הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 19132-07-18

בפני
כבוד ה שופטת הבכירה שרון לארי-בבלי

תובעים

  1. דן עזרא
  2. נטע רחל מטלון עזרא

נגד

נתבעים

  1. קיבוץ פלמ"ח צובה
  2. יהודה סלומון

החלטה

זוהי בקשה נוספת בהליך זה שעניינה במחיקת סעיפים מתצהירי עדות ראשית, וזאת מן הטעם העיקרי כי יש בסעיפים אלה משום הרחבת חזית אסורה. התובעים מבקשים מבית המשפט להורות על מחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעים, כמו גם להורות על הוצאת נספחים שלטענתם לא גולו להם.

כמצוין בהחלטתי מיום 21.9.20 (להלן- ההחלטה הראשונה), מדובר בתובענה כספית נגד קיבוץ צובה (להלן גם- הקיבוץ) ונגד מר יהודה סלומון, בגדרה טוענים התובעים כי הליך קבלתם לקיבוץ נעשה בדרך פסולה ושלא בתום לב, תוך פרסום לשון הרע כנגדם. התובעים העמידו את תביעתם על סך של 420,000 ₪.

המסגרת הנורמטיבית החולשת על הבקשה דנן נפרסה על ידי בהחלטה הראשונה, ואין לי אלא לחזור עליה בקצרה. כידוע, על כתבי הטענות לכלול את כלל הטענות ויריעות המחלוקת. זהו הכלל הבסיסי המהווה במידה רבה את יריית הפתיחה בבירור ההליך בין הצדדים. בהינתן האמור, וכפי שנפסק לא אחת, "טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה" (רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.07), פס' 12). לצד האמור, יש לזכור כי על כתב הטענות לכלול את העובדות המהותיות בלבד, וזאת אף מבלי לכלול פירוט מלא של כל טענה וטענה. נפסק בהקשר זה כי "כל עוד העדים מתייחסים בתצהיריהם לאותה יריעת מחלוקת שנפרשה בכתבי הטענות, הם אינם חייבים לעקוב אחר האמור בהם "עקב בצד אגודל"" (רע"א 5436/20 איכות קייטרינג שולץ 1997 בע"מ צח ייבוא ושיווק בע"מ (פורסם בנבו, 16.09.2020), פס' 9 וההפניות שם). עוד ציינתי בהחלטה הקודמת, כי ניתן לאתר גישות שונות ביחס לבקשות מן הסוג שבפניי, ולעיתים יכריע בית המשפט בטענות אלה במסגרת שמיעת הראיות, תחת הכרעה בשלב מקדמי, ובכפוף לכללי הקבילות והרלבנטיים.

לאחר בחינה, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

ביחס לשיטת הקבלה לקיבוץ, לא מצאתי כי יש באמור בתצהירי הנתבעים משום הרחבת חזית. דומה כי בתצהירי הנתבעים הובהר כי התובעים התמיינו לקבלה לקיבוץ על פי השיטה שהייתה נהוגה בתקנון הקיבוץ, עובר לשינוי השיטה. דהיינו: אין טענה כי חלה על התובעים שיטת קבלה שונה מזו שהייתה נהוגה משך שנים. מכל מקום, שותפה אני לדעת הנתבעים כי אין בנטען בתצהיריהם אלא פירוט של טענותיהם, כמו גם רקע לבחינת קבלתם של התובעים לקיבוץ. משכך, לא מצאתי להורות בשלב זה על הוצאת הנספחים הרלבנטיים לטענות אלה. למותר לציין כי אין בהשארתם כדי לטעת מסמרות בשאלת המשקל שיינתן להם או למידת הרלבנטיות שלהם לבירור התובענה.

בחלקה השני של הבקשה עתרו התובעים להוצאת כל מסמך אשר לא צורף לכתב ההגנה ולא גולה במסגרת גילוי המסמכים (נספחים 6 ו-7 לתצהירה של הגב' מור בן יוסף). הנתבעים, מצדם, טענו כי המסמכים גולו במסגרת גילוי המסמכים, אולם התובעים לא דרשו לעיין בהם בשלבים המוקדמים.

יש טעם של ממש ביחס לטענת הנתבעים לעניין זה, ובפרט לכל הנוגע למסגרת הנורמטיבית החולשת על הליכי גילוי ועיון במסמכים. הדברים הובאו בפסיקה לא פעם, שציינה כי "אכן, צודקים המבקשים בטענתם כי שונה הזכות לגילוי מסמכים מזכות העיון בהם. הליכי הגילוי והעיון הם "הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט" [...], המורכב משני אלה: הליכי הגילוי (המוסדרים בתקנות 113-112 לתקנות) והליכי העיון (תקנה 114 לתקנות). "שלב הגילוי הוא ה'מבוא' לשלב העיון, על כן, בשלב ראשון על בעל הדין לבקש, כי יינתן תצהיר גילוי מסמכים כללי ו/או ספציפי, ומשזה ניתן - רשאי בעל דין לדרוש מיריבו לעיין במסמכים שהוזכרו בתצהיר הגילוי, אלא אם קבע בית המשפט אחרת"[...]" (רע"א 8761/20 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.1.21), פס' 8; הפניות הוסרו).

במסגרת הליך גילוי המסמכים ציינו הנתבעים כי המסמכים המצויים ברשותם, הם, בין היתר, סיכומי פגישות (1.5) וכן הסכם ותקנון קליטה (1.6). לשיטתם, נספחים 6 ו-7 לתצהירה של הגב' מור בן יוסף נכללים תחת מסמכים אלה. אני שותפה לדעה זו של הנתבעים. משלא נתבקש עיון במסמכים האמורים לעיל במסגרת הליך הגילוי, כמו גם לא נתבקשו הנתבעים בשלב המקדמי להבהיר מהם אותם מסמכים הנכללים תחת "סיכומי פגישות", הרי שישנו קושי לקבל את עתירת התובעים להוצאת נספחים אלה מרשימת הנספחים שהוגשה במסגרת ראיותיהם של הנתבעים. מכל מקום, לא מצאתי כי יש בנספחים האמורים משום הרחבת חזית כלשהי, ובפרט ביחס לנספח 7- תצהירו של התובע 1 במסגרת הסכם קליטתו לקיבוץ. הדברים שהובאו על ידו בתצהיר זה קשורים לשאלת קליטתו בקיבוץ, ובוודאי שתינתן לתובע 1 הזכות להתייחס לאמור בתצהיר האמור במסגרת חקירתו הנגדית.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים- נדחית. אדגיש, כפי שציינתי בהחלטה הראשונה, כי אין בדחיית הבקשה שבפניי משום קבלת איזה מן הטענות שפורטו בתצהירי הנתבעים, או לקבוע דבר ביחס למשקל שיינתן לראיות במהלך שמיעתן.

ביחס לשאלת ההוצאות, הרי שבהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נכון היה לקבוע הוצאות בגין הבקשה דנן כבר בשלב זה, אולם בשים לב כי במסגרת החלטתי בבקשת הנתבעים מיום 21.9.20- היא ההחלטה הראשונה- קבעתי כי שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך, אקבע כך גם ביחס לבקשה זו.

קובעת להוכחות ליום 27.10.21 מהשעה 08:30 עד 13:00. במועד זה ישמעו עדי התביעה ועדי ההגנה, וכן ישמעו סיכומים בעל פה.

מזכירות תעביר לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.