הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 22935-11-14

בפני
כב' ה שופט אילן סלע

1. פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד דורון גנסין ומור יורה
2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ענבל זוהר

התובעים

נ ג ד

1. עיריית ביתר עילית
ע"י ב"כ עו"ד נטלי נר-גאון
2. מתקני פסגות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צבי שטרסברג

הנתבעות

נ ג ד

מתקני פסגות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צבי שטרסברג

הצד השלישי

נ ג ד

מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שאול איבצן

הצד הרביעי

פסק דין

הרקע לתביעה וטענות הצדדים
1. תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1976, ביום 6.02.12, שעה שנפלה, לטענתה, כשרצה לאוטובוס על מדרכה בעיר ביתר עילית, ונתקלה בכפיס עץ מוגבה בגובה של כ-3 ס"מ שבלט מהמדרכה (להלן: "התאונה", "כפיס העץ" או ה"מפגע" בהתאמה). לפי הטענה, כפיס עץ זה היה חלק מאחת מרגלי לוח מודעות שהיה מותקן במקום והוסר באופן חלקי, רשלני ולקוי.

2. התאונה ארעה, שעה שהתובעת הייתה בדרך לעבודה, ועל כן היא הוכרה על ידי תובע 2 (להלן: "המל"ל") כתאונה עבודה. המל"ל, לאחר שמומחיו העמידו את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 32%, שילם לתובעת דמי פגיעה בסך של 17,837 ₪, קצבת נכות מעבודה בסך של 201,558 ₪ והוא צפו י לשלם לה בעתיד קצבאות בסך של 560,791 ₪. המל"ל הצטרף אף הוא לתביעה.

3. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה היא הפכה מוגבלת בפעולות היומיום. היא סובלת מכאבים וחולשה בהפעלת ידה השמאלית, היא מתקשה בהרמת משאות, וכפועל יוצא מכך גם בעבודת ההוראה בה היא עובדת .

4. התביעה הוגשה על ידי התובעת כנגד נתבעת 1 , עיריית ביתר עילית (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") בהיותה מחזיקת המקרקעין בהם ארעה התאונה והאחראית לתקינותה וכמי שהייתה אחראית על הסרת לוח המודעות באופן לקוי .

5. לתביעתה צרפה התובעת חוות דעת רפואית של פרופ' פינסטרבוש, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר קבע לה נכות צמיתה בשיעור 32%, קביעה הזהה לקביעת מומחי המל"ל אשר קבעו גם הם 32% נכות צמיתה לתובעת: 15% בשל הפגיעה במרפק שמאל, 10% בשל הפגיעה בכתף שמאל, ו-10% בגין צלקות. פרופ' פינסטרבוש גם סמך ידיו על הנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת על ידי המל"ל: 100% עד ליום 29.06.12, 50% עד ליום 31.10.12, ו-30% עד ליום 12.05.14.

6. הנתבעת כפרה באחריותה לנזקי התובעת. לטענתה, ככל שהתובעת נפגעה מכפיס העץ, האשם המכריע רובץ לפתחה בכך שלא נתנה לבה למתרחש סביבה. הנתבעת גם חלקה על הנזקים הנטענים, וגם היא הצטיידה בחוות דעת מטעמה, של ד"ר שמואל וייס, מומחה מנתח בתחום האורתופדיה. ד"ר וייס הסכים בחוות דעתו לנכויות שנקבעו על ידי מומחי המל"ל ופרופ' פינסטרבוש, אך טען כי יש לייחס 1/3 מהנכות במרפק שמאל למצב קודם. זאת לאחר שהתובעת סבלה משבר במרפק שמאל בשנת 2000 ועברה ניתוח לקיבועו. לפיכך הוא קבע, כי לתובעת נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 20.14%, המורכבת מ-14.5% נכות בתחום האורתופדיה ו-6.6% נכות אסתטית.

7. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה על מיצוע הנכויות והעמדת הנכות הרפואית של התובעת על שיעור של 26%, כאשר הנכות האורתופדית היא בשיעור 19.2% והנכות בגין צלקת היא בשיעור 6.8%.

8. בד בבד עם כתב הגנתה, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד החברה שביצעה את עבודות השילוט באזור המפגע, והיא זו שהייתה אמורה לוודא כי בהעתקת לוח המודעות ממקומו, לא ייוותר מפגע שיש בו לסכן את המשתמשים בדרך.

9. יצוין, כי המל"ל שהגיש את תביעתו מאוחר יותר, הגישהּ לא רק כנגד הנתבעת אלא אף כנגד צד ג'.

10. צד ג' כפרה גם היא באחריותה לנזקי התובעת. היא הצטרפה לטענות הנתבעת והוסיפה כי כפיס העץ אינו קשור כלל ללוח מודעות שהיא הייתה אחראית על התקנתו או הסרתו .

11. צד ג' הגישה הודעת צד ד' כנגד מי שלטענתה ביטחה אותה במועד הרלוונטי, אך התנערה מחובתה לשפותה במקרה שהתביעה כנגדה תתקבל.

12. צד ד' טענה כי התאונה ארעה ביום 6.02.12 בעוד שהעבודות שבוצעו על ידי צד ג', ובוטחו על ידה, הסתיימו ביום 7.05.11. ככל שהתביעה כנגד צד ג' תתקבל, מדובר בתביעה המתייחסת לטיב ביצוע העבודות על ידי צד ג', ומדובר אפוא, בכיסוי של אחריות מקצועית. לפי תנאי הפוליסה, המועד הקבוע לקיומו של כיסוי ביטוחי בתביעה שעניינה אחריות מקצועית, הוא מועד קבלת התביעה אצל צד ד'. לטענתה, הואיל וצד ג' הודיעה לה על התביעה רק ביום 25.10.15, אין כיסוי ביטוחי לתאונה, שכן צד ג' הודיעה לה על הפסקת הפוליסה ביום 17.07.15.

13. יצוין כי תחילה צד ג' הגישה הודעת צד ד' גם כנגד "הראל חברה לביטוח בע"מ", אך בהמשך, ביום 25.02.19, נדחתה הודעה זו בהסכמה.

המסכת הראייתית
עדויות מטעם התובעים
התובעת הצטיידה לצד עדותה, עם עדות בעלה .

14. התובעת סיפרה כי יצאה מביתה לכיוון תחנת האוטובוס הסמוכה לביתה. כשיצאה לרחוב הבחינה באוטובוס העומד בתחנה, והיא החל ה לרוץ כדי להספיק לעלות עליו. בחוץ שרר חושך מוחלט לבד תאורת רחוב בלתי מספקת, ובמהלך ריצתה היא נתקלה במפגע ונפלה לקרקע. לדבריה, מדובר בכפיס עץ באורך של כ-20 ס"מ שבלט כ-3 ס"מ מ על פני המדרכה.

15. כתוצאה מהנפילה, היא נחבלה בכל ח לקי גופה, ובעיקר בצדה השמאלי שלו, ובמרפק שמאל. אישה שעמדה בתחנה, סייעה לה לקום ולעלות לאוטובוס שהמתין לה . ברם, לאחר שעלתה לאוטובוס הבינה כי אינה יכולה להמשיך בנסיעה בשל כאביה. על כן, היא ירדה בתחנה הסמוכה לסניף של קופת חולים מאוחדת, משם, היא פונתה באמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם. בבית החולים היא אובחנה כסובלת מקרע חלקי בכתף שמאל ומשבר במרפק שמאל, והיא נותחה לקי בוע השבר. היא שהתה בבית החולים חמישה ימים. בהמשך, בחלוף כשבועיים, עברה ניתוח נוסף, בשלו הייתה מאושפזת חמישה ימים נוספים. בהמשך נותחה פעם נוספת.

16. עוד ציינה התובעת, כי לאחר התאונה היא הייתה מושבתת לחמשה חודשים, בהם נאלצה להיעזר בבעלה ובילדיה לביצוע פעולות יומיומיות, בכלל זה להתקלח, להתלבש ולבשל. לאחר התאונה היא גם לא יכלה לשוב לעבודה. היא הייתה מדוכדכת, עייפה וכאובה, ועל כן היא יצאה לשנת שבתון, ושכרה פחת. עד היום, היא סובלת מכאבים עזים באזור מרפק שמאל, בכתף שמאל ובשורש כף יד שמאל. מדובר בכאב חזק שלעיתים מזומנות מעיר אותה משנתה, דבר הפוגע בערנותה במהלך היום. עוד ציינה, כי היא מתקשה בנשיאת חפצים, בניקיון הבית, בהקלדה ובכל פעילות הדורשת הפעלת יד שמאל. בשל כך, את כלל מלאכות הבית, היא נמנעת מלעשות ונעזרת לשם כך בבני משפחתה.

17. בעדותה הוסיפה התובעת, כי מאז התאונה היא משתדלת שלא לערוך קניות, ורק בעלה עושה זאת , למעט רכישת מוצרים קטנים שגם היא קונה. לאחרונה, בעלה שבר את הרגל ו על כן, בלית ברירה, היא זו שעורכת את הקניות. גם לאחר לידותיה היא התקשתה בהרמת ילדיה הקטנים, ונעזרה בילדיה הגדולים יותר , לשם טיפול בילדיה הקטנים .

18. באשר למפגע ציינה התובעת, כי הוא אכן נמצא בדרך מביתה לתחנת האוטובוס, אך היא לא שמה לב אליו בעבר עובר לתאונה . היא הכחישה כי בעלה הזהיר אותה מהמפגע. היא אישרה כי רצה לאוטובוס שכבר עמד בתחנה, עיניה צפו לכיוונו, והיא לא הסתכלה כלפי מטה ל כיוון המדרכה. לדבריה, כנראה עמדו באותה עת בתחנה שני אוטובוסים, שכן היא זוכרת שהאוטובוס אליו ביקשה לעלות עמד די קרוב למפגע. היא נפלה, כך לדבריה, סמוך לגלגל האחורי של האוטובוס. היא והאישה שהבחינה בה נופלת הסתכלו ביחד לראות ממה היא נפלה והם הבחינו במפגע.

19. בעלה של התובעת, סיפר בתצהירו כי בחודשים שלאחר התאונה הוא סעד את התובעת וסייע בידה בפעולות היומיום. כגון, לקום המיטה, להתלבש, להגיש לה אוכל ולשמור על הילדים. רוב עבודות הבית, שהיו נעשות עד לתאונה על ידי התובעת, נעשות מאז על ידו ועל ידי ילדיהם, וה וא נעדר בשל כך, לא פעם, מעבודתו. הוא גם סיפר על כאביה של התובעת, התסכול שנגרם לה בשל כך והפגיעה בשגרת חייה.

20. בעלה של התובעת אישר בעדותו כי הבחין במפגע עובר לתאונה, אך שלל כי הזהיר מי מבני ביתו מהמפגע. לדבריו, מדובר בכפיס עץ נמוך מאוד והוא לא חשב שאפשר ליפול מהיתקלות בו. לדבריו, רק כאשר התובעת חזרה הביתה מבית החולים, היא אמרה לו שהנפילה ארעה, כנראה, כתוצאה מהי תקלות שלה במשהו. הוא הוסיף כי באותו רגע שהיא נפלה וגם כשהיא סיפרה לו על כך שהיא נפלה כתוצאה מהיתקלות בדבר מה, היא לא ידעה לומר במה היא נתקלה.

עדויות מטעם הנתבעת
21. הנתבעת הצטיידה עם עדותו של מר יוסי יונה, מנהל מחלקת שפ"ע בנתבעת. בתצהירו ציין מר יונה, כי במוקד העירוני, לא התקבלה כל פנייה הנוגעת למפגע זה. על המפגע נודע לנתבעת לראשונה שעה שקיבלה לידיה את כתב התביעה.

22. מר יונה סיפר בעדותו בבית המשפט, כי היה במקום התאונה, וניסה להיתקל ברגלו בכפיס העץ. מסקנתו הייתה, כי אין במקום כל מפגע בטיחותי, אלא רק בעיה אסטטית. מתוך ניסיון זה שביצע הוא טען, כי התמונה שהוצגה המדברת על גובה של מספר סנטימטרים מ על פני המדרכה אינה נכונה. התמונה צולמה לטענתו מזווית כזו שיש בה להטעות באשר לגובה כפיס העץ. מדובר בתמונה שצולמה, כך לדבריו, באופן מגמתי וכי כפיס העץ מוגבה מהמדרכה לכל היותר ס"מ אחד. עוד לדבריו, לפי מספר אבני השפה ניתן לאמוד את המרחק בין המפגע לתחילת תחנת האוטובוס בכ-13 מטרים.

23. מר יונה הוסיף, כי בשנת 2011 העבירה הנתבעת את תחום הפרסום והשילוט בעיר לחברת "פרסום גיל", והיא זו שביצעה את עבודות השילוט באמצעות צד ג'. עבודות השילוט כללו הסרת לוחות מודעות מעץ שהותקנו בעיר לפני עשרות שנים, והתקנת לוחות מודעות חדישים במקומם. עבודות השילוט בוצעו על ידי צד ג' בשלוש פעימות, כאשר בפעימה הראשונה שבוצעה בשנת 2011 הסירה צד ג' לוחות מודעות והתקינה במקומם 40 לוחות חדשים. טענת צד ג' כי לא הסירה לוחות מודעות ברחוב אגרות משה אינה נכונה, שכן באותו רחוב , הסירה צד ג' שלושה לוחות מודעות, ואך בשל שיקולים פרסומיים ואסטרטגיים, היא הציבה במקומם לוחות מודעות בהמשך רחוב אגרות משה, ליד בית מס' 40 ברח' כף החיים. מדובר בנקודה המצויה כ-200 מטרים ממקום התאונה הנטען. מר יונה הדגיש, כי לא הייתה חברה אחרת שביצעה בעיר עבודות הקשורות בלוחות המודעות , מלבד צד ג'.

24. עוד סיפר מר יונה, כי באגף שפ"ע חמישה צוותים המבצעים תיקונים לאור פניות שנעשות למוקד על ידי אזרחים. בנוסף, הם עושים סיורים יזומים לאיתור תקלות וליקויים. לדבריו, מאחר ומדובר בעיר קטנה, זה מצב נדיר שלא יעבור צוות של אגף שפ"ע ברחוב כלשהו בעיר , לפחות פעם בשבוע. עם זאת, הוא אישר , כי מדובר בסיור רכוב והעובדים מתקשים לראות מפגע על המדרכה במסגרת סיורים אלו .

25. מר יונה הסביר, כי בכל מקרה בו קבלן מבצע עבודה עבור עיריית ביתר עילית, העירייה מלווה את הקבלן במהלך ביצוע העבודות, ובסיומן, יש הליך של מסירה, בו הם מקבלים לידיהם את העבודה מבוצעת. הוא ציין כי זו אחריות של העירייה לוודא ש העבודות שבוצעו ברשותה ועבורה, בוצעו בצורה נכונה ובטיחותית ולא נותרו ליקויים או מפגעים. גם במקרה זה, הם ערכו בדיקה בסיום העבודות שביצעה צד ג' . תחילה מצאו ליקויים עליהם דיווחו לצד ג' ודרשו את תיקונם, ובסיור נוסף , לאחר ביצוע התיקונים, הם לא מצאו ליקויים.

26. הנתבעת גם הצטיידה עם תצהירו של מר דוד גלפרין, מנכ"ל "פרסום גיל" אשר זכתה במכרז לרכישת זכויות פרסום בלוחות מודעות בעיר. בהתאם למכרז פעלה חברת "פרסום גיל" באמצעות צד ג' לביצוע עבודות שילוט בעיר, כשהעבודות כללו , כאמור, הסרת לוחות מודעות ישנים מעץ והתקנת לוחות מודעות חדישים במקומם. גם מר גלפרין ציין, כי עבודות השילוט בוצעו על ידי צד ג' בשלוש פעימות, כאשר בפעימה הראשונה שבוצעה בשנת 2011 הסירה צד ג' לוחות מודעות והתקינה במקומם 40 לוחות חדשים. לדבריו, טענת צד ג' כי לא הסירה לוחות מודעות ברחוב אגרות משה אינה נכונה, שכן באותו רחוב הסירה צד ג' שלושה לוחות מודעות, ו אך בשל שיקולים פרסומיים ואסטרטגיים, היא הציבה במקומם לוחות מודעות ברחוב כף החיים הסמוך .

27. בחקירתו הנגדית טען מר גלפרין, כי ההסכם מול צד ג' היה, שבכל האזור בו צד ג' תתקין לוח מודעות חדש, היא ת סיר את כל הלוחות הישנים. לדבריו, צד ג' קיבלה בהסכם את כל ההתחייבויות שהיו לחברת "פרסום גיל" מול העירייה.

עדות מטעם צד ג'
28. מר אליסף פלס, מנהלהּ של צד ג', סיפר בתצהירו, כי העבודות שעשתה צד ג' במהלך השנים 2010 ו-2011 לבקשת הנתבעת, פירוק והתקנה של לוחות מודעות בביתר עילית, נעשו בהתאם לרשימה מפורטת שהעבירה הנתבעת לצד ג'. הוא ציין, כי במהלך העבודה ולאחריה, נערך סיור על ידי מר אריאל בנימין מנהל עבודה של אג ף שפ"ע בנתבעת והוא הוציא דו"ח ליקויים. כל הליקויים שפורטו בדו"ח תוקנו והנתבעת שילמה לצד ג' את מלוא שכרה. מר פלס הצביע על כך שהעבודות שביצעה צד ג' לא כללו לוחות מודעות ברחוב אגרות משה, בו היה המפגע.

29. בחקירתו הנגדית שב ואישר מר פלס, כי בשנת 2011, צד ג' ביצעה התקנה והסרה של לוחות מודעות בביתר עילית. הוא גם אישר שהיו שינויים בין הרשימה הראשונה שהוגשה להם לביצוע התקנת הלוחות החדשים לבין מה שבוצע בפועל בסופו של יום. עם זאת, לדבריו, צד ג' הסירה לוחות רק באותן נקודות בהן היא התקינה חדשים תחתם. עוד ציין מר פלס, כי שיטת העבודה הייתה כזו, שהלוח הישן נקשר למנוף על גבי משאית, והוא נעקר עם היסודות מתוך האדמה. לא נעשה שימוש בניסור לחיתוך לוחות המודעות.

30. מר פלס הוסיף, שלאחר קבלת הודעת צד ג', הוא הלך למקום התאונה הנטענת, ולא הבחין שם במפגע כלשהו . הוא הלך עד לקצה הרחוב שם היה מותקן לוח מודעות, אך במקום האי רוע הנטען לא ראה זכר למפגע כלשהו או ללוח מודעות שפורק.

דיון והכרעה
31. הנה כי כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי ביום 6.02.12 בשעות הערב, נפגעה התובעת עת מעדה כשרצה על המדרכה מביתה לתחנת אוטובוס סמוכה על מנת לעלות לאוטובוס שעצר בה. עדותה של התובעת בעניין זה לא נסתרה, והיא מגובה בתעודות רפואיות, הן של מד"א שפינה אותה בסמוך לנפילתה לבית החולים והן של בית החולים.

32. אני סבור גם, כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש, כי על המדרכה הסמוכה לתחנת האוטובוס היה כפיס עץ במועד התאונה , כפיס שהוא, כך נראה, שיריים מחתיכת עץ גדולה יותר שעמדה במקום קודם לכן. הדבר עולה מהתמונות שהוצגו על ידי התובעת, שצולמו על ידה. ובעניין זה, אני נותן אימון מלא בגרסתה כי הם צולמו ב אזור תחנת האוטובוס בו היא נפגעה. איני מקבל את הטענה כי כלל לא הוכח כי התמונות צולמו באותו מקום. לא זו בלבד שניתן לצפות בכפיס העץ גם בתמונות שהוצגו מתוך "גוגל Earth", אלא שמר יונה, העד מטעם הנתבעת, אישר כי היה במקום לאחר שנודע לו על התאונה והבחין בכפיס העץ. מר פלס שלא הבחין בכפיס העץ בביקורו שלו, או שלא ביקר במקום הנכון, או שעד מועד ביקורו הכפיס נעקר לחלוטין. כך או כך, אין מקום לסמוך על עדותו בעניין זה.

33. באשר לגובהו של כפיס העץ, ושאלת היותו בולט מעל פני המדרכה, התובעים ביקשו להסתמך על תמונות שצילמה התובעת, חמישה וחצי חודשים לאחר התאונה, והמלמדות לטענתם כי כפיס העץ בלט כ-3-2 ס"מ מעל פני המדרכה. הנתבע ת טענ ה, מנגד, כי מדובר בתמונה מגמתית שאין בה לשקף את גובהו האמיתי של כפיס העץ מעל פני המדרכה. לדבריה, ניתן לראות בתמונה שסרגל המדידה נעוץ בתוך המדרכה וכי זווית הצילום מ "קו 0" עם המדרכה מלמ דת על צילום מגמתי.

34. אכן, בעמדתה של הנתבעת תומכת העובדה , שהתובעת, לפי עדותה, לא הבחינה כלל בקיומו של מפגע במקום, הגם שהיא חולפת במקום, הסמוך לביתה מרחק מטרים בודדים ונמצא בדרך ממנו לתחנת האוטובוס, לכל הפחות פעם-פעמיים בכל יום. כך, הגם שלפי הטענה, המפגע היה קיים במקום מספר חודשים (כך נטען גם בעמ' 11 לסיכומי התובעת). עדותו של בעלה של התובעת תומכת אף היא בטענת הנתבעת. בעלה של התובעת העיד כי הוא דווקא כן הבחין בכפיס העץ, אך לא טרח להתריע בפני העירייה על קיומו, מפני שלא חשב "שאפשר ליפול מזה" והוא "לא ראה בזה מפגע" (עמ' 41 לפרוטוקול, שורה 2).

35. יש רגליים של ממש לסברת הנתבעת כי מדובר בצילום מגמתי. ניתן ללמוד על כך, מהתמונה בה מצום המפגע ממרחק של כמטר כשאחריו מונח הסרגל שנועד למדידת אורך המפגע. בתמונה זו ניתן לאמוד את גובה כפיס העץ ביחס לרוחב הסרגל המונח בצמוד לו מאחריו. רוחב הסרגל עצמו הוא כ-2 ס"מ, ואף על פי כן, ניתן להבחין ברובו מבלי שכפיס העץ מכסה אותו. מכאן שגם אם כפיס העץ בולט מעל פני המדרכה, ומהתמונות אכן עולה כי הוא בולט קמעא, מדובר במילימטרים ספורים. ודאי לא 3-2 ס"מ כפי שטענה התובעת.

36. אכן, מר יונה העיד, כי הגיע למקום לאחר קבלת התביעה, ולטענתו, כפיס העץ אינו בולט באופן שניתן להיתקל בו בהליכה. ואולם, מצופה היה ממר יונה כי יצלם את המפגע על מנת שיוכל להוכיח את טענתו כי אין מדובר בכפיס הבולט מעל פני המדרכה באופן המהווה מכשול , בפרט כשהוא ה גיע למקום כשהוא מודע לטענת התובעת ועל מנת לבוחנה . מה גם, שמר יונה הגיע למקום רק לאחר הגשת התביעה, זמן רב לאחר התאונה (קרוב ל-3 שנים) , ממילא, גם אם יש ממש בעדותו באשר לגובה הכפיס במועד ביקורו במקום , אין בכך כדי ללמד דבר באשר לגובהו במועד התאונה.

37. ואולם, גם אם כפיס העץ בלט מעל פני המדרכה, באופן המהווה מכשול, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי התובעת נפלה עת רצה לאוטובוס, בשל היתקלותה במפגע.

38. אכן, התובעת העידה, כי לאחר שנפלה, היא שאלה את האישה שעמדה במקום ועזרה לה לקום, לסיבת נפילתה, ושתיהן הסתכלו והבחינו בכפיס העץ הבולט (עמ' 32 לפרוטוקול, שורה 1 8 ואילך). ברם, מכלול הנסיבות והעדויות, מלמדות כי אין ממש בגרסתה זו. ואבהיר.

39. אכן, אין לצפות מהתובעת שתפרט בפני אנשי מד"א, או בפני הרופאים בבית החולים, שטיפלו בה מיד לאחר התאונה, כשהיא שקועה בכאביה, את דרך התרחשות התאונה לפרטי פרטים. על כן, אמירתה למי שטיפל בה בסמוך לתאונה, כי נפלה עת רצה לאוטובוס מבלי לפרט היתקלות בכפיס עץ, אינה מלמדת, כשלעצמה, כי הדבר לא התרחש.

40. ברם, העובדה כי התובעת לא הודיעה למוקד העירוני על קיומו של המפגע, גם לאחר שנפגעה, וגם לא לאחר ששבה לביתה, יש בה לתמוך במסקנה כי היא לא סברה כי נפלה בשל קיומו של מפגע. יש להניח, כי לוּ אכן התובעת ידעה כבר בזמן נפילתה שהסיבה לנפילתה הוא אותו כפיס עץ בולט, היא הייתה פונה לעירייה ומזהירה מפני המפגע, כדי למנוע פגיעות נוספות באנשים אחרים. גם אם לא הייתה עושה זאת מיד לאחר התאונה, עת עוד הייתה שקועה בכאביה, אזי למצער, בחלוף חודש או חודשיים מאז , היא בוודאי הייתה מתריעה על כך. יש לזכור, כי מדובר במפגע שהתובעת ובני ביתה מבחינים בו, ולמצער אמורים להבחין בו, כמעט בכל יציאה מביתם. ברי, כי לאחר התאונה, לוּ היה ממש בעדותה כי היא ידע ה כבר לאחר התאונה כי כפיס עץ זה הוא סיבת נפילתה, בכל עת שהייתה עוברת במקום היא הייתה שמה לב אליו. גם העובדה שהמפגע צולם על ידה רק בחלוף חמישה וחצי חודשים מהתאונה, יש בה כדי ללמד כי היא לא ידעה כי נפלה כתוצאה מהיתקלות בכפיס העץ. הדעת נותנת כי לוּ ידעה זאת בזמן אמת , הייתה דואגת לצילום המפגע זמן רב לפני כן.

41. גם מיקומו של כפיס העץ, כפי שעולה מהתמונות שהוגשו, אינו תואם את מקום נפילתה של התובעת לפי עדותה. כפיס העץ מצוי בצדי המדרכה, סמוך לכביש. התובע ת העידה כי היא הלכה במרכז המדרכה, ורק בשל כך שרצתה לעלות לאוטובוס מהדלת האחורית (כמנהג המקום, כך לדבריה), היא "חתכה" לכיוון האוטובוס ועל כן נתקלה במפגע. דא עקא, שמהתמונות שהוגשו עולה כי המפגע נמצא קצת לפני סימון אבני שפת המדרכה בסימון של תחנת אוטובוס (היינו, בצבע אדום צהוב). התחנה עצמה מרוחקת ממקום המפגע מספר מטרים. לפי עדותו של מר יונה, שלא נסתרה, כ-13 מטרים. דלתו האחורית של אוטובוס העומד בתחנה, רחוק מרחק של מטרים לא מבוטלים מהמפגע. התובעת שהייתה ערה, במהלך עדותה, לקושי זה, ציינה כי כנראה עמדו בתחנה שני אוטובוסים. ברם, בהינתן שכך היה, הדעת נותנת כי הגלגל האחורי של האוטובוס (שנמצא לאחר הדלת האחורית), לידו נפלה התובעת, כך לפי עדותה, היה לפני המפגע, באופן שהתובעת כלל לא הייתה אמורה להגיע אליו.

42. ומעל הכול. בעלה של התובעת העיד באופן מפורש, שאינו משתמע לשני פנים, כי רק אחרי שהתובעת חזרה הביתה מבית החולים היא אמרה לו שהיא ככל הנראה נתקלה במשהו, אבל גם אז היא לא ידעה לומר במה היא נתקלה (עמ' 42 לפרוטוקול, שורה 18). עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת לעדותה של התובעת כי הבחינה בכפיס העץ שהיה הסיבה לנפילתה , כבר ברגע נפילתה.

43. לדעתי, די באמור לעיל כ די להביא למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה כי נפילתה הייתה כתוצאה מהיתקלות בכפיס העץ. מדובר בעדות יחידה של בעל דין, העומדת בסתירה מוחלטת לעד שהעיד מטעמה, ואין סיבה לפקפק במהימנות גרסתו, עדות העומדת בסתירה מוחלטת לעדות אשתו, התובעת. לכך, כאמור, מצטרפת העובדה כי היא לא הודיעה על המפגע כדי למנוע פגיעות דומות לשלה, העובדה כי היא יצאה לתעד את המפגע רק בחלוף חמישה וחצי חודשים , והעובדה כי מיקום כפיס העץ אינו תואם את מיקום נפילתה.

44. אם לא די בכך, הרי שלשיטתה של התובעת, היו שני עדים לאירוע הנפילה, אישה שעזרה לה לקום, והבחינה כמוה בכפיס העץ בו היא נתקלה, וילד נוסף שהבחין בנפילה. שניהם לא הובאו למתן עדות. לגבי האישה, טענה התובעת, כי היא לא איתרה והיא אינה יודעת את זהותה, ו לגבי הנער שזהותו הייתה ידועה לה, כמו גם כתובתו – היא טענה כי שכחה מנוכחותו באירוע . זאת, על אף שעובדת היותו עד לתאונה מופיעה מפיה במסמכי המל"ל, מסמכים שעמדו בפניה בעת הגשת התביעה ובעת הגשת הראיות. מכאן, המסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי כפיס העץ הוא היה הסיבה לנפילתה. בהחלט ייתכן, שהיא נפלה מסיבה אחרת, עת רצה לאוטובוס ולא הסתכלה על המדרכה. אפשר שהיה מונח עלי המדרכה חפץ כלשהו, שגרם לה ליפול. אפשר שמדובר באבן משתלבת שחרגה מעט, באופן סביר שאינו מהווה מכשול. ואפשר שנפלה מכל סיבה אחרת במהלך ריצתה, בשל אי מתן תשומת לב מספקת לצעדיה.

דינה של התביעה אפוא להידחות.

לצד זאת, להשלמת התמונה, אדון בשאר טענות הצדדים.

אחריות הנתבעת למפגע
45. ראשית יצוין, כי לא יכולה להיות מחלוקת כי בליטה של כפיס עץ מעל פני המדרכה, מהווה מכשול של ממש, שהנתבעת אחראית לו, הן מתוקף אחריותה הכללית לפקח על קיומן של מכשולים מסוג זה – כשהפיקוח, כך לפי עדותו של מר יונה נעשה באמצעות נסיעה על הכביש וללא בדיקה מוקפדת של המדרכות (עמ' 69 לפרוטוקול, שורה 11); והן באופן ספציפי נוכח ביצוע העבודות להסרת הלוחות, כשהיא פיקחה עליהן – כך לפי העדויות מטעמה – במהלכן, ולאחר ביצוען (עמ' 57 לפרוטוקול, שורה 5 ואילך), כשלפי עדותו של מר יונה היא לא דאגה למתן הנחיות מתאימות לקבלן מטעמה על הסרת הלוחות ללא השארת מכשולים (עמ' 63 לפרוטוקול, שורה 2 ואילך ועמ' 84, שורה 9 ואילך), והיא קבעה כי לא נותר כל פגם או מכשול – כשהיא אישרה לצד ג' כי העבודות נעשו לשביעות רצונה ושילמה לה את מלוא שכרה. על כן, ככל שהתובעת הייתה נפגעת כתוצאה מהיתקלותה בכפיס העץ, האחריות לכך הייתה רובצת לפתחה של הנתבעת.

46. לעומת זאת, הטענה הנוגעת לתאורה במקום התאונה, לא הוכחה כדבעי. לא הוכח כי במקום אין מוצבים עמודי תאורת רחוב לפי התקן הנדרש בדין, ולא הוכח כי במועד התאונה, התאורה הקיימת לא פעלה או הייתה לקויה באופן כלשהו. העדות היחידה בעניין הייתה של התובעת, שהעידה כי המקום היה חשוך, ואולם לא זו בלבד שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, אלא שמשמעות החשכה הנטענת לא הובררה.

אחריותה של צד ג' למפגע
47. באשר לאחריותה של צד ג'. אני סבור כי הורם הנטל להוכיח כי כפיס העץ נותר מלוח מודעות שהוסר על ידי צד ג' במסגרת העבודות שביצעה בעיר בחודשים הסמוכים לתאונה. עדויות התובעת ובעלה כי במקום עמד לוח מודעות שהוסר מספר חודשים לפני התאונה מקובלות עלי. מהעדויות גם עלה, כי רגלי לוחות המודעות שהיו בעיר, ואותן היה על צד ג' להחליף, היו מעץ. הטענה כי לא היה קבלן אחר שביצע עבודות מעין אלו של הסרת לוחות מודעות בעיר, וודאי בתקופה זו שקדמה לתאונה, לא נסתרה.

48. אכן, ברשימת לוחות להתקנה שנמסרה לצד ג' עם הזמנת העבודות, לא מופיע לוח ברחוב אגרות משה (נספח א' לתצהירי צד ג'). ואולם, עלה כי מדובר היה ברשימה ראשונית בלבד שכללה 40 לוחות מתוך מעל 100 ל וחות שהותקנו לבסוף על ידי צד ג'. עוד עלה, כי הרשימה כוללת את מיקום הלוחות החדשים להתקנה והיא אינה כוללת את רשימת הלוחות שיש להסיר, כשלא הייתה מחלוקת כי כחלק מהעבודות שהיו מוטלות על צד ג' היה עליה להסיר את הלוחות הישנים באזורי התקנת הלוחות החדשים (עדות מר פלס בעמ' 119 לפרוטוקול, שורה 14). גם רשימת הליקויים שמסרה הנתבעת לצד ג' בטרם שילמה לה על עבודתה, לא כללה ליקויים המתייחסים לליקויים בלוחות שהוסרו אלא רק לחדשים שהותקנו (עדות מר פלס בעמ' 12 לפרוטוקול, שורה 2). בפועל, גם הותקן לוח מודעות חדש מול הבית ברח' כף החיים 40 הצמוד לרח' אגרות משה ומהווה המשך ישיר לו, מקום שאינו רחוק ממקום התאונה , ואפשר שהוא החליף את הלוח שעמד בסמוך ל מקום התאונה.

49. לכן, ככל שהייתה מתקבלת הטענה כי התובעת אכן נפלה כתוצאה מהיתקלות בכפיס העץ, האחריות כלפיה הייתה, הן של הנתבעת והן של צד ג'.

הודעת צד ג'
50. לצד זאת, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כנגד צד ג', שעה שלא הייתה מחלוקת כי הנתבעת ערכה ביקורת על העבודה בטרם שילמה לצד ג', מסרה לה רשימת ליקויים לתיקון ורק לאחר שווידאה את תיקונם ואישרה כי העבודות בוצעו לשביעות רצונה (נ/3) , היא שילמה לצד ג' את שכרה. בנסיבות אלו, ההנחה היא כי הנתבעת הבחינה בכפיס העץ במהלך הביקורת ולא ראתה בו לי קוי ועל כן לא דרשה את תיקונו. לוּ דרשה זאת, ההנחה היא שצד ג' הייתה מתקנת גם ליקוי זה כפי שתיקנה את שאר הליקויים. ביחסים בין הנתבעת ולצד ג', אפוא, האחריות לליקוי שבהותרת המפגע, רובצת רק לפתחה של הנתבעת, ודין הודעת צד ג' שהגישה הייתה להידחות, ממילא.

51. לאמור, לוּ הייתה מתקבלת התביעה, האחריות כלפי המל"ל, שהגיש את תביעתו כלפי הנתבעת וצד ג' (בניגוד לתובעת שהגישה את תביעתה רק כנגד הנתבעת), הייתה של הנתבעת וצד ג', ביחד ולחוד, כשרוב האחריות הייתה מוטלת לפתחה של הנתבעת אשר ערכה ביקורת והותירה את כפיס העץ על מקומו.

הודעת צד ד'
52. באשר להודעת צד ד', הדין עם צד ג'. צד ד' דחתה את קיומו של כיסוי ביטוחי לתאונה בטענה כי כתב התביעה התקבל אצלה ביום 25.10.15, כשהפוליסה הופסקה ביום 17.07.15. טענת צד ד' הייתה כי המועד הקובע למתן כיסוי ביטוחי במקרה זה, הוא מועד קבלת התביעה אצל חברת הביטוח, ומכאן כי אין כיסוי ביטוחי לתאונה. דא עקא, כי בהתאם לפוליסה, המועד הקובע למתן כיסוי ביטוחי במקרה זה הוא מועד הגשת תביעה כנגד המבוטח, ובמקרה זה, הודעת צד ג' נמסרה למבוטח ביום 9.06.15, בתוך תקופת הביטוח. אכן, צד ג' פנתה ביום 28.04.15 להראל חברה לביטוח בע"מ וערכה אצלה ביטוח מיום 1.05.15, ויום למחרת היא פנתה לצד ד' בבקשה לבטל את פוליסת הביטוח החל מיום 1.05.15. נכון גם, כי לא הייתה לצד ג' כוונה לקיומו של כפל ביטוח, כפי שהעיד מר פלס (עמ' 131 לפרוטוקול, שורה 4). ברם, גם לא הייתה מחלוקת כי בסופו של יום, צד ד' ביטלה את הפוליסה רק ביום 17.07.15, ועד לאותו מוע ד היא גבתה פרמיות מצד ג'. מכאן, כי עד אותו מועד , הפוליסה הייתה בתוקף וההודעה נמסרה לצד ג' במהלך תקופת הפוליסה. בפועל , ביחס למ ועד התאונה לא היה כפל ביטוח. צד ד' אינה יכולה להיבנות מכך שסוכן הביטוח שפעל מטעם צד ג' לא כלל תחולה רטרואקטיבית בעת עריכת הפוליסה החדשה בהראל חברה לביטוח בע"מ, גם אם כך היה נכון שיעשה.

אומדן נזקי התובעת
כאמור, דין התביעה להידחות, אך להשלמת התמונה אדון גם בגובה נזקי התובעת.

53. כאמור, נכותה הרפואית של התובעת, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, הינה 26%, כאשר נכותה האורתופדית עומדת על 19.2% ובנוסף קיימת לה נכות אסתטית בגין הצלקות בשיעור 6.8%.

54. באשר לנכות התפקודית. די נהיר כי הנכות האסתטית אינה תפקודית בנסיבות העניין, בפרט בשים לב לעובדה כי לתובעת מקום עבודה קבוע במקצוע ההוראה. אכן, ככלל, נכות רפואית אורתופדית בשיעור של כ-20% מהווה נכות תפקודית בשיעור דומה, אך כאשר הזמן הרב שחלף מהתאונה מלמד כי לא הייתה לנכות השפעה תפקודית, וודאי לא משמעותית, על תפקודו של הניזוק, למשל, במסגרת עבודתו, לא ניתן להתעלם מכך. בפרט, כאשר לתובעת, מקום עבודה קבוע.

55. במקרה זה, התובעת השתכרה עובר לתאונה סך של כ-8,600 ₪ בחודש. מאז, שכרה רק השביח, שנה אחר שנה, ובשנת 2017 היא השתכרה בממוצע סך של 14,400 ₪ לחודש. לאמור, בתוך 5 שנים, מאז התאונה, שכרה עלה בעשרות אחוזים, דבר שמלמד כי שכרה לא נגרע, זאת גם לאחר שהובא בחשבון עליית שכר בשל התואר השני שניתן לה בשנה שלאחר התאונה.

56. לצד זאת, יש להניח כי בשיעור נכות שכזה, במשך השנים תהיה לנכות השפעה על יכולת השתכרותה של התובעת, גם במקום עבודתה השמור לה, ויש לקבוע נכות תפקודית כלשהי ביחס לחישוב אובדן הכנסה בעתיד. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי הנכות, לגילה של התובעת, למקצועה, וליתר הנסיבות, אני סבור כי יש להעמיד את נכותה התפקודית, לצורך אומדן נזקיה בעתיד בשיעור 10%.

57. בשים לב לשכרה, העומד כיום על סך של 14,424 ₪ לחודש, היה מקום לפסוק לה בראש נזק זה סך של 295,800 ₪, ובצירוף הפרשי פנסיה, סך של 332,775 ₪.

58. אציין גם, כי בכל הנוגע לעבר, לא הוכח קיומו של הפסד שכר. התובעת קיבלה דמי פגיעה מהמל"ל ובצירוף השכר ממעסיקה, היא הגיע לכדי שכרה המלא. הטענה לניצול ימי מחלה לא הוכחה, שכן התובעת לא הוכיחה את כמות ימי המחלה שניצלה , את זכאותה לפדיון ימי מחלה והתנאים לכך, בפרט שהדבר לא עולה מתוך תלושי השכר שהוגשו על ידה. בשנת הלימודים שלאחר התאונה (החל מחודש ספטמבר 2012), התובעת שהתה בשבתון ולמדה לתואר שני, כשהיא קיבלה שכר מקרן ההשתלמות. במהלך אותה שנה היא גם ילדה וקיבלה דמי לידה. על כן, ממילא לא היה מקום לפסוק לה דבר בראש נזק זה של אבדן שכר לעבר.

59. לוּ היה צורך לאמוד את נזקיה של התובעת, היה מקום לפסוק לה בראש הנזק של כאב וסבל, בשים לב לשיעור נכותה, 26%, סך של 150,000 ₪.

60. לצד זאת, לא היה מקום לפסוק הוצאות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות לטיפולים וכיוצ"ב, שכן מדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה, והוכחה על הוצאות כאלו, בשבע וחצי השנים מאז התאונה לא הוצגו, ומאחר ומדובר בתאונת עבודה, הוצאות אלו מכוסות על ידי המל"ל.

61. כמו כן, לוּ היה צורך לאמוד את נזקיה של התובעת, היה מקום לפסוק לה בראש הנזק של עזרת הזולת לעבר, רק בשל העזרה שקיבלה מבני משפחתה, בפרט בתקופה הסמוכה לתאונה (בשים לב לתקופות הנכויות הזמניות שנקבעו לה על ידי המל"ל), באופן החורג מסיוע רגיל הניתן בין בני משפחה. זאת, בשים לב לעובדה כי לא הוצגו ראיות על הוצאה עבור קבלת עזרה שכזו בשכר . את הפיצוי בראש נזק זה היה מקום להעמיד על סך של 35,000 ₪. באשר לעתיד היה מקום לקבוע את גובה הפיצוי, בשים לב להנחה כי בעתיד, ברבות השנים, נוכח נכותה, היא תזדקק לעזרת צד ג' בשכר, על סך של 140,000 ₪.

62. באשר לאשמה התורם של התובעת, לוּ אכן התובעת הייתה נופלת בשל היתקלות בכפיס העץ, היה מקום לקבוע אשם תורם בשיעור מצומצם. התובעת רצה לאוטובוס מתוך רצון שלא להפסיד אותו ולהמתין זמן רב לאוטובוס הבא אחריו, והיא אישרה כי פניה היו לכיוון האוטובוס והיא לא הסתכלה על המדרכה. אכן, אין לצפות כי עוברי אורח יהלכו בערים כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובות העיר (ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' שחם (פורסם בנבו, 30.03.95)), ואולם, גם אין לצפות מהם כי הם ירוצו על המדרכות בהתעלמות מוחלטת מהנעשה סביבם. אכן, מדובר באזור מגוריה של התובעת אך לדבריה היא לא הבחינה במפגע, ואכן מדובר במפגע הסמוך לשפת המדרכה, מקום שאין מהלכים בו בדרך כלל. על כן, לוּ התובעת הייתה נפגעת כתוצאה מהיתקלות בכפיס העץ, בנסיבות העניין היה מקום להשית עליה אשם תורם בשיעור 15%.

63. על כן, לוּ התביעה הייתה מתקבלת, היה מקום לאמוד את נזקי התובעת בסך כולל של 657,775 ₪, ובניכוי אשם תורם בשיעור 15% בסך של 559,108 ₪.

64. בשים לב לכך, כי התובעת קיבלה ותקבל, כך לפי חוות הדעת האקטוארית שהוגשה, תגמולים מהמל"ל בסך של 762,350 ₪ (בנוסף לדמי הפגיעה שקיבלה ולפיכך לא הובאו בחשבון נזקי התובעת), תביעתה של התובעת היית נבלעת, ועל היא הייתה זכאית ל-25% מהסך של 559,108 ₪, והמל"ל היה זכאי ליתרה.

65. ברם, כאמור, דין התביעה להידחות אחר שלא הוכח כי נפילתה של התובעת הייתה בעטיין של מי מהנתבעות.

התובעת תשלם לנתבעת (העירייה) שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
המל"ל ישלם לכל אחת מהנתבעות (העירייה וצד ג') את הוצאותיהן, ושכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.
הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
צד' ד' ישא בהוצאות צד ג' בסך של 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.