הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 21007-08-11

בפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

התובעת

מסלמני גרופ בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד סרור מארון

נגד

הנתבעים

1. יוסף פרץ
ע"י ב"כ עוה"ד אהוד אייזנברג

2. דני פרץ
ע"י ב"כ עוה"ד נחום הרפז

פסק דין

בפני תביעות שטריות הנסמכת על שני שטרי חוב
הנתבעים הם אחים, בזמנים הרלוונטיים החזיקו במניות בחלקים שווים בחב' המרכז לבית ולגן בע"מ והיו בעלי זכות חתימה לחייב בחתימתם את החברה.
התובעת סיפקה סחורה לחב' מרכז בית וגן. בתחילה סיפקה סחורה במזומן, אולם לקראת חג פסח 2010 אפשרה רכישת סחורה בשווי העולה על 100,000 ₪ בתמורה לשיקים דחויים. חלק מהסכום שולם, אולם שני שיקים על סך 40,000 ₪ ז"פ 8/4/10 ו-36,000 ₪ ז"פ 24/4/10 בוטלו (ת/1) והוחלפו בשלב כלשהו בסדרה של שיקים בפריסה ארוכה יותר מ-25/12/10 ועד 8/5/11, (ת/4 15 שיקים) . גם שיקים אלו חוללו. חב' המרכז לבין ולגן נותרה חדלת פרעון ולכן ביקשה התובעת להיפרע מן הנתבעים אישית , באמצעות שטרי החוב שהחזיקה ואשר עליהם הם נחזים להיות חתומים כערבים לחובות החברה.
מדובר בשני שטרי חוב על סך 75,000 ש"ח כ"א, שנערכו בין התובעת לבין חב' המרכז לבין ולגן בע"מ. שטר אחד נושא תאריך 21/10/09, עליו מתנוססת בסעיף 9 חותמת החברה וחתימה, ובתחתית העמוד נרשמו שמות הנתבעים ופרטיהם כערבים. ליד שמו של יוסי פרץ מופיעה חתימה שדומה לזו שבאמצע העמוד ואילו ליד שמו של דוד פרץ נותרה השורה של החתימה ריקה. בשטר נרשם כי הוא נחתם בפני "דני לוי + רפי צרויה". דני לוי – סוכן מכירות של התובעת ואילו רפי צרויה היה המנכ"ל שלה באותה עת. (להלן: השטר הראשון, או נספח ב').

שטר חוב שני על סך 75,000 ₪ נושא תאריך 21/10/10 נחתם בפני דני לוי. מופיעה בו חותמת חב' המרכז לבית ולגן בע"מ וחתימה. בתחתית העמוד ליד שמו של יוסי פרץ כערב מופיעה חתימה דומה לזו שמופיעה בצמוד לחותמת החברה. (להלן: השטר השני, או נספח ג').
תצהיר מנה"ח התובעת על נספחיו הוצא מתיק הראיות בשל אי התייצבות המצהיר להיחקר , אולם העתקי השטרות הופקדו בתיק ההוצל"פ ואף הוגשו בשנית בדיון (כשעליהם מופיעה חתימה של יוסי פרץ עת לקח השטרות המקוריים מב"כ התובעת לבדיקת מומחה, ביום 14/7/13 , מוצגים "1" ו"2"). הם כונו בפרוטוקול נספחים ב' וג' בהמשך לסימון שהופיע עליהם בתצהיר התובעת.
נפתחו שלושה תיקי הוצל"פ בגין שני שטרות אלו (כנגד כל אחד מהנתבעים לחוד וכנגד שניהם ביחד), על אף שהוצהר על ידי התובעת כי מדובר למעשה בערבות אחת המוגבלת ל-75,000 ₪. בכל אחד מהתיקים הוגשה התנגדות והדיונים בהם אוחדו, באשר מדובר בחוב אחד ובמסכת עובדות אחת. למען הסר ספק הצהיר זאת בשנית ב "כ התובעת בסוף סיכומיו בע"פ ביום 13/9/16).
הנתבעים כפרו בחתימתם על שטרי החוב כערבים לחובות חב' מרכז לבית ולגן. כל אחד מהנתבעים רמז או האשים את אחיו בזיוף וכן לא פסל האפשרות כי חתימתם זויפה על ידי מי מנציגי התובעת.
בחודש יוני 2013 מסרה המומחית לכתב יד מלי קדוש את חוות דעתה, מטעם דוד פרץ, כשהיא בחנה את השטר הראשון המקורי (נספח ב') .
ב-14/7/13 נלקחו שני השטרות המקוריים על ידי יוסי פרץ לצורך בחינתם, בחודש אוגוסט 2013 מסר המומחה לכתב יד עו"ד יונתן נפתלי את חוות דעתו לגבי שני השטרות .
ב-28/10/14 ביקש ב"כ דוד פרץ השטרות המקוריים פעם נוספת להשלמת חוות הדעת הגב' קדוש, אולם הסתבר כי הם אבדו. לטענת ב"כ התובעת שהחתים את יוסי פרץ בעת שלקח, השטרות לא הוחזרו לו. לטענת יוסי פרץ, החזיר השטרות לב"כ התובעת.

הראיות
מטעם התובעת העיד סוכן המכירות דני לוי אשר טען כי שני השטרות נחתמו בפניו, הראשון על ידי דוד פרץ (אם כי החתימה ירדה שורה מתחת ומופיעה ליד שמו של יוסי פרץ). בעת שדוד חתם היה נוכח גם המנכ"ל רפי צרויה, החתימה היתה בשעות הערב במשרדי התובעת. לגבי השטר השני זה נחתם על ידי יוסי פרץ בחנות של הנתבעים . לטענתו נפלה טעות בתאריך השטר השני כיוון שהשטר נחתם למחרת היום שבו נחתם השטר הראשון או ימים ספורים לאחר מכן, דהיינו בחודש אוקטובר 2009 ולא ב-21/10/10.
מטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם וכן הוגשו מטעם כל אחד מהם חוות דעת מומחה לזיהוי כתב יד: עו"ד יונתן נפתלי מטעם יוסי פרץ והגב' מלי קדוש מטעם דוד פרץ .
המומחה נפתלי התייצב להיחקר על חוות דעתו ואילו הגב' מלי קדוש לא התייצבה, משום שהצדדים שכנגד לא ביקשו זאת.
המומחה נפתלי בדק את שני השטרות וקבע כי "קיימת אפשרות סבירה שחתימות המחלוקת לא נחתמו על ידי חותם הדוגמאות", קרי; יוסי פרץ, ו אילו המומחית קדוש ש בדקה את השטר הראשון בלבד קבעה כי "ברמת סבירות אפשרית שהחתימה במחלוקת היא אינה חתימה אותנטית של מר דוד פרץ כי אם חתימה מזויפת". על פי המדרג שצרף כל מומחה, קביעת המומחה נפתלי מצויה רמה אחת מתוך ארבע, זו שמעל ה-0 /שקילות ואילו על פי המדרג שצרפה המומחית מלי קדוש קביעתה היא בשתי רמות מתוך הארבע, כשה-0 מכונה - ""no conclusion , לכאורה מידת וודאות גבוהה יותר, אולם שני המומחים נקבו במלים אפשרות סבירה או סבירות אפשרית.

גובה החוב
תצהירי הנתבעים התמקדו בכך שחתימותיהם זויפו. בפתח דיון ההוכחות הוצהר במשותף ע"י ב"כ שני הצדדים כי "אין כל טענה לאי קבלת סחורה..." (פרו' עמ' 18 ש' 28). משמעות הצהרה זו בדיני השטרות היא שאין כל טענה לכשלון תמורה, מלא או חלקי. איש מהנתבעים גם לא טען כי פרע את החוב, כולו או חלקו. אמנם, יוסי פרץ כפר בחוב באופן כללי בטענה כי אי ן לו "שמץ של מושג מה נרכש מהמשיב ואם הסחורה סופקה על ידי המשיב " משום שלא היה מעורב בשום דרך (תצהיר התנגדותו לביצוע השטר), אך הצהרה זו נסתרה על ידו , עת הודה בחקירתו הנגדית כי ידע אודות עסקה גדולה בסכום של כ-100,000 ₪ (פרו' עמ' 24 ש' 15,16, 21).
דוד פרץ בהתנגדותו התייחס אך ורק לכך שהחתימה בתחתית השטר אינה חתימתו ולא טען דבר וחצי דבר אודות אי קבלת סחורה או תשלום בגינה . בחקירתו הנגדית אישר שהחברה שלו ושל אחיו חייבת לתובעת הכסף (פרו' עמ' 35). למרות האמור, בסיכומי באי כוח הצדדים בע"פ, נעשה ניסיון להרחיב חזית ולכפור גם בגובה החוב ולא רק בחתימה .
ב"כ יוסי פרץ טען כי בכל תיק הוצל"פ נקבע גובה חוב אחר, אולם עיון בבקשות לביצוע שטר (מוצגים 2 ו-3) מלמד כי מדובר בשטר חוב בסך 75,000 ₪ כאשר גובה החוב המצוין הוא סכום השטר בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הפרעון ועד ליום הגשת הבקשה, ועוד צוין במפורש כי החייבים שילמו 0.00 ₪ ע"ח השטר.
נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי גובה החוב אינו שנוי באמת במחלוקת ובכל מקרה, איש מהנתבעים לא הוכיח כי הסכום צריך להיות נמוך מ-75,000 ₪ קרן.

השאלה השנוי ה במחלוקת
השאלה ששנויה במחלוקת היא אחת מצד כל נתבע – האם הוא חתום כערב על גבי אחד משטרי החוב של החברה המרכז לב ית ולגן בע"מ, בהיותו אחד ממנהליה ובעל 50% ממניותיה.
כאמור, התביעה היא תביעה שטרית, שטרי החוב על פניהם נחזים להיות תקינים, התמורה ניתנה, טענת "פרעתי" לא נטענה , ולכן נטל השכנוע עובר לנתבעים, להוכיח חתימה מזויפת ופטור מחבות עקב כך.

דיון בראיות והכרעה
עדות סוכן המכירות - דני לוי
דני לוי עבד אצל התובעת משנת 2007. הוא סיפר כיצד ערב אחד המנכ"ל רפי צרויה קרא לו להגיע למשרד להכיר לקוח חדש. הוא פגש במשרד את דוד פרץ שביקש לרכוש סחורה בסכום של 56,000 ₪ וסוכם כי ירכוש במזומן, דהיינו הסחורה תסופק לאחר פרעון השיק. וכך הענין עבד תקופה מסוימת, בכל יום ראשון פגש דני את דוד, קיבל הזמנות בממוצע של 15,000 ₪, קיבל שיקים בסכום התואם להזמנה, כשהסחורה סופקה לאחר פרעון אותו שיק. לקראת פסח בתמורה לרכישת סחורה מראש בשווי של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, קיבל דוד הנחה, ניתנו שלושה שיקים וסוכם כי לאחר כל פרעון שיק תסופק סחורה בשווי המתאים. בינתיים התחלף המנכ"ל צרויה ובמקומו נכנס "גיל וקס בחור נחמד חסר ניסיון" יום אחד כשביקשו להחנות רכבם בחניית החנות של הנתבעים הכיר דני למנכ"ל החדש את הלקוחות וסיפר לו שאיתם העסקאות הן במזומן, המנכ"ל החדש שהתרשם מהחנות הגדולה הציע "תן להם אויר" ולחלק לתשלומים . באותה עת טרם נפרעו שני השיקים ע"ס 36,000 ו-40,000 (ת/1). יתרת הסחורה סופקה באישור המנכ"ל ולאחריהם השיקים חוללו, כפי שחשש מתחילה סוכן המכירות.
על פי עדותו של דני לוי, השטר הראשון נחתם בנוכחות המנכ"ל הקודם רפי צרויה, לפני שהחלה התובעת לעבוד עם דוד וחב' המרכז לבית ולגן, ביום 21/10/09 ואילו השטר השני נחתם מספר ימים לאחר מכן, גם כן בשעות הערב, בחנות של הנתבעים. לחתימתו של יוסי פרץ היה עד רק דני לוי. (פרו' עמ' 18)
ב"כ הנתבעים ניסו להטיל דופי בדברי העד ונרמז כאילו היה לו מניע אישי בשל תביעה שהגיש נגד התובעת בנוגע לשכרו, לאחר שעזב. העד השיב כי מעולם לא סרב להעיד, הוא קיבל את כל הכספים שהגיעו לו לפני כשנה. ב"כ הנתבעים בסיכומיו סבר שיש כאן סתירה נוכח הודעת ב"כ התובעת לענין אי המצאת תצהיר עדות ראשית של העד, אולם עיון בהצהרת ב"כ התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 28/9/14 בפני המותב הקודם, מלמד כי הסירוב היה של באת כוח העד בתביעה שהגיש נגד התובעת בבית הדין לעבודה, ולא של העד עצמו. כידוע, מנוע עורך דין לפנות לצד מיוצג שלא באמצעות בא כוחו, גם אם הוא זקוק לעדותו בהליך אחר . נכונותו של העד להעיד באופן הגון ו" מה שמגיע לאחרים מגיע לאחרים" (עמ' 19 ש' 25) נתמכת בכך שהגיע להליך הגישור שהתקיים בין הצדדים. (עמ' 18 ש' 26 ) הליכים אלו הסתיימו ב 7/6/12 על פי הדיווח בתיק, ואילו התביעה שהגיש העד נגד החברה הסתיימה שלוש שנים מאוחר יותר, כך שהניסיון לקשור בין טענות שהיו לעד נגד החברה בה עבד לבין מהימנות עדותו בתביעות שלפני , לא צלח בעיני.

לענין הצורך בשתי החתימות של הנתבעים כערבים לחובות החברה שלהם, הסביר דני לוי, כי היות ושניהם היו בעלי החברה "הייתי צריך את החתימות של שניהם" (עמ' 20 ש' 14) וכי מדובר בנוהל של החברה "מי שפותח כרטיס לקוח חותם על שטר חוב, היה לנו סדר בחברה, היה טפסים ובלי חתימה על שטר זה אף אחד לא מקבל ואין פתיחת לקוח", גם כאשר הסחורה נרכשת במזומן. "כן, כי בחברה לא מאשרים". (עמ' 21, ש' 14-17) , "החברה בגלל שהיתה רשומה על שניהם, שני אחים, אין מצב שהסחורה היתה יוצאת בלי פתיחת לקוח. (עמ' 22 ש' 23-26). לענין קיומם של שני שטרות במקום שטר אחד עם חתימת שני הערבים הסביר: "שהשטר חוב הראשון נשאר במשרד ולקחתי טופס והחתמתי את יוסי בחנות. אני לא עורך דין, הם אחים, שותפים, קנו ביחד, וזה משחק שלהם הכל" (פרו' עמ' 22 ש' 25-26).
מהימנה וסבירה בעיני הנמקתו של עד התביעה בענין דרך פעולת התובעת בעת שהיא מתקשרת עם לקוח חדש.
לענין המועדים השונים שנרשמו בשני שטרי החוב, העד עמד על כך שהתאריך בשטר השני – 21/10/10 שגוי וכי גם שטר זה נחתם לפני העסקה הגדולה לקראת פסח. בנקודה זו טוענים שני הנתבעים, כל אחד מהמניע האישי שלו, כי השטר השני נחתם ב-2010 ולא ב-2009 . דוד פרץ שמכחיש כי חתם על שטר החוב ב-2009 כערב, אך מודה שחתם כמורשה החתימה של החברה, טוען כי הערבות נלקחה מאחיו ב-2010, עת העסק עבר לניהולו הבלעדי: "כן, ב-8/10 הפסקתי להיות בחנות בכלל והפסקתי לחתום. התנתקתי מכל דבר בחברה" (עמ' 34, ש' 8 -10 ועמ' 33 ש' 22) , ואילו יוסי פרץ שמכחיש בכלל את חתימתו על שטר החוב בכל מועד שהוא, טוען באמצעות בא כוחו ובשם ההגיון כי אין סבירות "שיתנדב ויחתום על ערבות אישית על חוב עבר של החברה שהוא לא ערב כלפיה" (סיכומיו, פרו' עמ' 45 ). הגיון זה מביא את בא כוחו למסקנה כי השטר זויף על ידי דוד פרץ שרגיל לזייף חתימת אחיו ונתפס עושה זאת בהליך קודם של חברת אשראי , אולם בשם אותו הגיון ניתן להגיע גם למסקנה אחרת סבירה הרבה יותר, והיא שדני לוי דובר אמת והשטר נחתם בסמוך לתחילת העבודה עם חב' המרכז לבית ולגן ולפני היווצרות החוב נשוא התביעות שלפני, באותה עת לא היתה מניעה ליוסי פרץ לסרב לחתום ואם היה מסרב, לא היו מסופקות לחברה שלו סחורות .
את עדותו של דני לוי מצאתי אמינה, יחד עם זאת עדותו אינה מספיקה לקביעת המועד המדויק שבו שטר החוב השני נחתם. מצד שני, ההכרעה בשאלה זו, אינה חשובה לתקיפות השטר, כל עוד לא תתקבל טענת הזיוף של יוסי פרץ והיא גם אינה משפיעה על תקיפות השטר הראשון כלפי דוד פרץ .

עדות יוסי פרץ
יוסי טען כי לא חתם על שטר החוב השני, לא בשם החברה ליד חותמת החברה ולא ליד שמו כערב. ברצותו לשכנע כי זו כלל אינה חתימתו טען בחקירתו הנגדית כי הוא חותם בשמו "יוסי פרץ" ועל כן מדובר בזיוף ברור וחד משמעי השיב: "לא זכור לי אף פעם שאני חותם בצורה של קשקוש" (פרו' עמ' 24 ש' 31) והנה מסתבר כי ע ל תצהיר ההתנגדות שלו (ת/6) חתם ב"קשקוש", אותו הדבר על יפוי הכח שמסר לעורך דינו ביום 24/7/11 (מופיע בתיק ביהמ"ש).
הרהיב יוסי לטעון בביטחון ובלהט כי מי שזייף חתימתו הוא סוכן המכירות של התובעת: " חד משמעית. לפי הדף הזה (שטר החוב השני-מ.ק.) דני חתם. דני יודע את מס' הפלא' שלי, ת.ז. שלי והכל, מכוח זה שהוא היה בא לפעמים והיה רואה אותי, אולי שאל את מנהלת החשבונות מה תעודת זהות שלי...". (פרו' עמ' 25 ש' 5), דקות ספורות לאחר מכן ירדה מידת הוודאות: "קודם כל אמרתי אולי דני זייף"... "אני מעריך שהוא זייף", "או דני או דוד, לא יודע מי חתם בשמי, מעולם לא נחתמה חתימה כזו" (פרו' עמ' 27 ש' 17).
את האפשרות לפיה דני זייף, העלה יוסי רק בדיון ההוכחות. לו באמת סבר שדני זייף, מן הראוי היה להעלות טענה זו קודם לכן, ולאפשר למומחה כתב היד מטעמו לבדוק זאת.
זאת ועוד, הוצגו בפני יוסי פרץ שיקים שנחזים להיות חתומים גם על ידו, גם לגביהם טען כי הם זויפו וכי כאשר ביקש בבנק "באמצע 2009 או תחילת 2010" שרק שתי חתימות יחייבו ולא כמו שהיה קודם לכן חתימה אחת של אחד השותפים, "לאור המצב שעשיתי שתי חתימות קרה מצב שאחי היה חותם גם את חתימתי כחתימה שניה, לא היו מחכים שאגיע לחתום את השיקים פעם בשבוע, הוא היה חותם" (עמ' 24 ש' 9-11). מדבריו נדמה כי היה מודע לכך בזמן אמת כי אחיו חותם בשמו ולא אמר דבר.
בהתחשב בכך שסחורה של התובעת סופקה לחברה, הכספים שהתקבלו בגין מכירתה סייעו בסילוק חובות החברה, כאשר לתובעת ניתנו שיקים מזויפים או כאלו שניתנה הוראת ביטול לגביהם (ת/ 1 ות/4) , על אף שהסחורה סופקה, קשה שלא להסכים עם דני לוי לגבי תחושותיו הכבדות אודות שני הנתבעים וחשדו כלפיהם (פרו' עמ' 16 ש' 21, עמ' 17 ש' 9, עמ' 21 ש' 27).
עדותו של יוסי פרץ היתה בלתי מהימנה עלי, ניכר כי רצה להרחיק מעליו כל חוב ותשלום של חברה שהיה שותף בה ב-50% יחד עם אחיו , הוא הגדיר עצמו "אורח בחברה של בית וגן" (פרו' עמ' 23 ש' 24). מעבר לכך שמדובר בהגדרה מיתממת, איני רואה כל חשיבות לשאלה כמה היה נוכח בפועל בחנות ברח' כנפי נשרים, די שהיה נוכח שם לפחות פעם בשבוע, או מספר שעות כל יום, כדי שאאמין לדני לוי שבעת שהגיע לחנות, החתים את יוסי פרץ על שטר החוב. גם יוסי פרץ אישר כי ראה את דני לוי "דני לוי יודע את מס' הפלא' שלי ת.ז. שלי והכל, מכוח זה שהוא היה בא לפעמים והיה רואה אותי..." (פרו' עמ' 25).
תגובתו של יוסי פרץ למראה השיקים המקוריים (ת/4) שהוחזרו מסיבות א.כ.מ, חשבון מוגבל או נ.ה.ב. היתה: "משהו פה מאוד מוזר ולא מובן, אין חתימה כזאת, לא קיימת חתימה כזאת לא לי ולא לדוד" (פרו' עמ' 26 ש' 27). האם גם ה חתימות על השיקים זייף דני לוי, זאת אפילו יוסי הבין שלא יוכל לטעון, כיוון שהמשמעות היא שדני לוי קיבל לידיו שיקים ריקים ועשה בהם כרצונו.
ליוסי פרץ יש מגוון גדול של חתימות, ראו נספחים לחוות דעת המומחים, תצהירו, יפוי כח שחתם וכן דוגמאות חתימה שהתבקש בעת הדיון לחתום (ת/2), כך שלא אתפלא אם במכוון לא הקפיד על חתימה אחת וידועה, מה שגרם לחוות דעת הפוכות של שני המומחים לכתב היד ולהחזרתם של חלק מהשיקים (בנוסף לעילת הביטול) . אגב, איזו סיבה היתה למי מהנתבעים לבטל חלק מהשיקים הדחויים שנמסרו לתובעת לפני מועד פרעונם, אם הודו בקבלת הסחורה? התשובה האפשרית היא שרצו להימנע ממצב של הגבלת החשבון וידעו כי לשיקים אלו לא יהיה כיסוי, עד אשר איבדו שליטה לגמרי והשיקים הוחזרו בשל אי כיסוי מספיק ואח"כ בשל הגבלת החשבון (הידרדרות המצב לפי מועדי השיקים וסיבות החזרתן מודגמת בשיקים ת/4).

עדות דוד פרץ
דוד פרץ לא יכול היה לשאת את עדותו של אחיו יוסי פרץ, שהיתה שקרית בעיניו כמובן וגם לא את זו של המומחה נפתלי שטען כי דוד זייף חתימותיו של יוסי, כפי שעשה עוד קודם לכן כשמונה מומחה מטעם בית המשפט בתביעה כספית של חברת האשראי. וכך יצא ונכנס לאולם לפרקים, (עמ' 28-30). את המומחה כינה "השקרן" (עמ' 38 ש' 1), ואת מינויו כמומחה בית משפט בתביעה של חב' לאומי קארד כינה מינוי " בכסף", לאחר שסירב לשאת בשכ"ט המומחה (עמ' 38 ש' 17, 19). כולם חשודים בעיניו כשקרנים וזייפנים, הוא לא פוסל אפשרות שכל אחד מהתובעת יזייף גם לא בא כוחה. "כל החברה, זה יכול להיות דני או רפי, או משהו מהחברה, יכול להיות אתה, סליחה" (פרו' עמ' 36 ש' 14).
עדותו של פרץ מונעת מאינטרס ברור שלא להיות מחויב בכל סכום נוסף על אלו שכבר חויב בהם בשל חתימותיו או ערבותו לחובות חב' המרכז לבין ולגן. העוינות שחשו האחים זה לזה הורגשה היטב במהלך ישיבת ההוכחות. גם הוא כמו אחיו ניסה בכל מאודו להתרחק מכל חתימה או חותמת, עד כדי כך שכפר בכך שהחותמת היא של החברה וכי כל אחד אחר יכול לעשות שימוש בחותמת כמו זו של החברה, וזאת על אף שבכל שנות פעילות החברה , מ-2005 ועד 2012, לא נתקלו באירוע אחד שבו חותמת החברה זויפה (פרו' עמ' 35).
דוד פרץ הודה כי חתם על שטר החוב הראשון בשם החברה ונאלץ אחרי מספר שאלות לוותר על הטענה כי אולי חותמת החברה מזויפת. הודאתו תומכת בכך שחתם בפני דני לוי ורפי צרויה, כפי שכתוב בשטר החוב וכפי שהעיד דני לוי .
בענין חתימת הערב הנחזית להיות שלו, אך נמצאת מול שורת פרטי יוסי פרץ, בתצהיר התנגדותו לשטר היתמם וטען: "איני מבין כיצד נפתח נגדי תיק הוצאה לפועל כאשר אני לא חתום על שטר החוב" (ס' 4 וס' 11 לתצהירו מיום 11/8/11 מופיע בתיק 36470-09-11), הוא שמר את הטענה לפיה חתימתו זויפה לתצהיר שהוגש ב-2014 ואת הטענה שדני לוי זייף או כל אחד אחר מהתובעת למועד ההוכחות, ולכן אגב, הטרוניה של ב"כ יוסי פרץ על פתיחת תיק הוצל"פ לגבי שטר החוב הראשון צריכה להיות מופנית לדוד פרץ ולא לתובעת.
אני יכולה להבין שטענת זיוף בין האחים לא גולשת לחקירה משטרתית על אף הסכסוך ביניהם, אולם כששניהם מצביעים כל אחד בתורו על דני לוי – התהייה של בא כוח התובעת – מדוע הטענה הועלתה רק עכשיו ומדוע לא פנו למשטרה, היא במקומה ותומכת בהערכה כי מדובר בעדות כבושה ובלתי מהימנה בעליל.
דוד פרץ מודה כי היה ביחסים טובים עם דני לוי עד שנת 2012 (פרו' עמ' 36 ש' 20), גם אחרי שהחלו לחזור שיקים של החברה, מה שמלמד על העדר אינטרס אישי לדני לוי בנוגע לפרעון השיקים לטובת החברה, אם כך, מדוע שדני לוי יזייף חתימתו ומתי עשה כן? ב-2009? ב-2010? דוד לא מספר כלל על נסיבות חתימתו על שטר החוב בשם החברה, הוא לא סיפר היכן זה היה והאם השטר היה חלק או מלא בפרטי שמות הערבים, לפני שחתם בשם החברה, האם נכון שגם רפי צרויה היה עד לחתימתו, האם נכון שהחתימה היתה במשרדי התובעת בשעות הערב, האם התבקש לחתום ערבות וסירב, האם קיבל העתק השטר לידיו ואם לא – מדוע לא, וכיו"ב טענות שעולות מפעם לפעם עת אדם מתכחש לחתימה שנטען כי היא שלו.
גם עדותו בענין שטר החוב השני מפוקפקת. הוא טען כי שמע מדני שהחתים את אחיו ב-2010 ואף על פי כן לא החליף עם אחיו אף מילה אודות שטר החוב, ה הסבר היה שהוא התנתק והיה במחלוקת עם אחיו, אולם המחלוקת לפי יוסי פרץ התעוררה בשנת 2011 ולא ב-2010 (עמ' 28) ובכל מקרה לפי יוסי פרץ, דוד היה מעורב בפעילות החברה עד סגירתה והמשיך להיות בעסק גם אחרי שיוסי החל "לבוא ולראות קצת יותר".
ב"כ התובע מעמת את דוד עם השיקים ת/1 אולם דוד מתכחש לחתימתו וטוען: "החתימה לא שלי כי עזבתי באוגוסט" (עמ' 34 ש' 22). תשובה זו אינה רלוונטית, באשר מועד משיכת השיקים הוא 4/2010, יתכן שהיתה טעות קולמוס בפרוטוקול והוצגו בפניו השיקים ת/4 – גם לגביהם תשובתו אינה מתאימה, שהרי השיקים ניתנו בפריסה של שנה, לפני הגיע מועד כל שיק ושיק, סמוך למועד חזרתם של שני השיקים הגדולים (ת/1), באותה עת, כל אחד מהאחים יכול היה לחייב את החברה בחתימה אחת. לו היה מדובר בשיקים שניתנו סמוך להוצאתם, מן הסתם היו מופיעות שתי חתימות, כפי שהעידו שני הנתבעים בנוגע לשינוי הרשאת החתימה בשם החברה .

עדות המומחה נפתלי
אף כי עדותו היתה מקצועית בעיני , עדיין מסקנתו היתה במסגרת אפשרות סבירה הא ותו לא. בנוסף, המומחה עצמו המחזיק גם ברישיון עו"ד, הסביר כי הוא "חי רק על פי הניירות" (בתשובה לשאלה כיצד הוא מסביר את עדותו של דני לוי לפיה יוסי פרץ חתם בפניו, עמ' 32), ולכן כאשר בפני חוות דעת מומחה לפיה קיימת אפשרות סבירה שחתימת יוסי פרץ זויפה על גבי שטר החוב השני, מול חוות דעת המומחית מלי קדוש, בוגרת בית ספרו, שטוענת בדיוק ההיפך, וחשוב מכל, מול עדות של עד ראיה שעדותו מהימנה בעיני, הרי שאני מעדיפה את עדותו של עד הראיה ולמצער קובעת כי אין די בעדותו של המומחה כדי להרים את נטל השכנוע המוטל על יוסי פרץ להוכיח כי חתימתו זויפה.

בטרם סיום אדון בטענות נוספות שהועלו על ידי ב"כ הנתבעים בסיכומיהם .

אי הבאת עדים נוספים מטעם התובעת
טוענים ב"כ הנתבעים כי על התובעת היה להביא את מנהל החשבונות שלה וכן את המנכ"ל הקודם – רפי צרויה שהיה נוכח בעת שדוד פרץ חתם, משאלו לא הובאו יש לזקוף זאת לחובת התובעת. על כך יש לומר את הדברים הבאים: ראשית, עדות מנהל החשבונות לא היתה תורמת לשאלות שבמחלוקת, שהרי כאמור, גובה החוב לא מוכחש ואינו במחלוקת. הסיבה שניתנה לאי הופעתו היא קיומו של חג ואי רצונו של ב"כ התובעת לדחות דיון ההוכחות, סבירה בנסיבות הענין ואינה מלמדת על כך שלו היה מגיע היה משיב תשובות שהיו לטובת הנתבעים. לענין המנכ"ל הקודם צרויה – זה היה עד לחתימה של דוד פרץ על השטר הראשון, יחד עם דני לוי. בפרוטוקול הדיון מיום 28/9/14 טען ב"כ התובעת כי אישורו של נתבע 2 שחתם על השטר הראשון מספקת ואף אם טעה בהבנת טענות דוד פרץ, ובהשתדלות ראויה היה נכון להביאו ולא לשים את כל יהבו על דני לוי, אין בכך כדי להביא למסקנה כי לו היה מגיע עדותו היתה סותרת ובוודאי שלא בשל מחדל זה הכף נוטה לזכות הנתבעים, שכאמור נטל השכנוע הועבר אליהם. לא זו אף זו, הנתבעים אישרו כי תחילת העבודה עם התובעת היתה על סמך היכרותם את רפי צרויה, לו סברו שעדותו יכולה להועיל להם, יכלו הם לזמנו.

אבדן השטרות המקוריים – נזק ראייתי ?
ב"כ דוד פרץ ניסה בכל מאודו לדחות הדיון עד אשר יימצאו השטרות המקוריים ומשבקשתו זו נדחתה על ידי ביהמ"ש טען בתחילת דיון ההוכחות כי "אין טעם להמשיך ההליך, אין שטר ואי אפשר לראות אותו", כאילו מעולם השטר לא היה בחזקת נתבע 2 והמומחית מטעמו. וכשהניסיון לפסול את קבלת העתקי השטרות כתחליף למקור, טען בסיכומיו כי נפגעה יכולת נתבע 2 לחזק ולהשלים את חוות דעת המומחית קדוש, אשר מסרה חוות דעתה אך ורק לגבי השטר הראשון – עליו נחזות להופיע חתימותיו של דוד פרץ ולא הביעה עמדתה לגבי השטר השני – בו איש לא טוען שדוד פרץ חתם. על כך אומר כי מלכתחילה לא סברה המומחית, הנתבע 2 או בא כוחו כי יש לבחון את השטר השני שאינו מקים חבות לנתבע 2 ואף אם שינו דעתם, בין אם המומחית היתה טוענת כי השטר השני זויף ובין אם החתימה של יוסי פרץ אמיתית, אין בכך כדי להשפיע על השאלה האם דוד פרץ מחויב על פי השטר הראשון, שהרי השטר חוב השני אינו מבטל את הראשון כי אם מתווסף לו, בין אם התווסף לאחר ימים ספורים ובין אם לאחר שנה. זאת ועוד, גם אם תרצה לומר שנגרם נזק ראייתי, (למשל במקרה שבו דוד היה מחויב לחוד ולא ביחד ולחוד עם יוסי פרץ), הטענה צריכה להיות מופנית ליוסי פרץ האחרון שהוכח כי השטרות המקוריים היו בידיו ולא לתובעת.

לסיכום
לאחר שעיינתי בראיות, שמעתי העדים והתרשמתי מהם, אני מגיעה למסקנה כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי חתימתם זויפה. חוות דעת המומחים סותרות זו את זו, ובכל מקרה דובר בכל אחת מהן על אפשרות סבירה של זיוף, מאידך עדותו של דני לוי התקבלה על ידי כמהימנה, לפיה שני הנתבעים חתמו בפניו במועדים ובמקומות שונים, וזו הסיבה ל קיומם של שני שטרי חוב במקום שטר חוב אחד חתום על ידי שני הערבים. לא מצאתי חשיבות להכריע בשאלה האם שטר החוב השני נושא תאריך שגוי או שנחתם שנה מאוחר יותר, באשר דחיתי טענת הזיוף בהעדר הוכחות מספיקות לכך, כך ששני הנתבעים ערבים וחייבים ביחד ולחוד סך של 75,000 ₪ (קרן).

אשר על כן דוחה את התנגדותם של הנתבעים ומורה על המשך הליכי ההוצל"פ נגדם. אני מחייבת את הנתבעים כל אחד לחוד בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייבת אותם ביחד ולחוד בסך של 1,500 ₪, הוצאות שנפסקו ע"י כב' הרשם בן שלו, ביום 2/4/12 ואשר הותנו בתוצאות ההליכים, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 2/4/12 ועד התשלום בפועל.
היות שנפתחו שני תיקי הוצל"פ בגין אותו חוב, אך על בסיס שני שטרי חוב שונים, מורה כדלקמן: מורה על מחיקת שמו של יוסי פרץ כחייב מס' 2 בתיק הוצל"פ 03-XX210-11-5 (שטר החוב הראשון), תיק זה ימשיך להתנהל נגד דוד פרץ, ו תיק הוצל"פ 03-XX213-11-8 ימשיך להתנהל כנגד יוסי פרץ (שטר החוב השני). אי ההכרעה בשאלת מועד חתימתו של יוסי פרץ פועלת לטובתו, כיוון שחישובי הריבית והפרשי הצמדה בתיק ההוצל"פ הם מיום 21/10/10 ולא משנה קודם לכן.

ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ו, 02 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.