הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 29009-11-20

מספר בקשה:11
בפני
כבוד ה שופטת חוי טוקר

המבקש:

ראובן טקו
על-ידי עו"ד עודד הכהן

נגד

המשיב:
דניאל מקמלאן

החלטה

המשיב (התובע) הגיש כנגד המבקש (הנתבע), עו"ד במקצועו, תביעה בסך 20,000 ₪.
ביסוד התובענה הטענה כי עיקול מיטלטלין שבוצע ברישום ביום 5.11.20 בוצע בסיוע משטרת ישראל ללא שניתנה על כך הוראה בהחלטה שהתירה את הרישום בעיקול של המיטלטלין, ותוך הטעיית משטרת ישראל, בכך שהוצגה בפניה החלטה שניתנה בתיק אחר הנוגע לפינוי הנכס שבה נרשם שניתן יהיה להסתייע במשטרת ישראל. התובע גם טען כי בתיק ההוצאה לפועל שביסוד ההוראה לרישום עיקול מיטלטלין לא קיים חוב וכי האזהרה לפני ביצוע העיקול לא נמסרה לידיו.
הנתבע טען כי הטענות לגבי עצם קיומו של חוב כבר נדונו והוכרעו. הנתבע פעל לפי החלטה של רשם ההוצאה לפועל ולשם ביצועה היה רשאי גם להסתייע במשטרת ישראל וכי אין כל חובה למסור אזהרה טרם ביצוע רישום עיקול של מיטלטלין.
כפי העולה מכתבי בי הדין, התובע ניהל הליכים משפטיים רבים כנגד אחיו. הנתבע הוא עורך דין שייצג את אחיו של התובע בחלק מן ההליכים, ובכלל זאת בהליכים לפינוי ביתו של התובע ורישום עיקול המיטלטלין שביסוד התובענה.
בבסיס בקשתו של הנתבע לחיוב התובע בערובה, נטען כי התובע הינו מתדיין סדרתי שמן הדין להוציא נגדו צו חוסם. הנתבע, טען כי התביעה בתיק דנן הינה הליך סרק שנועד להטריד ולהתיש את הנתבע, וראוי לדחותו תוך חיוב התובע בהוצאות משפט גבוהות, הן לטובת הנתבע והן לטובת אוצר המדינה. כן נטען על-ידי הנתבע כי מטרת התובענה הינה ערעור אחר החלטות חלוטות וכי שווי המחלוקות גבוה משווי התובענה כמוצהר, שנועדה אך לצורכי אגרה.
התובע כפר בטענה כי מטרת התביעה הינה השתקת הנתבע, אשר לטענת התובע ביצע שימוש שלא כדין בהחלטה שניתנה בעניין אחר לצורך ביצוע ההחלטה שניתנה לרישום בעיקול של המיטלטלין. התובע טען כי הנתבע הוא שממשיך להטריד אותו ולנקוט נגדו בהליכים וכי קבלת הבקשה תחסום את דרכו בבית המשפט.
על השיקולים בחיוב בהפקדת ערובה עמד בית המשפט העליון ברעא 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (11.2.09), פיסקה 9, שם נקבע כי:
"הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד – ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)".

טענת התובע כי במועד הוצאת הצו לעיקול ברישום של מיטלטלין לא היה חוב בתיק ההוצאה לפועל אין מקומה להידון כאן, באשר ניתנה החלטה על-ידי רשם ההוצאה לפועל ביום 23.7.2020 בתיק 03-XX728-12-9 (צורפה לתובענה), והעיקול נרשם בהתאם לאותה החלטה. גם הטענה כי לא נמסרה לתובע ההחלטה מראש מוקשית, מאחר שסעיף 21( א)(1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") אינו מחייב מתן הוראה מראש לחייב (להבדיל ממקרה שבו הרישום מבוצע בחצרי אחר לפי סעיף 21(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל ).
נותרה אם כן טענת התובע כי הנתבע הסתייע במשטרת ישראל לצורך ביצוע העיקול ברישום, זאת על אף שהחלטת רשם ההוצאה לפועל לא התירה לו במפורש לעשות כן, ותוך הצגת החלטת רשם ההוצאה לפועל המתירה הסתייעות במשטרה ישראל לצורך ביצוע החלטה אחרת (תיק 522214-02-19).
גם אם היה מקום לקבל את הטענה כי לא ניתן ככלל להסתייע במשטרת ישראל לצורך ביצוע רישום בעיקול של מיטלטלין אם לא ניתנת הוראה מפורשת של רשם ההוצאה לפועל, טענה שאינני מוצאת להביע בה עמדה בשלב זה, טענה זו מוקשית בנסיבות העניין. לפי העולה מכתבי בי הדין מטעם הנתבע, הנכס שבו בוצע העיקול פונה כבר ביום 31.5.20 לפי החלטת פינוי שניתנה על-ידי רשם ההוצאה לפועל והנתבע תפס בו חזקה. התובע פעל בניגוד לחוק, פרץ את המנעול שהותקן על-ידי הנתבע על דלת הנכס והסיג את גבול הנכס שנתפס בהתאם להוראת הביצוע.
במצב דברים שכזה, על פני הדברים התובע שהה בנכס בזמן ביצוע העיקול כפולש, ולכן טענתו להסתייעות במשטרת ישראל לצורך רישום העיקול בנכס בו הוא שוהה כפולש, מוקשית.
לאור הקושי שמעוררת התובענה ומאחר ומועלות במסגרתה גם טענות כנגד החלטות חלוטות, לאחר ששקלתי את זכות הגישה לערכאות מחד, ומאידך, את זכותו של הנתבע שלא לצאת נפסד לו תידחה התובענה, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), אני קובעת כי התובע יפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בסך 10,000 ₪.
סכום הערובה יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 31.1.22.
בהתאם לתקנה 157(ב), לא תופקד הערובה עד למועד האמור תימחק התובענה.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.