הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 12882-05-17

מספר בקשה:1
בפני
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

מבקשים

מגשר מהו"ת

בעניין

משיבים

  1. ליאת אליאס
  2. אורן אליאס
  3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בעלי הדין בתיק זה הופנו לפגישת מהו"ת שבעקבותיה המשיכו להליך גישור אצל מגשר המהו"ת.
ביום 3.10.17 הגיש המגשר לביהמ"ש בקשה למתן תוקף של החלטה להסדר ביניים שעניינו במינוי מומחה ע"י המגשר (להלן: "הסכם הביניים").
דין הבקשה להידחות.
"הסכם גישור" משמעו "הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם, שהושג בסיומו של הליך גישור" [סע' 79ג(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 ות קנה 1 לתקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג-1993)]. עולה מכך [כמו גם מתקנות נוספות המצויות בתקנות הגישור שדלעיל ומסעיפים שונים המפורטים בהסכם המצוי שבין המגשר ובין בעלי הדין (ההסכם המצוי בתוספת לתקנות הללו מכוח תקנה 3(ו) להן ], שכל הדברים המתרחשים והנאמרים וכל המסמכים המוצגים במסגרת הליך הגישור אינם מעניינו של ביהמ"ש ובעלי הדין אף מחויבים שלא למסור לביהמ"ש פירוט ב קשר לעניינים אלו.
אכן, לעתים ניתן להגיש לביהמ"ש בקשה למתן תוקף של החלטה להסכם ביניים שהושג בהליך גישור, אך זאת רק כאשר מדובר בהסכם המיישב באופן חלקי את הסכסוך שבין הצדדים ומותיר את שלא הוסדר להמשך דיון בביהמ"ש, לבוררות, או לכל דרך הסדרה אחרת, לרבות המשך הליך גישור בעתיד. כך, למשל, הסכם המסיים את המחלוקות בין חלק מבעלי הדין, הסכם המסיים את המחלוקת בקשר לעניין מסוים ועוד כהנה וכהנה.
בניגוד להסכם ביניים מן הסוג המתואר לעיל, שתוכנו מהותי, הסכם הביניים שהוגש ביום 3.10.17 לביהמ"ש הינו הסכם פרוצדורלי לכל דבר הבא להסדיר את מינוי המומחה, מומחה שלא מונה ע"י ביהמ"ש. מדובר למעשה בהסכם שהוא "תומך גישור" ולא בהסכם שהוא "תומך שפיטה" (באשר להבדל בין אלו מופנים בעלי הדין והמגשר לדבריו המפורטים והמעמיקים של כב' הש' ג. ארנברג בת"א 56037-02-13 ג.ט.י. הגן הטכנולוגי ירושלים בע"מ ואח' נ' אמסלם ואח'). הסכם זה מכניס את ביהמ"ש לחדר הגישור לשם פיקוח על הסכמות שונות שהושגו בו, וביהמ"ש צריך להימנע מלקבל עליו תפקיד זה.
הדבר היחיד המצוין בהסכם שהוגש ביום 3.10.17 הנוגע לביהמ"ש הינו הסכמת בעלי הדין שבמקרה שבו לא יגיעו להסכמות במסגרת הליך הגישור, תוכל חוות דעת המומחה שניתנה במסגרת הליך הגישור, לשמש גם כחוות דעת מומחה לצורך ההליכים בביהמ"ש. הסכמה שכזו היא סבירה ובדר"כ יש לה גם יתרונות , שכן היא מאפשרת לצדדים להימנע מהוצאות מימון נוספות בעניין חוות הדעת ולקצר את משך הזמן הדרוש לסיום ההליך המשפטי . לפיכך, בעניין זה רשאים הצדדים להגיש בקשה לביהמ"ש, וביהמ"ש רשאי להיעתר לה.
אעיר, שייתכנו גם מקרים הפוכים שבהם הצדדים מבקשים שביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו, על מנת שחוות דעתו תשמש אותם במסגרת הליך גישור שבכוונתם לקיים לאחר שתתקבל חוות הדעת. לפי תקנה 7(ג) לתקנות הגישור וסע' 11(ד) להסכם המצוי, המגשר רשאי להתייעץ עם מומחה ולקבל חוות דעת של מומחה לצורך הגישור, ולפיכך, לדעתי, אין מניעה שמינוי המומחה לצורך זה ייעשה ע"י ביהמ"ש בנסיבות מתאימות.
אוסיף, שגם ללא התערבות ביהמ"ש יש משמעות להסכם ביניים שעליו חותמים צדדים במסגרת הליך הגישור, שהרי מדובר בחוזה על כל המשתמע מכך.
עוד אוסיף, שעל הצדדים והמגשר לשים לב לכך שהתקנות אינם מסמיכות את המגשר למנות מומחה מטעמו, אלא רק להיוועץ בו או לקבל חוות דעת מימנו, ועל פניו נראה שמי שאמור לתת את כתב המינוי למומחה אלו בעלי הדין עצמם.
סוף דבר, אני דוחה את הבקשה למתן תוקף של החלטה להסכם הביניים שהוגש לביהמ"ש ביום 3.10.17 .

ניתנה היום, י"ז חשוון תשע"ח, 06 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.