הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 26939-04-19

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

המבקש

חאלד חמאיל
ע"י ב"כ עוה"ד ס. אבו תאיה

נגד

המשיבים:

  1. אילי ציבסי
  2. מוחמד שבאנה

החלטה

מונחת בפניי בקשה המוכתרת בכותרת: "בקשה דחופה ביותר למתן צו מניעה זמני לביטול צו פינוי ו/או לחילופין עיכוב צו פינוי עד מתן החלטה".

בקשה לסעד זמני - המסגרת הנורמטיבית
תקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מתנה את מתן הסעד הזמני בהתקיימות שלושה תנאים עיקריים: (א) קיומה לכאורה של עילת תביעה; (ב) מאזן נוחות, לפיו יש לבחון את הנזק מאי מתן הצו לעומת הנזק מנתינתו וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; (ג) שיקולי צדק ויושר, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות", דהיינו - ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן, ולהפך.

רקע עובדתי:
מדובר בנכס שנמצא בדרך שועפט 114 ירושלים, אשר הצדדים חלוקים בשאלת החזקה והזכויות בו. בנכס החזיק עד לפני חודשיים המשיב 2, אשר אין מחלוקת בין המבקש למשיב 1, כי הוא פולש ונעדר כל זכות בנכס.
המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים לפינוים בתיק 68822-03-18. בהעדר הגנה ניתן ביום 13.12.18 פסק דין לפינוים ע"י כבוד הרשם ניר נחשון. המבקש פתח תיק הוצאה לפועל ופינה את משיב מס' 2 , ביום 20.2.19 ומאז לטענתו הוא מחזיק בנכס.
משיב 1 הגיש שלוש שנים קודם לכן תביעה לפינויו של משיב 2 בת"א(ים) 5050-07-15 (26.2.18, פורסם בנבו). משיב 2 טען לזכותו בנכס, אולם טענותיו נדחו ובית המשפט מפי כב' השופט דוד גדעוני הורה על פינויו ופינוי יתר הדיירים שהתגוררו בנכס. ערעור למחוזי נדחה.
ביחסים בין משיב 1 ומשיב 2 נקבע כי הוכח שמשיב 1 הוא הבעלים בנכס בשיעור של כ-80% מכוח ירושת אחיו אנטון ומכוח רכישת זכויות האלמנה איווט. לאחר קבלת פסק הדין פנה המשיב 2 להוצאה לפועל לצורך פינויו של המשיב 2 ומי מטעמו (תיק הוצל"פ 524280-04-18) – וזה התיק שהמבקש מבקש לעכב.
המבקש הסתיר מבית המשפט את ההליך המשפטי הראשון בין המשיב 1 ו-2, וכן הסתיר מבית המשפט את העובדה שגם פסק הדין שקיבל נגד המשיבים בהעדר הגנה, אינו חלוט, באשר משיב 2 הגיש בקשה לביטולו והבקשה תלויה ועומדת וטרם הוכרעה. די בחוסר תום הלב הזה כדי לדחות על פניה את הבקשה.

זאת ועוד, עולה מתוך האמור בבקשה עצמה כי החזקה בנכס על ידי המבקש התקבלה בחודשיים האחרונים, זו חזקה "טריה" שאין להתייחס אליה כאל "מצב קיים", במיוחד נוכח העובדה שהיא מתבססת על פסק דין שניתן בהעדר הגנה ואשר הוגשה בקשה לביטולו.

עוד עולה מהבקשה כי המבקש פנה לרשם ההוצאה לפועל לעכב ההליכים, וניתנה החלטה ביום 10.4.19 כי העיכוב למשך 30 ימים מותנה בהפקדת 30,000 ₪, וזאת לצורך פניה לבית המשפט המוסמך. ההחלטה לא צורפה, לא ברור אם סכום זה הופקד אם לאו, בכל מקרה, בין אם ניתן עיכוב עד 10.5.19 ובין אם לאו, בקשתו של המבקש שלא לבצע פסק דין חלוט ולהעדיף את פסק הדין שהוא מחזיק נדחית. ככל שבקשתו של משיב 1 לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו תידחה, או אם תביעתו של המבקש תתקבל, לאחר דיון לגופו של ענין, כי אז יקבל הנכס לידיו ויוכל לתבוע את נזקיו מידי משיב 1 .

נוכח כל האמור לעיל, העדר תום הלב של המבקש, החזקתו הטריה בנכס, ביחס להחזקתו לאורך שנים של משיב 1, מאזן הנוחות בין הצדדים והעדר הצורך להתערב בשלב מוקדם זה, בטרם התבררה לגופה תביעתו של המבקש, אני דוחה את הבקשה.
משדחיתי הבקשה במעמד צד אחד, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ט, 02 מאי 2019, בהעדר הצדדים.