הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ק"פ 1425-08-19

בפני
כבוד ה שופט דב פולוק

הקובל

דניאל סוסנוביק

נגד

הנאשם
אברהם פאר

החלטה

בפני בקשת הנאשם למחיקה על הסף של כתב הקובלנה הפלילית שהוגש כנגדו בטענה של חוסר סמכות.
בכתב הקובלנה הואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות:
עבירות בהתאם לסעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 להלן: ("חוק הגנת הפרטיות").
עבירה בהתאם לסעיף 2 לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק האזנת סתר").
וכן סעיף 9 לחוק האזנת סתר יחד עם סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

הקובל הוא עורך דין במקצועו. הוא ייצג את הנאשם עד ליום 29.5.2019 במספר רב של תיקים בעניינו של הנאשם.
לטענתו, ביום 14.1.2019 נפגשו הקובל והנאשם במשרדו של הקובל. במהלך הפגישה שוחחו הקובל והנאשם אודות ענייניו המשפטיים של הנאשם בתשלום שכ"ט של הקובל.
לאחרונה התברר לקובל כי הנאשם הקליט את הפגישה בלא ידיעתו של הקובל.
במהלך הפגישה מתקבלת בטלפון הקווי שיחת טלפון מלקוחה אחרת של הקובל. בשיחת הטלפון בין הקובל והלקוחה הם משוחחים אודות ענייניה המשפטיים של הלקוחה.
השיחה נמשכת מעל 4 דקות כאשר משך אותו זמן ממשיך הנאשם את רציפות ההקלטה.

הנאשם מנמק את בקשתו לביטול הקובלנה שהוגשה בנימוקים הבאים:
סעיף 68 לחסד"פ והתוספת השנייה לו מסדירים רשימה סגורה של עבירות שבגינן רשאי אדם פרטי להגיש קובלנה פלילית פרטית כנגד אדם אחר.
העבירה שבסעיף 2(2) לחוק האזנת הסתר אינה כלולה בתוספת השנייה, ועל כן אדם פרטי אינו מוסמך או רשאי להגיש קובלנה פרטית בגינה.
לטענתו, אף על פי שעבירות לפי חוק הגנת הפרטיות מנויות בתוספת השנייה בחסד"פ ולכן הן בסמכות קובלנה פלילית, סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות אינו נכלל בתוספת וסעיף 5 הוחרג מסעיף העונשין.
עבירה זו הוחרגה בשל מאפייניה הייחודיים של העבירה שכן היא בסמכות הפרקליטות בלבד.
הנאשם סובר על כן שהקובלנה על פניה אינה מראה אשמה אף לא בהאזנת סתר, גם לו היה הקובל מוסמך, שכן הקובל עצמו מודה שהפר סודיות עו"ד-לקוח וניהל שיחות עם לקוחותיו בנוכחות הנאשם.
לטענתו, משהעבירות שבקובלנה אינן בסמכותו של קובל פרטי ואינן כלולות בתוספת השנייה לחסד"פ אין טעם בדיון מהותי בעניין ובית המשפט מתבקש למחוק את הקובלנה ולחייב את הקובל בהוצאות מתאימות.

מנגד, הקובל מתנגד לבקשה וסובר שיש להותיר את הקובלנה על כנה שכן הוא סובר שהעובדות המפורטות בכתב הקובלנה מהוות עבירה שביצע הנאשם.
לטענתו, הנאשם עשה שימוש בהאזנת סתר ומסר אותה לגורם אחר (לשכת עו"ד) ובכך עבר על סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, אשר לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות מהווה עבירה.
כמו כן, העובדות שבקובלנה מקימות, לדעת הקובל, עבירה של האזנת סתר ואין למחוק את הקובלנה בגין כך אף שחוק זה אינו נכלל בתוספת השנייה לחסד"פ. שכן, לדידו, כאשר העובדות המוצגות בכתב האישום עשויות ללמד על עבירה חמורה יותר מכפי שניתן לכלול בקובלנה, אך סעיף העבירה מתאים, דין הקובלנה להתקיים.
לאור האמור, סובר הקובל, מוקנית לבית המשפט הסמכות לדון בקובלנה כפי שהוגשה בפניו.

דיון והכרעה:
סעיף 68 לחסד"פ מתיר הגשת קובלנה פלילית פרטית על ידי כל אדם, הסעיף קובע כי:

"על אף האמור בסעיף 11 רשאי כל אדם להאשים בעבירה מן המנויות בתוספת השנייה על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט".
מיום 22.7.1982
ת"ט (מס' 2) תשמ"ב-1982
ס"ח תשמ"ב מס' 1054 מיום 22.7.1982 עמ' 176
68. על אף האמור בסעיף 10 בסעיף 11 רשאי כל אדם להאשים בעבירה מן המנויות בתוספת השניה על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים, ועיינו במסמכים, נבחן האם הוראות החוק שבקובלנה נכללות בתוספת השנייה לחסד"פ. שכן, כל הוראת חוק שאיננה כלולה בתוספת השנייה, איננה יכולה להיות נשוא לקובלנה פלילית על פי סעיף 68 לחסד"פ.

בקובלנה דנן מואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

עבירות בהתאם לסעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות ועבירות בהתאם לסעיף 2 ו-9 לחוק האזנת סתר יחד עם סעיף 48 לפקודת הראיות.

העילות להגשת קובלנה פלילית פרטית מוגבלות לעבירות המפורטות בתוספת השניה בחסד"פ כוללות את סעיפי החוק הבאים:

מיום 22.7.1982
ת"ט (מס' 2) תשמ"ב-1982
ס"ח תשמ"ב מס' 1054 מיום 22.7.1982 עמ' 176

תוספת שניה
(סעיף 68)
מיום 7.8.2001
תיקון מס' 33
ס"ח תשס"א מס' 1804 מיום 7.8.2001 עמ' 501 ( ה"ח 2997)
תיקון מס' 33 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשס"ד מס' 1954 מיום 4.8.2004 עמ' 490 ( ה"ח 114)
החלפת כותרת משנה
הנוסח הקודם:
(סעיפים 64 ו-68)

(1) עבירות לפי סעיפים 189, 190, 192, 194, 196, 223, 334, 336 רישה, 379, 380, 447 זולת אם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, 452, 494 ו- 496 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, ולמעט עבירות כאמור, שנעברו כלפי בן משפחה; לענין זה, "בן משפחה" - כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א- 1991;
מיום 28.7.1983
תיקון מס' 3
ס"ח תשמ"ג מס' 1088 מיום 28.7.1983 עמ' 130 ( ה"ח 1606)
(1) עבירות לפי סעיפים 189, 190, 192, 194, 196, 223, 334, 336 רישה, 379, 380, 428 רישה, 447 זולת אם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, 452, 494 ו- 496 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977;

מיום 31.3.1995
תיקון מס' 19
ס"ח תשנ"ה מס' 1514 מיום 31.3.1995 עמ' 168 ( ה"ח 2194)
(1) עבירות לפי סעיפים 189, 190, 192, 194, 196, 223, 334, 336 רישה, 379, 380, 428 רישה, 447 זולת אם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, 452, 494 ו- 496 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977;

מיום 14.11.2001
תיקון מס' 35
ס"ח תשס"ב מס' 1810 מיום 14.11.2001 עמ' 15 ( ה"ח 3023)
(1) עבירות לפי סעיפים 189, 190, 192, 194, 196, 223, 334, 336 רישה, 379, 380, 447 זולת אם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, 452, 494 ו- 496 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, ולמעט עבירות כאמור, שנעברו כלפי בן משפחה; לענין זה, "בן משפחה" - כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א- 1991;

(2) עבירות לפי חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, בסייגים האמורים בסעיף 11ה לחוק האמור;
מיום 9.6.1997
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ז מס' 1622 מיום 10.4.1997 עמ' 149 ( ה"ח 2537)
החלפת פרט (2)
הנוסח הקודם:

(2) עבירות לפי סעיף 63 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, בסייגים האמורים בסעיף 70 לחוק האמור;
מיום 1.1.2011
תיקון מס' 58
ס"ח תשס"ח מס' 2174 מיום 31.7.2008 עמ' 784 ( ה"ח 111, ה"ח 210)

(3) עבירות לפי סעיף 61(ג), (ד) ו-(ה) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;
מיום 3.11.2002
תיקון מס' 38
ס"ח תשס"ג מס' 1867 מיום 3.11.2002 עמ' 5 ( ה"ח 3093)
החלפת פרט (3)
הנוסח הקודם:
(3) עבירות לפי סעיף 3 לפקודת זכות יוצרים;

מיום 25.5.2008
תיקון מס' 54
ס"ח תשס"ח מס' 2119 מיום 25.11.2007 עמ' 48ג ( ה"ח 196)
ת"ט תשס"ח-2007
ס"ח תשס"ח מס' 2122 מיום 27.12.2007 עמ' 82
(4) עבירות לפי סעיף 3 לפקודת סימני סחורות;
(5) עבירה לפי סעיף 23(1) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981, מחמת הפרה של סעיפים 17 או 18 לחוק האמור או של צו שניתן לפי סעיף 17 האמור;
(6) עבירות לפי סעיף 60 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב- 1972;
(7) עבירות בשל העברת חזקה, סיוע לקבל חזקה וקבלת חזקה, לפי סעיף 108 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב- 1972;
(8) עבירות לפי חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט- 1969;
(9) עבירות לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה- 1965;
(10) עבירות לפי חוק הבחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד- 1954;
(11) עבירות לפי פקודת הידיעות הטלגרפיות לעתונות;
(12) עבירות לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981;

(13) עבירות לפי חוק שמירת הנקיון, תשמ"ד- 1984, בסייגים האמורים בסעיף 21א לחוק האמור;
מיום 6.8.1984
תיקון מס' 5
ס"ח תשמ"ד מס' 1118 מיום 7.6.1984 עמ' 145 ( ה"ח 1665)
הוספת פרט (13)

מיום 9.6.1997
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ז מס' 1622 מיום 10.4.1997 עמ' 149 ( ה"ח 2537)
החלפת פרט (13)
הנוסח הקודם:
(13) עבירה לפי סעיף 2 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984, שנעברה ברשות היחיד של הקובל.

(14) עבירה לפי סעיף 2 לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח-1988, בסייגים האמורים בסעיף 8 לחוק האמור;
מיום 1.1.1990
תיקון מס' 9
ס"ח תשמ"ח מס' 1256 מיום 21.7.1988 עמ' 121 ( ה"ח 1884)
הוספת פרט (14)

(15) עבירה לפי סימן א1 לחוק המים, תשי"ט-1959;
מיום 1.7.1991
תיקון מס' 13
ס"ח תשנ"א מס' 1361 מיום 26.6.1991 עמ' 182 ( ה"ח 2030)
הוספת פרט (15)

(16) עבירה לפי חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ"ג-1993, שנעברה ברשות היחיד של הקובל;
מיום 11.12.1993
תיקון מס' 15
ס"ח תשנ"ג מס' 1422 מיום 11.6.1993 עמ' 118 ( ה"ח 2068)
הוספת פרט (16)

(17) חוק צער בעלי חיים, תשנ"ד-1994, בסייגים האמורים בסעיף 15 לחוק האמור;
מיום 18.1.1994
תיקון מס' 17
ס"ח תשנ"ד מס' 1447 מיום 18.1.1994 עמ' 59 ( ה"ח 2127)
הוספת פרט (17)

(18) חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג-1993, בסייגים האמורים בסעיף 15ב לחוק האמור;
מיום 9.6.1997
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ז מס' 1622 מיום 10.4.1997 עמ' 149 ( ה"ח 2537)
הוספת פרט (18)

(19) עבירה לפי סעיף 243 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בנוגע להתקנת צלחת קליטה כמשמעותה בפרק ב'2 סימן ב' לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, ובסייגים האמורים בסעיף 266ב;
מיום 29.6.2000
תיקון מס' 27
ס"ח תש"ס מס' 1743 מיום 29.6.2000 עמ' 220 ( ה"ח 2869)
הוספת פרט (19)

מיום 25.10.2017
תיקון מס' 79
ס"ח תשע"ז מס' 2635 מיום 25.4.2017 עמ' 921 ( ה"ח 1074)
(19) עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה לפי סעיף 243 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בנוגע להתקנת צלחת קליטה כמשמעותה בפרק ב'2 סימן ב' לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, ובסייגים האמורים בסעיף 266ב;

(20) עבירה לפי חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, תשמ"ג-1983, בסייגים האמורים בסעיף 11א;
מיום 3.7.2001
תיקון מס' 30
ס"ח תשס"א מס' 1785 מיום 4.4.2001 עמ' 224 ( ה"ח 2769)
הוספת פרט (20)

(20) עבירה לפי סעיף 243 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בנוגע למיתקן גישה אלחוטית כמשמעותו בפרק ו' סימן ה' לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, ובסייגים האמורים בסעיף 266ג לחוק התכנון והבניה.

עיון בעבירות המפורטות בתוספת השנייה מעלה כי חוק האזנת סתר אינו נכלל כלל בין העבירות המפורטות בתוספת השנייה, לאור זאת, לא ניתן לכלול אותו במסגרת קובלנה פלילית, ויש למחוק את סעיפי החוק הללו מן הקובלנה שהוגשה.

באשר לעבירה לפי סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות, הרי שחוק הגנת הפרטיות נכלל בין סעיפי החוק הכלולים בתוספת השנייה.
סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
...
(2) האזנה האסורה על פי חוק;

אולם, עיון בסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות מעלה כי סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות אינו נכלל בין הסעיפים העונשיים בחוק, שכן נקבע בסעיף כי הסעיפים העונשיים בחוק הגנת הפרטיות הם:
הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד
(11), דינו - מאסר 5 שנים.
מיום 11.4.1996
תיקון מס' 4
ס"ח תשנ"ו מס' 1589 מיום 11.4.1996 עמ' 290 ( ה"ח 2234)
5. הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד (11), דינו - מאסר שנה מאסר 5 שנים.

לאור זאת, נראה כי בפועל לא ניתן לכלול גם סעיף זה במסגרת קובלנה פלילית.
אשר על כן, סובר הנאשם, שהסעיפים אותם כלל הקובל בקובלנה דנן אינן מתאימים למסגרת זו.
בעניין זה אציין כי גם הקובל עצמו הסכים עם האמור במסגרת הדיון שהתנהל בפניי ביום 19.5.2020 באומרו כי:
"לפי חוק הגנת הפרטיות אומנם יש החרגה של סעיפי הפרת הפרטיות כעבירה אבל החוק מפנה לסעיף 2(10) שמפנה בין היתר לסעיפים שלמעלה בין היתר לסעיף 2(2) שעניינו האזנה אסורה על פי חוק יש בסיס משפטי להעמיד לדין במסגרת קובלנה לפי סעיף זה. יתכן שמה שצריך לעשות לבקש שבית המשפט יתקן את הקובלנה כמו שמתקנים כתב אישום".
(עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2020).
מנגד, בתגובה לבקשה שהגיש הקובל הוא מפנה לסעיף החוק 2(1), 2(3)-2(7) וסעיף 2(10) לחוק הגנת הפרטיות.
הקובל סובר שסעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות כלול בסעיף 2(10) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי:
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
מכאן שאם הנאשם עשה שימוש בהאזנת סתר ומסר אותה לגורם מסוים, במקרה דנן, לשכת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, הרי שבכך עבר על הוראת סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי:
"פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות נכלל לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות במסגרת הסעיפים העונשים בחוק הגנת הפרטיות.
בעניין זה אני סובר שעל אף הסברו של הקובל, לא ראוי כי כתב קובלנה ינוסח באופן זה, ועל הקובל לציין בפירוש את הסעיף עצמו בו הוא מבקש להרשיע את הנאשם.

על כן אני סובר שכתב הקובלנה כפי שהוגש אינו עומד בתנאים הנדרשים לפי החוק, וכתב קובלנה כפי שהוגש הוגש בחוסר סמכות.

סעיף 70 לחסד"פ קובע כי:
הוראות חוק זה הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי הענין; בכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע, ובכל מקום שמדובר בתובע גם קובל במשמע, אם אין כוונה אחרת משתמעת.

מן האמור בחוק עולה שעל קובלנה פלילית חלים אותם דינים החלים על כתב אישום.

באשר לסעיפי האישום הכלולים בכתב האישום קובע החסד"פ כי:
. כתב אישום יכיל –
...
(4) תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;
(5) ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;
...

86. מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע.

בעניין זה ראוי לציין גם את הנחיה 3.1 להנחיות פרקליט המדינה סעיף 28, בדבר אופן ניסוח כתבי אישום. על פיה:
"ככלל, בעת ניסוח כתב אישום יש להימנע מלייחס כמה סעיפי חיקוק בגין מעשה אחד. יחד עם זאת, אם סעיף האישום ה'עיקרי' אינו כולל ערכים מוגנים נוספים הבאים לידי ביטוי בסעיפי חיקוק נוספים, ראוי לייחס גם אותם לנאשם, ובלבד שמדובר לדעת התובע בעבירות משמעותיות נוספות ולא בעבירות נוספות שהן שוליות לעבירה העיקרית".

במקרה דנן, נראה שהקובל מרחיב ומכליל את מעשיו של הנאשם כמעט על כל סעיפיו הקטנים של סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות באופן של ניסוי וטעייה, אופן בו לא ראוי לנסח כתב אישום או קובלנה פרטית.

מעבר לאמור, הרי שגם אם נקבל את טענת הקובל לפיה ניתן כתב הקובלנה שהוגש עומד בדרישות הוראות החוק, הרי שבחוק הגנת הפרטיות קיימות מספר הגננות. הגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות קובעות כי:
18. במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;
(2) הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:
...
(ו) הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי פסקאות (4) עד (11) לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;

לעניין זה קובע סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע כי:
15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה.

על מנת שתחול ההגנה הקבועה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, על הנתבע להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים:
האחד, כי הפרסום נעשה בתום לב.
והשני, כי חלה במקרה הנדון, אחת החלופות המנויות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

במקרה דנן, מלבד עניין תום הלב שטרם נדון, טוען הנאשם כי עומדת לו החלופה המנויה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.
מטרת ההגנה הקבועה בסעיף היא לאפשר לאדם להגיש תלונות לגורמים מוסמכים בלי חשש, היות ויש במנגנון הגשת התלונות חשיבות ציבורית. זאת כפי שנקבע בע"א 788/79 אברהם ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו (דב) רייבר ז"ל (ניתן על ידי השופטים שמגר, ברק וכהן, ביום 23.7.1981) לפיו:
"בקביעתה של הגנה זו ביקש המחוקק לקבוע איזון עדין בין השמירה על שמו הטוב של אדם לבין הצורך לאפשר לבני הציבור להתלונן בפני המשטרה על עבירות שבוצעו, ובכך לעודד הבאתם של עבריינים לדין, מבלי שהמתלוננים יעמדו בפני הסיכון של תביעה בגין לשון הרע. הצורך להבטיח את האיזון האמור הוא הקובע את הדרך הראויה לפירושו של מושג תום הלב בסעיף 15(8) האמור. נראה לי, כי עלינו לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום. אדם, המתלונן בפני המשטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על-ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר, כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האינטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאינטרס הציבורי, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות".

ההגנה זו חלה רק על פרסום המהווה "תלונה".
בהגדרת "תלונה" לעניין זה כוללת הפסיקה שתי אפשרויות:
הראשונה, הגשת תלונה לממונה מכוח דין
והשנייה, הגשת תלונה לרשות מוסמכת,
כאשר במקרה דנן ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין נכנסת לגדרה של רשות מוסמכת.

מן הפסיקה עולה כי באופן עקרוני לשכת עורכי הדין, ובפרט ועדת האתיקה שלה, מהווה רשות מוסמכת לצורך ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.
כפי שקובע, למשל, כב' השופט שהם ברע"פ 3742/18 פלוני נ' פלוני (ניתן על ידי השופט שהם, ביום 25.7.2018) .

הנאשם הגיש את ההקלטה נשוא הקובלנה דנן לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
ביום 2.2.2020 הודיעה וועדת האתיקה לנאשם כי החליטה להעביר את תלונתו לוועדת אתיקה על הקובל לדיון בבית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין.

על פניו, ומבלי לקבוע כל מסקנה בתיק זה, נכון לשלב ראשוני זה של הדיון, ייתכן ותעמוד לנאשם, במקרה דנן, הגנה על הגשת ההקלטה ללשכת עורכי הדין.

אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומורה על מחיקת כתב הקובלנה מפאת חוסר סמכות.

לאור האמור, והואיל והוראות החיקוק בקובלנה נרשמו בדרך שמרבה את סעיפי החיקוק מבלי שניתן להן הביסוס הנדרש בחוק, ושלא בהתאם להוראות הקבועות בתוספת השנייה לחסד"פ, אני סובר שיש מקום לחייב את הקובל בהוצאות בגין האופן בו הוגשה הקובלנה.
הקובל ישלם לנאשם תוך 30 יום את הוצאות הדיון ושכר טרחת עו"ד, בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תגנוז את התיק.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בנוכחות ב"כ הקובל עו"ד דוד ברהום והנאשם.