הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 20442-07-12

בפני
כב' השופט אילן סלע

פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד דורון גנסין ומור יורה

התובעת

נ ג ד

1. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פיראס מלחם
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אביבה ישעיה

הנתבעות

פסק דין

הרקע לתביעה
1. התובעת, ילידת 30.04.72, נפגעה בשתי תאונ ות דרכים, ביום 8.01.09 וביום 27.04.12. בתאונה הראשונה נפגעה התובעת שעה שנהגה ברכב שהיה מבוטח על ידי נתבעת 1 . בתאונה השנייה היא נפגעה שעה שנהגה ברכב שהיה מבוטח על ידי נתבעת 2. הנתבעות לא הכחישו את חבותן לפצות את התובע ת על נזקי ה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). המחלוקת הנטושה בין הצדדים, מתמצת בגובה הפיצוי המגיע לתובע ת, בעקבות כל אחת מהתאונות.

2. באשר לנסיבות התאונה הראשונה נטען, כי התובעת עצרה את רכבה במפרץ לימין הדרך, ורכב צד ג' פגע ברכבה מאחור, שעה שהיא הייתה בעצירה מוחלטת. לטענתה, היא נפגעה בצוואר, בגב, באזור השכמות והכתפיים, ובראש. באשר לתאונה השנייה נטען, כי התובעת עצרה את רכבה ברמזור למופע אור אדום, ושוב פגע בה רכב צד ג' מאחור. בתאונה זו, נטען, התובעת נפגעה בעמוד השדרה לכל ארכו, היא הרגישה שההגה נכנס לה בצלעות וקבלה מכה מסוג צליפת שוט. עוד לטענתה, התאונה השנייה גררה החמרה משמעותית של הבעיות שהחלו בעקבות התאונה הראשונה.

המצב הרפואי של התובעת
3. לצורך ברור מצבה הרפואי של התובע ת, בהתאם להוראות החוק, מונו לה מומחים במספר תחומים: האורתופדי ה, הראומטולוגיה והפסיכיאטריה.

4. בתחום האורטופדיה מונה ד"ר ליבנר אשר בחוות דעתו מיום 13.10.14 קבע נכויות זמניות לתקופות שונות בהתייחס לכל אחת מהתאונות. באשר לנכות הצמיתה בתחום זה, קבע ד"ר ליבנר נכות בשיעור של 14.5%, כששליש מנכות זו ייחס לתאונה הראשונה ושני שליש לתאונה השנייה.

5. ברם, ד"ר ליבנר הלך לעולמו, ולתובעת מונה מומחה אחר בתחום האורתופדיה, פרופ' ליאון קפלן. בחוות דעתו מיום 1.11.18, קבע פרופ' קפלן כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה כלשהי, לא מהתאונה הראשונה ולא מהתאונה השנייה. הוא קבע נכות זמנית בשיעור 20% למשך חודשיים לאחר כל תאונה, ובשיעור 10% למשך חודשיים נוספים לאחר כל תאונה.

6. לטענת ב"כ התובעת, יש לקבוע את נכותה הרפואית של התובעת בהתאם לקביעותיו של ד"ר ליבנר ז"ל. לדבריו, נתבעת 2 הפנתה לד"ר ליבנר, בטרם הלך לעולמו, שאלות הבהרה המתייחסות רק לשאלת חלוקת הנכות שקבע בין שתי התאונות, אך לא הפנתה שאלות המתייחסות לגובה הנכות שקבע לתובעת. נתבעת 1 אף הודיעה לבית המשפט כי אינה חולקת על קביעותיו של ד"ר ליבנר, אף לא באשר לאופן החלוקה, ומטעם זה ביקשה שלא לחייבה בתשלום שכר הטרחה של פרופ' קפלן. משכך, נטען, חוות דעתו של ד"ר ליבנר מחייבת את הנתבעות.

7. עוד ציין ב"כ התובעת, כי בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של מומחה שנפטר אינה חולפת מהעולם ותוקפה אינו נפגם בשל מינוי מומחה נוסף. על פרופ' קפלן היה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר ליבנר ז"ל ולהתמודד עם ממצאיו, ומשלא עשה כן, הדבר פוגם את חוות דעתו של פרופ' קפלן.

8. ב"כ התובעת גם טען כנגד גוף חוות דעתו של פרופ' קפלן, אשר לא פירט בחוות דעתו את טווחי התנועה שמצא בבדיקתו את התובעת, ומכאן שגם אם נעשתה בדיקה שכזו, היא נעשתה בצורה שטחית ביותר. לעומת זאת, ד"ר ליבנר ז"ל מילא חובתו בנקודה זו בצורה מלאה ויסודית וגם מטעם זה יש להעדיף את ממצאיו של ד"ר ליבנר ז"ל על פני קביעותיו של פרופ' קפלן.

9. הנה כי כן, ההלכה היא כי ככלל יש לאפשר הצגת חוות דעת של מומחה שנפטר לעיונו של המומחה שמונה במקומו (רע"א 4951/05 פוקס נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 20.02.06)). מאוחר יותר ציין בית המשפט, כי האפשרות להעביר את חוות הדעת למומחה החדש, מטילה חובה על המומחה החדש לעיין בחוות הדעת של המומחה שנפטר (רע"א 5472/16 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 13.10.16 )). אכן, במקרה זה, פרופ' קפלן לא התייחס לחוות הדעת של ד"ר ליבנר ז"ל במישרין בחוות דעתו. הוא גם לא ציין אותה בין המסמכים שעמדו בפניו. עם זאת, אין מחלוקת כי חוות הדעת של ד"ר ליבנר ז"ל הועברה לידיו של פרופ' קפלן עם מינויו . הוא גם ציין בחקירתו הנגדית, כי על אף שחוות דעתו של ד"ר ליבנר ז"ל עמדה בפניו שעה שערך את חוות דעתו שלו, הוא לא התייחס אליה בגוף חוות הדעת , שכן למיטב ידיעתו, הוא אינו אמור להתייחס לחוות דעת אחרות שניתנו בעניינו של הנבדק על ידו. עם זאת עלה, כי פרופ' קפל ן כששקל בדעתו את נכותה של התובעת, לא התעלם ממסקנותיו של ד"ר ליבנר ז"ל , נתן דעתו עליהם אך הגיע למסקנות אחרות. גם בחקירתו הנגדית, בתשובה לשאלות שנשאל בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר ליבנר ז"ל שמצא הגבלות תנועה אצל התובעת, ציין פרופ' קפלן, כי הוא לא מצא הגבלות שכאלו . בכל מקרה, עמדה בפני ב"כ התובעת ההזדמנות לעמת את פרופ' קפלן עם כלל ממצאיו וקביעותיו של ד"ר ליבנר ז"ל, ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

10. פרופ' קפלן עמד בחקירתו בבית המשפט על קביעותיו, כי ב בדיקתה של התובעת מצא שטווחי תנועותיה היו מלאים, בניגוד לממצאים שמצא ד"ר ליבנר בבדיקתו . הסברו, כי לא רשם את טווחי התנועה משלא מצא בהם כל מגבלה, מקובלת עלי. בניגוד לד"ר ליבנר ז"ל , אשר, בנסיבות מצערות, לא נחקר על חוות דעתו ( ועל כן, בין היתר, נותרה ללא מענה השאלה הנוגעת לנכות בשיעור 5% שהוא קבע בגין פגיעה בכתפיים, לפיה אין זכר לפגיעה שכזו בתיעוד שלאחר התאונות. אדרבה, מהמסמכים שציין ד"ר ליבנר ז"ל עצמו בחוות דעתו עולה כי בבדיקה של התובעת מיום 24.05.12 נמצא "מע' מוטורית וסנסורית – במ"פ" ובבדיקה מיום 4.06.12 לא נמצאה מגבלת תנועה), ובטרם הלך לעולמו לא ענה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ נתבעת 2 . פרופ' קפלן כן נחקר על חוות דעתו ולא היה בחקירתו כדי להטיל ספק בממצאיו. יש גם לתת את הדעת לכך, שבדיקתה של התובעת על ידי פרופ' קפלן נערכה כ-4 שנים מאוחר לבדיקתה על ידי ד"ר ליבנר ז"ל, וגם בשל כך יש להעדיף את חוות הדעת של פרופ' קפלן. מטעם זה גם אין מקום לתפוס את נתבעת 1 כמי שהודתה בנכות שקבע ד"ר ליבנר בשל כך שוויתרה על חקירתו וביקשה להשית את מלוא שכר הטרחה של פרופ' קפלן על נתבעת 2. כפי שיפורט להלן, כושר השתכרותה של לתובעת לא נפגע פגיעה כלשהי מאז התאונות ועד היום, וגם מכך ראייה כי קביעותיו של פרופ' קפלן מתארות נכונה את מצבה. לוּ התובעת הייתה עם נכות אורתופדית בשיעור של כ-15%, ההנחה היא כי הדבר היה בא לידי ביטוי, וודאי כלשהו, בכושר השתכרותה. יש אפוא, לאמץ את מסקנותיו של פרופ' קפלן על פני ממצאיו של ד"ר ליבנר ז"ל.

11. אני קובע אפוא, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כלשהי בתחום האורתופדיה כתוצאה מאיזו מהתאונות כפי שקבע פרופ' קפלן. לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 20% למשך חודשיים לאחר כל אחת מהתאונות ובשיעור 10% למשך חודשיים נוספים. גם זאת כפי שקבע פרופ' קפלן.

12. בתחום הראומטולוגיה מונה פרופסור מרדכי פרס , אשר קבע בחוות דעתו מיום 8.02.16, כי לתובעת הייתה נכות בשיעור 10% עובר לתאונות בשל פיברומיאלגיה קלה. התאונה הראשונה גרמה להחמרת תסמיני הפיברומיאלגיה למספר חודשים לנכות בשיעור 20% ולאחר מכן שיעור הנכות שב לכשהיה עובר לתאונה . התאונה השנייה החמירה את תסמיני הפיברומיאלגיה שוב לנכות של 20%. הוא המליץ בחוות דעתו לתובעת, לא לקבל טיפול בקנביס הגורם לחולי פיברומיאלגיה לתלות בקנביס. כן המליץ לה להמשיך לעבוד, שכן הפסקת עבודה גורמת להחמרה בתסמיני הפיברומיאלגיה .

13. בחקירתו בבית המשפט אישר פרופ' פרס כי לא נרשמה כל אבחנה עובר לתאונה הראשונה לפיה התובעת סבלה מפיברומיאלגיה. עם זאת, הוא הסביר כי פעמים רבות חולי פיברומיאלגיה לא מגיעים לריאומטולוג ועל כן הם אינם מאובחנים כחולי פיברומיאלגיה. אך עיון במסמך רפואי מיום 26.04.06, אז נבדקה התובעת אצל נוירולוגית, ד"ר בירמנס, לימד על כאבים שונים שתועדו על ידי הנוירולוגית, לצד אבחנה כי אין בעיה נוירולוגית מוגדרת, וזו תמונה קלאסית של פיברומיאלגיה. לדבריו, אם היה מדובר בראומטולוג הוא היה קובע שמדובר בפיברומיאלגיה. הוא ציין, כי כל הסימפטומים של כאביה של התובעת, תלונותיה על עייפות וחולשה, פניותיה לרופאים, וחוסר התגובה שלה לתרופות השונות שנ יתנו לה, הביאו אותו למסקנה כי התובעת סבלה מפיברומיאלגיה עובר לתאונות . בנוסף, אישר פרופ' פרס כי אירוע טראומה, דוגמת תאונת דרכים, ואף פחות מכך כוויכוח במשפחה או נזיפה בעבודה, עלול לגרום או להחמיר תסמיני פיברומיאלגיה, ואולם, אין מדובר בהחמרה קבועה.

14. לטעמי, מסקנותיו של פרופ' פרס כי התובעת סבלה מפיברומיאלגיה עובר לתאונה על סמך תלונותיה הבודדות על כאבים ועייפות, תלונות הפרושות על פני תקופה של מספר שנים, מבלי שהייתה לכך כל אבחנה בזמן אמת של פיברומיאלגיה, היא מרחיקת לכת. מהעדויות עלה כי התובעת תפקדה תפקוד מלא ותקין עד לתאונה הראשונה ומסקנות פרופ' פרס באשר לקיומה של נכות באותה עת, גם אם בשיעור של 10% בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים מאותה תקופה. גם העובדה כי מחודש פברואר 2009 ועד התאונה השנייה בחודש אפריל 2012 התובעת לא שבה לבדיקות נוספות, מקימה קושי לקבל את קביעתו של פרופ' פרס בעניין נכותה של התובעת עובר לתאונות. העובדה כי לא נמצא ממצא רפואי אחר המסביר את אותם כאבים, בלתי חריגים, עליהם התלוננה התובעת בתלונותיה הבודדות, בשנים שקדמו לתאונה, אין בה כדי ללמד כי התובעת סבלה באותה עת מפיברומיאלגיה.

15. לצד זאת, איני סבור כי יש מקום להתערב בקביעותיו של פרופ' פרס בכל הנוגע למצבה של התובעת כיום, היינו, נכות בשיעור 20% , ואין מקום לקבוע כי מצבה השתפר או החמיר. פרופ' פרס היה מו דע לכך שבתקופה מסוימת מחודש דצמבר 2012 ועד שנת 2014 לא היו תלונות מתועדות של התובעת על כאבים, ואף על פי כן הוא נותר איתן בחוות דעתו כי מדובר בתובעת הסובלת מפיברומיאלגיה בשיעור 20%. האפשרות שבשנת 2014 הייתה החמרה נוכח אירוע טראומטי אחר, היא אפשרית, וגם פרופ' פרס אישר זאת בחקירתו, אך בהעדר אירוע עליו ניתן להצביע כי הוא זה שגרם להחמרה, אין מקום ל שער השערות, וגם פרופ' פרס לא ראה לשנות ממסקנותיו בשל כך.

16. הנה כי כן, בחקירתו הנגדית, הופנה פרופ' פרס לביקורים הרפואיים של התובעת אצל ד"ר עסאם הנדי, מיום 17.03.16 (ת/5) בו ציין ד"ר הנדי כי התובעת סובלת מפיברומיאלגיה מאוד קשה וציין כי היא זקוקה לטיפול בקנביס; מיום 13.10.16 (ת/6) בה שב וציין את אבחנתו והמלצתו על טיפול בקנאביס לצד המלצות נוספות; מיום 2.03.17 (ת/7) ומיום 24.05.18 (ת/10) בה ם שב וציין את האבחנה האמורה . בתגובה, ציין פרופ' פרס , כי לשיטתו, אף שקנביס מסייע לטיפול בכאבים, הוא אינו סבור כי מדובר בטיפול יעיל לחולי פיברומיאלגיה. שכן, השימוש מסייע בהקלה זמנית בכאבים, למספר שעות מצומצם, אך מאידך, השימוש יוצר תלות ובמשך הזמן היעילות שלו נפגעת. או אז, יש צורך בהעלאת המינון, עד למצב בו הקנביס כבר אינו יכול להועיל. כתוצאה מכך, החולים המשתמשים בקנביס מפסיקים לעבוד ו הסימפטומים מחמירים. לכן לשיטתו, הטיפול הטוב ביותר לח ולי פיברומיאלגיה, הוא עבודה קבועה יום יומית מחוץ לבית ופעילות גופנית. משכך, הוא סבור, כי הייתה זו טעות להמליץ לתובעת על שימוש בקנביס. בחקירתו בבית המשפט, עמד פרופ' פרס על קביעתו בחוות הדעת, כי הפסקת עבודה, היא משמעותית מאוד לחולי פיברומיאלגיה ועלולה בהרבה מקרים להחמיר את מצבם. הוא הבהיר כי כאשר חולה פיברומיאלגיה עסוק בעבודה שלו, אין לו זמן לחשוב ולרחם על עצמו. לעומת זאת, כשזמנו פנוי והוא אינו עובד, הוא חש עצמו אומלל יותר ממה שהוא באמת. פרופ' פרס ציין כי רוב הראומטולוגיים אינם סבורים כי השימוש בקנביס מומלץ לחולי פיברומיאלגיה. לדידו של פרופ' פרס, ככל שמצבה של התובעת החמיר בשנת 2014, הדבר נבע, ככל הנראה, מרצונה להשתמש בקנביס, בניגוד להמלצתו, ואולם הוא אינו יכול לקבוע זאת באופן מובהק.

17. בשים לב לכך, ב"כ התובעת ביקש בסיכומיו, לקבוע לתובעת 20% נכות נוספים בשל השימוש בקנביס, כשהוא מפנה בעניין זה לדבריו של פרופ' פרס בחקירתו הנגדית בהם ציין כי תלות בקנביס מצדיקה קביעת נכות בשיעור 20% לפי תקנה 34 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נבות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. דא עקא, שפרופ' פרס ציין כי הקביעה כי התובעת כיום מכורה לשימוש בקנביס מבוססת כולה על הדברים ששמע בבית המשפט. בפרט למד זאת, מתוך דבריה כי היא אינה עובדת ואינה יוצאת לבילויים. לדבריו, מדובר בתוצאה של השימוש בקנביס, והעובדה כי היא ממשיכה להשתמש בקנביס חרף תוצאות שימוש זה יש בו כדי להצביע על תלות . איני סבור כי יש בכך כדי לקבוע נכות נוספת לתובעת בגין השימוש בקנביס. בפרט, משלא הוכח כמה זמן התובעת משתמשת בפועל בקנביס ובאיזו תדירות, דבר הנדרש כדי להציב תשתית לקביעה האם קיימת תלות בקנביס (ראו עדותו של פרופ' פרס בעמ' 14 לפרוטוקול, שורה 18 ועמ' 15, שורה 1). ובפרט, כאשר פרופ' פרס ציין כי גם אם התובעת פיתחה תלות לשימוש בקנביס, קיימת לה האפשרות להיגמל משימוש זה, ואף מומלץ לה לעשות כן (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 27).

18. לצד זאת אציין, כי לטעמי, כל עוד קיימת גישה רפואית הממליצה על שימוש בקנביס לחולי פיברומיאלגיה, וגם פרופ' פרס אישר כי מדובר בגישה קיימת, אף שהיא לא מומלצת על ידו כמו גם על ידי רוב הריאומטולוגיים, לא ניתן לבוא בטענות כלפי התובעת, בשל כך שהרופא אליו פנתה, במקרה זה ד"ר הנדי, הפנה אותה לטיפול בעזרת קנביס. לטענה, כי התובעת היא זו שהייתה מעוניינת בטיפול מעין זה ו"לחצה" את הרופאים להורות על טיפול זה, לא זכתה לתימוכין ממשיים.

19. בכל מקרה, מהאמור לעיל עולה כי נכותה של התובעת בתחום זה עומדת על 20% ויש לייחס את כלל נכות זו לתאונה השנייה. באשר לתאונה הראשונה, יש לקבוע כי לתובעת הייתה נכות זמנית בשיעור 20% בשל פיברומיאלגיה ממנה סבלה מהתאונה הראשונה, שארעה בחודש ינואר 2008, עד לחודש פברואר 2009. זאת, בשים לב לתשובות פרופ' פרס לשאלות ההבהרה מט עם ב"כ התובעת במסגרתן ציין כי לאחר חודש פברואר 2009, התובעת לא חזרה לבדיקות נוספות עד לתאונה השנייה בחודש אפריל 2012.

20. בתחום הפסיכיאטריה מונה פרופ' יואב כהן. בחוות דעתו מיום 18.12.17 הוא קבע כי התובעת אינה סובלת מנכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונות, פרט לזו הכלולה כבר בנכות בשל הפיברומיאלגיה.

21. סופו של יום, נכותה של התובעת היא רק בתחום הראומטולוגיה, בשיעור 20%, וכמפורט. המשמעות התפקודית של נכות זו תידון להלן.

ראיות התובעת
22. התובעת טענה בתצהירה כי עם סיום לימודיה היא עבדה במשרד אדריכלים במשך 8 שנים, אז עזבה למשרד אחר, שם היא עובדת משנת 2007. בשנת 2013, היא השתכרה סך של כ-6,000 ₪ בחודש. כיום היא עובדת אצל האדריכל משה קוריאט, אשר נפרד משותפו במשרד בו עבדה קודם לכן. לדבריה, כאשר מר קוריאט יסגור את משרדו, מפאת גילו, היא תתקשה למצוא עבודה. עבודתה היא משרדית בעיקרה אך היא יוצאת גם לפגישות שונות, אליהן היא נוטל מסמכים רבים.

23. בתחילת עדותה בבית המשפט הוסיפה, להשלמת תצהירה, בעניין זה, כי ביקשה העלאת שכר ממר קוריאט ועל כן הוא פיטר אותה, בחלוף 10 שנות עבודה. מכתב פיטורין הוא סרב לתת לה, והיא נאלצה לנהל הליך בבית הדין לעבודה. בהמשך, היא מצאה מקום עבודה אחר באותו תחום בו עסקה, אצל האדריכל פרי חמם, שם עבדה במשך שנה וחצי, עד חודש אוקטובר 2017, אז, פוטרה בשל כאביה שמנעו ממנה לעבוד את שעות העבודה שנדרשה. אצל מר חמם השתכרה כ-7,000 ₪ נטו בחודש. היא ישבה בבית ארבעה חודשים, ואז החלה לעבוד אצל מר משה אלבוחר, מהנדס תנועה. שם היא נדרשת לעבוד שעות רבות אך היא מנועה הייתה מלעבוד יותר מ-7 שעות ביום, בהתאם להמלצת רופא תעסוקתי. לבסוף, בחודש אוקטובר או נובמבר 2018, גם מר אלבוחר פיטר אותה לאחר שלא יכלה לעמוד בדרישותיו לעבוד כ-9 שעות ביום. מאז היא בביתה.

24. התובעת גם ציינה כי לאחר התאונה הראשונה, היא קיבלה אישורי מחלה למשך תקופה של חודש וחצי, אך היא נעדרה פחות מכך, בשל היות אם יחידנית הזקוקה לפרנסה. לאחר התאונה השנייה קיבלה אישורי מחלה לתקופה של 3 חודשים, ואולם היא נעדרה בפועל רק למשך 11 ימים.

25. בתצהירה, פרטה התובעת את כא ביה ומגבלותיה, ובין היתר ציינה כי היא מתקשה בנשיאת משאות, ולוּ קלים, סובלת מ"הרדמויות" בידיים ובזרועות, ב זמן ישיבה ממושכת, ועוד. לדבריה, כל נטל עבודות הבית מוטל על שכמה, אך היא מתקשה בביצוע עבודות אלו בשל מגבלותיה. היא נמנעת מלנקות את הבית ונעזרת בילדיה הקטנים, כאשר הגדול מביניהם , מבצע את רוב פעולות משק הבית, כולל ניקיונות ותליית כביסה. את הקניות עבור הבית היא עורכת בעצמה, אך היא נעזרת בעובדי הסופר כדי להעמיס את הקניות על הרכב, ובילדיה – לפריקתם הבי תה. לדבריה, היא לא פנתה לקבלת עזרה בשכר בשל חסרון כיס. כן ציינה, כי היא מטופלת במשככי כאבים, ואולם כיום הכאבים והמגבלות הפכו לחלק אינטגרלי ובלתי פוסק מחייה, חרף כל הטיפולים שעברה. הכאבים גורמים לה לחץ נפשי ואי שקט. בחקירתה הנגדית, נדרשה לדבריו של מר כהן, בן זוגה, אשר העיד (להלן) כי הם מעסיקים עוזרת, בניגוד לדבריה, ולא הייתה לה תשובה על כך. באשר לשימוש בקנביס, ציינה התובעת, כי הדבר לא נעשה מבחירתה, והיא קיבלה המלצות לעשות שימוש בקנביס מרופאים שונים. כיום היא אינה מוכנה לוותר על השימוש בקנביס, שעוזר לה יותר מכל התרופות שניסתה בעבר.

26. התובעת הצטיידה גם עם עדותו של בן זוגה מזה 12 שנים, מר אבי כהן. בתצהירו ציין מר כהן כי בשנים הראשונות להיכרותם, התובעת הייתה אישה חברותית מאוד, שמחה ופעילה, ואף הייתה אחראית באופן בלעדי על ביצוע הקניות לבית, על ניקיון הבית ועל כלל מלאכות הבית. כיום, נוכח התאונות, המפגשים החברותיים בהם נוטלת התובעת חלק פחתו באופן משמעותי ואף הופסקו כליל. את הקניות לבית, כמו גם חלק מעבודות הבית – ככיבוס הבגדים, הו א עושה בעצמו. הם גם נעזרים במנקה בשכר. בעבר גם, התובעת הייתה מבשלת מדי יום, וכיום היא מבשלת רק בסופי שבוע, וגם זאת בסיוע שלו. לדבריו, השימוש בקנביס משפיע לטובה על התובעת והוא חש כי הוא מרגיע אותה ומשפר את מצב רוחה.

27. בחקירתו הנגדית ציין מר כהן, כי הוא זה שמעסיק את העוזרת, אך לא דיווח עליה למוסד לביטוח לאומי. הוא משלם לה במזומן. גם קבלות על הטיפולים האלטרנטיביים שניתנים לתובעת לא היה בידו להציג, על אף שלדבריו הוא זה המשלם את חלקם. בהמשך ציין כי יש בידיו חלק מהקבלות של טיפולי העיסוי שהתובעת מקבלת ממומחית בעיר יהוד , אך גם קבלתו אלו לא הוצגו.

אומדן נזקי התובעת - דיון והכרעה
אובדן שכר לעבר ולעתיד
28. הנה כי כן, מתצהירה של התובעת עלה כי היא עבדה באופן שוטף גם לאחר התאונה הראשונה ועד לסוף שנת 2018. שכרה בכל תקופה זו אך הוסיף ועלה. כך, בשנת 2008, השתכרה התובעת אצל מר קוריאט סך של 64,690 ₪ לשנה, היינו, 5,390 לחודש (ברוטו). בשנת 2011 השתכרה התובעת אצל מר משה קוריאט סך של 67,594 ₪ לשנה, היינו, 5,633 ₪ לחודש (ברוטו). בשנת 2015 השתכרה התובעת אצל מר קוריאט סך של 84,020 ₪ לשנה, היינו, 7,002 ₪ לחודש. בשנת 2016 השתכרה התובעת סך של 81,858 ₪, לתקופה של 10 חודשים וחצי, לאחר שחודש וחצי קיבלה דמי אבטלה, היינו, 7,796 ₪ לחודש . אכן, בשנת 2017 ירד שכרה לסך של 70,584 ₪ ל-10 חודשי עבודה, היינו 7,058 ₪ לחודש. ואולם, בשנת 2018 השתכרה התובעת אצל מר אלבוחר סך של 72,293 ₪ לתקופה של 9 חודשי עבודה, היינו, 8,032 ₪ לחודש. הרי, שבמשך 10 שנים עלה שכרה של התובעת מ-5,390 ₪ לחודש עד ל-8,032 ₪ לחודש, ומכאן, כי לא הייתה פגיעה בשכרה. התובעת גם ציינה כי בכל מקומות עבודה, היא עבדה לשביעות רצון מעסיקיה (עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 16), ביצעה את השעות שהיה עליה לבצע ואף קיבלה בשל כך שכר עידוד (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 33). גם לא הוכח כי היקף משרתה של התובעת עובר לתאונות היה גדול יותר מזה שלאחריהן.

29. אכן, מספר חודשים בודדים במהלך העשור האחרון, מאז התאונה הראשונה, התובעת לא עבדה, אך הדבר היה לאחר שפוטרה מעבודתה על ידי מעסיקיה השונים. לא הובאה כל אסמכתא כי לפיטורין אלו היה קשר כלשהו לתאונה, ואף לטענת הפיטורין עצמה לא הוצגה אסמכתא. אדרבה, מר קוריאט המשיך להעסיק אותה חרף מצבה הקשה, לשיטתה, לאחר התאונות, והתובעת עצמה ציינה כי היא פוטרה לאחר שדרשה העלאת שכר. האמור גם מלמד כי חששה של התובעת שהובע בתצהירה מחודש יולי 2015 כי כאשר מר קוריאט יסגור את משרדו, היא תתקשה למצוא עבודה, נתבדה. התובעת הצליחה מאז למצוא עבודה בחלוף שבועות לא מרובים, מספר פעמים, וכאמור לא הוכח כי שינויי מקום העבודה קשורים בקשר כלשהו לתאונה.

30. העובדה כי כיום, מאז סיום עבודתה אצל מר אלבוחר בחודש נובמבר 2018, בנסיבות שכאמור לא הובררו, התובעת אינה עובדת, אין בה כדי להביא למסקנה כי היא מתקשה למצוא עבודה חדשה בכלל, ונוכח נכותה בפרט. בצדק נטען, כי התובעת נמנעה מלהציג אסמכתא כלשהי על ניסיונותיה למצוא עבודה, כשליחת קורות חיים, פנייה ללשכת התעסוקה וכיוצ"ב. כאמור, בעבר, יותר מפעם אחת, התובעת הצליחה למצוא עבודה בחלוף זמן לא רב, ואין סיבה לקבוע כי הדבר ישתנה בעתיד. וככל שהוא ישתנה, לא הוכח כי יש לו קשר לתאונות.

31. לכן, לכל היותר, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אבדן שכר באשר לתקופה הסמוכה לכל אחת מהתאונות. ברם, התברר כי גם בתקופה זו לא נגרמו לתובעת הפסדים.

32. באשר לתאונה הראשונה, פרופ' פרס קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה של 13 חודשים, ופרופ' קפלן קבע נכות זמנית בתחום האורתופדיה בשיעור 20% לתקופה של חודשיים ובשיעור של 10% לתקופה של חודשיים נוספים. ברם, לא הוגשו תלושי שכר שיש בהם כדי ללמד כי הייתה לכך השפעה על שכרה של התובעת. אדרבה, התובעת עצמה העידה כי על אף שניתנו לה ימי מחלה היא לא ניצלה אותם ושבה לעבודה בשל היותה אם יחידנית. הסיבה בגינה ביקשה התובעת מרופאיה אישורי אי כושר עבור תקופה בה עבדה, לא הובררה. באשר לעתיד – כאמור , לא נותרה נכות בתחום האורתופדיה, הנכות בתחום הראומטולוגיה בשיעור 20% נוכח הפיברומיאלגיה הייתה לתקופה של 13 חודשים בלבד, ועל כן גם הנכות הקיימת כיום, אינה בשל התאונה הראשונה.

33. באשר לתאונה השנייה. גם ממועד תאונה זו, בשנת 2012, שכרה של התובעת אך הלך והשביח. כאמור גם, לא הוכח כי אי עבודתה בחודשים האחרונים היא תוצאה מהתאונה, והתובעת נמנעה מלהציג מסמכים בעניין זה או לזמן את מר אלבוחר למתן עדות. גם בתקופת הנכויות הזמניות (20% נכות אורתופדית למשך חודשיים ו-10% נכות בתחום זה למשך חודשיים נוספים) לא נפגע שכרה של התובעת, שלמעשה נעדרה מעבודתה 11 ימים בלבד, כשגם ביחס לימים אלו, לא הוכח כי נגרם לה אבדן שכר. הטענה כי קיבלה שכרה כהלוואה שעליה להחזיר למר קוריאט לא זכתה לתימוכין כלשהם, והתובעת נמנעה מלהעיד גם את מר קוריאט. יש גם צדק בטענת ב"כ נתבעת 2 בסיכומיה כי ככל שהייתה הלוואה שלא הוחזרה, הדבר היה מוצא ביטוי בהליך המשפטי שניהלו התובעת ומר קוריאט בבית הדין לעבודה.

34. באשר לעתיד, אכן בעבר לא הייתה לנכותה של התובעת השלכה כלשהי על תפקודה. עם זאת, מאחר ומדובר בנכות בשיעור של 20%, אם כי בתחום הראומטולוגיה, ההנחה היא ברבות השנים, עשויה להיות לכך השפעה על תפקודה. לצד זאת, לא ניתן להתעלם כי במשך תקופה לא מבוטלת של לא מעט שנים, לא הייתה לנכותה של התובעת השפעה כשלהי על השתכרותה. נהפוך הוא שכרה עלה בצורה משמעותית. בנסיבות אלו אני סבור כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור של 33.3% מנכותה הרפואית. אני פוסק אפוא, לתובעת בראש נזק זה סך של 100,238 ₪ (החישוב נערך לפי שכר של 7,500 ₪ נטו ומקדם היוון של 18 0 ובתוספת הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5%).

עזרת הזולת
35. התובעת עתרה לפיצוי בראש נזק זה נוכח תקופות אי הכושר הארוכות בהן שהתה ונוכח הזדקקותה להעסקת עוזרת בשכר. באשר לעתיד נטען, כי היא מתקשה בתפקוד יומיומי ואינה מסוגלת לבצע אפילו עבודות פשוטות נוכח השימוש ב קנביס ותלותה בו .

36. ואולם, לא זו בלבד שאין כל תשתית לטענה בדבר תקופות אי כושר ארוכות, שכן נקבעה לתובעת נכות זמנית בתחום האורתופדיה בשיעור 20% לתקופה של חודשיים ובשיעור 10% לתקופה של חודשיים נוספים בלבד, לצד נכות בשיעור 20% בשל הפיברומיאלגי ה, אלא שבפועל התובעת נעדרה מעבודתה לאחר התאונה הראשונה מספר ימים בלבד , אם בכלל, ולאחר התאונה השנייה 11 ימים בלבד.

37. הטענה בדבר העסקת עוזרת בשכר לא זכתה לתימוכין כלשהם. אדרבה, בעוד התובעת טענה כי הייתה זקוקה לעזרה ולא פנתה לקבלתה בשל חסרון כיס, מר כהן העיד כי מועסקת עוזרת בביתם והוא זה שנושא בעלות שכרה, במזומן. סתירות מעין אלו עלו גם בנוגע לעזרת בני המשפחה, שכן בעוד שהתובעת טענה כי בנה הגדול, מבצע את רוב פעולות משק הבית, כולל ניקיונות ותליית כביסה, בן זוגה מר כהן טען כי את עבודות הבית, כולל כביסה, הוא זה שמבצע בעצמו. לפי עדותו, הוא גם זה שנאלץ לערוך את הקניות לבית. זאת, בניגוד לעדותה של התובעת כי את הקניות לבית היא עורכת בעצמה. העובדה כי היא נעזרת בעובדי הסופר להעמסת ה קניות על הרכב, ובילדיה – לפריקתם הבי תה, אינה מצדיקה פיצוי כלשהו, שכן הדבר אינו חורג מעזרה רגילה של בני משפחה.

38. בהקשר זה יצוין כי התובעת ציינה בתצהירה כי היא "אם יחידנית, ויש לי שני בנים.... ברור שכל נטל עבודות משק הבית מוטל עלי לבדי". בכך ביקשה להדגיש בתצהירה את המשמעות וההשפעה הגדולה שיש לנכותה על חייה ועל בני משפחתה. כך ציינה כי "בניי נפגעו אף הם מתפקודי, והם נאלצים לעשות פעולות רבות במשק הבית....". אין בתצהיר זכר לעובדה כי התובעת מתגוררת עם בן זוג במשך 12 שנים. בצדק נטען, כי לא היה מקום להעלים פרט מהותי זה מעיני בית המשפט.

39. בנסיבות אלו, לא הוכח הצורך בעזרת הזולת בעבר, ומדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה. מסקנה זו גם מסתברת נוכח העדר נכות אורתופדית, נכות בשיעור 20% בגין פיברומיאלגיה, העדר תלונות במשך תקופות ארוכות, והעובדה כי מאז התאונה התובעת עובדת באופן רציף וסדיר. עם זאת, בכל הנוגע לעתיד, אפשר שבמשך השנים, תהיה לנכות הקיימת בשל הפיברומיאלגיה השפעה כלשהי והתובעת תזדקק לעזרה. על כן גם בראש נזק זה יש לפסוק לה פיצוי במשורה על דרך האומדן. אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 20,000 ₪.

הוצאות רפואיות ואחרות
40. בראש נזק זה טענה התובעת לפיצוי בגין טיפולים רבים שעברה, ביניהם טיפולי פיזיותרפיה רבים נוכח מגבלותיה בצוואר ובכתפיים ומחלת הפיברומיאלגיה, וכן לפיצוי עבור השימוש בקנביס שאושר לה החל משנת 2016, נוכח כאביה ממחלת ה פיברומיאלגיה.

41. גם בעניין זה צודקים ב"כ הנתבעים בסיכומיהם, כי מדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה, והתובעת לא הציגה קבלות על הוצאות שנגרמו לה לטענתה במשך 7 שנים, למעט מספר טיפולים בודדים בעלות של כ-3,300 ₪. מדובר בטיפולים אלטרנטיביים, כשהמומחים מטעם בית המשפט לא קבעו כי קיים צורך בטיפולים כלשהם ולא המליצו על טיפולים כלשהם.

42. באשר לשימוש בקנביס, הגם שכאמור, זכותה של התובעת להעדיף שימוש בקנביס כפי המלצתו של ד"ר הנדי, לא ניתן לחייב את הנתבעות לשאת בעלויות אלו, שעה שכפי שנטען על ידי פרופ' פרס, ולא נסתר, ההנחיה הרווחת היא כי השימוש בקנביס אינו מומלץ לחולי פיברומיאלגיה, והשימוש רק יכול להחמיר את המצב. יתרה מזאת. מלבד קבלה בודדת אחת על רכישת קנביס רפואי, התובעת לא הציגה אסמכתאות לטענתה כי היא משתמשת בקנביס באופן קבוע מזה שנים. קיים אפוא, ספק של ממש אודות השימוש שעושה התובעת בקנביס, וודאי אודות היקף השימוש, ואין לפסוק לה דבר בשל כך.

כאב וסבל
43. כאמור, לתובעת לא נותרה נכות צמיתה מהתאונה הראשונה, אך הייתה לה נכות זמנית אורתופדית ונכות בשל הפיברומיאלגיה בשיעור 20% למשך 13 חודשים. משכך, ובהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 , אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סך של 3,000 ₪ בגין התאונה הראשונה.

44. באשר לתאונה השנייה, לתובעת נכות בשיעור 20% ולפיכך אני פוסק לה בראש נזק זה סך של 34,486 ₪ .

סיכום
45. הפיצויים המגיעים לתובעת עומדים אפוא על הסכומים הבאים:
בגין התאונה הראשונה:
כאב וסבל – סך של 3,000 ₪.

בגין התאונה השנייה:
כאב וסבל – סך של 34,486 ₪.
אבדן שכר – סך של 100,238 ₪.
עזרה וסיעוד – סך של 20,000 ₪ .
סך הכול – סך של 154,724 ₪.

54678313לפיכך, נתבעת 1 תשלם לתובע ת סך של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 456 ₪. נתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 154,724 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 23,534 ₪.

באשר להוצאות המשפט, ככל שקיימות, תחלוקנה הנתבעות בחלקים שווים . ואולם, התובעת אינה זכאית להחזר הכספים ששילמה עבור זימון המומחים למתן עדות, ובכל מקרה, יש לקזז מהסכומים שהתובעת זכאית להן מכל אחת מהנתבעות את שכר הטרחה ששולם על ידן למומחה בתחום הפסיכיאטריה.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ט, 21 מאי 2019, בהעדר הצדדים.