הדפסה

בית משפט השלום בירושלים עש"א 43841-02-18

בפני
כבוד ה שופטת מרים קסלסי

המערערים

1.יעל חג'ג'
2.שלום חג'ג'
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב גרסון

נגד

המשיב

בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מתי שמחוביץ ואח'

פסק דין
מבוא
בפני ערעור לפי סעיף 10 ל חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 , ל גרוע 6 שיקים שסורבו החל מ-1.11.17 , ממנין השיקים המסורבים.
סעיף 10(א)(3) לחוק הקובע כי לקוח מוגבל רשאי לבקש מב ית משפט השלום שיבטל הבאת שיקים ממנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה :
"(3)ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".

טענת המערערים הינה שהיה ל הם יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים, כאמור בסעיף 10(א)(3) לחוק, על אף ש לחשבונם לא היתה מסגרת אשראי קבועה , והחשבון היה ביתרת חובה רוב הזמן ו על אף שקודם ל-5.11.17 סורבו שיקים נוספים, עליהם אין המערערים מלינים. הבסיס לטענתם זו נעוץ במסגרות זמניות שניתנו על ידי הבנק ואשר לטענת המערערים הופסקו באחת ובמפתיע, בחוסר תום לב, ללא מתן הודעה תוך זמן סביר, ותוך גרימת נזק למערערים.

הבנק טען כי פעל כחוק, העובדה שסורבו שיקים בעבר, מלמדת על כך שאין רצף התנהגותי מתמשך ושוללת את קיומו של "היסוד הסביר" להניח כי היתה לבנק חובה לכבד את השיקים, הבנק פעל בהתאם לחובתו ולטובת הציבור, ולכן יש לדחות הערעור.

להלן העובדות הצריכות לענין
המערערים וילדיהם עלו לארץ מצרפת בשנת 2013. המערער תלמיד ישיבה, אשתו לא עבדה, הכנסותיהם החודשיות על פי תצהירה של המערערת היו מהמקורות הבאים: קצבת נכות למערערת בסך של 2,342 ₪, בין 2,000-3,000 ₪ בגין עבודה במעון ילדים, מלגת לימודים של המערער בין 2,000-3,000 ₪ וכספי הדוד של המערערת שתמך בהם בסכומים חודשיים שנעו בין 8,000-15,000 ש"ח. מעיון בדפי החשבון שצורפו הן ע"י הבנק (לגבי החודשיים אוק'-נוב' 2017) והן ע"י המערערת (החל מיוני 2017), לא מצאתי הפקדות חודשיות קבועות, לבד מקצבת ביטוח לאומי, לענין לימודי המערער לא רק שלא נמצאה הפקדה חודשית, אלא רשומה הפחתה קבועה של 650 ₪. בענין כספי הדוד, מדובר בהעברת מט"ח מחו"ל שנעשתה באופן לא סדיר, ביום 20.6.17, ביום 19.9.17 וביום 22.10.17. אם המערערת עבדה בגן ילדים וקיבלה שיק כפי שהצהירה (סע' 8), הרי שיכלה לבחור מה לעשות בשיק, לפדות במזומן, להפקידו בחשבון זה או להסב אותו לאחר, וכך גם בכספי הדוד, אם אכן העביר יותר ממה שמצוין בדפי החשבון.

במצב דברים זה מנקודת מבט של הבנק, לא היה למערערים מקור הכנסה קבוע, הוצאותיהם עלו תמיד על הכנסותיהם, והראיה לכך היא לא רק יתרת החובה בחשבון אלא גם העובדה שב-5.11.15 "סידרו החשבון" באופן שנלקחה הלוואה על סך 18,500 ₪ ובוטלה מסגרת האשראי שהיתה להם עד אז בסכום של 6,000 ₪ (נספח ב' לתגובת הבנק וס' 5 בתגובה), וכן בוטל כרטיס האשראי.
הבנק טען כי המערערים הם אלו שביקשו לבטל את מסגרת האשראי, אולם אני מפקפקת בכך, שהרי מי במצבם של המערערים לא ירצה מסגרת אשראי וגדולה כמה שאפשר . בתצהירה של המערערת נטען כי לאחר שהתחלפה הפקידה המטפלת בחשבונם (מאריאלה לתמי) זו האחרונה החליטה להפסיק להעניק אשראי, וכך גם העידה בפניי: "תמי רצתה לבטל את הכרטיס ואת מסגרת האשראי כי המנהל רצה".
אין זאת כי אם בהעדר בטחונות, לאחר המרת יתרת החובה להלוואה, ובהעדר השתכרות, מצא מנהל הבנק שאינו יכול לספק עוד מסגרת אשראי וזו זכותו של הבנק .

לו הבנק רצה להקפיד על קוצו של יוד בקיום ההסכם בינו לבין המערערים והוראות המפקח על הבנקים (ניהול בנקאי תקין הוראה מס' 325) בדבר האיסור לפעול בחשבון בחריגה, כי אז לא היה מאשר אף חריגה בחשבון, שכן לחשבון אין מסגרת אשראי ואין הכנסות קבועות , ואף על פי כן במהלך השנתיים שחלפו, מנוב' 2015 ועד נובמ' 2017 העניק הבנק מסגרת אשראי זמנית, שלא תוחמה בזמן ולא בסכום. הן המערערת והן מנהל הבנק העידו על כך:
המערערת העידה כי תמי היתה נותנת מסגרת זמנית "על המינוס שהיה. כל חודש זה משהו אחר. כל חודש זה זמני אחר, צריך לשאול את תמי. המנהל לא רצה מסגרת כללית".
מנהל הבנק העיד: "הוזרמה להם מסגרת זמנית לפי יתרת החובה" (פרו' עמ' 4). לשאלת ביהמ"ש: "מבחינה טכנית הרפרנטית מאשרת מסגרת זמנית ונניח שביום השיחה זה מינוס 10 אלף ₪, איפה בא לידי ביטוי הסדרת המסגרת הזמנית ועד מתי היא מחזיקה" השיב: "זה בא בתיאום עם הלקוח ואומרים כמה המינוס ואומרים שמעמידים מסגרת זמנית בגובה המינוס וזאת למשך שבוע או 10 ימים"...במקרה של זמני (הכוונה מסגרת זמנית-מ.ק.) הלקוח לא צריך לבוא לחתום. הוא מבקש מאיתנו זמנית ואנו נותנים לחודש." (עמ' 4 ש' 33 – עמ' 5ש' 7, הדגשות לא במקור).

על פי מסמכי הבנק (ס' 5.1.2 בחוברת "אשראי ללקוח פרטי"), בנוגע להעמדה חד צדדית של מסגרת אשראי, לרבות מסגרת זמנית, יש להודיע "ללקוח על מסגרת האשראי ותנאיה לרבות מועד תפוגתה, בסמוך לקביעתה". לא הובאה בפניי כל ראיה להגבלת תקופת המסגרת הזמנית (לא שבוע, לא 10 ימים ולא חודש כפי שטען מנהל הבנק ), כמו כן לא הוכח בפניי כי התקופה המוגבלת שהוחלט עליה באופן חד צדדי על ידי הבנק, הובאה לידיעת המערערים.

ב"כ המערערים טוען למתן מסגרת זמנית רצופה ורואה בכך חוזה חדש ארוך טווח. היות שפה ושם חזרו שיקים עוד לפני נוב' 2017 ולגביהם לא טענו המערערים דבר, הרי שניתן לומר כי סופקו מסגרות זמניות חד פעמיות באופן רב פעמי, מבלי שננקב מועד לתפוגתן, גובה המסגרת ועיתוי מתן המסגרת היו תלויים במצב רוחם הנדיב של הפקידה או המנהל, בהתאם לתחנונים והלחצים שהופעלו עליהם מצד המערערת. "הרפרנטית של החשבון שילמה את השיקים כיוון שריחמה עליהם וזה לא תמיד בא לידיעתי, יש 10 אלף לקוחות". המנהל נשאל כמה זמן ניתן בחשבון לעשות מסגרת זמנית והשיב: "עד 150 יום בשנה אבל אנו מעדיפים שלא כי זה זמני על זמני. אנו מעדיפים או מסגרת קבועה או בהלוואה בפריסה" (עמ' 5 ש' 23-24).

בחודש נובמבר 2017 או קודם לכן, שוב התחלפה הפקידה המטפלת בחשבון (מתמי לחיה שרה), הילדים של המערערת אושפזו בבית חולים (משיכת מזומן בכספומט שערי צדק בימים 29.10-31.10 תומכת בכך), הפקידה שרה התקשרה למערערת וביקשה ממנה להפקיד כספים בחשבון, למערערת לא היו כספים להפקיד וביקשה דחיה, שרה אמרה שתבדוק עם המנהל, " המנהל חזר אליי והייתי בבית חולים עם הילדים שלי. הוא אמר שאם אני לא אפקיד כסף מיד אני מחזיר את כל השיקים. אמרתי לו שאני בבית חולים עם הילדים שלי ואני מקבלת את הכסף ב-15 לחודש ומה אני יכולה לעשות עכשיו הוא אמר שהוא יראה עם בעלי. הוא צלצל לבעלי, השיחה היתה אלימה משני הצדדים ונגמר ככה. בתוך דקה מהשיחה חזרו כל השיקים" (עמ' 3 לפרו'). מנהל הבנק העיד "היתה שיחה עם קללות, דיברו בצורה לא יפה וחבל".

לאחר שיחות אלו סורבו כל השיקים שנמשכו מהחשבון. יש לציין כי מדובר בשיקים בסכומים נמוכים מאוד (מאוד בודדות של שקלים), יחד עם זאת, הוראות קבע לפירעון ההלוואה לבנק, תשלום חודשי למרכז הישיבות ולחב' האשראי כובדו.
ב-1.12.17 החשבון היה ביתרת זכות של 3328.32 ₪, אולם הבנק בחר להחזיק שיק על סך 570 ₪ (יתכן שהדבר נבע מעיקול שהיה קיים על החשבון ולא הוסר. העיקול "תופס" כשהחשבון ביתרת זכות ולא כשהוא ביתרת חובה.
נכון ליום 22.2.18 החשבון היה ביתרת חובה של 109.46 ₪ בלבד (אחרי החזרת השיקים), אם כי במועד הדיון ביום 19.6.18 טען המנהל כי החשבון ביתרת חובה של 6,000 ₪ :
"במקום להגיד תודה להכרת הטוב קיבלנו תביעה. הם חורגים עכשיו 6,000 ₪ והם לא באים לסדר. שיבואו דקה לסדר וניתן להם מסגרת אנו כן רוצים לעזור. שיבואו ויחתמו על מסגרת" (עמ' 5 ש' 17-18).

הפן המשפטי של התנהגות הצדדים
כב' השופט עמית במאמרו חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א—1981 (הפרקליט מ"ד) אומר בין היתר את הדברים הבאים: "לא מספיק כי ללקוח היה יסוד סביר להניח, שהבנק יכבד את השיק, צריך להראות כי היה לו יסוד סביר להניח שקיימת חובה על הבנק לכבד את השיק. " "העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד...כל הסכמה ונסיבותיה".
דברים אלו צוטטו בהסכמה בפסקי דין רבים, כמו למשל ברע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (סניף099) (23.12.07), כב' השופט רובינשטיין קבע:
"אכן, התנהגות הצדדים ביחס למסגרת האשראי, במידה שהיא נמשכת ועקבית, עשויה ליצור הסכם מכללא. אולם להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר." (הדגשה לא במקור).
הבנק טען כאמור כי לא היתה התנהגות נמשכת ועקבית, משום שבמהלך 2017 סורבו שיקים, אולם, מהראיות והעדויות שהוצגו בפניי עולה כי מסגרת זמנית ניתנה למערערים ברוב המוחלט של הזמן. משקבעתי כי לא הוכח בפניי שהמערערים ידעו מה גובה המסגרת הזמנית ומה מועד פקיעתה, אני מקבלת את טענת ב"כ המערערים לפיה, מדובר בהסכם חדש בהתנהגות שנערך בין המערערים לבנק וכי ביטולו דרוש הודעה מראש, תוך מתן "זמן סביר" להיערכות המערערים לשינוי המדיניות של הבנק, שאין חולק כי הוא זכאי לכך.

המערערת בשיחתה עם מנהל הבנק ביקשה אורכה עד 15.11.18 דהיינו ארכה בת שבועיים לכל היותר, אולם מנהל הבנק סירב.

ב"כ המערער מפנה לכלל 5 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב-1992 לפיו על הבנק החובה "להודיע על שינויים הנוגעים לתנאי ניהול החשבון, לרבות על סיומן של הטבות שניתנו לתקופה העולה על 3 חודשים, שבועיים לפחות לפני מועד השינוי, או מועד סיום ההטבה...." .
הכלל חל גם על שינוי בנוגע לאשראי ומטרתו לאפשר ללקוח להתדיין עם הבנק או לבחור בנק אחר. (ראו מאמרו של כב' הש' עמית ב עמ' 469 ות.א. 803/88 (מחוזי ת"א) אלקטרו בסיס בע"מ נ' הבנק הבינ"ל הראשון (1988) אליהם הפנה ב"כ המערערים).

אשר על כן, אני קובעת כי "הזמן הסביר" בנסיבות הענין הוא 14 ימים וזה לא ניתן למערערים, לפיכך הפר הבנק את חובתו ואת החוזה בין הצדדים. יש לציין כי בפועל, גם בחלוף 14 הימים לא פעלו המערערים להסדיר את המצב בחשבונם, באותו חודש לא הופקד כל סכום מצד הדוד. על פי עדות המערערת רק בחודש ינואר התפנתה ופנתה למנהל הבנק, אך זה הפנה אותה לביהמ"ש.
יש להקפיד עם הבנק ומהלכיו, שיהיו אלו ברורים ללקוח והולמים את הכללים הנהוגים, בין אם הלקוח פעל בתקופת ההודעה המוקדמת ובין אם לאו.
הטענה כי הבנק פעל להחזרת השיקים לטובת הציבור קצת מגוחכת, נוכח הסכומים הנמוכים של השיקים (שיקים על סך 140 ש"ח, 270 ₪ וכד'), ונוכח העובדה כי הבנק בחר שלא להחזיר את הוראת הקבע הנוגעת לפרעון ההלוואה שהוא נתן ללווים.

המשמעות האופרטיבית לאי מתן הודעה בת 14 ימים, היא שיש לגרוע מרשימת השיקים שסורבו, את אלו שהוחזרו בין 1.11.17 לבין 15.11.17, דהיינו 4 שיקים (מיום 5.11.17, מיום 8.11.17, מיום 10.11.17 ומיום 13.11.17) , וכך אני מורה.

היות שהערעור התקבל בחלקו ונוכח אשמם התורם של המערערים להיווצרות הנסיבות , כל צד ישא בהוצאותיו. הפקדון שהפקידו המערערים יוחזר להם.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.