הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 12442-08

בפני כב' השופטת דורית פיינשטיין

התובעת:
נטאקספרט מערכי תקשוב בע"מ

נגד

הנתבעת:
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

1. בפני תביעה כספית בסכום כולל של למעלה ממיליון ₪, שעניינה בהתקשרות חוזית בין התובעת לנתבעת. הצדדים התקשרו בהסכם במסגרתו העניקה התובעת ייעוץ מקצועי למשרד המשפטים, וזאת בליווי מכרז לרכישת שירותי תקשורת. בתוך כך אחת החברות שהצעתה לא זכתה במכרז הגישה עתירה כנגד החלטת וועדת המכרזים של משרד המשפטים. העתירה נדחתה, אך לצורך ניהול ההליך פנה משרד המשפטים אל התובעת כדי לקבל את התייחסותה לעובדות הרלוונטיות.

2. במסגרת תביעה זו עותרת התובעת לחייב את משרד המשפטים לשלם לה את שסוכם ביניהם מראש עבור הליווי המקצועי של המכרז, בתוספת תשלום עבור העבודה הנוספת שנדרשה התובעת לבצע בעקבות הגשת העתירה כנגד וועדת המכרזים. העבודה הנוספת לטענת התובעת לא נכללה בהסכם בין הצדדים ומחייבת מתן תגמול נוסף.
העובדות הרלבנטיות לתובענה:
3. בשנת 2001 ביקש משרד המשפטים לפרסם מכרז לשם רכישת שירותי תקשורת. לצורך הכנת המכרז פנה משרד המשפטים לקבל ייעוץ חיצוני והתקשר לשם כך עם התובעת, שהיא חברה בעלת ידע, וניסיון רלוונטיים להכנת המכרז ועריכתו.
5. בטרם החלו הצדדים בעבודה המשותפת הגיש מר אילן למדן ( להלן: "למדן"), מנכ"ל התובעת, הצעת מחיר מפורטת למשרד המשפטים, בה התייחס לשלבי העבודה השונים ופירט את השירות הכלול בהצעת מחיר זו. לפרטי ההצעה אכנס בשלב מאוחר יותר של הדיון , וכעת אומר, שעל-פי הצעה זו התובעת דרשה תשלום עבור 70 שעות לפי תעריף של 244.5 ₪ לשעה בתוספת מע"מ, וזאת בתמורה לייעוץ ולשירות שתיתן למשרד המשפטים. הצעת המחיר של התובעת התקבלה ואושרה על ידי וועדת הרכישות על-פי הנוהל המקובל במשרד המשפטים. יחד עם זאת, היקף השירות שהתחייבה התובעת לספק שנוי במחלוקת.
6. בטרם ההתקשרות עם התובעת, הוכנה טיוטה של המכרז על-ידי חברת " אגיניקס" (להלן: "אגיניקס") שסיפקה שירותי תקשורת למשרד המשפטים עד לפרסום המכרז. התובעת התבקשה לעבור על טיוטה זו ולחוות את דעתה. לאחר מכן ומטעמים השנויים במחלוקת בין הצדדים, נדרש מהתובעת להכין מכרז חדש לחלוטין. ואמנם בחודש יוני 2001 פורסם המכרז המדובר, כפי שהוכן על-ידי התובעת, ואושר על-ידי הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים, וחברות העוסקות בתחום התקשורת הוזמנו להציע הצעותיהן בהתאם לתנאי המכרז.
7. לקראת תום תקופת המכרז ( ב-9.7.01) ובעקבות פניות של חלק מהמציעות בבקשה להקל בתנאי הסף של המכרז, התכנסה וועדת הרכישות ולאחר דיון בסוגיה הוחלט להיענות לבקשה ולהקל בתנאי הסף של המכרז.
8. ארבע חברות הגישו הצעתן במכרז. ההצעות הועברו אל מר למדן לצורך ניתוח שלהן, כחלק מהשירות שהתחייבה התובעת לתת במסגרת ליווי המכרז. מתוך ארבע ההצעות פסל מר למדן את הצעתה של חברת " תמר" על הסף, מכיוון שנקבה בשני תעריפים שונים לשעת ייעוץ. הצעה נוספת נפסלה בשלב השני, ובין שתי ההצעות הנותרות המליץ מר למדן לקבל את הצעתה של חברת " ארטנט".
9. חוות דעתו של למדן הועברה לוועדת הרכישות – היא הגורם המוסמך לקבל את ההחלטה בנוגע להצעה הזוכה. בישיבה שקיימה וועדת הרכישות התברר שבניתוח תוצאות המכרז על-ידי וועדת המשנה שריכזה את הנתונים בטרם הועברו אל מר למדן קרתה תקלה, בשל כך שלא התחשבו בשינוי תנאי הסף של המכרז. כמו כן וועדת הרכישות סברה, שמר למדן שגה כשפסל על הסף את הצעתה הזולה של חברת תמר, ובהתאם נקבע שיש לראות בה הצעה רלוונטית למכרז. הוועדה פנתה אל מר למדן בדרישה שיערוך השלמות לחוות דעתו.
10. נציגי משרד המשפטים על והוועדות השונות הרלוונטיות לעניין נפגשו עם מר למדן כדי ללבן ולהבהיר את חוות דעתו, את השלכותיו וכן להשיב לשאלות שמשרד המשפטים ביקש להמשיך ולברר. בסופו של דבר התבקש מר למדן לחוות דעתו פעם נוספת בקשר להצעתה של חברת " תמר" שהייתה הצעה זולה במיוחד. ואמנם מר למדן מסר חוות דעת נוספת שהתבססה על מיצוע שני התעריפים שהציעה חברה תמר ( ולא על התעריף הנמוך מבין השניים). משום כך ביצעה וועדת המשנה לוועדת המכרזים ניתוח נוסף של ההצעה על סמך התעריף הזול יותר.
11. בסופו של דבר ביום 22.10.01 הכריזה וועדת המכרזים על זכייתה של חברת " תמר" במכרז.
12. חברת " ארטנט" – שעל זכייתה המליץ מר למדן – ביקשה לפסול את זכייתה של חברת " תמר" ולהכריז עליה כזוכה, אך בקשתה נדחתה על-ידי וועדת המכרזים. על החלטה זו של וועדת המכרזים הגישה חברת " ארטנט" עתירה מנהלית ביום 27.11.01 ( עת"מ 372/01, להלן: "העתירה"). ביום 20.12.01, קרי בתוך פחות מחודש ממועד הגשת העתירה, ניתן פסק דין בעתירה וזו נדחתה. בית המשפט קבע שהחלטת וועדת המכרזים היא סבירה ונכונה ונשקלה כראוי בהתאם להוראות הדין ותנאי המכרז.
13. אין מחלוקת שלצורך הכנת תשובת משרד המשפטים לעתירה פנו הגורמים הרלבנטיים למר מר למדן וביקשו את תגובתו, ככל שהיא נוגעות לפעולותיו. הדברים גם קיבלו ביטוי מפורש במכתב תודה ששלחה הפרקליטה שטיפלה בעתירה, עו"ד מיכל ברדשטיין, שכתבה אל מר למדן ביום 9.12.01 ( עוד לפני שניתן פסק הדין בעתירה אך לאחר שהסתיימו ההליכים בה). במכתב זה ציינה הפרקליטה כי היא מודה לו על שעמד לרשותה בימים הארוכים שלפני הדיון בעתירה. כמו-כן הביעה הפרקליטה אמפתיה לקשיים אליהם נקלע מר למדן כתוצאה מהטחת טענות נגדו במסגרת הטיפול בעתירה, טענות שהתבררו כלא נכונות במהלך הדיון בעתירה.
14. ביום 31.1.02, כשלושה חודשים לאחר שהסתיים המכרז וכחודש לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הגישה התובעת שני חשבונות למשרד המשפטים: חשבון אחד לתשלום עבור 70 השעות עליהן סוכם מראש; חשבון נוסף ובו דרישת תשלום עבור 207 שעות עבודה נוספות ו-150 שעות ייעוץ משפטי שקיבלה התובעת – לטענת התובעת היא נדרשה להשקיע את השעות הללו ולשאת בייעוץ משפטי, בעקבות העתירה המנהלית.
15. משרד המשפטים סירב לדרישת התובעת לתשלום הנוסף. אשר לתשלום המוסכם, תחילה עוררה המדינה מחלוקת עובדתית בנקודה זו וטענה שיתכן ששילמה לתובעת כבר בעבר אך בשל השנים הרבות שחלפו מאז במהלכן הוחלפה מערכת המחשוב במשרד המשפטים לא ניתן לאתר את האסמכתא לכך ולהוכיח זאת היום.
16. ראוי לציין שכעת אין עוד מחלוקת בנקודה זו והמדינה שילמה לתובעת ביום ,10.9.15 שנים לאחר שההליכים בתיק זה החלו את התמורה בסך 37,787.04 ₪ בגין 70 השעות המוסכמות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. הסכום בתחילה הופקד בקופת בית המשפט ועל פי החלטתי הועבר לידי התובעת.
17. ביום 11.3.08 ( כ-6.5 שנים לאחר שהסתיים המכרז וכ-6 שנים לאחר שנשלחה דרישת התשלום למשרד המשפטים) הגישה התובעת תביעה על-סך כ-167,000 ₪ ובה דרישה לתשלום עבור 70 השעות המוסכמות + תשלום עבור 207 שעות שהושקעו בעתירה המנהלית ו-150 שעות ייעוץ משפטי שלקחה התובעת לצורך ליווי העתירה המנהלית.
18. ביום 10.7.12, למעלה מ-4 שנים מאז הוגשה התביעה, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה. בית המשפט נעתר לבקשה וביום 26.11.12 הוגש כתב תביעה מתוקן. סכום התביעה הועמד על סך של 1,084,755.49 ₪ ונוספו בו סעדים של תשלום עבור הוצאות הגביה של התובעת את חובה מידי משרד המשפטים, וכן נדרש תשלום עבור 480 שעות עבודה נוספות שהושקעו על ידי התובעת בליווי המכרז לטענתה. בכתב התביעה המתוקן נטען לראשונה כי כבר בשנת 2001 הוסכם על 410 שעות נוספות מעבר ל-70 השעות שנכללו בהצעת המחיר.
טענות התובעת:
19. בטרם אתייחס לטענות התובעת אבקש לציין כי חלק ניכר מהזמן התובעת לא הייתה מיוצגת ומנהלה הכביד מאוד על בירור ההליכים בתיק זה. הן בטענות משפטיות רבות, הן בהצפת בית המשפט והצד שכנגד במסמכים, והן כתבי טענות ארוכים ונרחבים. על כן אתייחס לעיקר טענות התובעת, ולאלו מבניהן שדורשות התייחסות לשם מתן פסק דין.
20. התובעת טוענת שהמדינה לא חולקת על גרסתה העובדתית, ובעיקר לא חלקה עליה בזמן אמת, עת קיבלה את דרישות התשלום ולא הגיבה להן כלל. בהקשר זה טוענת התובעת שחל סעיף 6 א לחוק לתיקון סדרי המנהל ( החלטות והנמקות) התשי"ט-1958 הקובע כי חובת הראיה על עובד ציבור להראות שפעולה שלא נתן לגביה תשובה נעשתה כדין. התובעת טוענת שהמדינה לא עמדה בנטל הראיה.
21. עוד טוענת התובעת שהתנגדות המדינה לדרישת התשלום של התובעת היא בבחינת עשיית עושר ולא במשפט, שכן הוכח שהתובעת עבדה מעבר לאותן 70 שעות ובכל מקרה נדרשה על-ידי המדינה לעבודה נוספת שלא הוגדרה מראש, ולא נכללה בהצעת המחיר של ה-70 שעות. בנסיבות אלה דרישת התשלום של התובעת איננה מופרכת או מוגזמת.
22. לגופו של עניין, התובעת טוענת שאמנם בתחילה סוכם על היקף עבודה מסוים (70 שעות), בהתאם לתיאור העבודה הנדרשת כפי שהציג זאת משרד המשפטים. בתחילה נדרשה התובעת רק לחוות דעתה בנוגע לטיוטה שהוכנה זה מכבר על-ידי חברה אחרת. אלא שבפועל נדרשה עבודה רבה נוספת מכיוון שעל-פי חוות דעתה של התובעת הטיוטה שהועברה לעיונה לא התאימה לצרכי המדינה במכרז, ולכן היה צורך בהכנת מכרז חדש. מובן שהכנת מכרז חדש דרשה מהתובעת עבודה רבה יותר, ולכן סוכם בין הצדדים על עבודה בהיקף של 300 שעות ותמורה בהתאם. התובעת לא הציגה אסמכתא להסכמה זו בין הצדדים, והיא טוענת להסכמה שבעל פה.
זאת ועוד, התובעת טוענת שלאחר שהסתיימה העבודה ( בהיקף של 300 שעות) ביקשה ממנה המדינה לקיים שלוש ישיבות עבודה עם צוותי משרד המשפטים בקשר לתוצאות המכרז, וסוכם בין הצדדים בעל פה שהתובעת תהא זכאית לתמורה בשווי של 10 שעות עבודה בגין ישיבות אלה.
בנוסף, לאחר מכן התבקשה התובעת להשקיע 100 שעות נוספות לצורך בדיקת מסמך נוסף (50 שעות) ולצורך הכנת חוזה לחתימה מול הספק הזוכה במכרז (50 שעות). כל זאת באישור של הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים.
כלומר התובעת טוענת כי היא זכאית לתמורה בשווי של 480 שעות עבודה לפי תחשיב של 244.5 ₪ לשעה בתוספת מע"מ . התובעת מפרטת את שעות עבודתה כדלקמן: 70 השעות שסוכמו בהצעת המחיר הראשונית + 300 שעות שסוכמו לאחר מכן לאחר השינוי בנסיבות עריכת המכרז + 10 שעות עבור 3 פגישות + 100 שעות שהושקעו בבדיקת מסמך נוסף והכנת החוזה מול הזוכה.
23. התובעת מפנה להסכם שנחתם בין הצדדים, וכן היא מפנה לעדותו של מר אלי גור שהעיד מטעם משרד המשפטים, ומבקשת ללמדנו שהחוזה היה נתון לשינויים ותוספות מבלי שהיה צורך בחתימת חוזים נוספים או נפרדים כדי להוסיף על שהוסכם בחוזה הראשוני ( סעיפים 30-32 לסיכומי התובעת). וכך אכן היה לטענת התובעת. כל השעות שנדרשו ממנה כפי שתואר לעיל אושרו על-ידי הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים מבלי שנחתמו חוזים חדשים או נוספים והכל היה חלק מההסכם הראשוני שחתמו הצדדים. לחיזוק טענותיה בהקשר זה מפנה התובעת לפרוטוקול וועדת הרכישות ( נושא תאריך 22.5.01) שם תועדה ההחלטה להעסיק את אילן למדן כיועץ תקשורת. החלטה זו לא סויגה ולא הותנתה בתנאי כלשהו ובפרט לא הוגבלה להיקף שעות מסוים.
24. התובעת טוענת בסיכומיה ( סעיף 46) שהיא לא יכלה לדעת ולצפות מראש את כל היקף העבודה שתוטל עליה ולכן ברור שהצעת המחיר שנתנה בתחילת הדרך הייתה הצעה ראשונית בלבד שלא כללה תמחור של כל העבודה. התובעת רואה בתמחור מראש של כל העבודה בבחינת " הימור" בלתי סביר שאין לצפות לו ממנה. בכל מקרה עבודה בהיקף של 70 שעות בלבד היא בלתי סבירה לחלוטין בנסיבות העניין.
25. יוער שבתצהיר של מר למדן הוצגה גרסה מעט שונה בנוגע לנסיבות שהובילו לשינוי בהקף העבודה. שם טען מר למדן שהוא התבקש על-ידי מר אלי אביב, מי שהיה הממונה על המכרז מטעם משרד המשפטים, לכתוב הצעה הכוללת כתיבת מכרז, אך בפועל הובטח לו שהעבודה תסתכם אך ורק בבדיקת טיוטת מכרז שהוכן על-ידי חברה אחרת. התובעת סירבה תחילה להסדר זה אך לאחר שהופעל עליה לחץ על-ידי מר איציק כהן, מי שהיה המשנה לחשכ"ל בעת הרלוונטית ומקורב למר למדן, הסכימה התובעת להכין הצעה לכתיבת מכרז ולדרוש תשלום עבור בדיקת טיוטה בלבד.
26. בנוסף לטענות לעבודה בהיקף של יותר מ-70 שעות, דרשה התובעת כבר בכתב התביעה המקורי סעד לתשלום עבור שעות עבודה שנדרשה התובעת להשקיע בליווי העתירה המנהלית. זמן זה הוערך על-ידי התובעת ב-207 שעות עבודה בתעריף של 244.5 ₪ + מע"מ. כמו כן נתבע תשלום עבור 150 שעות ייעוץ משפטי שהתובעת טוענת שנדרשה לשאת בהן, בקשר עם העתירה המנהלית. תעריף הייעוץ המשפטי הועמד על-ידי התובעת על 100$ לשעה. כל אלו אושרו ע"י הממונה בזמן אמת, כך לשיטת התובעת ( אציין כבר עתה, שהתובעת הפנתה בסיכומיה לשלל נספחים לתצהיר שאמורים היו לתמוך בטענות אלה. מתוך 6 נספחים שהפנתה אליהם התובעת נמצאו רק שניים והם אינם מעידים על אישור של הממונה במשרד המשפטים מכיוון שהם מזכרים פנימיים שמר למדן ערך בעצמו).
27. בסופו של דבר בכתב התביעה המתוקן נתבע סעד לתשלום עבור 687 שעות עבודה של התובעת (480 שעות כמתואר לעיל + 207 שעות שהשקיעה התובעת בליווי העתירה המנהלית) + 150 שעות ייעוץ משפטי שהתובעת נזקקה לו.
28. לסיום אציין שכחוט השני עוברת בכתבי הטענות של התובעת הטענה להסתרת מסמכים ( מכוונת) על-ידי המדינה ומשרד המשפטים. טענה זו אף הובילה את התובעת לבקש יותר מפעם אחת במסגרת ניהול ההליך בקשות לגילוי מסמכים וביקשה מביהמ"ש לצוות על המדינה להמציא מסמכים כאלו ואחרים. בסיכומיה התייחסה לכך התובעת. מעבר לטענות עובדתיות בהקשר זה, לא ברור מה התוצאה של הסתרת המסמכים אך אני מניחה שהתובעת מכוונת בטענותיה לכך שנגרם לה נזק ראייתי כתוצאה מכך שלא יכלה לשים ידה על מסמכים רלוונטיים לביסוס טענותיה הנמצאים לכאורה בשליטת הצד השני. התובעת מפנה בהקשר זה להלכה הידועה בדבר הימנעות מהבאת עדים וראיות וטוענת שיש לזקוף את הימנעות המדינה להמציא מסמכים לחובתה ולהניח שלוּ הובאו כל אותם מסמכים שנתבקשו הרי הדבר היה פועל לחובת המדינה ומחזק דווקא את טענות התובעת.

טענות המדינה:
29. המדינה טוענת שעילת התביעה התגבשה בדצמבר 2001, עת הסתיים המכרז ויחד אתו הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים. כבר אז הייתה התובעת זכאית לתשלום ועל כן אז נולדה לה עילת התביעה. אלא שהתביעה הוגשה רק בסוף שנת 2008 וממש על קצה תקופת ההתיישנות, כחצי שנה לפני שזו הסתיימה, כלומר בשיהוי ניכר.
30. התובעת טוענת ששיהוי זה גרם לה נזק ראייתי והיעדר יכולת להתגונן כדבעי מפני התביעה. המדינה טוענת שבשנים אלו בהן השתהתה התובעת מלהגיש את התביעה התחלפה מערכת הכספים הממוחשבת במשרד המשפטים באופן שכעת המדינה לא יכולה להוכיח ששולמה לתובעת התמורה שזכאית לה בעבר, או בכלל לבדוק את האפשרות הזו.
הפסיקה קבעה שני כללים מצטברים לדחיית תביעה בשל שיהוי: הראשון, התנהגות התובע מצביעה על זניחת זכות התביעה; והשני כי הנתבע שינה מצבו לרעה. המדינה טוענת ששני התנאים הללו התקיימו בענייננו.
31. המדינה טוענת שעל הסעדים שנוספו בכתב התביעה המתוקן חלה התיישנות. סעדים אלה נתבעו בשנת 2012 כאשר אין מחלוקת שעילת התביעה לגביהם נולדה אף היא בסוף שנת 2001 או לכל המאוחר בינואר 2002 ( אזכיר, שבכתב התביעה המתוקן נוספו סעדים של הוצאות גביה שנדרשה התובעת להוציא כדי לגבות את חובה מהמדינה וכן נוספה דרישה לתשלום בגין 410 שעות עבודה שנטען לגביהן שהן אושרו בזמן אמת ע"י הגורמים הממונים והמוסמכים לכך במשרד המשפטים).
32. לטענת המדינה, כל העבודה שבוצעה על-ידי התובעת, באמצעות מר למדן, נכללה בהצעת המחיר שהגיש למדן בטרם ההתקשרות בין הצדדים. לא בוצעה עבודה מעבר לשירות שהתחייבה התובעת לספק למדינה בקשר למכרז. גם השירות שנתנה התובעת בקשר לעתירה המנהלית היה חלק מתהליך ליווי המכרז עד לבחירת ההצעה הזוכה.
33. התובעת היא שהעריכה את היקף שעות העבודה שתידרש להן לצורך מתן השירות הנדרש והצעתה אושרה על-ידי המדינה. על-סמך הצעה זו נוצרה ההתקשרות בין הצדדים. המדינה טוענת שלא נחתם הסכם מחייב בין הצדדים מעבר ל-70 השעות המוסכמות.
34. עוד טוענת המדינה בהקשר זה כי גם אם אמנם מישהו מעובדי משרד המשפטים אישר לתובעת תשלום נוסף או היקף שעות רחב יותר מזה שסוכם עליו מלכתחילה, הרי שהיו אלה גורמים בלתי מוסמכים לאשר את הדברים. הגורם המוסמך לאשר תשלום נוסף הוא וועדת הרכישות של משרד המשפטים בשיתוף עם החשב של המשרד.
35. במישור הראייתי טוענת המדינה שכלל לא הוכח שהתובעת אמנם השקיעה את העמל הנוסף שבינו היא תובעת תשלום. בכל מקרה כל טענות התובעת בהקשר זה לא הוכחו והן נתמכות רק בעדותו של מר למדן שהוא, בהיותו מנכ"ל התובעת, בבחינת בעל דין או בעל עניין בתובענה.
36. מבחינה עובדתית המדינה טוענת שלכל היותר וככל שנדרשה התובעת להפנות זמן ומשאבים לטובת הטיפול בעתירה המנהלית הרי שלא היה זה יותר מ-6 שעות ולא הוכח שהן חרגו מ-70 השעות שהוסכם עליהן מראש. מכל מקום המענה שנתנה התובעת לעתירה המנהלית הוא חלק מליווי המכרז וחלק מהשירות שהתחייבה לספק למשרד המשפטים.

תגובת התובעת לטענות המדינה בנוגע להתיישנות ושיהוי
37. אקדים ואומר שהתובעת האריכה מאוד בסיכומי התשובה. וחלק בלתי מבוטל מסיכומי התשובה הוא חזרה על שנאמר כבר קודם לכן. על-כן אתייחס להלן רק לנקודות העיקריות והרלוונטיות בתשובת התובעת לסיכומי המדינה.
התיישנות :
38. התובעת טוענת שיש ללמוד מהאישור שנתן בית המשפט לתקן את כתב התביעה, שבכך דחה בית המשפט באופן פוזיטיבי את כל טענות המדינה בהתנגדותה לתיקון, לרבות טענת ההתיישנות.
39. אומר כבר עתה שיש לדחות טענה זו שמקורה בחוסר הבנה משפטית. לבית המשפט סמכות לאפשר תיקון כתב תביעה כאשר לצדדים שמורה הזכות לטעון טענות כנגד כתב התביעה מתוקן, לרבות טענות מקדמיות כגון התיישנות, ובאופן מעשי טענות אלה יכולות להיות מוכרעות לעיתים רק בתום ההליך מכיוון שלא פעם אין אפשרות להכריע בטענות אלה, על אף שהן טענות מקדמיות, מבלי לשמוע ראיות. על-כן אין בתיקון כתב התביעה כדי לדחות את טענת ההתיישנות שהעלתה המדינה, ולא אדרש לטענה זו בנוגע לשאלת ההתיישנות.

40. בנוסף תובעת טוענת כי התביעה המתוקנת לא התיישנה שכן היה ידוע מראש לנתבעת, שכתב התביעה המקורי התבסס על אסמכתא שגויה ולפיה התובעת זכאית לכאורה לתמורה עבור 70 שעות בלבד ( ולא על אסמכתא המעידה על התחייבות לתשלום תמורה גבוהה יותר לתובעת). המדינה ידעה בזמן אמת שאין זה נכון, ואף עודכנה כבר כשלושה שבועות לאחר הגשת התביעה על כוונת התובעת לתקן את כתב התביעה. בנסיבות אלה העלאת טענת ההתיישנות נגועה בחוסר תום לב מצד המדינה.

41. לסיום טוענת התובעת שלא חלה התיישנות מכיוון שכתב התביעה המתוקן מתייחס לאותה מסכת עובדתית, רק הסעד הורחב. גם טענה זו תידחה מיד שכן מקורה בחוסר הבנה משפטית. התיישנות חלה על הסעד ולא על המסכת העובדתית. פשיטא שאותה מסכת עובדתית יכולה להוליד סעדים שונים או את אותו הסעד בהיקף שונה. ככל שלא נתבע מלוא הסעד בתוך תקופת ההתיישנות לא ניתן לשוב ולתבוע אותו מאוחר יותר.

שיהוי:
42. התובעת טוענת שהיא לא זנחה את דרישותיה הכספיות ופעלה לגביית החוב באופן רצוף במשך שנים. התובעת עשתה כל מאמץ להימנע מתביעה משפטית נגד המדינה, בין היתר מכיוון שעד להגשת התביעה היא סיפקה שירותי ייעוץ למשרד האוצר, ומרגע שהגישה את התביעה לא יכלה להמשיך לספק שירות זה בשל חשש לניגוד עניינים. שירותי הייעוץ למשרד האוצר הניבו לתובעת הכנסה שנתית של 700,000 ₪ ולכן הימנעות התובעת מתביעה משפטית נגד המדינה רק הקטינה את נזקה והפסדיה של התובעת, שמאז הוגשה התביעה הפסידה כ-7 מיליון ₪ בגין הפסקת שירותי הייעוץ למשרד האוצר. ככל שהתביעה הייתה מוגשת קודם לכן ממילא הנזק שהיה נגרם לתובעת היה גדול יותר.
דיון והכרעה :
בטרם אדון בטענות לגופו של עניין אבחן את הטענות המקדמיות העוסקות בהתיישנות ושיהוי.
התיישנות
43. טענת ההתיישנות מכוונת כלפי הסעדים שנתבעו לראשונה בכתב התביעה המתוקן והם: החזר הוצאות הגביה שהוציאה התובעת לצורך גביית החוב מהמדינה; תשלום נוסף עבור 410 שעות שהם לטענת התובעת השעות שסוכמו בין הצדדים בפועל.
44. לגבי הוצאות הגביה אומר המדובר בסעד עצמאי ו אלא הוא נשקל במסגרת פסיקת הוצאות לתובעת במסגרת פסק הדין ועל-פי תוצאותיו. מעבר להוצאות הנפסקות בתום ההליך המשפטי ניתן כמובן לתבוע הוצאות גבייה ממשיות ככל שהוכחו בראיות ובאופן פוזיטיבי ולא על דרך האומדן וההערכה הכללית. התובעת לא הוכיחה הוצאות מיוחדות שכאלה ( ר' סעיפים 22-23 לכתב התביעה המתוקן הכוללים הסבר לגבי אופן החישוב שהוא למעשה אומדן המתבסס על אינדיקציות מסוימות והנחות יסוד אך לא על אסמכתאות מוכחות).
45. בנסיבות העניין הסעד של החזר הוצאות גביה, ככל שהוא בא לבטא סעד עצמאי ונפרד – נדחה על ידי כבר עכשיו מכיוון שלא הוכחו הוצאות ממשיות. לצד זאת אומר שבתום פרק זה של הדיון וההכרעה אפסוק לתובעת את הוצאותיה על-פי שיקול דעתי, כמקובל ובהתאם לתוצאת פסק הדין.
46. בכל הנוגע לתביעה עבור 410 השעות שנדרשו בכתב התביעה המתוקן הרי שזו התיישנה. אזכיר שכתב התביעה המקורי כלל דרישה לקבלת הסעד של תשלום עבור 70 שעות עבודה וכן תשלום עבור 207 שעות שהשקיעה התובעת בליווי העתירה המנהלית בתוספת החזר הוצאות שהוציאה התובעת עבור ייעוץ משפטי בהקשר זה ובהיקף של 150 שעות ייעוץ. כאמור, בכתב התביעה המתוקן נתבע סעד נוסף של תשלום עבור 310 שעות עבודה שאושרו לכאורה לתובעת בשל שינוי הנסיבות הכרוכות בליווי המכרז ובנוסף תשלום בגין 100 שעות עבודה שהשקיעה התובעת בהכנת מסמך בדיקה נוסף, ובהכנת חוזה לחתימה עם הזוכה במכרז . אלו שעות שהשקיעה התובעת לכאורה בלי קשר לעתירה המנהלית אלא רק מכיוון שבסופו של דבר נדרשה לכתוב מכרז חדש וללוות אותו מתחילתו ועד סופו בניגוד לדרישה הראשונית – לטענת התובעת – לבדיקת טיוטת מכרז בלבד.
47. כתב התביעה המתוקן הוגש בשנת 2012 ואין מחלוקת שעילת התביעה שהולידה לכאורה את הסעד הנוסף שנכלל בו נולדה כבר בשנת 2001 או לכל המאוחר בשנת 2002 עת סיימה התובעת לבצע את העבודה נושא תביעה זו שהיא זו המזכה אותה לשיטתה בסעדים הכלולים בכתב התביעה המתוקן. עילת תביעה זו הייתה שרירה וקיימת וידועה לתובעת כבר כשהוגש כתב התביעה המקורית.
48. התובעת בעצמה טוענת בסיכומים, במענה לכאורה לטענת ההתיישנות, שהסעד שנוסף בכתב התביעה המתוקן מבוסס למעשה על אותה מסכת עובדתית שנטענה כבר בכתב התביעה המקורי. כמו-כן טוענת התובעת שכשלושה שבועות לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי היא כבר גילתה דעתה שברצונה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף בו סעדים אלה. מכאן שלא ניתן לומר שרק בשנת 2012 התגלו לתובעת העובדות הרלוונטיות לתביעת הסעדים הנוספים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן.
49. טענות אלה לא רק שאין בהן כדי לדחות את טענת ההתיישנות אלא יש בהן דווקא לתמוך בה ולהוביל לקבלתה. על כן הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה, ככל שהיא נוגעת לסעדים שנוספו בכתב התביעה המתוקן, להידחות על הסף בשל התיישנות.
50. בשולי הדברים אומר שגם לגופו של עניין לא הוכחו טענותיה של התובעת לעבודה בהיקף של למעלה מ-400 שעות. טענות אלה נתמכו בעדותו של מר למדן בלבד, שהוא עד בעל עניין, והם התבססו על הערכות ואומדים שהוא ערך בשם התובעת, ולא נמצאה להם ראיה חיצונית פוזיטיבית המאמתת אותן. גם בכך יש כדי לדחות את התביעה בנקודה זו.
שיהוי:
51. כאמור המדינה טוענת שהתביעה המקורית לוקה בשיהוי שצריך להוביל לדחייתה מכיוון שהיא הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות.
52. טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית היא טענה קשה שלא תתקבל בקלות. זו טענה המבקשת להתערב ולשנות את תקופת ההתיישנות שנקבעה בדין, ולקצר אותה. טענת שיהוי המתקבלת עשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת התיישנות המוכרת בחוק. טענת השיהוי משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלת הטענה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל- דין לערכאות, וזאת מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם.
53. מעבר לשיקולים המהותיים שנמנו לעיל הנשקלים יש להביא בחשבון גם שיקולים מעשיים. קבלת טענת שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה ליצור תמריץ אצל תובעים פוטנציאליים למהר ולהגיש את תביעתם לערכאות ולא למצות את פוטנציאל יישוב הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. הדבר עומד בסתירה לאינטרס הציבורי בקידום פתרון סכסוכים שלא באמצעות בית המשפט. הצד השני של אותה המטבע הוא יצירת עומס בלתי רצוי על מערכת בתי המשפט.
54. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה.
55. איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו. טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה.
56. בנסיבות העניין אני סבורה שלא הוכחה זניחת התביעה על-ידי התובעת, ובפרט לא הוכחה התנהגות לא ראויה של התובעת או נציגהּ שהובילה לזניחת הטענה. הנטל להוכחת רכיב זה שהוא חיוני לצורך קבלת טענת התיישנות הוא נטל נכבד כאמור.
57. כך גם לא התרשמתי שאמנם המדינה שינתה מצבה לרעה בעקבות " זניחת" זכות התביעה על-ידי התובעת. המדינה עצמה לא טוענת שאובדן הראיות החיוניות לה קרה עקב כך שהתרשמה שלתובעת אין כל טענה כלפיה או שהיא איננה עומדת על הטענות שהעלתה נגדה במרוצת השנים. לשיטת המדינה היעדר הראיות לגבי התשלום נובע מהחלפת מערכת המחשוב. אין בין זה לבין שינוי מצב לרעה המדובר בטענת השיהוי כלום.
59. על-כן אני דוחה את טענת השיהוי.
דרישת התשלום עבור ליווי העתירה המנהלית :
60. כבר בכתב התביעה המקורי נתבע סעד של תשלום עבור זמן העבודה שהקדישה התובעת בגין ליווי העתירה המנהלית בהיקף של 207 שעות וכן נתבע שיפוי עבור הוצאות משפטיות שהוציאה לכאורה התובעת בהקשר זה בהיקף של 150 שעות.

61. אני סבורה שליווי העתירה המנהלית נכלל בתיאור העבודה שפירטה התובעת בהצעת המחיר שהגישה למשרד המשפטים ובה נכתב כך:
"ההצעה כוללת את השלבים הבאים:
אפיון צרכי משרד המשפטים בתחום הטלפוניה והגדרת הדרישות מיועצי התקשורת שילוו את המשרד. כל זאת בהתייחס לאתרים שמפעיל המשרד, המרכזיות ורכיבי ציוד הנס"ר המותקנים בהם.
הצלבה בין דרישות התקשורת של המשרד לבין מכרזי והסכמי הממשלה הרלבנטיים בתחום תחזוקת טלפוניה ונס"ר.
כתיבת מפרט המכרז (ההדגשה איננה במקור).
הכנת מפ"ל לניתוח ההצעות.
ליווי תהליך המכרז, כולל הכנת מענה לשאלות שיתעוררו.
ניתוח ההצעות שיתקבלו והמלצה לוועדת המכרזים על הצעה זוכה.
סה"כ עלות העבודה הינה 70 שעות..."
62. הצעת המחיר שכתב מר אילן למדן, מנכ"ל התובעת, לא כוללת שמץ התייחסות לגרסה העובדתית שמעלה התובעת לפני בית המשפט לכך שהשירות שהתחייבה לספק למשרד המשפטים בתחילה, זה המצדיק עבודה בהיקף של 70 שעות בלבד, מסתכם בחיווי דעה על טיוטת מכרז שתכין חברה אחרת. אין לכך זכר בהצעת המחיר המפורטת שהגישה התובעת.
63. אדרבא, ההצעה מתייחסת באופן מפורש לכתיבת מפרט המכרז ועוד קודם לכן מפרטת ההצעה את השלבים המקדימים לכתיבת המכרז הכוללים בעיקר אפיון צרכי המשרד תוך השוואה למשרדי ממשלה שונים. השירות שהתחייבה התובעת לספק לא כלל רק מתן חוות דעת על טיוטה כתובה אלא ביצוע עבודת שטח מקיפה כתיבת המכרז וליווי של כל שלבי המכרז מתחילתו ועד סופו.
64. להבנתי הליווי והמענה שנתנה התובעת בקשר לעתירה המנהלית כלול בסעיף 5 להצעת המחיר והוא בא בגדר " ליווי תהליך המכרז, כולל הכנת מענה לשאלות שיתעוררו". אין זה עניין חריג שמוגשת עתירה במסגרת ניהול מכרז. ככל שהתובעת רצתה לסייג ולהגביל את השירות המוצע על ידה להכנת המכרז בלבד או באופן כזה שהשירות לא יכלול ליווי של עתירה מנהלית אם תוגש, חזקה עליה, ובפרט חזקה על מר למדן שהוא בעל ניסיון רב בתחום ( כפי שהעיד על עצמו) שהייתה מסייגת זאת ברחל בתך הקטנה, לאור היכרותו של מר למדן עם תחום המכרזים וידיעת המציאות והאפשרות של הגשת עתירה.
65. אני מוצאת חיזוק למסקנה שהצעת המחיר כללה, על-פי לשונה, ליווי מלא של המכרז מתחילתו ועד סופו גם מגרסתו של מר למדן כפי שנמסרה בתצהיר ואף קיבלה חיזוק בעדותו של מר איציק כהן: כאמור, מר למדן טען בתצהירו שהוא התבקש להציע הצעה לכתיבת המכרז למראית עין בלבד כאשר סוכם שבפועל העבודה תהיה רק בדיקה של טיוטת המכרז. כך לגרסתו של מר למדן. כלומר שגם התובעת עצמה לא חולקת על כך שהצעת המחיר הכתובה כללה ליווי מלא של המכרז ומתן מענה לשאלות שיתעוררו.
66. אשר לעצם הטענה שההצעה הייתה למראית עין ונועדה לכסות על ההסכמה האמתית שבין הצדדים – אני דוחה אותה גם משום שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת, וזאת שעה שהתובעת עובדת במשך שנים מול משרדי ממשלה שונים, ובהם ההסכמות מועלות על הכתב. יובהר גם כי טענה זו לא הוכחה כלל , ובפרט לאור הנטל המוגבר הנדרש להוכחתה בשל כך שהיא מייחסת לגורמים במשרד המשפטים ובשירות המדינה מעשי מרמה שהנטל להוכחתם הוא מוגבר גם כאשר מדובר במשפט אזרחי.
67. אשר לטענה ש-70 שעות הן מעט מדי זמן לצורך ביצוע כל העבודה שנכללה בהצעת המחיר – אני דוחה גם את הטענה הזו מכיוון שהיא לא הוכחה. טענה זו נתמכה בעדותו של מר למדן ושל מר איציק כהן אותו הזמין מר למדן לעדות, אך מר כהן אינו בר סמכא בעריכת מסמכים ואני מתקשה לקבל את עדותו בשים לב לכך שסיים את עבודתו בשירות המדינה בשל הרשעה פלילית, הקשורה בעבודתו. לעומת זאת מר אלי אביב העיד מטעם משרד המשפטים ואמר שיש לו ניסיון רב במכרזים ולפי ניסיונו מכרז כמו זה הנדון כאן מצדיק 20 שעות עבודה.

68. דעתי היא שגם לוּ היה עולה בידי התובעת להוכיח שלצורך ביצוע מלוא העבודה הכלולה בהצעת המחיר נדרשות שעות רבות מעבר ל-70 השעות, שהוצעו על-ידה וסוכמו בין הצדדים, עדיין לא היה בכך כדי להוביל לקבלת התביעה וטענותיה של התובעת מכיוון שבעניין זה אין לתובעת להלין אלא על עצמה. מר למדן הוא אדם בעל ניסיון רב בתחום, כך העיד הוא על עצמו וכך גם העיד עליו מר איציק כהן שהוזמן לעדות על ידו, חזקה עליו כי ידע לכמה זמן עבודה יידרש לצורך מתן השירות שמשרד המשפטים זקוק לו, וחזקה עליו שהיו לו הכלים להעריך נכונה את התמורה הראויה בגין השירות הזה. טענות התובעת כאילו שהערכה מראש כמוה כהימור אינן מקובלות עלי בפרט לא בנסיבות של ניסיון רב בתחום.
69. מכיוון שהגעתי למסקנה שהצעת המחיר כללה ליווי מלא של המכרז מתחילתו ועד סופו ובתוך כך דחיתי את הטענה שלא מתיישבת עם לשון הצעת המחיר ולפיה ההצעה התייחסה רק לבדיקת טיוטה של המכרז, הרי שמסקנתי היא שהתובעת לא הוכיחה את טענתה לכך שההצעה התייחסה לעבודה בהיקף מצומצם. אני קובעת שבזמן אמת התובעת הבינה היטב שהיא נותנת הצעה לליווי מלא של כל שלבי המכרז ודרשה על כך תמורה בשווי של 70 שעות עבודה.
70. התובעת מוסיפה וטוענת שאמנם בתחילה סוכם על 70 שעות, אך אושרה לה תמורה נוספת בעד השירות שנתנה בליווי העתירה המנהלית. טענה זו לא גובתה באסמכתא כלשהי ולכן, ומכיוון שכבר קודם לכן הגעתי לכלל מסקנה שליווי העתירה המנהלית מתבקש מסעיף 5 להצעת המחיר שכתב מר למדן בעצמו ונכלל בה, הרי שאני דוחה אותה.
71. ברצוני להבהיר שאני מאמינה למר למדן הטוען שהשקיע מזמנו ומרצו לטובת ליווי העתירה המנהלית. כאמור הדבר אף קיבל ביטוי מפורש במכתבה של הפרקליטה שטיפלה בעתירה. עם זאת לא הוכח כמה זמן הושקע בכך וכאמור אני סבורה ששירות זה נכלל בהצעת המחיר ששיקללה את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בביצוע העבודה. בדיוק כשם שהתובעת לא זכאית לתמורה נוספת בשל כך שהוגשה עתירה מנהלית ( כך שהתממש סיכון טבעי הכרוך בקיום מכרז) כך גם לא היה משרד המשפטים זכאי להחזר או קיזוז מהתמורה שהיה עליו לשלם לתובעת אילו לא הוגשה העתירה.
72. יש לציין גם, שחלף פחות מחודש מאז הוגשה העתירה המנהלית ועד שניתן פסק דין בעתירה. יש בכך כדי לתמוך במסקנה שלא הושקע בכך זמן עבודה רב ובוודאי שלא הושקעו כל השעות שהתובעת טוענת להן. השעות שטוענת התובעת שהשקיעה בליווי העתירה הן שווה ערך ללמעלה מ-20 ימי עבודה. לא שוכנעתי שאמנם זה הזמן שהשקיעה התובעת בליווי העתירה המנהלית, אני מסופקת אם ניתן להשקיע זמן זה בתוך התקופה של העתירה ואף לא שוכנעתי שהייתה הצדקה או דרישה לכך.

73. כך גם לגבי הייעוץ המשפטי, שטוענת התובעת שנאלצה לקחת לצורך ליווי העתירה המנהלית. גם רכיב זה לא הוכח אך מעבר לזה, וגם לוּ היה מוכח, לא מצאתי שהייתה לכך הצדקה. ייתכן שהתובעת, ובפרט מר למדן, חשו צורך בייעוץ משפטי בשל החשש לפגיעה במוניטין של החברה כתוצאה מהעתירה המנהלית. אם אמנם זו הייתה הסיבה לפניה לייעוץ משפטי הרי שהתובעת צריכה לשאת בעלות הכרוכה בכך לבדה ואין להטיל זאת על המדינה. יוער כי בעניין זה יש למדינה נהלים ברורים ונוקשים, מי זכאי להיות מיוצג על ידה ומי זכאי לקבל החזר בגין ייעוץ משפטי פרטי. התובעת לא נתבעה כלל במסגרת העתירה, ולא הוכיחה כי עמדה בנהלים אלו.
החוק לתיקון סדרי מנהל :
74. טענת התובעת בהקשר זה היא, שעל פי החוק לתיקון סדרי מנהל היה על המדינה להשיב לדרישת התשלום שלה בתוך 45 ימים ומשלא עשתה כן הנטל עליה להראות שנהגה כדין.

75. ראשית ולפני שאכנס לדיון בטענה אקדים ואומר שאינני בטוחה שההפניה לחוק לתיקון סדרי המינהל היא נכונה ורלוונטית בנסיבות העניין שכן אינני בטוחה שדרישת התשלום היא בבחינת " בקשה" כמשמעות מושג זה בחוק.
נדמה שהחוק נועד לתת מענה לפניות אזרחים בעניינים שאינם מקימים עילת תביעה ושלא ניתן לברר אותם בבית המשפט כל עוד לא נענתה הפניה של האזרח לעובד הציבור. בנסיבות אלה קמה לאזרח הזכות לתבוע מתן תשובה לפנייתו ונטל הראיה יוטל על עובד הציבור להראות שנהג כדין כשלא השיב לבקשת האזרח.
כך נאמר בדברי ההסבר לחוק:
"ההצעה יוצרת פיקציה משפטית של סירוב ללא הנמקה, כשתשובתו של עובד הציבור לבקשה משתהה למעלה משלושה חודשים ( פרק זמן זה קוצר ותוקן במרוצת השנים). לפי זה שוב אין האזרח המבקש צריך לפנות קודם אל השר הממונה על עובד הציבור ולדרוש ממנו שעובד הציבור ינמק את החלטתו הבלתי מנומקת... אלא רשאי הוא לראות את אי-מתן התשובה כסירוב לבקשה ללא הנמקה. בכך נפתחת לפניו הדרך לערכאה השיפוטית או המעין שיפוטית המוסמכת, כשחובת ההוכחה בערעור או בערר היא על עובד הציבור, כאמור בסעיף 6 לחוק..."
(ה"ח תשכ"ט מס' 811 עמ' 96).

כלומר, החוק נועד להסדיר פרוצדורה של תקשורת בין אזרחים לעובדי ציבור. משכך החוק לא מעניק סעד אופרטיבי, לא מטיל סנקציה ולא מצמיח לאזרח זכות פרט לזכות התביעה.
בענייננו לתובעת זכות תביעה גם בלי החוק לתיקון סדרי המינהל ולכן נראה שאין צורך של ממש להיזקק לו. בכל מקרה, מכיוון שהתובעת הפנתה אל החוק אתייחס לטענותיה בעניין כאילו היה החוק רלוונטי לעניינו ובהנחה שהוא חל על נסיבות המקרה שלפני.
76. סעיף 2 לחוק לתיקון סדרי מנהל ( החלטות והנמקות) תשי"ט-1958 (לעיל והלן: "החוק לתיקון סדרי מנהל") קובע כך:

" (א) נתבקש עובד הציבור, בכתב, להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, יחליט בבקשה וישיב למבקש בכתב בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה.
(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול –
(1) כשהענין נושא הבקשה טעון חקירה על פי דין;
(2) כשנקבע בדין מועד אחר למתן תשובה;
(3) כשהתברר, לאחר בדיקה, שהענין נושא הבקשה טעון בדיקה או דיון נוספים;
(4) כשקיימים לגבי הענין נושא הבקשה הסדרים שלפיהם המועד לדיון הוא מאוחר מהמועד האמור בסעיף קטן (א)".

77. אני סבורה שבכל הקשור לדרישת התשלום עבור ליווי העתירה המנהלית חל סעיף 2(ב)(3), כלומר, התברר שהעניין נושא הבקשה טעון בדיקה או דיון ועל כן לא חלה החובה הקבועה בסעיף 2(א). על כן בהקשר זה אין לקבל את טענת התובעת בכל מקרה.

78. עם זאת אני סבורה שיש לקבל את הטענה בכל הנוגע לדרישת התשלום עבור 70 השעות המוסכמות. בהקשר זה אני סבורה שהמדינה לא פעלה כראוי והיה עליה לשלם לתובעת את שכרה מיד עם תום העבודה או לכל הפחות להשיב לדרישת התשלום, ולנמק מדוע איננה משלמת אותה. מרות שחלק מדרישת התשלום היה שנוי במחלוקת , הרי שהיה על המדינה לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. בתוך כך אני דוחה את טענותיה של המדינה לנזק ראייתי. כאמור לא נטען וממילא גם לא הוכח שנזק זה נגרם לה בעטיה של התובעת אלא המדינה בעצמה טענה שנזק זה, ככל שנגרם, נובע מהחלפת מערכת המחשוב. ככל שהמדינה החליפה מערכת מחשוב ולא דאגה לגבות את הטעון גיבוי הרי שהיא התרשלה בכך ועליה לשאת באחריות לנזקים העשויים להיגרם כתוצאה מכך, לרבות נזק ראייתי לה עצמה. יודגש כי לא הוצגה בפני כל ראיה לכך שמערכת המחשוב הוחלפה או שנתונים אבדו, והיה סביר לצפות כי במקרה מסוג זה התקלה תהא תקלה רוחבית.
79. למעלה מן הצורך אוסיף כי סעיף 6 לחוק לתיקון סדרי מנהל קובע את תוצאתה של אי מילוי החובה הקבועה בסעיף 2:

" (א) החלטה או פעולה של עובד הציבור לא יהיו פסולות בשל כך בלבד שהוא לא מילא אחרי הוראות הסעיפים 2א, 2ב, 4 או 5; ואולם בכל הליך לפני ועדת ערר או ועדת ערעור או לפני בית המשפט, על עובד הציבור הראיה כי החלטה או פעולה שלא ניתנה לגביהן תשובה או הודעה כאמור, נעשו כדין. הוראות סעיף זה אינן גורעות מאחריותו המשמעתית של עובד הציבור על אי-מילוי חובתו לפי חוק זה".

80. כלומר החוק קובע שהעובדה שלא מולאה החובה הקבועה בסעיף 2, ובענייננו שהמדינה והנציגים הרלוונטים לא השיבו לדרישת התשלום של התובעת, לא פוסלת את הפעולה מעיקרה, אלא היא רק קובעת שנטל הראיה על עובד הציבור להראות שנהג כדין.

81. כאן המקום לציין שישנה מחלוקת עובדתית בהקשר זה כאשר המדינה טוענת שלא הגיבה לדרישת התשלום מכיוון שלא הוצאה לה חשבונית ואילו התובעת טוענת שהוצאה חשבונית ומכל מקום היה על המדינה להתייחס לדרישת התשלום . אני סבורה שהיה על המדינה לשלם באופן מיידי את דרישת התשלום שאיננה שנויה במחלוקת ולא הוכח שהיא אכן עשתה כן למרות הספק שהשתדלה המדינה לעורר בנקודה זו. כמו-כן אני סבורה שמידת ההגינות הנדרשת מהמדינה, חייבה את משרד המשפטים להשיב גם לדרישת התשלום השנויה במחלוקת ולנמק את סירובה לשלם את שנדרש בה.

83. בכל מקרה התוצאה של אי מילוי החובה כאמור הוא היפוך נטל הראיה ואני סבורה שהמדינה לא הרימה את הנטל ולא ניתן טעם שיניח את דעתי למחדל זה של המדינה.
עם זאת לא מצאתי שמחדל זה מצדיק מתן סעד מיוחד לתובעת. התובעת הציגה דרישת תשלום המנוגדת להסכם בין הצדדים, ובפסק דין זה דרישתה נדחתה. בנסיבות אלה אינני מוצאת להעניק לתובעת סעד רק משום כך שדרישת התשלום הבלתי מבוססת שלה לא זכתה להתייחסות. זאת למרות שמצופה ונדרש ממשרד המשפטים כמו מכל גוף שלטוני אחר להגיב לפנייתו של האזרח. מנגד, אין להטיל סנקציה במקרה של פניה בלתי מבוססת שאף מנוגדת להסכמה מעוגנת בחוזה הקיימת בין הצדדים. כל מסקנה אחרת עלולה להוביל למצב בו אזרחים יציפו את הרשויות השונות בפניות סרק מתוך תקווה שאלה לא יענו כלל לפניה ורק משום כך יזכו אותם אזרחים בסעד. זו תוצאה לא רצויה מכל בחינה שהיא.

סוף דבר:
86. התביעה מתקבלת בחלקה ורק במובן זה שעל המדינה לשלם לתובעת תשלום עבור 70 שעות כפי שהוסכם בחוזה שנחתם בין הצדדים עובר לשיתוף הפעולה ביניהם. סכום זה כבר הועבר לקופת בית המשפט עם הפרשי הצמדה וריבית כדין והועבר בסמוך לכך לידי התובעת.

87. כל שנותר מהתביעה, דינו להדחות.

88. לאור תוצאת פסק הדין התלבטתי ארוכות בשאלת ההוצאות ושכר טרחת העורך דין. מצד אחד אני רואה את התנהלות המדינה בחומרה רבה, שכן היא לא שילמה לתובעת את שכר עבודתה במשך שנים ארוכ ות, ובמהלך שנים אלו טענה ללא כל ביסוס כי שילמה אותו. מצד שני, התנהגות התובעת במסגרת הליכים אלו הייתה חריגה ביותר, ורוב רובה של התביעה הכספית נדחה. אין ספק כי הטרחה שהטריחה התובעת את המדינה עולה על הסכום שהמדינה הייתה חייבת לה מלכתחילה, והעובדה שהתובעת הכבידה בזימון עדים, שהם עובדים בכירים במדינה, ושלא היו מעורבים ישירות בהתקשרות עמה, הוסיפה והגדילה את הוצאות המדינה. שקלתי אף לפסוק הוצאות לטובת המדינה וכנגד התובעת, בשים לב להתנהלות התובעת, אך לאחר התלבטות החלטתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.