הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 23097-10-14

בפני
כבוד ה שופט גד ארנברג

התובע

לואי רבאיעה

נגד

הנתבעים

1.מוטי ישראל
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעת בגין כל שלטענתו נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.2.09. לטענת התובע הוא נסע, עם עוד שני פועלים, ברכבו של הנתבע 1. הוא ביקש לרדת מהרכב כדי לרכוש סיגריות בחנות נוחות שליד תחנת הדלק בה עצרו, ולצורך כך לקח מהדשבורד של הרכב 50 ₪ שהיו מונחים שם. תוך כדי שהוא עושה כן התחיל הנתבע 1 לנסוע והוא נפל מהרכב ונפגע.

התובע יליד 27.11.89 ומומחה בתחום הנוירולוגיה קבע כי נותרו לו 5% נכות.

התביעה הוגשה נגד נהג הרכב – הנתבע 1 ונגד מבטחת הרכב – הנתבעת 2.

הנתבעת 2 הודיעה לנתבע 1 כי עקב חשש לניגוד עניינים היא לא מיצגת אותו מבלי שפירטה לו מהו אותו חשש וממה הוא נובע.

מכל מקום, כיוון שכך, הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע 1 וביחד איתו הודעה לצד ג' לנתבעת 2 וכתב הגנה נפרד מטעם הנתבעת 2.

הנתבע 1 הודה בכתב ההגנה בעצם האירוע, היינו, נפילה של התובע מרכבו כאשר זה ביקש לרדת על מנת לרכוש סיגריות, והנתבע 1 החל בנסיעה.

הנתבעת 2 הכחישה את האירוע ואת חובתה לשלם פיצוי כלשהו לתובע, ואולם גם בכתבי הטענות לא היה ברור מהי הטענה של הנתבעת 2 באשר לאופן האירוע.. רק מ החקירה הנגדית שביצעה ב"כ הנתבע ת לתובע ולנתבע 1, ניתן היה להבין שהנתבעת 2 סבורה שהנתבע נפל בזמן עבודתו אצל התובע והצדדים (התובע והנתבע 1) עשו קנוניה ביניהם להגיד שמדובר בתאונת דרכים משום שהנתבע 2 לא עשה ביטוח מעבידים לתובע ולא נתן לו תלושי שכר. אומר כבר עכשיו שסברה זו התבררה כלא נכונה, שכן הנתבע 1 המציא , לבקשת ב"כ הנתבעת 2 בחקירתו, את תלושי השכר ואת בטוח המנהלים שעשה במועדים הרלבנטיים לתביעה אצל אותו סוכן ביטוח שאף ביטח גם את הרכב בו אירעה לטענת התובע התאונה.

הצדדים והמומחה נחקרו לפני. אמנם בין גירסתם התובע לגרסת הנתבע 1 היתה מחלוקת באשר לסיבה שבשלה נכנס הנתבע 1 עם הרכב לתחנת הדלת, בעוד שהתובע העיד שהנתבע נכנס כדי לתדלק ואף תדלק בפועל, העיד הנתבע כי נכנס לצורך ביצוע של רכישה על ידי העובדים בחנו ת הנוחות שבתח נה, ואולם נראה לי כי מדובר בפרט שולי, שכן לפי עדות שניהם הנפילה אירעה כאשר התובע ביקש לרדת מהרכב לאחר שנטל, ללא רשות הנתבע 1, סכום של 50 ₪ מהדשבורד והנתבע החל לנסוע.

הנתבע 1 העיד כי למקום האירוע הגיעו שוטרים שגבו עדות ראשונית, ולמחרת היום הוא אף ניגש, לבקשתם, לתחנת המשטרה במעלה אדומים. אמנם הנתבעת 2 המציאה אישור של חברת איסוף שלא מצאה תיק משטרה ואולם עדותו של הנתבע בענין זה היתה אמינה, וכן בענין אופן אירוע התאונה, ולפיכך ניתן לקבוע כי מדובר בתאונת דרכים, ולפיכך חובת הפיצוי מוטלת על מבטחת רכבו של הנתבע 1, הלא היא הנתבעת 2. התנערות הנתבעת 2 מייצוג הנתבע 1 תוך טענות לקנוניה הצריכו את הנתבע 1 להגיש כתב הגנה מטעמו והודעה לצד ג', ולפיכך יש לחייב את הנתבעת 2, מלבד בפיצוי התובע , גם בהוצאות שגרמה שלא לצורך לנתבע 1.

כאמור, בעיקר העדות באשר לאופן שבו נפגע התובע היתה עדותם של התובע ושל הנתבע 1 דומה, וניתן לקבוע כי התובע נפל מהרכב עת ביקש לרדת ממנו והנתבע 1 החל בנסיעה.

מתוך חקירות עלה כי הנתבעת 2 חששה שמדובר בנפילה מחמת מחלת הנפילה ולא מחמת תאונת דרכי ם וא ולם הדבר נשלל בעדויות כולל בעדות המומחה ולא הומצאו ראיות כי התובע סבל ממחלת הנפילה קודם לתאונה.

כאמור, מומחה בתחום הנוירולוגי שבדק את התובע קבע כי לתובע נותרו 5% נכות. נכות זו נקבעה שלא לפי ממצאים בדיקתיים או הדמייתיים, אלא בעיקר בשל תלונות התובע על כאבי ראש כאשר בסמוך לאירוע היתה אכן חבלת ראש כולל המטומה ודמם תוך מוחי. המומחה גם לאחר חקירתו נותר איתן בדעתו לפיה לתובע נותרו 5% נכות כתוצאה מהתאונה . אמנם הוצגו בפני המומחה בחקירה נתונים על תאונות נוספות שעבר התובע אך לא הומצאו לו מסמכים על כך קודם למתן חוות-הדעת ומכל מקום המומחה לא שינה את חוות דעתו ואת הייחוס של הנכות לתאונה נשוא הליך זה.

מדובר אפוא בתאונת דרכים של בחור צעיר שהיה בזמן התאונה בן כ-20. מדובר ב-5% נכות שנובעים מטענות על כאב ראש מבלי שניתן לראות דבר בבדיקת ההדמיה או בבדיקות גופניות אחרות ומדובר בתובע שלא נראה מהתיעוד הרפואי שהוא נוטל באופן קבוע גלולות בקשר לכאב הראש.

על פי הפסיקה, נכות בשיעורים נמוכים כאלה לא בהכרח מביאים להפסדי שכר ובוודאי שאין מקום בנכות שכזו להגיע לחישוב נזק של כ-390,000 ₪ כפי שעשה התובע בסיכומיו. נראה כי נכון במקרה זה לקבוע סכום גלובלי לפיצוי שיביא בחשבון את נתוני התובע, בין היתר מדובר בתובע שסיים 10 שנות לימוד בלבד ושבזמן התאונה שכרו היה נמוך בהרבה מהשכר הממוצע במשק (ב"כ התובע ביקש בסיכומיו לקבוע פיצוי לפי חישוב אקטוארי של 5% ושכר ממוצע במשק).

נראה אפוא כי פיצוי גלובלי בסכום של 60,000 ₪ יש בו כדי להביא לפיצוי ראוי של התובע בגין תאונת הדרכים נשוא הליך זה.

אני מחייב אפוא את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 60,000 ₪ וכן את הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מסכום הפיצוי וכן אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לנתבע 1 , שאותו אילצה לשכור עורך דין ולהגיש כתב הגנה והודעה לצד ג' ללא הצדקה אמיתית, סך של 15,000 ₪.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.