הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 22230-09-17

בפני
כב' הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובע

ישראל זעירא
ע"י ב"כ עוה"ד סיוון פרץ
נגד

נתבעים

1.מיכאל סולסברי
2.אתר שיחה של עמותת 972-לקידום עיתונאות אזרחית
ע"י עוה"ד יהונתן קלינגר

פסק דין

לפני תביעה שהוגשה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע") בגין כתבה שפורסמה באתר הנתבעת 2 על ידי הנתבע 1.
הכתבה עוסקת בתובע ובקישורו לדו"ח מבקר המדינה אשר עסק ב"גרעינים התורניים" והתמיכות שניתנו להם בשנים 2014-2015.
התביעה הוגשה בסדר דין מהיר והועברה להידון בסדר דין רגיל.
טענות התובע
ביום 19.5.17, פורסמה באתר המרשתת "שיחה מקומית", כתבתו של הנתבע 1 "מהפכת הגרעינים התורניים של אורי אריאל מגיעה עד לאתר ויינט" (להלן: " הכתבה"). הכתבה צורפה כנספח 1 לכתב התביעה.
לטענת התובע, מדובר בכתבה מגמתית ושקרית שכל מטרתה הינה הכפשת שמו הטוב של התובע. לדידו, הפרסומים בכתבה חוטאים לאמת, זאת משום שהנטען בה לא נבדק כראוי - בכך הפר הנתבע 1 את האתיקה העיתונאית וכן את הוראות החוק.
מטרת הכתבה הינה קשירת דו"ח מבקר המדינה בעניינו של השר אורי אריאל והגרעינים התורניים, לתובע ולעמותת ראש יהודי.
בתביעתו מפנה התובע למספר אמירות בכתבה אשר יש בהם משום פגיעה בשמו ולשון הרע:
התובע מוזכר בכותרת המשנה של הכתבה כיזם נדל"ן, מקורבו של השר אורי אריאלי וכמנכ"ל עמותת ראש יהודי שהינה מהגרעינים התורניים שפועלים להפיץ אמונתם בלב המיינסטרים הישראלי. מיד לאחר כותרת המשנה, מצוין, כי באותו שבוע פורסם דו"ח מבקר המדינה , לפיו העביר השר אריאלי תקציבי עתק לגופי ימין המקורבים אליו, במקום לפרויקטים בפריפריה, אליהם הכספים היו מיועדים. עוד נכתב באותה פסקה כי לדברי מבקר המדינה, השר אריאל נתן למקורביו, אנשי גרעינים תורניים ועמותות ימין, לנהל תוכניות במשרדו ולהעביר כספים שהיו מיועדים לפעילויות מסוג מסוים, לטובת פעילויות שמחזקות ומקרבות את אנשי שלומו.
בפסקה הבאה בכתבה נכתב, כי השר אריאל אוח ז במקורבים רבים בקרב עמותות ימניות והגרעינים התורניים, כאשר הכתבה תעסוק " במקורב שלא הופיע בדו"ח מבקר המדינה בשמו, אך נחשב לאחת הדמויות החזקות והפעילות ביותר בעולם עמותות המתנחלים שמבקשות לשלוח זרועות ישירות למה שהן תופסות כלב המדינה".
מפסקאות אלו טוען התובע, כי הכותב ניסה לקשר בין התובע ועמותת ראש יהודי לדו"ח מבקר המדינה. לטענת התובע, מדובר בניסיון פסול לייצר אצל הקורא תחושת שחיתות עבריינית שמרחפת מעל התובע ועמותת ראש יהודי.
בעמ' השני לכתבה, פסקה לפני אחרונה, הכותב מבהיר לקורא כי התובע תרם כסף לשר אריאל לקראת הפריימריז במפלגת הבית היהודי. לטענת התובע, עובדה זו שאינה נכונה, נכתבה בכתבה בכדי ליצור את הרושם כי בין התובע לשר אריאל קשרים הדוקים וכדי לבסס טענת ניגוד עניינים ואינטרסים.

הכותב מציין בסוף הכתבה – " לגבי הקשרים בין ערוץ אורות מבית זעירא ו"ראש יהודי" לאתר החדשות הפופולרי Ynet מסרו לי גורמים באתר באופן לא רשמי כי Ynet הפסיק את שיתוף הפעולה עם ערוץ אודות לפני מספר חודשים וכי שיתוף פעולה זה לא יחודש גם בעתיד."
לטענת התובע, בכך הטעה הכותב את הקוראים, שכן ערוץ אורות הפסיק את ההתקשרות עם אתר Ynet ולא להפך.
לדידו של התובע , הכתבה רומזת כי הלכה למעשה, הגם שהתובע ועמותת ראש יהודי לא אוזכרו בדו"ח מבקר המדינה, הדו"ח עוסק בהם. הכתבה מנסה לקשור בין התובע לדו"ח השלילי וכן בין התובע לשר אריאל בהקשר לדו"ח השלילי וזאת באמצעות הטענה בדבר תרומה לשר אריאל במסגרת הפריימריז.
התובע מבהיר, כי מעולם לא תרם לשר אריאל, וכי כלל לא התקיימו פריימריז בהם השתתף השר אריאל, כך שעובדה זו אינה נכונה. עוד מבהיר התובע בכתב תביעתו כי שמו, ושם עמותת ראש יהודי, לא הוזכר כלל בדו"ח מבקר המדינה. בכתב תביעתו טען כי הדו"ח מדבר על השנים 2014-2015, השנים בהן עמותת ראש יהודי לא קיבלה תקצוב ממשלתי. בחקירתו הרחיב וטען כי התכוון למשרד החקלאות ולא לגבי משרדי ממשלה אחרים (עמ' 14 שורות 27-28 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.19).
בנוסף טען התובע, כי בסוף הכתבה צוין שהקשר בין עמותת ערוץ אורות, אף היא עמותה בניהול התובע, לבין אתר החדשות Ynet נפסק וכי לא יחודש גם בעתיד. לדידו, העובדה כי הנתבעים לא פנו לקבלת תגובת ערוץ אורות, הרי שיש בזה סילוף עובדות בניגוד לכללי האתיקה העיתונאיים.
לטענתו של התובע, הנתבע 1 פנה אל התובע בטרם פרסום הכתבה וביקש את תגובתו. אלא שבחוסר תום לב, לדידו, הנתבע 1, השמיט קטעים מתוך התגובה שמסר. כמו כן טען התובע כי הנתבע 1 ציין כי התובע בחר להשמיץ אותו באופן אישי.
כן טען התובע, כי שלח אל הנתבעים מכתב התראה בטרם הגשת התביעה, זאת בכוונה ליתן לנתבעים הזדמנות הוגנת לתקן את המחדל ולפרסם כתבת תיקון. במכתב ההתראה בטרם הגשת התביעה, דרש התובע מן הנתבעים התנצלות מידית ופומבית על הדברים שנכתבו בכתבה. וכן דרישה לפרסום כתבת תיקון המבארת את העובדות הרלוונטיות וזאת לאחר מתן זכות מלאה לתגובה מצד התובע ללא כל צנזורה. לדידו, עצם סילוף תגובתו יש בה פגיעה בעקרון "זכות הציבור לדעת".
לטענתו, הנתבעים ערכו והוסיפו לכתבה תיקון לפיו נוספה השורה: "הבהרה: בגרסה קודמת של הפוסט נכתב כי השר אורי אריאל קיבל תרומה מישראל זעירא. זעירא טוען כי הדבר אינו נכון, ולכן המידע הוסר" (ההדגשה אינה במקור – ע.ב) . אלא שלדידו, האמור בתיקון החוטא לאמת, שכן אין לנתבעים ראיה לנטען בכתבה.
בשל כל אלו עותר התובע לסעדים הבאים:
כתבת תיקון המבארת את העובדות הרלוונטיות תוך מתן זכות תגובה מצד התובע – הכתבה תפורסם לאחר שבית המשפט ייתן את אישורו כי אכן מדובר בכתבת תיקון.
פיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ לתובע בגין הדברים שנכתבו בכתבה.
אציין, כי במסגרת סעדיו ביקש התובע אף התנצלות פומבית, אלא שסעד זה נמחק.
טענות הנתבעים
הנתבעים טוענים מנגד , כי אין בכתבה כל פרסום הפוגע בשמו הטוב של התובע. לדידם, האמור בתביעת סרק של אדם "נואש, חצוף, ונטול חוט מוסרי" (עמוד 2 שורה 2 לכתב ההגנה).
לטענת הנתבעים, קיימים בין התובע לבין השר אורי אריאל קשרים אמיצים ופעילים. לדידם, קשרים אלה כוללים מעורבות של השר אריאל בעמותות שהתובע אף הוא פעיל בהן או תורם להן.
עוד טענו הנתבעים, כי התובע פעיל בעמותות הקשורות לדו"ח מבקר המדינה והפעילים המוזכרים בדו"ח הם מקורביו של התובע. לדידם, אין לנתבעים כל חובה לפרסם את תגובתו של התובע בכתבה.
בנוסף טענו הנתבעים כי את סיום ההתקשרות בין עמותת התובע לבין Ynet קיבלה הנתבעת כתגובה מאתר Ynet.
כן טענו הנתבעים, כי התובע הינו מנכ"ל ישיבת חברון, וכיום עומד בראש חברת הבניה "באמונה" (להלן: " חברת הבניה") הבונה דירות לציבור הדתי-לאומי אשכנזי. לדידם, התובע נוקט בשיטה לפיה הוא מוכר דירות לאוכלוסייה יהודית שמעוניינת להתנחל בלב שכונות לא יהודיות, וזאת באמצעות גרעינים תורניים. הנתבעים טוענים שהגרעינים התורניים הללו ניזונים מכספי הציבור ופועלים למניעת שינוי תפיסות עולם חילונית-ליברלית – הכל בכדי למנוע התנתקות שניה. בתמיכה לטענה זו צירפו הנתבעים לכתב הגנתם ראיון של התובע עם אראל סג"ל כנספח 1 וכתבה שפורסמה בדה-מרקר על הגרעינים התורניים כנספח 2 לכתב ההגנה.
בכתב הגנתם, טענו הנתבעים כי קיימים מספר גורמים שאינם צדדים לתביעה אשר בחרו במודע שלא להיות חלק מהתביעה, מן החשש של הליך גילוי מסמכים. לטענתם גילוי המסמכים של הצדדים הללו יפגע בהמשך הפעילות הלא-חוקית והגזענית שלהם.
לטענת הנתבעים, עמותת ראש יהודי בה התובע הוא חבר וועד, לא פועלת "לקירוב לבבות" אלא פועלת לקידום אג'נדה דתית לא סובלנית לחילונים. לדידם, עמותת ראש יהודי פועלת לפתיחת מרכזים גרעינים תורניים, באוכלוסיות חילונית, לצורך יצירת אווירה דתית שאינה סובלנית כלפי האחר. בתמיכה לטענתם זו צירפו הנתבעים לכתב הגנתם את תיק עמותת ראש יהודי מרשם החברות כנספח 3 לכתב ההגנה. כן צירפו את נספח 5 לכתב ההגנה – הוא כתבה מאתר סרוגים , לפיה עשר משפחות שובצו בגרעינים התורניים.
הנתבעים מודים בכתב הגנתם כי עמותות התובע לא קיבלו תמיכה בשנים הרלוונטיות לדו"ח מבקר המדינה נשוא התביעה. אבל, העמותות שבניהול התובע כן קיבלו תמיכה ממשרד החינוך בין השנים 2008-2014. לדידם, עמותות התובע כן מקושרות לעמותות המוזכרות בדו"ח מבקר המדינה – במטרותיהן, בתחום הגיאוגרפי, במישור האידאולוגי והפרסונאלי.
בהקשר לאמור, טענו כי עמותת ראש יהודי ביקשה ממשרד החינוך תמיכה אך זו סורבה. בתמיכה לטענה זו הפנו הנתבעים לאישור ניהול תקין של שנת 2014 שהוא אחד ממאות המסמכים בנספח 3 לכתב ההגנה.
הנתבעים אף טוענים, כי בכל שנה מאז שנת 2002, לפי האמור בפרוטוקול האסיפה הכללית, פנו הנתבעים למשרדי ממשלה לקבלת הקצבה. לדידם, בשנת 2007 דו"ח ועדת הביקורת של עמותת ראש יהודי קבע כי יש לפנות למשרדי ממשלה כחלק מפעילות הגדלת תקציב העמותה.
הנתבעים מוסיפים, כי התובע ביקש לזרז ולהביא לקבלת אישור ניהול תקין "עד מחר" שכן אם לא, ועדת העיזבונות לא תקבל את בקשתו לתמיכה תקציבית. לדידם, האמור בחוצפה גדולה שכן עמותת ראש-יהודי מבקשת להגיש בקשה לאישור ניהול תקין בטרם הוקמה.
עוד נטען, כי אביו של אסף טבצ'ניק (להלן: "מר טבצ'ניק"), הוא אחד מתורמיה של עמותת ראש יהודי - מר בועז טבצ'ניק, אשר קשור וכרוך בעמותות נוספות שהיו נושא לדו"ח מבקר המדינה. לדידם, מר טבצ'ניק מכהן בתפקידים רשמיים בעמותת ראש יהודי וגם בעמותת "אופק חברה תרבות ורוח" – זו אשר כן הוזכרה בדו"ח מבקר המדינה.
לטענת הנתבעים, עמותת ראש יהודי הוקמה על ידי מייסדים זהים לעמותת "אורות חסד". לדידם עמותת אורות חסד לא הגישה דוחותיה לרשם העמותות מזה כעשור. לטענתם עמותת אורות חסד פועלת באותם תחומים בהם פעלה עמותת ראש יהודי. בתמיכה לטענה זו צירפה הנתבעת מסמכים מתיק עמותת אורות חסד ברשם העמותות כנספח 4 לכתב ההגנה.
עוד טענו הנתבעים, כי התובע מפעיל את עמותת גרעין חברתי יפו (להלן: " גרעין חברתי"), שהינו גרעין התנחלותי קיצוני שנועד לעורר מדון בקרב תושבי יפו. התובע, באמצעות חברת הבניה שבבעלותו, בונה בניינים ביפו שמיועדים לישוב יהודים בלבד. בתמיכה לכך צירפו הנתבעים העתק עתירת האגודה לזכויות האזרח אשר לטענתם, שם הודה התובע בדברים לעיל, כנספח 6 לכתב ההגנה. כן צירפו הנתבעים כתבה מערוץ 7 כנספח 7 לכתב ההגנה, אשר בה לטענתם, הסביר התובע כי רעיון ההתנחלות ביפו הוא שלו.
לטענת הנתבעים, התובע הוא בין האנשים שדחפו להקים את הגרעין החברתי, ותמך כספית באמצעות עמותת ראש יהודי שהעבירה בשנת 2007 סך של 71,000 ₪ לגרעין החברתי. בתמיכה לטענה זו צירפו הנתבעים את העתק הדו"חות הכספיים וכן את רשימת התורמים של הגרעין החברתי כנספחים 8-9 לכתב ההגנה.
התובע קידם את הבניה בחברת הבניה, באמצעות הפנייה לחטיבה להתיישבות. לדידה, החטיבה להתיישבות היא גוף תחת ביקורת של דו"ח מבקר המדינה. לטענת הנתבעים , החטיבה להתיישבות העבירה לגרעין החברתי סך של 300,000 ₪ בשנים 2014-2015. בתמיכה לטענה זו צורף העתק הדו"ח הכספי של שנת 2015 של גרעין חברתי כנספח 10 לכתב ההגנה.
ההליכים שבפניי:
ביום 20.6.18 נערך דיון מקדמי במעמד הצדדים, התביעה הועברה להידון ב סדר דין רגיל.
במעמד זה ויתר התובע על עתירתו להתנצלות פומבית באמצעות אתר "שיחה מקומית", כך נמחק מכתב התביעה סעד זה.
אציין, כי הצדדים בתיק זה הכבירו במסמכים ובבקשות מיותרות, בפרט הנתבעים, אשר כעולה מפירוט כתב הגנתם, העלו טענות וצירפו מסמכים, חסרי כל רלוונטיות להליך הנדון. פעולות עמותות אחרות שהתובע חבר או מקריו נוטלים חלק בפעילותן, אינן רלוונטיות להליך הנדון.

דיון והכרעה:
בפניי הונחה תביעה פשוטה שהתנהלות הצדדים סיבכה והאריכה אותה הרבה למעבר לנדרש. טענות הנתבעים עסקו בעיקר במסמכים וטיעונים חסרי כל רלוונטיות להליך הנדון ונתמכו בנספחים ארוכים בהיקף של מאות עמודים. עילת התביעה הייתה ועודנה – האם הכתבה מכפישה את שמו של התובע. הנתבעים , תחת התמקדות בתביעה הנדונה, בחרו לפנות למחוזות אחרים ולהטיל כתם על עמותות בלתי רלוונטיות להליך, אשר לא עמדו כטענתם בחובותיהן כלפי רשם העמותות או גופים אחרים.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה .
לצורך הכרעה בתובענה, יש לבחון בשלב הראשון, האם האמור בכתבה מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע והאם מתקיים יסוד הפרסום לפי סעיף 2 לחוק.
סעיף 1 ל חוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
סעיף 2 לחוק מגדיר פרסום כדלקמן:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;"
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.
לאור האמור, על מנת שיתקיים פרסום של לשון הרע, די בכך שדבר לשון הרע יגיע לנמען אחד שאינו התובע או הנתבע. במקרה הנדון, הפרסום בוצע באתר האינטרנט של הנתבעת.
בחינת משמעות תוכן הפרסום לשם קביעה האם בלשון הרע מדובר אם לאו, נעשית באופן אובייקטיבי, מנקודת מבטו של האדם הסביר, ולאו דווקא כיצד פורש בפועל על ידי הצדדים, או על ידי הנמענים (ראו רע"א 8685/12 גואנמה נ' כל אל ערב בע"מ [פורסם בנבו] וכן ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך [פורסם בנבו] .
היות תוכן הפרסום בגדר "לשון הרע" יכולה להילמד "כאשר היא משתמעת מן הפרסום עצמו; או כאשר על פניו הפרסום תמים, אולם קיימות נסיבות חיצוניות שמשוות לו מובן פוגעני" (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור (22.7.15)).
בשלב השני, יש לבחון האם קמה אחת ההגנות המפורטות בחוק איסור לשון הרע, אשר פוטרת מאחריות בגין אותו פרסום (ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' מוחמד בכרי [פורסם בנבו] ; ע"א 751/10 פלוני נ' דיין אורבך [פורסם בנבו]). הנטל להוכיח את תחולתן מוטל על הנתבע-המפרסם.
בשלב השלישי יש לבחון את הסעדים המבוקשים: פרסום מתקן וכן סעד של פיצוי כספי.
אין הדיון בחוק איסור לשון הרע יכול להיעשות בלא שימת לב לערכי היסוד העומדים בבסיסו של החוק, לאמור הזכות לשם טוב מזה וחופש הביטוי מזה (ראו: ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' (להלן: " עניין הרציקוביץ'"); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא (להלן: " עניין אבנרי"). שתי זכויות יסוד אלה נגזרות מהערך החוקתי של כבוד האדם. חירות הביטוי היא "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה – זכות יסוד שהיא גם עקרון - על בכל משטר דמוקרטי (ראו: בג"ץ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ נ' שר הפנים; בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, בעמ' 398; בג"ץ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים, בעמ' 675).
על פי התפיסה המקובלת אצלנו, חופש הביטוי משתרע על כל ביטוי, יהא תוכנו אשר יהא. גם ביטוי שיש בו לשון הרע חוסה תחת כנפי זכות היסוד לחופש הביטוי (ראו עניין הרציקוביץ', בעמ' 566).
עם זאת, הקביעה כי ביטוי מסוים בא בגדרי חופש הביטוי אין משמעה הגנה אבסולוטית עליו. כאשר מדובר בפרסומי דיבה, הזכות העומדת מנגד היא בעיקר הזכות לשם טוב. ויפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בעניין אבנרי, בעמ' 856:
"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לו לעיתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר"
הנה כי כן, חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע - אינה הזכות להשפיל.
לענייננו - כך פורסם בכתבה:
"ישראל זעירא הוא יזם נדל"ן מצליח וממקורביו של השר אורי אריאל. הוא גם מנכ"ל עמותת "ראש יהודי", מהגרעינים התורניים שפועלים "להתנחל בלבבות" ולהפיץ את אמונתם בלב המיינסטרים הישראלי. כך פילסה המשנה ההומופובית והמשיחית את דרכה הישר לאתר של המדינה.
השבוע פורסם דו"ח מבקר המדינה, לפיו העביר השר אורי אריאל תקציבי עתק לגופי ימין המקורבים אליו, במקום לפרויקטים בפריפריה שאליהם היו הכספים מיועדים. על פי הדו"ח, השר אריאל, איש מפלגות תקומה והבית היהודי, עשה שימוש בכספים של תוכנית לעידוד וחיזוק התיישבות ביושבו בתפקידו הקודם כשר השיכון. חלק גדול מהעמותות שתוקצבו השתתפו בפעילות פוליטית של הבית היהודי במערכת הבחירות האחרונות. לדברי המבקר, השר אריאל נתן למקורביו, אנשי גרעינים תורניים ועמותות ימין, לנהל תוכניות במשרדו ולהעביר כספים שהיו מיועדים לפעילויות מסוג מסוים, לטובת פעילויות שמחזקות ומקרבות עוד יותר את אנשי שלומו.
השר אריאל אוחז במקורבים רבים בקרב אנשי העמותות הימניות והגרעינים התורניים. בכתבה זו נעסוק במקורב שלא הופיע בדו"ח מבקר המדינה בשמו, אך נחשב לאחת הדמויות החזקות והפעילות ביותר בעולם עמותות המתנחלים שמבקשות לשלוח זרועות ישירות למה שהן תופסות כלב המדינה."
וכן פורסם כי:
"בראש העמותה עומד כאמור ישראל זעירא, פעיל מרכזי ומוכר בפלג הדתי, ההומופובי והלאומני יותר של הבית היהודי – "האיחוד הלאומי-תקומה". נזכיר שמדובר באותה "תקומה" שבוועד הרבנים שלה ישבו בעבר הרב זלמן מלמד, שטען כי "אוכל גורם להומוסקסואליות", והרב דוב ליאור (שפרש בבחירות האחרונות), שנתן הסכמה (מעין המלצה) לספר "תורת המלך", שאמר על מבצע הטבח במערת המכפלה ב-93', ברוך גולדשטיין, שהוא "קדוש כמו קדושי השואה". על פי פרסומים שונים זעירא מקורב לשר אורי אריאל. כך לדוגמא הם הקימו יחד עם אחרים את עמותת "אורות חסד" המסייעת לנזקקים דרך פעילותם של עשרות גרעינים תורניים המפוזרים ברחבי הארץ, ואריאל, זעירא אף תרם כסף לאריאל לקראת הפריימריז במפלגת הבית היהודי, ואיראל, יחד עם ח"כ נוסף לשעבר, ניסן סלומיאנסקי, אף השתתפו בטקס הנחת אבן פינה בפרויקט נדל"ן של חברת באמונה שבבעלותו בשכונת ארמון הנציב בירושלים, באוגוסט 2013."
ובסופה של הכתבה פורסם כי:
"לגבי הקשרים בין ערוץ אורות מבית זעירא ו"ראש יהודי" לאתר החדשות הפופולרי Ynet מסרו לי גורמים באתר באופן לא רשמי כי Ynet הפסיק את שיתוף הפעולה עם ערוץ אורות לפני מספר חודשים וכי שיתוף פעולה זה לא יחודש גם בעתיד. אולם לא ברור מדוע התקבלה ההחלטה. באופן רשמי דובר Ynet בחר שלא להגיב לכתבה."
הקורא הסביר אשר קורא את הפסקאות הראשונות בכתבה מבין, כי הנתבעים מובילים אותו לכך, שהתובע ביחד עם עמותת ראש יהודי, קיבלו מן השר אורי אריאל כספים אשר היו מיו עדים לפריפריה. זאת על פי דו"ח המבקר שקבע כי השר אורי אריאל העביר תקציבי עתק לגופי ימין המקורבים אליו, במקום לפרויקטים בפריפריה שאליהם היו הכספים מיועדים.
לטעמי, הרי שבאמירות אלו יש בכדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. זאת כאשר הנתבעים מנסים להצביע על קשרים פסולים של הנתבע עם השר אורי אריאל בהסתמך על דו"ח מבקר המדינה. הגם שבכתבה נכתב כי שם התובע אינו מופיע בדו"ח מבקר המדינה, מנוסח הכתבה עולה בבירור כי הכותב מבקש לחבר את התובע לדו"ח זה , באמצעות קשריו עם השר אריאל.
סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע קובע מפורשות כי פרסום לשון הרע יכול להתבצע אף במרומז ולא באופן ישיר: "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה". לשון הרע ברמיזה, יכולה להתקיים גם כאשר מעמידים זה לצד זה שני קטעים באופן שהדבר עשוי ללמד על קשר ביניהם, כפי שעולה במקרה דנן. ראו: א. שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ז-1997, עמ' 114.
הנתבעים הציגו שלל טענות אשר המשותף להם הוא "הגנת אמת דיברתי", למעט לעניין התרומה, שם מודים הנתבעים כי טעו וכי אכן התובע לא תרם לשר אריאל, אולם בעניין זה טוענים, כי אין כל לשון הרע בקביעה כי בוצעה תרומה לשר אריאל.
לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים, כי לא נטען שלתובע קשר לדו"ח מבקר המדינה. אכן הנתבעים טוענים כי נכתב מפורשות שהתובע לא אוזכר בדו"ח (סעיף 10.2.1 לתצהיר הנתבע) , אולם, בציטוטים דלעיל, הנתבעים יצרו מצג שווא על פיו לפי דו"ח מבקר המדינה השר אורי אריאל העביר לתובע באמצעות עמותת ראש יהודי כספים שהיו מיועדים לפריפריה – הווה אומר, קשרים פסולים ואף שחיתות, זאת הגם ששם התובע לא אוזכר בדו"ח. הקורא הסביר שקורא את הפסקאות שצוטטו לעיל, מבין כי, הגם ששם התובע לא אוזכר בדו"ח, הרי ששם זה היה צריך להיות מוזכר, באשר הוא אחת הדמויות החזקות בקרב אנשי העמותות הימניות והגרעינים התורניים .
על אף העובדה, כי מחד הנתבעים מכחישים שכוונת הפרסום היתה לשייך את התובע לדו"ח מבקר המדינה, מנגד, הם טוענים טענה עובדתית הפוכה, ולפיה, קיימות ראיות חזקות לקשר בין העמותות שבוקרו בדו"ח המבקר, לעמותות הקשורות לתובע ולמקורבי התובע. כך הועלתה הטענה העובדתית החלופית בידי הנתבעים, כי התובע פעיל בעמותות הקשורות לדו"ח מבקר המדינה והפעילים המוזכרים בדו"ח הם מקורביו של התובע. אלא ש"מקורבים" אלו, אשר לא ברור מדוע הוגדרו על ידי הנתבעים כ"מקורבים" ומה משמעות המונח "מקורבים", כלל אינם רלוונטים לכתבה נשוא התביעה ולטענת לשון הרע.
הנתבע נשאל באופן מפורש בחקירתו – האם מטרת כותרת המשנה בכתבה, כותרת המציגה את התובע בשמו ובתפקידיו השונים, נובעת מהסמיכות של פרסום הכתבה לדו"ח מבקר המדינה – הנתבע ענה מפורשות " כן" (עמ' 20 שורות 18-19). הנתבע הוסיף כי הקרבה של התובע לדו"ח מבקר המדינה נובעת מכך שבעמותות שהתובע מנהל, נמצאים אנשים שמוזכרים בדו"ח מבקר המדינה (עמ' 20 שורות 31-32). הנתבע נשאל מי הם אותם אנשים וענה – בועז טבצ'ניק אשר תורם לכל העמותות (עמ' 21 שורות 2-7). התובע העיד כי כלל אינו מכיר אדם זה (עמ' 18 שורות 20-21); אדם נוסף שצויין כמקורב ולכן נוצר הקישור בין התובע לדו"ח מבקר ה מדינה, הוא מר אריאל דורפמן. הנתבעים ניסו לקשור בין מר דורפמן, לשר אורי אריאל ולנתבע – זאת במטרה לנסות ולקשר בין התובע לשר אורי אריאל (ר או עמוד 16 שורות 7-14 לפרוטוקול מיום 5.3.19) , אלא שגם הפעם התברר, כי אין קשר בין התובע למר דורפמן ולעמותת שדולה יהודית (עמ' 18 שורות 8-9) . מר דורפמן כיהן בעבר כשנה כמנכ"ל עמותת ראש יהודי . התברר , כי שנה זו היתה לפני 17 שני ם ! (עמ' 18 שורות 6-7 ועמ' 21 שורות 31 ואילך). משנשאל על כך הנתבע, טען, כי הסתמך על כתבות מעיתונים אחרים שעשו קישור בין השניים. הנתבע הודה שלא בדק את אמיתות כתבות אלו ואף לא התקשר לעיתונאים שפרסמו אותן בכדי לוודא את אמיתות הדברים. חמור מכך – כאשר נשאל הנתבע, על אילו כתבות הסתמך, לא ידע לומר (עמ' 21 שורות 10-24).
בסיומה של חקירת הנתבע בנושא זה, הודה הנתבע, כי הוא מאמין לעובדה שאין קשר בין מר דורפמן לתובע (עמ' 21 שורות 31 ואילך):
"ש. אם אני אומרת לך שמר דורפמן היה בראש יהודי לפני 17 שנה, ואם אני אומרת לך שאין לו שום תפקיד בראש יהודי או בכל עמותה שרשות התובע, מה יש לך להגיד על זה?
ת. מאמין לך.
ש. איזה פעילים אתה חושב שיש להם קשר דמיוני כלשהו? יש לך עוד משהו להגיד על דורפמן והתובע חוץ מעל העובדה שהוא עבד בראש יהודי לפני 17 שנה?
ת. לא."
בצר לו, המשיך הנתבע וטען, כי מר אסף טבצ'ניק קשור לדו"ח מבקר המדינה ומכהן בעמותת ראש יהודי ובעמותת אופק שאוזכרה כטענתו, בדו"ח מבקר המדינה, אלא שהתברר שמר טבנצ'יק כלל אינו מוזכר בדו"ח מבקר המדינה (עמ' 22 שורות 6-10).
עוד התברר, כי קרבתו של מר טבצ'ניק לעמותת ראש יהודי מצויה בעובדה שהוא מעביר הרצאות בעמותה (עמ' 18 שורות 12-13), וכי לתובע אין כל קשר לעמותת אופק שאוזכרה בדו"ח מבקר המדינה (עמ' 18 שורות 10-11). אם כן, המרחק בין אנשים אלו לקישור התובע לדו"ח מבקר המדינה השלילי, רחוק עד מאד.
הגם שהנתבעים טענו כי אנשים המקורבים לתובע, אוזכרו בדו"ח מבקר המדינה, הם לא הצליחו למצוא במהלך חקירתם, אדם אחד העונה להגדרה זו.
למעלה מן הצורך אבהיר, כי גם לו הייתי מוצאת ממש בטענה זו של הנתבעים, הרי שאין בה בכדי להקנות לנתבעים הגנת "אמת דיברתי". מן הכתבה עולה תמונה ברורה, כי התובע קיבל מן השר אורי אריאל כספים שלא כדין על סמך דו"ח מבקר המדינה. ל"מקורבים" אין קשר לעניין.
יתירה מזאת, ומבלי לגרוע מן העובדה, כי הנתבעים לא הצליחו להראות כל קשר בין התובע לאנשים המוזכרים בדו"ח מבקר הנדינה, הרי ש הנתבע הודה באופן ברור ומפורש בתצהירו בסעיף 6.12 כי עמותות התובע כלל לא קיבלו תמיכות בשנים נשוא דו"ח מבקר המדינה. תכליתו של דו"ח מבקר המדינה (נספח 29 לכתב ההגנה) היה להצביע על עירוב אסור של מקורבים ובעלי עניין ביישום החלטה מספר 741 והקצאת כספים בשנים 2013-2014 לעמותות בעלות זיקה למקורבים פוליטיים ולבעלי עניין. משהודו הנתבעים כי עמותות התובע כלל לא קיבלו תמיכות בשנים הרלוונטיות, כיצד אם כן, ניתן לקשר בין עמותות אלו והתובע לדו"ח ולתכליתו?
הנתבעים הציגו שלל מסמכים באשר לבקשות תמיכה שהגישה עמותת ראש יהודי וסורבה. דווקא מסמכים אלו מחזקים את טענת התובע ולפיה, אין לקשור בינו ועמותות בראשן עמד לבין דו"ח מבקר המדינה, שכן להבדיל מאותן עמותות שקיבלו תמיכות אותן לא היו אמורות לקבל, על פי הדו"ח, עמותת ראש יהודי סורבה. קשרי התובע ומר אריאל (ככל וקיימים קשרים כאלו, אשר לא הוכחו) לא עזרו לעמותת ראש יהודי לקבל תמיכות. כל טענת הנתבעים אם כן, לאמת בפרסום – נופלת.
הנתבעים ממשיכים וטוענים, כי הגם שעמותת ראש יהודי לא קיבלה תמיכה בשנים נשוא הדו"ח, הרי שבין השנים 2008-2014 עמותת ראש יהודי קיבלה תמיכה ממשרד החינוך. לא ברור כיצד נתון זה רלוונטי לענייננו, באשר הכתבה כמו גם הדו"ח, עוסקים, בין היתר, בקשרים הפסולים שבין השר אריאל לראשי הגרעינים התורניים והעברת כספים אליהם מתוך משרדו. אין מחלוקת כי השר אריאל לא היה שר החינוך בתקופה הרלוונטית ועל כן כל תמיכה שקבלה ראש יהודי, ממשרד החינוך, לא ניתנה על ידו. גם הטענה ולפיה עמותות התובע ובראשן ראש יהודי קשורה לעמותות המוזכרות בדו"ח בשל דימיון במטרות, בתחום הגאוגרפי בו הן פועלות, בזהות האידיאולוגית והפרסונלית, אין בה ולא כלום. דימיון באידיאולוגיה או בתחומי פעילות, עדיין אין בהן כדי להכתים את שם התובע ועמותות בראשן הוא עומד, כמי שנוטלים תמיכות שלא כדין. כאמור, במקרה הנדון – דווקא הפוך קרה. עמותת ראש יהודי, סורבה.
בשים לב, כי בחקירתו נשאל הנתבע באופן ברור ומפורש על סמך מה יצר את הקישור בין התובע לדו"ח מבקר המדינה. הנתבע הבהיר כי הקישור בוצע בשל מר דורפן ומשפחת טבצניק ( אשר כבר הובהר, כי לא הוכח כל קשר ישיר בינם לבין התובע), וכן עמותות קשורות. משנשאל הנתבע לאילו עמותות הוא מכוון, ענה "עמותת קהילת רוח אביב". אלא, שגם הפעם בחקירת הנתבע התגלה כי התובע אינו חבר בעמותה זו ולנתבע לא ידוע האם משהו מעמותת ראש יהודי חבר בעמותה זו (עמ' 25 שורות 22 ואילך).
הנתבע המשיך לעמוד על כך שישנם פעילים הנמצאים בעמותת ראש יהודי ונמצאים גם בעמותות שהוזכרו בדו"ח מבקר המדינה, אלא ששוב הודה הנתבע, כי פעילים אלו אינם מוזכרים בדו"ח ואף הודה כי העובדה שקיימים פעילים , אינה מצדיקה כ תבה מהסוג אותה כתב. לנוכח חשיבות דבריו אצטטם (עמ' 26 שורות 9-15):
"ש. נגיד שאתה ראש עמותה, אתה מפעיל, ויש אצלך עובדים בשם ראובן ושמעון, הם עובדים בעמותה ב' והיא מוזכרת לשלילה בדוח מבקר המדינה. האם זה אומר שגם אתה קשור לאותו דוח שלילי של מבקר המדינה? והאם זה מצדיק כתבה בריש גלי?"
ת. .....
ש. חוזרת על השאלה.
ת. לא."
הנתבעים העמיסו וצירפו עשרות נספחים שחלקם עוסקים בביקורת של רשם העמותות על עמותות בראשות התובע. אין שום רלוונטיות בין ביקורת רשם העמותות לבין התובע ולדו"ח מבקר המדינה. עדיף היה לולא הוגשו מסמכים מיותרים אלו, שכל מטרתם היתה לסרבל את ההליך ולהכפיש את התובע והעמותות בראשן הוא עומד.
הנתבעים אף מרחיבים וטוענים כנגד האידיאולוגיה אותה מפיץ התובע, לצורך כך העידו מספר עדים: הגב' בן דיין (אשתו של מנכ"ל הנתבעת), שתצהירה עסק בכך שהציעו לה להתלבש בלבוש צנוע לצילום סרטון מסויים המשוייך לערוץ אורות, וכי לבסוף צילומה נחתך. הגב' מלי זהבי שחתמה על חוזה לרכישת דירה בפרוייקט ששווק על ידי חברת באמונה. לדבריה זכתה ליחס מזלזל מהחברה ונאלצה לשלם לה קנס (תצהירה הוצא מהתיק בהינתן כי לא התייצבה לדיון ההוכחות) ; עדים אלו אינם רלוונטים לתביעה הנדונה ונראה כי גם מטרתם הינה הכפשת התובע בפני בית המשפט. כמו כן העידה הגב' ליאת שלזינגר, מנכ"ל מכון מולד, אשר ביצע תחקיר אודות תקציבים שהועברו על ידי החטיבה להתיישבות לגרעינים תורניים שחיזקו את הבית היהודי. כעולה מתצהירה, במסגרת חלק מהגרעינים פעל מר דורפמן, שהינו פעיל בתקומה, מפלגתו של השר אריאל. עוד נטען, כי כתוצאה מדו"ח זה, פתח מבקר המדינה בחקירה ופרסם את הדו"ח נספח 29 לכתב ההגנה. הגב' שלזינגר לא התייצבה לעדות ועל כן, איני נותנת כל משקל לתצהירה, אשר אף הוא אינו רלוונטי לתביעה הנדונה ונועד אך לסרבל את ההליך.
הנתבעים הוסיפו, כי עמותת ראש יהודי קיבלה תמיכה ממשרד הקליטה בו כיהן השר אורי אריאל אלא שמדובר בתמיכה בשנים אחרות – אלו שלא בוקרו בדו"ח מבקר המדינה. לא הובאה כל ראיה לכך שכספים אלו ניתנו שלא כדין באותן שנים ועל כן, לא ניתן לקשר בין כספים אלו לדו"ח מבקר המדינה, כפי שמבקשים הנתבעים לעשות בדיעבד.
בסיכומיהם משנים הנתבעים את טיעונם המשפטי, וטוענים כי מהות הכתבה הינה המשנה אותה מפיץ התובע באמצעות עמותות וגרעינים תורניים. לטענתם, מדובר במשנה הומופובית, גזענית שנועדה ליצור קיטוב וסכסוך בין חילונים לדתיים ובין ערבים ליהודים. לדידם של הנתבעים, בגין טענות אלו שהועלו בכתבה, לא הגיש התובע כל תביעת לשון הרע ותביעתו מתמקדת בעניינים שוליי ם שאינ ם מהותי ם (בבחינת זוטי דברים) ועל כן, בהתאם לפסיקה, אין לראות בעניינים שוליים כברי פיצוי, אף אם קיים אי דיוק בעובדות המצויינות בכתבה.
איני מקבלת טענה זו. מקובלת עליי הטענה, כי לא כל עניין פעוט אמור להגיע לפתחו של בית המשפט, אולם במקרה הנדון, אין מדובר בעניין חסר חשיבות או פעוט ערך. קשירת התובע ועמותת ראש יהודי לדו"ח השלילי של מבקר המדינה נעשתה בראשית הכתבה, כבר בכותרת המשנה. לו היה מדובר בעניין שולי, הרי שהנתבעים לא היו מתחילים כתבתם בקישור התובע לדו"ח מבקר המדינה ובמתן מצג שווא בדבר יחסי הון שלטון. רק לאחר שבוצע הקישור , ולנוכח הקישור הזה , נכתבה הכתבה. הנתבע בעדותו הבהיר, כי כותרת המשנה נובעת מסמיכות פרסום הכתבה לדו"ח מבקר המדינה (עמ' 20 שורות 18-19 עמ' 25 שורות 7-13 ). ברי, כי לולא פרסום דו"ח זה, לא היתה נכתבת הכתבה או לפחות לא היתה נכתבת באופן בו נכתבה.
משכך לא נותר לי אלא לדחות את טענת הנתבעים, כי התובע אכן קיבל מהשר אורי אריאל כספים שלא כדין , באשר טענה זו לא הוכחה. מצאתי כי קיים לשון הרע בקשירה שבין התובע ועמותת ראש יהודי לדו"ח מבקר המדינה בעניין העברת תמיכות באופן בלתי חוקי למקורבי השר.
באשר לטענה בדבר תרומתו של התובע לשר אריאל במסגרת הפריימריז שהתקיימו במפלגת הבית היהודי. הנתבעים הודו, כי עובדה זו שנכתבה בכתבה אינה נכונה. לדידם, התבלבלו בין ח"כ סלומיאנסקי לשר אריאל (עמ' 22 שורות 19-21) . איני סבורה כי היה בלבול במקרה הנדון, בלבול שהועלה אך בשלב החקירות ולא לפני כן. הנתבעים לא בדקו את מקורותיהם בטרם פרסמו את הכתבה, שכן השר אריאל לא השתתף בפריימריז באותה העת, והתובע לא תרם לשר אריאל (תצהיר הנתבע מיום 5.11.17) .
הנתבעים טוענים להגנתם, כי טענה בדבר מתן תרומה לגורם כלשהו אינה מהווה לשון הרע. הנתבעים צודקים כי טעות בעניין מתן תרומה כשלעצמה אכן אינה מהווה לשון הרע, אלא שהבחינה נעשית לנוכח הטקסט כולו וכחלק בלתי נפרד מהמכלול.
במקרה הנדון, בחינת הפסקאות הקשורות לעניין התרומה, מעלה כי הן נועדו לקשר בין התובע לבין השר אריאל, כמי שפעיל בתקומה, הזרוע הלאומנית יותר של מפלגת הבית היהודי (כאמור בכתבה). בחינת המכלול מעלה כי הקונטקסט בה נכתבה עובדה זו, אכן לא היה בה כדי לפגוע או לזלזל בשמו של התובע או בפועלו. חלק זה של הכתבה אינו עוסק עוד בקשר שבין התובע לדו"ח מבקר המדינה, אלא בתכנים ובמשנה אותה מבקש התובע להעביר לציבור באמצעות עמותת ראש יהודי. מהכתבה עולה, כי התובע מציג את העמותה כליברלית אולם מאחורי המסכה, נטען, כי מדובר בעמותה " שנטועה בלב ערכי הימין המתנחלי". בהקשר זה מצויין הקשר שבין התובע לשר אריאל, קשר הכולל הקמה משותפת של עמותת "אורות חסד" המסייעת לנזקקים, השתתפות בהנחת אבן פינה בפרוייקט נדל"ן של חברת באמונה ותרומה לשר אריאל בפריימריז. לעמדתי, אין מדובר בלשון הרע, שכן התובע אינו טוען כנגד האמירות בכתבה באשר ל"מסכות ותחפושות" של ראש יהודי, אלא אך לעניין התרומה.
סוגיית התרומה הינה דוגמא אחת מתוך שלוש דוגמאות שהובאו לצורך הקישור בין התובע לבין "תקומה", כאמור לצורך הזהות האידיאולוגית ולא לצורך אחר. הקורא הסביר אשר קורא את הכתבה אינו סבור כי עסקינן בלשון הרע, בין אם התובע תרם לשר ובין אם לא. על כן, איני מוצאת לקבל את תביעת התובע בעניין התרומה, הגם שאין מחלוקת, כי עובדה זו לא היתה נכונה.
לסיכום אציין, כי גם בסיכומיו התובע אינו מבהיר מהו לשון הרע בעצם הטעות שבפרסום מתן התרומה , שכן לא כל טעות בפרסום מהווה לשון הרע.
הפרסום באשר להפסקת הפעילות מול אתר Ynet – במסגרת התגובות לכתבה, ביקש הנ תבע תגובה מאתר Ynet. תגובה זו נדרשה לנוכח העובדה שהכתבה כללה פרק בדבר זרוע התקשורת ובמסגרת פרק זה נכתב כי התובע הקים את ערוץ אורות, המקדם את תפיסת עולמו. מדובר בערוץ אינטרנטי שמשודר בערוץ Ynet. לטענת הנתבע בכתבתו, באמצעות ערוץ Ynet מקבל התובע "לגיטימציה מהמיינסטרים ." במסגרת התגובה לדברים אלו, נכתב בכתבה כי גורמים באתר Ynet מסרו באופן לא רשמי, שהאתר הפסיק לעבוד עם ערוץ אורות לפני מספר חודשים ולא ימשיך את שיתוף הפעולה עימו. סיבת הפסקת הפעילות אינה ידועה.
התובע טוען, כי הוא וערוץ אורות הם אלו שביקשו להפסיק את ההתקשרות ולא הפוך. לטענת התובע, יש באמור משום לשון הרע, שכן הקורא הסביר שקורא את האמור, מבין שאתר Ynet הפסיק את ההתקשרות וזאת לנוכח עובדות שנודעו לו ואשר הועלו בכתבה. כביכול עולה, כי אתר Ynet גילה עובדות שליליות על התובע ועמותת ראש יהודי, ולכן הפסיק את ההתקשרות. ברי, כי רושם שלילי זה אותו יצרו הנתבעים בכתבה, מהווה לשון הרע, אולם ברף הנמוך.
התובע הציג מייל ששלח מנכ"ל ערוץ אורות, מר טל ברקאי, ביום 25.4.17 למר יון פדר, העורך הראשי של Ynet (נספח 2 לכתב התביעה), ולפיו הוא מודיע לו על סיום ההתקשרות בין ערוץ אורות ל Ynet וכי הערוץ ישמח לספק תוכן בעתיד ל Ynetבמסגרת הסכם חדש. לצורך הוכחת הטענה כי ערוץ אורות הפסיק את ההתקשרות ולא ההפך, העיד מטעם התובע, מר טל ברקאי. מר ברקאי, חזר על כך שהוא שלח אימייל אודות הפסקת ההתקשרות, שכן לטענתו, מדובר היה על תשלום בסך של 5,000 ₪ בכל חודש, החל משנת 2010. עם התפתחות הרשתות החברתיות, מצא ערוץ אורות להפנות משאבים לרשתות אלו, ועל כן ההסכם עם Ynet הופסק (עמ' 8 שורות 7-14 ועמ' 9 שורות 11-18).
הנתבעים מנגד, הציגו תכתובת עם דובר אתר Ynet. התכתובת הינה לאחר פרסום הכתבה ובמסגרתה דובר אתר Ynet טוען כי הוא עומד מאחורי האמירה , ולפיה אתר Ynet הפסיק את ההתקשרות עם ערוץ אורות ולא להפך. הנתבעים לא זימנו לעדות את מר יניב לייבוביץ עימו בוצעה ההתכתבות , זאת אף למרות שמר ברקאי צירף לתצהירו קישורים לכתבות שפורסמו בסמוך לפרסום הכתבה ואף לאחר פרסומה (סעיף 9 לתצהירו) דבר הסותר את דברי דובר אתר Ynet. אם כן, התובע הצליח להוכיח שהפסקת ההתקשרות בוצעה על ידי מנכ"ל ערוץ אורות, וכי בהתאם להסכם, ניתנה הודעה בת חודשיים. הנתבעים מנגד, לא הצליחו להוכיח טענתם. העובדה כי הנתבעים בחרו שלא לזמן את מר לייבוביץ, רובצת לפתחם, שכן הלכה היא , כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ראו למשל: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245 (1990)).
על הנתבעים היתה מוטלת החובה לבדוק את אמיתות העובדות שסופקו להם "באופן בלתי רשמי" וזאת בטרם פרסומם ולא להסתפק בהודעות ווטס אפ, מקום בו בקלות ניתן לברר את העובדות. הנתבע העיד כי הכתבה נשוא התביעה הינה כתבת תחקיר. מצופה מכותב כתבת תחקיר, כי העובדות אשר יצויינו בכתבתו, תעבורנה בדיקה מקדימה.
זהות התובע
הנתבעים טוענים להיעדר יריבות, שכן "התובע הנכון" בתיק זה אינו מר זעירא, כי אם עמותת ראש יהודי, המשוייכת לדו"ח מבקר המדינה וכן עמותת אורות, שכן הפסקת ההתקשרות בוצעה עימה ולא עם התובע.
איני מקבלת טענה זו. הכתבה איזכרה באופן ברור ומפורש את התובע בכותרת המשנה, ויצרה מצג ולפיו התובע, המקורב לשר אריאל, הינו הגורם המשפיע בעולם עמותות המתנחלים ולפיכך קשור קשר ישיר לדו"ח מבקר המדינה. לו היה הנתבע מאזכר אך ורק את עמותת ראש יהודי, אכן לא היתה בפיו של התובע עילת תביעה בגין לשון הרע, אולם משהכתבה איזכרה באופן מפורש את התובע כקשור בקשר הדוק לעניין, הרי שלא ניתן לטעון להיעדר יריבות. כך אף לעניין הפרסום בעניין הפסקת ההתקשרות עם ערוץ אורות. בפסקה נשוא התביעה בכתבה נכתב מפורשות אף לעניין זה, כי יש לשייך את ערוץ אורות לזעירא (קרי לתובע). משבחרו הנתבעים לכתוב "ערוץ אורות מבית זעירא", הרי שבכך עירבו את התובע. אם כן, ל תובע עילת תביעה בגין לשון התובע כנגד הנתבעים.

סכום הפיצוי
א. הטענה לפיצויי בוז

הנתבעים טענו בסיכומיהם כי ככל וימצא כי אכן קיים לשון הרע בפרסום, יש לפסוק לתובע פיצויי בוז. הנתבעים מנמקים טענה זו בכך שהתובע הודה בפרוטוקול דיון ההוכחות, כי הוא "תופר מכרזים", כי יש בכוחו לשנות חקיקה על ידי כיפוף הקואליציה, וכן משום שהוא בונה דירות "מצ'וקמקות".
עוד טענו הנתבעים בהקשר לאמור, כי התובע מודה שפעילותו היא לא יותר מאשר תכנון מס משום שהוא מעדיף לתרום לעמותת "ראש יהודי" במקום לשלם מס הכנסה. לטענת הנתבעים, התובע אינו מכבד את מערכת המשפט, משום שהוא רוצה להפוך אותה למערכת בה תשלוט ההלכה היהודית.
דוקטרינת "פיצויי בוז" (contemptuous damages) קובעת כי בית המשפט רשאי , חרף קבלת טענותיו המשפטיות של תובע, לפסוק לו פיצויים בשיעור אפסי ( "the smallest coin of the realm"), וזאת ללא פסיקת הוצאות או אף תוך השתתן עליו (על התובע).
יש להחיל את דוקטרינת פיצויי בוז במצב בו עצם הגשת התובענה, חרף הטיעון המשפטי הנכון, מהווה עזות מצח ושימוש לרעה בהליכי משפט. עמד על כך המלומד ד"ר הרמן, בציינו:
"פיצויי בוז אינם פיצויים מופחתים במשמעות סעיף 65 לפקודת הנזיקין, הקובע שבית-משפט מוסמך להפחית פיצויים שחייב הנתבע לשלם אם התנהגות התובע הביאה את הנתבע לידי האשם, באשר פסיקת פיצויי בוז אינה פונקציה של התנהגות התובע שגרמה לנתבע לבצע עוולה, אלא היא פונקציה של התנהגות נלוזה של התובע בעצם הגשת התביעה" (ר' ד"ר ע' הרמן, מבוא לדיני נזיקין (המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, תשס"ו-2006, בעמ' 424).
הפסיקה הישראלית טרם הכירה בסמכות בית המשפט לפסוק פיצויי בוז. יש שביקשו לראות ב-ת"א (מחוזי ת"א) 1486/67 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, פ"מ תשל"ה (א) 83 (1974), בו נפסקו פיצויים בשיעור של לירה אחת בלבד במסגרת תובענה לפי חוק איסור לשון הרע כדוגמא לפסיקת פיצויים שניתן לסווגם כפיצויי בוז. זאת על אף שהדברים לא נקבעו בפסק הדין אשר נימוקיו אינם נגזרים מהדוקטרינה האמורה (דבריו של המלומד א' שנהר, לעיל, בעמ' 374-373).
ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (פורסם בנבו, 12.11.2006) (להלן: " עניין בן גביר") נפסקו בכל הנוגע להשמעת הביטויים "הנאצי הקטן הזה" ו - "נאצי מלוכלך וקטן", פיצויי בוז בסך 1 ₪. אבהיר כי האמור במקרה קיצוני בו התובע בחר להתבטא בצורה שזכתה לביקורת רבה ומשכך נפסק הסכום הנמוך .
ההלכה הפסוקה מאפשרת לבית המשפט לפסוק במקרה המתאים "פיצויים בסכום נומינלי", או פיצויים בסכום "פעוט", כאשר בית המשפט מוצא שהנתבע אמנם ביצע עוולה של פרסום לשון הרע, אך הוא לא גרם לתובע נזק ממשי או כאשר הפרסום גרם לתובע נזקים, אך התנהגות התובע מצדיקה פיצוי בסכום נמוך מהסכום הנדרש להטבת נזקיו.
מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם ראוי וניתן להחיל את דוקטרינת פיצויי בוז, מצאתי כעולה מנסיבות העניין כפי שפורטו עד כה, כי אין המקרה שבפניי מקרה בו יש לפסוק פיצויי בוז.
טענות הנתבעים באשר להתנהלות התובע משוללות יסוד וראיות ונסמכות על פירוש שלהם לפרוטוקול – כך בעניין תפירת המכרזים הנטענת, הבהיר התובע בעדותו כי מעולם לא טען זאת בפני כתב עיתון גלובס (עמ' 16 שורות 24 ואילך) . הנתבעים אף לא הביאו כל ראיה לקיומו של הליך לא תקין במכרז ואף הובהר על ידי התובע כי במכרז זכה גרעין לוד ולא התובע עצמו (עמ' 18 שורות 1-4); באשר לכפיית הסכמים קואליציונים – התובע הבהיר כי התראיין בנושא וביקש לעורר את הנושא בקרב הפוליטיקאים (עמ' 17 שורות 7-18) . אם כן, טענת הנתבעים כי התובע בז לשלטון החוק לא נתמכה ולו באסמכתא אחת. משכך ולאור האמור לעיל אני דוחה את טענת הנתבעים לפיצויים לבוז.
ב. גובה הפיצוי
בהתאם להוראות סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, רשאי בית המשפט לפצות את הנפגע בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. אוסיף, כי לעמדתי, מקום בו נדרש הפיצוי הסטטוטורי, אף לא נדרש לטעון שנגרם נזק, שכן קיימת חזקה ולפיה לשון הרע, מעצם טיבה, גורמת לנזק.
בבוא בית המשפט לשקול את שיעור הפיצוי, הוא בוחן בין היתר, את חומרת הפגיעה שאירעה, תפוצת הפרסום, האם הנתבעים התנצלו או הסירו את הפרסום הפוגעני, התנהגות הניזוק בקשר לפרסום ולאחריו, מניעי המפרסם – האם נהג בקלות דעת או מתוך כוונ ת זדון. כמו כן על בית המשפט לשקול את התכליות העומדות בבסיס הפיצוי בגין פגיעת לשון הרע ובהן התכלית ההרתעתית החינוכית המבקשת להעביר מסר לציבור בדבר הפסול שבדברי לשון הרע; התכלית התרופתית המבקשת להשיב את המצב לקדמותו והתכלית העונשית המבקשת להטיל סנקציה על המעוול, בפרט מקום פעל מתוך זדון. ראה בעניין זה ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp ואח' נ' עזור ואח' (22.7.15) וכן עניין בן גביר ורע"א 3614/97 דן אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ פד"י נג(1) 26,72.
בע"א 5452/04 עמירם מילר נ' שמואל כהן (2.11.04) נקבע כי "סכום הפיצויים שעל בית המשפט לפסוק בעוולת לשון הרע צריך לצאת מנקודת מבט ראשונית של האיזון הראוי והנכון בין השמירה על שמו הטוב של אדם הנפגע ובין חופש הביטוי של חברו הפוגע... רק לאחר מכן יש להביא בחשבון את יתר השיקולים הפרטניים".
במקרה הנדון ובפסיקת הפיצוי לקחתי במסגרת השיקולים את הנסיבות הבאות:
אופייה של הפגיעה וחומרתה – במקרה הנדון הנתבעים ביצעו קישור בין התובע לדו"ח השלילי שפרסם מבקר המדינה, כאשר הקישור, בוצע לעניין קבלת כספי תמיכות אסורים. שיוך זה שלא נמצא כי הוכחה אמיתותו , אינו נמצא ברף הנמוך של האשמות אשר מצביעות על יחסי הון שלטון אסורים.
תפוצת הפרסום – מדובר בפרסום באינטרנט שהינו נגיש לכל אדם. התובע טען, כי משך תקופה ארוכה כתבה זו היתה מבין הראשונות שעלו בעת הקלדת שמו באתר גוגל. הפרסום לא הוסר עד ליום זה ועל כן החשיפה לפרסום זה עודנה נמשכת.
מניעי הפרסום – מקריאת הכתבה עולה כי החלקים אליהם הפנה התובע, נועדו לפגוע בו ובשמו. במהותה הכתבה הינה לגיטימית, ככל ומביעה דיעה באשר לפעולת הגרעינים התורניים ול עמותת ראש יהודי, אלא שהפתיח של הכתבה מנותק מהתוכן האינפורמטיבי ומחווית הכותב במפגשים בהם נכח, הפתיח והקישור לדו"ח נועד להשחיר את שם התובע.
התנהלות הנתבעים לאחר הפרסום – הנתבעים נדרשו להסיר את הקטעים ה פוגעניים ולהתנצל, אך סירבו. בעניין זה חשוב להבהיר, כי הגם שמצאתי שהטענה שהתובע תרם לשר אריאל, אינה מהווה בנסיבות המקרה הנדון לשון הרע, הרי ששומה היה על הנתבעים לתקן עובדה זו שהתבררה כלא נכונה, עת פנה אליהם התובע. בפועל, הגם שהנתבעים יודעים כי העובדה שנכתבה אינה נכונה, הם בחרו להוסיף הסתייגות ולפיה "זעירא טוען כי הדבר אינו נכון ולכן המידע הוסר ". התנהלות זו יש לקחת בחשבון בעת פסיקת הפיצוי.
התובע אף טוען, כי שלח תגובה לכתבה שנשלחה וכי תגובה זו לא פורסמה במלואה. העובדה כי התגובה לא פורסמה במלואה אינה מהווה לשון הרע, כי אם אחד מהקריטריונים שיש לקחת בחשבון במסגרת פסיקת הפיצוי. במקרה הנדון לא צורפה התגובה המלאה אותה כתב התובע, כך שבית המשפט לא יכול היה לבחון תגובה זו וטענות הצדדים לגביה.
זהות הצדדים – הנתבעים טוענים , כי התובע הינו "איש ציבור" ועל כן הפיצויים שיפסקו לו, אם יפסקו, צריכים להיות נמוכים, באשר קיימים שיקולים המצמצמים את איסורי לשון הרע בשל החשיבות החברתית בהעברת ביקורת על אנשי ציבור. בפסק הדין בעניין איתמר בן גביר התייחס בית המשפט לשאלת הגדרת "איש ציבור". אדם יחשב כאיש ציבור, ככל שנגיעתו לענייני ציבור והשפעתו עליהם היא רבה יותר, וככל וגישתו לאמצעי התקשורת רבה. כל מקרה נקבע על פי נסיבותיו. התובע מבהיר כי הינו איש עסקים ולא איש ציבור, ומכל מקום טוען, כי אף איש ציבור שבחר בחיים ציבוריים, לא בחר להפקיר את כבודו האישי (ת.א. 56211-03-16 בנימין ושרה נתניהו נ' יגאל סרנה). במקרה הנדון אני סבורה, כי אין צורך לדון בשאלה האם התובע הינו איש ציבור, שכן, אף אם כך הדבר, אין המשמעות היא שניתן להטיל ב איש הציבור דופי, ולטעון כי קיבל באמצעות עמותת ראש יהודי כספים שלא כדין. כפי שהובהר לעיל, ביקורת הינה לגיטימית, אולם גם בכתיבת ביקורת והבעת עמדה באשר להתנהלות התובע והגרעינים התורניים, עדיין יש לפעול בתום לב. במקרה הנדון הנתבעים בחרו, הגם שאין כל ראיה התומכת בכך, לקשור את התובע לדו"ח מבקר המדינה ולהשליך מדו"ח זה עליו, תוך יצירת מצג שווא של יחסי הון שלטון. בעניין זה אפנה לע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (4.8.2008):
"גם איש ציבור החושף עצמו למערבולת החיים הציבוריים ומסכים בכך לקבל על עצמו מידה מסוימת של נטל חשיפה וביקורת ציבורית, אינו הופך בכך את שמו הטוב ואת כבודו האנושי להפקר. איש הציבור לא הסכים בנטילת תפקיד ציבורי להפקיר לחלוטין את כבודו האישי, והחוק, באיזונים שיצר, מגן גם על בעל תפקיד ציבורי לבל יהפוך שמו הטוב למרמס בכפוף למתן משקל ראוי לחופש הביטוי כערך ציבורי בעל חשיבות. החוק לא התיר בכל מצב מעשי השמצה והשתלחות באנשי ציבור בשם חופש הביטוי, ולא היקנה הגנה לפוגע גם אם הביטוי הוא הבעת דעה על איש ציבור בנסיבות בהן לא נתקיים בפוגע יסוד תום לב.."
התנהלות התובע – הנתבעים טוענים כי מדובר בתביעה על רקע פוליטי, הואיל והנתבעים מזוהים עם עמדות שמאל. איני סבורה כי במקרה הנדון התביעה שהוגשה הינה תביעה נקמנית או שתכליתה הינו פוליטי או כי מדובר ב"תביעת השתקה" . אני סבורה כי לנוכח הדברים שנכתבו בכתבה, התובע אכן ניזוק ונפגע, עת שוייך שלא כדין לדו"ח שלילי שפורסם על ידי מבקר המדינה. בשים לב כי במקרה הנדון אין עסקינן בקיומו של אפקט מצנן, בפערי כוחות כלכליים משמעותיים בין הצדדים או בטענות סרק משפטיות או תביעה בסכום מופרך.
עוד אציין, כי גם סוגיית הפסקת ההתקשרות עם Ynet נכללת בקביעת הפיצוי, אולם שם מדובר ברף הנמוך של לשון הרע וזאת, בין היתר, בהינתן כי אין מדובר בשיוך עבירה פלילית או מוסרית לתובע בעניין זה.
לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה הנדון, לרבות מכלול השיקולים שהועלו לעיל, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪. בשים לב, כי גובה הפיצוי במסלול הסטטוטורי, נתון לשיקול דעת בית המשפט.
כתבה מתקנת
במסגרת תביעתו, ביקש התובע סעד בדמות כתבה מתקנת וזאת מלבד הפיצוי הכספי, זאת כעולה מסעיף 9(א) (2) לחוק. עסקינן בכתבה שפורסמה בשנת 2017 . נראה כי סעד כתבה מתקנת בשלב זה עלול לגרום לתובע יותר נזק מתועלת. בהינתן כי קיימת חלופה בדמות פרסום פסק דין זה, שבו הובהרו הדברים, יש בכך משום מתן מענה גם לסעד הכתבה המתקנת.
סוף דבר
לנוכח המפורט לעיל, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 15,000 ₪ וכן ישאו בהוצאות בסך 1,258 ₪ ושכר טרחה בסך של 4,000 ₪.
במסגרת פסיקת שכר הטרחה נלקחו בחשבון שיקולי יעילות וכן התנהלות הנתבעים במסגרת ניהול ההליך, לרבות צירוף עשרות נספחים בלתי רלוונטים, והגשת תצהירים בלתי רלוונטים להליך.
הנתבעים יסירו את הכתבה מהאתר בתוך 7 ימים , כאשר שמורה להם הזכות לתקנה ולהשמיט ממנה את הקטעים שנקבע לגביהם כי מהווים לשון הרע.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר תש"פ, 16 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.