הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 13193-01-12

בפני
כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

תובעת (משיבה)

עירית ירושלים

נגד

נתבע (מבקש)
מחמוד פידי

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 25.5.20 במעמד צד אחד בהיעדר התייצבות. מדובר בבקשה שנייה בתיק לביטול פסק דין, לאחר שפסק דין מיום 19.3.12 שניתן על ידי כב' הרשם בן שלו בהיעדר הגנה, בוטל בהסכמה על ידי כב' הרשמת הבכירה עדי בר-טל, ביום 10.4.18.

עיקר העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

תיק זה עניינו תביעות שאוחדו בגין חובות ארנונה נטענים לשני נכסים בכפר עקב. התביעות הוגשו כנגד הנתבע כמחזיק.

התביעה הראשונה הוגשה בת"א 19193-01-12 ונוגעת לנכס המצוי בדרך רמאללה 591 בירושלים, הידוע כחשבון ארנונה שמספרו 5428305-003, בגין התקופה שמיום 23.5.05 ועד ליום 31.12.11. סכום התביעה עומד על 191,095.04 ₪ בערכי מועד 7.2.11.

התביעה השנייה הוגשה בתא"מ 21251-01-18 ונוגעת לנכס המצוי בכפר עקב, הידוע כחשבון ארנונה שמספרו 0128309-002, בגין התקופה שמיום 1.1.09 ועד ליום 31.12.13. סכום התביעה עומד על 45,0647.93 ₪ בערכי מועד 28.5.14.

התביעה השלישית הוגשה בתא"מ 21222-01-18 ונוגעת לנכס בתביעה השנייה, הידוע כחשבון ארנונה שמספרו 0128309-002, בגין התקופה שמיום 1.1.14 ועד ליום 31.12.16. סכום התביעה עומד על 24,181.20 ₪ בערכי מועד 9.3.17.

ביום 19.3.12 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהיעדר הגנה על ידי כב' הרשם בן שלו (להלן – פסק הדין הראשון).

ביום 8.1.18, בחלוף כשש שנים ממועד מתן פסק הדין, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לו וכי גילה אודות קיומו מבא כוחו.

נוכח הסכמת הצדדים בוטל פסק הדין על ידי כב' הרשמת הבכירה עדי בר-טל, ובהחלטה מיום 10.4.18, נקבע כי הנתבע יגיש בקשת רשות להתגונן.

ביום 21.5.18 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. במסגרת הבקשה טען הנתבע בהתייחס לנכס נשוא התביעה הראשונה, כי מדובר בנכס בבעלות אמו המנוחה, שנפטרה בשנת 2012; כי הוא מעולם לא החזיק בנכס ולא ידוע לו מי החזיק בנכס; כי מעולם לא קיבל הודעה על תשלום ארנונה ובכך נמנעה ממנו האפשרות להגיש השגה במועד הקבוע בחוק ; כי הינו אזרח אוסטרלי שחי בקביעות עד לשנת 2014 באוסטרליה ובזמנים הרלוונטיים כלל לא שהה בארץ; כי ת.ז של אמו נמחקה מהתביעה והוספה ת.ז שלו באופן ידני , דבר שנראה לו תמוה; כי הוא אחד משישה אחים ואחיות שהם היורשים על פי דין של אמו המנוחה ועל כן היה על התובעת לצרפם לתביעה.

בהחלטה מיום 26.5.18 נקבע התיק לדיון לפני ביום 21.10.18. הנתבע ובא כוחו לא התייצבו לדיון ובדיעבד התברר כי בבוקר הדיון, הגיש ב א כוח הנתבע בקשה לדחיית מועד הדיון בשל מצב בריאות של בא כוח הנתבע. ב א כוח התובעת בהגינותו לא עמד על מתן פס ק דין בהיעדר הת ייצבות ובנסיבות אלו הוריתי כי בא כוח הנתבע יצרף לתיק בית המשפט אישור רפואי התומך באמור בבקשה וינמק מדוע לא הודיע לחברו, ב א כוח התובעת, על הגשת הבקשה. דיון חלופי נקבע ליום 12.11.18.

ביום 24.10.18 צירף בא כוח הנתבע אישור מחלה מקופת החולים, שהונפק ביום 23. 10.18, לימים 21.10.18 -22.10.18, וכן הודעת פקס שנשלחה לטענתו למשרד בא כוח התובעת בבוקר הדיון, בדבר בקשת הדחייה.

ביום 12.11.18, בדיון בבקשת הרשות להתגונן אליו התייצבו הנתבע ובא כוחו, נחקר הנתבע על תצהירו ועל הודעה ששלח לתובעת, ממנה עולה בבירור כי הוא המחזיק בנכס , וטען כי זו נשלחה על ידי עורך דינו. לאחר מתן התשובה כאמור, חש הנתבע ברע, התמוטט ונזקק לטיפול רפואי . הדיון הופסק ובא כוח הנתבע הודיע כי יפעל אל מול ועדת הפשרות בתובעת.

ביום 6.2.19 הודיעה התובעת כי היא מבקשת לקבוע את התיק להוכחות לאחר שב א כוח הנתבע לא פעל לקדם הסדר כלשהו לתשלום החוב, חרף הצהרתו כאמור. לאור הודעת התובעת, ואף שככלל דיון בטענת "אינני מחזיק" הוא בגדר השגה ובית משפט אינו נדרש לטענות מסוג זה, ניתנה לנתבע רשות להתגונן בהחלטה מיום 4.3.19. כמו כן, נקצבו מועדים להגשת ראיות מטעם הצדדים.

בהחלטה מיום 30.4.19, ובעקבות הסכמת הצדדים על איחוד הדיונים בתובענות כאמור, המתייחסות לחוב ארנונה בגין אותם נכסים בתקופות מאוחרות יותר, נקצבו מועדים חדשים להגשת ראיות מטעם הצדדים.

ביום 13.12.19 הגיש בא כוח הנתבע בקשת שחרור מייצוג (להלן – בקשת השחרור הראשונה). בבקשה נטען כי איבד כל קשר עם הנתבע וכי זה לא הסדיר את חובו בגין הייצוג. בהחלטה מיום 15.12.18 התרתי לבא כוח הנתבע להתפטר מייצוג כפוף להמצאת פרטיו המעודכנים של הנתבע, תוך שהבהרתי כי עד להחלטה אחרת, אין ב א כוח הנתבע משוחרר מייצוג (ראו החלטה נוספת בעניין מיום 10.2.20). פרטים כאמור לא הומצאו.

בהחלטה מיום 17.12.19, ובעקבות בקשות ארכה נוכח ניסיון הצדדים להגיע להסכמות ולייתר המשך ההליך, נקצבו פעם נוספת מועדים להגשת ראיות הצדדים.

ביום 22.12.19 הגישה התובעת ראיותיה וצירפה להם נספחים כמו גם דו"ח חוקר לפיהם הנתבע הוא המחזיק הנכון בתובענה (ראו למשל נספחים ג'-ה', נספח ו' ככל שהדבר נוגע לתביעה הראשונה וכן נספח י"א ככל שהדבר נוגע לתביעות השנייה והשלישית בגינן לא הוגשה הודעת חדילה בהתאם לסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש]).

הנתבע לא הגיש ראיות מטעמו.

ביום 10.2.20 הגיש בא כוח הנתבע בקשה נוספת לשחרורו מייצוג. בבקשה נטען כי אין לו כל קשר עם הנתבע ואין לו מידע היכן הוא מתגורר. בבקשה טען בא כוח הנתבע כי הוא בן חורין ואין הוא על תקן שבוי של הנתבע או של בית המשפט והוסיף כי אם בית המשפט או מערכת המשפט יממנו את שכר טרחתו ויוציאו כנגד הנתבע צו הבאה בליווי משטרה לשם התייצבות הנתבע במשרדו, ימשיך את מלאכת הייצוג. בהחלטה מאותו מועד התבקש בא כוח הנתבע פעם נוספת להמציא את פרטי ההתקשרות האחרונים שלו עם התובע עד יום 13.2.2020 כתנאי לשחרורו מייצוג, ומשאל ו לא הומצאו ולאחר שכאמור לא הוגשו ראיות הנתבע, נקבע התיק בהחלטה מיום 1.3.20, לקדם משפט בנוכחות הנתבע והודעה נמסרה לבא כוח הנתבע אשר התבקש להודיע גם לנתבע על מועד הדיון. בגדר ההחלטה הובהר פעם נוספת כי בא כוח הנתבע אינו משוחרר מייצוג עד להמצאת פרטי הנתבע.

ביום 25.5.20 התקיים דיון אליו לא התייצבו הנתבע או בא כוחו. לאור זאת, ולבקשת התובעת, ניתן פסק דין במעמד צד אחד בהיעדר התייצבות כנגד הנתבע בשלוש התובענות, על יסוד תקנות 147 ו-157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) .

מעיון בנתוני מערכת נט המשפט עולה כי פרוטוקול הדיון אליו לא התייצבו הנתבע ובא כוחו וכן פסק הדין נצפו על ידי בא כוח הנתבע עוד ביום 26.5.20, יום לאחר מתן פסק הדין.

ביום 5.7.20 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין ועיכוב ביצועו, היא הבקשה המונחת לפני. במסגרת הבקשה, אשר הוגשה על ידי הנתבע עצמו, נטען כי על רקע מצבו הבריאותי של הנתבע והיותו נמנה על קבוצת הסיכון ביחס למצב החירום בגין מגיפת הקורונה, לא היה באפשרות בא כוחו ליצור עמו קשר בנוגע לבקשת השחרור מייצוג. כן נטען כי בתיק נט-המשפט לא הופיע אישור על ביצוע הזמנה לדיון ובהיעדר זימון לא הופיע בא כוח הנתבע או מי מטעם המשרד לדיון; במועד הדיון הנתבע לא חש בטוב ו"שכב בביתו לאחר התדרדרות במצב הבריאותי"; הדיון התקיים ימים ספורים לאחר תקופת החירום ויום חג מוסלמי (פטר הקדוש), בתום צום חודש הרמדאן ועל כן יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. לחלופין נטען כי נכון וראוי לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, שכן קיים סיכוי גבוה מאוד כי תוצאת פסק הדין תשתנה אם ינוהל דיון לגופם של דברים.

התובעת מתנגדת לבקשה. לשיטתה, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, בחלוף 30 יום ממועד מתן פסק הדין, ובלא הגשת בקשה להארכת מועד; הטענה לפיה לא התקבל זימון לדיון אצל בא כוח הנתבע, איננה נתמכת בתצהיר ודי בכך שתצהיר הנתבע אינו תואם את העובדות הנטענות בבקשה לגופה, כדי לסלק את הבקשה על הסף; כפי שעולה מהרישומים בתיק נט-המשפט, זימון כאמור הומצא כדין לבא כוח הנתבע במשרדו; לא הוגשה כל בקשה לדחיית הדיון, עובדה המעידה על זלזול כלפי בית המשפט; בהתאם להוראות הדין ולהחלטת בית המשפט, בא כוח הנתבע לא היה רשאי להסתלק מן התביעה ללא שחרור מייצוג ; כל טענות הנתבע בבקשתו ובתצהירו נטענו בעלמא וללא כל אסמכתא; הנתבע הראה זלזול, אדישות וחוסר אכפתיות כלפי ההליך, תוך התעלמות מדעת מההליך המשפטי. לאור האמור טוענת התובעת כי אין כל הצדק לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

ככל שהדבר נוגע לביטול בתוקף שיקול דעת בית המשפט טוענת התובעת, כי הנתבע חסר כל הגנה מפני התביעה; תצהיר הנתבע לתמיכה בבקשה הינו לקוני ואינו מגלה כל עילה שבדין לביטול פסק הדין; הנתבע לא הגיש ראיות מטעמו ולא הצליח להוכיח טענותיו כנגד החוב ורישומי העירייה; טענות ההגנה שנטענו נטולות פירוט עובדתי וראיות. לפיכך טוענת המבקשת כי בקשת הביטול הוגשה בניסיון למשוך זמן ותו לא, ועל כן יש להורות על דחיית הבקשה תוך חיוב הנתבע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. לנתבע ניתנה ביום 27.7.20 זכות תשובה לתגובת התובעת, בהתאם לתקנות.

ביום 19.8.20 הגישה התובעת בקשה למתן החלטה בהיעדר תשובה מטעם הנתבע לתגובת התובעת לבקשה.

ביום 2.9.20 הגיש הנתבע (באיחור ניכר) תשובה קצרה ולקונית במסגרתה חזר על טענותיו בבקשה. הנתבע הוסיף כי סיכויי הצלחתו גבוהים, מן הטעם שהעיזבון של אמו המנוחה טרם חולק וכי היה על התובעת לצרף לתביעה את כל היורשים.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל נסיבות העניין, אני מוצאת כי אין מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי , קובעת כדלקמן:
  
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בענייננו, פסק הדין נצפה כאמור על ידי בא כוח הנתבע כבר ביום 26.5.20 , וזאת בניגוד לטענת הנתבע במסגרת התצהיר הנלווה לבקשת ביטול פסק הדין לפיה פסק הדין הומצא לו "מספר ימים" עובר להגשת הבקשה. כאמור, בא כוח הנתבע לא שוח רר מייצוג הנתבע וההמצאה לבא כוחו מהווה המצאה כדין לכל דבר ועניין. לבקשה לא צורף תצהיר בא כוח הנתבע , ולאור העובדה כי לא הוגשה מטעם הנתבע כל בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול, אף שחלפו למעלה מ- 30 יום ממועד ההמצאה, ניתן היה להורות על מחיקת הבקשה על הסף. ראו למשל: ע"א 8974/18 רימון זינאתי נ' אוניברסל פרטס א.ב בע"מ [פורסם בנבו] (27.11.2019)‏‏ וה הפניות המובאות שם:

"בהקשר זה, הנתונים העובדתיים המתועדים במערכת "נט המשפט" הינם אלה: פסק-הדין ניתן ביום 11.7.2018. פסק-הדין נצפה במסגרת "צפייה יזומה" על ידי בא- הכוח המייצג, עו"ד טאנוס, ביום מתן פסק-הדין (11.7.2018). למחרת היום (12.7.2018) ביצע בית המשפט המצאה של פסק-הדין לעו"ד טאנוס, באמצעות מנגנון "הודעה באתר". עוד אין חולק כי המערער עצמו ידע לכל המאוחר על עצם מתן פסק-הדין עוד ביום 16.7.2018 (עת שיגר למשיבה המחאה בגין סכום ההוצאות שנפסקו לטובתה). סבורני כי די בנתון הנוגע להמצאת פסק-הדין באמצעות מנגנון "הודעה באתר" כדי להוביל אל המסקנה כי פסק-הדין הומצא כדין עוד ביום 12.7.2018. בהקשר זה יובהר כי המצאה בדרך של "הודעה באתר", אשר משמעותה היא כי נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של בעל הדין הודעה על אודות קיומה של החלטה בצירוף קישור אליה, הינה המצאה אשר עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין (ראו, בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), [פורסם בנבו] פיסקאות 9-8 (19.12.2018) (להלן: עניין כהן); בש"א 2036/19 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (24.3.2019)). אומנם, באפשרותו של בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה במנגנון "הודעה באתר" וזאת בדרך של הגשת תצהיר (ראו תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין הקובעת כי "לא יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר"; כן ראו עניין כהן, פיסקה 10). ואולם, בענייננו לא הוגש כל תצהיר מטעם נמען ההודעה – הוא עו"ד טאנוס – בדבר אי-הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר."

כאמור, גם בענייננו לא הוגש כל תצהיר מטעם בא כוח הנתבע לתמי כה בבקשת הנתבע, לא לעניין ה יעדר ההמצאה על מועד הדיון ולא לעניין מסירת פסק הדין לנתבע. אפילו אם הגשת בקשת הביטול היא למעשה הודעה כי עו"ד כיואן חדל דה פקטו מייצוגו של הנתבע , אין הדבר משליך על שאלת הייצוג קודם לכן לאור ההחלטות המפורשות לפיהן עו"ד כיואן לא שוחרר מייצוג.

על אף האמור, אדרש לבקשה לגופא, ככזו שהוגשה תוך המועד הקבוע להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

על פי ההלכה הפסוקה, יש להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין מתוך חובת הצדק לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי ראו למשל: רע"א 4405/15 SHAHEEN LIL-MANTOGAL AL GHIZIEH נ' MARINA FOR GENERAL TRADING [פורסם בנבו] (08.09.2015) ו ההלכה הפסוקה כפי שסוכמה ברע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – המנהל המיוחד של העמותה [פורסם בנבו] (22.4.15), כדלקמן:
 
"כפי שנפסק לא אחת, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, אשר לגביו אין טענה לפגם המחייב ביטול מחובת הצדק, על בית המשפט לבחון שני שיקולים: השיקול הראשון הוא מהי הסיבה לאי התייצבותו של בעל הדין בדיון, ובפרט האם מדובר בזלזול בבית המשפט או שמא צירוף נסיבות אומלל, היסח הדעת או רשלנות. השיקול השני, הוא סיכויי ההגנה של המבקש (או התביעה – לפי המקרה). ... עוד נפסק כי ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על שאלת סיכויי הגנתו, ויש להבחין בהקשר זה בין המקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה או אף רשלנות מסוימת לבין המקרים בהם ההיעדרות מקורה ב'התעלמות מדעת מההליך השיפוטי' שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה". (שם, בסע' 7).
 
אשר להיטול מחובת הצדק, המבקש טוען כי הוא ובא כוחו לא התייצבו לדיון בהיעדר זימון.

בניגוד לטענות הנתבע בבקשת הביטול, לפיה בבדיקה באתר נט המשפט לא הופיע אישור בדבר המצאת הזמנה לדיון וכי בהיעדר זימון לא הופיע לדיון , הרי ש בהתאם לנתוני מערכת נט המשפט, בא כוח הנתבע צפה בהחלטה בדבר מועד הדיון, במסגרתה אף הובהר כי בשלב זה, אין הוא משוחרר מייצוג הנתבע, ביו ם 1.3.20 בשעה 15:59. כן צפה בא כוח הנתבע בהחלטה נוספת בדבר דחיית מועד הדיון, במסגרתה נדרש לעדכן את הנתבע, ביום 11.5.20 בשעה 19:17. לא זו אף זו, בניגוד לטענת הנתבע וכעולה מנתוני מערכת נט המשפט, זימון לדיון הומצא לבא כוחו ביום 10.5.20. יצוין כי כאמור הבקשה כלל לא נתמכה בתצהיר בא כוח הנתבע, שיאשר את טענת הנתבע בדבר היעדר זימון לדיון.

בנסיבות אלו ולאור הזימון כדין, ככל שחפץ מי מהצדדים בדחיית מועד הדיון מסיבה כזו או אחרת (לרבות קיומו של חג או עקב מצב החירום שהוכרז בגין מגפת הקורונה), היה עליו לפעול להגשת בקשה לדחיית מועד הדיון בהתאם להוראות הדין ולא לעשות דין לעצמו ולא להופיע תוך העלאת אמתלות להיעדר ההתייצבות בדיעבד.

יצוין כי הטענה לפיה על רקע מצבו הבריאותי של הנתבע והיותו נמנה על קבוצת הסיכון ביחס למצב החירום בגין מגפת הקורונה, לא היה באפשרות בא כוחו ליצור עמו קשר בנוגע לבקשת השחרור מייצוג, טענה זו אשר אף היא לא נתמכה בתצהיר של בא כוח הנתבע , אינה ברורה ודינה להידחות (קל וחומר שעה שכעולה מתצהיר הנתבע, שהה בביתו), שכן אין כל מניעה ליצירת קשר טלפוני גם בימי הקורונה. ממילא, נוכח הוראות הדין וההחלטות המפורשות בדבר אי שחרורו מייצוג כאמור, היה על בא כוח הנתבע להתייצב לדיון ללא קשר להתייצבות הנתבע, או להגיש בקשה מתאימה לדחייתו ככל שמצבו הרפואי של הנתבע לא אפשר הופעה.

יודגש כי משבקשת בא כוח הנתבע לשחרור מייצוג נדחתה משלא צורפו הפרטים הנדרשים , הרי שבעת מתן פסק הדין שימש בא כוח הנתבע כעורך הדין המייצג לכל דבר ועניין, וההמצאה לידיו דינה כהמצאה לבעל הדין עצמו (ראו: תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן: בש"א 932/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (16.06.2019)‏‏).

לא זו אף זו, מלבד טענה סתמית לפיה "ביום הדיון ואחריו שכבתי חולה בבית לאחר התדרדרות במצב הבריאותי עקב מחלות רבות מהם אני סובל", כך כלשון הנתבע, לא צירף הנתבע כל אסמכתא שיש בה כדי להעיד כי יש ממש בטענה.

בע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ [פורסם בנבו] (23.8.93) נקבע כי מבקש שלא טרח להמציא מסמך או אישור של גורם מוסמך, כי הוא אושפז ביום הדיון בבית חולים, וכאשר קיים ספק לגבי נכונות טענתו – אין לומר עליו כי עמד בתנאי הראשון לצורך ביטול פסק הדין. במקרה דנן, בהיעדר אישור מחלה, מתעורר ספק באשר לנכונות טענתו של הנתבע.

משאלה הם פני הדברים, אני קובעת כי לא נפל פגם בהליך מתן פסק הדין  ואינני מוצאת לבטלו מחובת הצדק.

לנוכח האמור, ביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעת בית המשפט.

במסגרת זו יש לבחון את התנהלות בעל הדין בהליך.

ראשית, לאחר הפסקת הדיון בבקשת הרשות להתגונן ולאחר שהודיע בא כוח הנתבעת כי יבוא בדברים עם ועדת הפשרות אצל התובעת, לא טרח הנתבע לעדכן את בית המשפט בדבר תוצאת המגעים ומהודעת התובעת שהוגשה לאחר מכן עולה כי הנתבע לא פנה כלל לתובעת.

כמו כן, וכפי שצוין לעיל, בבוקר הדיון שנקבע ליום 21.10.18 לאור אותה הודעה של התובעת, הגיש ב א כוח הנתבע בקשה בהולה לדחיית מו עד הדיון בשל מצבו הבריאותי "עקב אלרגיה חום גבוה", כך כעולה מהודעתו, בלא שצורף לבקשה כל אישור רפואי. ב א כוח הנתבע לא עדכן את ב א כוח התובעת בהגשת הבקשה (הודעת הפקס שהוגשה על ידו בדיעבד אינה עונה על התנאים שנקבעו בתקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי) ועשה דין לעצמו עת לא התייצב לדיון חרף העובדה שלא ניתנה החלטה בדבר קבלת הבקשה. כמו כן, לא ניתן כל הסבר לאי התייצבותו של הנתבע עצמו, בעל הדין, לדיון.

בהמשך, ולאור החלטת בית המשפט, צירף ב א כוח התובע, אישור מחלה שהונפק ביום 23.10.18, כיומיים לאחר מועד קיום הדיון.

לכך יש לצרף את העובדה כי הנתבע לא הגיש ראיות מטעמו ו לא סיפק ולו בדל של הסבר עד עצם היום הזה, גם לא בגדר בקשת ביטול פסק הדין אף שהמחדל שבאי הגשת ראיות צויין במפורש בפסק הדין, למחדלו באי הגשת התצהירים מטעמו, וזאת חרף מספר החלטות והזדמנויות שניתנו לו בעניין (ראו החלטות מיום 4.3.19, 17.4.19, 30.4.19, 17.12.19), וכן את העובדה שאפילו מבקשות בא כוחו של הנתבע לשחרורו מייצוג עולה כי הנתבע לא גילה כל עניין בהליך, לא שיתף פעולה, לא נשא בשכר טרחת בא כוחו וניתק עמו מגע, דבר המוכיח זלזול שיטתי ולאורך זמן בהליך ובבית המשפט.

אגב, גם במסגרת הבקשה לביטול פסק דין לא התייחס הנתבע כלל לטעם שבמחדל באי הגשת הראיות מטעמו, אף שהדבר צוין באופן מפורש בגדר פסק הדין שניתן.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי התנהלותו של הנתבע מלמדת על זלזול מתמשך בהליך, ולא על תקלה מקרית.

אשר לסיכויי ההגנה של הנתבע, אני סבורה כי הנתבע כשל גם במבח ן הוכחת סיכויים כאלה.

בבקשה לביטול פסק דין ובתצהיר התומך בה לא הועלתה כל טענה ממשית (או בכלל) אשר יכולה לשנות מתוצאת פסק הדין . טענתו היחידה של הנתבע, אשר נטענה באופן סתמי במסגרת התשובה לתגובת התובעת לבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה אף היא באיחור ניכר, היא כי עיזבון אמו המנוחה של הנתבע טרם חולק, "והיה על התובעת לצרף את כל היורשים ולא להיתפס לבדו כשעיר לעזאזל", כך כלשון התשובה.

טענה זו אין בה ממש, שכן אפילו תתברר כנכונה, אין על העירייה כל חובה לצרף את כלל היורשים ודי בכך שהנתבע נמנה על המחזיקים כדי לחייבו בגין חובות הארנונה הרובצים על הנכסים, ואין בכך לגרוע מזכותו להיפרע מיורשים אחרים ככל שהוא סבור כי עומדת לו עילה נגדם. בהקשר זה ראוי להעיר כי הנתבע לא הגיש הודעות צד ג' בתיק.

בבקשת הרשות להתגונן, טענתו העיקרית של הנתבע היא כי הוא אינו מחזיק. טענה זו כאמור אינה מקנה ככלל רשות להתגונן שכן מדובר בטענה שדינה להתברר בגדר השגה. אמנם בידי בית המשפט סמכות לדון במקרים מיוחדים אך בענייננו לא הוכח כל מקרה כזה, להיפך.

בשלב זה שלאחר הגשת ראיות התובעת, כפי שעולה מתצהירי התובעת על נספחיהם וכן מדו"ח החוקר שצורף על ידה אשר מצביע על כי הנתבע הוא המחזיק הנכון בתובענה, היה על הנתבע להתכבד ולפרט את סיכויי ההגנה בכלל, ולנוכח הראיות שהגישה התובעת, בפרט. לא רק שהנתבע לא הגיש ראיות מטעמו, אלא שאפילו בגדר הבקשה לביטול פסק דין הסתפק בהצהרה כללית כי סיכויי הגנתו טובים, ונמנע מלהתייחס לטענות ולראיות שהוגשו.

לאור האמור, לא הוכיח הנתבע סיכוי טוב כי תשתנה התוצאה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה (ראו למשל: דנ"א 464/12, עיזבון המנוחה בועז בתיה נ' בנק אוצר החייל בע"מ [פורסם בנבו] (23.4.12)).

למעלה מן הצורך יובהר כי אני דוחה את הטענה לפיה אי ההתייצבות נבעה מעצם קיום הדיון ביום חג מוסלמי וכי די בכך כדי להביא לביטול פסק הדין , שהרי אין טענה כי הוגשה בקשה לדחייה, אלא מדובר בנסיון בדיעבד להצדיק את שרשרת המחדלים שנסקרו לעיל.

אני ערה לכך שזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות כמעט חוקתית, אלא שהנתבע ניצל זכות זו עד תום, ואין משמעות הדבר כי ניתן להפוך את ההליך המשפטי לללעג ולקלס, שעה שאחת התובענות הוגשה עוד בשנת 2012, ובקשת הנתבע נמנית על המקרים בהם לא יושיט בית המשפט יד לבעל דין שמזלזל בהליכים, בסדרי הדין, בבית המשפט, ובצד שכנגד, ובנוסף, לא הצביע על סיכויי הגנה ממשיים . ראו בהקשר זה: רע"א 7657/11 אברהם גריסרו נ' דניאל ברמן [פורסם בנבו] (18.06.2012)‏‏; רע"א 526/11 סאמי בשארה חאג' נ' תאופיק זידאן [פורסם בנבו] (21.07.2011); וגם למשל: ת"א 13576-05-18 גומעה עמאש נ' עאטף עמאש [פורסם בנבו] (19.03.2020)‏‏.

סוף דבר

לאור המקובץ, שעה שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי הנתבע בחלוף המועד הקבוע בתקנות וב לא שנתבקשה הארכת מועד לצורך הגשת הבקשה, ולנוכח קביעתי כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק מחד, ומאידך, כי אין מקום לביטול מתוקף שיקול דעת בית המשפט לאור התנהלות הנתבע המלמדת על זלזול בהליך והיעדר הוכחה כי סיכויי ההגנה גבוהים, דין הבקשה לביטול פסק הדין - להידחות.

הנתבע יישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"א אלול תש"פ, 10 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.