הדפסה

בית משפט השלום בירושלים ה"פ 34136-08-19

בפני
כבוד ה שופטת ליאת בנמלך

המבקש

שבתאי שמואלי
בעצמו

נגד

המשיבה
אמילי דורף
ע"י בא-כוחה עו"ד טל מייק

פסק דין

1. לפניי תובענה לסעד הצהרתי, בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי המיטלטלין אשר פורטו בתובענה, המצויים בדירתו של המבקש, מר שבתאי שמואלי, ברח' שאדיקר נחום 12/13 בירושלים (להלן: הדירה) הם בבעלותו של המבקש, ואינם שייכים לבנו, מר משה שמואלי.

2. המשיבה עתרה תחילה להעברת הדיון בהליך זה לבית משפט השלום בתל-אביב יפו, אך בקשתה זו נדחתה (ראו החלטתי מיום 25.12.2019, והחלטות בית המשפט העליון בבש"א 1941/19 מיום 2.12.2019, ובבש"א 108/20 מיום 29.1.2020). משנדחו הבקשות להעברת מקום דיון נדונה התובענה לפניי.

3. המשיבה הגישה תגובה בה התנגדה היא לסעד המבוקש. בתגובתה טענה כי היות שכתובתו הרשומה של בנו של המבקש, מר משה שמואלי, אשר כנגדו ננקט על ידה הליך הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא, היא בביתו של המבקש, קם חשש כי התובענה נועדה למנוע עיקול של נכסי בנו של המבקש.

המבקש צירף להמרצת הפתיחה תצהיר מטעמו, בו הצהיר כי הנכסים המפורטים בבקשה שייכים לו, ולא לבנו ; וכן הגיש תצהיר של בנו, מר משה שמואלי, בו הצהיר הוא כי הוא מתגורר עם הוריו, כי כל המיטלטלין בדירה הם של הוריו, וכי למעט בגדים אישיים שלו אין לו מיטלטלי ן בדירה.

4. דיון בתובענה התקיים לפניי ביום 20.5.2020. המבקש ובנו התייצבו לדיון ונחקרו בידי בא-כוח המשיבה.

יוער כי המשיבה לא הגישה תשובה הנתמכת בתצהיר מטעמה (אלא הסתפקה בהגשת תגובה שאינה נתמכת בתצהיר) ואף לא התייצבה לדיון (בניגוד לנדרש בהחלטות מיום 11.3.2020 ומיום 17.5.2020 ). בא-כוח המשיבה ציין לעניין זה בדיון כי מרכז חייה של המשיבה בחו"ל, אך לא הוגשה אסמכתא המלמדת על כך שהיא שהתה בחו"ל במועד הדיון (בנו של המבקש חלק על כך, וראו עמוד 6 שורות 19-33 לפרוטוקול ), ומכל מקום לא הוגשה כל בקשה או הודעה בעניין זה קודם לדיון.

עוד אציין כי בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג ובהסכמת ב"כ המשיבה, ניתנה למבקש אפשרות להגיש ראיות נוספות מטעמו לתמיכה בטענותיו, ולמשיבה ניתנה זכות תגובה. משהוגשו ההשלמות והתגובה, יש להכריע בתובענה.

דיון

5. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לקבלת התובענה ברובה (למעט המפורט להלן) .

רשימת המיטלטלין אותה פירט המבקש בתובענה כוללת את המיטלטלין הבאים: מערכת ישיבה סלונית מבד, שולחן פינת אוכל , כסאות, מקרר קטן, מקרר, מדי ח כלים, מחשב נייד, מדפס ת, תנור, מקפיא, מכונת כביסה ושולחן סלון. ניתן להתרשם כי מדובר ברשימת חפצים סטנדרטית יחסית ובסיסית המצויה בבתים רבים בישראל.

בעדותו העיד המבקש כי הריהוט ומוצרי החשמל נרכשו על ידו (למעט המדפסת, אליה אתייחס להלן), חלקם לפני שנים רבות וחלקם לפני שנים ספורות (עמוד 4 שורות 27-36 לפרוטוקול). לאחר התרשמותי הישירה מעדותו של המבקש, מצאתי ליתן אמון בעדותו לעניין הבעלות בחפצים הבסיסיים שבביתו , ואוסיף כי עדותו זו נתמכת בראיות שהוצגו.

כך הגיש המבקש לאחר הדיון השלמה הכוללת חשבונית מס לעניין רכישת מחשב נייד (חשבונית מיום 13.5.2016 עליה מופיע שמו) וכן תמונה של אותו מחשב, ובנוסף תמונות צבעוניות של מערכת הישיבה הסלונית, שולחן הסלון, והמקרר. המקרר והריהוט הם חפצים בסיסיים, ומעבר להתרשמות מן התמונות כי אין מדובר בחפצים חדשים יצוין כי גם בדו"ח של רשות האכיפה והגבייה, אות ו צירפה המשיבה לתגובה מטעמה , צוי ין "פינת אוכל +כסאות ישן מאוד, מערכת ישיבה סלונית ורוד ישן מאוד, שולחן סלוני ישן. הערה: אין דברי ערך נוספים".

השכל הישר, נסיון החיים והראיות שלפניי מתיישבים יותר עם המסקנה כי הריהוט (שולחנות, כסאות, ספות) ומוצרי החשמל הבסיסיים (מקררים, מקפיא, מכונת כביסה, תנור ומד יח כלים) שייכים להורים, הם המבקש ואשתו - המתגוררים בדירה שנים רבות ( לדברי המבקש שלא נסתרו מאז שנת 1993), כיום לפחות עם שניים מילדיהם (עמוד 12 שורה 12 לפרוטוקול) - ולא שייכים לאחד מבניהם מר משה שמואלי (שלמחלוקת בדבר מגוריו או אי מגוריו בדירה אתייחס להלן). עוד אציין כי אין לשקול לחובת המבקש את העובדה שלא הוצגו חשבוניות ביחס לכל המיטלטלין המפורטים ברשימה , הואיל ומדובר בציוד שנרכש לפני שנים, ולא יהיה זה סביר לצפות כי תשמרנה קבלות לכל אותו ציוד.

אעיר בהקשר זה כי בשים לב לכך שבדו"ח של רשות האכיפה והגבייה נכתב מפורשות כי הריהוט הוא ריהוט ישן ובשים לב לטיבם של אותם חפצים , לא היה מקום לטעמי לכך שבא-כוח המשיבה יעמוד על כך שלא יינתן סעד לטובת המבקש ולוּ ביחס לאותו ריהוט בסיסי (ויצוין כי זה ביקש להתנות את הסכמתו בעניין בהטלת הוצאות ושכ"ט על המבקש, וראו עמוד 5 לפרוקטול).

עוד אוסיף כי בכל הנוגע למחשב הנייד הוצגה כאמור חשבונית מס אשר עליה שמו של המבקש, ובנסיבות העניין, די בתמיכה זו לעדותו של המבקש כי ז ה נרכש על ידו ושיי ך לו (ובהתייחס לאמור בתגובת המשיבה מיום 16.6.2020 אציין כי לא נטען על ידי המבקש כי המחשב נרכש בחו"ל , ונראה כי כוונתו היתה כי רכש אותו סמוך לצאתו לחו"ל).

6. המשיבה טענה כי אין ליתן אמון בגרסת המבקש ובנו - וכי על כן יש לדחות את התובענה - נוכח שני נתונים שעלו בחקירתם:

האחד, המבקש כלל ברשימת המיטלטלין שהופיעו בהמרצת הפתיחה מדפסת ובפתח עדותו אמר כי כל הציוד שמופיע בהמרצת הפתיחה הוא שלו , ואילו בהמשך הדיון העיד כי המדפסת היא של בנו (עמוד 5 שורות 1-4 לפרוטוקול); והשני, בתצהיר שהגיש בנו של המבקש, מר משה שמואלי, הצהיר הוא כי הוא מתגורר בבית הוריו, ואילו המבקש העיד כי בנו אינו מתגורר בביתו דרך קבע, אלא "מדי פעם בא לבקר" (עמוד 3 שורה 24 לפרוטוקול).

ביחס להכללת המדפסת ברשימת המיטלטלין אציין כי אין אמנם להקל ראש בחוסר הדיוק שנפל בהמרצת הפתיחה בעניין זה, אולם בנסיבות העניין, וגם בנותני דעתי לכך, איני סבורה כי בנתון זה, כשלעצמו, יש כדי להוביל לדחיית התובענה.

המבקש העיד כי רשימת המיטלטלין שנכללו בהמרצת הפתיחה הועתקה למעשה מן הרשימה של רשות האכיפה והגביה (עמוד 1 שורה 34 לפרוטוקול), ובנוסף המבקש ובנו הסבירו כי המדפסת נכללה בהמרצת הפתיחה בשל חוסר תשומת לב, והיות שהמבקש עשה במדפסת שימוש למשך תקופה מסוימת עד אשר זו נלקחה על ידי בנו, כך שניתן הסבר לאי הדיוק שנפל. עוד אוסיף כי כאמור על יסוד כלל החומר שהונח לפניי המסקנה כי הרהיטים ומוצרי החשמל הם בבעלותו של המבקש (ולא בבעלות בנו) מסתברת יותר מן המסקנה ההפוכה, ולטעמי אין באי הדיוק בעניין המדפסת כדי להטות את הכף למסקנה אחרת ביחס לכלל המיטלטלין . עוד אעיר כי העובדה שהמבקש לא מצא להסתיר בעדותו כי בנו הוא שרכש את המדפסת, למרות שיכול היה ש לא לספר על כך אם היה מבקש לומר בעדותו דברים שאינם אמת, מחזקת לטעמי דווקא את המסקנה כי המבקש העיד על הדברים כפי שהם.

בא-כוח המשיבה הוסיף לעניין המדפסת כי על המדפסת הוטל עיקול ובדיון הסתבר כי בנו של המבקש לקח אותה מבית הוריו בניגוד לצו, ולטענתו האמור תומך בדחיית התובענה. ואולם, ככל שנעשתה על ידי בנו של המבקש פעולה בניגוד לצו עיקול המקום להעלות טענות לעניין זה אינ ו במסגרת ההליך הנוכחי, ומכל מקום אין בטענה זו כדי לשנות את תוצאת ההליך בענייננו, שכן אין בה לשנות מן המסקנה לעניין הרמת נטל ההוכחה ביחס לבעלות במיטלטלין האחרים .

7. בכל הנוגע לכך שבתצהיר שהגיש בנו של המבקש, הצהיר הוא כי הוא מתגורר בבית הוריו, ואילו המבקש העיד כי בנו אינו מתגורר בביתו דרך קבע, אלא "מדי פעם בא לבקר", אציין כי בנו של המבקש הסביר את הפער בין השניים בעדותו, בהבהירו כי בכל הנוגע לכתובת הרשמית הרי שזו נותרה בבית הוריו, וכי תקופות מסוימות הוא מתגורר עימם, אך כי הוא לא מתגורר עם הוריו דרך קבע, ולא גר במקום קבוע, ובבית הוריו יש לו רק בגדים. מר משה שמואלי העיד בהקשר זה "אני נוסע מפה לשם ואני טיפוס נווד. ... גר איתם [עם הוריו] מבחינת הכתובת הרשמית שלי, ואני אגיע לשם והמרכז שלי שם ומשם אני מסתובב. ... שם אני מגיע ונמצא מתי שטוב לי ומתי שאני רוצה ומסתדר לי. זה שאני לא שם יום יום זו מציאות, אני יכול להיות בכל מקום. יש לי את האוטו, ופעם אני פה ופעם שם. אין לי זמנים להגיע לשם, אני יכול לא להיות שם חודש ויכול להיות שם חודש וזו המציאות שלי" (עמוד 7 שורות 11-16 לפרוטוקול).

הסבר זה, המתיישב גם עם עדותו של המבקש - אשר העיד כי בתיכון למד בנו בישיבה מחוץ לבית ההורים ומאז הוא אינו נמצא בבית דרך קבע (עמוד 3 שורות 23-30 לפרוטוקול) - נותן לטעמי מענה לפער הנראה במבט ראשון בין התצהיר (הלקוני) לעדות, ולמעשה מהעדויות עולה לכאורה כי אין מדובר בענייננו במצב דברים שגרתי, כי אם בסיטואציה מורכבת שאינה דיכוטומית.

מכל מקום, לטעמי כך או כך, בהינתן שהציוד אשר ביחס אליו הוגשה התובענה הוא ציוד ביתי בסיסי, וחלקו הגדול כאמור אף ישן, הרי ש גם בטענת המשיבה - הטוענת כי הוכח שבנו של המבקש, שהוא היום כבן 34 שנים, מתגורר בבית הוריו - אין כדי לשנות מן המסקנה בענייננו ו להטות את הכף לדחיה של התובענה. ודוקו. קיים פער בין הטענה כי בנו של המבקש מתגורר בבית הוריו - טענה שספק אם הוכחה לאחר התרשמותי מהמבקש ומבנו, בפרט אל מול המנעות המשיבה מהבאת כל ראיה - לבין ייחוס הבעלות בכלל המיטלטלין שבבית המבקש לבנו (כנטען בסעיף 5 לתגובה מיום 16.6.2020). ממילא טענת ב"כ המשיבה לפיה לא נאמר למעקלים שהגיעו לביתו של המבקש כי בנו של המבקש אינו מתגורר בדירה - נתון אשר ממנו מבקש הוא ללמוד כי בנו של המבקש מתגורר כיום בדירה דרך קבע - אינה מעלה ואינה מורידה ( ובמאמר מוסגר אציין כי המבקש העיד אחרת, ואילו המשיבה לא הביאה עדים מטעמה שיכולים היו לתמוך בגרסתה). בהינתן כל האמור גם תחושת הצדק מובילה לטעמי למסקנה כי יש להיעתר לתובענה, אשר נועדה למנוע את עיקולם של אותם חפצים בסיסיים המצויים בביתם של המבקש ושל אשתו משך שנים, בעקבות חובות של בנם הבגיר, חובות שלא הם יצרו.

עוד אציין כי המשיבה לא הגישה תצהיר מטעמה, ולא הוצגה על ידה ראיה פוזיטיבית שיש בה לסתור את טענות המבקש, אלא הסתפקה בהעלאת תהיות בקשר עם עדויות המבקש ובנו, אך כאמור לעיל לאחר שבחנתי את כלל החומר שלפניי, לא מצאתי כי מדובר בתהיות שיש בהן להטות את הכף לדחיית התובענה , במאזן ההסתברויות.

8. מכל הטעמים המפורטים לעיל מסקנתי היא כי ביחס לרשימת המיטלטלין שפורטה בהמרצת הפתיחה - למעט המדפסת - המסקנה המסתברת יותר היא כי אלו בבעלות המבקש, ומשהרים המבקש את הנטל המוטל עליו, ניתן סעד הצהרתי לפיו המיטלטלין שפורטו בתובענה, למעט המדפסת, ואשר מצויים בדירת המבקש, ברח' שאדיקר נחום 12/13 בירושלים, הם בבעלותו.

9. אשר להוצאות - לאחר שנתתי דעתי לנסיבות העניין בכללותן ולהתנהלות שני הצדדים להליך איני מוצאת לעשות צו להוצאות. בעניין המשיבה לקחתי בחשבון כי התנגדותה למתן הסעד נדחתה, את העובדה שהוגשה על ידה בהליך זה בקשה להעברת מקום דיון שנדחתה, כמו גם את העובדה שהמשיבה לא התייצבה לדיון מבלי שהוגשה בקשה בעניין. מן הצד השני, בעניינו של המבקש, נתתי משקל לכך ש זה כלל בבקשתו פריט מיטלטלין אשר בעדותו הודה כי הוא שייך לבנו, וכן לכך שכלל המסמכים לא צורפו להמרצה שהוגשה תחילה, אלא רק לאחר הד יון שנערך לפניי. כאמור לאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים בעניין סבורה אני כי אין לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים בהליך זה.

המזכירות תמציא לצדדים עותק של פסק הדין.

ניתן היום, ז' אב תש"פ, 28 יולי 2020, בהעדר הצדדים.