הדפסה

בית משפט השלום בירושלים רע"צ 9827-04-19

בפני
כבוד ה שופט גד ארנברג

המבקשים

1.יחיא בן חמו (המנוח)
2.מזל בן חמו
3.יעקב בן חמו
4.דוד בן חמו
5.משה בן חמו
6.רחלי בו חמו
7.אסתר בן חמו
8.יוסף בן חמו
9.יצחק בן חמו
10.רות טסני
11.מרדכי בן חמו
12.חנה איטח
13.שמעון בן חמו

נגד

המשיבים

1.מנוחה בנזימן
2.חוה ראם

פסק דין

המשיבים אוחזים בשני פסקי דין שניתנו נגד הורי המבקשים בהעד ר הגנה. פסקי הדין כוללים צו לפינוי חצר הבניין והגג של הבית ברחוב מחלקי המים 6 בירושלים (פסק דין של בי ת משפט השלום בירושלים מיום 1.4.2001 ופסק דין נוסף שניתן אף הוא בהעדר הגנה על ידי המפקח על המקרקעין ביום 13.10.2019 ובו הצטוו הנתבעים (הורי המבקשים) להרוס את אשר בנו ברכוש המשותף, וכן אסר עליהם לבנות ברכוש המשותף).
שני פסקי דין אלו הוגשו לביצוע על ידי המשיבים ביום 29.3.2018.
הורי המבקשים נפטרו.
המבקשים הגישו בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל, ובה טענו מספר טענות, שכללו:

  1. התיישנות.
  2. שיהוי.
  3. פסקי הדין לא ברורים, לא ברור מה צריך להרוס ומה לפנות.
  4. נבנו מבני עזר מחסנים ומטלטלין נוספים ברכוש המשותף ופסקי הדין לא חלים עליהם, שכן הם נבנו לאחר שניתנו פסקי הדין.
  5. הוגשה תביעה חדשה על ידי ב"כ המשיבים, דבר שמלמד שאף, הוא מבין שלא ניתן ליישם את פסקי הדין הישנים.

המשיבים טענו:

  1. לא חלה התיישנות, שכן מדובר בפסקי דין . על פי הוראות החוק , הם מתיישנים לאחר 25 שנה, ואף זאת רק אם לא נעשה דבר למימושם. בנדון דנן , נרשמה הערת אזהרה לפי פסקי הדין שיש בה לעצור את ההתי ישנות. הדבר היה ידוע למשיבים לפחות משנת 2013, כך שהתיק נפתח כ-4 שנים לאחר שהמשיבים ידעו שננקטו הליכים לביצוע פסקי הדין.
  2. השיהוי נבע מהתנהגות אלימה של המשיבים או מי מהם, ומרצון להגיע להסכמות לגבי הפינוי.
  3. פסקי הדין ברורים ואין מקום להבהיר בהם דבר.
  4. ככל שבוצעו פעולות בניה ברכוש המשותף לאחר פסקי הדין, הרי שפסקי הדין חלים גם עליהם.
  5. התביעה החדשה הוגשה על ידי תובעים אחרים ובגין עניינים אחרים הנוגעים לרכוש המשותף.

כב' הרשמת דחתה את טענות המבקשים, ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני , שבה למעשה חזר כל צד על טענותיו כפי שפורטו לעיל. לבקשת המבקשים קוים גם דיון בעל פה , ואף בו חזרו הצדדים על טענותיהם.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את הבר"ע.

למרות שהדבר לא נטען על ידי המשיבים, אעיר שני ענייני פרוצדורה , שיש בהם כדי להביא לדחיית הבר"ע, ואולם לא הם הסיבה העיקרית לדחייתה כפי שפורט.

האחד, כל בקשה של חייב שאין לבצע את פסק הדין, משמעותה בקשה ב"טענת פרעתי". טענת פרעתי אין מובנה דווקא פ ירעון ממשי של החוב, או ביצוע ממשי של מה שחייב פסק הדין לבצע (כאשר מדובר בפסק דין שאינו כספי), אלא כל טענה לפיה החייב פטור מביצוע פסק הדין משמעותה פרעתי . משכך הם פני הדברים , הרי שבקשת המבקשים לסגור את תיקי ההוצאה לפועל עקב ההתי ישנות, השיהוי הנימוקים הנוספים המפורטים לעיל, משמעותה היא למעשה בקשה בטענת פרעתי, לפיכך הערעור על ההחלטה בבקשה כזו הוא בזכות, והמבקשים הגישו בר"ע ולא ערעור.

השניה, לערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל יש לצרף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בו. בנדון דנן, הוגשה הבר"ע מבלי שזו נתמכה בתצהיר. אמנם ביחד עם הבר"ע הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע שנתמכה בתצהיר , אך לבר"ע עצמה לא צורף תצהיר.

כאמור, אילו אלה היו הטענות היחידות, לא הייתי דוחה את הבר"ע רק בגין טענות אלו, ואולם יש בהן כדי להצטרף לנימוקים העיקריים שהם נימוקים לגופו של ענין.

למעשה יכול הייתי להסתפק בכך שאומר שאני מקבל את כל נימוקי כב' הרשמת מר ים דרמון יזדי שנתנה החלטה מפורטת, ובה דחתה אחת לאחת את טענות המבקשים, ואכן אני מ קבל את החלטתה ונימוקיה ומטעמם של אותם נימוקים יש לדחות את הבר"ע.

רק לשם חידוד אבהיר כמה עניינים:
האחד, אין מקום לטענת השיהוי, שכן המשיבים רשמו הערת אזהרה לפי פסק הדין, והדבר היה ידוע ל משיבים. די בנקיטת פעולה זו כדי לקבוע שאין שיהוי.

השני, אין התיישנות כיון שלפי הוראות החוק, פסק דין מתיישן אם לא נעשה דבר לביצועו אחרי 25 שנים. בנוסף וכאמור לעיל, בנדון דנן ננקטו פעולות לפ י פסקי הדין כולל רישום הערת אזהרה על פיהם.

השלישי, אין מקום לטענה, לפיה כיון שנבנו מבנים אחרי פסק הדין, הוא לא חל עליהם, שכן פסק הדין של המפקח מבהיר במפורש שאין לבנות גם בעתיד על השטח ה משותף, לפיכך כל בניה שבוצעה לאחר פסק הדין אף היא נכללת במסגרת הבניה שיש לפנותה מהרכוש המשותף. למעלה מהצורך אומר, כי גם אלמלא היתה הוראה מפורשת כזו בפסק הדין, היה מקום לקבוע כי כל בניה נוספת ברכוש המשותף כלולה בהוראות פסק הדין.

כאמור, אני מאמץ את קביעת כב' הרשמת גם בענין הנימוק לשיהוי הנובע מאלימות של המשיבים או מי מהם, וכן את יתר קביעותיה העובדתיות והמשפטיות, ולפיכך יש לדחות את הבר"ע, וכך אני עושה.

אני מחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקידו המבקשים. את יתר סכום הערובה יש להחזיר למבקשים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.