הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ה"פ 4539-02-15

בפני כב' השופט גד ארנברג, סגן הנשיא

מבקשים

1.בלומה רוזנפלד
2.משה יונה רוזנפלד

נ ג ד

משיבים

1.ישראל קרויז
2.בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

בפני תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר היותם של המבקשים בעלי זכות לדיירות מוגנת בנוגע לנכס מקרקעין הידוע כגוש 30063 חלקה 171 ברחוב חוני המעגל 8, בירושלים (להלן: "הנכס, המקרקעין עליו בנוי דירת המבקשים"). זאת לאחר שהמשיב 2 פתח בהליכי הוצאה לפועל בבקשה למימוש משכנתא בדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום שעליה חתם מר ישראל קרויז (להלן: "המשיב 1, קרויז"), ונרשמה על הנכס ביום 21.06.11, כבטחון לחובותיו. (תיק הוצאה לפועל 03-XX293-14-7).

רקע כללי:

המבקשת 1- גב' בלומה רוזנפלד (להלן: "המבקשת") הינה בתו של קרויז.
המבקש 2 - מר משה יונה רוזנפלד (להלן: "המבקש") הינו בעלה של המבקשת, וחתנו של קרויז.
המשיב 2- בנק לאומי לישראל בע"מ ח.צ. 520018078 (להלן: "המשיב 2, הבנק").
המשיב 3- עו"ד יששכר בר הלל, הינו כונס הנכסים שמונה ביום 22.07.14 על זכויותיו של קרויז בנכס (להלן: "כונס הנכסים").

השתלשלות העניינים בתיק זה נסקרו על ידי כב' השופטת ק' אזולאי בהחלטתה בבקשת המבקשים בדבר צו מניעה המורה על עיכוב הליכי הפינוי של המבקשים מהמקרקעין מושא הבקשה (ראו ההחלטה מיום 21.04.15)

בקצרה לשם הנוחות נביא את עיקרי העובדות:

ביום 20.05.14 פתח הבנק, בהליכי הוצאה לפועל בירושלים למימוש נכס המקרקעין עליו בנוי הבניין בו מצויה דירת המבקשים. יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל עד ליום 07.06.15 עומדת על סך של 5,699,309.33 ₪. ביום 28.08.14 הגיש כונס הנכסים לרשם ההוצאה לפועל דו"ח ובקשה למתן ההוראות ובו ביקש להורות למחזיקים בנכס להמציא לו

"העתק מהסכם השכירות ו/או כל מסמך אחר שמכוחו הוא מחזיק בנכס ו/או הרלוונטי לשכירות, וכן להעביר את דמי השכירות לידי כונס הנכסים".

כמו כן,

"להורות על פינוי הנכס ולהתיר לכונס הנכסים להמציא הודעת פינוי ככל שהמחזיק לא יפעל בהתאם לאמור".

ביום 01.09.14 נתן כב' הרשם אסף אבני החלטה המאשרת הבקשה.

לאחר שהתקיימו מספר הליכים נוספים בתיק ההוצאה לפועל, ביום 26.10.14, ניתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל המאשרת לכונס הנכסים לנקוט בהליך של הודעת פינוי. עוד הורה הרשם כי על קרויז והמבקשים לפנות את הנכס ולמסור את החזקה בו לידי כונס הנכנסים במועד בו יורה להם לעשות כן.

ביום 02.02.15 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בקשה במעמד צד אחד לעיכוב הליכי הפינוי עד למתן ההחלטה בהמרצת הפתיחה. ביום 02.02.15 ניתן על ידי כב' השו' אזולאי צו ארעי המעכב את הליכי הפינוי של המבקשים מהנכס.
לאחר דיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני, ביום 21.04.15, במעמד הצדדים כב' הש' אזולאי קיבלה את בקשת המבקשים וניתן צו מניעה זמני האוסר על פינויים של המבקשים במסגרת מימוש הנכס בתיק ההוצאה לפועל 03-XX293-14-7, עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המקרקעין עליהם בנוי הבניין ובו נמצאת דירת המבקשים שועבד לבנק ביום 21.06.11, כנגד הלוואה שנתן הבנק לקרויז. עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה משפטית אחת והיא, האם המבקשים בעלי זכות בנכס כדיירים מוגנים במשמעותו בחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל "ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

טענות הצדדים בקצרה
טענות המבקשים
המבקשים טוענים כי הם דיירים מוגנים מכוח מסמך "זכרון הדברים"- "הסכם תנאים", שעליו חתמו אביה של המבקשת- קרויז- ואביו של המבקש מר יעקב דוד רוזנפלד (להלן: "מר יעקב רוזנפלד"). לטענתם, עוד קודם לחתונתם, ביום 14.08.08 חתמו קרויז ויעקב רוזנפלד על הסכם התנאים (זכרון הדברים) שבמסגרתו התחייב קרויז לתת למבקשים וליוצאי חליצהם זכות מגורים בנכס, במסגרת של דיירות מוגנת. עוד נכתב בזכרון הדברים כי צד החתן יתן סך של 30,000$ לאבי הכלה כהשתתפות בדירת המגורים, וכי המבקשים ישלמו דמי שכירות בסך 36 ₪ לשנה. (להלן: "זכרון הדברים").

וכך נכתב בזיכרון הדברים:

"הואיל ושני הצדדים החליטו לבוא בקשרי שידוכין בשעטו"מ, הוסכם כדלהלן:
"א...
ב. ...
ג. צד החתן יתן סך של : 30,000$ - שלושים אלף דולר ארה"ב לאבי הכלה כהשתתפות בדירת המגורים של הזוג, וצד של הכלה יתן את הדירה ברחוב חוני המעגל 8, ירושלים מתחת למשפחת גוטליב למגורי הזוג הם ובניהם מוגנים עד 120, כאשר על הזוג יהיה לשלם דמי שכירות של 36 ₪ לשנה, ובמידה וקרויס (הכוונה לקרויז- ג' א') יחליט לבנות את הבניין במקום יהיה עליו לתת לזוג הצעיר 75 מ"ר רשום על שמם".

המבקשים נישאו ביום 17.02.10. המבקשים מדגישים בבקשתם כי טופס זכרון הדברים, הינו חלק בלתי נפרד מההסכם הנישואין והוא מהווה חלק אינטגרלי והסכם חוזי לכל דבר ועניין. עוד טוענים המבקשים כי אין כל תוקף למשכון שכן לטענתם משכון הנכס נעשה על אף שגרו בנכס כדיירים מוגנים, ועובדה זו הייתה ידועה לבנק. לטענתם, למרות שהבנק ידע על כך שהם גרים בנכס אישר לתת ההלוואה לקרויז. עוד טוענים המבקשים כי חוזה השכירות מיום 29.12.11 שצירפו המשיבים לבקשתם והנושא את הכותרת "חוזה שכירות בלתי מוגנת", שלכאורה חתמו המבקשים עם קרויז שבמסגרתו התחייבו לשלם במשך כשנתיים דמי שכירות חודשיים בסך 2,800 ₪, הינו מזוייף. לטענתם, הם מעולם לא חתמו על חוזה שכירות כלשהו עם קרויז. (החוזה צורף כנספח י"ב (1) לתגובת המשיבים לבקשת המבקשים לעיכוב הליכי הפינוי). (להלן: "חוזה השכירות מיום 29.12.11")

טענות המשיבים (2 ו- 3)

המשיבים טוענים כי המבקשים אינם דיירים מוגנים בנכס. עוד טוענים המשיבים כי המסמך שהוצג על ידי המבקשים כ"זכרון דברים" הינו מסמך מזויף. לטענתם, המסמך נוצר על ידי קרויז, רק כדי לטרפד ולסכל את הליך הפינוי של המבקשים מהמקרקעין. בנוסף טוענים המבקשים כי במועד משכון המקרקעין לטובת הבנק, לא היתה במקרקעין דירת המבקשים, וכי המבקשים וקרויז, בנו את הדירה בנכס, כדי למנוע את מימושו של הנכס על ידי הבנק. כחיזוק לטענתם הפנו המשיבים לממצאי חוות דעתו של שמאי יואל גאני (להלן: "השמאי, השמאי גאני") שביקר בנכס בחודש מאי 2011, לצורך הערכת שווי הקרקע עובר למתן ההלוואה לקרויז, וקבע בחוות דעתו מיום 31.05.11, כי בנכס:

"בנוי בנין ישן מאוד בן שתי קומות אשר רובו ככולו הרוס, פרט לדירה בקומה השנייה אשר בה מתגוררת דירת מוגנת".

יוער כי הדיירת הגרה בקומה השנייה והמוגדרת כדיירת מוגנת הינה דיירת אחרת שאינה נוגעת לעניינו. עוד הפנו המשיבים לחיזוק טענתם לפיה דירת המבקשים לא הייתה קיימת במועד משכון הנכס, למכתבים ששלח בזמנו ב"כ של קרויז עו"ד נחום וגנר (להלן: "עו"ד וגנר") וקרויז עצמו לעיריית ירושלים בבקשה לביטול חיובי ארנונה על הנכס בטענה שמדובר בנכסים שאינם ראויים לשימוש. טענתם הנ"ל של קרויז וב"כ התקבלה על ידי עיריית ירושלים ולאחר שנציגי העירייה ביקור בנכסיו של קרויז ומצאו אותם כ"לא ראויים לשימוש" בוטל חיוב ארנונה לפחות עד לשנת 2012. עוד טוענים, המשיבים כי רק ביום 30.05.12 (כחצי שנה לאחר שעבוד המקרקעין) הגיש קרויז באמצעות ב"כ עו"ד וגנר, לעיריית ירושלים הודעה בדבר שינוי מחזיקים בנכס לצורך עדכון רישומי הארנונה למגורים. לטענתם, בהודעה בדבר שינוי המחזיקים בנכס צירף קרויז "חוזה שכירות בלתי מוגנת" מיום 29.12.11 שנחתם בין קרויז לבין המבקשים לתקופה של שנתיים בדמי שכירות של 2,800 ₪. לטענתם, גם מהחוזה השכירות הנ"ל עולה בפירוש כי המבקשים אינם דיירים מוגנים בנכס. ככלל טוענים המשיבים כי עסקינן בתביעה קנטרנית וטורדנית שנועדה לסרבל ולעכב הליכים תוך גרימת נזק לבנק, ותו לא.

דיון והכרעה
האם חוק הגנת הדייר חל על המבקשים, והאם עמדו בנטל ההוכחה המוטל על שכמם?
כאמור, עיקר טענת המבקשים היא כי הם דיירים מוגנים מכוח זכרון הדברים מיום 14.08.08, שכאמור עליו חתמו קרויז ויעקב רוזנפלד עוד קודם לנישואיהם. עוד טוענים המבקשים מכיוון שגרו בנכס כדיירים מוגנים עוד קודם למשכונו, ודבר זה היה ידוע לבנק, הרי שאין לפנותם מהנכס.

כבר כעתה אומר כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, העדים ועיינתי היטב במסמכים ובראיות בתיק, סבורני כי יש לדחות התביעה וזאת לאחר שהגעתי למסקנה כי המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם לדיירות מוגנת בהתאם לחוק. כמו גם, לאחר שהגעתי למסקנה כי זכרון הדברים הנטען נכתב בדיעבד על ידי קרויז לאחר משכון המקרקעין לבנק, וזאת במטרה למנוע את מימוש הנכס על ידי הבנק. וכן לאחר שהגעתי למסקנה כי המבקשים לא גרו בנכס במועד שבו שועבדו המקרקעין.

תוקפו של זכרון הדברים:

עדותו של יעקב רוזנפלד- מעדותו עולה כי חרף חשיבותו של זכרון הדברים, כשנשאל יעקב רוזנפלד במהלך חקירתו שאלות בסיסיות ואלמנטריות לגבי ההסכם הלה לא ידע להשיב עליהן. כך כשנשאל, האם הוא יודע מי כתב את זכרון הדברים, השיב כי הוא אינו יודע וכי רק חתם על המסמך. (ראו פרו' עמ' 13, ש' 24- 25). בהמשך כשנשאל האם היה נוכח במעמד הכתיבה של זכרון הדברים? בתחילה השיב בשלילה ואמר כי לא היה נוכח, ואילו בהמשך עדותו אמר:

"לא. אולי כן לא זוכר. יש לי עוד ארבעה מחותנים אחרי הבן הזה. היינו בזכרון דברים, כתבו מה שדיברנו אח"כ שמתי את זה בארון ושילמתי את מה שהייתי צריך לשלם. אני לא יודע בדיוק"
(פרו' עמ' 13, ש' 29- 31).

אין זה סביר ואין זה מתקבל על הדעת, כי אדם החותם על זכרון דברים במעמד כה חשוב ומשמעותי ונוטל התחייבות כספית בסכום לא מובטל של 30,000$ לאבי המבקשת, לא יזכור פרטים בסיסיים וחשובים של ההסכם. אין ספק כי אי זכירת הפרטיים המהותיים על ידו אומרת דרשני, והיא נועדה כדי להרחיק את האמת, ולא אוסיף בכך.

לא זו בלבד, כשנשאל מר יעקב רוזנפלד האם יודע מתי חתם על זכרון הדברים, הלה אף לא שלל את האפשרות כי חתם על זכרון הדברים רק לאחרונה. לאמור, אחרי שכבר שעבדו המקרקעין על ידי קרויז לבנק.

כך נשאל "יכול להיות שזה נחתם בזמן האחרון?
וכך השיב " לא יודע. על המקום חתמנו על זכרון הדברים".
(פרו' עמ' 14, ש' 8- 9).

יתר על כן, כשנשאל מר יעקב רוזנפלד האם במעמד החתימה על זכרון הדברים נכחו אנשים נוספים מלבדו וקרויז? השיב כי רק הוא וקרויז היו במעמד החתימה על ההסכם. דבר שבנסיבות העניין והמעמד אינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר.

זאת ועוד, כשנשאל מר יעקב רוזנפלד, האם יש לו קבלות המעידות כי שילם לקרויז את הסכום שעליו התחייב בזכרון הדברים בסך 30,000$ ? השיב:

" לא. שילמתי לו מתי שהיה לי כסף שלמתי. אני עומדת על כך לשלם כל דבר".
(פרו' עמ' 14, ש' 22).

מר יעקב רוזנפלד לא הציג בדל של ראיה להוכחת התשלום הנטען לקרויז, וכלל ידוע הוא במשפטנו כי אי הבאת ראיה ללא הסבר סביר להימנעות כזו, פועלת לחיזוק גרסת המשיבים. לא זו בלבד, בהמשך עדותו כשנשאל, כיצד קבעו את הסכום 30,000$, והאם עובר לחתימת ההסכם ידע כמה שווה הדירה? השיב "לא יודע" (פרו' עמ' 14, ש' 26). לדבריו, הסכום נקבע על ידי קרויז וזהו. (פרו' עמ' 14, ש'25- 26). דבריו אלה של מר יעקב רוזנפלד ועדותו בכלל מחזקת את גרסת המשיבים כי זכרון הדברים הנטען על ידי המבקשים, נוצר על ידי קרויז מאוחר יותר אחרי שעבוד הנכס, כדי למנוע את מימושו של הנכס על ידי הבנק. הינה כן כן עיננו הרואות כי עדותו של מר יעקב רוזפלד ואי זכירת פרטים מרכזיים על ידו, מדברת בעד עצמה, ואין בה כדי לתמוך בטענתם המבקשים וקרויז לפיה הסכם זכרון הדברים נחתם עוד קודם משכון הנכס על ידי קרויז לטובת הבנק.

עדותו של קרויז – כלל אציין כי עדותו של קרויז אינה נאמנה עלי. עדותו של קרוייז הייתה רצופה סתירות ולא ניתן היה כלל להאמין לעדותו ולדבריו. באשר לזכרון הדברים, במהלך עדותו של קרויז בפני, גם הוא לא ידע להשיב על דברים בסיסיים הנוגעים לזכרון הדברים שעליו לטענתו לכאורה חתם עם מר יעקב רוזנפלד. כך כשנשאל קרויז, האם זוכר מי כתב את זכרון הדברים, הלה השיב כי אביו היה מנסח את זכרון הדברים, וכי הוא אינו יודע מי מבני המשפחה כתב את זכרון הדברים (פרו' עמ' 30, ש' 21- 2). בהמשך כשנשאל האם כתב היד המופיע בזכרון הדברים הינו של אביו, השיב:

"לא חושב שזה כתב ידו"
(פרו' עמ' 30, 22- 27).

ובהמשך כשנשאל האם יודע מתי נכתב זכרון הדברים, השיב :

"כשהייתי במו"מ עם המחותן לגבי השידוך, ולאחר שסגרנו את כל הדברים הפרטיים, אמרתי לאבא שלי מה סוכם וביקשתי שינסח זכרון דברים"
(פרו' עמ' 30, ש' 29- 30).

דבריו אלה של קרויז אינם עולים בקנה אחד עם דבריו של מר יעקב רוזפלד לעיל שהינו כאמור צד לחוזה. כאמור, אי ידיעת פרטים מרכזיים ומהותיים על אודות זכרון הדברים שעליו מבססים המבקשים את בקשתם, מעוררת תהיות ויש בה ללא ספק כדי לחזק את המסקנה האחת ויחידה והיא שעסקינן בהסכם פיקטיבי שנועד לטרפד את מימוש המקרקעין על ידי הבנק, ולא מעבר לכך.

האם המבקשים גרו בנכס קודם למשכון הנכס?

גם התשובה לשאלה זו היא שלילית.

כאמור, המבקשים טוענים כי הגם שהבנק ידע על חזקת השכירות ועל כך שהם גרים בנכס, בחר הבנק לאשר את ההלוואה לקרויז ולמשכן את הנכס. טענה זו נידחת על ידי. וזאת, מהנימוקים הבאים:

מחוות דעתו של השמאי יואל גאני, שעליה לא חלקו הצדדים עולה, כי ביום 25.05.11, ביקרו במקרקעין השמאי גאני ואדם נוסף בשם דותן אקוע וזאת כדי להעריך את השווי של המקרקעין בטרם מתן הלוואה לקרויז על ידי הבנק, וזאת לבקשתו של קרויז. מהחוות הדעת מיום 31.05.2011 עולה כי בתקופה הרלוונטית שבה מושכן הנכס לטובת הבנק, במקרקעין עמד בניין הרוס לגמרי, ולא היו בו דיירים, להוציא דיירת מוגנת אחת שאינה נוגעת לתביעה שבפנינו. מפאת חשיבות חוות הדעת והשלכותיה להכרעה שבפנינו האמור בה יבוא כלשונו (החלק הרלוונטי לעניינו). בסעיף 5 לחוות הדעת שעניינו "תיאור הבנין" כותב השמאי כדלקמן:

" על חלקה 171 בוגש 30063 בנוי בנין ישן מאוד בן שתי קומות אשר רובו ככולו הרוס, פרט לדירה בקומה השנייה אשר בה מתגוררת דיירת מוגנת.
הבניין מצופה באבן ובחלקו בטון. הגג מרעפים. בבנין חצר פנימית משותפת.
בחזית הבניין הפונה לרח' חוני המעגל היתה קיימת דירה מקורית ובעורף הבנין דירה נוספת. שתי הדירות הרוסות והן במצב שלד".

כמו כן, נציין כי במייל ששלח השמאי גאני לב"כ המשיבים מיום 11.01.15, כותב השמאי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי בתקופה הרלוונטית במקום עמד מבנה הרוס לחלוטין ושלא היתה הדירה הנטענת על ידי המבקשים ובהתאם לכך העריך את השווי של הנכס. וכך כותב:

"ביחס לטענה לעניין בית הכנסת- אציין כי ביום ביקורי כל קומת הקרקע הייתה הרוסה ולא היו סימנים לקיום בית כנסת במקום הרוס".
(המייל צורף כנספח י"א לתגובת המשיבים).

לא זו אף, עוד קודם למשכון הנכס לטובת הבנק, במהלך השנים 2006- ועד 2012, עולה כי קרויז פנה פעם אחר פעם בין בעצמו ובין באמצעות ב"כ עו"ד וגנר לעיריית ירושלים בבקשה לביטול חיוב הארנונה בגין הנכס "בטענה שמדובר בנכס שאינו ראויי לשימוש". בעקבות פניות של קרויז ולאחר שנציגי העירייה ביקור בנכס ובדקו ומצאו אותו כי הוא אינו ראוי לשימוש בוטל חיובי הארנונה במהלך כל השנים. כך למשל כותב ב"כ בזמנו של קרויז עו"ד וגנר לעיריית ירושלים במכתב הבקשה לביטול הארנונה מיום 23.12.09: "בעקבות ביקורת שנערכה בנכסים שבנדון ביום 31.08.09, הוכרו כל הנכסים הנ"ל כנכסים שאינם ראויים לשימוש ובהתאם לכך בוטלו חיובי הארנונה לשנת 2009 ביחס אליהם". (ההדגשות במקור- ג' א'). (מכתב הפנייה צורף כנספח י"ג (1) לתגובת המשיבים).

במענה לפנייה הנ"ל ביום 30.12.09, כותב מנהל הארנונה מר משה לו, כי לאחר ביקורת בנכס הוחלט לבטל את חיוב הארנונה לשנים 2010, 2008, 2007 עוד מציין מנהל הארנונה כי עבור שנת 2009 הנכס כבר זוכה. (מכתבו של מנהל הארנונה צורף כנספח י"ג (2) לתגובת המשיבים). זאת ועוד, ביום 03.01.2011 קרויז עצמו פנה לעיירית ירושלים בבקשה לביטול חוב ארנונה בגין הנכס בטענה שאינו ראוי לשימוש. וכך כותב קרויז בבקשה:

"בעקבות ביקורת שנערכה בנכסים שבנדון ביום 31.08.09, הוכרו כל הנכסים הנ"ל כנסים שאינם שראויים לשימוש ובהתאם לכך בוטלו חיובי הארנונה לשנת 2009 ו- 2010 ביחס אליהם. ...מצב הנכסים לא השתנה מאז הביקורת הנ"ל ואתם כמובן מוזמנים לבקר בנכסים ולוודא זאת.
לפיכך , אבקש לבטל את חיובי הארנונה בגין הנכסים שבנדון גם לשנת 2011" (ההדגשה במקור - ג' א').
(מכתב הפנייה צורף כנספח י"ד (1) לתגובת המשיבים).

גם לפנייה הנ"ל עיריית ירושלים נענתה בחיוב וביטלה את חוב הארנונה עבור שנת 2011, וזאת לאחר שנציגי העייריה ביקרו בנכס ומצא אותו כי אינו ראוי לשימוש. (המכתב של עיריית ירושלים מיום 25.01.2011 צורף כנספח י"ד (2) לתגובת המשיבים). בנוסף נציין כי גם בשנת 2012 פנה קרויז באמצעות ב"כ עו"ד וגנר לעיריית ירושלים וביקש לבטל את חיוב ארנונה בגין הנכס מהנימוק שמדובר עדיין בנכס לא ראוי לשימוש. עיננו הרואות כי ממכתב פנייתו של קרויז ומהמענה שניתן לו על ידי עיריית ירושלים עולה כי חוב הארנונה עבור שנת 2011 בוטל וזאת לאחר שנציגי העירייה ביקור בנכס ומצאו אותו שאינו ראוי לשימוש. וכך גם היה בשנת 2012. דבר העולה בקנה מידה אחד עם טענת המשיבים כי במועד שעבוד הנכס ביום 21.06.11 לטובת הבנק, הנכס היה ריק ועזוב וכי המבקשים לא גרו בנכס. אך לא די בזה נציין, כי מעיון בפניותיו של קרויז וב"כ לעיירית ירושלים בבקשה לביטול חוב הארנונה, עולה כי מעולם לא הועלתה כל טענה בדבר "דירות מוגנת", ולו ברמז דק שבדקים על אף פניותיו הרבות לעירייה.

לא זו בלבד, מעיון מהמסך של עיריית ירושלים שעניינו "הודעה על שינוי מחזקים לצורך עדכון רישומי ארנונה למגורים" עולה כי הנכס היה בבעלותו של קרויז עד ליום 28.12.11 וכי החל מיום 29.12.11 עבר הנכס לחזקתם של המבקשים. קרי, הנכס עבר לחזקת המבקשים אף על פי שכבר חצי שנה קודם לכן (ביום 21.06.11) שועבד הנכס לטובת הבנק. (הודעה על שינוי מחזיקים של עיירית ירושלים מיום 30.05.1012 צורף כנספח י"ב לתגובת המשיבים).

ככלל אציין כי מראיות שהוגשו לבית המשפט בהליכים משפטיים אחרים שהתנהלו בעניינו של קרויז עולה כי באופן שיטתי נהג קרויז במהלך כל השנים לרשום את הנכסים השייכים לו ובבעלותו באופן פיקטיבי על שם בני משפחתו, וזאת בניגוד לתנאי השטר עליו התחייב וללא הסכמת הבנק, וזאת כדי למנוע את מימוש הנכסים על ידי הבנק והנושים השונים. (ראו למשל את פסק דינה של כב' השו' ת' בזק רפפורט בע"ק 19319-02-13 אמיתי נ' ברויער ואח', מיום 02.07.14). יתרה מזאת נוסיף, כי תצהירו של קרויז בתיק שלפנינו הוגש בשלב מאוחר מאוד (ביום 3.12.15) וזאת לאחר שנשמעו כבר עדויותיהם של המבקשים, ועדותו של מר יעקב רוזנפלד ועדויות עדי המשיבים, ולאחר שכל המסמכים הרלוונטיים הוגשו. קרויז השיב כי בדצמבר 2014 עבר תקיפה קשה, ומאז הוא שרוי בטיפולים, וכי הרופא שטיפל בו אסר עליו להיחקר. (פרו' עמ' 25, ש' 10- 19). דבריו של קרויז כי לא התייצב לדיונים ביבהמ"ש אינו אמת, שכן מעיון בתיק אחר שהתנהל בעניינו עולה כי קרויז מסר תצהיר ונכח בדיונים (ראו למשל פרו' דיון מיום 26.05.15 בתיק פש"ר 930-03-14 פרידמן נ' קרויז ואח', לפני כב' השו' ע' כהן בביהמ"ש המחוזי).

למעלה מן הצורך נצייין כי קרויז לא הגיש כל מסמך רפואי או כל ראיה אחרת בנדון שהיה בה כדי לתמוך בגרסתו.

לאור האמור, אין אני יכול לתת אמון בגרסתו של קרויז כי העביר את הנכס למבקשים בדיירות מוגנת עוד טרם משכונו לטובת הבנק, וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל וכן לאור הסתירות וחוסר ההגיון שעלו מדבריו של קרויז במהלך עדותו לפניי כאמור לעיל. למעלה מן הצורך, נציין כי גם מעדותם של המבקשים עצמם עולה כי הגם שהם טוענים לדיירות מוגנת, הם מעולם לא שילמו במועד הרלוונטי ואף מאוחר יותר דמי שכירות ודמי מפתח לקרויז או למאן דהוא אחר. וזאת בניגוד לאמור בזכרון הדברים שעליו כאמור מבססים את בקשתם. וכן, למרות שהמבקשת הצהירה בתצהיריה כי בתמורה לדיירות המוגנת התחייבו לשלם לקרויז סך של 36 ₪ לשנה (סעיף 5 לתצהיר המבקשת).

וכך העיד המבקשת:

"ש. שילמת לאביך איזה שהוא סכום
ת. הייתי צריכה לשלם את הסכום של זכרון הדברים אבל הוא אף פעם לא ביקש, 36 ₪".
(פרו' עמ' 8, ש' 19- 20).

אך לא די בזה, יוער כי מהמסמכים שהוגשו לפני עולה כי המבקשים טענו לראשונה כי הם דיירים מוגנים רק בשנת 2014, בטופס הבקשה לקבלת הנחה בארנונה. יצוין על אף שהמבקשים אמרו במהלך עדותם לפני כי הם שילמו ארנונה עבור שנים 2012 ועד 2013, המבקשים לא הציגו כל אישור או מסמך המאשש את טענתם.

לנוכח כל האמור לעיל, משקבעתי כי זכרון הדברים שעליו מתבססת הבקשה לא הוכח, ומשהוכח כי המבקשים לא גרו בנכס במועד הרלוונטי ומשקבעתי כי המבקשים לא שילמו את דמי השכירות או דמי המפתח מעולם, ולאור הסתירות שהתגלו בעדותו של קרויז, והאישורים מעיריית ירושלים המעידים כי במועד הנטען המקרקעין לא היו ראויים לשימוש, סבורני כי המבקשים לא היו מעולם דיירים מוגנים.

בסיכומו של דבר, בקשת ההתנגדות נידחת.

אציין כי לא מצאתי ממש ביתר טענות המבקשים והן נידחות על ידי.

סוף דבר

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות ופוסק כי המשיבים רשאים להמשיך בהליכי הפינוי במסגרת תיק ההוצאה לפועל נגד המבקשים, בתיק מספר 03-XX293-14-7. כמו כן, מחייב את המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ לכיסוי הוצאות ההליך בתיק זה. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל והוא יצורף לחוב בתיק ההוצאה לפועל.

עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 03-XX293-14-7 מבוטל.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה