הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 21681-10-18

לפני
כבוד ה שופטת מיכל שרביט

התובע
פלוני
על-ידי ב"כ עו"ד ערן שמואל

נגד

הנתבעת
שומרה חב' לביטוח בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד רחל הראל מצלאוי ועו"ד אליהו סלמן

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. זו קבעה לתובע נכות בשיעור 10% בתחום האורתופדי בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה צווארי ונכות בשיעור 5% בתחום הנוירולוגי בגין פגיעה שורשית צווארית; והכל בקשר לתאונת דרכים שעבר התובע ביום 20.2.17 ושהוכרה כתאונת עבודה.

טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי לפני הוועדה לא עמד תיעוד רפואי רלבנטי של התובע אשר יכול היה לשנות ממסקנתה. בהקשר זה הנתבעת מפנה לתיעוד רפואי שממנו עולה כי התובע סבל מכאבים ומגבלות בתנועת הצוואר ובעמוד שדרה צווארי בעקבות תאונת עבודה קודמת מיום 7.8.16, כמו גם בעקבות תאונת דרכים מיום 22.4.18 המאוחרת לתאונה הנדונה אך קודמת למועד קיום הוועדה מדרג ראשון ביום 10.5.18 ולבדיקתו על-ידי הוועדה לעררים ביום 29.7.18. עוד טוענת הנתבעת כי הוועדה הרפואית לעררים לא הסבירה את הפער בין קביעתה בנוגע לקיומה של נכות נוירולוגית בשיעור 5% לעומת קביעת הוועדה מדרג ראשון כחודשיים וחצי קודם לכן אשר קבעה כי לתובע אין כל נכות בתחום זה. כמו כן טוענת הנתבעת כי לפני הוועדה הרפואית לעררים עמדה חוות דעת פרטית מטעם התובע שהשפיעה על החלטתה; וכי התובע זכה ליתרון בכך שהיה מיוצג על-ידי עורך דין לפני הוועדות ובכך הופר האיזון ונפגעה הגנתה.

התובע טוען מנגד כי הוועדה הרפואית לעררים הייתה מודעת לתיעוד הנוגע לתאונה מיום 7.8.16 שכן מסמך "נכות מעבודה" מתאריך 7.8.16 מצוין ברשימת המסמכים שעמדו בפני הוועדה ומעיד על כך שנחשפה לכלל החומר הרפואי ביחס לתאונה זו. עוד מציין התובע כי גילה על תאונה זו ועל תאונות קודמות בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות שהגיש למוסד לביטוח לאומי ביום 30.5.17 וכי וועדה רפואית מיום 27.9.17 קבעה כי לא נותרה לו נכות צמיתה בעקבות תאונה זו. ביחס לתאונה מיום 22.4.18 טוען התובע כי זו הוכרה כתאונת עבודה וככזו פרטיה ידועים למוסד לביטוח לאומי וכלל החומר הרפואי ביחס אליה מצוי היה לפני הוועדה לעררים שהתקיימה כשלושה חודשים לאחריה; וכי מכל מקום התובע קיבל בגינה אך טיפול רפואי ראשוני במיון ולא נדרש לקבלת טיפולי רפואי נוסף בהמשך. כן טוען התובע ביחס לחוות הדעת הפרטית כי הדין אינו שולל הבאת חוות דעת רפואית מטעם הנפגע; כי זו לא התקבלה על-ידי הוועדה הרפואית לעררים אלא בחלקה בלבד; וכי הוועדה ביססה את מסקנתה על תוצאות הבדיקה הקלינית שביצעה לתובע ועל המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה שהם מקורות עצמאיים ונפרדים מחוות הדעת הפרטית.

על-פי ההלכה המושרשת היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים בהתקיים נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. "תחת אותם חריגים חוסה קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה." (רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פיסקה 11 והאסמכתאות הנזכרות שם (10.1.2018)). "כאלה הם המקרים, בהם לא ידעו חברי הוועדה הרפואית על קיומה של תאונה נוספת שבה נפגע הנפגע, לאחר התאונה שבגינה הוא טוען לפגיעה בפניהם." (רע"א 3123/02 קליר נ' עזבון בקנשטיין (5.5.2002)).

מן הכלל אל הפרט. צודק התובע כי ועדת העררים הייתה מודעת לתיעוד הרפואי הנוגע לתאונה הקודמת שעבר ביום 7.8.16. מעבר לכך שמסמך "נכות מעבודה" מאותו תאריך צוין מפורשות ברשימת המסמכים שעמדו לפני הוועדה הרי שהוועדה גם הפנתה לתאונה זו בפירוט הממצאים בבדיקתה: "ראה תיק 7.8.16 נכות מעבודה".

שונים הם פני הדברים ככל שמדובר בתאונה מיום 22.4.18. לא נמצא כל זכר לתאונה זו ולתיעוד רפואי הנוגע לה, לא ברשימת המסמכים שעמדו לפני הוועדות, לא מפי התובע ולא בהתייחסות הוועדה לעררים לממצאי בדיקות וצילומים ובבדיקתה את התובע. כזכור הגם שתאונה זו מאוחרת לתאונה הנדונה היא אירעה קודם לבדיקת התובע על-ידי ועדת העררים. התיעוד הרפואי שהמציאה הנתבעת ביחס לתאונה זו מיום 22.4.18 מלמד כי גם במסגרת תאונה זו נפגע התובע בצווארו ובגבו תוך ממצא של מוגבלות במוטוריקה. כך בסיכום שחרור בחדר המיון בשערי צדק ביום התאונה 22.4.18 התלונן התובע על נימולים בידיים ובבדיקתו נמצאה רגישות קלה של עמוד שדרה צווארי ידועה אמנם מן העבר וצוין שהתובע אינו משתף פעולה עם הבדיקה כעת. שלושה ימים לאחר מכן ביום 25.4.18 נבדק התובע על-ידי האורתופד ד"ר מור מאיר שמצא בבדיקה גופנית " מוגבלות בתנועות בצוואר, גב שמלווים בכאבים, מוגבלות במוטוריקה." ממצא דומה נמצא גם בבדיקה גופנית מיום 4.5.18 על-ידי אותו רופא וזאת בהמשך לתלונות התובע על " כאבים בצוואר וגב מאז שנפגע" בתאונה מיום 22.4.18. ממצאים אלה דומים לממצאים שנמצאו בבדיקת התובע על-ידי הוועדה לעררים לאחר התאונה הנוספת מיום 22.4.18, והם נוגעים גם להיבט האורתופדי וגם להיבט הנוירולוגי של הנכויות שנקבעו על ידה בקשר לצוואר.

אם אכן כטענת התובע הוועדה הרפואית לעררים הייתה מודעת לקיומה של התאונה הנוספת - המאוחרת לתאונה הנדונה אך קודמת לבדיקתה - מצופה היה כי תתייחס אליה באורח מפורש ובפרט לשאלת הקשר האפשרי בין הממצאים שמצאה בבדיקתה לתאונה זו בה נפגע התובע בצווארו גם כן. זאת לא עשתה (ראו בהקשר זה : עניין קליר; וראו והשוו גם: רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 4 (18.11.2001); וכן רע"א (מחוזי י-ם) 28452-12-12 אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 12 (27.1.2013)). משאין כל אזכור לתאונה מיום 22.4.18 בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים קם חשש שהוועדה לא נתנה דעתה לקיומה וייתכן כי אילו הייתה נותנת דעתה לכך הייתה מגיעה למסקנות שונות (ראו: עניין פלונית; וכן רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (8.4.2013) ).

די באמור כדי להיעתר לבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים ביחס לנכות הנובעת מן הפגיעה הצווארית הן בתחום האורתופדי הן בתחום הנוירולוגי. נוכח מסקנתי זו אין לי צורך להידרש ליתר הטענות שהועלו. בשים לב לראיות שהוצגו כאמור על ידי הנתבעת אני קובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי נסתרה ועל כן אני נעתרת לבקשת הנתבעת למנות מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירולוגיה. החלטת המינוי ניתנת בנפרד.

ניתנה היום, כ' שבט תש"פ, 15 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.