הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 1047-10-18

בפני
כב' ה שופט אילן סלע

  1. משה כהן אגאקי
  2. תמיר בועז
  3. תמיר רבקה
  4. דוד גריף

ע"י ב"כ עו"ד משה נעים

התובעים

נ ג ד

  1. אריאל אזולאי
  2. איבנהו בנימיני
  3. רונן מור
  4. דניאל סבאח

ע"י ב"כ עו"ד אריאל אזולאי
5. אלי לוי – ניתן פסק דין
6. אברהם כהן – ניתן פסק דין
7. איציק כהן – ניתן פסק דין
8. צבי זקן
9. יוסי כהן – ניתן פסק דין

הנתבעים

החלטה

1. התובענה במסגרתה הוגשה הבקשה שבפני, הינה בין בעלי נכסים המצויים במתחם הידוע כבית פיינגולד, ברח' יפו 31 ירושלים.

2. מבלי להיכנס לרקע של רכישת הזכויות של בעלי הנכסים, כל אחד בנכס שלו, רקע שאינו נדרש להכרעה בבקשות שבפני, אציין רק, כי התובעים הגישו תביעה לסילוק ידם של הנתבעים משטחים ונכסים שנתפסו על ידי הנתבעים , כך לטענת התובעי ם, מתוך שטחים משותפים או על ידי ניצול אחוזי בנייה השייכים לכלל בעלי הנכסים, שלא כדין.

3. נתבעים 4-1 הגישו את הגנתם באמצעות נתבע 1, שהוא עורך דין במקצועו. עם הגנתם עתרו נתבעים 4-1 לסילוק התובענה על הסף בשל מעשה בי דין ושיהוי, כמו גם בטענה כי מדובר בתובענה טורדנית, שהוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

4. נתבעים 7-5 ו-9 הגישו הגנתם באמצעות עו"ד עובדיה גבאי, ונתבע 8 הגיש את הגנתו בעצמו. נתבעים 7-5 ו-9 אף הגישו, עם הגנתם , תביעה שכנגד נגד התובעים.

5. נתבעים 4-1 (להלן: "הנתבעים") טענו בהגנתם כי לא השתלטו ולא ביצעו חריגות כלשהן, כי אם רכשו את הנכסים כמות שהיו, ובמהלך השנים שיפצו את הנכסים בתוך קונטור הבנייה שנמכר להם על ידי הרוכשים המקוריים. אדרבה, כך נטען, תובעים 2 ו-3 הם אלו שפלשו לשטחים ציבוריים ובנו דירות תוך גזלת אחוזי הבנייה השייכים לנתבעים.

6. ביום 25.11.19 התקיים קדם משפט ראשון בהליך, במסגרתו הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט כי טענות הנתבעים לסילוק התובענה על הסף לא תידונו בשלב זה, כי אם במסגרת פסק הדין. כן הוסכם, כי התובעים חוזרים בהם מבקשתם לפיצול סעדים. בסיום הדיון נקבעו מועדים להגשת תצהירים, לקדם משפט מסכם כולל ביקור במקום, ונקבעו מועדי הוכחות.

7. בהמשך, נדחו מועדי הדיונים בשל מגפת קורונה. בנוסף, הוגשו בקשות דחייה להגשת תצהירי הנתבעים כמו גם דחיית הגשת הבקשה על ידי נתבעים 7-5 ו-9 בטענה כי הם מנהלים משא ומתן עם התובעים, שאפשר וייתר את הצורך בהגשת תצהירים.

8. ביום 6.08.20 התקיים ביקור במקום, בית פיינגולד, כשבאותו יום, הוגשה הודעה לבית המשפט, לפיו התובעים הגיעו להסכמות עם נתבעים 7-5 ו-9, ונתבקש להורות על מחיקת התביעה כנגד נתבעים אלו, כמו גם על מחיקת התביעה שכנגד שהגישו נתבעים אלו כנגד התובעים.

9. למחרת יום הביקור במקום, הוגשה בקשה מטעם הנתבעים לדחייה נוספת בהגשת התצהירים על ידם, עד ליום 20.08.20, זאת נוכח ניסיון לנהל משא ומתן עם התובעים באמצעות עו"ד גבאי שהתנדב לגשר בין הצדדים.

10. ברם, בסופו של יום התצהירים לא הוגשו, ובחלוף המועד הוגשה הבקשה מושא החלטה זו.

טענות הצדדים
11. הבקשה כללה שבע בקשות, כדלהלן:

א. בקשה למחיקה או דחיית התביעה, בשל כך שהתובעים נעדרי תום לב "ומוליכים שולל את בית המשפט". זאת, כך נטען, בשל הצהרת ב"כ התובעים בקדם המשפט כי התובעים אינם תובעים כסף כי אם סילוק ידם של הנתבעים, אך בסופו של דבר התברר כי התובעים הגיעו להסכם עם נתבעים 7-5 ו-9, לפיו לא תסולק ידם של תובעים אלו בתמורה כספית שתשולם לתובעים. מדובר, כך נטען, במרמה, ובמהלך שפגע בנתבעים. הנתבעים טענו כי התובעים בנו יחידות חדשות על גבי הרכוש המשותף, בפרט תובעים 2 ו-3 שבנו בנייה נרחבת ללא היתר תוך השתלטות על רכוש משותף וגזלת זכויות בנייה. חלק מהבנייה, נטען, נעשתה לאחר הגשת כתב התביעה על ידי התובעים.

עוד נטען, כי התובעים נתנו הסכמתם לבניית התוספות על ידי הנתבעים, וכי התובעים נחשבים על פי דין כמסכימים לבניית התוספות כפי שהם עצמם עשו. נטען גם, כי התובעים לא היו זכאים מעיקרא לתבוע סילוק יד מאחר ומדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, והנתבעים רכשו את הנכסים שלהם במצבם כפי שהם. ואף אלו שמכרו להם את הנכסים, טוענים כי הם לא פלשו ושילמו את מלוא התמורה בגין השטחים הקיימים כיום, בתום לב ומתוך אמונה כי גם החלק הצמוד לנכס הוא חלק מאותו נכס. הנתבעים הוסיפו, כי בהתאם לדין, רוב בעלי היחידות המחזיקים ברוב החלקים ברכוש המשותף זכאים להוציא חלקים מהרכוש המשותף ולהצמידו לאחת היחידות לשם תוספת בנייה, וכך נעשה במקרה זה.

ב. בקשה לאכוף על הנתבעים 7-5 ו-9 להגיש לבית המשפט את תצהירי העדות הראשית ושאר ראיותיהם. נטען, כי במשך השנים הנתבעים פעלו יחד עם נתבעים 7-5 ו-9 יד ביד, ועל כן חלק גדול מראיותיהם של הנתבעים מצויים בידי נתבעים 7-5 ו-9. פנייתם של הנתבעים לנתבעים 7-5 ו-9 לקבלת ראיותיהם נתקלה בסירו ב, ולמעשה הם הפכו עורם, ומסרבים לשתף פעולה עם הנתבעים.

ג. בקשה לצוות על תובעים 2 ו-3 לפתוח את יחידה 69 אשר הייתה רשומה כמחסן במפת המדידה הישנה שצרפו התובעים לתצהיריהם והפכה לדירת מגורים המושכרת לסטודנטים; את יחידה מס' 70 שפוצלה ל-6 יחידות דיור חדשות ונבנו בהן 6 גלריות בחלל הגג המשותף; ואת יחידה 14 אשר הוגדלה על חשבון השטח המשותף ונבנתה בה גלריה בחלל הגג המשותף, ואף נפתח ממנה פתח לא חוקי. נתבקש גם, להורות לתובעים לאפשר לנתבעים למדוד את שטחי הפלישות. כל זאת, כדי שיהיה סיפק בידם של הנתבעים להגיש תביעה שכנגד עובר להגשת תצהיריהם.

ד. בקשה להורות לנתבעים 7-5 ו-9 ולתובעים לחשוף בפני הנתבעים את הסכם הפשרה אליו הגיעו. זאת, כדי להוכיח שהתובעים חפצים בתמורה כספית ולא בסילוק יד בניגוד להצהרתם בבית המשפט, ומאחר ויש בהסכם כדי לפגוע בזכויותיהם של הנתבעים.

ה. בקשה לדחות את מועד הגשת התצהירים מטעם הנתבעים ואת מועדי ההוכחות הקובעים לחודש ספטמבר 2020, לאור שינויי הנסיבות בחתימת התובעים על הסכם פשרה עם נתבעים 7-5 ו-9, ובשל העובדה כי שניים מתוך הנתבעים שוקלים להחליף ייצוג משפטי בשל חילוקי דעות מקצועיים עם נתבע 1 המייצגם עתה.

ו. בקשה לדון עובר לשמיעת ההוכחות, בבקשה לסילוק התובענה על הסף בשל טענת התיישנות ושיהוי. נטען, כי הסכמה הדיונית בעניין זה ניתנה רק נוכח הצהרת התובעים כי הם אינם מעוניינים בתמורה כספית כי אם בסילוק ידם של הנתבעים, עובדה שהתבררה כלא נכונה.

ז. לדחות את מועד הגשת תצהירי הנתבעים ואת מועדי ההוכחות, בשל העובדה כי נתבע 4 מתגורר בצרפת ולא יכול היה להגיע לעיריית ירושלים, להיפגש עם האדריכל שהגיש עבורו את היתר הבנייה לבניית היחידות , מושא התובענה , ולא יכול היה להכין את ראיותיו. כמו כן נבצר ממנו להגיע לדיון ההוכחות. כל זאת, בשל מגפת קורונה.

12. התובעים התנגדו למבוקש, והשיבו לבקשות אחת לאחת כדלהלן:.

א. באשר לבקשה למחיקה או דחיית התביעה על הסף נטען, כי היא אינה באה בגרי עילות המחיקה והדחייה הקבועות בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ב. באשר לבקשה לאכוף על הנתבעים 7-5 ו-9 להגיש לבית המשפט את תצהירי העדות הראשית ושאר ראיותיהם, נטען כי אין כל בסיס משפטי לטענה זו.

ג. באשר לבקשה לצוות על תובעים 2 ו-3 לפתוח בפניהם יחידות דיור של תובעים אלו נטען, כי גם לטענה זו אין בסיס בהעדר תביעה שכנגד. מה גם, שבמועד הביקור במקום לא ניתן היה להיכנס ליחידות אלו, מאחר והן מושכרות. ככל שהנתבעים חפצו לערוך בהן ביקור, היה עליהם לפנות בבקשה מתאימה לכך מבעוד מועד. ככל שחפצו הנתבעים להגיש תביעה שכנגד, הם יכולים היו לעשות זאת זה מכבר.

ד. באשר לבקשה להורות לנתבעים 7-5 ו-9 ולתובעים לחשוף בפני הנתבעים את הסכם הפשרה אליו הגיעו, נטען כי גם לדרישה זו אין כל בסיס משפטי.

ה. באשר לבקשה לדחות את מועד הגשת התצהירים מטעם הנתבעים ואת מועדי ההוכחות הקובעים לחודש ספטמבר 2020, ציינו התובעים כי הסכימו להארכת מועד הגשת התצהירים עד ליום 3.09.20 ואין אפוא, כל הצדקה לדחיית מועדי ההוכחות.

ו. באשר לבקשה לדון עתה בבקשה לסילוק התובענה על הסף בטענת התיישנות ושיהוי, נטען כי טענת התיישנות כלל לא הועלתה על ידי הנתבעים ולא ניתן להעלותה עכשיו. בנוסף, קיימת הסכמה דיונית שאין כל הצדקה לחרוג ממנה.

ז. באשר לבקשה לדחות את מועד הגשת תצהירי הנתבעים ואת מועדי ההוכחות, בשל נסיבות הקשורות לנתבע 4, נטען כי נתבע 4 מעולם לא עדכן כי עזב לצרפת ולא ברור מדוע הוא נזכר להגיש בקשתו זו רק עתה, בסמיכות כה גדולה למועד ההוכחות.

13. הנתבעים הגישו תשובה לתגובה, במסגרתה את שבו על טענותיהם.

14. הדין והצדק עם התובעים בכל אחת מהבקשות, וכדלהלן:

א. אין כל יסוד לטענות בדבר מחיקה של התביעה או דחייתה על הסף. אין כל ממש בטענה כי התובעים התחייבו שתביעתם אינה כספית ועתה התברר כי הם הוליכו שולל את בית המשפט ו/או את הנתבעים. התביעה הוגשה כתביעה לסילוק יד וכך היא נותרה עד היום. לא נוסף בה סעד אחר. העובדה כי התובעים הגיעו להסכמה עם נתבעים 7-5 ו-9 שכללה (אם כללה, שכן לא הוגש הסכם שכזה לבית המשפט) העברת תמורה כנגד דחיית התובענה לסילוק סף, אינה משנה דבר. מעשים שבכל יום, כי בעלי דין מגיעים להסכמות כספיות במסגרת משא ומתן שהם מנהלים בתביעות שעניינן סילוק יד. יש אך לברך על כך. למעשה, הנתבעים עצמם עתרו רק לאחרונה לדחיית מועד הגשת תצהיריהם בטענה כי הם מנהלים משא ומתן עם התובעים (בקשה מיום 7.08.20) , זאת לאחר שנודע להם כי התובעים הגיעו להסכמות עם נתבעים 7-5 ו-9. דא עקא, שמשא ומתן זה לא צלח עד עתה. לכן, ככל שיש חוסר תום לב בהקשר זה הוא מצדם של הנתבעים, שלו היו מצליחים להגיע לעמק השווה עם התובעים, לא היו רואים בכך כל פגם.

אין בפי הנתבעים כל עילה הקבועה בתקנות שיש בה להצדיק סילוק התובענה על הסף. לא ניתן לומר שכתב התביעה אינו מגלה עילה, אין מ דובר בתובענה קטנונית או טורדנית, ואין טענה לחוסר סמכות. הטענה למעשה בי דין הועלתה במסגרת בקשה לסילוק על הסף, והצדדים הסכימו כי היא תוכרע במסגרת פסק הדין. אין כל מקום לסטות מהסכמה זו, וודאי לא עתה ערב דיון ההוכחות. אין כל בסיס לטענה כי ההסכמה הייתה מותנית בכך שהתובעים לא יגיעו להסכמות עם מי מהנתבעים על קבלת תמורה כנגד מחיקת התביעה או דחייתה. מדובר גם בטענה משוללת כל היגיון. הטענה כי גם התובעים פלשו לשטח משותף, כמו גם הטענה כי התובעים נתנו הסכמתם לבניי ה של הנתבעים, מכללא או במפורש, והטענה למניעת האפשרות לטעון לסילוק יד בשים לב לכך שמדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, ככל שיש בהן ממש וככל שיש בה ן כדי להוות טענת הגנה, הן אינן עילות לסילוק על הסף , גם לא בגדר "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית משפט שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע", כלשון תקנה 101(א)(3) לתקסד"א. מדובר בטענ ות לגוף המחלוקת, חלקן דורשות הוכחה, שהועל ו בכתב ההגנה, והן תידו נה במסגרת שמיעת ההוכחות. כך או כך, ההלכה היא, כי ס ילוק תובענה על הסף הוא צעד קיצוני שננקט בלית ברירה, רק כאשר ברור ונעלה מכל ספק, כי גם אם נניח שכל העובדות בכתב התביעה נכונות, לא יוכל התובע לזכות בתביעתו (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה (2015), עמ' 342 ואילך; ע"א 3510/99 ועלס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה , פ"ד נה(5) 826 (2001); ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה (פורסם בנבו, 11.06.09)). נעלה מכל ספק, כי מקרה זה אינו בא בגדרי המקרים בהם יש לסלק תביעה על הסף.

ב. באשר לבקשה לאכוף על הנתבעים 7-5 ו-9 להגיש לבית המשפט את תצהירי העדות הראשית ושאר ראיותיהם, אכן, אין בסיס בדין לדרישה זו. למותר לציין, כי ככל שהנתבעים סבורים כי מי מנתבעים 7-5 ו-9 יכול לשפוך אור על הסוגיות שבמחלוקת ולהעיד בעניינים הרלוונטיים להכרעה במחלוקת שבין התובעים והנתבעים, הוא יכול להגיש תצהיר שלו, או לזמנו לעדות ללא תצהיר, לאחר הגשת בקשה מתאימה (כפי שציטט ב"כ הנתבעים בתשובתו לתגובה מסעיף 1(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971) וקבלת החלטה המאפשרת זו, ואז לבקש מהעד להצטייד עם מסמכים רלוונטיים.

ג. באשר לבקשה לצוות על תובעים 2 ו-3 לפתוח בפניהם יחידות דיור של תובעים אלו, אכן אין בפני בית המשפט כתב תביעה שכנגד מטעם הנתבעים. ככל שהנתבעים סברו כי קיימת להם עילה להגשת תביעה כנגד התובעים בשל פגיעה בזכויותיהם, הם יכולים היו להגישה מזמן. עיון בכתב הגנתם מלמד כי כבר במועד כתב ההגנה, היו בפי הנתבעים טענות כנגד בנייה שביצעו התובעים ושפגעה , לטענתם, בזכויותיהם, ואף על פי כן הם בחרו שלא להגיש תביעה שכנגד. פשיטא, כי אין מקום לאפשר להם להגיש תביעה שכזו בשלב זה, ערב דיון ההוכחות, ולהשיג את ההליך חודשים רבים לאחור, בוודאי כשלא נשמעה מפיהם ולוּ הצדקה אחת לכך שתביעה שכזו לא הוגשה על ידם עד היום. העובדה שנתבעים 7-5 ו-9 הגישו תביעה שכנגד אינה משנה דבר, שכן לא מדובר בתביעה שהוגשה בשל פגיעה בזכויות הנתבעים, ואין כל פגיעה בנתבעים בשל הגעת נתבעים 7-5 ו-9 להסכם פשרה עם התובעים. מה גם, שצודק ב"כ התובעים, שלו היו הנתבעים מעוניינים, מסיבה כלשהי, שהביקור ייערך גם ביחידות הדיור שצוינו על ידם בבקשה, על אף שאין להם קשר לתביעה, וודאי לא קשר ישיר, היה עליהם לציין זאת מראש, על מנת שניתן יהיה לתאם זאת עם השוכרים.

ד. בדומה, אין כל יסוד בדין על פיו ניתן לחייב את נתבעים 7-5 ו-9 או את התובעים לחשוף בפני הנתבעים את הסכם הפשרה אליו הגיעו. מה גם, שלא השתכנעתי כי יש לכך רלוונטיות למחלוקת שבין התובעים לנתבעים האחרים.

ה. בשים לב לאמור, אין כל הצדקה של ממש לדחיית מועד הגשת התצהירים. לכל היותר, כאמור, הנתבעים יכלו לעתור לארכה לצורך הגשת תצהירים נוספים של נתבעים 7-5 ו-9 או לבקש הזמנתם לעדות. דבר זה לא נעשה עד היום על אף שחלפו שלושה שבועות מהמועד בו נודע לנתבעים על הסכם הפשרה אליו הגיעו התובעים ונתבעים 7-5 ו-9. מה גם, שעובדת החתימה על הסכם הפשרה הייתה ידועה לנתבעים ביום 7.08.20, ואז הם עתרו למתן ארכה להגשת התצהירים בשל קיומו של משא ומתן, ומבלי שציינו דבר אודות תצהירים של נתבעים 7-5 ו-9. ברי, כי אין כל הצדקה למתן ארכה להגשת תצהירים של מי מהנתבעים עצמם. המועדים להגשת התצהירים, כמו גם מועדי ההוכחות נקבעו זה מכבר, ואין כל הצדקה לדחייתם.

ו. כאמור, אין גם מקום לסטות כיום, ערב ההוכחות, מההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, לפיה הדיון בבקשה לסילוק התובענה על הסף, בשל הטענות שנזכרו בבקשה שהוגשה עם הגשת כתב ההגנה, ידונו במסגרת פסק הדין ולא בשלב זה. אכן, יש צדק בטענת התובעים, כי הנתבעים לא טענו להתיישנות בשלב כלשהו עד להגשת בקשתם זו, ואין אפוא, מקום להיזקק לטענה זו. ב"כ הנתבעים שב וטען בתשובתו לתגובה, כי הוגשה בקשה "עצמאית ונפרדת" לסילוק התובענה על הסף בטענה להתיישנות. ברם, עיון בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה ביום 16.12.18 מלמד, כי אין בה כל אזכור לטענת התיישנות (להבדיל מטענה לשיהוי). כאמור, העובדה כי התובעים הגיעו להסכמה עם נתבעים 7-5 ו-9 שכללה העברת תמורה כנגד דחיית התובענה לסילוק סף, אינה משנה דבר לעניין זה.

ז. באשר לבקשה לדחות את מועד הגשת תצהירי הנתבעים ואת מועדי ההוכחות, בשל נסיבות הקשורות לנתבע 4, צודק ב"כ התובעים, כי העובדות הנטענות בו היו ידועות לנתבעים זה מכבר. מועד ההוכחות היה ידוע, וכך גם מועד הגשת התצהירים. שניהם נקבעו לפני חודשים רבים.

אכן, "זכותו של צד להיות נוכח במשפטו הינה 'זכות יסוד'. זאת בין אם הוא מיוצג ובין אם לאו... זכות זו שונה מזכותו של הציבור להיות נוכח במשפט. הזכות האחרונה הינה זכות חשובה אך בעלת משקל שונה מזכותו של בעל הדין להיות נוכח" (בר"ע (מחוזי-ב"ש) 1/99 היועמ"ש נ' פלונית, פ"ד נט(2) 906, 908). צודק ב"כ הנתבעים בתשובתו, כי מקורה של זכות זו הוא במשפט העברי, בציווי התורה (דברים א, טז) "שמע בין אחיכ ם ושפטתם צדק" ובאזהרה החמורה שלא לשמוע בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו (רמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין פרק כא, הלכה ז). אכן הלכה זו הוטעמה בדברי בעל ספר החינוך (במצוה עד): "לפי שבני אדם ידברו דברי שוא שלא בפני בעל דינם, וצווה הדיין על זה כדי שלא יכניס בנפשו כזביו של אחד מהם..."

ברם, כנגד זכות זו עומדת זכותם של התובעים שתביעתם תתברר ללא דחיות ועיכובים מיותרים , וקיימת גם החובה על בית המשפט למנוע עינוי דין. " מניעת עינוי דין מעוגנת בזכותו של אדם לכבוד לחירות ולמשפט הוגן. הזכות למשפט הוגן מעוגנת בזכות לכבוד ולחירות, בין אם היא חוסה ישירות תחת כנפיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובין אם היא נהנית מהשראתו... הזכות למשפט הוגן חובקת ניהול וסיום יעיל ומהיר ככל שניתן של ההליך המשפטי... (בג"צ 6972/96 התנועה לאיכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757, 779). כך הוא בהליך פלילי וכך הוא בהליך אזרחי ( ראו: ע"פ 188/77 ורטהיים נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 225 (1978) ). "בסופו של דבר גם עינויי-דין מעוותים את הצדק, ושומה על בתי-המשפט לעשות הכל כדי להחיש את הדיון, ולתת את הסעד למתדיינים לפניהם בהקדם האפשרי" (ע"א 189/66ששון נ' 'קדמה' בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477 (1966) ). נכון גם להפנות בעניין זה לתקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשע"ט-2018 (שעתידות להיכנס לתוקף ביום 1.01.21), הקובעת כי "הליך שיפוטי ראוי והוגן" מתקיים, בין היתר, רק כאשר ניתנת בו הכרעה בתוך זמן סביר. כמובן, תוך איזון אל מול שאר האינטרסים של בעלי הדין ושאר מטרות ההליך השיפוטי.

גם בעניין זה מקור הדברים הוא במשפט העברי, ודי להפנות בעניין זה אל דבריו של כב' השופט מנחם אלון ז"ל בע"פ 188/77 בעניין ורטהיים. בין היתר הביא השופט אלון מפסיקתו של הרמב"ם (משנה תורה, הלכות סנהדרין פרק כ, הלכה ו): "...וכן המענה את הדין ומאריך בדברים ברורים כדי לצער אחד מבעלי דינים - הרי זה בכלל 'לא תעשו עוול במשפט'". בכלל עינוי הדין, גם "האיחור בעצם שמיעת הדין". לעניין זה הביא השופט אלון את דברי המדרש (מכילתא משפטים, מסכתא דנזיקין, פרשה יח): "כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג (=בגזירות מלכות רומי). אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל: רבי, לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג! אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון: מימיך לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא גומע כוסך או עד שתהא נועל סנדלך או עד שתהא עוטף טליתך? ואמרה תורה (שמות כב, כב) "אם ענה תענה" – אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. ובדבר הזה אמר לו: נחמתני רבי".

בפרט, כשלמעשה, זכותו של נתבע 4 אינה נפגעת, שכן דבר לא מנע ממנו להתייצב לדיון. יש צדק בטענת ב"כ התובעים כי בעניין זה רב הנסתר על הנגלה. ויובהר. אכן, לבקשה של הנתבעים צורף תצהיר. למעשה צורפו שני תצהירים, של נתבעים 2 ו-3. אך ספק בעיני אם העובדות המתייחסות בבקשה לנתבע 4 ידועות למצהירים (נתבעים 2 ו-3) באופן אישי. אך מתבקש היה, כי בכל הנוגע לנתבע 4, יוגש תצהיר שלו. למצער, יוגשו אסמכתאות לנטען. אין די באמירה כוללנית כי נתבע 4 מצוי ב"רמת סיכון גבוהה יותר לחלות בקורונה". אמירה ש אגב הוזכרה לראשונה רק בתשובה, ולא בבקשה המקורית. אז, נטען רק באופן כללי ל"כוח עליון" בדמות מגפת קורונה המונעת את ההגעה לישראל בשל כך ש"השמיים אינם פתוחים", והצורך להיות בבידוד 14 יום עם ההגעה לישראל . למעשה, אפוא, לא נפגעה זכותו של נתבע 4, שכן הוא יכול היה להגיע לישראל ולשהות בבידוד הנדרש, אם נדרש, עובר לדיון שנקבע כאמור מזה זמן רב. באשר לתצהיר, הרי שבבקשה נטען כי בשל מגפת קורונה נבצר מנתבע 4 להכין את ראיותיו ובכלל זה את תצהירי העדות מטעמו. לעומת זאת, בתשובה נכתב , כי זכותו של נתבע 4 תפגע באופן ממשי "בפרט כאשר נתבע 4 מסר תצהיר עדות ראשית". תהיה אפוא, המציאות אשר תהא, קיימת דרך להגשת תצהיר גם למי שנמצא בארץ זרה, דרך הננקטת לא פעם, ובפרט לעת הזו של מגפת קורונה, אך נתבע 4 העדיף שלא לפעול בדרך זו. אציין גם, כי בבקשה שהגיש ב"כ הנתבעים ביום 16.07.20 לדחיית מועד הגשת התצהירים של נתבעים 4-1, נתבקשה דחייה קצרה להגשת התצהירים, בשל סגירת משרדו של ב"כ הנתבעים לתקופה לא קצרה נוכח מגפת קורונה. אין כל אזכור בבקשה לעובדת היותו של נתבע 4 בצרפת באופן שהגעתו לישראל אינה אפשרית או מסכנת את בריאותו.

על כל אלו יש לזכור, כי נתבע 4 מיוצג , וההנחה היא כי בא כוחו יעשה מלאכתו נאמנה במקצועיות ויסודיות. מה גם, שטענותיו של נתבע זה זהות לטענות שאר הנתבעים שכן הם הגישו כתב הגנה אחד. אכן, כאמור, קיימת לבעל הדין עצמו זכות להיות נוכח במשפטו, לצד עורך דינו, וודאי בשמיעת הראיות . ואולם כאמור, לא השתכנעתי כי נתבע 4 לא יכול היה להסדיר את הגעתו לישראל למועד שנקבע לשמיעת ההוכחות. זכותו לא נפגעה ואי התייצבותו רובצת לפתחו.

לפנים משורת הדין, אני נכון לאפשר את דחיית שמיעת עדותו של נתבע 4 בלבד, למועד שיקבע בתום הדיונים שנקבעו זה מכבר, באופן שיאפשר לנתבע 4 להגיע לישראל ולהיחקר על תצהירו שיוגש, אם יבחר להגישו, עד למועד שיקבע גם הוא בתום דיוני ההוכחות שנקבעו זה מכבר.

כמו כן, אני מתיר לנתבע 4 לצפות בדיון ההוכחות בוויעוד חזותי מרחוק, אם באמצעות מכשיר טלפון שיובא על ידי בא-כוחו או באמצעות מערכת הקיימת בבית המשפט, ובלבד שב"כ הנתבעים יודיע לבית המשפט עד ליום 13.09.20 שבכוונתו לעשות שימוש באפשרות זו, וכי אצל נתבע 4 קיימת התשתית המתאימה לכך.

הצדדים גם יכולים להסכים, אם ירצו, על חקירתו של נתבע 4 אמצעות ויעוד חזותי, אך יודיעו על כך מראש לבית המשפט כדי שניתן יהיה להיערך לכך באמצעות אולם מתאים.

15. ב"כ הנתבעים טען בתשובתו כי התגובה הוגשה מבלי שהיא נתמכת בתצהיר. דא עקא, שכל טענות התובעים בתגובתם הן טענות משפטיות, ולא היה כל צורך לתומכן בתצהיר. הטענה העובדתית היחידה שנטענה בתגובה נוגע לכך שהיחידות שנתבקש לפתוח במהלך הביקור במקום מוזכרות לאחרים. דא עקא, שטענה זו נטענה בפני על ידי התובעים עצמם במעמד הסיור במקום.

דין הבקשות כולן, אפוא להידחות.

16. בשולי הדברים אציין, כי אכן נפלה טעות בהחלטה מיום 3.09.20. ההחלטה מיום 31.08.20 קבעה את מועד הגשת התשובה ליום 6.09.20, זאת לאחר שההחלטה מיום 23.08.20 בה נקבע כי התשובה לתגובה תוגש בתוך 48 שעות מהגשת התגובה, חמקה מעיני.

17. כן אציין, כי בית המשפט אינו מזמן עדים בהתראה קצרה מ-15 יום לפני מועד ההוכחות, זאת בהתאם להוראות התקסד "א. הדבר נכון הן בעדים מטעם תובע והן בעדים מטעם נתבע. כך הוא גם במקרה זה, הן בנוגע לעדי התובעים והן בנוגע לעדי הנתבעים. הסיבה שהערה בעניין זה צוינה בהחלטה לבקשת הנתבעים ולא בהחלטה לבקשת התובעים, נעוצה בכך, שהתובעים ציינו כי העד שמבוקש לזמנו הסכים להעיד ואך עמד על כך שיעיד ללא תצהיר, ומכאן כי לזימונו באמצעות בית המשפט אין חשיבות של ממש, וכל שיש לעשות הוא לשמוע את עמדת הנתבעים לבקשה לפטור את העד מהגשת תצהיר. לעומת זאת, העדים שהנתבעים ביקשו לזמן, הם על פניו (וכפי שעלה מהבקשה מושא החלטה זו) עדים שאינם משתפים פעולה עם הנתבעים, וממילא יש יסוד של ממש לכך כי הם לא יתייצבו ללא זימון מבית המשפט. משכך, ראיתי צורך להאיר עניין זה בפני הנתבעים.

בשים לב להיקף הבקשות, הנתבעים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים בסך של 4 ,000 ₪.

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.