הדפסה

בית משפט השלום בירושלים רע"צ 51707-12-18

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעת –מבקשת

מפעלי מתכת ש.כהן בע"מ

נגד

נתבע
וכן
עזמי אבו אחמד

המשיבה מדינת ישראל

החלטה

א. כללי

1. בפני בקשתה של התובעת - מפעלי מתכת ש.כהן בע"מ ( להלן: "מפעלי מתכת" או "המבקשת") מיום 23.12.18 למתן פטור מאגרה עליה השיבה מדינת ישראל ( להלן: "המדינה"). התובעת נימקה את בקשתה בכך, שכיוון שמדובר בבקשת רשות ערעור על פקודת בזיון בית משפט, הבקשה צריכה להיות פטורה מתשלום אגרה. המדינה מנגד, הביעה התנגדות נחרצת למתן פטור בנימוק שאין מדובר בערעור על פי פקודת בזיון בית משפט אלא על פי חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967.

הרקע לבקשה

2. ביום 23.8.18 הגישה מפעלי מתכת בקשה להוצאה לפועל "להורות על הבאת החייב בצו הבאה/תפיסה, זאת כדי שייראה מדוע לא יינתן נגדו צו מאסר לפי פקודת ביזיון בית המשפט". הבקשה הוגשה כנגד החייב – אבו אחמד עזמי.

3. ביום 29.8.18 ניתנה על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל, יעל ממן, החלטה בבקשת המבקשת, במסגרתה נקבע, כי:

"בשלב זה, ניתן לחייב/ת צו להמציא לב"כ הזוכה שביקש את הצו בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, שאלון עדכני בנוסח הקיים בלשכת ההוצל"פ, לחתום על כתב ויתור על סודיות ולצרף מסמכים עדכניים אודות נכסיו/ה, הכנסותיו/ה והוצאותיו/ה במידה והחייב לא יפעל כאמור, ניתן יהיה לעתור בתום המועד בבקשה להוצאת צו הבאה ועל הזוכה לוודא שחלפו חודשיים מיום שהומצאה לחייב אזהרה בהמצאה מלאה כאמור בסעיף 69 יב לחוק.
תשומת לב ב"כ הזוכה כי מטרת הליך צו ההבאה היא חקירת החייב על יכולתו הכלכלית וקביעת צו תשלומים, ובמידה והוצא בעבר צו הבאה כנגד החייב והלה הובא בפני רשם הוצאה לפועל, אשקול את הכדאיות והיעילות בהוצאת צו הבאה חדש. מכל מקום על הזוכה למצות הליכים נוספים כנגד רכושו של החייב."

4. ביום 3.10.18 הגישה מפעלי מתכת בקשה להוצאה לפועל ובגדרה בקשה להורות על הבאת עזמי אבו אחמד בצו הבאה/תפיסה מן הנימוק, כי:

"וזאת כדי שייראה טעם מדוע לא יינתן נגדו צו מאסר לפי פקודת ביזיון בית המשפט במטרה לכוף עליו ציות לצו החיוב בתשלומים הקבוע בתיק וכן להחלטת רשם ההוצל"פ מיום 29.8.18 בדבר הגשת שאלון ומסמכים מלאים ומפורטים לתיק..."

5. ביום 7.10.18 נדחתה בקשת מפעלי מתכת על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל יעל ממן ובה קבעה, כי:

"ניסיון העבר מלמד כי אין טעם בהוצאות צו הבאה במקרים כגון אלו. מדובר בהליך יקר אשר התועלת בביצועו מוטלת בספק. ככל שהזוכה סבור, בכל זאת כי במקרה דנן תצמח תועלת מעשית בהוצאת הצו, יגיש הזוכה בקשה מפורטת ( בסעד 60) במסגרתה ינמק מדוע לשיטתו נכון לקיים את ההליך הנ"ל, חלף נקיטת הליכי גבייה חלופיים"

6. ביום 9.10.18 פנתה מפעלי מתכת אל ההוצאה לפועל בתגובה לדחייתה כדלקמן:

"... דווקא מצבת החובות הגבוהה של החייב. בצירוף העובדה כי הצו המבוקש הינו צו תפיסה לפי פקודת ביזיון בית המשפט – ממחישים את הצורך בביצוע הצו. על מנת לכוף על החייב שיתוף פעולה עם מערכת ההוצאה לפועל בכלל..."

7. ביום 10.10.18 ניתנה החלטת כבוד הרשמת יעל ממן אשר הורתה על צו הבאה במבוקש.

8. ביום 2.12.18 הובא עזמי אבו אחמד בצו הבאה בפני כבוד רשמת ההוצאה לפועל אלה פטל. כב' הרשמת חקרה את עזמי ובסיומה של החקירה הורתה כדלקמן:

"א. להטיל על החייב צו תשלומים חודשי בסך של 250 ש"ח החל מיום 10.12.18 ובכל 10 לחודש שלאחריו. באחריות החייב להוציא שוברי תשלום ממזכירות ההוצל"פ ולבקש עיכוב הליכים עם ביצוע התשלום הראשון כאמור בס"ק ( ב).
ב. עם ביצוע התשלום הראשון וכל עוד החייב עומד בצו התשלומים, יעכבו נגדו הליכי הבאה והוצאת מיטלטלין מהבית. שאר ההליכים בתיק אינם מעוכבים ואינם מבוטלים ועל החייב להגיש בקשה נפרדת בעניין.
4. על החייב להגיש תוך 30 יום מהיום, שאלון וטופס ויתור על סודיות ולצרף להם כל המסמכים הדרושים לאימות ההכנסות וההוצאות והנכסים של החייב, וזאת בלשכת ההוצל"פ שבה מתנהל התיק, שאם לא, רשאי רשם ההוצל"פ לבטל את צו התשלומים או להגדילו וכן לחדש כל ההליכים בתיק. ככל שהזוכה ו/או החייב סבורים כי צו התשלומים שהושת על החייב אינו משקף את יכולתו הכלכלית האמתית יגישו בקשה מנומקת נתמכת באסמכתאות כדין.
5. מובהר בזאת לחייב כי תו זה ניתן במעמד צד אחד ועל סמך הצהרותיו בלבד, ועל כן צו זה עשוי להשתנות או להתבטל אם יתברר כי הנתונים עליהם הצהיר אינם נכונים ו/או מדויקים."

9. כנגד החלטה זו, ביום 23.12.18 הוגשה בקשת רשות הערעור וכן הוגשה " הודעה לעניין פטור מאגרה" לבית משפט זה.

10. לטענת מפעלי מתכת, ההליך דנן הינו הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט ( ועל כן מבוקש פטור מתשלום אגרה על פי הוראות תקנה 20(22) לתקנות בתי המשפט ( אגרות) תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות").

11. כמו כן, טענה מפעלי מתכת ליישום הלכותיו של בית המשפט העליון ב-ע"א 208/15 סיירוקס ישראל בע"מ נ' אבו ג'בל ( פורסם בנבו ביום 26.4.15), וכן ב-רע"א 6119/16 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ספי בהא ( פורסם בנבו ביום 2.1.17) .

12. עוד טענה מפעלי מתכת, כי כב' הרשמת לא פעלה כפי שמצופה ממנה ולא אפשרה קיום דיון על פי פקודת בזיון בית משפט.

13. כתימוכין לטענותיה של מפעלי מתכת, צירפה מספר החלטות דומות בהן בתי המשפט נתנו פטור לתשלום האגרה.

ב. דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, מצאתי שאין מקום להחלת הפטור מכוח תקנה 20(22) לתקנות האגרות. וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

2. על פי תקנה 2(א) לתקנות האגרות, המביא הליך לבית המשפט ישלם עם הבאתו את האגרה הקבועה בתוספת הראשונה. כלומר, נקודת המוצא היא כי המבקש לקבל שירות מהמדינה חייב לשאת בתשלום אגרה בתמורה לאותו שירות. יפים לענייננו דברים שנאמרו בע"א 474/89 קריב נגד רשות השידור, פ"ד נו(3) 374, 377 (1992):

"אגרה נבדלת ממס טהור בכך שהיא משתלמת כתשלום חובה בזיקה עם שירות מסוים שהשלטון נותן לפרט. לעומתו מס טהור נגבה ללא זיקה לשירות מסוים".

3. אגרת בית המשפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי אוצר המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן (לא פורסם, 7.10.2008)).

4. בבסיס החובה לשלם אגרת בית המשפט עומדים שני טעמים: האחד, סיוע במימון השירות שנותנת המדינה לציבור בהעמדת מערכת משפטית לבירור תביעותיהם. והשני, סינון תביעות סרק, ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי (ראו: רע"א 1211/03 דנינו נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 7.7.03)); בש"א (כפ"ס) 4470/02 שמיאן נגד הדר חברה לביטוח (לא פורסם, 10.2.03)).

5. משמעותו של מתן הפטור מתשלום אגרה היא, אפוא, הטלת נטל ההוצאות המשפטיות של ניהול התובענה על קופת הציבור וכן ויתור על הרציונל של סינון תביעות הסרק ומניעת הניצול לרעה של ההליכים. בהקשר זה יפים לענייננו דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ב ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) נגד יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ, פ"ד נט (1) 642, 649 (2004):
"אגרות בית המשפט נגבות בעד שירות שהמדינה מספקת לבעל הדין באמצעות מערכת בתי המשפט שלה. הואיל וכספי האגרות נכנסים לקופתה של המדינה ברור שהמדינה היא שנפגעת כתוצאה מכך שבעל דין אינו משלם את האגרה שעליו לשלמה על פי הדין".
מכאן, שהאגרה הינה תשלום חובה הנגבה בגין שירות, המוטל על מי שנזקק לשירותים אלו. מדובר בשירות ציבורי שאם לא יוטל על מי שנזקק לו, יוטל על הציבור.

6. תקנה 20 לתקנות האגרות קובעת עניינים הפטורים מאגרה והדיון נדון בעניין תקנה 20(22) לתקנות האגרות כמצוטט להלן:
"20. פרט אם יש על כך הוראה מפורשת בתקנות אלה, ועל אף האמור בתקנה 6א, לא תשולם אגרה בעד העניינים שלהלן:
(22) הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט; "

7. מהנתונים שלפני דומה שרשמות ההוצאה לפועל פעלו בעניין דנן בהתאם לחוק ההוצאה לפועל ולא בהתאם לפקודת בזיון בית משפט. להלן אפרט את נימוקיי לכך:

8. בראש ובראשונה, כב' הרשמת פטל במסגרת ההחלטה שבגינה הוגש הערעור, לא הגדירה את ההחלטה נושא הערעור כנובעת מפקודת בזיון בית המשפט. אני סבור , שאילו החליטה כב' הרשמת פטל, בהתאם לפקודת בזיון בית משפט , חזקה עליה שהייתה קובעת ומציינת מפורשות, כי מדובר בהחלטה הנובעת מפקודת בזיון בית המשפט. כמו כן, כב' הרשמת פטל קבעה בהחלטתה כי החליטה להטיל על החייב צו תשלומים חודשי. כידוע, צו תשלומים חודשי מוטל על פי סעיף 7א' לחוק ההוצאה לפועל וכן על פי תקנות ההוצאה לפועל ולא על פי פקודת בזיון בית המשפט.

9. חשיבות רבה יש ליתן לדברי כב' הרשמת יעל ממן בהחלטה מיום ביום 29.8.18. מדבריה עולה, כי דרך הפעולה אשר נבחרה לטיפול במקרה דנן היא באמצעות חוק ההוצאה לפועל. וכדבריה: " במידה והחייב לא יפעל כאמור, ניתן יהיה לעתור בתום המועד בבקשה להוצאת צו הבאה ועל הזוכה לוודא שחלפו חודשיים מיום שהומצאה לחייב אזהרה בהמצאה מלאה כאמור בסעיף 69 יב לחוק." כן צוין על ידה, כי " תשומת לב ב"כ הזוכה כי מטרת הליך צו ההבאה היא חקירת החייב על יכולתו הכלכלית וקביעת צו תשלומים, ובמידה והוצא בעבר צו הבאה כנגד החייב והלה הובא בפני רשם הוצאה לפועל, אשקול את הכדאיות והיעילות בהוצאת צו הבאה חדש. מכל מקום על הזוכה למצות הליכים נוספים כנגד רכושו של החייב." הנה כי כן, רשמת ההוצאה לפועל הבהירה כי דרך הפעולה אשר יש ללכת בה הינה באמצעות חוק ההוצאה לפועל.

10. המינוח שבו השתמשו רשמות ההוצאה לפועל היה "צו הבאה" ולא "צו תפיסה". המקור החוקי לצו הבאה מונח בסעיף סעיף 69 יב לחוק ההוצל"פ. סעיף זה קובע את סמכויותיו השיפוטיות של רשם ההוצאה לפועל על הבאת חייב לפניו בצו הבאה כדלקמן:

" (א) לא הופיע החייב לבירור שהוזמן אליו כאמור בסעיף 69יא(א), לא התייצב לחקירת יכולת שהוזמן אליה לפי סעיף 67 או לא התייצב לבדיקה לפני חוקר הוצאה לפועל שהוזמן אליה לפי סעיף 68א, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לבקשת הזוכה, להורות בצו על הבאת החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר (להלן - צו הבאה), ובלבד שחלפו חודשיים מיום שהומצאה לחייב בהמצאה מלאה אזהרה, הזמנה לבירור, הזמנה לחקירת יכולת או הזמנה לבדיקה לפני חוקר הוצאה לפועל, לפי המוקדם, והחייב הוזהר כי אם לא יתייצב, לבירור, לחקירת יכולת או לבדיקה כאמור יהיה ניתן לנקוט נגדו הליכי הבאה ומאסר לפי פרק זה."

11. משמע, במקרה שחייב לא התייצב לחקירת יכולת שהוזמן אליה, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לבקשת הזוכה, להורות בצו על הבאת החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר.
כך קובע סעיף 69 יג לחוק ההוצל"פ כאשר הובא החייב בפניו:

" (א) בא החייב לבירור לפני רשם ההוצאה לפועל או הובא לפניו על פי צו הבאה, יהא עליו להציע דרכים לביצוע פסק-הדין, בדרך של הצעה לתשלום החוב בשיעורים או למכירת נכסים, וכן יהא עליו למלא הצהרה בדבר יכולתו ולחתום על כתב ויתור על סודיות כאמור בסעיף 7א.
(ב)במעמד הבירור או ההבאה יברר רשם ההוצאה לפועל, ככל הניתן בנסיבות העניין, את יכולת החייב ורשאי הוא לתת כל צו או החלטה שייראו לו בנסיבות הענין, ובכלל זה רשאי הוא:
(1) לתת או לשנות צו תשלומים;
(2) להכריז על החייב כמוגבל באמצעים;
(3) להזמין את החייב לחקירת יכולת במעמד הזוכה, ולכוף התייצבותו לחקירה כאמור;
(4) לתת צו להמצאת מסמכים או להתייצבות החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר - במועד אחר;
(5) לדרוש מסירת מידע על החייב, בהתאם להוראות סעיף 7ב, ולעניין זה אין צורך במשלוח התראה לחייב לפי הוראות אותו סעיף.
(ג) במעמד הבירור או ההבאה רשאי רשם ההוצאה לפועל לכפות ציות או להעניש בשל אי-ציות להוראותיו בדרך שמוסמך לכך בית משפט."

12. יודגש כי צו הבאה, הוא המונח בו עושה שימוש חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ומדובר בסמכות של רשמי הוצאה לפועל להביא חייבים בפניהם. צו תפיסה, הוא המונח בו עושה שימוש פקודת בזיון בית משפט , המורה על " תפיסת" המפר לצורך הבאתו בפני ביהמ"ש. אם כך, צווי ההבאה שניתנים על-ידי רשמי הוצאה לפועל אינם יכולים להיחשב חלק מהליך לפי פקודת בזיון בית משפט . הסמכות להטיל סנקציות לפי פקודת ביזיון קמה רק במעמד הדיון בפני רשם ההוצאה לפועל משהובא החייב בהתאם לצו ההבאה ( סעיף 69 יג לחוק ההוצאה לפועל).

13. זאת ועוד. בחוק ההוצאה לפועל קיים סעיף מיוחד המאפשר לרשם ההוצאה לפועל לכפות ציות, או להעניש בשל אי ציות. תוכנו של סעיף 69 יג (ג) הינו כדלקמן: "במעמד הבירור או ההבאה רשאי רשם ההוצאה לפועל לכפות ציות או להעניש בשל אי-ציות להוראותיו בדרך שמוסמך לכך בית משפט". ההלכה היא שאין להיזקק להליכי בזיון כאשר קיימת דרך אחרת וחמורה פחות לאכיפת ביצוע ההוראה השיפוטית. בעניין זה ראה רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' יעל זלזניאק נג (3) 337 (פורסם בנבו, 17.6.99) שבו נאמר:
" התוצאה, שלפיה אין לאכוף הסכם פשרה בלתי ברור בהליכי ביזיון, מתיישבת עם הכלל שגובש בפסיקה, שלפיו אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ראו: ע"א 228/63 עזוז נ' עזר [23], בעמ' 2550; השופט י' כהן בהמ' (חי') 3670/67 איראני נ' איראני [28], בעמ' 62-63; פסק-דין גרינברג [14], בעמ' 192; בג"ץ 490/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה [24], בעמ' 586. וראו גם דברי ההסבר לסעיף 2(א) להצעת חוק כפיית קיום פסקי דין, תשל"ד-1973). פסיקה זו התבססה על ההלכה האנגלית בנדון אשר מובאת בתמצית על-ידי A. Arlidge ו- D. Eady בספרם The Law of Contempt [36], בעמ' 263:
“Because of the summary and quasi-criminal nature of the jurisdiction, the courts have warned that the process of contempt should not be invoked in aid of a civil remedy, where some other method of achieving the desired result is available"
בהינתן האמור לעיל, ובהינתן, כי חוק ההוצאה לפועל מאפשר הגשמת התכלית של פקודת בזיון בית משפט, מבלי לנקוט בו, הרי שאין מקום לפעול לפי פקודת בזיון בית משפט בענייננו.

14. סיכום ביניים – לפי מיטב שיפוטי, רשמות ההוצאה לפועל פעלו לפי חוק ההוצאה לפועל ולא לפי פקודת בזיון בית משפט. יתר על כן, בהינתן שחוק ההוצאה לפועל מאפשר כפיית ציות או הענשה בגין אי ציות להוראותיו, אזי אין מקום לפנות לפקודת בזיון בית המשפט גם אילו ניתן היה לעשות כן מבחינה חוקית.

15. יודגש, כי לא הוכח על ידי המבקשת שבמקרה דנן חלה פקודת בזיון בית משפט. כידוע, בפקודת בזיון בית המשפט שתי הוראות עיקריות: לפי האחת , המובאת בסעיף 5 לפקודה, כאשר עד מסרב להיחקר בבית המשפט, או להשיב על שאלות שהוצגו לפניו כחוק, ולא הראה כל טעם צודק לסירובו, רשאי בית המשפט להטיל עליו מאסר שלא יעלה על חודש אחד. לפי האחרת, בסעיף 6 לפקודה, כאשר אדם או גוף מסרב לציית לצו של בית המשפט, המצווה לעשות מעשה או האוסר לעשות מעשה, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס או מאסר, לשם אכיפת הצו. קנס או מאסר יוטלו רק לאחר שהממרה הופיע כדי לנמק מדוע לא יינתן נגדו צו כזה. המבקשת לא הראתה, כי המקרה דנן, שנדון במסגרת ההוצאה לפועל עונה ולו גם לאחד מהמקרים המצוינים בפקודה.

16. לא זו אף זאת; במסגרת סעיף 6 לפקודה מצוינים בתי המשפט המוסמכים לדון בפקודה . מעיון בפקודה, רשם ההוצאה לפועל לא נמנה על הגופים השיפוטיים המוסמכים לדון לפי פקודת בזיון בית משפט . מסתבר, כמו כן, כי קיימת גישה לפיה רשם ההוצאה לפועל, אינו מוסמך לדון כלל בפקודה. בעניין זה הולמים דבריו של כב' הנשיא טירקל (כתוארו אז) בעניין ת"א ( ב"ש) 203/92 שלמה כתבי נ' יצחק אמיר, כונס נכסים, תשנ"ג (1) 117 :

"כן אין עילה לבקשה, ככל שהיא מבוססת על כפיית הציות להחלטתו של ראש ההוצאה לפועל, הואיל ואין הוא נמנה עם בתי המשפט שפורטו בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט ( עיין, בין היתר, בע"פ 3829/90[2], בעמ' 213מול האות ד)."

הלכה זו שהובאה על ידי המדינה, לא נסתרה כלל על ידי המבקשת.

17. באשר לטענות מפעלי מתכת בעניין סיירוקס, אשיב, כי לא מצאתי שהדיון בהחלטות אלה קבע כי מדובר בפעולות לפי פקודת בזיון בית משפט, אלא לפי חוק ההוצאה לפועל. כך לדוגמה בעניין רע"א 6119/16 סיירוקס נ' ספי בהא נאמר כדלקמן:

" באותו היום הגישה המבקשת לבית המשפט השלום בקשה להבהרה, במסגרתה עתרה שבית המשפט יציין באופן מפורש כי בהינתן שהמשיב לא יבצע את ההפקדה המוזכרת בפסק הדין החלוט, "יחליט רשם ההוצאה לפועל שבפניו יובא המשיב בדבר מספר ימי המאסר שיוטלו על החייב מכוח פקודת ביזיון בית המשפט ובהתאם להוראות 69יג(ג) ו-3א(ג) ל חוק ההוצאה לפועל". בהחלטה שניתנה אף היא ביום 28.10.2015, אישר בית משפט השלום כי הליכי הביזיון הם לפי הוראות הסעיפים בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק) שהזכירה המבקשת."

18. בעניין רע"א 6119/16 סיירוקס נ' ספי בהא אף נאמר כי :
" האפשרות לנקוט כלפי חייב בהליכים על-פי הפקודה מעוגנת בהוראות סעיפים 3א(ג) ו-69יג(ג) לחוק. ואולם, פשיטא שכאשר ננקט הליך על-פי הפקודה יש לקיימו על פי הכללים החלים בהליכים מסוג זה, הליכי ביזיון, שנושאים עמם סממנים פליליים מובהקים."

19. בעניין רעא 208/15 סיירוקס ישראל בע"מ נ' סלווא אבו ג'בל ביקשה המבקשת, כי במעמד המצאת צו ההבאה יש לקבוע מועד בו יובא החייב שנגדו הוצא הצו ללשכת ההוצל"פ בה מתנהל עניינו, כך שתיערך חקירת יכולת במעמד הזוכה. יצוין כי במהלך ההחלטה מתייחס בית המשפט העליון לחוק ההוצאה לפועל ולא לפקודת בזיון בית משפט. במסגרת ההחלטה נאמרו הדברים הבאים שמהם עולה כי הכלים בארסנל של רשם ההוצאה לפועל נובעים מחוק ההוצאה לפועל,- כדלקמן:

" בצד זאת, גם לרשם שלפניו מובא החייב במסגרת צו ההבאה, ככל שהחייב מובא ללשכת הוצאה לפועל שאינה זו שבה מתנהל התיק, עומדים כלים להבטחת התייצבותו של החייב בלשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל תיקו לשם עריכת חקירת היכולת, ככל ששוכנע כי קיימת חשיבות לניהול חקירת היכולת לפני הרשם שבפניו מתנהל התיק ובנוכחות הזוכה. כך, בהתאם להוראת סעיף 69 יג(ב)(3) לחוק, רשאי הרשם במעמד ההבאה להזמין את החייב לחקירת יכולת במעמד הזוכה ולכוף את התייצבותו לחקירה. כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 69 יג(ב)(4) לחוק רשאי הוא לצוות על המצאת מסמכים או התייצבות החייב לפני הרשם שבפניו מתנהל התיק. כל זאת, כאשר לפי סעיף 69 יג(ג) רשאי רשם ההוצאה לפועל במעמד ההבאה לכפות ציות או להעניש בשל אי-ציות להוראותיו בדרך שמוסמך לכך בית המשפט. בייחוד רשאי הרשם, לפי סעיף 69 יג(ד) לחוק, לקבוע כי יראו חייב כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו אם לא מילא אחר החלטת רשם ההוצאה לפועל שניתנה לפי סעיף 60 יג(ב)."

הנה כי כן בית המשפט העליון מסביר בפשטות, כי הכלים העומדים לרשות רשם ההוצאה לפועל נובעים מחוק ההוצאה לפועל ולא מפקודת בזיון בית משפט.

20. למעלה מהצורך, אעיר , כי המבקשת עצמה בבקשת רשות הערעור שהגישה מציינת תחת הכותרת "הסעד הנדרש" שנוכח האמור סבורה המבקשת, כי הפתרון הראוי להבטחת מימוש תכליתו של צו ההבאה טמון בהוראות סעיף 69יג(ג) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי במעמד הבירור או ההבאה רשאי רשם ההוצאה לפועל לכפות ציות או להעניש . ודוק- הסעד הנדרש על ידי המבקשת חוסה תחת חוק ההוצאה לפועל ולא תחת פקודת בזיון בית משפט.

21. אין ממש בטענת המבקשת, לפיה כיוון שבמספר החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה ו כן במסגרת החלטה אחת שניתנה על ידי בית משפט המחוזי ניתן פטור מאגרה, יש לגזור גזירה שווה למקרה דנן. עיון בהחלטות המצורפות על ידי המבקשת מראה , כי מדובר בהחלטות לקוניות מהן לא ניתן להסיק באם המקרים אכן דומים למקרה הנדון ובאיזה מובן ועל כן אין לומר שהמקרים המובאים הינם בבחינת הלכה פסוקה או מנחה לבית משפט זה. אציין, כי אפשר שיש ממש בטענת המדינה לפיה האופן בו נוסחה בקשה זו ובקשות דומות כ"הודעה" למתן פטור מאגרה , הטעה את המדינה . ואולם, כיוון שמדובר בקניין הציבור, אין מקום, או צורך , לחזור על אותה טעות. "אמת ויציב – אמת עדיף" (הנשיא מ' זמורה ב ע"א 376/46 רוזנבאום נ' רוזנבאום).

22. מכל המקובץ- דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות. המבקשת תשלם את האגרה כקבוע בתקנות תוך 10 ימים, אחרת אורה על מחיקת בקשת רשות הערעור. המבקשת תישא בהוצאות המדינה בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו לאוצר המדינה תוך 20 יום מהיום.

ניתנה היום, ט"ו אדר ב' תשע"ט, 22 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.