הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 30377-06-14

בפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

התובע

ניסים דודיאן ת.ז. XXXXXX295
ע"י ב"כ עו"ד ד' קניג
על פי מינוי מטעם הסיוע המשפטי

נגד

הנתבעים

1. עו"ד מאיר אבו בתפקידו כנאמן לנכס החייב
ע"י ב"כ עו"ד דרור נאור
2. אני פירו ת.ז. XXXXXX888

פסק דין

1. תביעה זו עניינה בשאלה אם בהימכר הדירה נשוא התביעה ע"י הנתבע 1, הנאמן בהליכי פשיטת רגל של אביו של התובע, על הדירה להימכר כ"תפוסה" בהתאם להוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר שעה שהתובע טוען כי הוא מתגורר בה.
רקע:

2. התובע ואחותו , הנתבעת 2 , כל אחד בעלים רשום ב- 25% מהזכויות בדירה המצויה ברח' לינקולן 10 ב ירושלים הידועה גם כגוש 30028 חלקה 41 תת חלקה 20 (להלן-"הדירה") אשר החייב, אביהם אהרן דוידיאן (להלן-"החייב"; "האב") בעלים ביתר הזכויות בה.

3. פסק דין חלוט ניתן ביום 30/03/14 בת"א 29667/08/12 לפיו הורה בית המשפט על פירוק שיתוף בדירה למימוש חוב ו של ה חייב ע"י הנתבע 1, הנאמן בפשיטת רגל ומי שמונה כונס נכסים לדירה.

4. המחלוקת היא אם צריך שהדירה תימכר כ"תפוסה" בהתאם לטענתו של התובע על היותו דייר מוגן בדירה נוכח מגוריו בה, זאת בנוסף ומעבר לבעלותו בחלק מהזכויות בדירה עליה אין חולק. או שמא כטענת הנתבע 1, התובע אינו מתגורר כלל בדירה ותביעתו, הוגשה בשיהוי ניכר וללא בסיס עובדתי או משפטי כי אם על מנת לעכב את מימוש הדירה להחזר חוב של החייב לנושיו בתיק פש"ר (תל- אביב) 108/98 ולעיכוב ביצוע פסק הדין שהורה על פירוק שיתוף בדירה.
הליכים קודמים :

5. הנתבע 1 (להלן-"הנתבע") הגיש תביעה לפרוק שיתוף בדירה בת"א 29667/08/12 (להלן- "התביעה לפירוק שיתוף"). בפסק הדין מיום 30/3/14 הורה כב' השופט א' רון על פירוק
שיתוף בדירה ועל מינויו של הנתבע ככונס נכסים לביצוע פירוק השיתוף. עם זאת נקבע כי
בידי התובע לברר בהליך נפרד את טענתו על זכותו כדייר מוגן בדירה (פסק דין צורף כנספח
ג' לכתב התביעה, להלן- "פסק הדין", ראו פסקה 5 בו).
בהתאם לכך, עתר התובע למתן סעד זמני שיימנע את מכירת הדירה ע"י הנתבע כדירה פנויה. בהחלטה של כב' השופטת ק' אזולאי מיום 07/12/14 עוכבה מכירת הדירה ע"י הנתבע עד להכרעה בתביעה העיקרית המונחת בפני להכרזה על הדירה כ "תפוסה".

6. משלא עלו יפה המאמצים להביא את הצדדים להסכמות בישיבה מיום 28/04/15, נשמעו עדויותיהם של התובע והנתבע וכן שמעתי סיכומים בעל פה.
דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

7. סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972 קובע:
"(א) החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר לדורות החדש".

בע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור, 6.2.97 בו נידון היחס בין הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, נקבע ברוב דעות בהתייחס לסעיף 33 א. לחוק הגנת הדייר כי המחזיק יהיה לדייר של הבעלים החדש בנכס ככל שהוכחה החזקה והבעלות בנכס. עם זאת, זכותו של מחזיק כדייר מוגן צומצמה בפסיקה מאוחרת בע" א 1679/01 משכן נ' שפייזמן , פ"ד נז (2) 145 זאת לאור משקלה של זכות הקניין לה ניתנת הבכורה מול התכלית הסוציאלית של חוק הגנת הדייר שכוחה ירד בחלוף השנים עם שינוי תנאי החיים במדינה. בהתאם לכך, על הטוען לזכותו בנכס בשל מגוריו מוטל הנטל להוכיח מגורים רצופים בפועל בנכס.

8. בהתאם לכך בחנתי את המסכת העובדתית בשאלת מגוריו של התובע בדירה , אם ובאילו שנים
הוא גר בה.
המסכת העובדתית:

9. בתצהירו טען התובע כי הוא מתגורר בדירה משנת 1983 וכי במרבית חייו שימשה הדירה כמרכז חייו (סעיפים 5-6 לתצהיר שהוגש בתמיכה לתביעה ו סעיפים 6-7 לתצהיר עדות ראשית). בנסבות אלו נטען בתצהירו כי קמה לו הזכות להמשיך לגור בדירה עד אחרית ימים ושנים במכירתה כדירה "תפוסה" .

10. עיון בכתב ההגנה שהוגש בתביעה לפירוק ע"י הנתבעת 2 ביום 17.12.12 שנחזה כי הוגש גם בשמו של התובע בהיותו בלשון רבים (נספח 4 לתצהירו של הנתבע, ראו סעיפים 1 , 8 ו-10 בו ) לא נטען על מגוריו של התובע בדירה כי אם על מגורי האב, החייב בה. עם זאת טוען התובע, כי כתב ההגנה בתביעה לפרוק שהגישה אחותו ,הנתבעת 2, לא הוגש על דעתו. טענה זו דינה להידחות נוכח בקשתו בישיבה מיום 30.3.14 במסגרת התביעה לפירוק להתיר לו להגיש כתב הגנה מתוקן להבדיל מבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה. בכך יש כדי ללמד כי כתב ההגנה המקורי הוגש בשמו ש ל התובע והנתבעת 2 אך הותר לתובע לתקן את כתב ההגנה ואז, הוא טען לראשונה על מגוריו בדירה (נספח 4 לתצהיר הנתבע, עמ' 2 שורות 8-9 ב תיק הפירוק; נספח ג' לבקשה לסעד זמני).

11. העלאת הטענה על מגורי התובע בדירה לאחר שהוגשו כתבי הטענות בתביעה לפירוק, יש בה כדי להשליך על שאלת מהימנות גרסתו של התובע בשאלת מגוריו בדירה שעה שצפוי היה שהוא כמו גם אחותו, יעלו את הטענה בהזדמנות הראשונה ככל שהיה לה בסיס.

12. לבחינת גרסתו של התובע על מגוריו בדירה למשך עשרות שנים, אין תימוכין בתמצית הרישום של משרד הפנים במרשם האוכלוסין (נספח ב' לכתב ה תביעה, להלן-"תמצית הרישום"). להיפך הוא הנכון. בתמצית הרישום רשום כי התובע גר ברח' זמנהוף בתל אביב מלידתו ועד המעבר לדירה ביום 10/05/83 . מאוחר יותר החל מיום 12/03/03 רשומה כתובתו ברח' בן יהודה 60 בתל אביב והחל מיום 14/01/04 כתובתו הרשומה היא בדירה. לאחר מכן, החל מיום 19/12/04 כתובתו הרשומה היא שוב ברח' בן יהודה 60 בתל אביב.
התביעה לפרוק שיתוף הוגשה בשנת 2012 ולאחר הגשתה, הודיע התובע למשרד הפנים על שינוי כתובת זו הפעם לדירה החל מיום 13/10/13 (ראו תמצית רישום מעודכנת, נספח 3 לכתב ההגנה, עמ' 1).

13. התובע יליד 1966 כפי שעולה מ כתבי הטענות ומעדותו. לגרסתו הוא גר בדירה מאז היותו בן 6 שעה שהוריו עברו אליה מדירתם ברחוב זמנהוף בתל אביב בשונה מעדותו על מגוריו בדירה החל משנת 1983.
בעדותו בדיון בבקשה לסעד זמני מיום 04/12/14 (להלן-"הדיון בסעד הזמני") הודה התובע כי לא התגורר בדירה ברציפות באומרו: "חלק מהזמן גרתי בתל אביב, גרתי בבן יהודה ובשדרות הר ציון" ( עמ' 4 שורה 17). הוסיף התובע ואמר כי התגורר גם בחניון בו עבד ברחוב טרומפלדור בתל אביב במשך כ-7-8 שנים , החל משנת 2004 או 2005 (עמ' 5 שורות 10-11) .

14. אין לקבל את גרסתו של התובע שלא נתמכה בראייה כלשהי בניסיונו ליישב את רישום כתובתו בתל אביב, בדרישה של מעסיקו ממנו לעשות כן. מה גם שעדותו לא היתה קוהרנטית ולא עשתה עלי רושם מהימן. שכן, בהמשך עדותו אמר: "כשעושים חוזה שכירות אז בעל הדירה מבקש להעביר את הכתובת בשביל לשלם חשמל, ארנונה , מים אז צריך להחליף כתובת" (עמ' 5 שורות20-21 בדיון בסעד הזמני) והודה כי לא זכור לו על דרישה כזו מבעל הבית או ממעבידו (עמ' 5 שורה 23). היא הנותנת כי הוא נקשר בהסכם שכירות למגוריו בתל אביב מה שסותר את גרסתו על מגוריו באופן רצוף במרוצת השנים בדירה בירושלים. לדבריו בעדותו, הוא שכר שכר דירה בתל אביב וגר בתל אביב לפרקי זמן ארוכים ( עמ' 5 שורות 30-32, עמ' 6 שורות 1-10, עמ' 7 שורה 2 בפרוטוקול הדיון בסעד הזמני). ביני לביני, נישא התובע והתגורר עם אשתו בדירה ברחוב ניקנור למשך שנה וחצי, עד מועד גירושיו מאשתו, בשנת 1997 (עמ' 8 שורות 9-16 ).

15. אביו של התובע לא הובא להעיד על מנת להוכיח את מגורי התובע עמו אף שלדברי התובע בידו להביאו להעיד על אתר (עמ' 22 שורה 15 בפרוטוקול מיום 1.6.16).
בדומה לכך, לא הוזמנה הנתבעת 2 להעיד שעה שלדברי התובע בדיון בבקשה לסעד זמני הוא מצוי בקשרים טובים עמה ( עמ' 8 שורות 17-18 בפרוטוקול מיום 04/12/14 ). על הקשרים הטובים בין השניים ניתן גם ללמוד מניהול הליכים אחרים על ידם ביחד כדוגמת: התנגדות לבקשה למתן צו ירושה מיום 23/11/09 ( נספח 1לתצהירו של הנתבע).
לא השתכנעתי מעדות התובע כי הייתה הרעה ביחסים בינו ובין הנתבעת 2, בהיעדר סיבה להרעה ובהעלאת הטענה בעלמא בעדותו מבלי שאף ביקש לזמן אותה להעיד ככל שהיה סירוב מצידה להגיש תצהיר בתמיכה לגרסתו.

16. חזקה על התובע כי היה מביא לעדות את אביו ואחותו ככל שעדותם הייתה עומדת לטובתו. הימנעותו מהבאת עדים אלו, מחזקת את גרסתו של הנתבע לפיה הדירה לא הייתה דירת מגוריו של התובע (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, 12.9.99). מה גם שבמסגרת הליכים קודמים נטען כי התובע והנתבעת מתכנסים בדירה בה גר אביהם בימי האזכרה לאימם המנוחה, מבלי שניתן ליישב זאת עם גרסתו של התובע על מגוריו עם אביו בדירה.

17. בנוסף, לא הביא התובע ראיה כלשהי על הוצאות בהן הוא נושא לאחזקת הדירה כמו גם על רישומו כמחזיק בעירייה או בחברת הגיחון לצורך קביעת מכסת הצריכה למים על פי מס' נפשות בדירה ואף לא הביא לעדות מי מהשכנים בבניין בו מצויה הדירה.

18. לאור האמור, לא השתכנעתי כי התובע מחזיק בדירה והתגורר בה ברציפות והוכח כי התגורר בתל אביב, מקום בו גם עבד וכן בדירה אחרת בירושלים. כך גם, מועד העברת כתובתו במשרד הפנים לדירה כשכלו הקיצין משהוגשה התביעה לפירוק שיתוף, יש בה כדי ללמד על חוסר ניקיון כפיים של התובע שצריך לבוא בידיים נקיות בתביעתו לסעד מן היושר.

19. בנסבות אלו, לא קמה לתובע ההגנה שבסעיף סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר ואין להורות כבקשתו על מכירת הדירה ע"י כונס הנכסים הנתבע 1, כדירה תפוסה.

20. למעלה מן הצורך אוסיף כי הנתבע שנכנס לנעליו של החייב לא הסכים לחזקה יחודית של התובע בדירה והתביעה לפירוק שיתוף ולמכירת הדירה כפנויה, מעידה על כך כאלף עדים. עוד ייאמר, כי הימנעות התובע מהזמנת הנתבעת 2 להעיד, אומרת דרשני בשאלת הסכמתה למכירת הדירה כתפוסה, מה שיוריד מערך הדירה אשר היא בעלים ב-25% ממנה.

21. סוף דבר, התביעה נדחית.

22. התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.

עותק יישלח לצדדים.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ו, 14 יוני 2016, בהעדר הצדדים.