הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ו"ע 67989-12-14

ועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962

בפני:
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס – יו"ר
עו"ד יראון פסטינגר- חבר
עו"ד יצחק אדלר- חבר

עוררים
תושבי וחברי מושב מטע
ע"י ב"כ עוה"ד אורן ששון ואריאל צדוק

נגד

משיבה

מ.אזורית מטה יהודה
ע"י ב"כ עוה"ד ורד כהן

פסק דין
1. בפנינו ערר בהתאם לסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב- 1962 כנגד חיוב העוררים בהיטל ביוב על ידי המשיבה.
רקע:
2. העוררים, 94 במספר (שעה שהערר של עורר מספר 54 נמחק בהחלטה מיום 28.05.14) בעלים במקרקעין המצויים במושב מטע (להלן- "המושב"). כ- 61 מחברי המושב הם בעלי נחלות או משקי עזר במושב (להלן- "חברי המושב") וכ-80 מחברי המושב התווספו לו במסגרת ההרחבה במכירת מקרקעין בשטח של חצי דונם לכל אחד (להלן- "ההרחבה" ובהתאמה "חברי ההרחבה"). עובר להרחבה, הוזרם הביוב במושב לבורות ספיגה (להלן-"המערכת הישנה") ולאחריה, פעלה המשיבה להתקנת מערכת ביוב חדשה כולל מתקן טיהור במושב (להלן- "הפרויקט"). העבודות בפרויקט, החלו בשנת 1998 והסתיימו בשנת 2002.

3. ביום 05.03.06 שלחה המשיבה לעוררים דרישות תשלום עבור היטל ביוב בהתאם לחוק עזר למטה יהודה (היטל ואגרת ביוב), התשנ"ח-1998 (להלן- "חוק העזר"). לטענתה, כ- 140 בתי אב קיבלו את הדרישה בכללם, העוררים שבפנינו.
טענות העוררים:
4. לטענת העוררים, חברי המושב התנגדו לביצוע הפרויקט על חשבונם מאחר ומערכת הביוב הישנה, היוותה פתרון הולם עבורם.

5. המשיבה העריכה באמצעות המהנדס ד"ר א. מריניאסקי (להלן- "המהנדס מריניאסקי") את עלות הפרויקט בסך של 2,573,000 ₪ ודרישתה מחברי המושב וחברי ההרחבה הייתה להשתתפות במימון הפרויקט בסך של עד מיליון ₪ בלבד והודע לעוררים כי יתרת המימון תבוא ממענק מהמנהלה הארצית למים וביוב (להלן- "המנהלת", כמובא במכתבו של סגן ראש המועצה מר יגאל אבדר, נספח ב' לכתב הערר). לאחר שנוהל משא ומתן בין הצדדים סוכם כי חברי המושב וההרחבה יישאו במימון לפרויקט בסך כולל של 800,000 ₪ בלבד. בהתאם לאותה הסכמה שילמו חברי המושב, כל אחד, סך של 5,000 ₪ למשיבה וכל חבר בהרחבה שלם לה סך של 6,000 ₪ (סיכום הפגישות בין הצדדים מיום 17.8.98 ומיום 19.1.99 צורף כנספחים ג' ו-ד' לערר).

6. העוררים טוענים כי הסכום עליו הוסכם ושולם, הוא סופי וכי אינו בגדר אומדן בלבד ו/או כי ייגבו מהם תשלומים נוספים עבור הפרויקט, כפי שעולה גם מחליפת מכתבים של המשיבה לרבות לצדדי ג' (כדוגמת, נספח יב' וראו סעיף 45 לערר).

7. אין בסיס לטענה של המשיבה ודרישתה בהתאם לכך כי הוצאותיה לפרויקט, המוכחשים, הגיעו לסך כולל של 3,191,007 ₪ בחלוקה לסך של 1,611,356 ₪ עבור התקנת מערכת ביוב חדשה ובסך של 1,579,651 ₪ להקמת מתקן טיהור (מכתבו של ראש המועצה מיום 10.07.05, נספח ה' לערר). העוררים טענו, כי לא ידוע להם מה גובה ההוצאות שהוצאו בפועל בגין הפרויקט וכי קיימים מסמכים סותרים בנדון. בכלל זה, מסמכים המעידים על תשלומים לקבלני הפרויקט בסכומים נמוכים מהנטען ע"י המשיבה, כדוגמת אישור בדבר תשלום לקבלן ואישור היעדר תביעות בסך של 1,159,954 ₪ בלבד (נספח ו' לכתב הערר).

8. ביום 05.03.06 קיבלו תושבי המושב וההרחבה דרישות לתשלום היטל ביוב בגין עלות הפרויקט על סך של 4,492,698 ₪ לאחר הפחתת המענק מהמנהלת. זאת בעוד הם שלמו למשיבה זה מכבר סך של מעל 700,000 ₪ בהתאם לסיכום ביניהם. נימצא, כי הדרישה החדשה התעלמה מהתשלום ששולם למשיבה מה שמביא לדרישה שלא כדין מהם בסך של 5,249,698 ₪. הסכום מופרז, ואין ליישב את שיטת החישוב הכוללת ריביות בסך של כ- 2 מיליון ₪ ואין למשיבה סמכות לגבייתה. להערכת העוררים, המשיבה נטלה הלוואות מהמנהלת בתנאים נוחים ודרישתה לריביות מופרזות הן בבחינת התעשרות שלא כדין על חשבונם (התחשיב צורף כנספח ז' לערר).

9. בנוסף טענו העוררים כי בהתאם לסעיף 27 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1972 (להלן-"חוק הביוב") חל איסור לגבות או לדרוש תשלום בכפל מבעל נכס. הלכה פסוקה כי ניתן לגבות תשלום נוסף רק היכן שהוקמה תשתית חדשה או נעשה שינוי בשימוש בתשתית הביוב. בענייננו, לא בוצעו עבודות נוספות ומי מהעוררים לא ביצע שינויים בבית או בנחלה. לפיכך, אין למשיבה סמכות לדרוש מהם תשלום נוסף לתשלום שנקבע בסיכום עימם.

10. עוד נטען כי נפלו פגמים שונים בהליך הטלת היטל הביוב, שיש בהם כדי להביא לפסילתו ולביטול דרישות התשלום. זאת בהיעדר החלטה כדין על ביצוע הפרויקט כמצוות סעיף 16 לחוק הביוב. מחדל, שנעשה ניסיון להכשירו רטרואקטיבית, כ-3 שנים לאחר תחילת ביצועו (נספח ט' לערר, להלן-"ההחלטה") ומבלי שנשלחה לעוררים הודעה עליה כמצוות סעיף 17 לחוק הביוב.

11. לא זו אף זו. חוק העזר של המשיבה פגום שכן אין בו התייחסות לעלות הכוללת של פרויקט לצורך חיוב בהיטל ביוב, כדרישת סעיף 17 לחוק הביוב. מה גם, שההודעות שנשלחו אליהם אינן מפורטות דיין ונעדרות פרטים בנוגע ליסוד לתחשיב ההיטל, בניגוד להוראת סעיף 28 לחוק הביוב. אין גם ליישב את השיהוי במשך שלוש שנים עד הטלת ההיטל, שעה שתשלומיה של המשיבה היו לכאורה כבר בשנת 2003.

12. העוררים טוענים לקיומה של טעות והטעיה מצד המשיבה. לו היה המושב ,לרבות עוררים, יודעים על עלות הפרויקט כנטען בסופו של יום ע"י המשיבה, הם היו מתנגדים להתקנת המערכת החדשה ועומדים על חיפוש אלטרנטיבה, זולה ממנה ולקבלת מענק גבוה מזה שהעניקה המנהלת עבור הפרויקט. הסכמתם לביצוע הפרויקט ניתנה בהסתמך על מצג שווא של המשיבה שהתברר כי התרשלה בהערכת עלויות הפרויקט, המוכחשות ובהשגת מענקים והלוואות טובים יותר מאלו שנתנה המנהלת.

13. העוררים, 1-29, 37-38 40-95, תושבי ההרחבה, שהתגוררו במושב בעת התקנת מערכת הביוב
שילמו למשיבה את התשלום עליו הוסכם ואף קיבלו ממנה אישור על העדר חובות בהתאם לסעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות, כבר בשלב מתן טופס 4. כך נעשה לאחר שכל אחד מהם נידרש לשלם ושילם לה סך של 6,000 ₪ בגין חלקו העתידי בהתקנת מערכת הביוב. לפיכך טענו כי המשיבה מושתקת בנוגע לדרישה לתשלום נוסף משניתן אישורה ונרשמה זכותם על המקרקעין, במנהל מקרקעי ישראל.

14. דרישת תשלום לעוררים 30-36 ו-39 , אינה כדין הואיל והם לא היו בעלי מקרקעין במושב בעת שהוחלט על ביצוע הפרויקט כי אם, עברו להתגורר במושב רק בשנת 2003. בנסבות אלו, היה בידי המשיבה לחייב בהיטל ביוב את מי שהיו בעלי זכויות במקרקעין בעת שהתקבלה ההחלטה לביצוע הפרויקט, ולא לחייב את אותם עוררים. בטרם נרשמו זכויותיהם במנהל מקרקעי ישראל ניתן להם אישור היעדר חובות בגין הרכישה. בנוסף טענו כי בהתאם לסעיף 16 לחוק הביוב , יש לשלוח הודעה לבעלי הנכסים אשר "הביוב ישמש אותם" קרי: הבעלים בעת התקנת המערכת ולא לאחריה.

15. עוררים 74-94 תושבי המושב הישן ובעלי יותר ממבנה אחד בנחלה, קיבלו שתי דרישות תשלום. שתי הדרישות היו בגין קרקע בגודל חצי דונם , בניגוד להוראות חוק העזר לפיהן ניתן לגבות פעם אחת בלבד עבור אותו משק וללא אבחנה בנוגע למספר המבנים המצויים בו.

16. השיהוי הארוך במשלוח הדרישה לתשלום רק במרץ 2006 בעוד עבודות הפרויקט הסתיימו כבר בשנת 2002 גרר דרישה שלא כדין , הכוללת ריבית גבוהה וחריגה בגין איחור בהעברת התשלום למשיבה. איחור, המצוי באחריות המשיבה בגין התרשלותה. לפיכך, אין להשית עליהם ריביות בגביית התשלום הנוסף. לחילופין טענו, כי גם אם המשיבה זכאית לגבות מהם ריבית, היא אינה זכאית לריבית בשיעור העולה זו הנהוגה בהלוואות של המנהלת ובכפוף למגבלות הקבועות בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם - 1980.

17. לחלופין נטען כי בהתאם לסעיף 4 (א) לחוק העזר, בידי המשיבה לגבות מהם סך של
12,600 ₪ בגין הפרויקט. לכן, אם יקבע כי המשיבה זכאית לתשלום נוסף מהם (פרט לעוררים
30-36 ו-39) יש להגבילו עד לאותו סכום ולבצע קיזוז מהסכומים ששולמו.

18. ישנם שלושה עוררים שבעניינם נפלו פגמים ספציפיים במשלוח דרישות התשלום:
עוררים 92 א' ו- 92 ב'- קיבלו דרישת תשלום בגין מבנה בגודל 27 מ"ר אשר אינו קיים.
עורר 93- קיבל דרישת תשלום בגין מבנה בגודל 31 מ"ר שאינו מחובר לביוב.
ג. עורר 94- נפלה טעות בגודל אחד המבנים ונרשם כי הוא בגודל של 106 מ"ר במקום 76 מ"ר ומכל מקום יש לבטל את הדרישה שכן הוא אינו מחובר למערכת הביוב.
טענות המשיבה:
19. בשנת 2000 התקבלה החלטה במועצה על התקנת מערכת הביוב במסגרתה אושררה ההחלטה הכללית שלה לביצוע עבודות הביוב. אין חולק כי במסגרת ההכנות להתקנת המערכת התקיימו מספר ישיבות עם נציגיה בהן סוכם כי ועד המושב ירכז את גביית ההיטלים מבעלי הנחלות ורוכשי מגרשים בהרחבה. במהלך המו"מ שנוהל בין הצדדים הובהר כי התשלומים שישולמו באותה התקופה, אינם סופיים כי אם מהווים מקדמה בלבד. עוד הובהר כי התשלום הסופי , יקבע בגמר כל העבודות כמובא בנספחים ה'-ז' לכתב התשובה, הגוברים על מכתבים מוקדמים מאלו, נספחים ב'-ה' לערר. כמו כן, הסיכום , לא היה בעניין מתקן הטיהור שתוכנן ותוקצב בנפרד, ובידי המשיבה לגבות תשלום נוסף בגינו.

20. בתום ביצוע העבודות וגמר חשבון עם הקבלן, בשנת 2002 שכרה המשיבה, את שירותיה של חברת אורבניקס בע"מ המתמחה בתחשיבי היטל ברשויות מקומיות שהוציאה חוות דעת על פי הנתונים הנדרשים לקביעת גובה ההיטל ועל פי ההוצאות בפועל. במקביל, ביקשה המשיבה מוועד המושב את רשימת התושבים ששילמו את המקדמה על מנת שתוכל לקזז מחיוביהם את המקדמה אותה שלמו כבר (נספח ח' לכתב התשובה). ועד המושב לא העביר את הפירוט כנדרש ובשל כך נגרם עיכוב במשלוח דרישות התשלום. לפיכך נירשם בדרישת התשלום, כי התושב זכאי לניכוי המקדמה אחרי שתוכח הזכות ושיעורה. אף שלא עלה בידי ועד המושב לשחזר את התיעוד למקדמות הואיל וזה התכלה בשריפה שארעה, נימצא כי כל ששולם הוא סך של כ- 765,000 ₪.

21. העוררים, מנועים ומושתקים מלטעון כי ההיטל אינו חוקי או כנגד אי מתן החלטה מראש וכל יתר טענותיהם בעניין משלוח הודעה, נוכח הסכמת וועד המושב בשמם, לביצוע הפרויקט ובהיותו מעורב בתכנונו. אין גם נפקות לכך שהחלטתה נתקבלה בדיעבד שכן העוררים, למדו עליה מהתנהגות הצדדים בנוגע לפרויקט עובר לקבלתה. יפים הדברים שעה שהעוררים הסכימו לשלם מקדמה ללא דרישה למשלוח הודעה מראש. מה עוד, שהלכה פסוקה היא כי אי משלוח הודעה , אין בו כדי להביא לבטלות ההיטל בפרט בעת שהנישום יודע על ביצוע הפרויקט.

22. בניית קו הביוב נבע מתכתיב של השלטון המרכזי והיווה גם תנאי לאכלוס ההרחבה, תוך איום בנקיטת הליכים פליליים (נספחים ג'-ד' לכתב התשובה) ולא ניתן היה שלא לבצע את העבודות כנטען ע"י העוררים. התנגדות ותיקי המושב לביצוע הפרויקט לא היה לה בסיס שכן המערכת טעונה התאמה למאה ה- 21 (פסקה 46 לכתב התשובה).

23. בעניין טענות העוררים על העלות בפועל של הפרויקט טענה המשיבה:
מכתב סגן ראש המועצה הוא רק אחד ממספר מסמכים פנימיים והסכומים המפורטים בו כפופים לאישור ואין בו בהכרח, משקל מכריע לצורך חישוב ההיטל.
מערכות ההשקיה הן חלק ממתקן הטיהור.
הסכום שנקבו בו העוררים, סך של למעלה מ-5 מיליון אינו הסכום שנדרש ואף סותר את הסכום בו נקבו העוררים בסעיף 3 לכתב הערר.
לגבי הריביות נטען כי אין רלוונטיות לשיעור הריבית בהלוואות אותן היא נטלה וכי דרישתה נעשתה כדין.

24. חוק העזר נבחן כבר במסגרת הליכים קודמים (עמ"נ 240/01, עמ"נ 241/04 ) ונדחו הטענות
כנגד חוקיותו. בנוסף נטען כי דרישות התשלום, עונות על רמת הפירוט הנדרשת לפי סעיף 28 לחוק הביוב.

25. בעניין תושבים חדשים בהרחבה, עוררים 30-36 ו-39 , כבר נקבע בעמ"נ 240/04 דבר זכותה
לגבות היטל מתושב חדש ואין באישוריה לצורך רישום הזכויות , משום ראיה חלוטה לגמר תשלום הניתן לסתירה. האישור שניתן, יכול שיעיד על פירעון חובות שגובשו עד אותו מועד אך אינו מהווה ויתור על יתרת החוב בגין ההיטל. מה עוד, שמתקן הטיהור הותקן לאחר בניית הבתים בהרחבה ורק לפנים משורת הדין ניתן לאותם עוררים אישור אכלוס מבלי לעמוד קודם לכן על פירעון החוב.

26. בעניין העוררים שהתגוררו במושב בעת ההתקנה , 1-29, 37-38 ו- 40-95, טוענת המשיבה כי
הם לא שילמו מאומה בגין ההיטל כי אם ועד היישוב. אין באישור לצורך רישום הזכויות
במקרקעין, משום ראייה על העדר חובות בהתאם לסעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות. בעניין עוררים 74-94 , בעלי משקים חקלאיים, נטען כי חוק הביוב קוגנטי ומחייב תחשיב תשלום היטל לכל בעל נכס, לפי מ"ר ואין ליתן פטור לבעלי הנחלות. מקום בו מצויים שני מבנים בנחלה, החיוב יהא לכל מבנה בהתאם לשטח הקרקע של חצי דונם.

27. בנוגע לטענת השיהוי הוסיפה המשיבה וטענה כי יש לתת משקל לכך שהנזק שיגרם לקופה
הציבורית הוא בסך של מיליוני שקלים בעוד חסרון הכיס לעוררים קטן ואין להם להתעשר על חשבונה מחמת השיהוי. החיוב בהיטל לא היה בגדר "הפתעה" שעה שנשלח לוועד היישוב כבר ביום 16.11.99 מכתב על כך שמדובר באומדן ובמקדמה בלבד.

28. בעניין המגבלה המופיעה בסעיף 4 לחוק העזר טוענת המשיבה כי סעיף 4 (2) בו התנה את ההגבלה, בקבלת מענקים המכסים את יתרת העלות. בעניינה של המשיבה, ניתן לה מענק לקי בלבד. לפיכך, היתרה צריכה להיות מוטלת על העוררים בצירוף ריבית והצמדה כאמור בחוק העזר.

29. הוכחשו המקרים המיוחדים שנטען לגביהם בכתב הערר ונטען כי החיוב נעשה לפי האפשרות
ההנדסית לחיבור הפיזי לביוב החדש ולא על פי מה שנעשה בפועל.
ניהול ההליך:
30. בפתח הדברים יצוין כי הערר, הוגש בחודש מאי 2006 ונשמע בפני שלושה מותבים שונים. עם העברתו מהמותב האחרון, נמצא כי חסרים חברים בוועדה בשל חלוף השנים. רק לאחר הסדרת המינוי לכלל חברי הוועדה, ניתן פסק הדין על פי החומר המצוי בתיק בכלל זה, העדויות שנשמעו בפני הוועדה הקודמת בראשות כב' השופט המנוח בן עטר ז"ל.

31. ביני לביני, ממועד הגשת הערר ועד מועד פסק הדין, בוטל הפרק השלישי בחוק הביוב במסגרת תיקון מספר 7 התשס"ט-2009,שהעוררים תמכו עליו חלק מערעורם (סעיפים 16-39). בסעיף 76 (ג) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010) תשס"ט- 2009 נקבעו הוראת מעבר:
"(ג) הוראות הפרק שלישי לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), כנוסחו לפני ביטולו כאמור בסעיף 75(2) לחוק זה, ימשיכו לחול לאחר תחילתו של חוק זה על רשות מקומית, למעט ההוראות לעניין קביעת אגרות והיטלים בחוקי עזר, וזאת עד שיתקיים לגביה המפורט להלן, לפי העניין:(1) לגבי רשות מקומית בלא תאגיד-נכנסו לתקפם תעריפים שקבעה מועצת רשות המים והביוב לגבי אותה רשות מקומית לפי סעיף 15א(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), כנוסחו בסעיף 75(1) לחוק זה, ואולם הוראות הפרק השלישי האמור בנוגע להגשת ערר או ערעור בשל דרישת התשלום שנשלחה לצרכן לפני מועד כניסתם לתוקף של תעריפים אלה ובנוגע להליכים בקשר לערר או לערעור כאמור.
(2) לגבי איגוד ערים למים או לביוב- נכנסו לתקפם תעריפים שקבעה מועצת רשות המים והביוב לגבי אותו איגוד ערים לפי סעיף 18(ב)(3) לחוק איגודי ערים, כנוסחו בסעיף 71(4)(ב) לחוק זה, ואולם הוראות הפרק השלישי האמור בנוגע להגשת ערר או ערעור, ימשיכו לחול לגבי אותה רשות מקומית בנוגע להגשת ערר או ערעור בשל דרישת תשלום שנשלחה לצרכן לפני מועד כניסתם לתוקף של תעריפים אלה ובנוגע להליכים בקשר לערר או לערעור כאמור.
(3) לגבי רשות מקומית אחרת- חלות לגביה הוראות סעיף 139(ב) לחוק תאגידי מים וביוב".

32. בענייננו, משנעשה התיקון בחוק הביוב לאחר תחילתו של הליך זה ולאור סעיפים 139 (ב) ו-12 לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001, יש להחיל על הערר את הוראות הפרק השלישי. למעלה מן הצורך נוסיף כי כבר נקבע כי סמכות ועדת הערר לדון בעניינים של היטל ביוב קיימת גם לאחר ביטול הפרק השלישי (ע"א (חיפה) 50147-09-12 קהילת ציון אמריקאית נ' עיריית קרית אתא , 23.03.13).
סמכות עניינית:
33. בסיכומיה טענה המשיבה לראשונה, כי יש לסלק את הערר על הסף בהעדר סמכות עניינית לדון בטענות כנגד החלטותיה להתקנת המערכת החדשה וכנגד חוקיות חוק העזר.
העוררים טענו בסיכומי התשובה כי יש לדחות את הטענה בהיותה בגדר הרחבת חזית אסורה.
לגופו של עניין טענו כי הלכה פסוקה כי לוועדת הערר נתונה הסמכות לברר את חוקיות חוק העזר ( רע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח יזום השקעות בע"מ פ"ד נד (4) 481 , להלן- "פרשת יזום").

34. מושכלות יסוד כי על בית משפט לבחון את שאלת הסמכות העניינית בכל שלב, גם אם לא הועלתה טענה בנדון על ידי מי מהצדדים ( ע"א 510/82 רינה חסן נ' יפה פלדמן , 13.06.83; ע"א 4796/95 איברהים חסין אלעוברה נ' איברהים עלי אלעובדה, פ"ד נא (2) 669 ). הגישה, לפיה ניתן לדון לראשונה בשאלת הסמכות העניינית אף בפני ערכאת הערעור ( בג"ץ 2117/99 מנסור נ' בית הדין השרעי לאיזור התיכון, פ"ד נד(1) 211, 214) – צומצמה, זאת למניעת אובדן של זמן שיפוטי יקר במקרה בו מדובר "במקרה גבול בדבר הערכאה המוסמכת לדון בענין" ( ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' סמיר, פ"ד נ(5) 820, 829; רע"א 4472/10 ‏Proneuron Biotechnologies ,Inc‏ נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ׁ, ׁׁׁ6.10.10). כן נקבע כי העלאת טענה באיחור ובשלב הגשת הסיכומים, מהווה חוסר תום לב ( רע"א 11183/02 אבנר כלפה נ' רזיה זהבי , 1.02.04 ; רע"א 4024/14 ‏אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן, 26.04.15 , פסקה 22 לפסק הדין של כב' השופט עמית).

35. בנסיבות בהן הטענה הועלתה בחלוף כ-6 שנים ממועד הגשת הערר ולאור מגמת הפסיקה, דינה להידחות. יתירה מכך, הסמכות העניינית של בית משפט לדון בעניין מסוים, נקבעת על פי מבחן הסעד ( רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר 01.08.2013). הסעד הנדרש, הוא ביטול דרישת התשלום זאת בין השאר, בשל פגמים שנפלו בהליך קביעת ההיטל. הסעד האופרטיבי העיקרי, נתון אם כן בסמכות ועדת הערר לפי סעיף 30 לחוק הביוב. כך גם מצינו בפרשת יזום שקבע: "בפירוש מסגרת הסמכויות של גוף הערר מסתמנת הנטייה לאפשר העלאת כל טענה הקשורה לנושא הנתון להכרעה – בין שהטענה נושאת אופי עובדתי-טכני ובין שהיא בעלת אופי כללי, עקרוני. כך, למשל, מקובלת הגישה כי גוף הערר אינו מוגבל בדרך-כלל לבחינת שאלות הקשורות בגובה ההיטל שהוטל ובדרכי חישובו, אלא עשוי להיזקק גם לטענות בעלות אופי עקרוני, כגון חריגה מסמכות או היעדר סבירות של הרשות המינהלית בקביעת ההיטל, וכן לטענות בדבר פגמים בחוק עזר החל על העניין" (שם, עמ' 494; וראו: רע"א 3993/05 ש.א.ב חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ' עיריית באר שבע, 25.05.06, פסקה יג' לפסק הדין מפי כב' השופט רובינשטיין וההפניה שם לפרשת יזום).

36. מכל אותם טעמים, נדחית הטענה להעדר סמכות עניינית לדון בערר.
שיהוי:
37. בסיכומיה טענה המשיבה, כי יש לדחות את טענות העוררים מחמת שיהוי וחוסר ניקיון כפיים, בהעדר כל מחאה בשעת ביצוע הפרויקט ובעת תשלום המקדמה מה שהביא לשינוי מצבה לרעה בעוד העוררים מתעשרים על חשבונה ונהנים ממערכת ביוב חדשה והשביחו את נכסיהם בגינה.
גם העוררים מצדם, טוענים לשיהוי בהטלת ההיטל ומשלוח הדרישה שיש בו כדי להביא
לביטולו.

38. אין לקבל את טענות המשיבה בעניין השיהוי בעת שהיא עצמה שלחה את דרישות התשלום
באיחור ניכר ממועד תחילת הפרויקט ויש לברר את טענות העוררים, כנגד תוקפה של הדרישה
וסכומה נוכח השיהוי במשלוח הדרישות. עם זאת וכפי שיובא בגוף פסק הדין, נדרשנו
גם להתנהלות העוררים, בעניין הקמת המערכת החדשה מבלי שטענו או הלינו כנגד העיכוב במשלוח הדרישות.
התקנת המערכת החדשה:
39. בפתח הדיון נדרשנו לשאלת סבירות ההחלטה להתקנת מערכת ביוב, נוכח טענתם של חברי המושב הישן, לפיה לא נדרש חיבור של המושב הישן למערכת הביוב החדשה, שהביאה לחיובם בהיטל שלא לצורך ושלא כדין. לדבריהם, במושבים אחרים לא הותנתה התקנת מערכת חדשה, בחיבור המושב הישן אליה.

40. החלטת המשיבה, להקים מערכת ביוב מודרנית למושב בחלקו הישן, היא החלטה מנהלית
סבירה ולא הוכח בראיות העוררים, כי לא היה צורך במערכת החדשה באותו חלק של המושב. אמת, כי לא הוכח מנספחים ג'-ד' לתשובה לערר כי הייתה דרישה בנדון מהמשרד לאיכות הסביבה. עם זאת , העוררים, אלו מבניהם - תושבי המושב הישן, לא הוכיחו כי התנגדות לחיבור המושב הישן למערכת החדשה. לא זו אף זו, מר אבשלום לוי אמר בתצהירו: "לאחר שהחלו עבודות הבנייה בפרויקט ההרחבה, היה צורך למצוא פתרון לסילוק הביוב של פרויקט זה. המושב החל לבחון פתרון של הקמת מערכת ביוב גם " לישוב הישן" במסגרת פרויקט ההרחבה וזאת לנוכח העובדה שקווי הביוב של פרויקט ההרחבה עוברים בתוך הישוב הקיים ( בחלק מהרחובות), ולנוכח הצורך להקים מערכת טיהור לביוב של פרויקט ההרחבה, כאשר התוספת הכספית הנדרשת למערכת שתעניק פתרון לסילוק הביוב לכלל הישוב היא שולית בלבד. עקב כך, החל המושב לבדוק את העלויות הכלכליות של הקמת מערכת הביוב אשר תיתן פתרון גם ליישוב הקיים וגם לפרויקט ההרחבה" (סעיף 6).
בדומה לכך העיד מר לוי כי " זה היה רצון שלנו לעשות ככה" (עמ' 18 שורה 25 9 וכפי שעולה
מפרוטוקול ישיבה מיום 17.8.98 בין נציגי המושב והמשיבה על צורך בזירוז " כניסה לעבודות
ביוב כולל מתקן טיהור" ללא כל הסתייגות בעניין ביצוע עבודות ביוב בחלק הישן של המושב
(נספח ג' לערר ).

41. בנסיבות אלו, לא הובעה כל מחאה בזמן אמת, עובר לביצוע הפרויקט או במהלכו כי אם נימצא כי אותם עוררים הביעו את רצונם להתחבר לקו הביוב החדש. לפיכך, נדחית הטענה כנגד ההחלטה להתקנת קו ביוב חדש במושב על שני חלקיו, הישן וההרחבה.
ההסכם:
42. בחנו את המחלוקת בעניין מהות ההסכם בין בעלי הדין או נציגיהם. אם הוא לסילוק סופי
של ההיטל ולפיכך, דרישות תשלום מעבר למוסכם, אין להן בסיס ומהוות הפרה של ההסכם.
או שמא כטענת המשיבה, ההסכם הוא בעניין שיעור המקדמה להיטל והדרישות לאחריהן,
נשלחו כדין.

43. טוענים העוררים כי ההסכמה לתשלום היטל בגין הפרויקט בסך של 800,000 ₪ היא לתשלום כפי שניתן ללמוד ממכתבו של מר אבידר מיום 13.05.97 אל ראש המנהלת ( נספח ב' לערר, ייקרא להלן-"הסיכום") וכן מסיכומי פגישות בין הצדדים מתאריכים 17.8.98 ו- 19.1.99 (נספחים ג'-ד' לערר). הסכמות אלו, שהושגו עם נציגי המועצה הקודמת, מחייבות גם את מחליפיהם ( סעיפים 33 ו- 36 לסיכומים) ואין בידי המשיבה לחזור בה מהסכמתה בשל טעות ב'כדאיות העסקה', גם אם וככל שהתרשלה בהערכת עלות הפרויקט ( סע' 35 לסיכומים).

44. עוד טענו העוררים כי בידי המושב הייתה הצעה לביצוע הפרויקט בעלות בסך של כ- 2,000,000
₪ בלבד אך בהסתמכם על הבהרות מצד המשיבה לפיהן המושב יישא בתשלום בסך של מיליון
₪ בלבד בגינו שהוסכם שיופחת לסך של 800,000 ₪ , הם נתנו את הסכמתם לביצועו כהצעת
המשיבה אשר אין בידה כאמור לחזור בה מהסיכום.

45. המשיבה מנגד, הכחישה כי היה הסכם בעניין גובה היטל וטענה כי הסכום ששולם מהווה מקדמה על פי אומדן בלבד שגובש לסכום סופי בגמר העבודות ( נספחים ו'-ז' לתשובה לערר; נספח ה' לתצהירו של מר אבדר) ועליהם יש להוסיף את ההוצאות להתקנת מערכת הטיהור.

46. לאחר עיון בתצהירים ובעדויות שנשמעו בפני המותב הקודם, הגענו לכלל מסקנה , כי אין בסיכום משום כריתת הסכם לתשלום של חברי המושב בהיטל בגין הפרויקט בסך סופי של 800,000 ₪ .

47. שכן, מהמסמכים שהוצגו, ולו גם בחלק מהם, עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי לא עסקינן בהסכמות על תשלום סופי עבור ההיטל. כך מצינו בסיכום , כהגדרתו לעיל, של פגישה בין נציגי המושב והמשיבה מיום 13.4.98 ( נספח ה' לתצהירו של אבדר) בו הוסכם על תשלום בסך של 800,000 ₪ וכן נאמר: " הסכום הסופי יקבע לאחר הגשת החשבון הסופי לביצוע הפרויקט".
בדומה לכך, במכתבו של מר אבדר, סגן ראש המועצה ליו"ר ועד המושב מיום 14.3.00 נאמר
ברחל בתך הקטנה: "חשבון סופי של סה"כ חיוב בהיטל ביוב יועבר אליכם בגמר ביצוע התקנת כל המערכת בישוב" ( נספח ו' לתשובה לערר). במכתב נוסף מהמועצה למזכירות המושב מיום 25.12.00 נאמר: "עם גמר החישובים נמציא לכם חשבון סופי בהתאם"(נספח ז' לתשובה לערר).

48. במכתב של מהמועצה למנהלת הביוב מיום 13.5.97, שעותק ממנו נשלח לוועד המושב ( נספח ג' לערר) נאמר כי העלויות של הפרויקט הן לפי " אומדן המתכנן" . לאחריו, הושג הסיכום ואף נשלחו הודעות נוספות המעידות כי התשלום אינו סופי וכי לא הייתה גמרות דעת של הצדדים, לסופיותו.

49. מעבר לכך שלא היה בסיכום משום הסכם בכתב לתשלום סופי, לא הרימו העוררים את הנטל להוכיח כי היה הסכם בעל פה לפיו ההיטל יועמד על סך של 800,000 ₪ בלבד. יתירה מכך, בסיכום נאמר כי "הסכום הסופי יקבע לאחר הגשת החשבון הסופי לביצוע הפרויקט". (סעיף 3) . על כך העיד מר לוי מטעם העוררים: "המשפט הזה הוא חלק מסעיף 3 לאותו סיכום שמדבר על 800,00 ₪ שאנו צריכים לשלם ולא ברור כאן מי צריך לשאת בהוצאה הסופית הזו. אולי זה יבוא מתוך הסכום שיתקבל ממנהלת הביוב. לא כתוב שהסכום הזה ישולם על ידי המושב" (עמ' 21 שורות 6-8) מבלי שהונחה תשתית עובדתית בעדותו ובראיות העוררים לפרשנותו לפיה היתרה, תשולם ע"י המנהלת ולאו דווקא ע"י חברי המושב. אין לכך כל תימוכין בסיכום גופו או בחליפת המכתבים וסיכומי הפגישות לאחריו. כך גם, לא הובאו כל ראיות מטעמם בדבר התחייבות או חבות של המנהלת לשאת ביתרת ההוצאות עבור הפרויקט. בנוסף נשאל העד לוי בעניין נספחים ו'-ז' לכתב התשובה, מסמכים משנת 2000 ( כמובא בסעיף 47 לעיל) לפיהם חשבון סופי יועבר אליהם בגמר ביצוע הפרויקט:
ש. "האם אתה מאשר שהמושב לא שלח שום מכתב הסתייגות לגבי האמור בשני המכתבים האלו"?
ת. " אני רוצה להזכיר שההתנהלות בקשר להתקנת הביוב המרכזי בישוב מטע התחילה בשנת 1997 שאז היה סגן ראש מועצה יגאל אבדר. המכתבים שאתה מתייחס אליהם שלוש שנים לאחר מכן לאחר שמר אבדר לא נבחר לראש המועצה ולא כיהן בשום תפקיד במועצה ולא בכדי ציינו את העניין של הבחירות וההבטחות שהיו בזמן הבחירות. לעצם השאלה ששאלת לא יצא כל מכתב הסתייגות לגבי האמור במכתבים אליהם הפנית אבל ההתעוררות של המועצה לגבי נושא זה החלה בשנת 2000 כשהגיע סגן ראש מועצה חדש שכבר מתנער מכל ההבטחות שהובטחו וכל הסיכומים שסוכמו לפני כן" ( עמ' 21 שורות 18-25).
גרסתו זו של העד וטענותיו לעניין התנערות מהסיכום לאחר הבחירות, אינן מתיישבות עם
הסיכום, ממנו עולה כי גם בתקופת כהונתו של מר אבדר הודע לחברי המושב כי הסכום הסופי ייקבע בגמר הפרויקט.

50. העורר מר אבגי עומת בעדותו עם נספחים ו-ז לתשובה לערר והשיב כי מי שהחליף את מר אבדר שלח את המכתבים מבלי שהבין במדויק את ההסכמים שהוסכמו בעל פה ( עמ' 32 שורות 15-16) זאת כאמור, מבלי שהוכח בראיות העוררים כי היה הסכם כלשהו בעל פה. הסכם, שככל שהיה נעשה בעל פה, יש להידרש לתוקפו כמובא להלן.

51. מר אבדר העיד ואמר כי חברי המושב ידעו שהתשלום בסך של 800,000 ₪ הוא תשלום חלקי ועל החשבון, כפי שהודע לוועד המושב עוד בטרם תחילת ביצוע הפרויקט. בהתאם לכך, הוא הוציא מכתבים לפיהם הגביה היא רק על חלק מההיטל ( עמ' 47 שורות 14-19). קיימת הנחייה של המנהלת לגבות על החשבון, כשליש מגובה ההיטל במזומן ( עמ' 51 שורות 22-23) בהפנותו גם לסעיף 3 לסיכום שקבע מפורשות כי הסכום הסופי יקבע לאחר הגשת חשבון סופי לביצוע הפרויקט ( עמ' 50 שורות 5-6).
לשאלה לעניין הערכה לקויה ובחסר של המהנדס מטעם המשיבה בנוגע לעלות הפרויקט השיב מר אבדר: "לדעתי לא. מהניסיון שצברתי עבדתי עם עוד מהנדסים. מספיק שאת מתחיל לחפור ונתקל בסלע או עתיקה. בביוב שאתה מתכנן אתה מתכנן על מפה אבל שאתה בא לחפור אתה לא יודע מה יש מתחת לאדמה" (עמ' 50 שורות 13-15) וכי האומדן לא כולל את מתקן הטיהור ( עמ' 47 שורה 27). מתקן טיהור השפכים ( מט"ש) " הוא השלב האחרון בביצוע ואז במהלך הביצוע המתכנן היה ממשיך לבצע את העבודה ומתכנן את המט"ש. התקבל אומדן והיו מבקשים מהמנהלת תקציב עבור המט"ש והלוואה ספציפית עבור המט"ש" ( עמ' 48 שורות 5-7) והיפנה לסעיף 1 לסיכום ( עמ' 48 שורות 12-16). טענה זו לא הופיעה בכתב התשובה ואף לא בתצהירו של העד ולפיכך, איננו נדרשים להכריע בה.

52. מר לוי העיד לעניין נספחים ו'-ז' לתשובה לערר ואמר "לא התייחסנו אליהם כל כך מפני שלא היו כתובים פה סכומים שניבהל מהם כמו 5,000,000 ₪. גם אם בסוף היה הבדל קטן בתשלום אז אפשר היה להסדיר זאת. אבל לא ש- 800,000 ₪ יצמח ל- 5,000,000 ₪" ( עמ' 22 שורות 3-5). בכך, יש כדי ללמד כי היטב היה ידוע לחברי המושב ונציגיו כי הסכום אינו סופי ואין בפער בין ההערכה לסכום הסופי שנידרש מהם כדי לשנות מכוונת הצדדים לפיה סך של 800,000 ש"ח שניגבה מהם, אינו מהווה סכום סופי. יפים הדברים שעה שוועד המושב שייצג גם את העוררים מול המשיבה, לא מחה כנגד האמור בסיכום, גם לא בחליפת מכתבים שהייתה לאחר הסיכום , על כך שחשבון סופי יישלח אליהם בהמשך.

53. בהתאם לאמור, נדחית טענת העוררים לפיה הסיכום היה לתשלום היטל בסכום סופי בסך של 800,000 ₪. לאור זאת, לא הופר הסיכום ע"י המשיבה בדרישתה לתשלום היטל ביוב מעבר לתשלום האמור ששולם לה.
לפיכך ובהיעדר הסכם או סיכום מחייב לתשלום סופי, נידחות טענות העוררים לחזרה ממנו בשל ' כדאיות העסקה'.

54. לעניין אפשרויות אחרות להתקנת מערכת הביוב החדשה, לא הובאו ראיות לדרישה של העוררים לביצועה בדרך אחרת כי אם הוכחה הסכמת וועד המושב לביצועו כהודעת המשיבה ללא עוררין מצדו בהיותו מייצגם. מה גם, שלא הוכח בראיות העוררים כי החלופות לביצוע מחירן היה מגיע לעלות נמוכה מהעלות של הפרויקט.
חוקיות ההסכם:
55. למעלה מן הצורך, לאור הקביעה לפיה לא נכרת הסכם לתשלום סופי, בחנו את שאלת חוקיותו ותוקפו של הסכם, ככל שהיה נכרת לתשלום סופי כאמור. טענת אי החוקיות, נסמכת על שני טעמים: האחד, כי ההסכם אינו חוקי או נעשה בחוסר סמכות מאחר והוא נוגד את סעיף 203 לפקודת העיריות. השני, על היותו הסכם בלתי חוקי מאחר והוא נוגד את הוראות חוק העזר.

56. סעיף 203 לפקודת העיריות קובע :
"(א) חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר..".
בע"מ 5666/09 עיריית פתח תקווה נ' ישיר איי.די. אי חברה לביטוח בע"מ (21.06.11 , להלן-
"פרשת פתח תקווה") נקבע כי הסכם בו התחייבה העירייה לתת הנחה בארנונה שלא על פי סעיף 203 לפקודת העיריות, אינו חוקי ( שם, פסקה 9). כך גם מצינו, בפסק הדין מפי כב' השופט דנציגר בע"א 3005/11 קריסטל מוצרי צריכה בע"מ נ' עיריית באר שבע , 04.06.2013: "דרישה זו פורשה בפסיקתו של בית משפט זה כדרישת צורה מהותית קונסטיטוטיבית ולא דרישה טכנית ראייתית, ונקבע כי חוזה שאינו מקיים את דרישת הצורה המהותית הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות יסווג כחוזה בלתי חוקי [ ראו: ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עירית ירושלים [ פורסם בנבו] (22.1.2009), פסקאות 23-21 לפסק דינה של השופטת מ' נאור והאסמכתאות הנזכרות שם ( להלן: עניין בית הרכב)]. לפיכך, בהיעדר החתימות הדרושות, החוזה שלפנינו נטול תוקף משפטי. תכליתה של דרישת הצורה הפורמאלית הקבועה בסעיף 203( א) לפקודת העיריות היא להגן על שלטון החוק ועל חוקיות המינהל. יסודה בצורך להבטיח כי האינטרס הציבורי נשמר כהלכה. היא יוצרת מגנון בקרה ופיקוח על התחייבויות כספיות שנוטלות על עצמן רשויות מקומיות. היא אף נועדה לקדם, בדומה לדרישות צורה אחרות המהוות תנאי לתוקפו של הסכם, וודאות משפטית וצמצום התדיינות שיפוטי" (פסקה 19).

57. בענייננו, לא נחתם הסכם כלל ובפרט לא בהתאם לדרישת סעיף 203 לפקודת העיריות, בהיעדר חתימות וחותמת של המועצה כנדרש, מה שמעיד על היותו בלתי חוקי ועל בטלותו מחמת זאת. משנשאל העד לוי בשאלת חוקיות הסיכום, שנחתם רק ע"י סגן ראש המועצה ללא אישורו של הגזבר וראש המועצה וללא חותמת העירייה, השיב כי "היו תקופות שמספיקה היתה חתימה של מנהל מח' פיתוח או סגן ראש המועצה" ( עמ' 20 שורות 6-15 ) ללא כל ראייה בתמיכה לכך זו וללא כל יסוד , על פי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית כאמור.

58. היבט נוסף לאי החוקיות של ההסכם, הוא בהיותו נוגד את הוראות חוק העזר.
בע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה (27.06.11) (להלן- " פרשת דירות יוקרה") נקבע כי אין בידי רשות מקומית להתקשר בהסכם עם יזם, לביצוע עבודות פיתוח תמורת ויתור על היטלי פיתוח, כולם או מקצתם. גביית היטלי חובה " מותנית ומתוחמת להוראות החוק המתאימות. סמכות זו אינה נתונה לשיקול דעת הרשות, ואין בכוחה להתנות על סמכות זו בהסדרים הסכמיים. סטייה של רשות ציבורית מהוראות הדין באשר לגדריהם של תשלומי החובה פוגעת פגיעה קשה ביסודות שלטון החוק". עוד נקבע , כי אין לתת הנחות או פטורים אלא על פי חיקוק ( פסקאות 38 , 64-67 לפסק הדין, שם ) ובהתאם לסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה הקובע:
"לא ניתן לשנות את שיעורי תשלומי החובה אלא בחוק או על פיו. בכלל זה, לא ניתן לתת הנחות, פטורים, והקלות למיניהם בתשלומי החובה אלא אם יש יסוד לכך בחוק או בחיקוק מכוחו".
בכך, יש כדי להגשים את תכלית החוק בשמירה על " עקרון השוויון, ובחשש כי הקלה עם האחד תביא עמה הכבדה על האחר, ואף פגיעה בקניינו" (שם, פסקה 66 ). בקשה לדיון נוסף בפרשת דירות יוקרה נדחתה בדנ"א 5547/11 צבי גור אריה נ' דירות יוקרה בע"מ, 04.01.12). יפים הדברים לעניינינו, להבטחת שמירה על יסודות שלטון החוק להימנע מהסכמים להפחתה מההיטל ולהבטחת שמירה על עיקרון השוויון בין כלל חברי המושב ( על החלת הלכת פרשת דירות יוקרה על הסכמים מוקדמים לה , ראו: ה"פ 11- 50755-11 לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ נ' עיריית לוד, 21.04.16, מפי כב' השופט ע' גרוסקוף, פסקה 18).

59. לפיכך , אילו הוכח כי נכרת הסכם בין הצדדים, הריהו חוזה בטל בהיותו חוזה בלתי חוקי בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים ( חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן-"חוק החוזים"). בנסבות אלו ובהתאם לסעיפים 21 ו-31 לחוק החוזים, היה מקום להורות על קיזוז תשלומי העוררים למשיבה מחיובם עבור ההיטל, אילו מצינו כי נחתם הסכם לתשלום סופי.
פגמים בחיוב ההיטל:

60. סעיפים 16, 17 ו-28 לחוק הביוב קובעים כללים פרוצדוראליים הקשורים לחיוב בהיטל. לפיהם, על הרשות המקומית להחליט על ביצוע עבודות תשתית; לשלוח הודעה לבעלי הנכסים שהמערכת אמורה לשרת אותם ולאחר מכן, לשלוח דרישת תשלום.

61. אין חולק כי החלטת המועצה על ביצוע העבודות להתקנת מערכת ביוב חדשה, התקבלה רק ביום 31.05.00. קרי: כ-3 שנים לאחר תחילת הטיפול לביצוע הפרויקט (נספח ט' לערר). עוד מוסכם כי לא נמסרה הודעה מטעם המועצה לעוררים על עבודות תשתית למערכת ביוב חדשה, עובר לתחילת ביצוע הפרויקט. בהתנהלותה בדרך זאת, לא מילאה המשיבה אחר הוראות חוק הביוב.

62. עם זאת, ההפרה אינה מהותית ואינה מבטלת את עצם החיוב בהיטל. כך מצינו בע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת – גן בע"מ (15.11.00) (להלן-"פרשת מנחמי") שקבע: " כי שאלה רלוונטית יותר הינה אם הפרתה של חובת ההודעה היא הפרה מהותית אם לאו. הפרה תהא מהותית, בין השאר, אם הפעולות שאותן היה המינהל הציבורי צריך לנקוט והוא לא נקט היו עשויות להשפיע על תוכן החלטתו. "השאלה החשובה היא אם סביר להניח כי הפגם השפיע על ההחלטה שונה באופן מהותי". אכן, גם הפרה לא מהותית הפרה היא. אך לא כל הפרה של הוראות החוק מובילה לביטול החלטת המנהל. עלינו להבחין בין חובתה של הרשות המינהלית לבצע פעולה פלונית לבין התוצאות הנובעות מאי-ביצועה של אותה פעולה. עלינו להבחין בין הפרת הכלל לבין הסעד בגין הפרתו. עוד יצויין כי גם הפרה משמעותית עשויה שלא להביא לבטלות הפעולה המינהלית אם הפגיעה בתכלית החוק כתוצאה מביטול הפעולה שאינה שקולה כנגד הפגיעה בתכלית החוק כתוצאה... אציין, כי גם אם היה נגרם לחברה נזק- כגון שהוציאה הוצאות בשל אי ידיעתה על דבר התקנת הביוב הממשמשת ובאה – יתכן שהסעד הראוי לא היה ביטול הפעולה של העירייה, אלא הטלת חובת תשלום פיצויים על העירייה לחברה בגין ההוצאות המיותרות שבהן נשאה" (פסקה 4 לפסק הדין של כב' הנשיא ברק). המשמעות של ההודעה פרוצדוראלית בלבד ולכן, היעדרה לא גורע מסמכות העירייה לגבות היטל ( ע"א 380/86 אילנה ושלמה נעים נ' עיריית תל אביב- יפו, 04.10.89 ; ובספרו של עופר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות ( מהדורה שלישית, 2016), עמ' 322 (להלן- "שפיר"); עמ"נ ( י-ם) 240/04 מועצה אזורית מטה יהודה נ' משה בניטה ו- 41 אחרים 21.04.2005, להלן- "עמ"נ בניטה").

63. יפים הדברים מדין קל וחומר בנסבות בהן, היטב היה ידוע לעוררים שבפנינו, באמצעות נציגיהם - חברי ועד המושב, על החלטתה של המשיבה, להתקנת מערכת חדשה ומשהתקיימו ביניהם פגישות בנוגע לביצוע העבודות והתשלומים בגינן. לפיכך, אין העוררים פטורים מתשלום ההיטל למרות אי משלוח הודעות כדין ובמועד ע"י המשיבה לעוררים.

64. חובת משלוח דרישת תשלום מפורטת נקבעה בסעיף 28 לחוק הביוב:
" ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום
ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות". הוראה זו היא תנאי מהותי לחיוב בהיטל ( ע"א 2939/93 המועצה המקומית ראש העין נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ ,18.8.96). עם זאת גם אם נפל פגם בדרישת התשלום, אין בכך כדי לבטל את החיוב ( פרשת מנחמי, פסקאות 5-6; שפיר, עמ' 331-334).
ברע"א 2088/09 עיריית מגדל העמק נ' א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, 06.05.09 קבע
כב' השופט רובינשטיין: "אין חולק - והדבר בא לידי ביטוי גם בלשון סעיף 28 לחוק הרשויות
המקומיות ( ביוב), תשכ"ב - 1962 שצוטטה - כי על הרשות לבסס את הקשר בין ההיטל הנדרש לבין הוצאותיה; לחשיבות חובה זו, היורדת לשורש חוקיות ההיטל, ראו עע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' צרפתי ( לא פורסם). ההיטל נועד לכסות הוצאות אמיתיות; "תחשיב מוטעה המביא לגביית תשלומים העולים על הנדרש למימון השירות, הופך את התשלומים העודפים למס, שהעירייה אינה מוסמכת כאמור להטילו" (ע"א 2062/02 ארגון הקבלנים והבונים חולון נ' עיריית חולון ( לא פורסם) - השופטת דורנר; ראו גם ע"א 263/78 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לג(1) 757). מסיבה זו - במקרים המתאימים - יכול תושב להעמיד למבחן את נכונות התחשיב והרשות תהיה חייבת לנמק את דרישתה. בנסיבות אלה לא תוכל הרשות להישען על חזקת תקינות ההליך המינהלי בלבד" (פסקה ח).
הנה כי כן, גישת הפסיקה היא כי הרשות אינה יכולה להישען על חזקת התקינות ועליה להוכיח את הבסיס לדרישת תשלום ההיטל. בה בעת, "אין בכך כדי להצדיק את שחרורה של החברה מחובת תשלום ההיטל. במקביל, אין בכך כדי לשלול מהחברה את זכותה לתקוף את ההיטל שהוטל עליה בפני ועדת הערר" ( פרשת מנחמי, פסקה 6 לפסק הדין של הנשיא ברק).

65. טוענת המשיבה, כי דרישות התשלום שהוצאו על ידה, מפורטות דיין. שכן, הן כללו את פרטי הנכס, השטח לחיוב במ"ר, תעריף למ"ר , הסכום לתשלום וזכות ערר וכי אין חובה לפרט את סכום ההוצאות, הריביות וחישובן. זאת הואיל ואלה פורטו בתחשיב שאין כל צורך לצרפו לדרישות ואף נרשמה בהן הערה על אפשרות עיון בתחשיב במועצה ( סעיף 67-68 לסיכומים). בסיכומי התשובה טוענים העוררים כי תחשיב ההיטל, לא מפרט את ההוצאות שהוצאו בפועל, עלויות מימון, סכום המענק, סכומים ששולמו בפועל מה שמביא לפסילת ההיטל בשל פגמים מהותיים בדרישה.

66. בנסיבות בהן הרשות העמידה את תחשיב ההיטל לעיון התושבים, לא מצאנו כי נפל פגם בדרישה המביא לביטולה. (ראו: שפיר, עמ' 336). בכך, אין כדי לייתר את בחינת התחשיב גופו, אם הוא עומד ברמת הפירוט הנדרשת בחוק ובשאלת חזקת התקינות של הרשות המקומית שיבחנו להלן.
חוקיות חוק העזר:
67. טוענים העוררים כנגד חוקיות חוק העזר הואיל והיה על המשיבה לתקן חוק עזר בהתאם לסעיף 17 לחוק הביוב, כך שתהיה התייחסות לכל ישוב בתחום המועצה, בנפרד בעניין התקנת מערכת ביוב. בנוסף נטען כי יש להתחשב בעלות המוערכת הכוללת של הפרויקט לרבות שלביו. היעדר אותם פרטים מהווה פגם מהותי בחוק העזר ולבטלותו כמו גם לדרישה מכוחו ( בהפניה לבש"א 3303/01 סילביה שטרול ואח' נ' מועצה אזורית מטה יהודה , 25.10.04 להלן-"פרשת שטרול", סעיפים 52-56 לסיכומי העוררים).
כנגד זאת טוענת המשיבה, כי לא סביר להתקין חוק עזר עבור כל ישוב בנפרד ודי בכך שנקבע
בחוק כי ייערך תחשיב יישובי לקביעת תעריף ההיטל , באבחנה בין היישובים אם מתקיימות
נסיבות שונות ( סעיף 186 לסיכומיהם). בנוסף נטען כי עומדת לה חזקת התקינות כי התחשיב
שהוכן על ידי מומחים מטעמה נעשה כדין. על מנת שוועדת הערר תתערב בו על העוררים להוכיח כי הוא לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לדידה, התחשיב שנעשה ע"י מר צבי קוסוור מטעמה נערך כדין ובהתאם להוראות חוק העזר ואין לבטל את החיוב שנקבע בהתאם לו.

68. בפתח בחינת חוקיות חוק העזר, יוער ויוטעם כי היטל, בשונה מדמי השתתפות, צופה פני עתיד.
דמי השתתפות, שרשויות מקומיות נהגו בעבר לגבות עבור ביצוע עבודות תשתית, נועדו לכסות את הוצאותיהן בהתאם לחלק היחסי של כל נכס מכלל הנכסים הנהנים מאותה התשתית. שונים הדברים בדרישה לתשלום היטל, שנעשה לפי תעריף קבוע שנקבע מראש בחוק העזר על פי הערכות ואומדנים שעושה הרשות המקומית ובקביעת החלק היחסי שישלמו בעלי נכסים. עמד על כך כב' הנשיא ברק בפרשת מנחמי: "דמי השתתפות משולמים בגין הוצאות שכבר הוצאו למימון פרויקט ספציפי שהנישום נהנה ממנו. שיעור דמי ההשתתפות נקבע בדיעבד, לאחר שהוצאו ההוצאות. לעומת זאת היטל משולם גם למימון הוצאות עתידיות. שיעור ההיטל נקבע מראש, בהסתמך על הערכות ועל תחשיבים של ההוצאות הצפויות" ( שם, פסקה 8; ע"א 1711/02 עיריית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון, נח(5) 933 , להלן- "פרשת עיריית חולון", עמ' 942; עע"מ 11646/05 ‏ מרכז השלטון המקומי בישראל נ' משה צרפתי, 5.9.07, פסקאות יא' - יב' לפסק הדין של כב' השופט רובינשטיין).
בחיוב התושבים בהיטל ולא בדמי השתתפות, עשויה הרשות המקומית לצאת נפסדת בהינתן כי הוצאותיה לביצוע העבודות היו גבוהות מהאומדן וההערכה שנקבעו מראש על ידה, בהיות ההיטל צופה פני עתיד. לפיכך, האפשרות בידה לעדכן מדי תקופה את התעריף על מנת להבטיח קיומה של זיקה בין תעריפי ההיטל לעלות ביצוע התשתיות ( שפיר, עמ' 132).

69. החיוב שבמחלוקת המונחת לפתחנו הוא בנוגע להיטל. היטל, שדרך חישובו נקבעה בתוספת
הראשונה על פי חלופות בנוסחאות שונות לפי העניין , כמובא להלן:

70. חוק העזר, לא קובע מהו שיעור ההיטל ( ראו רכיבים A ו-C בנוסחאות לעיל) למעט לעניין היטל ביוב מחוץ לישוב ( כמובא בסעיף 4 ( ב) לתוספת השנייה) שאינו מעניינינו. סעיפים 1 ו-4 לחוק העזר המפנים לטבלאות שבתוספת לצורך קביעת שיעור ההיטל, נעדר מהן תעריף נקוב להצבתו בנוסחה על מנת לחשב את גובה ההיטל. שפיר בספרו , נידרש לחוקי עזר כדוגמת החוק של המשיבה המונח לפתחנו בערר זה והעיר כי חוקים כגון זה לקו בעבר ב"מחלת ילדות" (עמ' 1247). זאת עקב התקנתם על פי נוסחה אריתמטית " המחלקת את סך ההשקעות בביוב במספר תושבי המועצה שנכסיהם מחוברים למערכת הביוב הציבורית". חיוב בדרך זו, אינו כמצוות סעיף 18 לחוק הביוב שתכליתו להפסיק את שיטת הגבייה בדרך של דמי השתתפות וחיוב בהיטל על פי תעריפים למ"ר של קרקע והבנוי עליה.

71. הנוסחה בחוק העזר שבפני, התבררה כבר בפרשת שטרול ונקבע כי ההיטל ייקבע לפיו לפי שיעור ההוצאה בפועל ולא על פי אומדנה עובר לביצוע העבודות ( פסקאות 16 ו-19). בפסק הדין בפרשת שטרול בוטלו חלק מהדרישות לתשלום ההיטל בשל פגמים אחרים שנפלו בהן ולא מחמת היעדר תעריף בחוק העזר. בדומה לכך מצינו בפרשת בניטה, עמ"נ 240/04 מועצה אזורית מטה יהודה נ' בניטה ואח' (24.4.05) שם נקבע כי אין לבטל את הדרישות להיטל לתושבי המושב אף שנפלו פגמים בהתנהלות המועצה בנוגע להן שאינם בגדר הפרה מהותית שתגרור אחריה את ביטולן. עוד נקבע, כי על וועדת הערר לחזור ולדון בערר בבחינת התחשיב שנעשה לפי הנוסחה שנקבעה בתוספת הראשונה לחוק העזר ( פסקאות 49 ו-52 לפסק הדין).

72. בנסיבות אלו, אף שחוק העזר פגום, בהיעדר תעריפים לחישוב ההיטל כי אם נוסחאות לחישובו בהתאם לעלות העבודה הספציפית בגינה הוטל, אין לבטל את ההיטל מעיקרו. אין לעוררים להינות מהפרויקט על חשבון המשיבה והקופה הציבורית אך, בה בעת, יש להבטיח כי החיוב נעשה על פי תחשיב מדויק הכולל אך ורק רכיבים שהיא מוסמכת לכלול בו. יפה לעניין זה האמור ברע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4)481; 495-496 על בחינת היטל במסגרת ערר: "הביקורת בהשגה או בערר נערכת על-פי רוב כדיון מחדש ומאפשרת מתן החלטה אחרת במקום זו שניתנה על-ידי הרשות המקורית. באופן כזה רשאית הרשות הדנה בהשגה להעמיד את שיקול-דעתה במקום שיקול-דעת הרשות המקורית, וזאת, כל עוד אין מתפרשת כוונה אחרת מהחוק המיוחד החל על העניין ( ראה זמיר בספרו הנ"ל, עמ' 650-651)"; עמ"נ ( י-ם) 204/02 מועצה אזורית מטה יהודה נ' בניטה, 16.10.02, מפי כב' השופט קמא , פסקה 27 ).

בקביעה זו, יש משום איזון בין עוצמת הפגם בחוק העזר ומהותו ובין הפגיעה והנזק שייגרמו למשיבה בנשיאה בעצמה בעלויות התקנת מערכת הביוב החדשה ממנה. שכן, בחינה מדוקדקת של התחשיב אף שהיה מקום למנוע את הצורך בה ככל שהיה נקבע התעריף בחוק העזר, תבטיח שלא ייגבו מהעוררים סכומים ביתר. מנגד, העוררים לא יתעשרו על חשבון הקופה הציבורית מהתשתיות החדשות מהן הם נהנים ( ע"א ( י-ם) 5068/03 עיריית ירושלים נ' מיכה ואסתר שיקלר, 23.03.05; ובפרשת מנחמי ) מה שעשוי שיהיה ככל שהיינו מורים על ביטול ההיטל מעיקרו בשל פגם בחוק העזר.
החייבים בהיטל:
73. סעיף 16 לחוק הביוב קובע כי: "החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי כל נכס שהביוב ישמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או לקניה..".
בעל הזכויות בנכס הוא הנהנה העיקרי מהתקנתה של מערכת הביוב ועל כן, הוא אמור לשאת במימונה. עם זאת, נדרשנו לשאלת החיוב, כלפי מי הוא, מקום בו התחלפו הבעלים.
בענייננו, עוררים 30-36 ו- 39 (להלן-"התושבים החדשים") רכשו את הזכויות בבתים במושב בשנת 2003 ( סעיף 14 לתצהירו של מר אבשלום לוי) בעוד העבודות, הסתיימו כבר בשנת 2002 ( וראו גם סעיף 25 לתשובה לערר).
יוער כי המשיבה, שינתה מגרסתה כפי שהובאה בתשובתה לערר וטענה בסיכומיה ( סעיף 140) כי סיום העבודות היה בשנת 2003. טענה זו דינה להידחות משלא נטענה בכתב התשובה ובהיעדר ראיות בתמיכה לגרסתה החדשה. לפיכך אנו קובעים כי ביצוע הפרויקט הושלם בשנת 2002.

74. המחלוקת היא בעיקרה על פרשנות הביטוי שבסעיף 16 לחוק הביוב : " ישמש אותו". זאת בעוד העוררים , התושבים החדשים, טוענים כי הבעלים הקודמים של הבתים צריכים לשאת בהיטל ולא הם. שכן, הביטוי נסוב על הנכס עצמו ולא על בעליו שייהנו מהביוב ( פרשת שטרול, סעיף 27).
המשיבה טוענת מנגד, כי המבחן צריך להיות על פי זיקת ההנאה הגבוהה לתשתית ופוטנציאל החיבור. מערכת הביוב והמתקן הטיהור שהותקנו, נועד לשרת את אותם עוררים והם, הנהנים הישירים והעיקריים מהם. לכן, הם חייבים בהיטל.

75. לצורך הכרעה בשאלה מיהו בעל הנכס החייב בתשלום היטל, לא די בבחינת זיקת ההנאה למערכת הביוב הנלמדת מהביטוי " ישמש" בחוק כי אם יש לבחון מהו מועד התגבשות החיוב.
המשיבה טוענת כי בשנת 2003 טרם היה פוטנציאל חיבור לבתים ולכן, גם לא הייתה זיקת
הנאה בהפנות לפרשת בניטה שם נקבע: "די בפוטנציאל של חיבור הנכס למערכת הביוב על
מנת לגבש את ההצדקה בחיוב היטל" (פסקה 31).

76. פרשנות זו, אינה עולה בקנה אחד עם חוק הביוב. שכן, בהתאם לשיטתה של המשיבה יימצא,
כי אין לחייב בהיטל אלא בתום ביצוע העבודות. ולא היא, לפי הוראות חוק הביוב הקובע כי
היטל צופה פני עתיד ולא מוטל בדיעבד. דרישת התשלום, יכולה וצריכה הייתה להישלח
לתושבי המושב וההרחבה עם תחילת העבודות ולאחר חקיקת חוק העזר ולא לאחר המתנה
בת מספר שנים עד לגמר הפרויקט. בהתאם לכך, זיקת ההנאה לצורך החיוב, אין משמעותה
כי על מערכת הביוב להיות מוכנה במועד הדרישה, כי אם לכך שקיימת צפיות להשלמתה
ולהנאה של בעל הנכס ממנה.

77. קביעתה של כב' השופטת צור בפרשת בניטה, נוגעת למצב בו " בעל הנכס הקודם" הוא המנהל או החברה לפיתוח. במצב זה, בו טרם בוצעה בנייה במקרקעין לגביו נקבע כי "אין הצדקה שהרשות תראה בבעלי הקרקע נישום החייב בתשלום היטל הביוב, שהרי במקרים אלה זיקת ההנאה רחוקה ולעיתים תיאורטית בלבד" ( שם, פסקה 39). שונים הדברים, מקום בו המקרקעין בנויים והמערכת עתידה לשמש את הנכס הבנוי בהם עובר לביצוע הפרויקט. לצורך החיוב בהיטל, די בכך כי קיים פוטנציאל לחיבור למערכת החדשה, המשליך גם על שוויו של הנכס לרבות על מכירתו ע"י הבעלים משאושר והחל כבר ביצוע הפרויקט.
בדומה לכך מצינו בפרשת שטרול על הקושי הטמון בשיהוי של המועצה במשלוח דרישות לתשלום היטל, לצורך הקביעה מיהו החייב בו , במקרה בו התחלפו הבעלים: "טול לדוגמא מקרה שבו ראובן הינו הבעלים של נכס ביום קבלת החלטה של הרשות המקומית על התקנת ביוב. הרשות מעכבת משלוח הודעה על החלטה לבעלי הנכסים עד אחרי שראובן מוכר את הנכס לשמעון. שמעון מוכר את הנכס ללוי לפני קבלת דרישה לתשלום היטל. לוי מקבל את הדרישה לתשלום אך בסמוך לאחר מכן, מוכר את הנכס ליהודה. אם נאמץ את הפירוש הראשון שהוצע לעיל, יכול כל אחד משלושת הבעלים הרשומים להתנער מחובת מימון ההיטל בטענה שהביוב לא ישמש אותו. גם הבעלים האחרונים יכול לטעון שאינו מחויב בהיטל משום שהקודמים לו השתמשו בביוב לפניו או שבעתיד ימכור אף הוא את הנכס" ( שם, פסקה 27).

78. בהתאם לחוק הביוב לאחר שהרשות המקומית החליטה על הקמת מערכת ביוב , שלחה הודעה על ההחלטה כחוק והתקינה חוק עזר, אי אז עליה לשלוח דרישות תשלום.
סעיף 28 לחוק, לא קובע מהו המועד למשלוח הדרישה לתשלום ובדומה לכך, אין בסעיף 3 לחוק העזר הוראה בנדון כי אם נקבע: "בעל נכס שנמסרה לו הודעה כדין על התקנתו של ביוב שישמש אותו נכס, ישלם למועצה היטל ביוב לכל שלב, בשיעור הקבוע בתוספת הראשונה ובתוספת השנייה, ובלבד שאי קבלת הודעה לא תפטור את בעל נכס מתשלום ההיטל". שפיר , עומד על קושי זה בספרו: "ראוי וניתן להטיל לראשונה ב"נקודת האל חזור" של התקנת קטע התשתית הרלוונטי. כלומר המועד הראשוני להטלת החיוב בהיטל הוא מועד ביצוע העבודות להתקנת התשתית...שבו יוצא העניין מגדר משאלת לב, שאיפה או תכנון עתידיים והופך למציאות שהרשות המקומית מתכוונת, ומחויבת, ליצור ולקיים. על יסוד זה ניתן לטעמנו להטיל את ההיטל בעת שהושלמו עבודות תכנון הביצוע" ( עמ' 284).
לאחר שבחנו את הדברים ולאור התכלית של ההיטל, כאמצעי מימון לביצוע הפרויקט הצופה פני עתיד, בשונה מדמי השתתפות שנהגו עד לחקיקת חוק העזר, המועד לגיבוש החבות הוא עם תחילת ביצוע העבודות. נכון הדבר בפרט משלא הוכח קיומם של מניעה או קושי , למשלוח הדרישות במועד מוקדם מזה.
המשיבה, לא יישבה את השיהוי במשלוח הדרישות רק בחלוף מספר שנים מתום ביצוע הפרויקט. יתירה מכך, המשיבה , אשר הייתה ערה לצרכי המימון לפרויקט, מיהרה לחייב ולגבות מהתושבים מקדמה על חשבון ההיטל. בכך, יש כדי לחזק את הקביעה בעניינם של התושבים החדשים, הפטורים מתשלום ההיטל. בהתאם לכך, משהוכח כי עוררים 30-36 ו-39 רכשו את הנכסים במושב לאחר שבוצע כבר הפרויקט והותקנה מערכת הביוב החדשה, הרבה לאחר תשלום המקדמה ע"י יתר העוררים וחברי מושב אחרים בהתאם לסיכום משנת 98', שהם לא היו חלק ממנו.

79. לאור זאת, מתקבל הערר של עוררים 30-36 ו-39.
תשלומי כפל:
80. סעיף 27 לחוק הביוב קבע כי: "בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת ביוב, לא יחוייב עוד בעל הנכס בהיטל לגבי השלב שעליו שולמו, בין שהביוב נרכש על ידי הרשות המקומית ובין שהותקן על ידיה שנית".

81. לאור כל האמור, אנו קובעים כי התשלומים ששלמו העוררים לפי הסיכום אינם בגדר " דמי השתתפות" כי אם מקדמה על חשבון ההיטל , למרות הפגם שנפל בגבייתה.
משכך, זכאית הייתה המשיבה להטיל היטל ביוב על חברי המושב אף שהיה עליה לקזז ממנו את המקדמה ששולמה כבר בהתאם לסיכום, על מנת למנוע את התעשרותה בגבייה בכפל.

82. משלא נעשה קיזוז של המקדמה, דין טענת העוררים בנדון להתקבל. בהתאם לכך, יופחתו מההיטל, תשלומי המקדמה ששולמה על פי הסיכום משנת 98'.

83. עוד טענו העוררים 1-29, 37-38 ו- 95 כי אין לחייבם בהיטל משניתן להם אישור על היעדר חובות מהמשיבה עובר לקבלת האישור לבנייה בשטח ההרחבה.
המשיבה טענה מנגד כי לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, יש להציג אישור על היעדר חובות לצורך רישום נכס בפנקסי המקרקעין. אישור כזה ניתן לעוררים אלה לצורך רישום זכויות , מבלי שהיה בו משום ויתור מצידה על ההיטל שעה שהעוררים ידעו כי התשלום היווה מקדמה בלבד ולא לגמר חשבון. אף אם העוררים הסתמכו על אותו אישור, יש להעדיף את האינטרס הציבורי בגביית ההיטל ומניעת הכבדה על יתר תושבי המועצה באי גביית יתרת ההיטל מהעוררים ( סעיפים 169-173 לסיכומי המשיבה).

84. העוררים, לא צירפו מסמכים מהם ניתן לראות מתי קיבלו את האישור בדבר היעדר חובות. כפעל יוצא לא הוכיחו אם במועד קבלת האישור, התגבש כבר החיוב וכי היה בידיהם ללמוד ממנו על גמר חשבון בעניין ההיטל. מה גם, שהתחשיב נערך שנים לאחר ההחלטה על ביצוע הפרויקט והשלמתו. בנסבות אלו, ככל שהמשיבה היתה מונעת מתן אישור לצורך הסדרת הזכויות עד למשלוח הדרישה להיטל או עד גמר הפרויקט, היה בכך שום חוסר תום לב מצדה. לאור זאת, לא הוכחה ההסתמכות של העוררים על האישור משל היה בו משום פטור מהיטל או מיתרת ההיטל. כי אם, נימצא שהאישור ניתן להם רק על מנת שלא לעכב את הבנייה בשטח ההרחבה, ללא ויתור של המשיבה על ההיטל אותו עליה לגבות לפי הדין.

85. נוכח האמור נדחות טענות העוררים בסוגיה זו.
תחשיב ההיטל:
86. התחשיב נשוא הערר נערך על ידי מר צבי קוסוור, המומחה מטעם המשיבה בשנת 2004. קרי: כשנתיים לאחר סיום ביצוע הפרויקט. על כך העיד מר אבדר: "דרישות להיטל ביוב נשלחות לאחר שמסיימם את הביוב באותו ישוב ויודעים מה העלויות ואז מתארגנים לשלוח דרישות" ( עמ' 45 שורות 28-29). העד אבחן בין מועצה לעירייה באומרו: "לגבי היישובים הוותיקים ששם אנו עושים את הביוב אחרי שהאנשים כבר מתגוררים בשונה מהמצב בעיריות ובהרחבות. בעיר הביוב מחכה לתושב ואז יודעים כמה עלה" ( עמ' 51 שורות 13-15).

87. אבחנה זו, אין לקבל אותה שכן היא חוטאת לתכלית של ההיטל כ " צופה פני עתיד" ובשונה מדמי השתתפות, הנקבעים בדיעבד ( כמובא בחוק הביוב וראו גם סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה). עם זאת, בדומה לפגמים אחרים שנפלו בהתנהלות המשיבה בדרישתה להיטל, אין בתחשיב שנעשה בדיעבד כדי לאיין את הזכות לגבייתו ולמניעת התעשרות של העוררים מהפרויקט על חשבונה.
יפים הדברים בנסבות שבפנינו בהן היה סיכום עם וועד המושב כנציג של העוררים על גביית מקדמה ותחילת ביצוע הפרויקט עובר לעריכת התחשיב. פרויקט, שהשביח את הנכסים של העוררים ומקים חבות בהיטל, שסבירותו נבחנת במסגרת הערר. "בית-המשפט יימנע ככלל מלהתערב בשיקול-דעתה או בהחלטותיה של הרשות, והוא אך בוחן את ההחלטה העומדת לביקורת ומבקש להשתכנע כי החלטה זו נופלת במתחם הסבירות" ( פרשת עיריית חולון, פסקה 10). עוד מצינו בת"א (י-ם) 4076/02 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ' עיריית ירושלים (14.12.08) שם נקבע כי בית המשפט יתערב בשיקול הדעת של הרשות, מקום בו נמצאה חוסר סבירות קיצונית: "לפיכך לא יזקק בית המשפט לטעויות חישוביות שאינן יורדות לשורשו של ההיטל. גם קיומה של שיטת חישוב חילופית לזו שנבחרה לא יפסול את התחשיב, אף אם מדובר בשיטה טובה ומדויקת יותר" ( פסקה 33) כי אם, בית המשפט עשוי להתערב בתחשיב או לבטלו, היכן שיימצא פגם מהותי בחישוב או באומדן השטחים.
בדומה לכך מצינו בבר"ם 8499/06 ‏ ‏ עו"ד גדעון אליאב נ' עיריית הרצליה (15.11.06) . שם, נמנע בית המשפט מפסילה של ההיטל וקבע: "חזקה על רשות שהיא פועלת כדין, והטוען כי פעולה מסוימת נעשתה שלא כדין, עליו הראיה. וכן, הלכה היא כי לשם הרמת נטל ראייתי זה לא די בקיומה של תחושה בעלמא, המבוססת על השערות והנחות בלבד, אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה" (ראו שפיר, עמ' 193).

88. בענייננו, מאחר והתחשיב נעשה לאחר השלמת הפרויקט , סבירותו תיבחן על פי נתוני האמת.
תחשיב היטל ביוב, בדומה להיטלים אחרים, כולל את העלויות הנדרשות להקמת התשתית. העלויות הנלוות, המכונות " תקורות" או " העמסות" כוללות הוצאות מימון וכן סכומים הנגזרים מאחוזי גביה חסרים ( שפיר, עמ' 153-154).

על פי התחשיב שנערך ע"י חברת אורבינקס בשנת 2005 ( נספח ז' לערר), העלויות של הפרויקט עמדו על סך של 3,467,350 ₪ ( קרן) בתוספת ריבית בסך של 1,876,856 ₪.
בחוות דעתו של מר קוסוור נאמר כי התחשיב הראשון משנת 2004 לקח בחשבון את כלל ההשקעה של המשיבה בפרויקט, כולל הוצאות מימון ונטילת הלוואות עד למועד גמר פירעונן. בסעיף 6.5 נאמר שההלוואות, ניתנו ע"י בנק אוצר השלטון המקומי, באמצעות המנהלה הארצית לתשתית ביוב, בריבית שנתית של 5% למשך 20 שנה. בהתאם לכך, הוצאות המימון הסתכמו בסך של למעלה מ-1.8 מיליון ₪. בנוסף נאמר, כי נלקחה בחשבון גבייה של 100% ו- 90% מימוש פוטנציאל בניה (אף שבתחשיב נאמר בדבר 85% מימוש פוטנציאל ביישוב הישן ו- 90% בהרחבה). בהתאם לכך קבע מר קוסוור כדלקמן:
אזור
מרכיב
היטל בש"ח
יישוב ותיק
מ"ר בניה
56.36

מ"ר קרקע
18.79
הרחבה
מ"ר בניה
42.67

מ"ר קרקע
14.22
89. בשנת 2007, ערך מר קוסוור תחשיב שני על בסיס נתונים שקיבל מהמנהלה הארצית לתשתיות ביוב בנוגע לעלות הקמת המערכת תוך התחשבות בטענות העוררים לעניין הריבית.
בסעיף 6.5 לחוות הדעת נאמר כי בוצעה הפרדה בין הקרן לריבית עבור כל פירעון שנתי, כך שנעשה חישוב של התעריף של ההיטל לכל שנה, בנפרד. בדרך זו, התושב ישלם את ההיטל, על פי סכמת התעריפים עד לשנה בה יבוצע התשלום בלבד.

90. הנחת העבודה של מר קוסוור הייתה בדבר 85% גבייה מהיישוב הישן, ובדבר 85% פוטנציאל מימוש בניה. בהתאם לכך התחשיב משנת 2007 הוא כדלקמן:
אזור
מרכיב
היטל בש"ח לתשלום מידי (שנת 2007)
היטל בש"ח לתשלום בסוף התקופה
יישוב ותיק
מ"ר בניה
41.16
48.88

מ"ר קרקע
13.72
16.3
הרחבה
מ"ר בניה
19.43
18.88

מ"ר קרקע
4.98
6.29
בנוסף נאמר בחות הדעת (פסקה 6.4) שהמענק על סך 851,508 ₪ שניתן למשיבה בשנת 2004 קוזז מהחלק היחסי של היישוב הישן בהתאם להנחיות שקיבלה המשיבה.

91. העוררים מנגד, הגישו את חוות דעתו של הכלכלן מר אורי כ"ץ, שערך תחשיב בשנת 2008 ובה הוצגו שתי חלופות לתחשיב. הראשונה, על פי העלות בפועל כפי שעולה ממסמכי המשיבה; השנייה, על פי מסמכים שנמסרו לעוררים ממנהלת הביוב.
הנחת העבודה של מר כ"ץ היא בדבר 100% פוטנציאל מימוש בנייה ו- 100% אחוזי גביה. בנוסף, בוצעה הפחתה של סכום המענק מהמנהלת לצורך התחשיב. הנחת עבודה אחרת היא כי אין לחייב בריבית, מקום בו ההיטל משולם, במועד סמוך להצגת הדרישה.

92. על פי החלופה הראשונה של מר כ"ץ העלות היא בסך של 1,879,474 ₪ בערכים נומינאליים (2,234,018 ₪ לאחר הצמדה) וההיטל, כדלקמן:
אזור
מרכיב
היטל בש"ח
יישוב ותיק
מ"ר בניה
14.73

מ"ר קרקע
4.91
הרחבה
מ"ר בניה
11.97

מ"ר קרקע
3.99
העלות על פי החלופה השנייה היא בסך של 2,339,499 ₪ בערכים נומינאליים (2,775,749 ₪ לאחר הצמדה) וההיטל כדלקמן:
אזור
מרכיב
היטל בש"ח
יישוב ותיק
מ"ר בניה
18.85

מ"ר קרקע
6.29
הרחבה
מ"ר בניה
12.91

מ"ר קרקע
4.3

93. הנה כי כן, הצדדים חלוקים ביניהם הן על עלות הפרויקט והן על הנחות העבודה לחישוב תעריפי ההיטל. תחילה נכריע, בסוגיית עלות הפרויקט.
בתחשיב של המשיבה נאמר כי עלות הפרויקט עמדה על כ- 3.5 מיליון ₪ (קרן).
בחוות הדעת של המומחה קוסוור נאמר כי התחשיב נעשה על פי נתונים שהתקבלו מהמשיבה (סעיף 4) וכי התחשיב בשנת 2007 התבסס על פי נתונים שהתקבלו ממנהלת הביוב (סעיף 5 ב.) , מה שמעיד על שוני בנתונים לצורך עריכת התחשיב והדרישה מכוחו.
עם זאת, בסעיף 6.2 בחות הדעת של קוסוור נאמר כי עלויות ההקמה של מערכת הביוב בהתאם לנתוני המנהלת, עומדות על כ- 3.5 מיליון ₪ במחירי 2006.

94. לאחר עיון במסמכים ועיון בעדותו של המומחה קוסוור נימצא כי התחשיב הראשון שנערך על ידו בשנת 2004 נעשה על פי נתוני המשיבה ולא על פי נתוני המנהלת והעלות הוערכה בסך של כ- 3.5 מיליון ₪.
התחשיב השני, משנת 2007 , נעשה על פי נתוני המנהלת. מר קוסוור לא ציין מה הייתה העלות על פי נתוני המנהלת אך מעדותו ומע/2 אנו מסיקים כי העלות הנלמדת מנתוני המנהלת, עמדה על סך של כ- 2.3 מיליון ₪ כפי שהוכח גם מחוות הדעת של מר כ"ץ מטעם העוררים.

מר קוסוור נשאל על מכתבו של גזבר המועצה דאז, מר קליגר המופנה אליו, לפיו עלויות הביצוע מסתכמות ב-2.35 מיליון ₪ והשיב בעדותו: ת."אני התייחסתי לפי ההוצאות הרשומות במנהלה הארצית לביוב שאלה ההוצאות המחייבות שבגינן המועצה מחזירה למנהלת את הוצאותיה.."
ש. "אני מפנה אותך לעמוד 3 בסעיף 3 לחוות דעתך אתה מתייחס שהתחשיב משנת 2004 הוכן על בסיס נתוני המועצה דאז, ואני מוסיף להבדיל מנתוני המנהלת שמופיעים בסעיף 5. האם יכול להיות שהנתונים בע/2 הם הנתונים שעל בסיסם ערכת את התחשיב?
ת. לא זוכר. ש. בסעיף 3 ששאלתי אותך קודם אתה מדגיש שיש אפשרות לבצע חישוב על בסיס נתוני המועצה והחדש הוא על בסיס נתוני המנהלת. האם אתה מבקש לתקן?
ת. לא, כי התחשיב הקובע בעיניי היום הוא התחשיב השני המאוחר יותר והתעריפים בגינו ירדו. ש. השאלה האם אתה ביצעת את התחשיב הראשון על בסיס נתוני עלות המועצה.
ת. לא זוכר כרגע... ש. אז יכול להיות שהנתון המופיע במכתב של גזבר המועצה היה בסיס לאותו תחשיב?
ת. יכול להיות. המכתב של גזבר המועצה הוא מכתב שמתייחס למכתב של מוטי של מוטי אלאב שהיה סגן ראש המועצה. אני קיבלתי ממנו נתונים אומדניים של העלויות כאשר אני מדגיש שנתוני המנהלת בניגוד לאומדנים הם נתונים סופיים ומוחלטים מבחינתי" (עמ' 40 שורה 22 עד עמ' 41 שורה 12).
מכל האמור הוכח כי עלות הפרויקט, בערכים נומינאליים, על פי נתוני המנהלת, עמדה על סך של כ- 2.3 מיליון ₪. וכפי שהעיד מר קוסוור, הכספים שולמו לספקים על ידי המנהלת וכל תשלום כזה, נרשם אצלה כהלוואה למשיבה (עמ' 36 שורות 12-18; עמ' 38 שורות 7-13; ראו לדוגמא: ע/3, הזמנת עבודה מ"מימד" לביצוע התשלום על ידי המנהלת; עדותו של מר אבדר עמ' 53 שורות 26-28).

95. לאור כל האמור, העלויות לצורך תחשיב ההיטל צריכות להתבסס על נתוני המנהלת ולא על נתוני המשיבה, נוכח פעולותיה של המנהלת בקשר לביצוע הפרויקט כלפי הספקים והיחסים בינה ובין המשיבה בחיובה את האחרונה בהוצאותיה היא לפרויקט, שנרשמו כהלוואה. יוטעם כי מר קוסוור העיד ואמר כי התחשיב הראשון שלו איננו רלוונטי , לאחר שהוא ערך את התחשיב השני (עמ' 41 שורות 18-19).
נוסיף ונאמר כי יש לבכר את נתוני מנהלת הביוב על פני נתוני המשיבה. המנהלת, הוקמה מכוח חוק המים, תשי"ט- 1959, כגוף ממשלתי המופקד על ניהול משק המים והביוב. נתוניה משקפים כאמור את התשלומים ששולמו לספקים השונים וכפועל יוצא, משקפים את עלות הביצוע.
גישתו של מר כ"ץ לפיה יש לבסס את העלות על פי מסמכי המשיבה, דינה להידחות. שכן, אין בחוות דעתו הסבר מניח את הדעת מדוע מסמכי המשיבה עדיפים על פני המסמכים והחישובים של המנהלת למעט, התוצאה - הנמוכה יותר לפי נתוני המשיבה. בכך לא די בעוד שאין חולק כי המשיבה, נטלה מהמנהלת הלוואות לצורך ביצוע הפרויקט ולא הוכח בחוות דעתו של מר כ"ץ או ביתר ראיות העוררים, כי הוצאותיה של המשיבה היו נמוכות מהוצאותיה של המנהלת שנזקפו לחובת המשיבה כהלוואה.

96. בהתאם לכך, נדחית גישתו של מר כ"ץ לפיה יש לבכר את קביעת עלות הפרויקט על פי מסמכי המועצה. לאור זאת, מתייתר הצורך לדון בהנחות היסוד של מר כ"ץ בעניין הפחתת כספים ששולמו לספקים השונים מהתחשיב. למעלה מהצורך ייאמר כי אין לברר במסגרת הערר, כל החלטה מנהלית הקשורה לביצוע הפרויקט, כדוגמת תקינות המכרז לבחירת החברה המבצעת (סעיף 2.1.1 לחוות דעתו של מר כ"ץ). בנוסף, לא הוכח בראיות העוררים תשלום מיותר של המשיבה עבור צנרת שסיפקה החברה המבצעת או דבר ביצוע תשלום לחברת טמבור אקולוגיה, בניגוד לחוק הביוב (סעיף 2.2.2 לחוות הדעת של מר כ"ץ).

97. עם זאת, הואיל והמומחה קוסוור לא נקב בסכום סופי לעלות הפרויקט לפי נתוני המנהלת, אנו מאמצים את החישוב שערך המומחה כ"ץ בחלופה שערך לתחשיב זאת, לפי נתוני המנהלת. בהתאם לכך אנו קובעים כי עלות הפרויקט בערכים נומינאליים, עמדה על סך של 2,339,499 ₪.

98. העוררים, שלמו למשיבה סך של 757,000 ₪ על פי הסיכום , מבלי שהיה בידי מר קוסוור ליישב את דבר אי ביצוע קיזוז של אותו סכום מגובה ההיטל שנקבע בדרישה להיטל. לדבריו: "התשלום של התושבים לא עניין אותי. אני לא נכנס לזה. זה ענין של המועצה איך היא מקזזת זאת. אין לתשלום ביטוי בתעריף של ההיטל" (עמ' 66 שורות 1-2 ) על אף שהודה שהתקבל תשלום מהתושבים: "נכנס כחלק מההוצאות של כל הפרויקט. יש לי את העלות הכוללת של הפרויקט שחלקו ממומן באמצעות הלוואות של המנהלה, בחלקו באמצעות המענק ובחלקו באמצעות המושב.
ש. ז"א שלא כל שקל שיוצא נרשם כהלוואה. ת. אמרתי קודם שהכספים המוצעים על ידי המנהלה הארצית לביוב נרשמים כהלוואה.." ובהמשך: "אני מניח שאת הכסף שהמועצה קיבלה מהמושב היא העבירה למנהלת לכיסוי הוצאות ההלוואה" (עמ' 38 שורות 4-13).
כפועל יוצא מההתעלמות התמוהה בתחשיב של המשיבה והעד מטעמה מסך של 757,000 ₪ ששולם לה כבר, הועמסו ריביות שלא כדין, בדרישה לתשלום.
בחוות דעתו של המומחה כ"ץ נאמר כי הסכום ששולם, הועבר ב-7 תשלומים , החל מחודש אוגוסט 98' ועד חודש אוקטובר 2000 , מבלי שהדבר ניסתר בראיות מטעם המשיבה.
בהיעדר פרטים על מועדי התשלום של כל עורר ועורר, אנו מורים כי הסכום ששולם יקוזז מעלות הפרויקט ללא אבחנה ביניהם.

99. מאחר ולא הובאו נתונים על מועד העברת הכספים ע"י המשיבה למנהלת, אנו מאמצים את התחשיב של המומחה כ"ץ לעניין הצמדת שווים של התשלומים. בהתאם לכך, אנו קובעים כי נכון ליום עריכת חוות דעתו של מר כ"ץ עמד הסכום ששולם למשיבה בסך של 917,617 ₪ (עמ' 13 ונספח יז' לחוות הדעת). לאור האמור, יש לבצע את התחשיב לאחר הפחתה ממנו בסך של 917,617 ₪ נכון למועד חוות דעתו של מר כ"ץ.
הוצאות מימון:
100. בתחשיב הראשון של מר קוסוור היתה העמסה בגין ריביות בסך של כ- 1.8 מיליון ₪, כתוצאה מהלוואות אותן נטלה המשיבה מהמנהלת , בריבית שנתית של 5% ולמשך 20 שנה (עדותו של מר קוסוור , עמ' 36 שורות 24-26). בתחשיב השני שלו, נקבע כאמור תעריף לכל שנה כולל הריבית עד לשנת ביצוע כל תשלום.
לטענת המשיבה, על פי הנחיות משרד הפנים יש להוסיף לעלויות התקנת התשתית את עלויות המימון ועליה לקחת בחשבון, את כלל העלויות הצפויות מהתקנת התשתית.
ועדת הערר בראשותו של כב' השופט בן עטר ז"ל , בפניה נשמעו העדים, לא התירה למשיבה להגיש את טיוטת ההנחיות בנדון שהוציא משרד הפנים. עם זאת, לא נסתרו ראיותיה של המשיבה לפיהן הרשות בידה לכלול את הוצאות המימון בתחשיב ההיטל אף שנידרש להלן לעניין רכיביהן. נכון הדבר, שעה שהעוררים לא שלמו מראש את ההיטל למעט המקדמה. ובלבד, שהחישוב נעשה על סמך נתוני אמת ותוך בחינה של השיהוי במשלוח הדרישה.

101. מקבלים אנו את עדותו של המומחה קוסוור בעניין גובה הריבית שנגבתה משמשיבה ע"י המנהלת עבור הלוואות בהיעדר ראיה לסתור. עם זאת, ברי כי אין לחייב בריבית עבור סכום המקדמה שמר קוסוור הודה כי הועברה ע"י המשיבה למנהלת, לכיסוי ההלוואות (עוד ראו בעדותו עדותו של אבדר עמ' 47 שורות 1-2 ו-5). המשיבה, לא הציגה תדפיס מהמנהלת על החזר ההלוואות ומר קוסוור העיד שלא ראה כל תדפיס בנדון מהמועצה או מהמנהלת. לשאלה "יכול להיות שלמועצה היה הון עצמי והיא שילמה איתו את כל החוב בלי להחזיר את ההלוואה? השיב: "תיאורטית יכול להיות שכן. ש. אתה יכול לדעת בוודאות אם המועצה אכן שילמה ריבית או עשתה פרעון מוקדם? ת. נכון. ש. יכול להיות שבסמוך להגשת הערר כאן לפי התחשיב שלך בשנת 2007 נמסר פרוט מלא של התשלומים ששולמו על חשבון החוב של תושבי ההרחבה ובעלי הנחלות? ת. לא הובא לידיעתי ענין התשלומים וגם זה לא רלבנטי כי אני עוסק בהיטל ולא התשלום שלו" (עמ' 66 שורות 17-29).
אין בידינו לקבל את גרסתו של מר קוסוור לפיה אין עניין, בבחינת מועד פירעון ההלוואה לצורך בחינת שיעור ההעמסה של הריביות לצורך חישוב ההיטל. המשיבה, ששלחה את הדרישה בדיעבד ולפי נתוני אמת, אינה רשאית באותה נשימה שלא להתחשב במועדי פירעון ההלוואה למנהלת לצורך חישוב הריביות בתחשיב לצורך ההיטל. בהתנהלותה בדרך זו, יש משום חוסר סבירות קיצוני.
לפיכך, אף שהשתכנענו מעדותו של מר אבדר כי המשיבה ממנה את פרויקט הביוב מהלוואות אותן היא נטלה מהמנהלת (עמ' 47 שורות 1-2) ומשלא בוצע תחשיב ה'צופה פני עתיד' על בסיס אומדן והערכות לרבות הערכת ריבית לטווח רחוק, כי אם בדרישה בדיעבד לאחר גמר הפרויקט, יש להידרש לשאלת החיוב בריבית בפועל, שיעורה ותקופתה.

102. נקדים ונאמר כי אין באי המצאת דרישה מראש כדי לפטור את העוררים מריבית. נכון הדבר בפרט משלא הוכח כי היה בדרישה מראש, כדי להבטיח למשיבה מקור מימון מיידי ומלא לפרויקט שהיה בו כדי לייתר את העמסת הריביות על הוצאות המימון. מה עוד, שאין לידע מראש אם ובאיזה סכום היה ניתן מענק ושיעורו. בנוסף, אין לידע אם ההיטל היה משולם בתשלום אחד או שמא בדומה למקדמה, היה נפרס למספר רב של תשלומים, מה שהיה משליך על החיוב בריבית. היטל צופה פני עתיד לוקח בחשבון בניה פוטנציאלית על פי התוכניות ומקום בו החישוב נעשה בתום העבודות, החיוב עשוי להיות נמוך מזה.

103. שונים הדברים בעניין השיהוי בעריכת התחשיב ממועד קבלת הנתונים מהמנהלת בסיום העבודות, כולל קבלת האישור על המענק שניתן למשיבה.
עסקינן, בעיכוב למשך כשנתיים ימים שגרם נזק לעוררים בהטלת ריביות בגין הלוואות, ככל שיימצא כי ההלוואות טרם הוחזרו במועד משלוח הדרישה אליהם.
לו היו טורחים המשיבה והמומחה מטעמה, לבדוק את תדפיס החזר ההלוואות ולוודא על אלו סכומים הוטלה הריבית, היה מקום לקבל את התחשיב השני שנערך על ידי מר קוסוור. שכן, אותו תחשיב לקח בחשבון את הוצאות המימון רק עד למועד התשלום ולא עבור 20 שנה כפי שנעשה שלא כדין , בתחשיב הראשון. מאחר והמומחה לא בצע את אותה בדיקה שמצופה שתיעשה, על מנת שלא לחייב בריבית עבור חלק מההלוואה שהושבה כדוגמת המקדמה, אנו פוסלים את תחשיב הריביות של המומחה קוסוור שנכלל בהוצאות המימון.

104. את התחשיב החדש והחיוב מכוחו, יש אם כן לערוך על פי תדפיס של המנהלת להחזר ההלוואות של המשיבה. בנוסף, יש להפחית בחישוב הרביות בתחשיב החדש את סכום המענק מהמועד בו ניתן למשיבה והמקדמה, מהמועדים בהם היא שולמה למשיבה. כמו כן, ככל שעולה מהתדפיס של המנהלת, כי המשיבה החזירה את ההלוואות או חלקן למנהלת ממקורות מימון אחרים, יש להפחית את הריבית בהתאם לכך מתחשיב של ההיטל, ממועד כל תשלום ואילך. על יתר הסכומים, יש להוסיף את הריבית השנתית עליה העיד מר קווסוור בשיעור של 5% עד ליום התשלום בפועל של ההיטל.
פוטנציאל הבנייה ואחוזי גבייה:
105. בתחשיב השני שערך מר קוסוור נאמר (סעיף 6.6 ) בעניין שיעור מימוש פוטנציאל הבניה: מגורים ביישוב הוותיק- 85%; מגורים בהרחבה 100%; משקי עזר- 85%; קיט- 15% ועסקות לא חקלאיות- 15%. ומנגד, גישתו של המומחה כ"ץ בחוות דעתו , כי הנחת העבודה בנוגע לכל סוגי הנכסים צריכה להיות בדבר 100% מימוש פוטנציאל בנייה.

106. המומחה קוסוור התבסס על חוות דעתו של מר אבי בן גור, מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה של המשיבה. חוות דעתו, הותאמה למושב מטע כמובא בתצהירו בו נאמר שההיטל במושב מטע, חושב על פי סעיף 18 (2) לחוק הביוב וכי הוערכה בניה צפויה בעתיד. פוטנציאל המימוש נקבע לדידו, על פי ניסיון באשר לניצול הצפוי של שטחי התב"ע ועל פי סטטיסטיקה ארצית המוכיחה כי במושבים ותיקים, מנצלים בממוצע רק 70% מתוך זכויות הבניה המותרות ובדומה לכך לגבי משקי עזר. בנוגע להרחבה, התחזית היא למיצוי של 90% ולא התייחסותו לבתי הקיט.
מר קוסוור העיד כי הקביעה ביחס לבתי הקיט, נעשתה על פי מכתב שקיבל מהמהנדס בן גור (עמ' 67 שורה 29 עד עמ' 68 שורה 1). המהנדס בן גור לא נשיאל בחקירתו בעניין בתי הקיט.

107. לא מצאנו לנכון להתערב בהנחת העבודה של מר קוסוור בנוגע למימוש פוטנציאל הבניה. המהנדס בן גור העיד והסביר היטב את הבסיס להערכותיו ובעוד מר קוסוור, אף היטיב עם העוררים בהגדילו את שיעור פוטנציאל הבנייה בנוגע לנכסים השונים, מהערכתו של מר בן גור.

108. בנוגע לשטח הבנייה, המחלוקת בין המומחים נוגעת לשטח הבניה מותר בשטחי המושב הישן. לטענת העוררים, יש לחשב שטח זה לפי 510 מ"ר לנחלה (סעיף 1.1 לחוות הדעת של מר כ"ץ) ואילו לשיטתה של המשיבה, יש לחשב את השטח לפי 440 מ"ר לנחלה (סעיף 6.6 לחוות הדעת של מר קוסוור). לטענת העוררים על פי סעיף 7.04 לתמ"מ מי/200 ב' שטח הבניה בנחלה הוגדל ל- 450 מ"ר. כמו כן, על פי סעיף 11א לתמ"מ מי/מ/287 א' (ע/1) יש לכלול שטח מרתף בשיעור של 30 מ"ר בכל מבנה מגורים בנחלה ובסה"כ 60 מ"ר. בהתאם לכך, השטח לחיוב הוא 510 מ"ר.

109. המשיבה טענה כי המרתפים בנחלות, להבדיל מההרחבות, לרוב אינם משמשים למגורים כי אם לצרכים חקלאיים. בנוסף, השטחים בגינם חויבו התושבים הם כפי הרשום אצלה לצרכי ארנונה ל"מגורים" בלבד (עדותו של מר בן גור, עמ' 61 שורות 3-28).
לאור כשלים בתחשיב של המשיבה שפגעו בחזקת התקינות שלה כמו גם היעדר ראיות מטעם המשיבה לטיב השימוש במרתפים, שלא למגורים, אנו מקבלים את טענת העוררים ומורים כי יש לכלול את שטחי המרתפים לצורך התחשיב.

110. בנוגע לאחוזי הגבייה, על פי חוות הדעת של המומחה קוסוור הנחת העבודה בתחשיב הראשון הייתה 100% גבייה ובתחשיב השנייה מכוח הנחיות חדשות של משרד הפנים חושבו התעריפים על פי 85% גבייה ביישוב הוותיק ו-100% גבייה בהרחבה. ההנחיות, לא הובאו כראייה ולא די בעדותו של המומחה קוסוור כדי לבסס את אותה הטענה. יתרה מכך, בעדותו אמר העד כי על פי הנחיות אלה, אחוזי הגביה שיש להתחשב בהם הם על פי אחוזי גביה ממוצעים של השנתיים האחרונות (עמ' 70 שורות 1-3) והוכח בראיות העוררים, כי הסכומים ששלמו, מלמד על 95% הצלחה בגביה בניגוד לגרסתו של מר קוסוור.
עוד מצינו בנדון, בספרו של שפיר כי משרד הפנים נוטה להעריך את אחוזי הגביה כגבוהים, עד כדי 97% (בעמ' 154).

111. לאור האמור, אנו קובעים כי הנחת עבודה של המשיבה על 85% גביה עבור היישוב הישן- הוותיק, אינה סבירה ויש להעמידה על 95% .
הגבלה על גובה ההיטל:
112. סעיף 4 (1) לתוספת הראשונה בחוק העזר קובע כי סכום ההיטל לא יעלה על 12,600 ₪ למשק. בסעיף 4(2) נכתב כי הוראה זו לא תחול: "אם משרד הפנים או מי מטעמו לא ישלם מענק או הטבה אחרת לכיסוי לכסוי הוצאות התקנת הביוב העולה על הסכום האמור בו". לטענת העוררים (סעיפים 121-125 לסיכומים) רשאית המשיבה לדרוש לכל היותר תשלום כולל בסך של 12,600 ₪ מכל עורר וממנו לקזז את הסכומים ששולמו. המשיבה טוענת מנגד, כי במועד חקיקת חוק העזר , עמד סכום ההשתתפות ליחידת דיור אחת על 12,600 ₪ אך במועד התקנת הביוב עמד הסכום על 17,500 ₪ כפי שעולה ממכתבו של מר בנימין כהן, מנכ"ל מרכז המועצות האזוריות (נספח ג' לתצהירו של מר משה לאון). בנוסף, ההגבלה היא ליחידת דיור אחת והיכן שיש שתי יחידות ויותר במשק, רף ההגבלה גבוה יותר.
לחילופין, טענה המשיבה כי יש אם תתקבל טענת העוררים, יש להצמיד את הסכום למדד.

113. סעיף 4(1) מתייחס למשק חקלאי ולא ליחידת דיור. לפיכך נדחית הפרשנות של המשיבה כי כאשר יש שתי יחידות דיור, ההגבלה היא רק מעל 24,000 ₪. כמו כן, "סכום ההשתתפות" המופיע במכתבו של מר כהן, אין בו כדי לשנות את הוראות חוק העזר. לו חפצה המשיבה בשינוי ועדכון סכום ההגבלה, היה עליה להתכבד ולתקן את חוק העזר בנדון.
לפיכך, מתקבלת טענתה החילופית של המשיבה לפיה יש להצמיד את סכום ההגבלה למדד בהתאם לסעיף 21 לחוק העזר.
מקרים מיוחדים:
114. עוררים 92א'-92ב':
מר משה לולאי העיד כי משקיהם של עוררים אלה נהרס בשנת 2004 (עמ' 22 שורות 11-13). היינו, נכון למועד שליחת דרישת התשלום, לא היו עוד אותם נכסים. כך גם, המשיבה לא הוכיחה בראיותיה כי אותם מבנים, קודם להריסתם, חוברו למערכת הביוב החדשה במסגרת הפרויקט. לפיכך, משבחרה המשיבה לשלוח את דרישות התשלום רק בשנת 2006, אין לחייב את אותם עוררים בהיטל עבור נכס שלא קיים. כך גם עולה מלשונו של סעיף 18 לחוק כי החיוב נעשה "לפי הבנוי למעשה".
לאור האמור, אנו מורים על ביטול הדרישה להיטל עבור המבנה שגודלו 27 מ"ר.

115. עורר 93 : לטענת אותו עורר, המבנה אינו מחובר למערכת הביוב ובכל מקרה אין לחייבו בגין רכיב הקרקע. המשיבה מכחישה זאת וטעונת כי המבנה קיים וכי גודלו 33.5 מ"ר ולא כנטען ע"י העורר בשטח של 31 מ"ר (סעיף 6 לתצהירו של משה לולאי).
טענותיו של עורר זה, דינן להידחות. ראשית, לא הוגש תצהיר של אותו עורר על היעדר חיבור של המבנה למערכת הביוב. הלכה פסוקה כי "רשת הביוב 'משמשת את בעל הנכס' כל אימת שיש באפשרותו להתחבר אליו" (ראו פרשת נעים, עמ' 160; רע"א 4451/06‏ יעקב גרמבק נ' עירית הרצליה, 18.06.07) ולא הוכח בראיות העורר כי אין באפשרותו להתחבר למערכת הביוב. לכן, עליו לשאת בהיטל.

116. עורר 94 : לטענת העורר, גודלו של המבנה הוא 76 מ"ר ולא 106 מ"ר. הנטל מוטל על עורר זה להוכיח את גודלו של המבנה ובכך לא עמד. מר משה לולאי לא כלל בתצהירו את גודלו של המבנה של עורר זה ואף לא הוצגו ולו גם מסמכים מהמשיבה שיתמכו בטענתו. לפיכך, נדחית הטענה על שטח קטן מזה שנקבע בדרישה.
חלוקת העלויות בין היישוב הישן להרחבה:
117. לטענת העוררים , שגה המומחה קוסוור כשהעמיס על היישוב הישן את מלוא מערכת הביוב הציבורית (סעיף 175 לסיכומים). המשיבה בסיכומיה טענה כי תושבי ההרחבות חויבו גם הם בגין תשתית הביוב המשמשת אותם וכי עומדת לה חזקת התקינות בנדון (סעיפים 231-233 לסיכומים).

118. מר משה ליאון אמר בתצהירו כי תושבי היישוב הוותיק נשאו בעלויות הביב הפנימי, הביב הציבורי והמט"ש ותושבי ההרחבה, נשאו בעלויות הביב הציבורי והמט"ש ולא על הפנימי מאחר והוא לא הונח על ידי המועצה. מכאן גם השוני לדידו בדרישות התשלום (נספחים א' ו-ב' בתצהירו). על אף האמור, מר קוסוור ציין בחוות דעתו (סעיף 6.3) כי העמיס וכלל את כלל המערכת הציבורית על היישוב הוותיק ואת המט"ש על כלל היישוב ביחס של 75% על היישוב הוותיק ו-25% על ההרחבה. משנשאל מר ליאון בחקירתו על סעיף 6.3 בחוות דעתו של המומחה קוסוור השיב: "אז זה טעות" (עמ' 25 שורה 6). לא ברור האם הטעות הייתה רק בתיאור המילולי של סעיף 6.3 או שמא הלה אכן ביצע את התחשיב מבלי שהעלות של המערכת הציבורית הועמסה גם על תושבי ההרחבה. ב"כ העוררים לא עימת את המומחה קוסוור עם טענתם ובסוגיה זו הסתפק בשאלה מי הכין את התחשיב (עמ' 68 שורות 2-5).

119. בסעיף 1.6 לחוות הדעת של המומחה כ"ץ נאמר: "1.6.1. הביוב המרכזי- את עלות הקמת מערכת זו, יש להטיל אך ורק על בעלי הנכסים הנהנים ממנה והמתחברים אליה ביישוב הוותיק ועליהם בלבד. 1.6.2 מט"ש- עלות הקמת מתקן טיהור השפכים, תוטל על כל תושבי היישוב (הוותיק וההרחבה) בחלקים שונים. שיעור ההטלה על בעלי הנכסים בישוב הותיק הינו 75% מסך עלות הקמת הפרויקט ושיעור ההטלה על בעלי הנכסים בהרחבה הינו 25% מסך עלות ההקמה". הנה כי כן, חלוקת העלויות בתחשיבו של המומחה כ"ץ נעשתה בדומה לתחשיבו של המומחה קוסוור.
לפי עדותו של מר לאון ולפי השכל הישר, מצינו כי נפלה טעות בחיוב וכי המערכת הציבורית, המשמשת את כלל היישוב, צריכה להתחלק בין היישוב הישן ליישוב החדש.
ראיה נוספת לכך היא התשלומים ששילמו חברי היישוב הישן וההרחבה, בטרם נכללה עלות המט"ש (עמ' 47 שורות 26-29).
יוצא אפוא, כי ככל הנראה עסקינן בטעות שגם המומחה מטעם העוררים נתפס אליה ואת המערכת הציבורית יש לחלק בין היישוב הישן להרחבה בהתאם ליחס שהציגו המומחים. עם זאת, חוסר הבהירות בגישות המומחים, אם עסקינן במלל מוטעה או שמא גם בחישוב מוטעה טעון חישוב מחדש. קרי: העמסת מערכת הביוב הציבורית הן על העוררים, תושבי המושב הישן והן על העוררים תושבי ההרחבה.
סוף דבר:
120. אנו מקבלים את הערר בחלקו בחיובם של העוררים בהיטל על פי האמור להלן:
א. עלות הפרויקט לצורך התחשיב היא על פי מסמכי המנהלת בערכים נומינאליים בסך של
2,339,499 ₪ (להלן- "העלות").
ב. מהעלות יש לקזז את המענק והמקדמה ששולמו למשיבה.
ג. להוצאות המימון בנוגע לרכיב הריבית, זו תחושב בהתאם לתדפיס החזר ההלוואות
מהמנהלת. כל סכום ששולם למנהלת לסילוק ההלוואות, מכל מקור שהוא, החיוב בריבית
יהיה רק עד מועד סילוק ההלוואה או חלק ממנה.
ככל שעסקינן במענק ובמקדמה, החיוב בריבית יהיה רק עד מועד תשלום המקדמה ומועד
קבלת המענק.
ד. חישוב ההיטל ייעשה בהתאם לחוות דעתו של המומחה קוסוור בשינויים הבאים:
שטח הבניה לחיוב בנחלות, יהיה של 510 מ"ר.
אחוז הגביה ליישוב הישן יעמוד על 95%.
ה. ההגבלה על גובה ההיטל , תוצמד למדד בהתאם לסעיף 21 לחוק העזר.
לכל התשלומים, יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד הדרישה להיטל ועד יום
התשלום בפועל.

121. אנו מבטלים את דרישות התשלום שנשלחו לעוררים 30-36 ו-39. בנוסף, מבוטלת
הדרישה שנשלחה לעוררים 92 א'- 92 ב' עבור המבנה שגודלו 27 מ"ר.

122. לאור התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו.

פסיקתא תוגש תוך 30 יום מהיום.
עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, ח' ניסן תשע"ז, 04 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.

יצחק אדלר, עו"ד
חבר ועדה

מרים ליפשיץ-פריבס,
שופטת, יו"ר ועדה

יראון פסטינגר, עו"ד
חבר ועדה