הדפסה

בית משפט השלום בירושלים רע"צ 52040-06-18

בפני כב' השופט גד ארנברג, סגן הנשיא

מבקש

יצחק גלצר

נ ג ד

משיב

משה ישראל גלצר

פסק דין

בין הצדדים מתנהל סכסוך רב שנים שעניינו קשור לחלוקת העיזבון של אבי הצדדים. בין היתר נוהלו הליכים בבית המשפט המחוזי שעניינם היה אישור פסקי בוררות הקשורים לחלוקה זו.

תיק ההוצל"פ עוסק אף הוא באותו סכסוך.

בתיק ההוצל"פ הגיש המשיב בקשה בטענת פרעתי שמתנהלת בפני רשם ההוצל"פ.

במהלך הדיון בתיק זה, בעת חקירת המשיב, ה וציא המשיב מסמך אותו ביקש להגיש כדי להוכיח ערכה של תכולת דירה שנמכרה בנתניה במסגרת הליך כינוס נכסים. ב"כ המבקש התנגדה להגשת מסמך זה, שכן , המסמך כלל סעיף שבו נקבע כי אם הצדדים לא יחתמו על הסכם מפורט עד מועד שננקב בו , אזי יפקעו הוראות המסמך בלא נפקות על זכויות הצדדים באופן שהפקיעה לא תקים טענה כלשהי לצדדים וראשי הפרקים שסוכמו באותו מסמך יישארו בסודיות קפדנית בין הצדדים ובמיוחד לא יוצגו בדרך כלשהי בהליך משפטי כלשהו.

חרף התנגדות המבקש החליט כב' הרשם, לאחר שעיין במסמך, לקבל אותו ולהשאיר את שאלת משקלו לעת אחרת. כב' הרשם החליט כן מכיוון שמדובר במסמך שנחתם על ידי הצדדים ולפיכך הוא לא התרשם שמדובר במסמך שהוא טיוטא או הליך מו"מ.

לציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שלא נחתם הסכם מפורט לפי אותם ראשי פרקים שהכיל המסמך הנ"ל.

בהמשך ביקש ב"כ המבקש לשאול את המשיב שאלות לגבי אותו מסמך אך כב' הרשם לא איפשר לו לעשות כן מכיוון שהשאלות לא הי ו רלבנטי ות, לשיטתו, לתכלית הדיון שהתקיים בפניו.

בר"ע זו עניינה אותה החלטה שקיבלה את המסמך על אף התנאי הקבוע בו בענ יין חסיונו ואי הצגתו בכל הליך משפטי, וכן ההחלטות שמנעו לאחר מכן שאלות על אותו מסמך.

יש לציין כי הדיון התקיים ביום 4.2.18 וההחלטות נשוא בר"ע זו ניתנו במהלכו. בקשת הרשות שבפני הוגשה ביום 21.6.18, לפיכך הגיש המבקש גם בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע.

הנימוקים שהועלו בבקשה להארכת מועד היו אילו:

בעקבות החלטות כב' הרשם הגיש המבקש כבר ביום 19.2.18 (במועד הקבוע בדין) ערעור לבית המשפט לענייני משפחה. כב' השופט איתי כץ דחה את הערעור כאשר קבע כי הדרך להשיג על החלטת כב' הרשם היתה בהגשת בר"ע ולא בהגשת ערעור. כב' השופט כץ קבע גם באמרת אגב ומעבר לצורך כי גם לגופו של ענין נראה על פניו שמדובר בהחלטות ביניים דיוניות שאין מקום להתערבותו בהן, כן קבע, באותה אמרת אגב, כי הוא מקבל את טענות ב"כ המשיב בדבר העדפת הגישה של קבילות רחבה תוך מתן משקל ראוי לראיות לצורך גילוי האמת.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו ובית המשפט המחוזי דחה אותה כאשר קבע כי אכן היה על המבקש להגיש בר"ע ולא ערעור. בית המשפט ניתח את הוראות סעיף 80(ב) וסעיף 80(ב1) לחוק ההוצאה לפועל העוסקים בהגשת ערעור על החלטת כב' הרשם. בין היתר קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטות שניתן להגיש עליהם ערעור בזכות , המנויות בסעיף 80(ב) לחוק , הינן החלטות מהותיות בלבד, בהתאם לרשימת הסעיפים המנויה בו, ואילו הערעור שהגיש המבקש עניינו בקבלת מסמך שנטען שהוא בלתי קביל ובפסילת שאלות בחקירה נגדית , שבוודאי לא נכנסות לגדר אותם החלטות מהותיות.

באשר להוראות סעיף 80(ב1) לחוק ההוצאה לפועל קבע בית המשפט המחוזי כך:

"בענייננו אין מדובר בצווים והחלטות שניתנו בעניין ביצוע פסק דין בענייני משפחה, לרבות החלטות לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66(א)1 ו-(2), 66(ג)(1), 69יב(א), 70(א) ו-74(א) לחוק ההוצאה לפועל, לרבות לא בהחלטה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19, אלא בהחלטות דיוניות וראייתיות ( ההדגשה במקור ג.א.) שניתנו , לפי הנטען, במסגרתו של הליך בטענת פרעתי".

לאור החלטתו זו של בית המשפט המחוזי שקבע גם בהמשך ההחלטה כי הוא אינו מביע עמדה ביחס לבקשה שיבחר המבקש – אם יבחר – להגיש בענין לבית משפט קמא, ביחס לגופן של ההחלטות הדיוניות של הרשם, ביקש המבקש הארכת מועד להגיש בר"ע זו שהוגשה בפני. המבקש טוען כי לא יכול היה להעלות על הדעת שבית המשפט יקבע שהסכסוך אינו סכסוך בענייני משפחה וש הערעור עליו אמור להיות מוגש לבית משפט השלום. לא זו בלבד אלא שבעבר הוגשו כבר כמה ערעורים על החלטות רשמי ההוצל"פ בקשר לסכסוך זה וכולם הוגשו בבית המשפט לענייני משפחה מבלי שמאן דהו העלה טענה בעניין הסמכות.

אבהיר כבר עתה כי אני סבור שטעתה ב"כ המשיב בהבנת החלטת בית המשפט המחוזי.
ב"כ המבקש הבינה שבית המשפט המחוזי קבע כי הסכסוך בין הצדדים, ותיק ההוצל"פ שנפתח בשל אותו סכסוך , אינו נכנס לגדר של: "בענין ביצוע פסק דין בענייני משפחה" (סעיף 80(ב1) הנ"ל) . ואולם לדעתי בכך שגתה ב"כ המבקש. עיון בתקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם – 1979 מלמד כי ההגדרה של "פסק דין בענייני משפחה" שבסעיף 80(ב1) לחוק משמעותה הוא: כל דבר שנכלל בענייני משפחה "כמשמעותם בחוק בית המשפט לענייני משפחה התשמ"ה – 1995". אין ספק שסכסוך שכולו נסוב סביב חלוקת עזבון אביהם של הצדדים כלול בהגדרת ענייני משפחה בחוק בית המשפט לענייני משפחה. לפיכך ברור שבית המשפט המחוזי לא התכוון לקבוע ש הסכסוך נשוא הליך זה אינו סכסוך "בענייני משפחה". נראה כי בית המשפט המחוזי התכוון בהחלטתו ששאלה בעניין קבילות מסמך או אי קבילותו או שאלה בענין שאלות שנפסלו במהלך דיון, אינן בגדר ביצוע פסק דין בענייני משפחה שהערעור עליו הוא בזכות. אמנם צודקת ב"כ המבקש בטענתה שלא מצאנו בהוראות חוק ההוצל"פ או בתקנות אפשרות מפורשת להגיש בר"ע לבית משפט לענייני משפחה, ולכאורה כל השגה על החלטת רשם ההוצל"פ, העוסקת בענייני משפחה כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, הינה בדרך של הגשת ערעור . ואולם , ככל הנראה, יש להבין את הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי להוראות חוק ההוצל"פ והתקנות באופן שערעור יוגש רק על החלטה העוסקת בביצוע פסק דין בענייני משפחה בעוד שאם ההשגה היא על אופן ניהול ההליך מבחינה דיונית, תהיה ההשגה בדרך של הגשת בר"ע לבית משפט לענייני משפחה, ולא ערעור בזכות.

ברור איפוא שבית המשפט לא התכוון לקבוע כי הסכסוך שבין הצדדים אינו "בענייני משפחה" או ששאלות שהתעוררו או יתעוררו בעתיד בקשר להליך זה, ויידרש מי מהצדדים להגיש בגינם ערעור או בר"ע על החלטת רשם ההוצל"פ , יובאו בפני בית משפט שלום. סכסוך בענין חלוקת עזבון בוודאי בגדר סמכותו הייחודית של בית משפט לענייני משפחה, ולפיכך ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ בעניין אמורה להיות מוגשת לבית משפט לענייני משפחה ולא לבית משפט השלום.

כאמור, לגופו של עניין, המבקש טוען כי לא היה מקום לקבל את המסמך ולאחר שהתקבל היה מקום לאפשר לו חקירה של המשיב בקשר לאותו מסמך.

המשיב טוען כי אין לבית משפט זה סמכות לדון בבר"ע הסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה בלבד כיוון שמדובר בסכסוך בענייני משפחה כמשמעותו בחוק בית המשפט לענייני משפחה. אין מקום להאריך את המועד מחמת טע ותו של ב"כ המבקש באשר לאופן הגשת הערעור ואין מקום להתערב בהחלט ות לגופ ן שכן מדובר בהחלטות ביניים בקשר לאופן ניהול הדיון, שבית המשפט של ערעור נוטה שלא להתערב בהם.

לבקשת המבקש קויים דיון בו למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם ולאחר עיון בהם באתי למסקנה כי יש לדחות את הבר"ע.

ראשית, וכפי שצויין לעיל, אין ספק שהסכסוך בין הצדדים הינו סכסוך בענייני משפחה כמשמעותו בחוק בית המשפט לענייני משפחה ולפיכך כל השגה על החלטות רשם ההוצל"פ בקשר לסכסוך זה יש להגיש בדרך הקבועה בדין לבית המשפט לענייני משפחה.

ככל שהוגשו ערעורים או בקשות רשות ערעור נוספים לבית משפט זה על סמך אותה טעות בהבנת החלטת בית המשפט המחוזי (וידוע לי שהוגשו), מומלץ למי שהגישם להגיש בקשה להעברת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה.

לפיכך יש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת הבר"ע עצמה מחוסר סמכות.

שנית, ולמעלה מהצורך אעיר, כי גם לגופו של ענין ואף אם מתעוררת בעיני שאלה של ממש בקשר לזכות להגיש את אותו מסמך שהוגש, לא היה מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם לענין זה , שכן , מדובר ב שאלה דיונית שעלתה במהלך הדיון בתיק, ובית המשפט של הערעור לא יתערב, בדרך כלל, בהחלטות כאלה. כב' הרשם השאיר את שאלת משקלה של הראיה לבוא העת ויתכן בהחלט שיקבע בבוא העת כי לאור הסכמת הצדדים שהמסמך לא יוגש בכל הליך משפטי והסכמתם שאם לא יחתם הסכם לפי אותו מסמך יהיה המסמך בטל, אין לתת לו משקל או לתת לו משקל אפסי.
הוא הדין בקשר להחלטות הנוספות כב' הרשם במהלך החקירה שפסלו שאלות בחקירה, כאשר לעניין זה ברור שאין לאפשר הגשת בר"ע שכן מדובר באותם עניינים בהם נקבע בצו שאין לאפשר בגינם הגשת בר"ע (צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור, התשס"ט 2009) .

אין ספק גם שנשמרת למבקש הזכות, במסגרת ערעור שיגיש בסוף ההליך בפני הרשם, אם יידרש להגיש ערעור כזה, לערער גם על החלטה שהתירה את הגשת המסמך או על ההחלטות שפסלו שאלות בחקירה נגדית.

מכל מקום, לאור כל האמור לעיל הבקשה להארכת מועד והבר"ע נדחים ואני מחייב את המבקש בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד המבקש בהליך זה.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה