הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 2267-04-21

בפני
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

תובעים

סאלח סאלח

נגד

נתבעים

רשות מקרקעי ישראל

החלטה

1. החלטה זו ניתנת בבקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") לסלק את ידו של התובע מחלקה 1 בגוש 30916 בבית צפאפא בירושלים. בקליפת אגוז אבהיר כי התובע טוען שלא פלש לשטח אלא זה שטח בבעלות משפחתו מזה עשרות שנים, ואילו רשות מקרקעי ישראל טוענת כי השטח הופקע כדין והמבקש הוא פולש.

2. ביום 10.1.21 מסר לתובע פקח של רשות מקרקעי ישראל, צו סילוק יד ופינוי מקרקעין לפי חוק מקרקעי ישראל (פינוי מקרקעין)- התשמ"א, 1981 (להלן: חוק פינוי מקרקעין). הצו נמסר לידי התובע בעקבות הקמה של מכון לשטיפת רכב, הנחת מכולה, והקפתם בגדר, כחודשיים לפני שהגיע למקום לראשונה פקח. כנגד צו זה מתבקש צו המניעה.

3. סעיף 4(א) לחוק פינוי מקרקעין קובע ארבעה תנאים מצטברים לשם מתן צו לסילוק פולש למקרקעין:
א. המקרקעין הם מקרקעי ציבור
ב. שוכנע הממונה כי התפיסה אינה כדין ניתנה הזדמנות לתופס לטעון את טענותיו
ג. הצו ניתן בתוך 6 חודשים מיום שהתברר כי הפלישה אינה כדין
ד. הצו ניתן תוך 36 חודשים מיום תפיסת הקרקע.

5. המבקש טוען כי בעניינו לא התקיימו אף אחד מארבעת התנאים הללו, ועל כן צו הסילוק ניתן שלא כדין. אדון בתנאים אלו אחד לאחד.

האם המקרקעין הם מקרקעי ציבור:

6. כפי שהתברר באופן לכאורי במהלך הדיון המקרקעין אינם רשומים או מוסדרים אך על פי אישור של רשות המס הירדנית סבו של התובע היה רשום כמי ששילם את שטר המיסוי על חלקה זו ועל חלקות סמוכות. במהלך הדיון התובע גם צירף "אישור מוכתר" ולפיו משפחתו היא הבעלים של הקרקע וקרקעות סמוכות מזה עשרות שנים.
אין זה המקום במסגרת צו מניעה לדון בשאלות שעוררה הרשות, בכל הנוגע לרישומים המדויקים של החלקה או לשאלה אם המקרקעין הועברו בירושה כדין לתובע, אך לכאורה סבו של המבקש היה רשום ברשויות המיסוי הירדנית כמי ששילם מס בגין המקרקעין מושא התביעה ומקרקעין סמוכים, והתובע הגיש צו ירושה מבית הדין השרעי לפיו אביו יורש את סבו.

7. מנגד, מוסכם על הכל שהמדינה הפקיעה את הקרקע והקרקעות הסמוכות לה בשנת 1970. הקרקע הופקעה כדין בשנת 1970 ,וזאת בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. ההפקעה פורסמה כדין ברשומות בחודש אוגוסט 1970 ובהתאם להוראות סעיף 5 ו-7 לפקודה. אין חולק כי לא פורסמה הודעת הקנייה כאמור בסעיף 19 לפקודה.

8. המבקש טוען כי בהעדר הודעת הקנייה לפי סעיף 19 לפקודה, המקרקעין לא עוברים לבעלותה של הרשות, שכן רק ההקניה משלימה את ההפקעה ורכישת הבעלות. עוד טוען המבקש כי הרשות לא תפסה מעולם חזקה במקרקעין, ועל כן אין דרך להשלים את ההקניה לפי סעיף 19.

9. הרשות טוענת כי פרסום ההקניה לפי סעיף 19 אינו נדרש לשם הפקעת המקרקעין והעברת הבעלות בו למדינה, אלא פרסום ההקניה נדרש לשם השלמת הליך ההפקעה ורישום המקרקעין בטאבו. עוד טוענת הרשות כי המחזיקה בקרקע: הפקעת הקרקע של המבקש הייתה יחד עם ההפקעה של כל אזור גילה והרי במקרקעין סמוכים (שחלקם גם לכאורה היו בבעלות התובע) הקימה המדינה כביש, ועתה היא מתכננת לסלול נתיב לרכבת. מכאן שהרשות טוענת כי היא תפסה חזקה במקרקעין, ודי בכך כדי לאפשר את ההקניה והבעלות לפי סעיף 19.

10 . בית המשפט העליון, מפי כב' השופט חשין ציין כי

"הליכי ההפקעה גופה – אלה הליכים המתוארים בסעיפים 3 עד 7 לפקודת ה הפקעות – עניינם בהחלטתו של בעל סמכות להפקיע קרקע לצורכי ציבור ובפרסום הודעות מתאימות על החלטה זו, אלו הודעות שלפי הסעיפים 5 ו-7 לפקודה. בהחלטה ובהודעות אלו תם מעשה ההפקעה (הגם שלא נשלם; ההשלמה תבוא עם העברת זכות הבעלות, כהוראת סעיף 19 לפקודה). כל שייעשה לאחר מכן יְיַסֵּד עצמו על הנחה שמקרקעין מסוימים הופקעו".

אני מדגישה כי המדובר באמרת אגב שכן היא לא הייתה רלבנטית למחלוקת באותו עניין, אך ברור מאמירה זו גם מאמירות המלומדים אליהם הפנה התובע כי כאשר אין הקנייה, הקרקע חדלה להיות קניינם של הבעלים המקורי והיא מופקעת ממנו. יחד עם זאת ללא הקניה הליך הפקעת המקרקעין אינו מושלם והם לא הופכים לנכסי המדינה. כלומר פרסום לפי סעיף 19 אינו תנאי להפקעה אך הוא תנאי לבעלות על כן בשלב זה השאלה העיקרית היא אם המדינה תפסה חזקה במקום לאחר שהפקיעה את המקרקעין כאמור בסעיף 3 עד 7 לפקודה. יתר על כן רק בהקניה עצמה והרישום נקבע לאיזה גוף ציבורי עוברת הבעלות במקרקעין.

11. מעיון בהודעות הרשות כמו גם מחקירת נציגה עולה כי ההפקעה הייתה של קרקעות רבות בנות עשרות דונמים באזור בית לחם, וכי המדינה בנתה במקום מאות דירות, נתיבי תחבורה והחלה בבניית נתיב הרכבת. על פי טענת הרשות, שלא נסתרה, המדינה כבר בנתה ב-90 אחוזים מהשטח, לרבות סלילת כביש בחלקה הסמוכה שגם הייתה של סבו של המבקש. יחד עם זאת בחלקה מושא הבקשה הרשות לא בנתה דבר ולא תפסה חזקה "מוחשית".

12. לא ברור לי מדוע המדינה לא השלימה את הליך ההקניה במקרה זה. נציג הרשות טען כי המדינה משלימה את התהליך באופן הדרגתי והיא מפרסמת הודעה לפי סעיף 19 לפקודה רק כאשר היא צריכה לעשות שימוש בקרקע. לטענתו בקרקע צפוי להיסלל נתיב של הרכבת, אך לא הוצגה בפני תכנית לשימוש עתידי, ואף לא הובהר מהו לוח הזמנים הצפוי.

13. משכך, ובלשונו של כב' השופט חשין ז"ל, המדינה סיימה את הליך ההפקעה אך לא השלימה אותו, ויתכן ולא תשלים אותו לעולם, הרי שלכאורה יש מקום לשקול את טענות התובע כי המקרקעין אינם מקרקעי ציבור. הליך ההקניה נתון בידי המדינה ןלא ברור לי מדוע והכיצד בחלוף 51 שנים המדינה לא פירסמה את ההקניה ולא השלימה את ההפקעה.

האם שוכנע הממונה כי הצו ניתן כדין ולתופס ניתנה זכות טיעון:

14. התובע טוען כי לא ניתנה לו זכות טיעון כדין ולא הייתה לו הזדמנות לשכנע את הממונה בטענותיו. בעניין זה נסמך התובע על החלטת בית משפט השלום בתיק 68337-07-19 זילברשטיין נ' עיריית תל אביב יפו, ועל פסקי הדין המצוטטים בו, לפיהם נקבע כי זכות הטיעון היא מהותית ולא טכנית ואף נפסק באותו מקרה שלא ניתן לתובעים זכות טיעון. מעיון בפסק הדין עולה כי זכות הטיעון שניתנה לתובעים שם הייתה פגומה, שכן מועד הפינוי נקבע בטרם סיום המועד הקצוב לטיעון ומכאן שהצו קיצר את תקופת הזמן הקבועה בחוק לטיעון.

15. לא זה המקרה שלפנינו. התובע קיבל את ההתראה בטרם מתן הצו ביום 16.7.20 והתראה זו כללה הודעה בדבר זכות טיעון כדין בתוך 7 ימים. בתוך תקופה זו התובע להבנתי לא עשה דבר אך הרשות לא הזדרזה, ורק בחודש ינואר 2021 ניתן צו הסילוק. לדברי בא כוח התובע במועד הדיון הראשון שהתקיים, במעמד צד אחד, הבקשה למתן צו מניעה לא הוגשה בשיהוי. לדבריו, הבקשה למתן צו הוגשה רק בחודש אפריל וזאת בשל העובדה שהודיע לנציג הרשות כי הוא גם בקשר עם העירייה כדי להסדיר את הבנייה במקום. מכאן שהתובע כן קיבל זכות טיעון כדין וכן עמד בקשר עם הרשות.

16. לפיכך אני קובעת שהממונה שוכנע כי הרשות עמדה בכל התנאים להוצאת הצו וזאת על יסוד הודעות ההפקעה, דוחות הפיקוח שהוצגו בפניו המעידים כי מדובר בהפקעה טרייה, ולאחר שניתנה לתובע זכות טיעון.

17. בכל הנוגע לטענות הרשות כי הבקשה הוגשה בשיהוי הרי שדינן להידחות שכן כפי שעולה מדברי הצדדים אכן היו מגעים ביניהם לאחר מתן הצו, והרשות קבעה מועד לביצועו רק בסמוך למועד הגשת הבקשה. לפיכך התרשמתי כי התובע באמצעות בא כוחו ניסה למצות את ההליכים מול הרשות, והרשות היתה נכונה לשמוע את טענותיו, ולפיכך הבקשה לא הוגשה בשיהוי.

האם הצו הוצא בתוך 6 חודשים מהמועד שבו גילתה הרשות על הפלישה:

10. המבקש מאחד בסוגיה זו מספר שאלות וטענות וטוען שהוא הבעלים ולא פלש למקום שכן הוא ואביו מחזיקים בשטח למעלה מ-30 שנה. אך מהדיון עולה כי המבקש, על פי הודאתו, הקים את מכון השטיפה והגדר, והציב מכולה לידם, כחודשיים לפני הוצאת ההתראה. מכאן שהקמת הגדר, מכון השטיפה והמכולה הם פלישה טרייה והרשות פעלה כדין.

האם הצו הוצא בתוך 36 חודשים ממועד הפלישה:

11. כאמור התובע טען כי הוא ואביו מחזיקים בקרקע מזה למעלה מ30 שנה, אך ככל שנחקר בעניין התברר כי החזקה זו הייתה על ידי נטיעת מספר עצים, ולדבריו הקמת באר וחניון למכוניות. מעיון בתצלומי האוויר שהוצגו לי, כמו גם מחקירתו של התובע, מעידים כי בפועל אין כל סימן לאחזקה או עיבוד של המקרקעין.

12. התובע גם טען כי הבאר שבמקום והצמחייה מעידים על החזקה רבת שנים, אך הבאר היא ציבורית ואף התובע עצמו לא ציין כי אביו או סבו הקימו אותה או כי נעשה בה בשימוש, אלא טען שהעובדה שלא נהרסה מעידה על כך שהקרקע אינה של המדינה. ממיעוט הצמחייה במקום לא ניתן לראות שימוש חקלאי בקרקע ואף התובע הודה כי מדובר בעצים בודדים, שלדבריו סבו נטע. אין בכך כדי להוות חזקה במקום.

13. מעיון בתצלומי האוויר אף עולה כי יש שטח קטן שהוא מבוטן, ולטענת התובע שימש כחנייה, אך גם בכך אין כדי להוות ראיה של החזקה במקום. המבקש אף לא הוכיח שימוש בלעדי שלו במקום או בבאר.

14. למען הסר כל ספק, אדגיש כי במקום אין מבנים, אין עסקים ואין בתי מגורים, ואף לא היו בשלוש השנים האחרונות, כפי שניתן לראות בצילומי האוויר. מכאן שאין ולו ראיה לכאורית לכך שהתובע או אביו החזיקו בשטח ב-36 החודשים שקדמו למתן הצו .

15. נוכח כל האמור אני קובעת כי כל התנאים למתן הצו התקיימו מלבד התנאי המהותי והראשון שהמקרקעין הם מקרקעי ציבור. מנגד יש ראיות לכאורה כי התובע היה הבעלים של המקרקעין עד להפקעתם, אך ההפקעה לא הושלמה בהקניה. לפיכך התובע יוכל לכאורה להשיג את ביטול הצו בהליך העיקרי.

מאזן הנזקים:

16. בכל הנוגע למאזן הנזקים הרי שאני סבורה כי די בהפקדה כספית משמעותית כדי להבטיח את האפשרות של סילוק התובע מהמקום היה והתביעה תדחה.

סיכום:

17. יש די ראיות לכאורה למתן הצו והתובע יפקיד בתוך 10 ימים סך של 50,000 ₪ להבטחת נזקי הרשות היה והתביעה תדחה. מובהר לתובע כי אם הסכום לא יופקד במועד האמור הצו כנגד צו הסילוק יפקע, והרשות תוכל לפנות אותו מהמקום באופן מידי.

18. למען הסר ספק אבהיר כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהרשות להשלים את תהליך ההקניה לפי סעיף 19.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשפ"א, 24 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה