הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 17477-10-13

בפני
כבוד ה שופטת חוי טוקר

התובעים:

ליבו מימון והשקעות בע"מ
על-ידי עוה"ד רמה רווה ופיראס חסונה

נגד

הנתבעת:

חנה רחמני
על-ידי עוה"ד גיא סרוסי

פסק דין

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר על סך 6,500 ₪ אותו הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בשנת 1989 בתיק מס' 03-XX087-89-7.
עיקר טענתה של הנתבעת הינה לתרמית, ובגין כך הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ובה עתרה לחיוב התובעת בסך 51,000 ₪.

תמצית העובדות וגדר המחלוקת:
כאמור, השטר שביסוד המחלוקת הינו שיק של בנק דיסקונט על סך 6,500 ₪, אשר הנתבעת חתומה עליו, משוך ליום 16.1.88, ואשר הוגש לביצוע בהוצאה לפועל בשנת 1989 (ר' נספח א' לתצהיר משה רווה, מנהל התובעת (להלן: "מנהל התובעת")).
מתצהיר מנהל התובעת עולה כי אביה של הנתבעת, רחמים נאג'י, פנה לתובעת בטענה כי הוא קבלן המבצע פרויקטים נרחבים בארץ, ובין היתר, ביצע עבודה גם עבור הנתבעת וביקש הלוואה כנגד ניכיון השיק של הנתבעת. מר נאג'י לא גילה לתובעת כי הנתבעת הינה בתו, ובהתאם לנוהל שחל במשרדי התובעת, התובעת יצרה קשר עם הנתבעת, אשר אישרה כי מר נאג'י ביצע עבורה עבודה קבלנית וכי השיק משוך לפקודת מר נאג'י, ואף זאת מבלי שגילתה הנתבעת לתובעת כי מר נאג'י הינו אביה. לאחר ווידוא הדברים אל מול הנתבעת נתנה התובעת הלוואה למר נאג'י כנגד ניכיון השיק. השיק חולל, החוב לא נפרע ולכן הוגשה הבקשה לביצוע שטר כנגד הנתבעת ואביה, רחמים נאג'י, שהלך בינתיים לעולמו (הסכם ההלוואה בין התובעת לרחמים נאג'י מיום 11.11.87 צורף כנספח ב' לתצהיר מנהל התובעת; הבקשה לביצוע שטר מיום 7.6.89 צורפה כנספח ג' לתצהיר מנהל התובעת; פירוט חישוב יתרת החוב צורף כנספח ד' לתצהיר מנהל התובעת).
לטענת התובעת, הנתבעת הצהירה שידעה על הליכי ההוצאה לפועל כבר בשנת 2007, למרות שבמחשבי ההוצאה לפועל מצוין כי הנתבעת קיבלה אזהרה עוד בשנת 1993 ובעניין זה קיימת חזקת תקינות המעשה המנהלי. התובעת טוענת כי הנתבעת הודתה כי היא ידעה על החוב עוד משנת 1988 וכי היא נתנה בעצמה הוראה לביטול השיק. כמו כן, הנתבעת ידעה על התיק לפחות משנת 2002 כאשר שולמו כספים מהליך פשיטת הרגל שלה, שבוטל.
למרות האמור, לא ניתן הסבר מספק על-ידי הנתבעת מדוע לא הגישה התנגדות במשך כשש שנים, לכל הפחות מן המועד שבו הודתה הנתבעת שידעה על הליכי ההוצאה לפועל, עד להגשת ההתנגדות שבכותרת בשנת 2013.
התובעת טוענת עוד כי מדובר בתביעה שטרית ובהתאם לפקודת השטרות נטל ההוכחה להראות שאין חובה לפרוע את השטר, מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא רק שלא הצליחה לסתור את חובתה ולהרים את הנטל, אלא הנתבעת הודתה שחתמה על השטר וכי נתנה את השיק כדי לעזור לאביה, ובנסיבות אלה, הנתבעת היא מיטיבה לפי סעיף 27 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") והיא חבה כלפי התובעת את מלוא סכום השטר.
באשר לטענת הנתבעת להתיישנות הרי שהנתבעת הגישה עשרות מסמכים ובקשות בתיק ההוצאה לפועל ובאף אח ת מן הבקשות לא נטענה טענת התיישנות ולכן יש לדחות את הטענה על הסף מאחר והיא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. מעבר לכך, בניגוד לשנטען על-ידי הנתבעת, בוצעו הליכים רבים כנגד הנתבעת במהלך השנים, ולפי הדין, אין התיישנות על הליכי הוצאה לפועל.
טענת הנתבעת כי ננקטו כנגדה הליכים בזמן שהיה תלוי ועומד בעניינה הליך פשיטת רגל שבמסגרתו עוכבו ההליכים נגדה, הוכרעה כבר על-ידי רשם ההוצאה לפועל ביום 21.09.10. בנסיבות אלה מדובר במעשה בית דין והנתבעת מנועה מלהעלות שוב טענה זו.
מכל מקום, החובה לעדכן את כלל החובות בתיק פשיטת הרגל מוטלת על הנתבעת ואין בידי התובעת כל ידיעה ביחס לשאלה האם הנתבעת עדכנה בתיק פשיטת הרגל אודות החוב שביסוד התובענה דנן . בכל מקרה, הנתבעת לא קיבלה הפטר ו לכן החוב מושא התובענה שבכותרת ממילא לא היה מתבטל במסגרת הליך פשיטת הרגל.
באשר לטענת הנתבעת כי הבקשה לביצוע שטר לא הוגשה על-ידי התובעת, טענה התובעת כי חב' ליבו מימון והשקעות בע"מ אשר הגישה את השטר לביצוע בהוצאה לפועל (להלן: "החברה המקורית"), המחתה את זכותה לתובעת, "חב' ליבו נכסים והשקעות בע"מ" (להלן: "החברה התובעת") ביום 11.02.02 ו המחאת הזכות הוגשה לרישום בתיק ההוצאה לפועל. בשל טעות בלשכת ההוצאה לפועל וכפי הנראה בשל הדמיון בין שתי החברות עודכן מספר הח.פ. של הזוכה למספר הח.פ. של החברה התובעת אך השם לא שונה בטעות.
מכל מקום, החברה המקורית והחברה התובעת הינן חברות אחיות ובעל המניות העיקרי והמנכ"ל של שתי החברות הוא משה רווה, שהעיד במהלך ההוכחות. לטענת התובעת, המחאת הזכות נעשתה משיקולי מס ואין לה שום השפעה על מערך הזכויות של הצדדים. בכל מקרה, גם לוּלא מסמך המחאת הזכויות, בהתאם לפסיקה המחאת זכות יכולה להיעשות על פי התנהגות ואפילו בעל פה, ואין כל חובה לרשום המחאת זכות. רישום המחאת זכות נועד להגן על הנמחה במקרה של תחרות מול נושים אחרים של הממחה. אך הרישום לא נועד להגן על חייבים ולאפשר להם להפקיע את חובותיהם, בדרך של העלאת טענה בדבר היעדר יריבות. מכל מקום, מעמדה של התובעת המקורית אינו רלוונטי לאור החלטת בית המשפט שהתירה לתקן את כתב התביעה בדרך של החלפת התובעת וזאת לאור המחאת הזכויות.
בכל הנוגע לתביעה שכנגד טענה התובעת כי מדובר בתביעת השתקה שהוגשה ביום 08.01.15, בעוד ההתנגדות הוגשה עוד בשנת 2013, שכל מטרתה היה להפעיל לחץ על התובעת. לטענת התובעת דין התובענה שכנגד סילוק על הסף מחמת התיישנות וזאת לאור העובדה כי כל הפעולות הנטענות והמוכחשות נעשו לפני 30 שנה, וכי גם אם התובעת לא ידעה מיד על פתיחת תיק ההוצאה לפועל, הרי שבהתאם להצהרתה היא ידעה עליהם משנת 2007 לפחות.
מכל מקום, דין התובענה שכנגד להידחות אף לגופה, שכן, התובעת הוכיחה שכל הטענות שנטענו כנגד השטר בתביעה שכנגד, שהשטר לא הוצג לפירעון, שהוא לא חולל, וכי פתיחת התיק נעשתה במרמה הן טענות שגויות שנטענו ללא כל ביסוס. השטר הופקד כדין במועד הפירעון שלו וחולל משום שהנתבעת בעצמה נתנה הוראת ביטול. טענות הנתבעת באשר לטעויות בפתיחת התיק ובהסבתו אינן קשורות לתובעת, אשר אמנם הגישה את הבקשה לביצוע שטר, אך יתר הפעולות, כמו גם משלוח האזהרה, הן פעולות שנעשות על ידי פקידי ההוצאה לפועל ובאחריותם. הסבת התיק נעשתה כחלק מפעולה כלל ארצית של מעבר לניהול ממוחשב והיא נעשתה בתיק זה בדיוק כפי שנעשתה בעשרות תיקים אחרים מבלי שהיה לתובעת כל נגיעה לכך. מכל מקום, אין דבר בפעולת ההסבה שפגע או שינה משהו מזכויות הצדדים בתיק הזה.
מעבר לכך, טענה התובעת כי הטלת עיקולים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל מהווה החלטה שיפוטית אשר נעשית כדין ולכן עומדת לתובעת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), ובהתאם לפסיקה החסינות בגין עיקולים במסגרת תיק ההוצאה לפועל חלה על כל שלב בהליך והיא חסינות מוחלטת. מעבר לנדרש, טענה התובעת כי לה כזוכה בתיק ההוצאה לפועל יש עניין אישי כשר להגן על עניינה באמצעות גביית החוב ולכן עומדת לה גם ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע.
לכך הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעת טענה לנזקים, אך לא פירטה אילו נזקים, מה הסכומים ואיזה קשר ישנו , אם בכלל , לתובעת.
טענה העיקרית של הנתבעת הינה לתרמית מצד התובעת. לטענת הנתבעת, לא הומצאה לה האזהרה בתיק ההוצאה לפועל כדין. לטענת הנתבעת, על -פי רישומי המחשב בהוצאה לפועל מסירת האזהרה נעשתה ביום 17.02.93, בעוד הנתבעת הייתה מצויה בהליכי פשיטת רגל, וניתן צו כינוס ועיכוב הליכים כנגדה מיום 08.06.92 ועד ליום 02.10.94, ולפיכך, לא ניתן היה להמציא לה את האזהרה במועד זה. הנתבעת טענה כי עצם נקיטת הליכי הוצאה לפועל שעה שההליכים כנגד הנתבעת עוכבו במסגרת הליכי פשיטת רגל מלמדים על כך שהתובעת נקטה בביצוע הפעולות בתרמית. בעניין זה טענה הנתבעת כי היא הצהירה על חובותיה בהליך הכינוס ללא כל רצון או צורך לגרור חוב כזה או אחר.
לטענת הנתבעת נודע לה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל רק בשנת 2007 כאשר נרשם עיקול על חשבונה, ואולם, תיק ההוצאה לפועל הוסב מתיק ידני לתיק ממחושב, ואין בידי התובעת אישור מסירה כדין. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת ידעה על התיק עוד משנת 2002 עת שולמו כספים מקופת הכינוס, טענה הנתבעת כי לנתבעת לא הייתה דרך לדעת על כך שכן הכספים שולמו מקופת הכינוס ולא מהנתבעת עצמה.
הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובעת בעצמה הציגה שתי בקשות שונות לביצוע שטר שהוגשו באותו עניין, אחת מיום 06.06.89 והשניה מיום 07.06.89. הבקשה מיום 06.06.89 הוגשה ללא מספר ח.פ. ומיד לאחריה ביום 07.06.89 הוגשה בקשה ריקה לחלוטין, אשר זכתה לחותמת ההוצאה לפועל בדרך לא דרך, וזאת בניגוד למתחייב מתקנה 102 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל").
מעבר לכך, טענה הנתבעת כי התיק נפתח ללא השיק המקורי וזאת בניגוד לתקנה 104 לתקנות ההוצאה לפועל. הנתבעת טענה כי ניתן להסיק זאת מאחר והשיק שהוצג בפני בית המשפט אינו נושא חותמת של ההוצאה לפועל. בנוסף, מהעתק השיק שהוצג לבית המשפט הנכבד לא עולה כלל כי השיק חזר שכן אין חותמת של הבנק הנמשך ואין תאריך לחזרת השיק, ולא ניתן היה לפתוח תיק הוצאה לפועל, לו ּ מטעם זה. בנוסף ציינה הנתבעת כי מועד הפירעון שתואר בתצהיר שצורף לבקשה לביצוע שטר הינו 16.01.88, מועד שאינו יכול להיות מועד פירעון כיוון שהוא חל ביום שבת.
לכך הוסיפה הנתבעת וטענה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 1989 על שם החברה המקורית, בעוד שהתובעת הוקמה רק בשנת 2002, ובוצעו הליכים שלא כדין תחת מספר הח.פ. של התובעת ושמה של החברה המקורית. הנתבעת טענה כי אין בינה לבין התובעת כל יריבות. לטענת הנתבעת תיקון כתב התביעה אינו מרפא פגם זה, משום שהתיקון היה צריך להיעשות בדרך של תיקון הבקשה לביצוע שטר. בעניין זה הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובעת לא יכלה לעשות הסבה של התיק הידני לתיק אלקטרוני ללא מספר ח.פ. של הזוכה ולכן תמוה כי בנס פח ההסבה מיום 14.08.1994 לא מופיע מספר הח.פ. של החברה (נספח 6 לתצהיר הנתבעת).
לטענת הנתבעת, על אף שהתובעת טוענת להמחאת זכויות מהחברה המקורית לתובעת היא לא הציגה כל הוכחה לכך. בעניין זה טענה הנתבעת כי לא הוצגה כל החלטה של רשם ההוצאה לפועל המתירה את המחאת הזכות. הנתבעת צירפה לתצהירה תמלול שיחה שנערכה בין נציגת רשות האכיפה והגבייה לבין אחיה של הנתבעת, מר עוזי רחמים, שהגיש תצהיר (להלן: "אחיה של הנתבעת") וממנה ביקשה ללמד כי נציגת ההוצאה לפועל ציינה בפני אחיה של הנתבעת כי לא הוגשה כל בקשה ולא ניתנה כל החלטה בתיק בין השנים 1998-2007 (ר' פיסקה 16 לתצהיר הנתבעת ונספח 1 שצורף לתצהירה) .
הנתבעת טענה בעניין זה כי עולה חשש ממשי כי המחאת הזכות זויפה. לטענת הנתבעת, בהתאם למסמך הציבורי שהיה בתיק החברה המקורית, רואה החשבון של החברה דיווח כי החברה חדלה לפעול עסקית כבר בשנת 1997. למעלה מכך, ב מסגרת הליך אחר (ע"ע 1395/01) הצהיר מנהלה של התובע ת כי עבד בחברה עד סוף שנת 1995, ואין כל תיעוד לרישום המחאת הזכות משנת 2002 ברשם החברות.
על יסוד כל טענותיה האמורות, טענה הנתבעת כי יש לקבל את ההתנגדות, שכן, השטר הוגש לביצוע בתרמית. לטענת הנתבעת, בתיק כשלים מהותיים העולים עד כדי מעשה רמייה של ממש שכן כלל הוא כי יש הקפדה יתרה בכל פרט ופרט בפתיחת תיקי הוצאה לפועל. הנתבעת טענה כי התובעת ובאי כוחה הכשירו פעולות מבצעיות בדיעבד מבלי להתייחס לתקנות הוצאה לפועל ולתקנות סדר הדין האזרחי.
בנסיבות אלה, עתרה הנתבעת לקבלת ההתנגדות ולחיוב התובעת בפיצוי הולם על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מן העובדה שהתובעת גררה אותה להליכים משפטיים משך שנים ארוכות ללא עוול בכפה.
דיון:
הנתבעת העידה כי חתמה עבור אביה על שיקים (פרו' עמ' 23, ש' 34-35; עמ' 24, ש' 4-7; עמ' 25, ש' 29-30). כמו כן, הנתבעת אישרה בעדות ה כי ניתנה הוראת ביטול לשיק שביסוד התובענה , וכשנשאלה מדוע נתנה הוראת ביטול ענתה "...אמרו לי לעשות את זה" (פרו' עמ' 27, ש' 20-28). כאשר נשאלה הנתבעת מי ניתן לה הוראה לבטל את השיק היא ענתה: "כנראה שאבא שלי אמר לי, זה השיקים שהוא ביקש ממני כדי לעזור..." (פרו' עמ' 28, ש' 9-10) . כאשר עומתה הנתבעת עם העובדה כי כבר בשנת 1988 ידעה שנתנה הוראת ביטול לשיק וממילא כי יש חוב, ענתה הנתבעת: "אבל אנחנו מדברים על התקופה שנתתי את השיקים ומה שאמרו לי עשיתי, באמת לא ידעתי" (פרו' עמ' 28, ש' 1-2).
אם כן, הנתבעת הודתה כי היא חתמה על השיק וכי היא נתנה את הוראת הביטול לשיק עוד בשנת 1988. בנסיבות, מקובלת עלי טענת התובעת כי הנתבעת הינה מיטיבה לפי סעיף 27 לפקודת השטרות ( לעניין הגדרת מיטיב ר' עא (נצ') 120/99 אורלי עמרוסי נ' עילית תעשיות בע"מ, (29.7.99), פיסקה 10).
טענת הנתבעת כי האזהרה לא הומצאה כדין נדחתה בהחלטות רשמי ההוצאה לפועל מימים 3.5.11, 28.11.10 ו- 21.9.10 (ר' נספחים א' – ג' לתצהיר המשלים מטעם מנהל התובעת). בהחלטה מיום 3.5.11 נקבע כי על-פי רישומי המחשב הומצאה לנתבעת אזהרה כדין ומכל מקום, מעת שהנתבעת מודעת לקיומו של התיק היא אינה יכולה לטעון לסגירתו בשל אי המצאת אזהרה. הנתבעת לא ערערה על החלטות אלה, ואלה הפכו לחלוטות.
טענתה זו של הנתבעת בדבר אי המצאת האזהרה נדחתה גם בהחלטת בית המשפט מיום 12.11.13, שבה נקבע כי הנתבעת הגישה בקשה בתיק ההוצאה לפועל ביום 29.7.10 ולפיכך יש לראות בה כמי שהומצאה לה האזהרה ביום הגשת הבקשה, וזאת על יסוד סעיף 7(ג1) לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").
הנתבעת הודתה כי ידעה על הליכי ההוצאה לפועל עוד בשנת 2007, עת הוטל עיקול על חשבונה (פרו' עמ' 27, ש' 1-2).
אם כן, מעת שאין חולק כי הנתבעת חתמה על השיק עבור אביה וכי היא זו שנתנה את הוראת הביטול, ומעת שטענתה לכך כי לא הומצאה לה האזהרה כדין נדחתה, ומכל מקום, כאמור, הנתבעת הודתה כי ידעה על הליכי ההוצאה לפועל משנת 2007, נותרה טענת הנתבעת לכשלים מהותיים בהליכי ההוצאה לפועל העולים כדי תרמית. כאן המקום לציין כי אחיה של הנתבעת, אשר לפי דברי התובעת טיפל לה בענייניה הכספיים, טען בעדותו כי גם חתימות של רשמי ההוצאה לפועל זויפו (פרו' עמ' 32, ש' 14-20).
כבר נפסק כי נטל ההוכחה מוטל על הטוען טענת תרמית, בין אם הוא תובע ובין אם הוא נתבע, והגם שהנטל הוא של מאזן ההסתברויות, רף הראיות הנדרש להוכחת טענת מרמה הוא גבוה יותר, וכך נקבע:
"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין [פורסם בנבו] (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725/08 חזן נ' חזן [פורסם בנבו] (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986) (להלן: עניין זיקרי)]. נשאלת השאלה מה דינה של טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע באשר לטענה שעליו להוכיח ובה בעת רומזת למעשה מרמה שביצע התובע? על פניו, נראה כי יוטל על הנתבע להוכיח את טענת המרמה העומדת לו כטענת הגנה, תוך עמידה ברף הראיות הגבוה שנקבע בפסיקה, שאם לא כן תתקבל גרסתו העובדתית של התובע. ואולם אין זאת בהכרח כך" (עא 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון, (11.4.13), פיסקה 15).

הנתבעת סומכת טענתה לתרמית על הטענה כי הבקשה לביצוע שטר הוגשה כאשר לא מולאו בה הפרטים המלאים, על כך שהשיק שהוגש לביצוע אינו נושא חותמת של ההוצאה לפועל, על כך כי בטופס ההסבה חסר מספר הח.פ. של הזוכה, ועל הטענה כי הבקשה לביצוע שטר הוגשה על שם חברה אחרת שאינה התובעת וכאשר שונה מספר הח.פ. של החברה המקורית למספר הח.פ. של התובעת בתיק ההוצאה לפועל לא שונה שם החברה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי נקיטת הליכי הוצאה לפועל בזמן שההליכים כנגד הנתבעת היו מעוכבים יש בה כדי לחזק את המסקנה כי הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת בוצעו בתרמית.
כבר בפתח הדברים ייאמר כי טענת הנתבעת בדבר נקיטת הליכי הוצאה לפועל עת היתה מצויה בהליכי חדלות פרעון, נדחתה אף היא בהחלטות רשמי ההוצאה לפועל מימים 3.5.11, 28.11.10 ו- 21.9.10 (נספחים א' – ג' לתצהיר המשלים מטעם מנהל התובעת). בהחלטה מיום 21.9.10 נקבע כי הליך פשיטת הרגל בוטל בשנת 1994, ולפיכך, השאלה האם הוגשה תביעת חוב במסגרת הליך הפש"ר אם לאו, וכן שאלת האחריות של מי מהצדדים היתה להביא חוב זה לידיעת בית משפט של פש"ר, אינה רלוונטית. כב' הרשם הוסיף וציין כי אכן נראה שבשנים בהן נוהל הליך הפש"ר היה מקום לעכב את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. אך משבוטל ההליך ולא ניתן לנתבעת הפטר, אין עילה למחיקת הנתבעת מתיק ההוצאה לפועל. גם על החלטה זו לא ערערה הנתבעת והיא הפכה לחלוטה.
למעלה מן הצורך ולהשלמת התמונה יצוין כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי בתקופת עיכוב ההליכים ננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל, והעובדה כי נמסרה לה האזהרה בתקופה זו, אינה מלמדת אחרת. להיפך, מן המסמך שהוגש וסומן נ/1 עולה כי הליכי ההוצאה לפועל עוכבו בתקופה זו (צו הכינוס בוטל בי ום 2.10.94; ר' נ/2). גם מסמכים נ/4 ו- נ/13, שהם מסמכים ממוחשבים של לשכת ההוצאה לפועל, אינם מלמדים אחרת. לגבי שתי בקשות לצווי מאסר מחודש אוגוסט 1994 המצוינות באותם מסמכים צוין כי מדובר ב"הסבה". בעניין זה הסביר עו"ד בנג'י, שטיפל בתיק ההוצאה לפועל במועדים הרלוונטיים מטעמה של התובעת, כי פעולות אלה, כמו גם עיקול המטלטלין, בוצעו קודם למועד המצוין באותם מסמכים והוסבו עם הסבת התיק מתיק ידני לתיק ממוחשב (ר' פרו' עמ' 35, ש' 1-11). הטענה כי ביוני 1994 בוצע לנתבעת עיקול מטלטלין סותרת את טענת הנתבעת כי עד לשנת 2007, אז הוטל עיקול על חשבונה, לא ידעה אודות הליכי ההוצאה לפועל . מכל מקום, מעיון בנספח ה' לתצהיר המשלים מטעם מנהל התובעת עולה כי מדובר בעיקול ברישום, ואכן, הנתבעת העיד ה כי הטענה כי הוציאו לה מטלטלין מהבית הינה "שקר לחלוטין" כלשונה (ר' פרו' עמ' 24, ש' 33-34).
מכל מקום, בבקשת הנתבעת שהוגשה להוצאה לפועל ביום 24.1.10 למחיקתה מתיק ההוצאה לפועל (ת/2) ציינה הנתבעת בפיסקה 3 כי החוב מושא התובענה שבכותרת לא נכלל ברשימת החובות בתיק פשיטת הרגל.
למען הסר ספק יצוין, כי אין בטענת הנתבעת כי ננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל בזמן שעוכבו ההליכים כנגדה, כדי להקים טענת תרמית, וכפי שנקבע על-ידי רשמי ההוצאה לפועל, אין בכך כדי להקים עילה להפסקת הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת.
באשר ליתר טענות הנתבעת ייאמר, כי אף אם הן היו מתקבלות, לא היה ב הן כדי לעלות לכדי תרמית מצד התובעת. בהקשר זה יצוין כי הנתבעת העיד מטעמה את מר יהודה אלחדיף, בעל בית דפוס, שהדפיס טפסים רשמיים יחד עם לשכת עורכי הדין לבית המשפט ולהוצאה לפועל בבלעדיות במשך כ- 20 שנים , וזאת עד לתקופה שבה ההוצאה לפועל הפכה להיות ממוחשבת לחלוטין, דהיינו, עד בערך לפני שלוש שנים (ר' פרו' עמ' 31, ש' 11-17).
בפני העד הוצגה הבקשה לביצוע שטר והוא אישר כי מדובר בטופס שלכל הפחות צולם מהטופס שלו, וכאשר הוצג בפניו הטופס המקורי (ת/1) אישר העד כי ככל הנראה מדובר בטופס שלהם (ר' פרו' עמ' 31, ש' 18-32; עמ' 32, ש' 1-2).
כמו כן, העיד מטעם הנתבעת מר יעקב לויה, שהינו ידיד של אחי הנתבעת, אשר העיד כי פנה למר אלחדיף לפני כשבע שנים עם מספר טפסים, ביניהם טופס הבקשה לביצוע שטר מושא התובענה שבכותרת, וכי מר אלחדיף ציין בפניו כי הטופס אינו שלו (ר' פרו' עמ' 32, ש' 15-24; עמ' 33 ועמ' 34, ש' 6-13).
בהינתן כי בעל בית הדפוס אישר כי ככל הנראה הבקשה לביצוע שטר הודפסה בבית הדפוס שלו (אף כי נתתי דעתי לכך כי בסיום חקירתו ציין העד כי אין לו תשובה חד משמעית (פרו' עמ' 32, ש' 7-8)), הרי שאין בעדותו של מר לויה על דברים שמסר לו מר אלחדיף לפני כשבע שנים, כדי לבסס את הטענה כי מדובר בטופס מזויף. למעלה מן הצורך אציין כי אף אם היה מוכח בפניי כי הבקשה לביצוע שטר לא הודפסה בבית הדפוס של מר אלחדיף, לא היה בכך כדי להרים את הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח טענת זיוף, ומכל מקום, כאמור, הדבר לא הוכח.
השאלה היא אם כן האם יש ביתר טענות הנתבעת, שהינן בעיקרן פרוצדורליות, כדי להקים טענת תרמית וכדי לאיין את תוקפה של הבקשה לביצוע שטר ואת תוקפם של הליכי ההוצאה לפועל .
אפתח ואומר כי טענת הנתבעת כי הבקשה לביצוע שטר הוגשה מלכתחילה כאשר הטופס ריק ולא מולאו בו מלוא הפרטים הנדרשים , דינה להידחות. אמנם, הבקשה לביצוע שטר שצורפה כנספח ג' לתצהיר מנהל התובעת הינה ריקה. ואולם, התובעת הגישה את המסמך המקורי (סומן ת/1) וממנו ניתן ללמוד כי הפרטים על גבי המסמך נמחקו בשל חלוף הזמן. ואכן, הבקשה לביצוע שטר ובה הפרטים המלאים הוגשה וסומנה נ/5 ואף צורפה כנספח 2 לתצהיר הנתבעת (הבקשה לביצוע שטר בצירוף התצהיר המלא צורפה כנספח ד' לכתב התביעה המתוקן) .
טענת הנתבעת כי על גבי טופס הבקשה שתי חותמות, אחת מיום 6.6.89 והשנייה מיום 7.6.89 אין בה כדי להעלות או להוריד. מכל מקום, עיון בחותמות מלמד כי החותמת מיום 6.6.89 הינה של בית המשפט ואילו החותמת מיום 7.6.89 הינה של לשכת ההוצאה לפועל, דבר שיש בו כדי ללמד לכל היותר על כך כי הבקשה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט ולאחריה ללשכת ההוצאה לפועל.
גם בטענת הנתבעת כי השיק אינו נושא חותמת של ההוצאה לפועל אין כדי לסייע לה, באשר השיק שהוגש לבית המשפט הוא צילום השיק, וחזקה כי תיק ההוצאה לפועל לא היה נפתח ללא הצגת השיק המקורי. טענת התובעת כי הנוהג אותה העת היה שמגישים את השיק בהוצאה לפועל לצורך פתיחת תיק והפקידות היו מכינות שיק ידני והשיק היה חוזר למגיש הבקשה, לא נסתרה.
טענת הנתבעת כי אין התאמה בין השיק לבין העתק השיק שצורף כנספח 3 לתצהיר הנתבעת וכנספח א' לתצהיר מנהל התובעת והוגש וסומן גם נ/6 אין לה על מה לסמוך. העתק השיק נושא את פרטי השיק. טענת הנתבעת כי השיק לא הוצג לפרעון ולא חולל, אינה רלוונטית שעה שהנתבעת עצמה הודתה כי היא נתנה הוראת ביטול לשיק.
באשר לטענת הנתבעת כי טופס הסבת התיק מתיק ידני לתיק ממוחשב אינו כולל את מספר הח.פ. של הזוכה (טופס ההסבה הוגש וסומן נ/3 וכן צורף כנספח 6 לתצהיר הנתבעת), יצוין כי טופסי ההסבה אינם טפסים יוצרי חיוב, דהיינו, אין מדובר בבקשות לביצוע שטר, אלא בטופסי הסבה, כפשוטם, ואין בהם כדי לשנות ממערך הזכויות שבין הצדדים, היונק את כוחו מהבקשה לביצוע שטר, שהוגשה, כאמור, כאשר כל הפרטים מולאו בה. ואכן, עיון במסמכי ההוצאה לפועל הממוחשבים שהוגשו וסומנו נ/4 ו- נ/13 מלמד כי מספר הח.פ. של הזוכה נרשם במחשבי ההוצאה לפועל.
עיון במסמכים אלה גם מלמד כי מספר הח.פ. של הזוכה עודכן למספר הח.פ. של החברה התובעת, שהוא שונה ממספר הח.פ. של החברה המקורית. בכך יש כדי לתמוך בטענת התובעת כי החלטת החברה המקורית מיום 11.2.02 להמחות את זכויותיה לחברה התובעת (הוגש וסומן נ/8) עודכנה במערכת ההוצאה לפועל. בהקשר זה יצוין כי אין במסמך שהגישה הנתבעת ושסומן נ/9, שהוא אישור רואה חשבון של החברה המקורית כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית ברשויות המס בשנת 1997 כדי להעלות או להוריד לצורך הדיון בטענה זו, שכן, מדובר הפסקת פעילות עסקית ברשויות המס בלבד, בעוד החברה המקורית חוסלה רק ביום 31.12.18 (ר' אישור חיסול החברה אשר הוגש וסומן ת/4).
בהקשר זה יצוין כי טענת הנתבעת בנוגע לרישום תיק ההוצאה לפועל על שם החברה התובעת, אשר הוקמה רק בשנת 2002, נטענה עוד בבקשתה שהוגשה להוצאה לפועל ביום 24.1.10 למחיקתה מן ההליך (ר' נ/7 ו- ת/2). כאמור, בקשתה זו של הנתבעת נדחתה בשלוש החלטות של רשמי ההוצאה לפועל, ולפיכך יש מקום לומר כי הנתבעת מושתקת מלהעלות טענה זו בהליך זה. יחד עם זאת, מאחר והחלטות רשמי ההוצאה לפועל לא התייחסו באופן מפורש לטענה זו, אדון בה עתה , אף כי, כאמור, ספק בעיניי אם פתוחה הדרך בפני הנתבעת לשוב ולהעלות טענה זו.
כאמור, המחאת הזכות בין החברה המקורית לחברה התובעת מבוססת על החלטת החברה המקורית שהוגשה וסומנה נ/8 . כפי שכבר נקבע:
"הסכם להמחאת זכות יכול להיעשות בכתב, בעל פה, או בהתנהגות. במסגרת הסכם כאמור, ניתן להמחות, בין היתר, זכות לפירעון חוב. במקרה כזה הנמחה בא במקומו של הממחה והופך לנושה של החייב – אשר, מצידו, חייב לפרוע את החוב האמור לזכותו של הנמחה, ולא לזכותו של הממחה" (עא 3036/09 סונול כנען בע"מ נ' עיריית כרמל, (21.12.14), פיסקה 18).

לפי סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969, זכותו של נושה ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב אלא אם יש הגבלה על כך בדין (ע"א 3966/01 יהושע TBWA פרסום ושיווק בע"מ נ' בון מארט מילניום בע"מ (בפירוק), (8.6.03), פיסקה 4). טענת הנתבעת ולפיה המחאת הזכות טעונה רישום לא נתמכה בכל מקור שבדין, ולא ניתן ללמוד כן מתקנות החברות (סדרי רישום של המחאת זכות), תש"ל-1970 (להלן: "תקנות החברות") אליהן הפניתה הנתבעת.
המחאת זכות עשויה בנסיבות מסוימות להיות מחויבת ברישום, וזאת כאשר חולשת עליה מערכת דינים אחרת, כמו למשל חוק המשכון, תשכ"ז – 1967, וזאת כאשר מדובר בהמחאה על דרך השעבוד (בעניין זה ר' עא 7281/15 קופאס פיננס (ישראל) בע"מ נ' אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ, (22.5.18), פיסקאות 38(ז) ו- 41-57).
במקרה שלפנינו, אין מדובר בהמחאת זכות על דרך השעבוד, ולא נטען על-ידי הנתבעת כי לבד מתקנות החברות קיים מקור חוקי אחר החולש על מערכת היחסים שבין הצדדים, אשר הקים בנסיבות המקרה שלפנינו את החובה לרשום את המחאת הזכות. נתתי דעתי גם לטענת הנתבעת ולפיה במקרה אחר נתקבל ערעור על החלטת נאמן לדחות תביעת חוב שהגישה התובעת ואשר גם במסגרתה נדונה תוקפה של המחאת זכות בין החברה החייבת לחברה התובעת (פש"ר 13297-10-13; הוגש וסומן ת/3). יחד עם זאת, מאחר וההחלטה בערעור ניתנה על יסוד הסכמת הצדדים, ללא נימוקים, לא מצאתי לראות בכך סימוכין של ממש לצורך הכרעה בטענה שהועלתה ביחס לתוקפה של המחאת הזכות.
לאור המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי לדון בטענת התובעת כי רישום המחאת זכות נועד להגן על הנמחה במקרה של תחרות מול נושים אחרים של הממחה, אך לא נועד להגן על חייבים ולאפשר להם להפקיע את חובותיהם, בדרך של העלאת טענה בדבר היעדר יריבות, אך כי טענה זו הינה בעלת משקל.
מטעם זה גם לא מצאתי לדון בטענת התובעת כי מעת שבית המשפט התיר את תיקון כתב התביעה בהחלטה מיום 11.4.18 הוכרעה למעשה טענת הנתבעת להעדר יריבות, ובטענת הנתבעת ולפיה על התיקון להיעשות בלשכת ההוצאה לפועל ולא בבית המשפט אגב דיון בהתנגדות.
טענת הנתבעת ולפיה מספר הח.פ. של התובעת עודכן אמנם ברישומי ההוצאה לפועל אך לא שמה, הינה טענה פרוצדורלית שאין בה כדי לאיין את תוקפם של הליכי ההוצאה לפועל, ובמיוחד לנוכח העובדה כי לא היה בהמחאת הזכות כדי לשנות ממערך הזכויות והחובות של הצדדים. לכך אוסיף, כי, כפי שצוין לעיל, עצם העובדה שמספר הח.פ. שונה ברישומי ההוצאה לפועל (לעניין זה ר' גם נספח ז' לתצהיר מנהל התובעת) , תומכת בטענת התובעת כי הוגשה הודעה להוצאה לפועל אודות המחאת הזכות (בעניין זה ר' גם עדותו של עו"ד בנג'י מטעמה של התובעת בפרו' עמ' 37, ש' 27-30) , ומשכך, יש להניח כי זו היתה פתוחה לעיון בפני הנתבעת.
אין בתמלול הקלטת שיחה שצורפה כנספח 1 לתצהיר הנתבעת כדי להוכיח אחרת. הנתבעת ביקשה ללמד מאותו התמלול כי נציגת ההוצאה לפועל מסרה לאחי הנתבעת בשיחה טלפונית כי לא הוגשו בקשות ולא ניתנו החלטות בין השנים 2002-2007. ככל שחפץ אחי הנתבעת בגילוי האמת באותה השיחה, היה עליו לשאול את נציגת ההוצאה לפועל ב "רחל בתך הקטנה" האם הוגש ה המחאת זכות או עדכון אודות שם הזוכה, וזאת להבדיל מן השאלה שהופנית לנציגה האם הוגשו בקשות. יצוין כי נציגת ההוצאה לפועל גם לא מציינת כי לא ניתנו החלטות בתקופה זו. מכל מקום, אף אם המחאת הזכות עודכנה רק בשנת 2007 אין בכך כדי לאיין את תוקפם של הליכי ההוצאה לפועל, שעה שהחברה המקורית חוסלה רק בשנת 2018, ולפיכך, על פניו, לא היתה מניעה כי היא תמשיך להיות הזוכה בתיק ההוצאה לפועל עד למועד זה .
סופו של יום, הוכח כי הבקשה לביצוע שטר הוגשה כדין וכך גם הליכי ההוצאה לפועל שבוצעו לאורך השנים, ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה לתרמית.
לסיום אציין כי אף שביום 8.6.14 הורה בית המשפט על קבלת ההתנגדות ובכך למעשה קיבל את בקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת התנגדות, הרי שיש בחלוף הזמן ובעובדה כי טענות הנתבעת הועלו בחלוף כשש שנים מיום שלשיטתה היא ידעה אודות הליכי ההוצאה לפועל, ולמעלה מ- 20 שנים מן המועד שבו לשיטתה היא ידעה כי נתנה הוראה לביטול השטר, וכשלוש שנים מן המועד שבו אין מחלוקת כי נדחתה בקשתה של הנתבעת שהוגשה להוצאה לפועל למחיקתה מתיק ההוצאה לפועל, כדי להשליך על בחינת תום ליבה בהעלאת טענותיה כנגד ביצוע השטר.
מעת שהשטר, שמועד פרעונו היה ליום 16.1.88, הוגש לביצוע בשנת 1989 לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת להתיישנות, וזאת מבלי לדון בטענה התובעת, המקובלת עלי על פניה, כי הטענה לא נטענה בהזדמנות הראשונה.
משנדחו טענותיה של הנתבעת לא מצאתי כי קמה לה עילה לתביעה נזיקית כנגד התובעת, וזאת מבלי לדון בטענות התובעת כי בכתב התביעה שכנגד לא פורטו הנזקים שנתבעו.

סיכום:
מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה כי הליכי ההוצאה לפועל ננקטו על-ידי התובעת בתרמית ואף לא הוכח כל הגנה אחרת מפני התביעה השטרית. להיפך, הנתבעת הודתה כי חתמה על השיק, כי נתנה אותו לאביה וכי נתנה הוראת ביטול לשיק.
במכלול האמור, דין ההתנגדות להידחות.
הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת יחודשו.
התביעה שכנגד נדחית.
הפיקדון שהופקד על-ידי התובעת בהתאם להחלטה מיום 10.8.15 יושב לתובעת, בכפוף לכל דין.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 10,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ.
תשומת לב המזכירות כי המוצג ת/1 הינו מסמך מקורי שיש לשומרו בתיק הנייר.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ט, 28 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.