הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ק"פ 23240-04-19

בפני
כבוד ה שופט דב פולוק

קובל

שחר חזן

נגד

נאשמת
דליה מעוז

החלטה

את הקובלנה הפלילית הנדונה הגיש הקובל שחר חזן (להלן: "הקובל") כנגד הנאשמת דליה מעוז (להלן: "הנאשמת").
בפני שלוש בקשות. את הבקשה הראשונה – בקשה להוספת ראיה הגיש הקובל, ואת שתי הבקשות הנוספות, בקשה לקבלת חומרי חקירה ובקשה לדחיית הקובלנה בשל טענות מקדמיות הגישה הנאשמת.
הקובל הגיש את כתב הקובלנה בהתאם לסעיף 8 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
בכתב הקובלנה מואשמת הנאשמת בביצוע העבירות הבאות:
סעיפים 1, 2, 6 ו-8 לחוק איסור לשון הרע,
וסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

לטענת הקובל, ביום 30.4.2014 פרסמה הנאשמת לשון הרע כנגדו למנהל בית הספר בו עבד ולמנהלת בעמותה "האגודה לקידום החינוך", שהינה הבעלים של בית הספר האמור.
בעקבות דבריה זומן הקובל למחרת ביום 1.5.2014 לשיחת בירור לפני שימוע בא ניתן לו מכתב זימון לשימוע.
למכתב צורפו דוחות הנוכחות של הקובל אשר התברר, לטענתו, שזוייפו על ידי הנקבלת.
בשיחה שנערכה אף נאמרו לקובל הדברים שפרסמה הנאשמת שבעטיים הוחלט על זימונו של הקובל לשימוע.

שיחת השימוע נערכה ביום 8.5.2014 והקובל פוטר מבית הספר ביום 9.7.2014 .
בעת ששהה הקובל בחופשה כפויה עד לבירור עניינו פרסמה הנאשמת לשון הרע עליו בקרב עובדות המזכירות שבניהולה.
הלשון הרע שנאמר אף הודלף בהמשך לחברי הצוות האחרים, צוות המנהלה וצוות עובדי בית הספר בהם גם עדי התביעה אברהם קורצבנד ורונית קוריאט.

הנאשמת פרסמה שהקובל שיחק בשעון הנוכחות, ושינה את שעות הגעתו בשעון, ולכן פוטר מעבודתו.
בכך הפרה את צנעת הפרט של הקובל, בעת שחדרה לרשומות שלו בתוכנת שעון הנוכחות, עקבה אחריו, ודלתה משם פרטי מידע כדי לשבשו בהמשך.
בהמשך הגיעו הדברים אף לחברי הנהלה בכירים, אשר נשאלו לחוות דעתם על הקובל בעקבות מכרז שניגש אליו מטעם עיריית ירושלים, אמרו עליו כי הוא אינו מקצועי קשה, לעבוד עימו ושאלות המועברות אליו אינן מקבלות מענה.
בבירור מול גורמים בעיריית ירושלים התברר שהנאשמת אף אמרה "בעיית אמינות. שעות עבודה הזויות – מגיע לאחר שעות לימוד, בעיקר בלילה".
הדברים שנאמרו הובילו בסופו של יום לאי בחירתו של הקובל למכרז.

לאחרונה בעקבות הקובלנה הנדונה הנאשמת מדווחת על הנעשה בדיונים ומכפישה את שמו של הקובל בקרב עמיתיו לשעבר לעבודה.
כל הפרסום האמור כנגד הקובל הינו שקרי ומטרתו לפגוע בשמו הטוב ובפרנסתו של הקובל, והוא עולה כדי הוצאת לשון הרע נגד הקובל כהגדרתו בחוק.
הבקשה הראשונה - בקשה להוספת ראיה:
הראיה אותה מבקש הקובל להגיש היא תכתובת מייל בין הנאשמת לבין מזכירה אחרת העובדת עם הנאשמת, בשם מעיין שמואלי (להלן: "שמואלי"), במשרד בית הספר.
הקובל מציין שבדיון שהתקיים בפני בית המשפט ביום 25.10.2020 טענה הנאשמת שלא ידעה דבר מכל המהלכים של העמותה בנוגע לפיטוריו. אולם, לדידו, ראיה זו מוכיחה שהנאשמת ידעה על הליך פיטוריו ועל ההחלטה מיד לאחר השימוע.
לטענת הקובל, תכתובת מייל זו הועברה לקובל על ידי שמואלי מיוזמתה ורצונה החופשי.
לעניין האופן בו הושגה הראיה והשגתה כדין מציין הקובל כי באחד הימים לאחר ה-18.5.2014 הקובל ביקש להעביר אישורי מחלה שלו למזכירות בית הספר. הוא התקשר לבדוק שהתקבל האישור בפקס. גב' שמואלי ענתה לטלפון ולאחר שאישרה את קבלת הפקס שאלה האם הוא בחופשת מחלה או שהוא עזב לצמיתות את העבודה. זאת בשעה שהקובל המתין להחלטת העמותה בעניינו כפי שעודכן.
ואז ציינה הגב' שמואלי שהיא קיבלה עדכון במייל מהנאשמת שהקובל כבר עזב את מקום העבודה. לחיזוק טענתה אף שלחה אליו את תכתובת המייל בראיה הנדונה.
לאחר שקיבל את המייל לתיבת הדואר של העבודה שהייתה פתוחה לגישתו באותה עת, הדפיס מיד את התכתובת, וזו הראיה אותה הוא מבקש לצרף.
הקובל מציין שעיון בראייה מעלה שבסיפא של המייל נכתב "האם לדעתך צריך להחליף סיסמאות בגין עזיבתו של שחר", כלומר, לדידו, הנאשמת ידעה את כל המהלכים הקשורים בפיטוריו ואת עצם העובדה שכבר הוחלט בשימוע שנערך ביום 8.5.2014 שהקובל יפוטר ולכן בתאריך שליחת המייל 18.5.2014 כתבה לשמואלי את הדברים האמורים במייל. מכאן למד הקובל שהנאשמת ידעה, ממקור ראשון, שהוחלט לפטרו ולכן יש להחליף את סיסמאות המחשב שלו.
בעניין זה מציין הקובל שהנאשמת מקורבת להנהלת העמותה מתוקף היותה מזכירתה האישית של מנהל בית הספר ולכן ידעה את המתרחש מאחורי הקלעים של השימוע ואת ההחלטה שניתנה מיד לאחריו.
מן הדברים עולה שהפעולות שביצעה הנאשמת בשעון נוכחות נעשו בכוונה וכל חשיפת אי התקינות, לכאורה, בשעון הנוכחות ודיווחו לממונים עליה, תואמו עם הגורמים שבהנהלת העמותה.
לאור זאת הוא סבור שלא עומדת לנאשמת טענה של תום לב/הגנת אמת/ ביצוע במסגרת תפקידה.
הקובל גם מדגיש שעסקינן בשלב הגשת הראיות לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משול], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ) בטרם נפתחה "פרשת התביעה", ועל כן מין הדין מותר לקובל להציג כל ראיה שברשותו. שכן, מדובר בשלב משפטי שלאחר הגשת כתב הקובלנה המאפשר לקובל להביא ראיות אף שלא ברשות בית המשפט.
הוא מציין שאף אם לדידה של הנאשמת אנו נמצאים כבר בשלב "פרשת התביעה" כבר הרי שלפי סעיף 156 לחסד"פ הקובל רשאי להביא ראיות נוספות בהתאם לאישור בית משפט.
לעניין רלוונטיות הראיה טוען הקובל כי ראיה זו רלוונטית כעת לאור הדברים שאמרה הנאשמת בפני בית המשפט במהלך הדיון שהתנהל כאמור לעיל. שכן, מטרת הראיה להוכיח שהנאשמת אינה מהימנה ועשתה את הנטען כנגדה בכוונת תחילה ועל כן ההגנות בחוק של אמת דיברתי/תום לב/פעולה במסגרת התפקיד אינן יכולות לעמוד לה.
עוד מוסיף הקובל באשר לבקשת הנאשמת מהקובל להציג את תכתובת המייל שלו עם הראיה הנדונה, שהעמותה חסמה את תיבת הדואר שלו ביום 23.6.2014 ואין לו גישה לתיבת הדואר ולחומרים המצויים בה ועל כן הביא רק את התדפיס של ההודעה.

בתגובתה לבקשת הקובל, הנאשמת מתנגדת לצירוף הראיה המבוקשת.
לטענתה, הקובל הגיש את הראיה המבוקשת יחד עם בקשתו, ואף ניתח את תוכן הראיה בבקשה גופא. הנאשמת מדגישה שמן הראוי היה שהראיה לא תצורף ולא יוצג תוכנה בגוף הבקשה עד לקבלת החלטת בית המשפט בבקשה.
כמו כן, סוברת המאשימה שהראיה המבוקשת אינה רלוונטית לקובלנה הנדונה. שכן, היא אינה מעידה על לשון הרע שפרסמה הנאשמת או על פגיעה בפרטיותו של הקובל. היא מדגישה שהכלל הבסיסי לקבילותה של ראיה הוא כלל הרלוונטיות. והראיה המבוקשת אינה נוגעת אף בפריפריה של הנטען בגוף הקובלנה וכל מטרתה היא פגיעה בשמה הטוב של הנקבלת.
עוד טוענת הנאשמת שהראיה המבוקשת הוגשה שלא כדין. שכן, הקובל טוען שקיבל את הראיה מהמזכירה גב' שמואלי, אלא שגב' שמואלי מכחישה ששלחה אליו את המייל. היא מציינת גם שהוגש תצהיר של גב' שמואלי בו היא מציינת את האמור. הנאשמת מוסיפה שאומנם התצהיר האמור אינו מאומת כדין אך זאת רק מן הטעם הטכני לפיו שמואלי מצויה בחופשת לידה, ותצהיר מאומת יומצא בהמשך.
הנאשמת מבקשת שאם בית המשפט יחליט לקבל את הראיה המבוקשת הוא יורה לקובל להמציא את המייל עצמו שנטען, לכאורה, ששלחה אליו שמואלי, ולאפשר גישה לקובץ האלקטרוני לשם בדיקתו.

דיון והכרעה:
סעיף 156 לחסד"פ קובע כי:
לא הודה הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו באישום או באחד האישומים שבכתב האישום, או שהודה ובית המשפט לא קיבל את הודייתו, תביא התביעה לפני בית המשפט את ראיותיה לעובדות שלא נתקבלה עליהן הודיה, ורשאית היא להקדים להן דברי פתיחה.

וסעיף 167 לחסד"פ קובע כי:
167. סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד – ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט – ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט.

168. הובאו ראיות לפי סעיף 167, רשאים בעלי הדין, ברשות בית המשפט, להביא ראיות לסתור אותן.

מן הסעיף עולה כי אף לאחר סיום הבאת הראיות מטעם בעלי הדין רשאי בית המשפט, אם ראה בכך צורך, מיוזמתו או ביוזמת אחד מבעלי הדין, להתיר הבאת ראיות נוספות.
ככלל, בית המשפט יטה לדחות בקשה להוספת ראיה ככל שהשלב בו מוגשת הבקשה מתקרב לשלב סיום ההליך המשפטי.
במקרה דנן מוגשת הבקשה בשלב יחסית התחלתי של ההליך, לאחר הקראת כתב הקובלנה וטרם הוחל הליך שמיעת העדים בפני בית המשפט.
כב' השופט ברק קובע בע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל (ניתן על ידי השופטים ברק, י.כהן ומ.כה, ביום 10.6.1981) כי:
"בצד הכלל, כי הראיות צריכות להיות מובאות בזמנן הרגיל והמקובל, יש להכיר בשיקול-דעת בית המשפט לסטות מהכלל, במקרה שהוא ימצא זאת לנחוץ. הפעלת שיקול-דעת זה אינה צריכה להיות עניין שבשגרה. יש להניח, כי ככל שהצד התרחק מהמועד הקבוע בחוק להבאת ראיות, וככל שהמשפט מתקרב לשלב מתן פסק הדין, כן יקשה לשכנע את בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת, אך הסמכות לכך קיימת תמיד. בית המשפט ישקול את צורכי הנאשם מזה ואת צורכי החברה מזה".

על בית המשפט לאזן בין השמירה על זכות הנאשם להגנה ראויה לבין הצורך המשפטי הבסיס י בדבר חשיפת האמת. מחד גיסא, על בית המשפט למנוע מצב של ניצול טעויות אקראיות שבוצעו על ידי רשויות התביעה לשם השגת יתרון משפטי, ומאידך גיסא, על בית המשפט גם לשמור על כללי סדר הדין באופן המגן על זכויות הנאשם ומאפשר ניהולו של הליך משפטי תקין.
עם זאת, ראוי לציין שהשימוש בסמכות בית המשפט להתיר הבאת ראיות נוספות צריך להיעשות רק במקרים יוצאי דופן, על מנת שמצב זה יהיה לחריג יוצא דופן בלבד.
ראוי גם כי ייבחנו הן הסיבה לאי הגשת הראיה במועדה, והן מידת חיוניותה של הראיה המבוקשת לשם הכרעה בפסק הדין הסופי.

לאור זאת, אני סובר כי בשל השלב הראשוני בו נמצא ההליך דנן, וכן, בשל הרלוונטיות של הראיה האמורה לעניין הנדון בקובלנה דנן יש להתיר לקובל להוסיף את הראיה המבוקשת לקובלנה שהוגשה.
שכן, על פניו, נראה כי תוכן הראיה המבוקש עוסק בעניין ההחלטה על פיטוריו של הקובל וידיעתה של הנאשמת על כך ועל כן רלוונטי לנטען בכתב הקובלנה.
אוסיף כי אני מסכים עם הערת ב"כ הנאשמת כי התנהלות הקובל לפיה צרף את הראיה לעיון בית המשפט מבלי לבקש רשות תחילה אינה ראויה. נציין שיתכן שעניין זה אף יובא בחשבון בהמשך ההליך, בבוא בית המשפט לבחון את משקלה של הראיה המבוקשת.

הבקשה השנייה – בקשה לקבלת חומר חקירה:
בפני בקשת הנאשמת להורות לקובל להמציא לה את חומר החקירה המבוקש:
רשימת כל חומר החקירה שנאסף בקובלנה הנדונה מצוי בידו.
עותק מההקלטות אותן הוא מחזיק הקובל בעניין שיחותיו עם אברהם חנוכה ואבי קורצבנד, ואשר הוא המציא תמלול של חלק קטן מההקלטה.
תמצית עדויותיהם של העדים יפעת זכריה, אבי קורצבנד ורונית קוריאט, עדים המופיעים בכתב הקובלנה המתוקן.
כל חומר החקירה המוחזק בידי הקובל ולא הועבר לנאשמת.

לטענת הנאשמת כבר ניתנה החלטה של בית משפט זה ביום 23.5.2019 לפיה על הקובל להעביר לידי הנאשמת את מלוא חומר החקירה ואת תצהירי העדים שיעידו מטעמו. אולם הקובל רק העביר חלק מן הדברים.

לטענתה ביום 11.6.2019 העביר הקובל לנאשמת תוספת לחומר הראיות בתיק ובמסגרתה נטען כי העביר:
"תצהירים, הקלטות שיחה טלפונית וקטעים רלוונטיים ממדריך למשתמש תוכנת "אלון (התוכנה שביה"ס רכש לניהול השעון נוכחות)". הקובל ציין כי בכך סיים הקובל להעביר את כל חומר הראיות לנאשמת.

אולם לטענת הנאשמת החומר שהועבר אליה חסר.
לעניין ההקלטות – טוענת הנאשמת שהקובל לא העביר אליה את ההקלטות של השיחות הטלפוניות אלא תמלול של שני חלקי שיחות. האחת מיום 18.9.2016 עם אברהם חנוכה והשנייה מיום 11.7.2014 עם אבי קורצבנד.
בקשות שהוגשו לקובל להעביר את ההקלטות עצמן יחד עם תצהיר ההקלטה נדחו על ידו.
לטענת הנאשמת, מחובתו של הקובל למסור לה את מלוא ההקלטה כשהיא איננה נוכחת , בליווי תמלול כדין והצהרת הקלטה כדין.

לעניין התצהירים - טוענת הנאשמת שהקובל העביר אליה שני תצהירים של מר אברהם חנוכה, שסיים עבודתו בשנת 2006 ולכן אינו רלוונטי לנטען בקובלנה ואת תצהירו של הקובל עצמו.
התצהיר של יפעת זכריה לא הומצא לנאשמת.
כמו כן גם תצהירו של אברהם קורצבנד ורונית קוריאט שהוספו כעדים בכתב הקובלנה המתוקן, לא הועברו לעיונה.
הנאשמת מוסיפה כי ביום 22.10.2019 הגיש הקובל בקשה לזימון של יפעת זכריה כעדה בטענה שהחליטה לא למסור תצהיר.
הנאשמת מבקשת כי ככול שבית המשפט יאפשר לקובל לזמן עדה זו ללא תצהיר יחייב את הקובל למסור את תמצית עדותה לשם הכנת הגנתה של הנאשמת.
בתגובתו לבקשה מתנגד הקובל לטענות הנאשמת.
באשר לכל חומר החקירה המוחזק בידו - טוען הקובל שהוא העביר לנאשמת את כל חומר החקירה שהיה מצוי ונגיש ברשותו. הוא ציין כי כל החומר שלא נמסר לו מהמשטרה או הפרקליטות, מסיבותיהם, מטבע הדברים גם אינו מצוי ברשותו של הקובל.

באשר לרשימת כל חומר החקירה שנאסף על ידו – טוען הקובל כי רשימה זו הועברה לנאשמת במייל וכן גם צורפה לכתב הקובלנה המקורי ברובריקת "נימוקי הקובלנה".

באשר לתמצית עדויותיהם של העדים יפעת זכריה, אבי קורצבנד ורונית קוריאט - טוען הקובל כי זו מצויה בכתב הקובלנה המקורי והמתוקן. שם צוין כי העדים שמעו את הנאשמת מפרסמת לשון הרע על הקובל, וט וענת שהוא שיחק בשעון הנוכחות ועל כן פוטר.
באשר לתמצית עדותה של יפעת זכריה, לטענתו, היא מופיעה בתצהירו של הקובל, אותו מסר, ובו תיעוד שיחת הטלפון שערך עימה ותוכנה המילולי של השיחה.
לעניין תצהירה של זכריה , העדה, מטעמיה שלה, ביקשה שלא לחתום על תצהיר ומעדיפה לבוא להעיד בפני בית המשפט.
לעניין תצהיריהם של העדים אברהם קורצבנד ורונית קוריאט – גם עדים אלו משיקוליהם מעדיפים להעיד פיזית באולם הדיונים.
אשר על כן הקובל מבקש מבית המשפט לתת צו לשלושת העדים האמורים לבוא ולהעיד בפני בית המשפט.

באשר לעותק מההקלטות אותן מחזיק הקובל, לכאורה, בעניין שיחותיו עם אברהם חנוכה ואבי קורצבנד -
טוען הקובל כי ההקלטה המבוקשת קיימת אך מכשיר ההקלטה מצוי בתיקון במעבדה לצורך הוצאת ההקלטות ממנו. מיד לכשיקבל הקובל את ההקלטות הוא יתמללן וישלח אותן לנאשמת.
לעניין תמלול ההקלטות המבוקש – טוען הקובל כי הוא תימלל כדין ואף צירף כחוק תמליל לאימות ואישור הנאמר בהקלטות אלו.
לעניין בקשת הנאשמת לקבל לידיה את ההקלטות המקוריות שתומללו בתיק בעניין שיחות הטלפון עם אבות הבית שאישרו שלקובל אין גישה למזכירות בית הספר שם נמצא פיזית המחשב והתוכנה ופלאג ההגנה של שעון הנוכחות. עסקינן בהקלטות שאינן קשורות לאישומים הנטענים בקובלנה אלא באים לחזק את הטענה שלקובל לא הייתה גישה לשעון הנוכחות, ועל כן אין צורך בהעברת שיחת הטלפון המקורית לנאשמת. שכן, המונח "חומר חקירה" אינו כולל ראיות שהרלוונטיות שלהן למשפט היא רחוקה ושולית, כמו ראיות אלו.
אם בית המשפט יורה להעביר את השיחות הללו לידי הנאשמת יועברו אליה הקטעים הרלוונטיים בשיחות ולא קטעים שאינם רלוונטיים לראיה.

לאור האמור טוען הקובל כי כל חומר הראיות שהיה ברשותו נמסר לנאשמת. ומכל מקום ככול שיתקבל אצלו חומר נוסף מידי הרשויות המוסמכות או כל גורם אחר הוא יעבירנו מיד לעיונה של הנאשמת.

דיון והכרעה:
לעניין ההקלטות של שיחות אבות הבית באשר לאופן הגישה למקום שעון הנוכחות, אכן מקובלת עלי טענת הקובל כי מדובר בראיה שבפריפריה של כתב האישום ושאין נדרש להציגה כחלק מחומר החקירה בהתאם לדרישות סעיף 74 לחסד"פ.

באשר לעדים זכריה, קוריאט וקורצבנד, הנאשמת רשאית לקבל את תמצית העדות של כל אחד מהעדים על מנת להתגונן כנדרש. הדרך הראויה בתיק קובלנה פלילית היא באמצעות תצהירי עדות ראשית. אמנם העדים "מעדיפים" להעיד בבית משפט מבלי לחתום קודם על תצהירי עדות ראשית. אולם, למען הסר ספק, אם הקובל לא יעביר תצהירי עדות ראשית חתומים מבעוד מועד לידי הנאשמת, בית המשפט לא יתיר לעדים להעיד.

באשר לרשימת חומר החקירה וחומר החקירה עצמו טוען הקובל כי כבר העביר את כל שמצוי בידיו לעיונה של הנאשמת והוא מתחייב להעביר אליה באופן מידי כל חומר שיגיע לידו, לרבות ההקלטות המבוקשות, ברגע שיתוקן מכשיר ההקלטה.

הבקשה השלישית – בקשת הנאשמת לדחיית הקובלה בשל טענות מקדמיות:
לטענת הנאשמת יש לבטל את הקובלנה כבר בשלב זה , עוד לפני שלב ההוכחות וזאת בשל מספר נימוקים.
הראשון – טענת הגנה מן הצדק – מכח סעיפים 149(10) ו-150 לחסד"פ.
שכן, לדידה הקובל עושה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים כדי לנקום במעסיקתו לשעבר, שהיא גם מעסיקתה של הנאשמת. טענותיו כנגד מעסיקתו לשעבר אף הגיעו למיצוי בפני בית הדין לעבודה אשר הסתיימה בפסק דין לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בפסק הדין הוסכם שהקובל יפסיק להטריד את מעסיקתו לשעבר כתנאי להסכמת המעסיקה לפשרה ביניהם. כעת פנה הקובל בניסיון לפגוע בנאשמת, האחראית על דיווחי הנוכחות.
עוד טוענת הנאשמת שהקובלנה גופא אינה עוסקת בפועל בלשון הרע או פגיעה בפרטיות אלא בטענות לזיוף בשעון הנוכחות. ובפועל, הקובל מבקש כי מעסיקתו לשעבר תכיר בכך שלא זייף את שעון הנוכחות, כפי שטענה כנגדו. אולם לאור הפשרה שנתקבלה ביניהם בבית הדין לעבודה סוברת הנאשמת שניהול הקובלנה הינו בלתי מידתי וניתן לקבל הכרה זו שבה מעוניין הקובל באמצעים אחרים שפגיעתם בנאשמת פחותה.
כמו כן טוענת הנקבלת שאף אם יוכחו טענותיו, לכאורה, של הקובל לא יהא בכך די כדי להרשיע את הנאשמת שכן לא ניתן להוכיח "כוונה" כנדרש בהליך פלילי של לשון הרע. יתר על כן, דיווחי הנוכחות הועברו על ידי הנאשמת כחלק מעבודתה כאחראית שעון הנוכחות ולפיכך אף אם יקבע באופן כלשהו כי מדובר בלשון הרע, הרי שיחולו על הנאשמת ההגנות הקבועות בחוק לשון הרע .
ראוי גם לציין כי הקובל הגיש תלונה למשטרה כנגד הנקבלת בעבירות איומים ומרמה והונאה והתיק נסגר בחודש מאי 2015. הקובל הגיש גם ערר על סגירת התיק שנסגר גם הוא במהלך 2016. לטענתה, בפני המשטרה עמדו כל הראיות העומדות בפני בית משפט זה ואף יותר והיא קבעה שאין כל הצדקה לניהול ההליך הפלילי כלפיה.
הטענה השנייה אותה טוענת הנאשמת היא טענת של זוטי דברים – לטענתה הנטען בכתב הקובלנה הינם זוטי דברים שאינם מתאימים לבירור בהליך פלילי. כך גם לפי סעיף 6 לחוק הגנת פרטיות הקובע שלא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית בשל פגיעה שאין בה ממש. שכן, היא אך ביצעה את עבודתה כשגילתה על דיווחי נוכחות של הקובל שנראו כוזבים. היא דווחה על כך למנהליה כחלק מחובות תפקידה. הנאשמת מדגישה שלא היתה חלק מהליך הפיטורים של הקובל ועל ההחלטה לפטרו למדה רק בדיעבד.
באשר לאישומה בעבירה על חוק לשון הרע היא מציינת שהפרסום נעשה רק כלפי גורמים בהנהלת בית הספר האחראיים על עבודתה של הנקבלת ולא פרסום לכל מאן דהוא. ועל כן היא סוברת שאין בדברים לשון הרע.
אף אם יקבע שמדובר בלשון הרע היא סוברת שמדובר בזוטי דברים.
לגבי הטענה לפגיעה בפרטיות הרי שהנאשמת סוברת שגם כאן עסקינן בזוטי דברים . שכן עבודתה של הנאשמת היא להפיק דוחות נוכחות והקובל לא יכול לצפות שתשקר בדיווחי הנוכחות, חובתה של הנאשמת כעובדת ומעשיו של הקובל והאינטרס הציבורי שעובד ידווח על שעות עבודתו האמתיות מעידים כי מדובר בזוטי דברים.
כמו כן, טוענת הנאשמת כי מוסד הקובלנה הפלילית הוא חריג לכלל לפיו המאשימה היא המדינה, ואילו בקובלנה פרטית יש חשש שהקובל מונע מרגשי נקם ומעוניין להציק לנאשם ולהטרידו. לדידה נסיבות המקרה הנדון מדגישות את ניצולו לרעה של מוסד הקובלנה הפלילית לשם נקמה אישית ולא כדי לברר התנהגות פלילית ממשית.
לאור האמור מבקשת הנאשמת כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה על ביטול הקובלנה כבר בשלב זה.

הקובל מתנגד לבקשת הנאשמת.
בתגובה לבקשה מבקש הקובל מבית המשפט להותיר את הקובלנה על כנה. לדידו הקובלנה הוגשה בכוונה ישרה ובתום לב ומטרתה למצות עם הנאשמת את הדין על עבירת לשון הרע ופגיעה בפרטיות. זאת, כדי שתמנע מלפרסם לשון הרע על הקובל בעתיד ותחדל מפגיעה בניסיונו למצוא מקום עבודה. הקובל מדגיש שאינו מונע מרגשי נקם ואינו מעוניין להציק לנאשמת או להטרידה לחינם.
הקובל מציין כי יש לו אינטרס לגיטימי לניהול הקובלנה כמי שנפגע באופן חמור ממעשי הנקבלת בעשרות פרסומים מכפישים ועלילות שווא לטענתו, זאת גם לאחר ההסדר אליו הגיע עם מעסיקתו לשעבר.
הקובל מציין כי בשל אלו הוא אינו מצליח למצוא עבודה חדשה, בפרט בשל גילו הלא צעיר.
עוד מציין הקובל שהגיש קובלנה זו לאחר שמוצו כל הליכי החקירה במשטרה והתלונה בגין עבירת הזיוף שהוגשה למשטרה נסגרה בשל חוסר עניין לציבור. בכך מעוניין הקובל למצות את כל הליכי הצדק כנגד הנאשמת על מנת למצות איתה את הדין על מעשיה וכדי שתפסיק ותמנע ממעשים כאלה בעתיד.
שכן, מטרת הקובלנה הפלילית היא לאפשר לאזרח לקבל את הצדק המגיע לו כאשר צדק זה לא נעשה על ידי רשויות החקירה.
הוא מציין שאין במקרה דנן כל תחולה לטענות ההגנה מן הצדק וזוטי הדברים, ולאור האמור סובר כי יש להותיר את הקובלנה כפי שהוגשה ולהמשיך את הדיון בה.

דיון והכרעה:

בקובלנה דנן מואשמת הנאשמת בביצוע העבירות הבאות:
עבירה לפי סעיפים 1, 2, 6 ו-8 לחוק איסור לשון הרע, ולפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות.
בחוק איסור לשון וחוק הגנת הפרטיות קיימות מספר הגנות אשר חלות על המספר לכאורה לשון הרע או הפוגע לכאורה בפרטיות ומונעות מלהרשיע אותו בביצוע עבירה על פי חוקים אלה בעקבות הדברים שאמר.
בחוק איסור לשון הרע קיימות, בין השאר, ההגנות הבאות:
15 . במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
....
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

...
(7) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה.
מיום 29.3.1979
תיקון מס' 2
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 29.3.1979 בעמ' 82 ( שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;

מיום 14.8.1967
תיקון מס' 1
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 14.8.1967 עמ' 133 ( שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)
(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך עתון או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה בעתון.

מיום 4.4.1984
תיקון מס' 3
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 4.4.1984 עמ' 128 ( שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)
(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך עתון לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה בעתון באמצעי התקשורת;
בחוק הגנת הפרטיות קיימות, בין השאר, ההגנות הבאות:

18. במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;
(2) הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:
(א) הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות;
(ב) הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה;
...
(ד) הפגיעה נעשתה תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובלבד שלא נעשתה דרך פרסום ברבים;
....
מיום 7.3.1985
תיקון מס' 1
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 7.3.1985 עמ' 52 ( שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)
הוספת פסקה 19(ג)(4)

מיום 16.11.2008
תיקון מס' 10
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 16.11.2008 עמ' 114 ( שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)
הוספת פסקה 19(ג)(5)

20. (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות באחת הנסיבות האמורות בסעיף 18(2) ושהפגיעה לא חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפגיעה בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב אם הוא פגע ביודעין במידה גדולה משהיתה נחוצה באופן סביר לצורך הענינים שניתנה להם הגנה בסעיף
18(2).

(ג) חזקה על נאשם או נתבע הטוען להגנה על פי סעיף 18(2)(ב) או (ד) שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב, אם ביצע את הפגיעה תוך כדי הפרת הכללים או העקרונות של אתיקה מקצועית החלים עליו מכוח דין או המקובלים על אנשי המקצוע שהוא נמנה עמהם; ואולם חזקה כאמור לא תחול אם הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הנאשם או הנתבע פעל בהתאם לחובה חוקית המוטלת עליו.

עיון בחוקים מעלה כי על פניו עומדות לנאשמת הגנות הן בחוק איסור לשון הרע והן בחוק הגנת הפרטיות לפיהן דיווח שעון הנוכחות היה חלק מתפקידה ובוצע כחלק ממנה, כך גם עדכון הממונים עליה.
נדגיש שבדין הפלילי חובת ההוכחה עומדת סף ראייתי של מעל כל ספק סביר. במקרה דנן אני סובר שעיון בחומר שהוצג בפני וטענות הצדדים מעלה שקיים לכל הפחות ספק סביר לכך שהדברים הנטענים שנאמרו על הנאשמת כחלק מעבודתה, גם אם נניח שנאמרו למספר אנשים עימם עבדה, מעבר למינימום הנדרש, נאמרו בתום לב כחלק משגרת העבודה.
לשם דוגמא אם נבחן את הראיה אותה מבקש הקובל להוסיף, המייל שקיבל מהמזכירה הנוספת גב' שמואלי, סביר להניח שעדכון המזכירה שעבדה עימה, גב' שמואלי, נעשה כחלק משגרת העבודה בעת שטופלו דוחות הנוכחות ועל כן, כדרך מזכירות העובדות במשרד משותף עדכנו אחת את השנייה בעניינים המקצועיים בעבודה ואם נוסף פרט מידע נוסף כלשהו שלא היה נדרש בוודאות לעניין עבודתן הרי שהדבר נעשה בתום לב כדרך אנשים משוחחים שאינם מודדים כל מילה הנאמרת על ידם במדויק. לראיה שגב' שמואלי, ככול הנראה, לא הוזהרה על ידי הנאשמת מפני אמירת הדברים כאשר דיברה עם הקובל בשיחת הטלפון כשביקשה להגיש לה את אישורי המחלה, ולא נהגה כאדם שהופקד בידיו סוד שעליו להישמר מלגלותו.
לאור האמור נראה שלא מצאתי בכתב הקובלנה ואף לא בטיעונים בדיון שנערך בפני משום עובדות המבססות את העבירות הנטענות בהינתן ההגנות החלות בחוק. זאת, כמובן, גם בהנחה שהקובל יוכיח את העובדות המפורטות בקובלנה. נראה על כן שהנטען בקובלנה אינו מעלה ביסוס האשמה מספיק להרשעת הנאשמת בעבירות על פי חוק איסור לשון הרע ועל פי חוק הגנת הפרטיות. שכן, לעניין הפגיעה הנטענת על ידי הקובל לא מצאתי בסיס איתן בעובדות המתוארות כי מעשיה של הנאשמת, במסגרת עבודתה כאחראית דו"חות הנוכחות, הם אלו שיצרו את הפגיעה בקובל אם בכלל. ובודאי שלא הוכח שהתנהלותה של הנאשמת היא שפגעה באופן ישיר במשלח ידו או בפרנסתו העתידית של הקובל.

מעבר לאמור, אוסיף עוד בעניין תחולתה של טענת ההגנה מן הצדק, כטענה מקדמית, לפי סעיף 149(10) לחסד"פ, שכפי שעולה לא אחת מן הפסיקה, נראה שישנה הצדקה לעשיית שימוש בטענת ההגנה מן הצדק גם ביחס לקובלנות פרטיות, וזאת, בין השאר, לשם בחינת עצם ההחלטה על הגשת הקובלנה.
הסיבה המרכזית לכך כרוכה בעובדה שכאשר מוגש כתב אישום על ידי אחת מרשויות התביעה המדינתיים עצם ההחלטה על הגשתו כפופה לכללי משפט מנהליים רבים. כאשר קובל פרטי מחליט על הגשת קובלנה הוא פטור מדרישות סף משמעותיות אלה.
לאור זאת, נראה כי מסגרת ההגנה מן הצדק מהווה כלי משמעותי בידי בית המשפט הדן בקובלנה על מנת לבחון עמידת הקובלנה בתנאי סף מינימאליים לשם העמדת אדם, שהוא על פניו חף מפשע, לדין פלילי. כל האמור כמובן בשינויים והתאמות הנדרשות מכך שמדובר בקובל פרטי. בנסיבותיו של עניין זה, המשקל המצטבר של כלל הנסיבות מוביל, למסקנה כי עומדת לנאשמת הגנה מן הצדק המצדיקה את ביטול כתב הקובלנה דנן. הגש ת הקובלנה במקרה דנן פוגעת בזכותה של הנאשמת להליך הוגן, ומעמידה אותה בפני סכנ ת פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות שלה באופן בלתי מידתי, בלתי סביר ויתכן שאף משיקולים זרים תוך ניצול לרעה של ההליך.
הרי שבמקרה דנן, הקובל כבר הגיש תלונה למשטרה כנגד הנאשמת בעבירת איומים ומרמה והונאה והתיק נסגר במאי 2015. לאחר מכן הוא הוסיף והגיש ערר על סגירת התיק וגם ערר זה נסגר במהלך שנת 2016.
אומנם הגשת תלונה במשטרה בעילת איומים ומרמה והונאה אשר נדחתה, באופן פורמאלי, אינה חוסמת יכולתו של מגיש התלונה להגיש כנגד הנילון גם קובלנה בעילת לשון הרע, אולם דרך התנהלות מעין זו יחד עם עיון בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו על ידיהם מעלה חשד כבר כי בבסי ס הגשת הקובלנה הנדון עומד מניע נקם וסכסוך אישי בין הקובל לנאשמת. סכסוך אישי מעין זה אין מקומו להתברר באמצעות הגשת קובלנה פלילית ולכן אני סובר שעל הקובלנה להדחות גם מטעם תחולתה של ההגנה מן הצדק במקרה דנן.
בעניין זה יודגש שהליך הקובלנה הפלילית, לא נועד להוות מכשיר לפיתרון סכסוכים אישיים בין הקובל לנקבל, אלא תכליתו, ככל כתב אישום, לאפשר לאדם פרטי, להעמיד לדין פלילי, אדם שעיוול כלפיו, במסגרת יסודותיהן של העבירות המנויות בתוספת השנייה לחסד"פ.
לאחר שבחנתי את ההליך שבפני, והשלכתו על עקרונות הצדק וההגינות המשפטית, הגעתי למסקנה, כי הגשת הקובלנה בנסיבות האמורות, פוגעת באופן מהותי בעקרונות הצדק והגינות משפטית. בחנתי אם בנסיבות העניין ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול הקובלנה, אך לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לבטל את כתב הקובלנה הנדון.
הדיון שנקבע בטל.

המזכירות תמציא את החלטתי לצדדים ותגנוז את התיק.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.