הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 25141-04-16

לפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובעת

אורטל ניזרי
והנתבעת שכנגד ע"י ב"כ עוה"ד צבי גולנזר ואח'

נגד

הנתבע

שמואל זרגרי
והתובע שכנגד ע"י ב"כ עוה"ד שמשון שחר ואח'

פסק דין

מבוא
בפניי תביעה ותביעה שכנגד לתשלום פיצויים בגין נזקי שריפה שאירעה ב יום 26.4.15, בדירה שהשכירה התובעת מהנתבע.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מה היה מקור השריפה, האם כשל במע' החשמל של הדירה או בנורה עצמה שבחדר השינה שאותה רכשה התובעת, האם מי מהם התרשל בתחזוקת המושכר או הפר חוזה . התובעת טענה לאחריות נזיקית וחוזית של הנתבע בשל כשל חשמלי ותחזוקה לקויה של מע' החשמל בדירה, ואילו הנתבע טען כי התובעת התרשלה והפרה חוזה בכך שהיה פגם בנורה, שתחזוקת הדירה היתה ירודה ושדלת הכניסה והשער עובר לפרוץ השריפה הושארו פתוחים ולכן גורם זר מתערב גרם או תרם לנזקי השריפה.

בנוסף הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק והקשר הסיבתי שלו לאירוע השריפה.
התובעת הגישה תביעה על סך 125,120 ₪ הכוללים נזק לתכולה, הובלה עתידית, החזר דמי שכירות ששולמו ביתר ו-25,000 ₪ עוגמת נפש. הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 52,395 ₪ הכוללים החזר על התיקונים שבוצעו לאחר השריפה, חוב התובעת בגין שימוש בחשמל עד מועד השריפה, דמי הודעה מוקדמת על סיום החוזה ו-15,000 ₪ עוגמת נפש.

השתלשלות האירועים
במהלך חודש פברואר 2015 התקשרו התובעת והנתבע בחוזה שכירות, לפיו שכרה התובעת דירת מגורים ברחוב אלעזר בן יאיר בירושלים (להלן- הדירה) לתקופה של 12 חודשים. מדובר ביחידת דיור בת 1.5 חדרים שגודלה כ-27 מ"ר, ואשר נבנתה ב-2009 לערך.

בטרם יפורטו האירועים טרום השריפה וכדי להבין את הנפשות הפועלות (בעלי הדין) אספר על השניים את הפרטים שנגלו לי מהראיות: הנתבע משכיר מזה שנים רבות מספר דירות או יחידות דיור שבבעלותו . הנתבע "42 שנה בענף הבניה" (תמליל שיחה מ-9.3.15), החשיב עצמו כמי שמבין בחשמל, אם כי הקפיד לומר שאינו חשמלאי מוסמך. בחוזה השכירות נאסר על התובעת לזמן איש מקצוע מטעמה לתיקון קלקול כלשהו. הוסף בכתב ידו של הנתבע: "בעל הבית יתקן מה שצריך ולא אדם אחר", ולכן היתה הנתבעת תלויה בתובע, ברצונו הטוב ובלוח הזמנים שלו. את עבודות החשמל בדירה ביצע הנתבע יחד עם חשמלאי שהיה בעבר דייר שלו באותו בנין, ושהוא "כמו בן" עבורו (תמליל שיחה מוקלטת בביקור בדירה ביום 24.4.15), לכן ככל הנראה לא הוגשה הודעת צד שלישי, על אף שהיתה לנתבע ביקורת על טיב העבודה שביצע החשמלאי ("מה זה? זה לא בעל מקצוע עשה את זה" אמר באותו ביקור). הנתבע התעקש שהחשמלאי שהוא יזמין זה אותו אחד שביצע את העבודות בדירות, וגם אותו סירב להזמין אלא לאחר שהנתבע בעצמו יבדוק ויתקן את מה שהוא סבור שהוא יכול לתקן ( "אני לא אביא שום חשמלאי עד שאני לא אבדוק" ( בתמליל שם). הנתבע לא היסס לפתוח קופסאות חשמל, לבדוק חוטי חשמל, אפילו מבלי לנתק החשמל בדירה, וניכר כי מדובר במי שמבקש לצמצם הוצאותיו ככל האפשר, מאידך, לא התנער מאחריותו לתחזוקה תקינה של מבנה המושכר.

התובעת רווקה בת 31 עובדת שעות רבות ביום כמהנדסת מחשבים . זו דירה ראשונה ששכרה. הנתבע סירב להחליף המפתח, והתובעת סרבה לאפשר לו להיכנס לדירה ללא נוכחותה ואף עיגנה זאת בחוזה (פרו' עמ' 39-41 ונספח א' ). הדבר לא נשא חן בעיני הנתבע ונתפס אצלו כהבעת אי אמון מצידה , בנוסף לכך שזה דרש ממנו לתאם עמה את שעת ביקורו (הוא העדיף בשעות הבוקר ו לא ביום שישי, למרות שאינו עובד כשכיר, והיא בשעות אחר הצהריים והערב וכל יום שישי, בשל עבודתה , אף שיצויין כי הנתבע הגיע לדירה ביום שישי בבוקר, והחשמלאי הוזמן ליום ראשון בצהריים שלאחר מכן ).
התובעת לא נתנה בנתבע אמון ואף את חשבון החשמל ביקשה לשלם רק לאחר שתבדוק בעצמה באינטרנט כמה עולה "קילווט" (לדירה היה מונה חשמל, החשבון כנראה היה משותף לכמה דירות. יש לציין בהקשר זה כי הנתבע פיצל דירות ללא היתר והועמד לדין גם על כך בין יתר עבירות הבניה, בבימ"ש לעניינים מקומיים).
התובעת עמדה על כך שכל התקלות והליקויים יתוקנו כפי שהתחייב הנתבע בחוזה, היא התעקשה על זימונו של חשמלאי מוסמך, היא קראה באינטרנט הסברים אפשריים לתקלות ואף התייעצה עם אחרים. ניכר שמדובר בבחורה יסודית, מדייקת בפרטים, ולא מוכנה להתגמש, אלא מבקשת שדברים יבוצעו ככתבם וכלשונם.

תקופת השכירות החלה ביום 22.02.15, התובעת נכנסה לדירה כשבוע לאחר מכן. לדבריה היו שיחות טלפון קודמות בענין חוסרים וליקויים, משאמר לה הנתבע שהיא נודניקית התייעצה עם חבר וזה מתוך ניסיונו המר עם בעלי דירות ייעץ לה לתעד הכל ולהקליט וכך עשתה.

ביום 09.03.15, שלחה התובעת הודעת SMS וביקשה מהנתבע לטפל במספר ליקויים שמצאה בדירה. החלק הרלבנטי למע' החשמל יובא כנכתב:
"היי שמואל, יש לך זמן לבוא היום לראות את הדירה?
יש צורך לטפל בנושאים הבאים:
בעיית חשמל חמורה בדירה:
זמזום של חשמל בדירה
שקע מקצר- שרף לי מטען מקורי של מכשיר סמסונג גלקסי 3. שקע אחר שבהגיעי לדירה היה בו מפצל זוגי, המפצל והשקע שרופים. לא השתמשתי בשקע מעולם. שקע נוסף שכאשר חיברתי אליו מטען למחשב נייד- המחשב התלונן על המתח בשקע.
בתי המנורות שרופים. ..." ( נספח טו למוצגי התובעת).

עוד ברשימה: מקרר השייך לנתבע, ברז במטבח ובשירותים, קירות מתקלפים, מפתח לתיבת דואר ואיטום מתחת לחלון חדר שינה.

הנתבע התקשר לתובעת (השיחה הוקלטה ותומללה) ובשעה 19:00 באותו היום הגיע לדירה עם מכשיר בדיקה בן 20 שנה (כך לדבריו) . הוא בדק את שקעי החשמל שאינם מקצרים. שקע אחד היה משוחרר, אחר אמר שיחליף , אותו הדבר לגבי בתי מנורה שרופים. הוא הבטיח לה שהכל תקין ואין מה לחשוש ("תקין במיליון אחוז"). התובעת ביקשה שחשמלאי מוסמך יאשר זאת והנתבע אמר שיביא אותו (שיחת טלפון מה-9.3 – " אני יביא אותו" וגם בביקור באותו היום "אני אביא לך חשמלאי שיגיד לך גם", אולם החשמלאי לא הגיע.

ביום 21.04.15 פנתה התובעת לנתבע בהודעת SMS, במסגרתה פירטה אודות ליקויים נוספים הקיימים בדירה, ובפרט אודות ליקוי חשמלי אשר בא לידי ביטוי בהבהוב מנורת חדר השינה לאחר כיבויה:
"שלום שמואל, מה שלומך? אני מקווה שהכל איתך בסדר...
1)…
3) המנורה בחדר השינה מהבהבת כשמכבים את האור וזה יכול להסביר למה נשרפו כבר שתי נורות מאז נכנסתי לדירה. דיברתי עם חשמלאי הוא אמר שיש כנראה זליגת מתח.
4) באותו שקע שנשרף לי המטען, נשרף כנראה מכונת הכביסה. בשקע אחר בדירה המחשב כתב הודעה שיש בעיית מתח. שאלתי את אותו חשמלאי אם הבדיקה עם השקע שעשית מספיקה והוא הסביר שיש צורך בנוסף לבדוק עם מכשיר שבודק מתח.
5)..." (הודעת SMS מיום 21.04.15, נספח טו למוצגי התובעת)

בשיחת טלפון שערכו עוד בהמשך היום, מסר הנתבע לתובעת כי יברר העניין מול חשמלאי.

ביום 24.04.15 הגיע הנתבע לביקור נוסף בדירה ו בחן את טענותיה של התובעת. במהלך הביקור הבהיר שאינו רואה מקום להזמין חשמלאי לדירה מקום בו התקלות טופלו. בנוגע למנורה המהבהבת גם כשהיא כבויה אמרה התובעת: "זה לא קשור לנורה כי החלפתי כבר שתיים". עוד אמרה כי זו "יכולה להיות בעיה מהלוח" (חשמל) והנתבע השיב: "בטח אני כבר רואה למה זה. הוא עשה פה את החשמל. טוב אני חס ושלום לא יכול להאשים אותו הוא ידיד שלי טוב כמו הבן שלי. נקרא לו ונשאל אותו מה זה בדיוק. יכול להיות איבוד מתח או משהו." ובהמשך לאחר שפתח וסגר את קופסת המפסקים אמר: "אני תכף אתקשר אליו מעניין אותי סקרנות קצת. כל החיים זה בית ספר החיים. אני אף פעם בחיים לא האמנתי שמנורה תהבהב" ואילו התובעת משיבה " קראתי קצת באינטרנט זה מהבהב" והנתבע משיב: "כן יש פה איזה מגע לא טוב שמעתי קליקים. תיכף אני אצלצל אליו, אני סקרן לדעת מה הוא יגיד".

התובעת מפנה לליקויים נוספים במע' החשמל: שקע שגרם לקלקול מכונת הכביסה ולקלקול המטען. הנתבע מנסה לשכנע אותה כי הוא בדק בביקורו הקודם עם המכשיר שלו והכל היה תקין אולם התובעת משיבה: "אני שאלתי חשמלאי הוא אמר לי שזה לא מספיק, שיש מד מתח וצריך להכניס ולבדוק מתח בין השקעים".
התובעת מבקשת מהנתבע שיצמיד את בית המנורה במטבח כך שיכסה את חוטי החשמל היוצאים מהתקרה, הנתבע מנסה אולם אז החוטים מתנתקים ובית המנורה והמנורה נותרים בידיו. "מה זה הדבר הזה ריבונו של עולם" מה זה? זה לא בעל מקצוע עשה את זה" "מה זה? זה בכלל לא תפוס".
לביקור ביום 24.4.15 זה הגיע הנתבע ללא כלים כי ביום שישי הוא לא עובד "לא חשבתי שאני בא לעבוד" והתובעת משיבה: "כן אבל אמרתי לך שיש פה כמה דברים לתקן" והוא משיב: "זה לא אומר כלום, אני עובד לפי התוכנית שלי לא שלך". הנתבע מתעקש לבדוק השקע החשוד באמצעות הכנסת מכשיר חשמלי אחר, אולם התובעת מסרבת לסכן מכשיר חשמלי נוסף שלה. הנתבע מבקש שתשלם כעת את התשלום עבור החשמל שצרכה עד כה, אולם היא דוחה אותו ליום ראשון כדי שתבדוק המחיר לקילווט , הוא מתרגז ואומר לה עד כמה היא נודניקית וכל הדברים שצוטטו לעיל.
הנתבע מוציא את המנורה שבחדר השינה מחליף עם מנורה אחרת מאותו סוג, לאחר שהיא דולקת מספר דקות, מכבים ואכן המנורה מתחילה להבהב. רק אז הנתבע ניאות להזמין חשמלאי ומועד הגעתו תואם ליום ראשון 26.04.15 שעה 13:00

על השתלשלות האירועים הנ"ל חזרה התובעת גם בעדותה בפניי. כאשר נשאלה מדוע פנתה אל הנתבע בשנית רק כעבור חודש וחצי (מה-9.3.15 ועד 24.4.15) מסרה כי נדמה לה שגם ב-17.3 שוחחה עמו על כך אלא שלא הקליטה, היא סמכה על הבדיקה שעשה לשקעים ב-9.3, ובנוסף פחדה לפנות אליו לאחר שאמר לה שהיא נודניקית "ב-21 ראיתי שאי אפשר ככה וכתבתי לו שוב" (פרו' מיום 20.11.18, בעמ' 43, וכן בעמ' 46).
התובעת תיארה את התקלה במנורת חדר השינה שבחדרה, עליה התריעה בפני הנתבע בהודעה מיום 21.04.15, בציינה "שביום שישי חלק מהבעיות שהיו בדירה המנורה הייתה מהבהבת אבל לא מהבהבת כמו פלורסנט שמכבים ונשאר בו קצת אור, אלא מהבהבת ונכבית ממש באור חזק שאי אפשר לישון" (פרוט', מיום 20.11.18, בעמ' 39, ש' 19-21). עוד תיארה את ביקורו של הנתבע בדירה ביום שישי שלפני השריפה, ומסרה כי הוא "ניסה לפתוח את החוטים במתג של הקיר ולהחליף לראות אם הוא יכול לסדר בעצמו, הוא פירק את המנורה, לקח מנורה אחרת ניסה לשים שם" (שם, ש' 22-23). הובהר על ידי התובעת כי גם לאחר שהחליף נורות, התרחש ההבהוב המתואר.

עדותה של התובעת הותירה בי רושם מהימן ביותר. ניכר כי תיארה את האירועים כפי שהתרחשו, מבלי שהקצינה בתיאוריה ודייקה בעדותה . כאמור, מרבית התכתובות והמפגשים בין התובעת לנתבע מתועדים, ולכן התרשמותי זו אף מעוגנת בראיות.

לדאבון הלב, ביום 26.4.15, בשעה 11:00 לערך, שעתיים לפני הביקור המתוכנן של החשמלאי ובעת שאיש לא היה בבית, פרצה שריפה בחדר השינה שבדירה.

דיון והכרעה
המחלוקת הראשונה שיש להידרש אליה היא בשאלה מה מקור השריפה, האם הנורה עצמה או שכשל חשמלי כלשהו במערכת החשמל בדירה גרם לשריפה בבית המנורה, ששרפה הנורה, וזו נפלה על מזרון חדר השינה שהתלקח .
מטבע הדברים באירועי שריפות וכאשר גוף התאורה עצמו ניזוק באופן מוחלט, קשה לדייק ולאבחן באופן חד משמעי, המסקנה מבוססת על הגיונם של דברים, נסיון המומחה ושלילת אפשרויות אחרות.

מקור השריפה – חוות דעת מומחים
דו"ח שירותי הכבאות
לפי דו"ח שמילא טפסר כיבוי אש תורג'מן שמואל אשר הוזעק לדירה, "מוקד השריפה נמצא על המיטה הזוגית בחדר השינה. המוקד נמצא על המזרון בדיוק מתחת למנורת התאורה של החדר. מנורת התאונה הייתה מסוג EL מנורה שבבסיס שלה קיימת יחידת ההצתה ." מסקנתו לאחר ששמע את התובעת שהיו בעיות חשמל בדירה, היתה שמדובר בכשל חשמלי. לאור העובדות והממצאים הנ"ל. בסבירות גבוהה מאוד כשל חשמלי בבית המנורה גרם לשריפת בית המנורה שנפל על המיטה וגרם לשריפה ." עוד הוא מוסיף שנשללו כיווני חקירה נוספים, הכוונה להצתה, ולכן ניסיונו של הנתבע לטעון בתחילה להצתה על ידי מאן דהוא שנכנס לדירה מבעד לדלת שלא היתה נעולה , או שהיה בדירה ויצא ממנה, לא צלח.
"אני אמרתי מישהו הדליק את השריפה, יכול להיות שאמרתי שאח שלה. אני לא זוכר במדוייק" אמר הנתבע (פרו' עמ' 54, ש' 23).

חוות דעת אילן אבני
טפסר תורג'מן מכיבוי אש ביקש את חוות דעתו של אילן אבני- מהנדס חשמל, יועץ בטיחות וחוקר כשלים ושריפות.
עם הגיעו לדירה פגש בתובעת, שמסרה לו פרטים בדבר בעיות החשמל שפקדו את הדירה. מסקנתו היתה שבעקבות כשל בבסיס בית המנורה פרצה שריפה מקומית של בית המנורה העשוי פלסטיק. בעקבות השריפה, נתלש בסיס בית המנורה, נפל על מיטת חדר השינה, ומשם החלה הבערה להתפשט לכל חלל החדר. המומחה בדק את לוח החשמל הראשי של המבנה וציין כי זה לא ניזוק בשריפה, אולם לצד זאת צוין כי הבחין ברמת התקנה ירודה המתבטאת בכך שכל מוליכי האפס חוברו למהדק משותף וכן ברמת הידוק ברגים ירודה, כך שחלק ממוליכי האפס נמצאו משוחררים ובלתי מהודקים. לדבריו, נתון זה יכול שיסביר כשל חשמלי ביחידות קצה עקב עליות מתח קיצוניות. כמו כן ציין כי "המבטח הראשי אינו מגושר מכנית". חיזוק להערכתו מצא המומחה בדברי התובעת שמסרה כי ימים קודם לאירוע הבחינה בסימני שריפה וחריכה על בסיס בית המנורה. צוין בחוות הדעת כי התובעת הראתה לו סרטון שבו נראים סימני חריכה ושינוי צבע על גבי בית המנורה העשוי מחומר פלסטי (ס' 4.1) אמנם סרטון זה לא הוצג על ידי התובעת בראיותיה, אולם אני מניחה שהמומחה לא היה רושם זאת בממצאי בדיקתו אלמלא הדבר הוצג לו, שכן מדובר בנתון שאינו שכיח (צילום המצב לפני השריפה).

המומחה שלל היתכנות של כשל במכשירי החשמל בדירה, ולכן הטענות בדבר חיבור מכונת הכביסה או המייבש במקום כזה או אחר, שהעלה ב"כ הנתבע, אינה רלוונטית.

המומחה נחקר על חוות דעתו, ועל אף שמדובר במומחה ניטראלי שזומן על ידי כיבוי האש, ניכר כי הזדהה עם התובעת וביקש לסייע לה בכל מאודו, עד כדי כך שביקש בסיום חקירתו הנגדית את אישורו של ביהמ"ש לשבת ליד בא כוח התובעת ולסייע לו בחקירתו הנגדית את המומחה מטעם הנתבע , ועם זאת, הוא אינו מומחה מטעם התובעת, היא לא שילמה לו את שכרו עבור הכנת חוות הדעת והוא מחוייב קודם כל לרשות כיבוי האש.

נטען כנגד המומחה אבני כי לא חקר ולא קיבל את גרסתו של הנתבע, אולם הנתבע והחשמלאי שלו אליהו עזריה הגיעו לדירה כאשר אבני עוד היה שם, הנתבע לא העיד שאמר דבר מה והתעלמו מדבריו, אלא שלא דיברו איתו, אולם אישר כי "עם החשמלאי דיברו משהו, אני לא יודע, איתי לא" (פרו' עמ' 54 ש' 17), על אף הבנתו הרבה בחשמל, הוא לא יודע על מה דיברו עם החשמלאי ? אני מסופקת. מכל מקום, לא ניתן לומר שחוות הדעת של אבני חסרה בשל אי שמיעת נתונים כלשהם מצד בעל הדירה והחשמלאי שלו.

סימן השאלה סביב מקור השריפה התעורר נוכח הממצא לפיו גידי החיווט שהזינו את בית המנורה נותרו שלמים ולא נמצאו בהם כשל חשמלי. ב"כ הנתבע ביקש להסיק מכך שלא היתה בעיה במערכת החשמל. בחקירתו הנגדית של המומחה אבני לא הוסרו לגמרי כל סימני השאלה. הוא אמנם שלל את האפשרות שהשריפה החלה בנורה וטען כי דינמיקת האשר ותבניות הבערה היו סביב הנורה ולא בנורה עצמה (פרו' עמ' 13 ש' 7 ), ניתן לדעתו לקבוע כשל כלשהו רק על סמך תבניות בערה (פרו' עמ' 19, ש' 30-31) , "...וכאשר בית המנורה נשרף הוא משפיע על החלק התחתון והשריפה עולה למעלה. ניתן לראות חמצון מסביב לאיזור בית המנורה, החמצון משנה את הפיגמנטציה, יש צבע נחושת" (שם, בעמ' 20, ש' 3-4). בהמשך, ולשאלת בית המשפט האם ניתן לדעת מי נשרף קודם- האם בית המנורה או הנורה- השיב המומחה אבני כי הדבר תלוי בסוג החומר ובטמפ' בה הוא נשרף. במקרה דנא, כך מסר "בוודאי. בית המנורה עשוי מפלסטיק, והוא זה שיישרף ראשון, ועליו באיזור הזה יש תבניות, רואים מה שצילמנו פה על גבי החוטים" (שם, בעמ' 20, ש' 15-16).

בהיות המומחה חדור מוטיבציה לסייע לתובעת, קשה היה לקבל את דבריו כ"כזה ראה וקדש", מה עוד שמדובר באותו מוקד שריפה וקשה להבחין בין בית המנורה לנורה עצמה, במיוחד שגם לנורה יש מנגנון הצתה. יחד עם זאת, תשובה אחרת של המומחה שמדברת על מגעים רופפים בחוטים שחיברו את בית המנורה למע' החשמל, יכולה לקשר בין מע' החשמל בדירה לבין פרוץ השריפה, ומתקשרת גם לחוטים הרופפים בחיבור בית המנורה במטבח שמצא הנתבע בעצמו ונדהם מרשלנותו של החשמלאי שלו. כאמור לעיל, אין בכוונתי למצוא תשובה חד משמעית בנוגע לסיבה שגרמה לשריפה, אלא על דרך שקיל ה ושלילת האפשרויות האחרות.

חוו"ד חדד
המומחה מטעם הנתבע, מר חיים חדד הוא מהנדס חשמל ותיק אך לא מומחה לשריפות. הוא לא היה בדירה לאחר השריפה, משום שהדירה כבר שופצה, אלא נסמך על תמונות שצולמו ו על דברי הנתבע. אם הוחשדה חוות הדעת של אבני בחוסר אובייקטיביות, חוות דעת זו של חדד נצבעה כולה בצבעי הנתבע, בולטת אמרתו של המומחה לפיה הדיירת אחראית לשריפה משום שהיא רכשה מוצר פגום – נורות EL. לא הפריע למומחה חוסר ההגיון במסקנה שכל הנורות שנקנו על ידי התובעת היו לקויות, או הסתירה בין הקביעה המשפטית שלו שהדיירת יכולה לפנות ליבואן בטענות ומנגד שהיא הגורם האחראי לכל נזקי המשכיר. חדד טען כי ידוע שנורה מסוג EL מהבהבת לאחר כיבויה בעקבות התפרקות רכיבים אלקטרוניים, אולם אותה נורה שהבהבה בעת שחוברה לבית המנורה בחדר השינה, לא הבהבה במ טבח, השיחה המוקלטת המתעדת את החלפת הנורות על ידי הנתבע מוכיחה זאת.

המומחה חדד מסכים כי "אפס ראשי רופף – בהזנת חשמל ללוח הראשי – גורם לריצודים וגם לנזקים למכשירי החשמל" (ס' 5 בחוו"ד), אולם לטענתו הדבר היה צריך לבוא לידי ביטוי גם ביתר הדירות, והעובדה שאיש לא התלונן מלבד התובעת שוללת הקשר בין לוח החשמל הראשי לבין השריפה. בהחלט יתכן שזו מסקנה מקצועית סבירה, אולם יש בממצאים שהתגלו בלוח הראשי כדי לתמוך בטענה כי התקנת החשמל בדירה ובכלל היתה באיכות ירודה והיות שמדובר בקווי חשמל וחוטים רבים, לא בכל דירה תופענה אותן תקלות.

המומחה חדד מסר כי ייתכן והתובעת הבריגה את הנורה בצורה שגויה, באופן שהוביל לריצודה. דא עקא ש טענה זו אינה עולה עם הראיות לפיהן האחרון שהבריג את הנורה טרם השריפה הוא הנתבע בעצמו. האחרון שנגע בקופסאת החשמל, פתח וסגר, הצליב חוטים ובדק, הוא הנתבע בעצמו.

סיכום ביניים
לאחר ששקלתי את עדויות שני המומחים, השוויתי בין מקצועיותם ותשובותיהם, לאחר שהענקתי משקל מסוים לכך שהמומחה אבני הוזמן על ידי כיבוי אש ולא על ידי התובעת, ולכך שעוסק בחקר שריפות, הגעתי למסקנה כי הוכח בפניי ברמת הסתברות מספקת במשפט האזרחי שהסיבה לפרוץ השריפה היא כשל כלשהו במערכת החשמל בדירה, ולא עקב פגם בייצור הנורה, שכן זו פעלה היטב במטבח טרם הוחלפה על ידי הנתבע, וגם החלפות קודמות של הנורות על ידי התובעת, שוללות את סבירות ההשערה לכך שמקור השריפה בנורה עצמה.

הטפסר תורג'מן שלל אפשרות הצתה ולא מצא בדלת הפתוחה כל תרומה לקרות השריפה ואופן התרחשותה, ולכן ניסיונות הנתבע להטיל האחריות על הנתבעת או מי מטעמה, שעזב אותה כשהחלה השריפה, או אלמוני שנכנס לדירה הצית וברח, דינם להידחות ומשקלם שווה ערך לאפשרות התיאורטית שהעלה ב"כ התובע בחקירת הנתבע, לפיה הוא זה שנכנס לדירה באמצעות המפתח שבידיו ועזב אותה פתוחה.

משהגעתי למסקנה כי כשל חשמלי גרם לשריפה, הרי שיש לדחות את תביעת הנתבע כלפי התובעת לשיפוי בגין נזקיו בעקבות השריפה. יש לציין כי גם אם היה פגם בייצור בנורה עצמה, גם אז לא יכול היה הנתבע להשית אחריות על התובעת, באשר היא לא ייצרה את הנורה, ולא עשתה כל פעולה רשלנית ביחס אליה. לא זו אף זו, מי שהרכיב את הנורה לבית המנורה מעל המיטה הוא הנתבע ולא התובעת, ולכן ניתן לראותו כבעל השליטה הרלוונטית לפרוץ השריפה, גם על המטלטלין – הנורה ולא רק על מע' החשמל והמקרקעין .

עוד אציין כי בניגוד לכתבי הטענות, הנתבע עצמו מעולם לא סבר שלתובעת אחריות כלשהי, מלכתחילה הוא חשש שהיא זו שתתבע אותו ולכן ניסה להחתימה על כתב ויתור משסירבה, סירב להחזיר לה את תשלומי השכירות העודפים אף שהתכוון לעשות כן, ואיים שהוא יכול לתבוע אותה, וגם בחקירתו הנגדית כשנשאל "למה אורטל לדעתך אשמה בשריפה?" השיב: "אני אמרתי שהיא אשמה? אמרתי שצריך לבדוק ממה זה נשרף". הנתבע אף הוסיף כי לדעתו על פי החוזה התובעת היתה צריכה לקרוא לו כדי להחליף נורות "והיא לא קראה לי, החליפה מנורות" הוא שכח לרגע שאת הנורה שנשרפה הוא זה שהחליף, גם אם קודם לכך עשתה זאת התובעת (פרו' עמ' 57 ש' 19-25). כל שהיה לו לומר בענין זה שהוא שם "מנורות פשוטות" (שם ש' 22).

מיותר לציין כי העלאת חשדות בעלמא כלפי התובעת או מאן דהוא ממשפחתה או חבריה אין בה די כדי לבסס תביעה ("אני לא אומר שמישהו...אני קצת יכול לחשוד שאח לה היה מעשן במזרן", פרו' ע' 58 ש' 3 זאת אמר על אף שלא היתה מחלוקת בין הממחים שהאש פרצה מהתקרה (בית מנורה או נורה). ולענין הדלת הפתוחה, גם בהנחה כי היתה זו התובעת ששכחה לסגור את הדלת וכי יש בכך משום רשלנות, הרי שלא הוכח כל קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין פרוץ השריפה, שהרי כאמור לא מדובר בהצתה, נהפוך הוא, הכבאים נכנסו לדירה בקלות ובמהירות ולא התעכבו על פריצת המנעול.

מיותר לציין גם לגופם של נזקי הנתבע שלא הוכחו כדבעי. לא די בהצגת הצעות מחיר (נספחים ד' וה' לתיק המוצגים), כדי לספק ראיה בנוגע לסכומים ששילם הנתבע בפועל, קבלות או חשבוניות לא הוצגו. אני מניחה שלא בכדי, וכי הנתבע כהרגלו ביצע חלק גדול מהעבודות בעצמו או שמצא מי שיבצע אותן במחיר נמוך יותר. הנתבע איים שיתבע וכך עשה.

אשר על כן אני דוחה את תביעתו הנגדית של הנתבע.

בכלל יש לציין כי עדותו של הנתבע הותירה רושם מורכב. מחד, נמנע מלשקר באופן בוטה או מלהטיל אחריות לקרות השריפה על התובעת, מאידך פיזר רמזים למרמה, לשריפה בזדון של מאן דהוא, לחוסר מוסריות של התובעת שמארחת גבר בדירתה ועוד כהנה וכהנה "אמרות שפר" , שאין אחריהן ולפניהן דבר. בטרם ידע אודות השיחות המוקלטות ניסה לטעון כי לראשונה נודע לו על התקלות יומיים לפני השריפה, משמע לא השתהה בטיפול ותיקון התקלה. גם לאחר שהוא ובא כוחו קיבלו את תיעוד השיחות והמפגשים העיד: "אני לא זוכר שהייתי אצלה ב-09.03.15" (פרו' מיום 20.11.15, בעמ' 57, ש' 2). הנתבע הביע לעדות שוכר אחר שיעיד עד כמה טוב לב ואכפתי היה הנתבע, אולם התנהגותו כלפי התובעת, כפי שעולה בשיחות המוקלטות היתה רחוקה מזה. הוא העליב אותה, איים עליה ונקט בכל דרך שיכול היה כדי לגרום לה להפסיק להתלונן אודות הליקויים המצויים בדירה.

אחריות הנתבע לכשל החשמלי במע' החשמל בדירה
ב"כ הנתבע טוען כי גם אם ייקבע שהיה כשל במערכת החשמל, אין בכך כדי לחייב את הנתבע עצמו, באשר לא הוא היה החשמלאי ולא הוכחה רשלנות הנתבע בתחזוקת הדירה.

אחריות מושגית וקונקרטית
סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין מורים כך:
"35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.

36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בעל המקרקעין חל חובת זהירות כלפי כל מי שעלול להינזק ממצבם המפגום של המקרקעין. אמנם גם התובעת בהיותה השוכרת עשויה היתה להיחשב כלפי צד שלישי כמי שמחזיק במקרקעין, אולם ביחסים בינה לבין בעל המקרקעין, ובהינתן האיסור המפורש בחוזה להביא כל בעל מקצוע אחר מלבד הנתבע, ברור כי מבין השניים, הנתבע הוא זה שנחשב, ביחס למערכת החשמל בדירה כמי שמחזיק במקרקעין ובעל השליטה בו .

הפסיקה התייחסה לסוגיית מערכת היחסים בין משכיר לשוכר. כך למשל, ב-ע"א 500/82 עציוני נ' עזקר בע"מ (1986) נדונה שאלת חובת הזהירות המושגית שבין משכיר לשוכר ונאמרו הדברים הבאים :
"המוטלת חובת זהירות מושגית על משכיר כלפי שוכר? שאלה זו רחבה היא מדי. חובת הזהירות אינה קיימת בחללו של עולם. לא די לזהות את סוג המזיקים ואת סוג הניזוקים. יש להתחשב בגורמים נוספים, כגון סוג הפעולה וסוג הנזק. כך, למשל, יש להבחין בין חובת הזהירות המושגית של משכיר כלפי שוכר בגין התרשלות הקשורה במצבו הפיסי של הנכס המושכר (כגון, התמוטטות תקרה בדירה מושכרת: השווה ע"א 780/76 [4]), לבין חובת הזהירות המושגית של משכיר כלפי שוכר בגין התרשלות הקשורה במצב הפיסי של אותו חלק בנכס, שהחזקה בו לא הועבה לשוכר (כגון, החלקת השוכר בחצר הבית המוחזק על-ידי המשכיר). בכל אחד מהמצבים הללו מתקיימת חובת זהירות מושגית, אך הבעייתיות המתעוררת היא שונה. כך, למשל, במקרה הראשון מקור הסיכון הוא בנכס המצוי עובר לתאונה בשליטת השוכר; ואילו במקרה השני, מקור הסיכון הוא בנכס המצוי עובר לתאונה בשליטת המשכיר."

ברע"פ 4348/08 מאיר נ' מדינת ישראל (8.7.10) נאמר כך:
"האחריות הקונקרטית של בעלים לסיכונים בנכס שהושכר לאחר תחול בדרך כלל על עניינים הקשורים בבטיחות הבסיסית והיסודית של המבנה, שהבעלים אחראי לה הן לפני השכרת הנכס והן לאחר השכרתו, ככל שהוא יכול וצריך לדעת על קיומם של סיכונים מובנים בו, ועליו לנקוט אמצעים להסרתם כדי להבטיח את שלומם של באי המקום".

ברע"פ 4348/08 הנ"ל נמצאו בעלי המקרקעין אחראים בגרם מוות בהתרשלות בשל שריפה במרכול השייך להם ואף שזה הושכר לאחר. אחריותם כלפי צד שלישי אינה שונה במהותה מזו שכלפי השוכר, ובלבד שהסיכון לא נוצר על ידי השוכר עצמו, ומבלי שבעל הנכס יכול וצריך היה לדעת אודותם.
החלת אחריות בעל המקרקעין לא רק כלפי צד שלישי אלא גם כלפי השוכר, נעשתה בפסקי דין נוספים. ראו לדוגמא ת.א (תא) 35874/08 פלונית נ' חמוי ואח' (3.4.16) ו תא"מ (ראשל"צ) 43279-10-14 שטרן ואח' נ' אוחיון ואח' (2.03.2017) במקרה האחרון דובר על תקלה במערכת הביוב שגרמה להצפה ונזק למטלטלי השוכרים.

הוכח בפניי כי מלוא השליטה על מע' החשמל היתה בידי הנתבע, הוא ידע אודות התקלה אולם התרשל בטיפול בה. החזקת המושכר על ידי התובעת ולתקופה הקצרה של כחודש וחצי לא מפחיתה משליטתו של הנתבע במושכר ומאחריותו.
עצם הטיפול של הנתבע במע' החשמל, פירוק קופסאת החשמל, חיזוק החוטים הצלבתם, וחיבורם לבתי המנורות, כמו גם בדיקת השקעים, כאשר אלו פעולות המסורות לחשמלאי מוסמך, די בכך כדי להוות רשלנות, באשר הנתבע בעל ידע מוגבל בחשמל הגיע למסקנה שמערכת החשמל תקינה "במיליון אחוז" . רק כעבור חודש וחצי, לאחר תחינות התובעת ובמהלך ביקור נוסף בו התעוררה "סקרנותו" לדעת מדוע הנורה מהבהבת ניאות לזמן את החשמלאי. ("אני אף פעם בחיים לא האמנתי שמנורה תהבהב"... " כן, יש פה איזה מגע לא טוב, שמעתי קליקים. תכף אני אצלצל אליו, אני סקרן".לו היה מגיע על אתר חשמלאי מוסמך מן הסתם התקלה היתה נפתרת והשריפה היתה נמנעת. משהנתבע אינו חשמלאי מוסמך, הוא אף לא יכול לטעון שפעל כפי שהיה פועל כל בעל משלח יד סביר אחר, באשר זה לא משלח ידו.

התעקשותו של הנתבע לטפל בבעיות החשמל בעצמו ולהשאיר לחשמלאי רק בעיה שהוא אינו יודע לתקנה גרמה להשתהות בטיפול , להימשכות השימוש במע' החשמל, מה שהביא לפרוץ השריפה בשלב מסוים. פעולה ראשונית של חשמלאי, גם אם לא היה מוצא את הבעיה בשלב הראשון, צריכה היתה ככל הנראה להביא לניתוק המתח לאותו בית מנורה ושימוש במקור אור אחר, אולם איש לא הנחה את התובעת לעשות כן, וכאמור מלוא השליטה על מע' החשמל ועל הזמנת איש מקצוע היתה בידי הנתבע בלבד. לא צריך את המומחה אבני שיאמר כי כאשר מדובר במערכת חשמל יש צורך בבדיקה מיידית ודחופה והנה הדברים אף נאמרו (פרו' עמ' 13 ש' 11-21).

לטענת ב"כ הנתבע כי האחריות היא על החשמלאי ניתן להשיב בכמה אופנים: ראשית, ה נתבע לא הביא לעדות את החשמלאי ולא הוכיח בראיה כלשהי מי ביצע את העבודה ומתי. שנית, לדברי הנתבע עצמו הוא והחשמלאי עסקו יחדיו במלאכת הרכבת החשמל בדירה, ולכן לכל היותר יכול הנתבע לתבוע את החשמלאי שישפה אותו כמעוול במשותף או כבעל מקצוע שאישר את העבודה ואין בכך כדי לפטור אותו מאחריות כלפי התובעת או כל צד שלישי אחר שהיה נפגע.
שלישית, מקור הכשל החשמלי לא הוכח ולא מחייב שמדובר בכשל בהתקנה שבוצעה שנים קודם לשריפה, אלא אולי גם בתחזוקת המושכר, ואת זאת כאמור עשה הנתבע בעצמו.

אחריות הנתבע מכוח העברת נטל הראיה
גם ללא הוכחה פוזיטיבית של רשלנות הנתבע, ניתן לחייבו בנזקי התובעת, וזאת נוכח סעיף 39 לפקודת הנזיקין המעביר את נטל הראיה לנתבע להוכיח שלא היה במעשיו משום התרשלות, או מכוח סעיף 41 לפקודה ("הדבר מדבר בעד עצמו"), באשר הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו. במקרה הנוכחי, הגדרת הנכס יכולה להיות לא רק הדירה ומערכת החשמל שלה אלא גם הנורה עצמה, שכאמור מי שחיבר אותה אחרון לבית המנורה שנשרף היה הנתבע ולא התובעת. משלא הצליח הנתבע להוכיח שלא התרשל, כי אז הוא יימצא חייב בנזקי התובעת.

אני ערה לכך שהטענה בדבר העברת הנטל לא נטענה בכתב התביעה של התובעת אשר מתייחס באופן לאקוני ביותר לעילות התביעה נגד הנתבע, ובעיקר מפרט את ה"עובדות הצריכות לענין" ואת נזקי התובעת, אולם אין מניעה שבית המשפט יתייחס לכך מיוזמתו באשר מדובר בהוראת דין מדיני הראיות. ראו ע"א 179/61 לוטרמן נגד ג' חשאן ואח' פ"ד ט"ו (3) 2372, שם נדון הכלל של " הדבר מדבר בעדו". הנתבע טען בערעור כי כלל זה לא נטען בכתב התביעה ואף לא בסיכומי התובעות, אולם בית המשפט פסק:
"הדבר מדבר בעדו" אינו עובדה המהווה עילת תביעה ואינו עובדה מהותית... אלא הוראת דין מדיני הראיות" ומשמעותה היא ש: "יש והעובדות שהוכחו (היינו, עצם קרות התאונה) "מדברות" כל כך לטובת ההנחה, כי אכן היתה שם איזו שהיא רשלנות מצד הנתבע, עד שכל שופט בר דעת.... יסיק מהן מסקנה – חובה כלפי הנתבע, אף על פי שלא נודע לו, מה הוא בדיוק מעשה הרשלנות שיש לזקפם לחובת הנתבע" (ההדגשה במקור).

אחריות חוזית של הנתבע
חוזה השכירות שנחתם בין הצדדים מטיל את האחריות על הנתבע, כמשכיר, לתקן פגמים או קלקולים אשר יתהוו במשך תקופת החוזה, אשר החובה לתקנם חלה עליו (סעיף 4(ז) לחוזה השכירות). האחריות לתחזוקת מבנה המושכר על מערכותיו (חשמל, אינסטלציה וכו') ברורה וידועה. ראו גם חוק השכירות והשאילה תשל"א – 1971 (סעיף 7(א). אחריות לתחזוקת המבנה המושכר על מערכותיו מוטלת על המשכיר. הנתבע לא התכחש לאחריותו כבעל המושכר והחל לפעול לתיקון הליקויים שפירטה התובעת בהודעת SMS ששלחה ובשיחותיהם. כשלונו בטיפול הליקוי במע' החשמל מהווה הפרת חוזה כלפי התובעת, המחייבת בפיצוי.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבע אחראי חוזית ונזיקית לנזקי התובעת, בכך שלא פעל כדבעי לתיקון מע' החשמל ולתחזוקתה הנאותה. (הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי הנורמטיבי לנזקי השריפה מובן מאליו ואינו דרוש דיון).
נזקי התובעת
חוות דעת שמאי רכוש
(השמא וסאל לעומת השמאי זליצקי)
התובעת העריכה את שווי רכושה שניזוק בשריפה בסך של 94,520 ₪. הערכה זו נסמכה על רשימת פריטים שהיא ערכה עוד טרם פנייתה לשמאי יצחק וסאל (להלן- השמאי וסאל), ואשר צורפה לכתב התביעה. השמאי וסאל הסתמך על רשימת הפריטים והעריך שהנזק עומד על סך 103,640 ₪ כולל מע"מ.

השמאי וסאל בחקירתו הצהיר "אני נותן הערכות נגד חברות ביטוח, בשנים האחרונות הפכתי צד לדאוג למבוטחים מול חברות הביטוח" (פרו' עמ' 26 ש' 27-28), ואם כך מצהיר על עצמו המומחה, כי אז יש לקבל את הערכותיו בזהירות ולהבין שהן ניתנו על הצד הגבוה.
מר וסאל העיד כי לא ידע שהשריפה לא התפשטה מחוץ לחדר השינה. "לא קיבלתי את המידע, וזה לא רלבנטי" ..."משום שהתכולה יכולה להינזק בכל מיני אופנים הן על ידי פגיעה ישירה מלהבות האש והן מפיח והעשן הרב שהיה בדירה" (פרו' מיום 12.11.18, בעמ' 24). הדברים הללו נכונים באופן עקרוני, אולם כששמאי מעריך נזקי תכולה לפריטים שהיו במטבח שאליו האש לא הגיע, היה עליו לשקול אלו מהפריטים ניתן היה להנציל. אני מסופקת למשל אם קופסא ות שימורים סגורות או כלי מטבח נפגעו מפיח ועשן באופן ששטיפה הגונה אינה מספיקה להחזירם לשימוש.
לענין תכולת המזון שבמטבח, אפילו התובעת הסכימה כי ההערכה בסך 3,000 ₪ "זה באמת אולי סכום מופרז", בהתחשב בכך שבארונות היו יותר ספגטי ו"מנות חמות", ובכך שהקניה השבועית היתה קצת יותר מ-500 ₪. (פרו' מיום 20.11.18, בעמ' 47, ש' 1) ואוסיף ואומר כי יש גם להתחשב בכך שכמעט ולא שהתה בדירה, משום שעבדה שעות רבות, ואף השכן סיפר שלא ראה אותה.

גם לענין כמות פריטי הלבוש ואיכותם טען השמאי כי גודל הדירה או יכולת ההשתכרות של בעל הרכוש אינם רלבנטיים "אם ההורים שלה מפרנסים אותה", כמו שהוא מפרנס את בתו בת ה-30 שלא עובדת ואפי"כ מתגוררת בדירה שכורה בצפון ת"א ומחזיקה תכולה של 250,000 ₪ (פרו' עמ' 25) . נדמה כי התבלבלו היוצרות לשמאי, ואת החריג הוא הפך לכלל שממנו הוא גוזר את הערכותיו. בענייננו, התובעת פרנסה עצמה, לא נטען שאמה סייעה לה כלכלית, חלק מהריהוט היו תרומות של בני משפחה, מצד שני, בהיותה רווקה צעירה, סביר שהשקיעה חלק מכספה בפריטי לבוש ונעליים שכה אהבה, ובכך אינה שונה מבנות גילה. יש הבדל בין אדם בודד מבוגר חי על קצבת ביטוח לאומי בדירת חדר וחצי לבין צעיר בתחילת דרכו שזו לו דירתו הראשונה שהשכיר ואשר מיקומה התאים לו מאוד לצרכיו.

הנתבע הציג חוות דעת נגדית מטעמו, שנערכה ע"י השמאי זליצקי. אותה נטיה חד צדדית מובהקת למזמין חוות הדעת ניתן למצוא גם בחוות דעת זו. השמאי זליצקי מצהיר בחוות דעתו כי ניסיונו בשמאות כולל מתן חוות דעת למרבית חברות הביטוח בישראל. הוא הפחית מהערכות השמאי וסאל "70% פלוס מינוס"(!!) לא רק בשל ערך הפריטים אלא גם משום הכמויות הנטענות. להבנתו צריכה התובעת לרכוש נעלים מחנות יד שניה כי כך היו נעליה לאחר שנעלה אותם, וכי החזרת המצב לקדמותו הוא "בדברים משומשים" . לאחר שביצע הפחתה של כל סוג פריט בטבלת השוואה, הגיע לסך של 39,355 ₪, אולם בכך לא אמר די וכתב כי היות ו"תכולת דירה של דייר בודד מבוטחת בדרך כלל בגבולות 50,000 ₪, בערכם כחדשים, כאשר מחצית מכך הינם פרטי הלבשה וכלי מיטה" "לפיכך אני סבור כי הערכה בערכי שיפוי בסך שלא יעלה על 25,000 ₪ משקפת את המצב לאמיתו" (ס' 6 לחוות הדעת). אם כך הם פני הדברים, מה ערך לכל חוות הדעת הספציפית, ניתן היה להסתפק בשתי שורות אלו.

לענין ההפרש שנובע בין "כינון" – רכישת מוצר חדש לבין "שיפוי", הרי שהפרש זה רלוונטי ביחסים החוזיים בין חברת הביטוח למבוטח, בהתאם לתנאים מפורשים בפוליסת הביטוח, אולם אינו רלוונטי ביחסים בין מזיק לניזוק. המזיק אינו יכול לדרוש מהניזוק לרכוש מחדש את כל הפריטים ואם לא, לפצותו ב30-40% מערכם. בדומה לרכיב המע"מ הכלול בסכום הפריט או העבודה שיש לבצע, ואשר על המזיק לשלם גם אם הניזוק לא הוכיח שרכש או תיקן בפועל את הנזקים.

סיכום ביניים
לאחר ששמעתי את התובעת שהציגה גם תמונות לחלק מפריטיה והאמנתי למרבית דבריה, לאחר שעיינתי בשתי חוות הדעת השמאיות המוקצנות זו מזו במכוון, אני מוצאת לנכון להעמיד את נזקי התובעת על סך של 60,000 ₪. כמות הפריטים ננקבה על דרך ההפרזה ואינה תואמת את העובדה שהתובעת התגוררה בדירה רק חודש וחצי, שאמה גרה בסמוך, שאת תכשיטיה לא הספיקה לקחת, על פי עדותה שלה, שהאש לא התפשטה מחדר השינה לעבר המטבח או לחדר הרחצה, ולכן ספק אם נגרם נזק לכל הפריטים שננקבו ואשר אמורים היו להימצא בחדר האמבטיה או המטבח.

החזר דמי שכירות
התובעת זכאית לכך שיושבו לה דמי השכירות ששולמו לחודשיים למפרע, בסך של 3,600 ₪. גם לולא קבעתי כי הנתבע הפר חוזה והתרשל אלא שמדובר ב"כוח עליון", המשך קיום החוזה הוא בלתי אפשרי, ולכן קמה הזכות של התובעת להשבה. מסכום זה יש לנכות סך של 500 ₪ בגין חוב חשמל שהתובעת לא התכחשה לו.

עוגמת נפש
התובעת דרשה 25,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. אכן, אירוע שריפה יש בו כדי להותיר טראומה של ממש, ויש להודות על כך שנזקי האירוע הסתיימו בנזק לרכוש מבלי שהשריפה הובילה לפגיעה בחיי אדם. הנתבע העיד אף הוא כי ראה את התובעת "כזאת מיואשת נשרף לי הלב" (פרו' עמ' 61 ש' 1). הנתבע עצמו בתביעתו הנגדית תבע 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש. אם זה הסכום שהוא סבור שמשקף את עוגמת הנפש שלו, הרי ש-20,000 ₪ הם בוודאי מהווים סכום סביר לאומדן עוגמת הנפש של התובעת, שאין ספק שגבוהה מזו של הנתבע.

סוף דבר
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
ציוד ותכולה שניזוקו 60,000 ₪
החזר דמי שכירות - 3,100 ₪ (לאחר ניכוי חוב חשמל).
על שני הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל - 4,135 ₪
עוגמת נפש - 20,000 ₪
הוצאות משפט 10,000 ₪ (אגרות, שכר עדים ושכר שמאי)
שכ"ט עורך דין 18,000 ₪
סה"כ 1 15,135 ₪
הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
התביעה שכנגד נדחית.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ, 22 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.