעודת זהות ישראלית ונפטר כבר (עמ' 34 שרות 6-13). התובע 11 נפטר בפרו ולא החזיק ת.ז ישראלית (עמ' 34 שורות 14-20).התובע 12 בחיים, מתגורר בפרו ואינו נושא ת.ז ישראלית (עמ' 34 שורה 23 עד עמ' 35 שורה 6) וכך גם התובע 13 (עמ' 35 שורות 7- 19). התובעת 14 נפטרה, חיה באמריקה הלטינית ולא החזיקה בת.ז ישראלית (עמ' 35 שורה 21- עמ' 36 שורה 2). התובעת 15 נפטרה לפני 3 שנים באיטליה ו גרה בעבר בבית ג'אללה (עמ' 36 שורות 3-8) מבלי שהוכח כי התגוררה בישראל בתאריך הקובע. התובעת 16 חיה בפרו (עמ' 36 שורות 9- 14).התובעת 17 נפטרה כשבועיים לפני העדות של נאדראשר לא ציין היכן נפטרה (עמ' 36 שורות 15-16). התובעת 18 חיה בפרו (עמ' 36 שורות 17-18) ו תובעת 19 נפטרה לפני כ- 5 שנים מבלי שהעד ציין היכן נפטרה (עמ' 36 שורות 19-20).

44. העובדה שמרבית התובעים נפטרו עובר להגשת התביעה, לא הובאה במסגרת כתב התביעה כפי שהתחייב שיעשה, בהגשת התביעה בשם יורשי התובעים, מי מביניהם שהלכו כבר לבית עולמם. בהתאמה להערה זו, לא הוגשו צווי ירושה של אלה שנפטרו. התובעים, כסדר הבאתם בכתב התביעה, הם לפי שמות היורשים בצו הירושה מינואר 76' של המנוח אבו גטאס. באותו מועד, נפטרו שני בניו - אברהים וגאטס, והיתר היו אז בחיים (ראו עותק צו הירושה שהוגש ביום 01.09.2013).
מכל מקום ונוכח התוצאה אליה הגעתי בדבר היות הנכס נפקד כטענת האנ"ן, אין בזהות התובעים כדי לשנות מקביעתי. נכון הדבר לאור המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית והמסכת העובדתית, בעדות של נאדר על מגורי התובעים בחו"ל. כך גם, לאור תצהיר תשובות לשאלות שהגיש אבו גטאס אנגל ראול מטעם התובעים ממנו הוכח כי התובעים, כולם, יצאו מהארץ לפני הרבה שנים וכמעט לא ביקרו בארץ.

45. לאור כל האמור ובהעדר ראיות מטעם התובעים על הימצאות מי מיורשי המנוח אבו גטאס במקרקעין ב"תאריך הקובע", אני קובעת כי הנכס נפקד. ודוק: קביעה זו היא אין בה כהודעת האנ"ן, כדי למנוע ניהול הליך עצמאי ע"י התובעים ו/או יורשיהם, להציג בפני האנ"ן את ראיותיהם בשאלת מעמדו של הנכס בכלל זה, לקבלת תעודת אישור בהתאם לסעיף 27 לחוק נכסי נפקדים, או לפעול לשחרורו לפי סעיף 28 לחוק.

זכויות הנתבע במקרקעין:

46. כעת יש לברר, אם הנתבע נכנס למקרקעין והחזיק בהם כדין.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא בעל הזכויות ב מקרקעין מכוח החזקה בהם והתיישנות ו סתם ולא פירש. שכן, אין בכתב ההגנה גרסה מאיזה מועד החזיק במקרקעין ובאלו נסיבות החל להחזיק בהם. בתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע, טען כי הוא מחזיק במקרקעין חזקה נוגדת במשך כ-25 שנה. במרוצת אותה תקופה הוא שמר על המקרקעין, ח רש אותם וגירש מהם פולשים ומסיגי גבול (סעיפים 5-9 לתצהיר).

47. בעדותו אמר הנתבע כי הוא נכנס לנכס "בחודש אוגוסט 1997". בדירה החזיק נרקומן כדבריו ו "הבית היה הרוס לגמרי.. היה הכל הרוס.. ש. מה עשית עם הנרקומן? ת. נתתי לו כמה גרושים והוא יצא" (עמ' 77 שורות 16-23). הוסיף הנתבע ואמר כי הוא שילם לנרקומן 11,000 ₪ כדי שיצא מהבית (עמ' 78 שורות 4-5). הנתבע, חזר ואשר כי נכנס לנכס שבמקרקעין בשנת 1997 (עמ' 78 שורות 7-8) ולא 25 שנה לפני מועד הגשת התביעה.

48. הנתבע הודה בעדותו כי אינו הבעלים של המקרקעין ואמר: "אני מחזיק בנכס. ככל שתינתן החלטה אחרת על הנכס אני מסכים". כשנשאל "....אם אוכיח שאני הבעלים תפנה את הנכס ותסלק את ידך ממנו? ת. כן, אין בעיה". (עמ' 78 שורות 13-16). לשאלה: "יש לך מסמכים שמוכיחים את ההחזקה שלך בנכס מלבד מה שסיפרת פה וכתבת בתצהיר שלך על גירוש הנרקומן?" השיב: אין לי" (עמ' 80 שורות 5-8) והוסיף הנתבע: "מה אכפת לי אני מחזיק באדמה. מי שיוכיח את הבעלות אני יוצא משם. מי שהבעלים של הנכס שייקח את המדינה (צ"ל "אדמה" - מ.ל) אתה תוכיח את הבעלות שאתה טוען לה ועד אז אני מחזיק באדמה" (עמ' 82 שורות 23-24).

49. הנתבע נשאל על גרסה אחרת שלו בעניין זכויותיו בנכס בהודעה ת/6 שנגבתה ממנו בשנת 2010 . לפיה, הוא רכש את המקרקעין מדרויש בשנת 2007 תמור ת 17,000 $ (וראו גם הודעה במשטרה של ב"כ הנתבע, ת/6). על כך השיב הנתבע בפני: "דרויש הגיע לאדמה ואמר מי אתה שיושב פה ואמר לי שהוא הבעלים והוציא לי נייר בעלות שאבא שלו רכש. אמרתי לו שאם אתה הבעלים אני יקנה ממך. הוא אמר לי מי אתה בכלל שאתה שיושב פה. שהבנתי וידעתי שהוא לא בעל הקרקע, הבנתי כך ואז לכן לא שילמתי לו בכלל" (עמ' 81 שורות 21-24).

50. בסיכומי הנתבע (סעיף 12) אין למצוא את גרסתו בעניין החזקתו במקרקעין פרט לאמירה כללית על כך שהיה לבעלים "מכוח חזקתו במקרקעין ומכוח התיישנות".
הנתבע, לא תמך בראיות כלשהן את גרסתו לעניין מועד כניסתו למקרקעין ומקור זכותו להחזיק בהם. עדותו בפני, לקתה בחוסר קוהרנטיות לרבות בקושי ליישב את גרסתו בפני מול הודעתו במשטרה (ת/6) ובהיעדר טענה לבעלותו במקרקעין בכתב ההגנה שהוגש מטעמו בתביעת אבו צביח ומבלי שהביא לעדות, את מי שמכר לו לכאורה את המקרקעין. בין אם ה'נרקומן' כדבריו ובין אם דרויש בכלל זה, על מנת להוכיח את מועד כניסתו ל מקרקעין.

51. ה נתבע, לא הוכיח כי רכש את הזכויות במקרקעין מכוח התיישנות וכן לא הוכיח חזקה נוגדת. כך, משלא פירט מי היו בעלי המקרקעין אשר החזקתו במקרקעין נעשתה, כהתרסה לזכויותיהם (בעניין החזקה נוגדת ראו: י' גלעד, "התיישנות במקרקעין – קווים לרפורמה", משפטים יח 177, 207 (תשמ"ח); ע"א 2510/98 למד שין בע"מ נ' חסיד, פ''ד נ"ג (5) 721, 729 (15.11.1999).

52. לעניין ההתיישנות, לא הובאו כל ראיות שיתמכו בגרסת הנתבע על החזקתו במקרקעין בתקופה העולה על 15 שנה. כל שהוצג, הוא במסמכי העירייה שהוגשו בתעודת עובד צבור, מתיק הנכס ב ארנונה. מהם עולה על המצאות הנתבע בנכס, רק החל משנת 2009 וללא ראייה מטעם הנתבע לישיבתו בהם במועד מוקדם מזה.
יתרה מכך, הנתבע חזר והעיד כי נכנס למקרקעין בשנת 1997. לפיכך, אף אם תתקבל גרסתו זו, אז ישיבתו במקרקעין נכון למועד הגשת התביעה היא למשך כ- 14 שנים ולא 24 שנה כנטען ובסתירה לדבריו הוא, בעדותו (עמ' 83 שורות 21-22). תקופה , שאין בה כדי להקנות לנתבע זכויות במקרקעין מכוח התיישנות. מה עוד, שאין בסיכומיו, גרס ה של הנתבע בנוגע למועד תחילת החזקתו בנכס ובמקרקעין.

53. לפיכך, לא הרים הנתבע את הנטל להוכיח את זכויותיו במקרקעין והוכח, כי פלש אליה ם ללא כל זכות שבדין.

54. לאור קביעותיי, אני מורה לנתבע לפנות את המקרקעין והנכס המצוי בהם מכל אדם וחפץ ולהעבירו לידי התובע 2, האפוטרופוס לנכסי נפקדים.
על מנת שתהיה שהות בידי הנתבע למצוא נכס חילופי למגוריו, ניתנת לו ארכה לפינוי תוך 120 יום מהיום ו ימי הפגרה, יבואו במניין הימים.

55. בטרם חתימה אחזור ואומר, כי קביעותיי בדבר זכויות המנוח אבו גטאס במקרקעין הן לכאוריות, על פי הרישום בפנקס השטרות ו בהעדר ראיות מטעם הנתבע לזכותו להחזיק במקרקעין שאינם מוסדרים. משכך, אין בפסק הדין כדי למנוע נקיטת הליך מתאים להסדרה ורישום זכויות במקרקעין ו/או למיצוי זכויות לפי חוק לנכסי נפקדים.

56. לאור הערותיי בגוף פסק הדין בנוגע לכלל התובעים אני מעמידה את ההוצאות לטובתם על הצד הנמוך. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עו"ד לתובעים 1-19 ביחד ולחוד, בסך של 7,000 ₪ ובהוצאות לשכר טרחת עו"ד לתובע 20 בסך של 7,000 ₪.

עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.