הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 2444-04-15

בפני
כבוד ה שופט אלעזר נחלון

תובע

האני עבאסי

נגד

נתבע
יוסף זואהרה

בשם התובע:
עו"ד מדחת דיבה ועו"ד מאג'ד אגבריה

בשם הנתבע:
עו"ד צבי הדרי

פסק דין

א. כללי
לפניי תובענה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בבסיס התובענה טענת התובע כי חתם על ההסכם משום שנאמר לו שמדובר במסמך אחר; וכן הטענה כי בכל מקרה ההסכם הופר, שכן לא הועברה לו מלוא התמורה.
ב. רקע
התובע היה בעלים של חלק ממקרקעין בשכונת סילוואן בירושלים ושל מבנה הבנוי עליהם (להלן: הנכס). בין התובע לבין הנתבע נכרת ביום 16.4.14 הסכם למכירת הנכס (להלן: הסכם המכר; ההסכם ותרגומו צורפו כנספח ג לתצהיר הנתבע). בהסכם צוין, בין היתר, כי התובע מכר לנתבע את הנכס תמורת סך של 120,000 דינר, שמתוכם 40,000 דינר ישולמו במעמד החתימה ויתרת הסכום תשולם עשרה ימים לאחר העברת החזקה בנכס לידי הנתבע. שני הצדדים להסכם המכר יוצגו על ידי עו"ד ראפת עליאן (להלן: עו"ד עליאן).
זמן מה לאחר כריתת הסכם המכר ביקש התובע לבטלו, ובעקבות זאת הגיש הנתבע ביום 18.6.14 תובענה לאכיפת ההסכם . בד בבד עם התובענה עתר הנתבע לסעד זמני המורה לתובע, בין היתר, להימנע מלהיכנס אל הנכס ו מלהפריע לשימוש הנתבע בו וכן להימנע מלהעביר את הזכויות בנכס. בית המשפט נתן לנתבע סעד ארעי במעמד צד אחד האוסר על התובע לבצע שינוי כלשהו בנכס או להעביר את הזכויות בו, וקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים (ראו: ת"א (שלום י-ם) 35719-06-14 אלזואהרה נ עבאסי (18.6.2014)).
בינתיים, ביום 22.6.14 חתם התובע בפני נוטריון על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע לשם העברת הזכויות בנכס על שם הנתבע (ייפוי כוח מיום 22.6.14, נספח ד לתצהיר הנתבע). באותו מועד חתם התובע בפני הנוטריון גם על "אישור קבלה ומסירה", שבו אישר כי קיבל מהנתבע סכום של 80,000 דינר ירדני "כתשלום אחרון תמורת מכירת הנכס...". עוד ציין התובע באותו אישור כי "[]הריני מאשר בזאת כי קיבלתי את התמורה המוסכמת כלומר סכום של 120,000 דינר ירדני... [והנתבע] רשאי לנהוג בנכס כמנהג בעלים ברכושו ולא נותר לו כל חוב כלפי ואין לי או למי מיורשי או מטעמי או זולתי זכות להתנגד לבעלות ולהחזקת [הנתבע] בנכס " (נספח ה לתצהיר הנתבע). מנגד, במסמך נושא תאריך 23.6.14 אישר הנתבע בפני אותו נוטריון כי עליו לשלם לתובע סכום נוסף בסך של 50,000 דינר ירדני (נספח ז לתצהיר התובע, שתרגומו הוגש ביום 7.5.17).
סמוך לאחר החתימה על המסמכים הנזכרים, ביום 26.6.14, הוגשה במסגרת התובענה לאכיפת הסכם המכר "הודעה על הסכם פשרה", יחד עם בקשה ליתן להסכם תוקף של פסק דין. בהודעה צוין כי התובע והנתבע הגיעו להסכם פשרה (שהיווה חלק מן ההודעה, להלן: הסכם הפשרה ), ובמסגרתו התחייב התובע לקיים את הסכם המכר. התובע אף הצהיר בהסכם הפשרה כי שולמה לו מלוא התמורה המוסכמת בגין הנכס, העומדת על סך של 120,000 דינר, והפנה לייפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו כאמור חתם בפני נוטריון, לטובת הנתבע. ההודעה והסכם הפשרה הכלול בה נחתמו הן על ידי התובע, הן על ידי הנתבע, הן על ידי עו"ד עליאן, שחתם כבא כוח התובע (הוא הנתבע באותה תובענה), והן על ידי עו"ד מוחמד אבו קטיש, שייצג באותה תובענה את הנתבע. באותו יום ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין (ראו ת"א (שלום י-ם) 35719-06-14 אלזואהרה נ עבאסי (26.6.2014), נספח ח לתצהירי התובע).
בחלוף כשלושה חודשים וחצי, פנה לעו"ד עליאן אחד מבאי כוחו הנוכחיים של התובע בשמו של התובע (המכתב מיום 8.10.14 צורף כנספח ט לתצהיר התובע). במכתב נאמר כי הוא ממוען לעו"ד עליאן כמי ש"ייצג את שני הצדדים [בהסכם המכר] ובעיקר את [הנתבע]", כלשון המכתב, והועלתה בו טרוניה על כך שהנתבע טרם שילם לתובע את הסכום הנוסף של 50,000 דינר שאותו התחייב לשלם. עוד נטען במכתב כי "עסקת המכר בטלה מעיקרא הואיל והמוכר הינו אחד מבעלי הזכויות הרבים בנכס", ועל כן הודע בו על ביטול הסכם המכר.
עו"ד עליאן השיב למכתב, וציין כי בניגוד לטענה כאילו ייצג בהסכם המכר "בעיקר את [הנתבע]" הייצוג היה של שני הצדדים להסכם, ואף הייתה לו היכרות הדוקה יותר עם התובע. עו"ד עליאן הוסיף והבהיר כי התמורה עבור הנכס שולמה והנתבע קיבל את החזקה בו, ועל כן ביצוע הסכם המכר הושלם. אשר לסכום הנוסף בסך של 50,000 דינר ציין עו"ד עליאן כי שוחח עם משפחת הנתבע, ואלה מסרו לו שהנתבע מעוניין להעביר את הסכום לתובע אך זה מסרב לקבלו. עו"ד עליאן אף הציע שהסכום יועבר אליו בנאמנות, לשם העברתו לתובע (מכתב התשובה מיום 13.10.14 צורף כנספח י לתצהיר התובע).
מן הראיות שלפניי עלה כי התובע לא נענה להצעתו של עו"ד עליאן, שאמורה הייתה להביא לתשלום הסכום הנוסף בסך של 50,000 דינר, ואף כלל לא השיב למכתבו. במקום זאת הגיש התובע את התובענה שכאן, ובה עתר לביטול הסכם הפשרה.
להשלמת התמונה יצוין כי ימים ספורים לאחר הגשת התובענה הגיש התובע תובענה נוספת לסילוק ידו של הנתבע מן הנכס. באותה תובענה כלל לא הזכיר התובע את קיומו של הסכם הפשרה, והיא נדחתה על הסף, בין היתר בנימוק שבהעדר תקיפה של הסכם הפשרה התובע לא יוכל לקבל את הסעד שהוא עותר לו. עוד צוין כי התנהלותו הדיונית של התובע, שהסתיר את קיומו של הסכם הפשרה וההליכים בעניינו, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט (ת"א (שלום י-ם) 43772-01-15 עבאסי נ' זואהרה (20.4.2015)).
ג. טענות הצדדים
בכתב התביעה טען התובע, בין היתר, כי בינו לבין הנתבע הוסכם על מכירת הנכס בתמורה לסך של 180,000 דינר, וכי בהסכם המכר הופחת הסכום לסך של 120,000 דינר ללא ידיעתו וללא הסכמתו. התובע הוסיף וטען כי הנתבע שילם לו סך של 40,000 דינר, ומשלא שולמה יתרת התמורה הסכימו הצדדים לבטל את הסכם המכר תוך שהוא ישלם לנתבע פיצוי בסך של 65,000 ₪. עוד טען התובע כי לאחר מכן שבו הצדדים והחליטו להמשיך במימוש הסכם המכר, אם כי הוסכם שהנכס יירשם כ"ווקף" ברישומי הווקף המוסלמי. לטענת התובע, כחלק מהסכמות אלה שילם לו הנתבע סך נוסף של 80,000 דינר, ותשלום נוסף בסך של 50,000 דינר אמור היה להשתלם לו עם רישום הנכס ברישומי הווקף כאמור.
התובע טען כי הנתבע נמנע מלשלם את יתרת התמורה בסך 50,000 דינר, ועל כן הוא ביטל את הסכם המכר, ובשל כך הגיש הנתבע את התובענה לאכיפת ההסכם, שבמסגרתה נחתם הסכם הפשרה שמבוקש לבטלו. לעניין הסכם זה טען התובע כי הוא אינו יודע לקרוא עברית, וההסכם נחתם על ידו לבקשת עו"ד עליאן, שמסר לו במרמה כי מדובר בבקשה לביטול צו המניעה הארעי שניתן נגדו במסגרת התובענה שהגיש הנתבע. התובע הדגיש כי הסכם המכר אינו תקף שכן הסכם הפשרה שאשרר אותו הושג במרמה, כאמור; יתרת התמורה בסך 50,000 דינר לא שולמה; ובכל מקרה רישום הנכס כ"ווקף" היה תנאי מתלה בהסכם המכר, ותנאי זה לא התממש.
הנתבע מצדו כפר בטענות התובע. הנתבע טען כי על פי לשונו הברורה של הסכם המכר מכר לו התובע את הנכס בתמורה לסך של 120,000 דינר בלבד; כי הוא שילם לתובע סך של 40,000 דינר; וכי אז ביקש התובע לחזור בו מן ההסכם ולהתנותו באישור הרשות הפלשתינית. הנתבע הוסיף וטען כי בגין התנהלות התובע הוא הגיש תובענה לאכיפת הסכם המכר, וכי במסגרת התובענה הסכימו הצדדים להתמיד במימוש ההסכם. בהמשך להסכמה זו, כך טען הנתבע, הוא השלים לתובע את מלוא התמורה; התובע חתם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר ועל אישור קבלת מלוא התמורה בפני הנוטריון; ולאחר מכן חתמו הצדדים על הסכם הפשרה ששיקף את ההסכמה ביניהם .
לטענת הנתבע, התובע הבין היטב את תוכנו של הסכם הפשרה שעליו חתם, ורק לאחר מספר חודשים העלה לפתע את הטענה כאילו ההסכם נחתם במרמה, וזאת משהתברר לו כי הנתבע מכר את הנכס ליהודים.
ד. ההליך והפלוגתאות בין הצדדים
במסגרת קדם המשפט מיום 25.9.16 השיבו בעלי הדין לשאלות בית המשפט. לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובענה תתבסס על שתי עילות: ראשית, הטענה כי התובע חתם על הסכם הפשרה כאשר נמסר לו שהוא חותם על מסמך שונה לחלוטין, ועל כן ההסכם ניתן לביטול בגין טעות, הטעיה ומרמה; ושנית, הטענה כי התובע לא קיבל מן הנתבע את מלוא התמורה עבור הנכס, שכן היתרה בסך של 50,000 דינר לא שולמה לו, והפרה זו מקימה לו זכות לביטול הסכם המכר.
במסגרת ההליך נשמעו עדויות התובע והנתבע. כמו כן נשמעה עדותו של עו"ד עליאן, שכאמור ייצג את שני הצדדים בהסכם המכר, ובפניו חתם התובע על הסכם הפשרה. הצדדים סיכמו את טענותיהם, והגיעה העת להכריע בתובענה.
ה. דיון והכרעה
דין התובענה להידחות.
לטעמי לא עלה בידי התובע להוכיח במידה הנדרשת כי חתם על הסכם הפשרה מתוך טעות או הטעיה באשר לתוכנו, ומן הראיות עולה דווקא המסקנה ההפוכה. כמו כן לטעמי גם אם התחייב הנתבע להעביר לתובע סכום נוסף של 50,000 דינר שלא הועבר לו– ומן הראיות עלה כי זה אכן המצב – הדבר אינו מקים לתובע עילה לביטול הסכם הפשרה או הסכם המכר. אפרט דבריי.
ה(1) חתימת התובע על הסכם הפשרה
התובע טען כאמור כי הוא חתם על הסכם הפשרה בלא להבין את תוכנו, שכן הסכם הפשרה נכתב בשפה העברית שהוא אינו יודע לקרוא. התובע הוסיף וטען כי עו"ד עליאן, שהחתים אותו על הסכם הפשרה , הטעה אותו ונתן לו להבין שהוא חותם על הסכמה לביטול צו המניעה הארעי שניתן נגדו. טענ ה זו של התובע מעוררת קושי רב, ממספר טעמים .
ראשית, הטענה מנוגדת לחלוטין לעדותו של עו"ד עליאן. עו"ד עליאן העיד כי לאחר כריתת הסכם המכר התובע ביקש לבטלו בשל עמדתם של גורמים ברשות הפלשתינית, ובהמשך הגיש הנתבע את התובענה לאכיפתו. בעקבות זאת, כך העיד עו"ד עליאן, הגיעו הצדדים להסכמה שמצאה את ביטויה במסמכים שעליהם חתם התובע בפני הנוטריון, ולפיה הסכם המכר נותר בתוקפו, והנתבע שילם לתובע את יתרת התמורה בסך של 80,000 דינר. עו"ד עליאן ציין כי בעקבות זאת חתם בפניו התובע על הסכם הפשרה ששיקף את הסכמת הצדדים (ראו עדות עו"ד עליאן בעמודים 15 -17 לפרוטוקול). עו"ד עליאן הוסיף והעיד כי הוא עצמו הסביר לתובע את תוכן הסכם הפשרה שעליו עמד לחתום, וכי התובע הבין זאת באופן מלא (ראו עמוד 17 לפרוטוקול שורות 13-9 ועמוד 19 שורות 28-27).
סבורני כי יש לתת משקל ממשי לעדות זו של עו"ד עליאן: מדובר בעורך דין שהיה בעל היכרות קודמת עם התובע ואף כיום מייצג אותו במספר עניינים; ובמי שייצג את שני הצדדים בעת עריכת הסכם המכר והיה מעורב גם בהתרחשויות לאחר מכן. כמו כן עדותו של עו"ד עליאן תאמה את העולה מן המסמכים שעליהם חתם התובע בפני הנוטריון, כפי שיפורט גם להלן. נוסף על כך, במהלך העדות ניכר היה שעו"ד עליאן חושש מכך שיבולע לו בעקבות דבריו שלא פעלו לטובת התובע ( ראו למשל עמוד 18 לפרוטוקול שורות 28-23 וכן עמוד 19 שורות 24-18). העובדה שלמרות חשש זה אמר עו"ד עליאן את הדברים מחזקת את המסקנה שהם אכן משקפים את התרחשות האירועים לפי תפיסתו.
שנית, טענת התובע כי עו"ד עליאן רימה אותו בהחתימו אותו על הסכם הפשרה אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שגם לאחר מכן, ולמעשה אף לאחרונה, פנה התובע לעו"ד עליאן על מנת שייצג אותו במספר עניינים משפטיים - הן כאלה הקשורים לנכס והן עניינים אחרים (ראו עדות התובע בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 31-26, ועדות עו"ד עליאן בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 32-36). העובדה שהתובע ביקש מעו"ד עליאן להמשיך ולייצגו מלמדת כי הוא עודנו רוכש לו אמון, ומטילה צל כבד על טענת המרמה שהעלה כלפיו, כביכול.
שלישית, כפי שכבר צוין, לאחר שהנתבע הגיש את התובענה לאכיפת ההסכם וימים ספורים קודם לחתימת הסכם הפשרה, חתם התובע בפני נוטריון על ייפוי כוח בלתי חוזר לשם העברת הזכויות בנכס לנתבע (נספח ד לתצהיר הנתבע) , כמו גם על אישור שקיבל את התמורה המוסכמת ועל כן לנתבע לא נותר כלפיו כל חוב והוא רשאי לנהוג בנכס כבעלים (ראו האישור נספח ה לתצהיר הנתבע, וראו הודאת התובע כי חתם על המסמך בעמוד 13 לפרוטוקול שורה 35 עד עמוד 14 שורה 13). בניגוד להסכם הפשרה, מסמכים אלה נכתבו בשפה הערבית, כך שהתובע לא יכול היה לטעון כי הוטעה לגבי תוכנם. ממסמכים אלה עולה כי באותו שלב אישרר התובע את הסכם המכר ואת קבלת מלוא התמורה מכוחו, באופן העולה בקנה אחד עם האמור בהסכם הפשרה. המסמכים אינם מתיישבים עם טענת התובע כי מבחינתו הסכסוך עם הנתבע היה עדיין בעיצומו, כביכול, וכי הוא חתם על הסכם הפשרה רק משום שנאמר לו שמדובר על מסמך ש"יבטל את המשפט ביני לבין הנתבע" (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 4-1) תוך ביטול צו המניעה הארעי שניתן נגד התובע – הסכמה שהיא כמעט הפוכה מזו העולה מן המסמכים שנחתמו בפני הנוטריון ימים ספורים קודם לכן.
התובע ניסה להתמודד עם העולה מן המסמכים באמצעות הטענה כי אלה אמורים היו להישאר אצל הנוטריון, ולמעשה לא נכנסו לתוקף (ראו עמוד 13 לפרוטוקול שורה 35 עד עמוד 14 שורה 15; וכן עמוד 15 שורות 13-10). אלא שטענה זו אינה עולה מלשונם של המסמכים, ואף אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שעם החתימה עליהם שילם הנתבע לידי התובע עצמו סכום נוסף של 80,000 דינר, העולה כדי מלוא התמורה הנקובה בהסכם המכר. לו מדובר היה במסמכים שתוקפם מותנה, כטענת התובע, יש להניח כי הנתבע היה משליש את יתרת התמורה בידי הנוטריון ולא משלם אותה לתובע ישירות וללא סייג. לא למותר לציין כי בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע שיזמן את הנוטריון לעדות לשם תמיכה בטענתו בדבר מעמד המסמכים שנחתמו בפניו (סעיף 39 לכתב התביעה וסעיף 19 לתצהיר התובע), אולם בסופו של דבר נמנע מלעשות כן. גם מחדל זה של התובע אומר דרשני.
רביעית, התובע לא העלה את טענת המרמה סמוך לאחר חתימת הסכם הפשרה. גם בחלוף מספר חודשים, בעת שבא כוח התובע דהיום פנה אל עו"ד עליאן במכתב שבו הודיע על ביטול הסכם המכר (נספח ט לתצהיר התובע), העילה שהזכיר הייתה אי תשלום מלוא התמורה והטענה כי התובע אינו בעל הזכויות היחיד במקרקעין, אולם לא הועלתה כל טענה בעניין החתימה על הסכם הפשרה. אפשר שהסיבה לכך היא שהתובע כלל לא ידע שחתם על הסכם כזה, כטענתו, אולם המסקנה הסבירה יותר לאור מכלול הראיות היא שבאותו שלב לא סבר התובע כי עומדת לו טענה כלשהי ביחס לחתימתו על הסכם הפשרה בפני עו"ד עליאן, וטענה זו הוא העלה רק בדיעבד, על מנת לאפשר לו להתנער מאותו הסכם.
מעבר לכל האמור יש להזכיר כי עו"ד עליאן היה מכר של התובע וייצג גם אותו בהסכם המכר. התובע לא הסביר מדוע יהיה לעו"ד עליאן אינטרס לעשות יד אחת עם הנתבע ולהחתים אותו במרמה על הסכם פשרה, כביכול, תוך סיכון שמו הטוב ורישיונו לעסוק בעריכת דין.
אוסיף כי בעדותו של התובע התגלעו אי בהירויות ביחס למספר עניינים, שאף הם מביאים למסקנה שאין מקום להסתמך עליה בנוגע לטענתו בדבר אופן חתימתו על הסכם הפשרה.
כך, למשל, התובע טען כאמור כי התמורה שעליה הוסכם הייתה על סך של 180,000 דינר. אתייחס לעניין ביתר פירוט בעת הדיון בעילת התובענה השנייה, אולם בשלב זה די לומר כי משנשאל התובע כיצד גרסתו מתיישבת עם הסכם המכר הנוקב מפורשות בסכום של 120,000 דינר כתמורה , כמו גם עם יתר המסמכים שנחתמו בפני הנוטריון אשר נוקבים בסכום זהה, השיב תחילה כי הסכם המכר נכתב בשפה העברית (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 16-8) - תשובה ש אינה תואמת את העובדות. בהמשך טען התובע כי חתם על הסכם המכר בעצת עורך דינו (שם, שורות 23-21), ולאחר מכן הסביר כי חתם על ההסכם כאשר היה ללא משקפיו, ו על כן לא הבחין בסכום התמורה שנכתב בו (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 13-1). כל אחד מהסברי התובע מעורר קושי בפני עצמו, וההסברים השונים מעצימים את הקושי.
כך, למשל, התובע טען כי בשלב מסוים הושגה בינו לבין הנתבע הסכמה על ביטול הסכם המכר, ואף הציג שיק על סך 65,000 ₪ שלטענתו הועבר לנתבע במסגרת אותה הסכמה (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 28 עד עמוד 13 שורה 34; העתק השיק צורף כנספח ה לתצהיר התובע), אולם ממכלול הראיות עלה לכאורה כי לא נתגבשה כל הסכמה כנטען. אכן, נראה כי עוד קודם להגשת התובענה על ידי הנתבע דובר בין הצדדים על אפשרות לביטול הסכם המכר, אך ככל הנראה מגעים אלה לא הביאו להסכמה בעניין (ראו עדות עו"ד עליאן בעמוד 16 לפרוטוקול שורות 15-7, וכן עדות הנתבע בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 28-17). מסקנה זו נתמכת גם בכך שהתובע עצמו הודה שלא השיב לנתבע את הסכום של 40,000 דינר ששולם לו במסגרת הסכם המכר , וקשה להניח שהנתבע היה נעתר לביטול ההסכם בלא לקבל לידיו בחזרה ולו את הסכום ששילם (וראו את הסברי התובע בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 20-15, שלא הסירו את הקושי). זאת ועוד: התובע עצמו הודה כי הנתבע לא נטל את השיק על סך 65,000 ₪, וגם עובדה זו תומכת במסקנה שבניגוד לטענתו, הסכמה לביטול הסכם המכר לא נתגבשה (ראו עמוד 13 לפרוטוקול שורות 26-21; וראו אי בהירות מסוימת בעדות התובע בנוגע לנסיבות החתימה על השיק בעמוד 12 לפרוטוקול שורה 30 עד עמוד 13 שורה 3).
כך, למשל, התובע טען שפנה לבא כוחו הנוכחי בבקשה לבטל את הסכם המכר שלושים או ארבעים יום לאחר שקיבל מן הנתבע את התמורה בסך של 120,000 דינר, ואף העלה את האפשרות שהפנייה הייתה תוך זמן קצר יותר (ראו עמוד 12 לפרוטוקול שורות 19-16). בפועל, לעומת זאת, בא כוח התובע פנה לעו"ד עליאן רק שלושה חודשים וחצי לאחר קבלת התמורה (מנספח ה לתצהיר הנתבע עולה כי התמורה הועברה לתובע ביום 22.6.14, ואילו מכתב בא כוחו הנוכחי של התובע נספח ט לתצהיר התובע נושא תאריך 8.10.14).
אי בהירויות נוספות התגלעו בגרסת התובע בנוגע לחתימתו על אישור קבלת התמורה בסך של 120,000 דינר (ראו נספח ה לתצהיר הנתבע וגרסת התובע ב עמוד 4 לפרוטוקול שורות 21-14); בנוגע לאופן שבו הנתבע קיבל לידיו את החזקה בנכס (ראו עמוד 14 לפרוטוקול שורה 32 עד עמוד 15 שורה 7); בנוגע לאופן ההיכרות בין התובע לבין עו"ד עליאן (ראו עדות התובע בעמוד 11 לפרוטוקול שורות 27-17 אל מול עדות עו"ד עליאן בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 21-20, הנתמכת בדבריו במכתבו נספח י לתצהיר התובע); ובנוגע לעניינים נוספים.
אי בהירויות אלה בעדותו של התובע תומכים במסקנה שאין לקבל את גרסתו גם בנוגע לאופן חתימתו על הסכם הפשרה.
מן המקובץ עולה, אפוא, כי התובע לא הוכיח שחתם על הסכם הפשרה מתוך הטעיה לגבי תוכנו. אדרבה, מכלול הראיות תומך במסקנה שהתובע חתם על הסכם הפשרה מתוך מודעות מלאה למשמעותו, וכחלק מהסכמה שהושגה בינו לבין הנתבע לממש את הסכם המכר שנכרת בין הצדדים למעלה מחודשיים קודם לכן - הסכמה שמצאה את ביטויה גם במסמכים נוספים שעליהם חתם התובע בפני נוטריון ימים ספורים לפני חתימת הסכם הפשרה.

ה(2) אי תשלום סך נוסף של 50,000 דינר
התובע טען כי גם אם הסכם הפשרה אינו בטל מחמת מרמה או הטעיה, הרי שיש לבטל את הסכם המכר שכן הנתבע הפר אותו בכך שלא שילם את מלוא התמורה עבור הנכס. התובע אינו כופר בכך שהנתבע שילם לו סך של 120,000 דינר, כאמור, אך לטענתו הנתבע לא שילם לו סכום נוסף של 50,000 דינר עבור הנכס, ואי תשלום זה הוא הפרה של הסכם המכר המקימה עילה לביטולו (ראו עדות התובע בעמוד 1 לפרוטוקול שורה 27 עד עמוד 2 שורה 25; בעמוד 12 שורות 15-13 ; וכן בעמוד 14 שורות 11-10 . ראו גם התחייבות התובע ממועד כריתת הסכם המכר, נספח ג לתצ היר התובע ותרגומו מיום 7.5.17, התומכת בטענה שמראש התחייב הנתבע לשלם לתובע 180,000 דינר ירדני).
הנתבע אינו כופר בכך שהוא התחייב לשלם לתובע סכום נוסף של 50,000 דינר (כעולה גם מנספח ז לתצהיר התובע) , אולם לטענתו סכום זה אינו מהווה חלק מן התמורה על פי הסכם המכר, והוא אמור היה להשתלם לתובע בנפרד עבור פעולות שונות שהתובע התחייב לבצע בנוגע לנכס, כגון בניית קיר ועוד (ראו עדות הנתבע בעמוד 3 לפרוטוקול שורות 13-9 ; בעמוד 20 שורה 19 עד עמוד 21 שורה 4 ; ו בעמוד 22 שורות 10-5).
גם בעניין זה סבורני שאין לקבל את טענת התובע, והעובדה שהסכום הנוסף לא שולם לו אינה מקימה לו עילה לביטול הסכם המכר.
ראשית, משנדחתה טענת התובע בנוגע לתוקפו של הסכם הפשרה, הרי שספק רב אם הוא יכול להעלות את הטענה בדבר אי תשלום יתרת התמורה מכוח הסכם המכר. הלוא במסגרת הסכם הפשרה אישר התובע כי קיבל לידיו את הסך של 120,000 דינר המהווה את התמורה עבור הנכס, ואף התחייב לפעול למימוש הסכם המכר (נספח ח לתצהיר התובע). הטענה כי הסכם המכר הופר על ידי הנתבע והטענה כי התמורה אמורה הייתה להיות בסכום גבוה יותר מסך של 120,000 דינר מנוגדות להסכם הפשרה, וספק אם התובע יכול להעלותן.
שנית, גם לגופו של עניין סבורני כי יש להעדיף את עמדת הנתבע. אכן, מחומר הראיות עולה כי הנתבע התחייב לשלם לתובע סכום נוסף של 50,000 דינר בקשר עם הנכס (ראו התחייבות הנתבע נספח ז לתצהיר התובע ותרגומה מיום 7.5.17; מכתב עו"ד עליאן נספח י לתצהיר התובע). עם זאת, נראה כי הצדדים הבחינו באופן ברור בין התמורה עבור הנכס, שהועמדה על סך של 120,000 דינר, לבין התשלום הנוסף של 50,000 דינר, ולא התכוונו שמחדל מלשלם תשלום זה יקים לתובע עילה לביטול הסכם המכר. כך עולה מלשונו הברורה של הסכם המכר מיום 16.4.14 , שנקב בתמורה של 120,000 דינר (נספח ג לתצהיר הנתבע); כך עולה מאישורו של התובע בפני הנוטריון מיום 22.6.14, שבו ציין כי קיבל את מלוא התמורה בסך של 120,000 דינר , וכי לנתבע "לא נותר כל חוב כלפי ו" (נספח ה לתצהיר הנתבע); וכך עולה מהסכם הפשרה, שבו צוין כי התובע קיבל את מלוא התמורה המוסכמת בסך של 120,000 דינר (נספח ח לתצהיר התובע). עו"ד עליאן העיד אף הוא חזור ושָנֹה כי הצדדים הסכימו מפורשות שהתמורה עבור הנכס תהיה 120,000 דינר, ואילו הסכום הנוסף שהיה על הנתבע לשלם לתובע לא ייחשב חלק מן התמורה (ראו עמוד 15 לפרוטוקול שורות 36-35 ועמוד 17 שורה 32 עד עמוד 18 שורה 10).
ודוקו: אפשר שלצורך עניינים אחרים, כגון לצורכי מיסוי, יהיה מקום לראות את מלוא הסכום שהנתבע אמור היה להעביר לתובע כסכום ששולם עבור הנכס (וראו בהקשר זה את נספחים ג ו-ז לתצהיר התובע , ותרגומם מיום 7.5.17). עניין זה לא עלה לפניי, ואיני נדרש להכריע בו. לצורך התובענה שכאן די במסקנה לפיה אומד דעת הצדדים היה שהסכום שיוגדר כתמורה עבור הנכס, על כל המשתמע מכך לעניין מחדל מלשלמו, יהיה 120,000 דינר בלבד, ואילו ההתחייבות לשלם את הסכום הנוסף הייתה נפרדת, ומחדל מלבצעה לא אמור היה להיחשב כהפרה של הסכם המכר ולהקים עילה לביטולו.
שלישית, גם לו הייתי קובע שהסכום של 50,000 דינר היה חלק מן התמורה, איני סבור שהתובע היה זכאי לבטל את הסכם המכר בשל אי תשלומו. הלוא כבר במכתבו מיום 13.10.14 מסר עו"ד עליאן כי הנתבע חפץ לשלם לתובע את הסכום הנוסף אולם התובע סרב לקבלו (נספח י לתצהיר התובע). התובע אף לא נענה להצעת עו"ד עליאן כי יפעל להעביר לו את הסכום באותו שלב. גם בשלבים שונים של ההליך שלפניי, בעת שהנתבע הבהיר כי הוא נכון לשלם את הסכום הנוסף, סרב התובע לקבלו (ראו למשל עמוד 2 לפרוטוקול שורות 7-5; עמוד 4 לפרוטוקול שורות 30-22). את הטעמים לסירובו המתמשך של התובע לקבל את התשלום ניתן רק לשער, אולם כך או כך בנסיבות אלה הוא אינו יכול להיבנות מאי התשלום כדי להביא לביטול הסכם המכר, שכן הוא שמנע מן הנתבע למלא אחר חיובו.
ה(3) טענות נוספות
התובע טען בסיכומיו כי הסכם המכר הותנה בתנאי מתלה, והוא שהנתבע ירשום את הנכס כ"ווקף" , ומשזה לא נרשם ההסכם בטל. לא מצאתי מקום לקבל את הטענה.
ראשית, הטענה הועלתה אמנם בכתב התביעה אך לא בהבלטה, וכלל לא הייתה חלק מן הפלוגתאות שעליהן הוסכם.
שנית, הטענה בדבר קיומו של תנאי מתלה לא הוכחה לגופה במידה הנדרשת במשפט אזרחי (וראו עדות התובע בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 15-10 אם כי לא נאמר דבר בעניין במסגרת תצהירו; עדות עו"ד עליאן בעמוד 16 לפרוטוקול שורות 30-29, בעמוד 17 שורות 3-2 ובעמוד 19 שורות 7-1; ומנגד דברי עו"ד עליאן כאשר נשאל אם רישום הנכס ברישומי הווקף המוסלמי היה תנאי להשלמת העסקה, שם שורות 16-10, וכן הכחשת הנתבע בעמוד 21 לפרוטוקול שורה 21 עד עמוד 22 שורה 3). יש לזכור גם כי הסכם המכר והסכם הפשרה אינם כוללים כל התחייבות מצד הנתבע לרישום הנכס כ"ווקף" (ראו הסכם המכר נספח ג1 לתצהיר התובע ותרגומו מיום 7.5.17; וכן ראו הסכם הפשרה נספח ח לתצהיר התובע). העדר התחייבות כזו בהסכמים עצמם מציב משוכה לא פשוטה בפני הטענה כי היא הייתה תנאי מתלה לקיומם.
ו. סיכום
מן המקובץ עולה כי התובע לא הוכיח שקמה לו עילה לביטול הסכם הפשרה, וכן הוא לא הוכיח שקמה לו עילה לביטול הסכם המכר.
התובענה נדחית, אפוא.
בשים לב לתוצאת ההליך, לשוויו המשוער (נוכח סכומי המכירה של הנכס), להיקף הטרחה בו, ולהתנהלות הדיונית כפי שפורטה בהחלטות שניתנו תוך כדי ההליך, כמו גם בשים לב למהות טענות המרמה שהועלו נגד הנתבע ונגד עו"ד עליאן ללא הצדקה , יישא התובע בהוצאות הנתבע בסך של 3,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 35,000 ₪.
הסכום שהפקיד התובע כערובה בקופת בית המשפט יועבר לנתבע על חשבון סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו .
ניתן היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.