הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 23426-01-12

לפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

נתן ברזל ת.ז. XXXXXX980
ע"י ב"כ עו"ד ד' הלפר

נגד
הנתבעים
1. שמואל צייגר ת.ז. XXXXXX020
ע"י ב"כ עוה"ד י' תותחני
2. ראובן עזרן

פסק דין

1. הסכם בין התובע לנתבע 1 לשותפות בעדר כבשים הגיע לפתחו של בית המשפט בתביעה כספית בעילה חוזית, נזיקית , חוק השומרים, דיני השליחות והנאמנות לה חזר השקעתו של התובע לרכישת העדר אשר חלה ומת ו/או נגנב מחמת מחדלים ופעולות של הנתבע 1.
רקע:
2. ביום 23/01/11 נחתם הסכם ש ותפות בין התובע לנתבע 1 (להלן – "הנתבע") לפיו התובע ישקיע בעדר כבשות (להלן-"העדר") סך של 100,000 ₪ (להלן-"ההשקעה") וכן ישלם את הוצאות הגידול של העדר עבור אוכל, חשמל ומים. הנתבע מצדו, התחייב לגדל ולטפח את העדר והוסכם כי חלוקת הרווחים מהעדר, תהיה בשיעור של 50% לכל שותף בתנאי שהקרן של ההשקעה בסך של 100,000 ₪ תישאר לתובע. עוד הוסכם, כי ככל שהתובע ישקיע סכום נוסף, הרווחים יחולקו גם הם שווה בשווה ב ין השותפים (הסכם השותפות צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן – "ההסכם ").

3. בסמוך לאחר שנחתם ההסכם, השקיע התובע סכום נוסף לרכישת העדר בסך של 30,000 ₪ שהועבר לנתבע (אישור בנדון צורף כנספח ב' לכתב התביעה, להלן-"ההשקעה הנוספת").

4. בחודש פברואר 2011 ולמשך מספר חודשים חלה ומת החלק הארי של העדר מחמת מחלת אבעבועות הצאן שתקפה אותו. יתרת העדר, נגנבה ומכאן התביעה להשבה ולפיצויים בגין הפרת ההסכם והתרשלות ברכישת העדר ובטיפול ובשמירה עליו.

5. התובע טען כי הנתבע 2 יזם את השותפות בהכירו את הנתבע והתחייב להיות ערב לקיום התחייבויותיו בהסכם ולהשקעה של התובע בשותפות. התובע מצדו, התחייב לתת לנתבע 2 בתמורה לערבותו 20% מרווחיו בגין השותפות. משהופר ההסכם ע"י הנתבע בתחלואה שגרמה למותו של כבשות וטלאים בעדר, שילם הנתבע 2 לתובע סך של 1,500 $.
כתב התביעה הומצא לנתבע 2 לפי היתר המצאה מחוץ לתחום המדינה שניתן בהחלטה של כב' השופט ש' פיינברג מיום 15.1.12 . ביום 30.3.12 ניתן פסק דין כנגד הנתבע 2 בהיעדר הגנה.

טענות התובע:
6. התובע טוען כי חתם על ההסכם ובהתאם לו העביר לנתבע את השקעתו על מנת שהנתבע ירכוש כבשים, יגדל ויט פח אותם. בהתאם להסכם, כל אחד מהצדדים היה אמור לקבל 50% מהרווחים ממכירת העדר והוולדות. הנתבע, הודיע לו כי רכש את העדר ומאוחר יותר הודיעו כי חלק מהעדר שרכש והוולדות שנולדו בעדר, חלו ומתו. בנסבות אלו העביר הנתבע את העדר שנותר בחיים, מהחווה והמכלאה השייכת לו בתל – ציון (להלן-"המכלאה") לחווה אחרת במישור אדומים. ההעברה לאותה חווה לא היה בה כדי להועיל לעדר, והכבשות הוחזרו למכלאה של הנתבע לפי דבריו לתובע.

7. מאוחר יותר הודיע הנתבע במענה לפניותיו של התובע אליו בנוגע לגורל העדר, כי הכבשות שנותרו נגנבו מהמכלאה. עם זאת ולמרות התחייבותו של הנתבע להשיב לו מלוא כספי ההשקעה, לא עשה כן הנתבע ואף לא מסר לו דין וחשבון על השקעתו שהלכה לטמיון כפי שהוברר לו בדיעבד.

8. בנסבות אלו נטען כי הנתבע הפר הפרה יסודית של ההסכם באי רכישת הכבשים ולחילופין ברכישת כבשים באיכות ירודה ובכך שלא דאג לגדל את העדר, לטפח אותו ולשמור עליו כאמור בהסכם.

9. בנסיבות אלו בקש התובע מתן צו להצגת החשבונות בנוגע לשימוש בכספי ההשקעה ושיעור ההשבחה מהעדר ככל שהייתה כזו. בנוסף , דרש התובע השבה של מלוא ההשקעה וההשקעה הנוספת בסך כולל של 130,000 ₪ (להלן-"כספי ההשקעה") בצרוף ריבית והפרשי הצמדה ופיצויי קיום לתקופה של 10 שנים בסך של 348,000 ₪ לאור מצג שהציג לו הנתבע על הרווח הצפוי ובהתאם לחוות דעת של מומחה מטעמו. לחילופין ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום הרווח אותו היה עשוי להפיק מכספי ההשקעה בהשקעה אחרת בסך של 6,500 ₪.
טענת הנתבע:
10. הנתבע טען כי ה תובע, איש עסקים, היה מעורב בכל פרטי ההתקשרות בהסכם ובמהלך הענייניים נשוא התביעה. הנתבע, מומחה בגידול כבשים וזה עיסוקו עד היום, הבהיר היטב לתובע כי מידי חצי שנה צפויה ילודה של טלה או שניים לכל כבשה בוגרת וכי מנגד קיימת תחלואה ותמותה של טלאים עם לידתם.

11. הנתבע הכחיש כי הציג מצג לתובע על שיעור הרווח הצפוי וטען כי אין הוא נושא באחריות להחלטה של התובע להשקיע בעדר ולא בכל השקעה אחרת, המוכחשת. לפיכך, אין לחייבו בפיצוי כלשהו לתובע.

12. התובע, ביקר בחווה ונוכח לראות כי הוא מגדל צאן ואת מיקומה של המכלאה והמרעה לצאן. לאחר הביקור, נחתם ההסכם לפיו התחייב התובע לשאת בהוצאות עבור אוכל, חשמל , מים ותרופות לעדר. לא בכדי נמנע התובע לציין בטענותיו את התחייבותו לתשלום תרופות אף שרכיב זה הוזכר בהסכם. שכן, למרות שנמנע מהעברת תשלומים כמתחייב הוא מבקש להטיל עליו את האחריות עליו בלבד למצבו של העדר. התובע, לא ש ילם לו מאומה כמתחייב בהסכם עבור תרופות וחיסונים לעדר ולפיכך, הוא נאלץ לשאת בעלויות אלו בעצמו.

13. הנתבע רכש את העדר מכספי ההשקעה בחלוף 3 ימים ממועד חתימת ההסכם ביום 23.1.11. כבר ביום 14.2.11 מתה אחת הכבשות מהעדר והוא סבר כי סבלה מדלקת ריאות. משגילה פצעים בכבשה אחרת לאחר כשבוע ימים מהמועד בו מתה הכבשה הראשונה, הוא פנה לווטרינר ד"ר דניאל ז'יבוטופסקי. ביום 27.2.11 ביקר בחווה מנהל הלשכה הווטרינרית במשרד החקלאות, ד"ר זמיר (להלן-"ד"ר זמיר) שבדק את העדר. אי אז, התברר לו כי העדר חלה במחלת אבעבועות הצאן. ד"ר זמיר הכריז על הסגר של העדר לפי פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח משולב] תשמ"ה- 1985 (להלן-"הפקודה") ו למחרת היום, ביום 28.2.11 חוסן העדר ע"י ווטרינר ממשרד החקלאות על חשבון הנתבע.
מתן החיסון לא היה בו כדי להועיל וכבשות ו טלאים שנולדו להן, מתו מבלי שנשמר אצל הנתבע הפנקס בו נרשמה התמותה שנטען שאבד לו.
ביני לביני , פנה הנתבע לתובע על מנת שיסכים לשחיטת העדר שנותר ולמכירת הבשר. הוסכם ביניהם כי ככל שלא יוצע מחיר ריאלי עבור מכירתן, יועברו הכבשים לחווה אחרת לצורך גידולן, כפי שנעשה בפועל בהעברתן לחווה בכפר אדומים.

14. בהעברת העדר שנותר בחיים לחווה בכפר אדומים, לא היה כדי להועיל. שכן, התמותה בעדר ובוולדות המשיכה. בנסבות אלו , דאג הנתבע להעברת העדר שנותר לחווה שלו בתל ציון, הסמוכה לביתו. בכך לא נגמרו התלאות, וביום 20.6.11 נגנבה שארית העדר שמנה אז 45 כבשים בלבד . על כך הוגשה תלונה במשטרה והנתבע עדכן את התובע על השתלשלות האירועים כפי שעולה מתיעוד בהקלטה של אחת מהשיחות.

15. הנתבע הכחיש כי הסכים להשיב לתובע את כספי ההשקעה וטען כי הסכים לפנים משורת הדין, לשלם לו סכום כלשהו לפי ערכי מטרד ללא הודאה כלשהי בחבות שלו.
השתלשלות האירועים מעידה על כוח עליון ולא על התרשלות מצידו שכן פרוץ המחלה המדבקת והתחלואה לא היה בשליטתו. נכון הדבר גם לעניין הגניבה ולפיכך, אין הוא נושא באחריות לאותם אירועים.
הוא דאג לטפל כראוי בעדר תוך שמירה על בריאותו ובטחונו. החווה והמכלאה נמצאים בסמוך ביותר לביתו כך ששמירתו על העדר היתה שמירה ראויה ואין להלין כנגדו בגין הגניבה.
16. הנתבע דחה את הדרישה להצגת חשבונות וטען כי העדר חלה ומת ונגנב ולפיכך נגרמו רק הפסדים מהעדר ולא היתה כל השבחה או תשואה ממנו.
אין לתובע זכות לפיצוי קיים ובכלל זה לרווח עתידי למשך 10 שנים בהיעדר התחייבות לגורל העדר ובנסבות בהן העדר מת ונגנב . בנוסף הכחיש הנתבע כי הבטיח לתובע רווח בסכום כלשהו ו/או על הצגת מצג בנוגע למספר המלטות צפוי. לא היתה לו כל התחייבות לבטח את העדר ואין הוא אחראי להפסדי התובע מההשקעה.

17. לגרסת הנתבע, עסקינן בעסקה עם סיכוי וסיכון ואין הוא אחראי על תוצאותיה. מה גם, שהוא טיפל בעדר ללא תמורה במשך מספר חודשים ולפיכך אינו חייב בהשבה או בפיצוי לתובע. מ חלת אבעבועות הצאן היא מחלה נדירה שלא פרצה בישראל למשך שנים ארוכות עובר לגילוייה בעדר ופעולותיו בהזמנת וטרינר מטעמו עם גילויה, מנעה החמרה במצב העדר.

18. לעניין מעמדו של הנתבע 2 בהסכם טען הנתבע כי הוא לא היה ערב להסכם ולכל היותר פעל כמתווך בעסקה מבלי שהיה אחראי לתוצאותיה.
דיון והכרעה:
19. הוכח ואין אין חולק כי החלק הארי של העדר אותו רכש הנתבע מכספי ההשקעה, חלה באבעבועות הצאן ומת כתוצאה מכך (ראו דו"ח של ד"ר זמיר) . שארית העדר שנותר בחיים (להלן-"יתר העדר") נגנב לטענת הנתבע מהמכלאה בה גידל את הכבשות. על כך הוגשה תלונה במשטרה ולא הובאו ראיות מטעם התובע לסתור את אירוע הגניבה.

20. לאור האמור, בחנתי את שאלת אחריותו של הנתבע למצבו של העדר ולנזקי התובע שעה שאין חולק בנוגע לגובה ההשקעה שלו בעדר שמוסכם כי הלך לטמיון.

21. התובע טען כי ה נתבע הוא מי שהיה אחראי לרכישת העדר מכספי ההשקעה מבלי שהנתבע הכחיש זאת או טען אחרת בכתב ההגנה. הנתבע, הציג בפני התובע מצג על מומחיותו וניסיונו בגידול כבשים (ראו סעיפים 5 , 10 כתב ההגנה) בעוד לתובע אין כל מומחיות בכבשים או בגידולן. בהתאם לכך נחתם ההסכם לפיו התובע מעביר לנתבע את כספי ההשקעה ואילו הטיפול בעדר נתון בידי הנתבע שהתחייב "לגדל ולטפח ולא להזניח את עדר הכבשות" (פסקה 3 להסכם).
לפיכך אני קובעת כי הנתבע היה אחראי לרכישת העדר.

22. על פי חובת תום הלב בביצוע הסכם לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן-"חוק החוזים"), היה על הנתבע לפעול להגשמת כוונתם המשותפת שלו ושל התובע בהסכם " תוך נאמנות ומסירות למטרה, שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה" (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828,834-836). קרי: היה עליו לפעול להשאת רווחים מהעדר ראשית לכל, ברכיש ה של עדר בריא ובאיכות סבירה שיובטח כי קיבל חיסונים על פי ה פקודה ולפי הוראות השירות הווטרינרי במשרד החקלאות.
לאחר רכישת העדר היה על הנתבע לגדל ולטפח אותו, לדאוג לו למזון, טיפול רפואי ומתן חיסונים לפי צרכי הכבשות ולהעמיד להן ולטלאי ם מקום גידול ראוי להבטחת בריאותו ובטיחותו.

23. בין אם התובע אחראי כגרסת הנתבע למימון ההוצאות לתרופות לעדר ובין אם לאו, נוכח אי בהירות בעותק של ההסכם שהוצג בפני, אין באי העברת המימון לתרופות ע"י התובע כדי לפטור את הנתבע מהאחריות למתן תרופות וחיסונים לעדר.
גילו של העדר, כמובא בהרחבה להלן, חייב את הנתבע לוודא עובר לרכישתו כי הכבשות חוסנו ע"י המוכר בסמוך ללידתן. יתירה מכך, הנתבע לא הציג דרישה כלשהי לתובע להעביר אליו תשלומים לתרופות או לחיסונים, בין אם מראש ובין אם בדיעבד ואף לא טען זאת בכתב ההגנה. מה גם שהוכח מראיותיו כי עסקינן בעלות נמוכה למתן חיסונים שהנתבע נשא בה רק לאחר פרוץ מחלת אבעבועות הצאן בעדר (להלן-"פרוץ המחלה") שהביאה לתמותה בעדר (ראו נספח ראשון לתצהיר גילוי מסמכים קבלה ע"ס של 184 ₪ עבור 115 חיסונים לאבעבועות הצאן).
כמו כן, לא נקבע בהסכם מועד להעברת התשלומים ע"י התובע להוצאות עבור אוכל, מים, חשמל ותרופות כי אם על החבות לנשיאה בהוצאות אלו.

24. לפיכך היה על הנתבע לדאוג לרכישת עדר בריא ולוודא עובר לרכישתו כי לעדר פנקס חיסונים וכי הכבשות קבלו את חיסוני החובה בהתאם לפקודה ולהבטיח מתן טיפול וחיסונים לעדר לפי צרכיו לאחר רכישתו.

25. לתעודת עובד ציבור של הווטרינר ד"ר רוני עוזרי ממשרד החקלאות (להלן-"תעודת עובד ציבור") צורפו הנחיות משרד החקלאות בנוגע לחיסונים לצאן ומסמך שנערך ע"י ד"ר זמיר שכותרתו "בדיקות צאן לפני קנייה לגידול". במסמך, הובאו המלצות לקונה לבצוע פעולות לפני רכישת בעלי חדשים המיועדים לגידול במשק (להלן - "המלצות משרד החקלאות ").
בהוראה 03-01.09 מיום 23/09/09 של משרד החקלאות בנוגע ל"מתן חיסונים כשגרה לבקר ולצאן" נקבע כי אחד מחיסוני החובה לכבשים הוא חיסון אבעבועות צאן (סעיף 4.5.2 בהוראה ). בנוסף נקבע כי יתבצעו חיסונים בהתאם למצב האפידמיולוגי של הצאן כולל חיסון אבעבועות צאן (סעיף 4.5.3.) כמובא גם בטבלה נספח 2 להוראה זו (וראו סעיף 4.5.4). בהוראה נקבע כי חיסון אבעבועות צאן יינתן לטלאים שנולדו לכבשה לא מחוסנת בגיל יום אחד ולאם לא מחוסנת, בגיל חודשיים.
בנוסף נקבע כי במקרה של התפרצות המחלה, יינתן החיסון: "א. בהעדר מחסן ניתן לחסן את הטלאים הנולדים בגיל שבועיים ולחזור על החיסון בגיל חודשיים. ב. בעדר שאינו מחוסן יינתן החיסון הראשון בגיל 1 יום ויש לחזור על החיסון בגיל חודשיים. כבשים בוגרות יחוסנו חיסונים חוזרים במקרי תחלואה לפי החלטת הש"ט (השרות הווטרינרי – מ.ל. , עמ' 5 להוראה). חיסון בצאן בוגר, יינתן אחת לשנה (עוד ראו עמ' 1 בלוח החיסונים בצאן).

26. בהמלצות של ד"ר זמיר (נספח לתעודת עובד ציבור) בתפקידו כראש מוות צאן בשירות הווטרינרי במשרד החקלאות נאמר כי על מי שקונה עדר צאן, לברר את ה היסטוריה של התחלואה בעדר בעשר השנים האחרונות עובר לרכישה, בפנייה ללשכה הווטרינרית שבתחומה מצוי העדר הנרכש.
עוד נאמר כי על הקונה לוודא "ביצוע חיסוני החובה המבוצעים בעדר וכוללים אבעבועות צאן וכן בצוע חיסוני רשות ולוודא כי העדר לא חלה במחלת הברצלוזיס וממחלות אחרות כמובא בסעיף קטן ב' בהמלצות ". בסעיף קטן ג' נאמר כי " לאחר קבלת התוצאות ממשרד החקלאות יבדוק רופא וטרינר מטעם הקונה את העדר בדיקה פיזיקלית, וימסור לקונה מסמך המעיד על בריאות העדר. בבצוע ההמלצות יהיה כדי להקטין משמעותית את הסיכוי לכניסת בעלי חיים נגועים לעדר שנרכש ". בהתאם לאמור, בחנתי מה היו פעולותיו של הנתבע עובר לרכישת העדר כמו גם עם העברתן למכלאה שבבעלותו.
המסכת העובדתית:
27. הנתבע אמר בעדותו כי עיין בתעודת עובד הציבור וכי הוא ידע תוכן הדברים שנאמרו בה והבדיקות שיש לערוך לפני קניית צאן. עם זאת מעדותו עולה כי הוא לא בצע את מלוא ההוראות , הנחיות וההמלצות לצורך קניית צאן הואיל ולפי גרסתו התובע סרב להזמין וטרינר בעת רכישת הכבשים (עמ' 42 שורות 16 ו-19-20). דבר הסירוב להביא ווטרינר לא הועלה בכתב ההגנה ואף לא בתצהירו של הנתבע כי אם לראשונה בחקירתו. עדותו זו, לא עשתה עלי רושם מהימן ולא נתמכה בראייה כלשהי על דרישה שלו מהתובע להביא ווטרינר לפני קניית הכבשות.
אוסיף, כי דווקא לאור הידיעה של הנתבע על ההנחיות וההמלצות משרד החקלאות בעניין הפעולות שיש לבצע לפני קניית עדר צאן, צפוי היה ש הנתבע יכלול בהסכם את הדרישה לה זמנת ווטרינר ככל שאכן דרש זאת מהתובע. משלא עשה כן, יש גם בכך כדי לערער את מהימנותו ולחזק את הקביעה לפיה הוא ראה עצמו אחראי לכל שלבי הרכישה שעה שקיבל לידיו בשל מומחיותו בתחום , את מלוא כספי ההשקעה ב סך של 130,000 ₪ ללא דרישה מצדו מהתובע להזמין או לממן בדיקה של ווטרינר לעדר (על שיעור הוצאות נמוך לבדיקה אל מול ההשקעה ראו עמ' 48 שורות 20-23).

28. בנסיבות אלו וכמובא להלן, לא השתכנעתי כי הנתבע נהג על פי חובתו לפי ההסכם והתרשל ברכישת העדר בהימנעו מעריכת מלוא הבדיקות והבירורים על מצבו של העדר לפני הקנייה ובכלל זה, בהימנעו מבדיקת העדר ע"י ווטרינר מטעמו.

29. במה דברים אמורים. הנתבע, העיד על עצמו כי הוא רועה צאן בעל ניסיון (עמ' 40 שורה 13, עמ' 42 שורות 2-3) ולפיכך, נוכח אחריותו בהסכם לדאוג לעדר לצורך הפקת רווחים ממנו, היה עליו לידע ולפעול על פי הנחיות והמלצות משרד החקלאות. נכון הדבר בפרט שעה שהעיד כי ידע על אותן הנחיות.
בהתאם לכך, היה על הנתבע לבדוק את ההיסטוריה של העדר. הן, בנוגע לקבלת חיסוני החובה והן בנוגע לתחלואה של העדר ב-10 שנים האחרונות עובר ל קניית הכבשות. עיון בהמלצות של משרד החקלאות מלמד כי הן כוללות דרישות לבדיקה ובירור בסיסי לבחינת מצבו של עדר בנוגע לבריאותו. לפיכך, משעסקינן ברכישה מכספים שהשקיע התובע בעדר, יפים הדברים שבעתיים לעניין חובת הבדיקה של הצאן ע"י הנתבע בעצמו ובאמצעות ווטרינר מטעמו.

30. בעדותו, הודה הנתבע כי לא בדק את ההיסטוריה התחלואתית של העדר והסתפק בכך שהן חוסנו אף שלא בדק בעצמו פנקסי חיסונים שלהן. לדבריו, די במראה עיניים בראותו את הכבשות לפני הקנייה: "על פניו לא היה נראה שיש להם מחלה או משהו...נראים בריאים ושלמים והכל בסדר. על סמך זה בצעתי רכישה עבור התובע". במענה לשאלה אלו בדיקות צריך לעשות עובר לרכישה, השיב הנתבע: "פה וטלפיים". לדידו, לא צריך ווטרינר כי אילולי ניתנו החיסונים, לא היה ניתן אישור העברה של העדר לחווה (עמ' 43 שורות 1-11). הוא אמנם ביקש לראות את הזריקות שקבלו הכבשים, אך די באישור העברה על מנת ללמוד כי הן חוסנו (עמ' 42 שורות 24-30).
עם זאת הודה הנתבע, כי מתן האישור ע"י הווטרינר מראש פינה להובלת העדר 0להלן-"אישור העברה") אין בו משום ראיה שבוצעו כל הבדיקות לעדר. גם בעניין זה ביקש הנתבע, ללא בסיס עובדתי ומשפטי, להטיל את האחריות למחדליו על כתפי התובע שלדבריו "לא ביקש ממני לעשות את כל הבדיקות שאתה מציין, לכן הם לא נעשו" (עמ' 43 שורות 4-15 ). טענה זו דינה להידחות לאור ק ביעותי על אחריותו של הנתבע בלבד לרכישת העדר.

31. לדברי הנתבע, הוא רכש 44 כבשות שרובן היו בהריון, לאחר שה ועברו אליו מלוא כספי ההשקעה מהתובע (עמ' 49 שורות 2-3, עמ' 50 שורות 4-7). את הכבשות הוא רכש ממר מסילתי ש הסדיר עבורו את אישור ההעברה של העדר למכלאה שלו ואף הוביל את העדר למכלאה של הנתבע. הוא עצמו, לא ביקש לעיין בפנקס החיסונים של העדר ולא זכר אם ראה את הפנקס (עמ' 49 שורות 14-21). מכאן עולה כי הנתבע, לא בדק את מסמכי העדר ואת עברו ולא קיבל לידיו פנקסי חיסונים כי אם הסתפק בהתרשמותו ממראה עיניו מהעדר . בחינה, אשר לא די בה מטבע הדברים ועל פי הנחיות משרד החקלאות.
32. הנתבע, אף לא פגש בווטרינר מטעם משרד החקלאות בראש פינה להוצאת אישור ההעברה כי אם הפקיד את הטיפול בכך, במי שהוא בעל עניין לבצע את המכר, מר מסילתי עצמו וללא בדיקה שלו את טיב הממכר, קרי: המצב הבריאותי של העדר . כל זאת, שעה שהתובע נותן בו את אמונו בהיותו לדבריו בעל ידע ומומחיות בצאן (סעיף 32 לכתב ההגנה).

33. הנתבע העיד כי העדר, הועבר ע"י מסילתי למכלאה שלו בה היו כבר 29 כבשים של אחיו, יצחק צייגר (עמ' 50 שורה 29, עמ' 51 שורה 19) וכן 17 כבשים של משקיע אחר. מספרן הכולל של הכבשים במכלאה בפרוץ המחלה במכלאה עמד לדבריו על 105 כבשים ומהן 44 כבשות בלבד היו מהעדר שנרכש מכספי השקעתו של התובע (עמ' 55 שורות 13-20). עדותו לא היתה קוהרנטית ונסתרה במסמכי משרד החקלאות בנוגע להסגר ותחלואה בעדר לגביהם קיימת חזקת תקינות. שכן, בהכרזה על הסגר מכוח הפקודה שהוציא ד"ר זמיר ביום 27/2/11 לפיה המכלאה היא שטח נגוע במחלה מדבקת, נאמר כי במכלאה היו 69 כבשים (נספח לתעודת עובד ציבור ונספח נוסף: דו"ח על אירוע אבעבועות צאן של המגדל צייגר) ולא 105 כבשות.

34. על חוסר מהימנות הנתבע למדתי גם מעדותו על סוגים/זנים של הכבשות במכלאה. לדבריו היו כבשות מזנים שונים ובכללן מורלא ומרנו מבלי שהציג הסכם רכישה ממסילתי בתמיכה לגרסתו ואין באישור העברה כדי לחזק את גרסתו. באישור ההעברה לא נרשם מידע על הכבשות למעט מספרי זיהוי של 44 כבשות (נספח לתצהיר גילוי מסמכים של הנתבע; נספח ו' לנספח ט' לתצהיר התובע).
מנגד, בדוח של ד"ר זמיר על אירוע האבעבועות במכלאה נרשם שהעדר הוא מסוג מורלא מבלי שצוין כי היו בה כבשים מזן אחר. כל זאת בעוד לנתבע אין פנקסי חיסונים להציג כראייה, הן של הכבשות בעדר והן של יתר הכבשים במכלאה השייכים לאחיו ולמשקיע נוסף.

35. בדו"ח של ד"ר זמיר על פרוץ המחלה במכלאה, תואר העדר ככולל 44 כבשים שנרכשו ממסילתי ו-23 כבשים שנרכשו מקובי מזרחי שהועברו כולן ברכב לפי אישור העברה מיום 28/11/11. עוד עולה מהדו"ח כי אין באישור העברה משום אישור להיות הכבשות בעדר מחוסנות. בנוסף, כרטיס מגדל של מסילתי משנת 2010 וכרטיס המגדל של מחפוד משנת 2004, אין בהם כדי להוכיח כי הכבשים אותם רכש הנתבע מהמגדלים, הן אותן כבשות שרכש הנתבע. אמנם, נרשם בכרטיס המגדל של מסילתי שניתן חיסון אבעבועות צאן בשנת 2010 ל- 91 כבשים אך מבלי שהוכח כי הן אותן כבשות שנמכרו לנתבע. כמו כן, כרטיס המגדל של מסילתי לחודשים אפריל ויוני 2011 כלל אינו רלוונטיים בהיותו לתקופה שלאחר מועד מכירת העדר לנתבע ביום 26/1/11 (נספח לתעודת עובד ציבור).

כרטיס המגדל של מחפוד מלמד על חיסון שניתן ל- 50 כבשים בחודש ינואר 2004 מבלי שהוכח כי אלו הן הכבשות שהועברו ממנו לנתבע ולגביהן ניתן אישור העברה (עמ' 50 שורה 10). נכון בפרט שעה שהנתבע רכש כבשים צעירות ואילו החיסונים ניתנו כ-7 שנים לפני רכישת הכבשים ע"י הנתבע.

36. בכל האמור יש כדי ללמד על אי נקיטת אמצעים, ולו גם מינימליים ע"י הנתבע, להבטחת שלומן של הכבשות והטלאים בעדר, בגידולן ביחד עם כבשות אחרות מבלי שהוכח כי כל הצאן במכלאה קיבל חיסונים לפי הפקודה למניעת התפרצות מחלות ובפרט מחלת אבעבועות הצאן בהיותה מחלה מידבקת שגרמה לתמותה של רוב העדר פרק זמן קצר לאחר הבאתו למכלאה של הנתבע.

37. משלא היה בידי הנתבע פנקס חיסונים של העדר ולא הוכח כי כל העדר קיבל חיסון אבעבועות הצאן לפני הרכישה, היה עליו בהתאם להוראות משרד החקלאות לחסן את הטלאים שנולדו לכבשות תוך יום ממועד לידתן. לא כך עשה הנתבע כי אם המתין עד לביקורו של ד"ר זמיר במכלאה לאחר פרוץ המחלה ורק אז, דאג לחסן את כל עדר הטלאים (עמ' 57 שורות 19-31) למרות הודאתו כי הטלאים שנולדו עובר לרכישת העדר ממסילתי, לא חוסנו על ידי מסילתי (על אי הקפדה במתן חיסונים וניהול פנקס חיסונים ראו עדותו עמ' 46 שורות 11-31). כמו כן, הטלאים שנולדו עם הגיעם למכלאה של הנתבע, לא חוסנו עם לידתם ואף לא עובר לפרוץ המחלה או עם ביקורו של הווטרינר ד"ר זפוטובסקי. החיסון ניתן ע"י ד"ר זמיר או מי מטעמו רק ביום 28/02/11 (אישור צורף כנספח לתצהיר גילוי מסמכים של הנתבע) ונימצא כי לא היה בו כבר כדי למנוע את תמותת הכבשות והטלאים.

38. מעבר לאמור, כפי שהוכח בחוות הדעת של הווטרינר ד"ר שרעבי מטעם התובע, לא די במתן חיסון לחלק מהכבשים במכלאה להבטחת שלומו של העדר. שכן, לדברי הנתבע היו במכלאה עוד כ- 50 כבשים אחרות , ולא רק העדר נשוא ההסכם, שלא הוכח בראיותיו מצבן הבריאותי ועברן החיסוני מה שעשוי לגרום לתחלואה ותמותה בעדר בהיות המחלה מדבקת. כדברי המומחה ד"ר שרעבי: "במקרים בהם חוסן עדר שבו היו כבשים חולות וכבשים בשלבי דגירה שונים של המחלה, החיסון למרות שניתן 2-3 פעמים בהפרש של חודשיים, לא מנע את התחלואה". עוד נאמר כי ב" מקרה של התפרצות המחלה בעדר מחוסן, ניתן לחסן את הטלאים הנולדים בגיל שבועיים ולחזור על החיסון בגיל חודשיים ובעדרים שאינם מחוסנים, יינתן החיסון בגין 1 יום ויינתן שוב בגיל חודשיים" (עמ' 11 לחוות הדעת).

39. בנסבות אלו, גם אם הכבשות בעדר שילדו את הטלאים חוסנו עובר לרכישתן ממסילתי ומחפוד, לא היה בכך כדי להגן על הטלאים שנרכשו מהם כמו גם על הוולדות שנולדו במכלאה. הואיל ובמכלאה היו עוד עשרות כבשים שלא הוכח דבר חיסונן כנגד אבעבועות הצאן. במצב דברים זה, היה על הנתבע להפריד בין העדר וטלאיו ובין יתר הכבשים למניעת חשש לתחלואה זאת בנוסף לחובתו לדאוג למתן חיסון לטלאים תוך י ום ממועד לידתן ולא להמתין עד הגיען לגיל חודשיים. יתירה מכך, חלק מהכבשים הגיעו למכלאה כשהן בנות מעל חודש ונימצא כי במועד מתן החיסון הן היו בנות מעל חודשיים ( עמ' 50 שורות 7-19) בניגוד להנחיות משרד החקלאות.

40. הנתבע לא הוכיח מה מספרי הזיהוי של הכבשים שחלו ומתו אל מול מספרי זיהוי בפנקסי חיסונים, משלא הביא כראייה את פנקסי הלידות והתמותה ואף לא פנקסי חיסונים על מנת להוכיח שהעדר שחלה ומת חוסן לפני פרוץ המחלה במכלאה. עיון באישורים של המגדלים מלמד כי שני כבשים חוסנו ברהט על ידי מגדל אחר בניגוד לגרסתו כי מסילתי חיסן אותן (סעיף 8.6.3.2 לחוות דעתו של ד"ר שרעבי). לא היה בידי הנתבע ליישב את אותה תהייה ונדחית טענתו שהועלתה לראשונה בעדותו לפיה נפלה טעות ברישומי משרד החקלאות , ברישום אותו מספר זיהוי לעגלים שונים (עמ' 49 שורות 24-33, עמ' 50 שורות 1-3). הנתבע אף הודה בעדותו כי ד"ר זמיר ראה בביקור במכלאה מיום 22/2/11 טלה ללא עגיל באוזן וללא חיסון שנרכש ממסילתי ונמצאו עליו סימני אבעבועות (עמ' 56 שורה 21).
היא הנותנת, שהיה על הנתבע בעצמו או באמצעות ווטרינר מטעמו, לבדוק את פנקסי החיסונים והמסמכים של העדר במשרד החקלאות לפני רכישתו. בכך, היה מונע או מקטין באופן משמעותי את הסיכון לתחלואה (ראו המלצות של ד"ר זמיר לקניית צאן).

41. הנתבע גם התרשל בטפול בעדר עם פרוץ התחלואה במכלאה שעה שגילה כי כבשה אחת חולה. הנתבע אמר כי סבר לתומו שהכבשה חלתה בדלקת ריאות מבלי שהביא לעדות את ד"ר ז'יבוטופסקי על מנת להעיד על ממצאי הבדיקה שלו מיום 21/2/11 ואין ליישב את ההמתנה למשך מספר ימים עד להזמנתו, רק לאחר שכבשה נוספת חלתה ובהזמנת ד"ר זמיר למכלאה יומיים לאחר מכן. זאת למרות שהאחריות להזמנת הווטרינר כמו גם הווטרינר מטעם משרד החקלאות מוטלת על הנתבע. יפים הדברים שעה שהנתבע אף לא יידע את משרד החקלאות על לידת הטלאים ולא הוכיח כי החזיק פנקסי חיסונים. מעת שהוזמן ד"ר זמיר, ניתן טיפול מהיר לעדר על ידי נציג משרד החקלאות שלא היה בהן כדי להועיל נוכח הדגירה של המחלה בעדר עובר למתן החיסון והתפתחות המחלה (ראו חוות דעתו של ד"ר שרעבי והדו"ח של ד"ר זמיר).
לאחר מתן החיסון על ידי ד"ר זמיר, הועברו אלו מבין הכבשות שנותרו בחיים, למגדל יוסי מזרחי בכפר אדומים שם החמירה המחלה לדברי הנתבע (עמ' 59 שורות 9-12). הכבשים שהו אצל מזרחי למשך כחודשיים והוחזרו למכלאה של הנתבע, שם המשיכה התמותה (עמ' 60 שורות 1-3).

42. הנתבע טען לראשונה בסיכומים לאחריות של משרד החקלאות למתן חיסונים ומבלי ששלח הודעה לצד ג'. לאור זאת, נדחית הטענה בהיותה בהרחבת חזית אסורה ולא רק מהטעמים שהובאו בסעיף 41 לעיל.
43. סיכומם של דברים, הנתבע הפר את ההסכם במחדליו ברכישת העדר ובטיפול בו בנוגע לחיסוני החובה כמו גם בגידול העדר ביחד עם כבשות אחרות שלא הוכח מצב בריאותן למניעת התפרצות מחלת אבעבועות הצאן במכלאה ובעדר.
בהתנהגותו היה משום רשלנות כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין באי מניעת התחלואה והתפשטותה בהתאם לחובת הזהירות המושגית והקונקרטית שלו כלפי התובע על פי ההסכם ולאור מומחיותו כמגדל צאן לדאוג לשלום העדר. כתוצאה מכך, היתה תמותה בעדר ונגרמו הפסדים לתובע שהשקיע ברכישתו ( ע.א. 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד כרך ל"ז (1) 113,115 ; ע.א. 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד ל"ט (1) 113, עמ' 132).
הגניבה מהמכלאה:
44. השתכנעתי מעדות הנתבע ומהודעתו במשטרה כי יתר העדר שנותר בחיים לאחר המחלה, נגנב מהמכלאה. מעדותו גם הוכח כי הוא לא נעל את המכלאה כי אם לאחר שארעה הגניבה. בהודעתו במשטרה אמר הנתבע כי הגנבים נכנסו "דרך הדלת של הדיר והוציאו את העדר" (שורה 8 בהודעה מיום 20/06/11 ; סיכום חקירה מיום 11/7/11 סעיפים 3 ו-7 ולוח צילומים בתיק החקירה , סומן ת/1). בנוסף, הודה הנתבע כי עשוי להיות שהוא אמר לחוקרי המשטרה כי נעל את השער בשרשרת רק לאחר הגניבה (עמ' 60 שורות 26-29).

45. לא השתכנעתי מעדותו של הנתבע כי די בקרבה בין ביתו למכלאה, במרחק של 30 מטר (שורה 7 שהודעתו במשטרה) להבטחת שמירה ראויה לעדר. נכון הדבר בהיעדר מצלמות אבטחה בעדר בהן יוכל לצפות מביתו ושעה שדרכה של גניבה להתבצע בחשאי ובעניינינו, בשעת לילה מאוחרת שעה שבני הבית ישנים. מה גם, שגדרות המכלאה לפי מראן, היו גדרות רעועים וללא חיבור רצוף ראוי ביניהן למניעת גניבות (ראו צילומים בתיק החקירה).

46. לאור האמור, נימצא כי הנתבע הפר את התחייבותו בהסכם לדאוג לעדר. הנתבע, לא פעל כמצוות סעיף 2 ב. לחוק השומרים הקובע: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן". שכן, היה עליו לצפות אפשרות לגניבה ולנקוט באמצעי שמירה בסיסיים למניעתה.
חובת הזהירות המוטלת על שומר היא חובת זהירות של שומר סביר, כפי שנקבע בע"א 341/80 עלי נ' ששון ואח' [פורסם בנבו] 4.7.82: "היחסים, שקובע חוק השומרים בין השומר לבין בעל הנכס, מטילים על השומר את החובה כלפיו שלא להתרשל. חובתו של השומר כלפי בעל הנכס נראית לי כחובתם של בעל משלח יד', כשהוא משתמש במשלח ידו. כשם 'שבעל משלח יד' היה צריך לנקוט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט, כך חייב השומר לנקוט אותה מידת זהירות, שהיה נוקט שומר סביר ונבון"(עמ' 288). לפיכך, היה על הנתבע לדאוג לאמצעי שמירה למניעת גניבה ולא כפי שנהג בפועל שעה שהתרשל בשמירה.
הסעד הכספי:
47. בהיעדר מחלוקת על שיעור ההשקעה של התובע בעדר ומשהוכחה אחריותו של הנתבע לעדר שחלקו הארי חלה ומת ויתר הכבשות והטלאים נגנבו מחמת התרשלותו ואי קיום התחייבויותיו בהסכם קמה לתובע זכות להשבה של ההשקעה בהתאם לחוק החוזים תרופות (סעיף 9 וראו: בספרם של המלומדים ג' שלו וי ' אדר, דיני חוזים-תרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, עמ' 700-705; ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] 22.1.09 ; ע"א 5393/03 אברהם פרג' נ' יעל מיטל [פורסם בנב ו] 18.1.05).

48. סעיף 10 לחוק החוזים תרופות קובע: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב הפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". פיצויי הסתמכות נועדו להעמיד את המתקשר " במצב בו הוא היה נתון אלמלא נכרת החוזה, זאת להבדיל מפיצוי בגין "אינטרס הקיום" ( expectation interest ), המעמיד את המתקשר במצב בו היה נתון אילו קוים החוזה, כלומר אלמלא הופר החוזה (ע"א 3666/90 מלון צוקים נ' עיריית נתניה [פורסם בנבו] 22.7.92, פסקה 7 בפסק הדין של כב' השופט מלץ וסעיפים 3 ו-15 לפסק דינו של כב' השופט חשין; ע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה [פורסם בנבו] 20.8.13, סעיפים 15-16 לפסק הדין של כב' השופט זילברטל). פיצויי קיום, צופים פני עתיד למצב בו היה נתון המתקשר, אילו קוים החוזה ואילו בפיצויי הסתמכות, מביט הנפגע אל העבר, למצב דברים אילולי הסתמך על החוזה קרי: אילו לא נכרת החוזה מלכתחילה.

49. בהסכם נקבע: "צד ב' מתחייב לגדל ולטפח ולא להזניח את עדר הכבשות והרווחים בין הצדדים יחולקו שווה בשווה לפי 50% לכל צד מהרווחים עצמם ובתנאי שהקרן של ה-100,000 ₪ יישאר תמיד לצד א'".
התובע, לא הוכיח את גרסתו לפיה הנתבע התחייב בפניו לשיעור רווח כזה או אחר כמו גם להיקף ילודה בשיעור מסוים. אחריותו, של הנתבע לפי ההסכם היא להבטחת כספי ההשקעה ולהשבה של הקרן ככל שלא יהיו רווחים שיעלו על שיעור ההשקעה. במקרה בו הרווח יהיה נמוך, לא יהיה הנתבע זכאי ל-50% מהרווחים ויהא עליו כאמור להשיב לתובע את הקרן מכספי ההשקעה. בכך יש כדי ללמד שלא מדובר בשותפות לכל דבר ועניין, כי אם ברווחים מהעדר ככל שיעלו על שיעור כספי ההשקעה בעדר.

50. בנסבות אלו, משההשקעה לא עלתה יפה, אין לתובע לקבל פיצוי מעבר לשיעור הקרן מה גם, שלא הוכח כי היו לו הוצאות או נזקים מחמת הפרת ההסכם מעבר לירידת כספי ההשקעה לטמיון. יתירה מכך, אין התובע טוען להתעשרותו של הנתבע מחמת ההסכם והוכח כאמור כי העדר מת ו/או נגנב. גם לפיכך, קיימת חובת השבה בלבד של ההשקעה לתובע לפי ההסכם.

51. לאור קביעותיי על התרשלות הנתבע בנוגע לעדר וההפרה של ההסכם, נדחית טענת ו לפיה על התובע, כשותף, לשאת במחצית הפסדי ההשקעה כי אם על הנתבע לשאת במלוא ההשבה מחמת מחדליו שגרמו לכך. אוסיף, כי אומד דעת הנתבע בחתימתו על ההסכם לפיו הקרן תוחזר לתובע ויהי מה, ללא זיקה לשיעור הרווחים, יש בו כדי לחזק את קביעתי זו.

52. התובע, גם לא הוכיח בראיותיו את רווחיו הצפויים מהשקעה אחרת, ככל שהיה מבכר אותה על פני ההשקעה בעדר לפי ההסכם ואף לא כלל בהסכם תנאי לפיו יהא זכאי לתמורה נוספת כי להשבה של הקרן בהשקעה במקרה בו העסקה לא תעלה יפה.

53. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 130,000 ₪ ממנו יקוזז סך של 1,500 $ לפי ערכו בשקלים במועד הגשת התביעה בהתחשב בתשלום שהעביר הנתבע 2 לתובע בגין הפרת ההסכם (ראו סעיף 22 לכתב התביעה).
יוער כי הנתבע לא טען בכתב ההגנה בנוגע לתשלום גבוה מסך של 1,500 $ ששילם הנתבע 2 לתובע. טענה על תשלום גבוה מזה הועלתה בסיכומיו בהרחבת חזית אסורה מבלי שהובאו ראיות לגביה ולפיכך דינה להידחות.

54. התשלומים לתובע יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד כריתת ההסכם ביום 24.1.11 ועד יום התשלום בפועל.

55. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.
עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 מאי 2016, בהעדר הצדדים.