הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 30539-12-11

בפני
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

תובעת

איגמה ניהול ומסחר בע"מ

נגד

נתבעת

ורד בן-דוד

פסק דין

מבוא:
בפניי תובענה כספית אשר עילתה המחאה של בנק מרכנתיל דיסקונט מספר 9205 על סך של 50,000 ₪ מתאריך 4.4.2005 ( להלן: "ההמחאה"), מחשבון הנתבעת.

תובענה זו החלה כבקשה להתנגדות לביצוע השטר אשר הגישה הנתבעת בלשכת ההוצאה לפועל בעכו. לאור מקום מגוריי הנתבעת, הועבר התיק ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים ובהחלטת הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים ויינשטיין ( כתוארה דאז) מיום 2.8.2013, הועבר התיק לדיון בסדר דין מהיר בפניי. לאור ריבוי העדים הועבר התיק לסדר דין רגיל, וכך התנהל בפני.

אקדים ואבהיר כפי שקבעתי לא אחת במהלך ניהול התיק, כי התרשמתי שהנתבעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לעכב את הדיון ולמנוע הכרעה מהירה בתיק זה. מעיון בשלל הבקשות, הודעות, תצהירים ועיכובים בתיק, עולה בפני עצמה תמונה קשה של מהימנות הנתבעת בכל הקשור לניהול ההליכים דנן.

הנתבעת אף הוסיפה והקשתה על התובעת ועל בית המשפט בחקר האמת וזאת בשינויים רבים של גרסתה העובדתית כפי שיפורט להלן.

על אף כל זאת, זכתה הנתבעת ליחס סלחני ואורך רוח רב מצד הערכאות המשפטיות אשר דנו בעניינה ובין היתר ממותב זה, בניסיון להעניק לה, על אף הכל, את יומה בבית המשפט, החל מארכה בהגשת התנגדותה לבצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל, דרך הארכות מועד רבות ביותר להגשת תגובות מטעמה ( אשר חלקן ניתנו לה, בין היתר, לאור סיבות אישיות שונות שתיארה), ועד אישור צירוף עדים וראיות בשלב מאוחר של ההליכים.

אקדים כבר עתה ואבהיר, כי אין בידי לקבל אף אחת מגרסאותיה השונות של הנתבעת בדבר כל הכרוך בהמחאה נשוא הליכים אלו, וכי אני מקבלת את התביעה במלואה.

רקע עובדתי:
ההמחאה הופקדה בבנק ביום שנרשם על גביה לפירעון, קרי 4.4.2005 אך לא כובדה על ידיו, וזאת בהעדר כיסוי.

ההוצאה לפועל, והנתבעת הגיש התנגדות אשר נדונה בפני.

טענות הנתבעת לרבות גרסאות ההגנה השונות:
גרסה ראשונה - גרסתה הראשונה של הנתבעת כפי שהובהרה בהתנגדותה לבצוע השטר שהפכה לכתב הגנתה בתיק זה, היתה פשוטה: ההמחאה הינה אומנם שלה, אך נגנבה ממנה וזויפה בידי צד שלישי שזהותו אינה ידועה לה. לחיזוק גרסה זו אף הגישה הנתבעת תלונה במשטרה.

כדי לסתור גרסה זו של הנתבעת, הגישה התובעת הודעה מטעמה על הגשת חוות דעת גרפולוגית מיום 19.8.14 שנערכה על ידי גב' דניאלה גבעון ( להלן: "המומחית" ). בחוות דעת זו נמצא כי יש " זהות ברורה ומובהקת במרכיבים הגראפיים" של החתימה על ההמחאה לחתימת הנתבעת כפי שהוצגה בפני המומחית. מסקנת המומחית: "בשל הזהות הברורה והמובהקת שמצאתי בין המאפיינים הגראפיים של החתימה שבמחלוקת לבין מאפייני החתימות וכתב היד של ורד בן דוד ובפרט הזהות במרכיבי מהירות הכתיבה והלחץ שאינם ניתנים לזיוף – אני קובעת, בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר, שהחתימה שבמחלוקת נכתבה על ידי ורד בן דוד."

הודעת התובעת הנ"ל לא זכתה במשך זמן רב לתגובה מצד הנתבעת, ורק לאחר התראות מצד בית המשפט הגישה הנתבעת ביום 28.12.2014 הודעה מטעמה ובה " התייחסותה העניינית להודעת העדכון מטעם התובעת...". בהודעה זו חוזרת בה הנתבעת מעיקרה של הגרסה הראשונה, וטענה כי ההמחאה לא נגנבה ממנה כלל, וכי החתימה על גביה היא אכן חתימתה. כך נוצרה גרסתה השניה של הנתבעת.

גרסה שניה – בהודעתה הנ"ל מיום 28.12.2014 מאשרת כאמור הנתבעת למעשה כי החתימה על ההמחאה הינה חתימתה, אך טוענת כי יתר הפרטים שמולאו בה לרבות הסכום, התאריך והמוטבים לא מולאו על ידה ואינם מוכרים לה. עוד טוענת הנתבעת בהודעה זו כי ההמחאה ניתנה למר שמוליק מזרחי ( להלן: "מזרחי"), בעל חנות טמבור.

כדברי הנתבעת בהודעה: "הנתבעת השאירה אצל בעל החנות את השיק הנ"ל וזאת כערבון עבור חומרי בניין אותם היא ובעלה קנו אצלו. באותם הזמנים היה בין בעל החנות לבין הנתבעת ובן זוגה הסדר רכישה של חומרי / מוצרי בניין, נפתח כרטיס בו הנתבעת הייתה רשאית לקחת מוצרי בניין ומשאירה בכרטיס שיק ערבון עבור אותם חומרי בניין וכל סוף חודש בעל החנות והנתבעת ובן זוגה היו מבצעים סיכום חשבון עבור מוצרי הבניין אותם לקחה הנתבעת מהחנות ומשלמת בעבורם או באמצעות השיק שהושאר ו/או בכרטיס אשראי ו/או במזומן כך התנהל הסידור תקופה ארוכה".

הנתבעת הוסיפה עוד וטענה: "זאת ועוד, תטען הנתבעת כי לעיתים הייתה משאירה אצל בעל החנות שיקים ללא חתימה ולעיתים הייתה משאירה שיקים עם חתימה, וככל הנראה השיק הנ"ל הושאר אצל בעל החנות עם חתימה עליו".

ולסיום, כדי להוכיח כי מדובר בשיטה ולא במקרה בודד, הוסיפה הנתבעת וקבעה: "למען הסר ספק יובהר, כי ההסדר בין הנתבעת ובעלה לבעל חנות הטמבור היה הסכם של אמון הדדי – ומעולם לא חשבה כי יסחור בשיקים שהושארו אצלו כערבון – ובסוף כל חודש היו מתחשבנים, הנתבעת הייתה ממלאת את השיק בכתב ידה, בסכום שנרכשו המוצרים..."

הנתבעת הסבירה את שינוי גרסתה העובדתית בחלוף הזמן הרב מאז נתנה את ההמחאה, והצורך בחקירתה לבדיקת העובדות. אין בידי לקבל הסבר זה, ולו רק לאור השיטתיות המתוארת בגרסתה השניה של הנתבעת, ממנה ברור כי גם אם לא זכרה הנתבעת את ההמחאה הספציפית נשוא תובענה זו, הרי לבטח היתה צריכה לזכור את " הסידור" לעל אשר התנהל כך במשך " תקופה ארוכה". אך אין צורך להכריע בעניין מאחר והנתבעת עצמה זנחה הגרסה ועברה לגרסה נוספת, כמפורט בהמשך.
מעבר לעובדה כי גרסה שניה זו מהווה הרחבת חזית אסורה, הרי שהיא עצמה נסתרה בידי מר שמואל מזרחי אשר העיד מטעם הנתבעת בפני. לפי טענתו של מר מזרחי, רק פעם אחת קיבל מאת הנתבעת המחאה, היא ההמחאה נשוא תובענה זו:
" ש. במסגרת יחסי העבודה שהיה לך איתם ( הנתבעת ובעלה – ד.פ) קיבלת מהם צ'קים?
ת. פעם אחת
ש. פעם אחת קיבלת צ'ק? פעם אחת?
ת. כן
ש. חוץ מזה לא קיבלת ממנו מעולם צ'קים?
ת. ממנו לא
.....
ש. תסביר לי אז למה ם טוענים שקיבלתם מהם צ'קים? נתנו לך כמה צ'קים?
ת. צ'ק אחד בלבד. אני יכול לספר את הרקע
ש. הם כשהם נחקרו הם אמרו שהיה להם יחסים עסקיים איתך ומידי פעם הם היו מביאים לך צ'קים.
ת. לא. אני לא לקחתי מהם צ'קים
ש. אף פעם?
ת. אף פעם לא היה."

הנה כי כן מר מזרחי עצמו, המעיד מטעם הנתבעת, מכחיש את הנרטיב המתואר בגרסה זו של הנתבעת, וטוען כי הופקד בידיו שיק אחד בלבד, וזאת על סך 25,000 ₪ ולא 50,000 ש"ח. יש לציין כי על גבי השיק אין תיקון של הסכום המיועד להפקדה, אך כך או כך גירסתו של מזרחי לא תומכת בגירסת הנתבעת.
גרסה שלישית – נוצרה ע"י הנתבעת בתצהיר העדות הראשית שנחתם על ידי. הפעם טענה הנתבעת: "בעלי מר עמי בן דוד לקח בתקופה הרלבנטית את השיק הנדון ממני ללא ידיעתי והעביר אותו למר שמוליק מזרחי שהיה הבעלים של חנות טמבור" כלומר, לפי גרסה זו, אין עוד מערכת הסדרים בין הנתבעת ובעלה לבין מר מזרחי, כפי שעולה מהגרסה השניה, אלא לקיחת ההמחאה היתה ללא רשותה על ידי בעלה.
הנתבעת חותמת תצהירה בהודעה: "כמו כן, ולמען ההגינות אני ומר עמי בן דוד פרודים מזה כחודשיים". האם מנסה הנתבעת להסביר באמצעות הודעה זו את פשר גרסתה השלישית? רק לנתבעת פתרונים.

גרסה רביעית – הינה תמוהה עוד יותר שכן זו ניתנה בתצהירו של מר עמי בן דוד, בעלה של הנתבעת, אשר ניתן מטעם הנתבעת, בד בבד עם תצהיר הנתבעת עצמה . בתצהיר זה מתאר בעל הנתבעת נרטיב אחר לחלוטין. הפעם נטען כי בעלה של הנתבעת התבקש על ידי מר שמואל מזרחי, לסייע לתושב השטחים, אשר עבד אצל מר מזרחי, לקבל אישור עבודה. לשם כך קיבל מר בן דוד תשלום מראש בסך של 2,000 דולר ממר מזרחי. משלא הצליח במשימתו הנ"ל, התבקש להחזיר את הכסף שקיבל. במקום לעשות זאת, הפקיד בידי מר מזרחי את ההמחאה כשיק בטחון השייך לנתבעת.

עם כן מה גרסתה האחרונה והסופית של הנתבעת בדבר זהות החותם על ההמחאה?

טוענת הנתבעת בחקירתה הנגדית מיום 15.3.16:
ש. את מצהירה כי השיק נגנב בחודש 4/2005 והחתימה ע"ג השיק אינה חתימתך
ת. אני עומדת רק על זה שהוא נגנב. החתימה היא חתימתי
ש. האם השיק נגנב או לא נגנב?
ת. (מעיינת) הוא לא נגנב הוא... מה שכתוב עליו זה לא נכון זה לא אני כתבתי. אך החתימה היא שלי."
והנה בתצהיר אשר נתן בעלה של הנתבעת, מטעמה, נטען כי הוא עצמו חתם את חתימתה של אשתו: "הנחתי בידו שיק ביטחון השייך לאשתי תוך שאני חותם על השיק את חתימתה ותו לא."
מר בן דוד חזר על גרסה זו אף בחקירתו הנגדית מיום 15.3.16:
ש. מי חתם על השיק?
ת. (מעיין) אני
ש. למה הנתבעת טוענת שהיא זו שחתמה על השיק והיא מתעקשת בכך
ת. היא לא חתמה על השיק ולא יכלה לחתום עליו. השיק היה אצלי"
מר מזרחי, אשר העיד כאמור ביום 21.7.16 מטעם התובעת, בפני, טוען כי מי שמסרה לו את ההמחאה היתה הנתבעת דווקא ולא בעלה:
ש. מי חתם לך על הצ'ק?
ת. היתה חתומה אשתו בצורה כזאת, אני זוכר את החתימה, עיגול, זה הכל
ש. חתימת עיגול?
ת. כן
ש. והבעל לא חתם?
ת. לא"
מר מזרחי מאשר בחקירתו הנגדית את הגרסה הרביעית כאמור לעיל, כפי שנמסרה ע"י בעלה של הנתבעת, אולם אינני יכולה לייחס מהימנות רבה לגרסתו. לשיטתו של מר מזרחי, לדוגמא, ההמחאה נמסרה על ידו למר צ'ונה , שאינו צד להליך ואינו קשור לתובעת, כשהיא ריקה, ואילו מר מזרחי ראה את צ'ונה ממלא בהמחאה סכום של 25,000 ₪. מובן כי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסכום הרשום על ההמחאה וכי אין מחלוקת כי לא בוצעה בהמחאה כל מחיקה או שינוי הכיתוב.

וכדי להבין את המהימנות הנמוכה אשר אני מייחסת לעדותו של מר מזרחי, די בציטוט הבא מפרוטוקול הדיון:
"כבוד השופטת דורית פיינשטיין: נתת לצ'ונה צ'ק ריק?
ת. כן
כבוד השופטת דורית פיינשטיין: למה?
ת. כי הוא החזיר לי את האלפיים דולר
כבוד השופטת דורית פיינשטיין: והוא נתן לך את הכסף?
ת. לא
אשתו של מזרחי: לא נתן לו אגורה
ת. אחרי חודשיים בא ואמר אני לא מצליח.. מה שאני ראיתי שהוא כתב שמה 25 אלף שקל.
ש. זה מה שראית שהוא רשם?
ת. זה מה שהוא רשם. אמרתי לו אתה יודע שאתה לא נורמאלי?
כבוד השופטת דורית פיינשטיין: אז הוא רשם 25 אלף?
ת. כן
כבוד השופטת דורית פיינשטיין: ואתה אמרת לו השתגעת?
ת. כן. הוא אמר זה ... אלפיים דולר, איך עשית 25 אלף? אמר לי רציתי ללחוץ עליו או משהו כזה והחזיר לי את הצ'ק.."

עיננו הרואות, גרסה מלאה, ולכאורה משכנעת של התנהלות ( מר מזרחי להפעלת לחץ על בעלה של הנתבעת להחזיר לו את ה 2,000 דולר שנתן לו במקור. אלא שלא יכול להיות חולק שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם המציאות לפיה על ההמחאה רשום 50,000 ₪ ולא 25,000 כנטען.

אדגיש כי בחקירתו החוזרת של מר מזרחי, בכלל טען הנ"ל כי ההמחאה נשוא תובענה זו אשר הוצגה בפניו הינה מזויפת מאחר והוא זוכר בוודאות שההמחאה היתה על סך של 25,000 ₪ ולא 50,000, וגם החתימה שונה. אך מר מזרחי חזר והדגיש כי קיבל רק המחאה אחת מבעלה של הנתבעת היא ההמחאה לכאורה נשוא התובענה שבפני.

אם לא די בכל אלו, עוד אבהיר כי מהימנות עדותו של מר מזרחי הינה נמוכה ביותר בעיני אף בשל התערבות אשתו באופן בלתי פוסק בדיון, ובמקרים רבים באופן הסותר מיידית את עדות בעלה. יש לציין כי אשתו של מר מזרחי נכחה בדיון בשל מצבו הרפואי של מר מזרחי, וחרף בקשות והערות, לא פסקה מלהתערב בעדותו.
אשר על כן, אינני יכולה לתת אמון באף אחת מגרסאות הנתבעת באשר להמחאה זו או בכלל, וזאת עוד מבלי לקבוע כי מרביתן גרסאות כבושות אשר אין לקבלן.
התרשמתי כי האמת אינה נר לרגלי הנתבעת ובעלה, ולעניין זה אף לרגלי העד מזרחי מטעמם. הם אינם בוחלים בשיטות של הערמה ומניפולציה בהתנהלותם בכל הנושאים הסובבים תובענה זו, ורב הנסתר על הגלוי בפעילותם. למעשה מרבית העובדות אשר עלו בהליכים אלו, והקשורות לפעילות הנתבעת ובעלה נחשפו שלא על ידי הנתבעת.

לסיכום עד כה, אינני מקבלת את טענת הנתבעת ודי היה בכך כדי לקבל את התביעה שבפני.
יחד עם זאת, מאחר ובסיכומי הצדדים עלו גם טענות " שטריות", אדון בהן בקצרה.

מעמד התובעת ביחס לשטר:
מר יניב הרינג, מנהל התובעת, הגיש תצהיר ונחקר עליו בפני ביום 21.7.16. עדותו של מר הרינג היתה ברורה, רצופה ומהימנה עלי. מהסברו של מר הרינג, עיסוקה של התובעת הינו: "בכספים, גם במימון וגם ברכישת חובות"
כפי שעולה מחקירתו הנגדית:
"ש. מה תפקידה של הנתבעת ( צריך להיות תובעת – ד.פ)? כלומר מה הנתבעת עושה? גובה צ'קים?
ת. היא מתעסקת גם בכספים, גם במימון וגם ברכישת חובות
ש. מה הכוונה רכישת חובות?
ת. רכישת חובות יש עכשיו סתם לדוגמא אדם שחייב כספים, מקבל על זה כסף ו..
.....
ש. ... התובעת קונה חובות נכון?
ת. נכון
ש. כשהיא קונה חובות היא קונה גם צ'קים?
ת. ברור, תיקי הוצאה לפועל, פסקי דין
ש. בעצם חברה שבאה לפדות חובות?
ת. נכון"
התובעת עם כן, באמצעות מנהלה, טוענת בפשטות כי רכשה את ההמחאה בתום לב ובמסגרת עיסוקה.
מאחר ואין בידי כאמור לקבל את גרסאות הנתבעת ועדיה, הרי שלא הוכח בפני כי לא הנתבעת מלאה את ההמחאה בעצמה או בהרשאה מטעמה. כאשר הגיעה ההמחאה אל התובעת הרי שהיא נראתה לתובעת כתקינה לחלוטין ללא כל סימן היכול להעיד כי זויפה או כי שונה דבר מהרשום בה, ועל כן נרכשה במהלך עסקיה הרגילים של התובעת אשר מתמחה כאמור בין היתר ברכישת חובות וגבייתם.

מבהיר מר הרינג, בחקירתו הנגדית, ועדותו אמינה עלי:
"ש. כבוד השופטת דורית פיינשטיין - ... אתה רכשת את הצ'ק? שילמת עבור זה?
ת. וודאי
....
ש. כשרכשת את הצ'ק האם הסכום היה כבר רשום עליו?
ת. ברור
ש. האם ערכת איזושהי בדיקת נכונות לגבי הסכום?
ת. כן, אימא שלי היא גרפולוגית? אני מסתכל על צ'ק, אני רואה את הצ'ק הזה, גם זה שנותן ייעוץ לשופטים שהיה פה הסתכל על הצ'ק הזה, לא צריך להיות גרפולוג בשביל לראות שהכל תקין בצ'ק. אני מסתכל על הצ'ק, אני מראה לך את הצ'ק, תסתכל על הצ'ק הזה ככה, הצ'ק הזה תקין. מה רשום פה? אני לא רואה ששינו פה תאריך, אני לא רואה ששינו פה סכום, אני רואה שכל המילים נכתבו באותו כתב יד, לא צריך להיות גרפולוג כדי לדעת שאדם אחד כתב את הצ'ק הזה וזהו, גם החתימה דרך אגב, גם החתימה היא באותו צבע של כל הצ'ק, זאת אומרת שכנראה מי שחתם על הצ'ק הוא גם זה שרשם את הצ'ק...
כלומר, לטענת התובעת, היא רכשה את הצ'ק, אשר נראה בבדיקה חיצונית כתקין לכל דבר ועניין.
סעיף 28 לפקודת השטרות [ נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") מגדיר מי הוא " אוחז כשורה":

28 (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.
(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.
(ג) אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.

מובן לי כי היות ועיסוקה של התובעת, בין היתר, הינו ברכישת חובות, ובכלל זאת צ'קים, הרי שהיא מודעת היטב לבעייתיות האפשרית במעמדה בהליכי הגביה. מנהל התובעת, עשה עלי רושם מהימן בעדותו, ואני מקבלת את גרסתו לפיה קנה תמורת תמורה את ההמחאה, וכי זו נראתה על פניה כתקינה לחלוטין. מנהל התובעת ידע כבר אז, כי ההמחאה לא כובדה על ידי הבנק, מחמת העדר כיסוי בחשבון. לא התעורר בליבו כל חשש שמא ההמחאה עצמה זויפה או מולאה בנסיבות שאינן חוקיות, והוא התייחס אליה כאל חוב שלא ניתן היה לגבותו בבנק.

צירוף הראיות בתיק זה אכן מראה שהחתימה על ההמחאה היא חתימת הנתבעת, וכי יתר ההמחאה מולאה בידי אדם אחד. בין אם זה הנתבעת עצמה, בעלה, מזרחי, או אדם אחר שקיבל ההמחאה ממזרחי, וככל הנראה העבירה לתובעת. הנתבעת ניסתה לבסס את טענותיה אף בחוות דעת גרפולוגית מאת מר יחזקאל גרינברג שגב, מתאריך 24.3.16, הקובע בסיכום: "על פי ממצאי הבדיקה מחומר ההשוואה שהיה בידי, רישום הצ'ק שבמחלוקת לא נעשה על ידי ורד בן דוד ו/או עמי בן דוד בדירוג 1 לעיל".
דירוג 1 לפי המומחה שגב הינו: "דרגת זהות מס' 1 – קיימת מידת סבירות גבוהה מאוד [ בין – 90% ל 100%] ".

בחקירתו הנגדית בפני ביום 21.7.2016 הבהיר המומחה כי עדיף שיהיו בפניו דוגמאות כתב להשוואה, אשר נכתבו באופן ספונטני בתקופה הסמוכה למסמך הנבחן. במקרה זה לטענת המומחה, הנתבעת ובעלה לא מצאו מסמכים מאותה תקופה ועל כן בחן מסמכים מתקופה מאוחרת יותר.

לאור הסתירות הרבות בגרסאות הנתבעת אשר כולן אינן אמינות בעיני, אני מייחסת אף מהימנות שאינה גבוהה לחוות דעת גרפולוגית זו. אין חולק כיום שהנתבעת היא זו שחתמה על ההמחאה. אין גם חולק שהיא נתנה את הרשאה לבעלה לפעול באמצעות המחאותיה לרבות המחאה זו. לצורך ההכרעה בתובענה זו אני מוכנה אף לצאת מנקודת ההנחה שההמחאה הועברה כשהיא ריקה למעט חתימת הנתבעת על גביה, לידי מר מזרחי, עם הרשאה למלאה בעצמו.

אף אחד מהגרפולוגים שבדקו את ההמחאה לא התבקש לבדוק את הדמיון שבין החתימה על ההמחאה לבין הכתוב עליה. הגרפולוגית גבעון מטעם התובעת בדקה רק את החתימה ומצאה אותה כשייכת לנתבעת. הגרפולוג שגב מטעם הנתבעת בדק את כל יתר הרשום על ההמחאה ולא את החתימה.

אשר על כן אני מקבלת את עדות מר הרינג, כאמינה בעניין, וקובעת שלא ניתן לראות מבדיקת ההמחאה עצמה כי נפל בה פגם. אני קובעת כי התובעת " נטלה את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לה את השטר לא היתה לה כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". כאמור בסעיף 28 ( א) (2) לפקודה.

"מסמך סחיר מתיחד בכך, כי מי שרוכש אותו עשוי בנסיבות מסוימות לרכוש בעלות בו וזכויות על פיו, אפילו המוכר אינו בעל קנין בו ואינו בעל זכויות על פיו. זוהי תכונת " הטהירות" (free from equities) או " הסחרות המהותית" (זוסמן, דיני שטרות, מהדורה חמישית, ע' 245) המאפינת את המסמך הסחיר. "שוק פתוח" זה למסמכים סחירים מתקיים בכל אחד מהמצבים הבאים: (א) המסמך הסחיר הוא " שטר" כמשמעותו בפקודתה שטרות [ נוסח חדש], והוא נרכש בתנאי אחיזה כשורה הקבועים בסעיף 28( א) לפקודה; (ב) המסמך הסחיר נרכש בתנאים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח- 1968; (ג) המסמך הסחיר נרכש על פי נוהג הסוחרים ( ראה ע"א 230/73, 231/73 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד בנק הלוואה וחסכון לישראל ( לשעבר יפו- ת"א) בע"מ, ו- 3 אח'; בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בנק הלוואה וחסכון לישראל ( לשעבר יפו- ת"א) בע"מ, ו- 3 אח', פ"ד כח(1) 113). על כן, אם שמעון רכש את המסמך הסחיר באחת הדרכים האמורות, הוא הבעלים של המסמך, ואין לראובן כל זכות כלפיו. תביעתו של ראובן כלפי שמעון תידחה. הוא הדין אם שמעון לא רכש את המסמך כאמור, אך הוא רכש אותו מזולתו, וזה האחרון רכש אותו באחת הדרכים האמורות." ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל פ"ד ל"ג (3) 596
ואף לענייננו, מאחר וקבעתי כי התובעת רכשה את ההמחאה באופן העונה כאמור על תנאי סעיף 28 ( א) (2), הרי שהיא הפכה להיות הבעלים של ההמחאה.

סיכומו של דבר:
41. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה במלואה. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום הפקדתה לראשונה בבנק, ב 5.4.2005, בניכוי כספים אשר הנתבעת שילמה לתובעת, אם שילמה בפועל, בעקבות פסיקתא שנתתי בתאריך 19.5.16.
42. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ וכן שכר טרחת עורכי דין בסך 17,500 ₪. סכומים אלו נקבעים בשים לב להכבדה הרבה שהכבידה הנתבעת על התובעת ועל בית המשפט בבירור ההליך. לאחר ששקלתי הדברים, ולאור החלטתי דלעיל, לא יקבעו הוצאות לטובת אוצר המדינה.
המזכירות תעביר את הפיקדון על פירותיו לידי התובעת וזאת על חשבון הסכומים שנפסקו לטובתה בהליך זה.
ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ז, 29 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.