הדפסה

בית משפט השלום בירושלים בצה"מ 9459-05-18

מספר בקשה:4
בפני
כבוד ה שופט דניאל מרדכי דמביץ

מבקש
רפיק חסין, ת.ז. XXXXXX515
באמצעות ב"כ עו"ד איליא שאער

נגד

משיב
מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה
באמצעות ב"כ עו"ד אמיר ברק

החלטה

החלטה בעניין 'בקשה דחופה ובהולה להארכת מועד עיכוב ביצו צו הריסה' שהוגשה בעניינו של צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיב (להלן - הצו).

בראש הדברים מובהרת התוצאה.
בקשת המבקש נדחית ללא צורך בדיון - בהעדר כל עילה או סיכוי לבקשה.
ניתן לבצע את הצו החל ביום 14.5.2018 בשעה 01:00.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ וכן ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,500 ₪ בשל חוסר תום לב דיוני בוטה אשר גרם להטרחת ערכאות במקביל.

תולדות ההליך
אף כי מדובר בצו אשר בא לעולם אך לפני שמונה ימים והומצא אך לפני 3 ימים, הרי שכפי שיפורט להלן הוגשו בעניינו לא פחות מחמש בקשות עיכוב לשני בתי משפט (הכל באמצעות אותו מייצג).
ביום 4.5.2018 הגיש המבקש 'בקשה דחופה ובהולה לעיכוב ביצוע צו הריסה' לבית משפט זה - במסגרת תיק זה (בצמ"ה 9459-05-18; להלן - הבקשה הראשונה). הבקשה התבססה אך ורק על התראות שניתנו למבקש טרם המצאת הצו. הבקשה נמחקה בו ביום על הסף על ידי כב' השופטת דורית פיינשטיין בהעדר כל תשתית לכאורית שיש בה כדי לתמוך בטענות המבקש.
ביום 6.5.2018 הגיש המבקש 'בקשה דחופה ובהולה לעיכוב ביצוע צו הריסה' - הפעם לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, במסגרת בב"נ 11221-05-18 (להלן - הבקשה השניה).
בבקשה לא צויין הליך קודם כלשהו שננקט באותו עניין.
הבקשה הובאה לעיוני בשבתי כשופט בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ובו ביום הוריתי על סילוקה על הסף בהעדר צו שיפוטי/מינהלי שניתן לדון בו ומשלא הובהר מה היסוד החוקי למתן הסעד שנתבקש.
ביום 7.5.2018, לאחר שהצו הודבק על הבינוי מושא הצו בשעה 06:50 בבוקרו של אותו יום, הגיש המבקש 'בקשה דחופה ובהולה לעיכוב ביצוע צו הריסה' - לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, במסגרת בב"נ 11221-05-18 (להלן - הבקשה השלישית).
בבקשה לא צויין הליך קודם כלשהו שננקט באותו עניין.
בו ביום, בשעה 15:51, החלטתי בבקשה השלישית בהחלטה מפורטת ומנומקת. ציינתי כי מלכתחילה יש להגיש את הבקשה לבית משפט השלום בירושלים ולא לבית המשפט לעניינים מקומיים (בהתאם להוראת סעיף 228(א)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; להלן - החוק) אולם משום בהילותה דנתי בבקשה בכשירותי כשופט שלום. קבעתי כי הואיל ואין בפיו של המבקש כל טענה העומדת בקריטריון הקבוע בסעיף 229 לחוק לשם ביטול צו מינהלי, הבקשה נדחית. בסופה של החלטתי קבעתי: "ככל שיפנה המבקש בהליך חדש לבית משפט השלום, יציג בפניו החלטה זו".
ביום 7.5.2018 בשעה 16:28 ( 37 דקות לאחר מתן החלטתי בבקשה השלישית) הגיש המבקש 'בקשה דחופה ובהולה לעיכוב ביצוע צו הריסה' – הפעם לבית משפט זה (בית משפט השלום בירושלים) לת יק זה (להלן - הבקשה הרביעית).
כתב הבקשה הרביעית זהה לכתב הבקשה השלישית, למעט תוספת שהוספה באופן שונה לכל אחד משני כתבי הטענות שעניינה הוספת טענה לגבי אי הצלחה להשיג את תגובת המשיב (ככל הנראה, כמענה לדרישת סעיף 254ח(ב)(2) לחוק).
בבקשה לא צויין הליך קודם כלשהו שננקט באותו עניין. בפרט, לא צורפה לבקשה הרביעית ההחלטה שניתנה בהחלטה השלישית (חרף ההחלטה המפורשת המורה מראש לעשות כן).
נוכח בהילות הבקשה (כפי שהוגדרה על ידי המגיש, מבלי לגלות דבר על ההליכים הקודמים, לרבות ההחלטה בבקשה השלישית), בו ביום, בשעה 17:52 , ניתנה החלטת כב' השופט אוהד גורדון (שופט תורן בבית משפט השלום ) המעכבת את ביצוע הצו עד יום 9.5.2018 בשעה 12:00 בכפוף להפקדת 6,000 ₪ עד יום 8.5.2018 בשעה 11:00.
יצויין כי החלטת כב' השופט גורדון אינה מורה מפורשות על הגשת תשובת המשיבה אלא מציינת: "מובן שהמבקש רשאי לפנות בבקשה נוספת במסגרת זמנים זו, בצירוף תגובת המשיבה. הבקשה, אם תוגש, תידון לגופה".
הסכום הופקד במ סגרת הזמנים שנקבעה בהחלטה .
ביום 9.5.2018 בשעה 11:08 הגיש המבקש 'בקשה דחופה ובהולה לעיכוב ביצוע צו הריסה' - לבית משפט זה לתיק זה (להלן - הבקשה החמישית). בסעיפים 5-2 להחלטה נטען כי לא צלחו הנסיונות ליצור קשר עם ב"כ המשיבה ו/או לקבל את תגובתו.
ביום 9.5.2018 בשעה 12:05 הגיש המבקש בקשה למתן הסעד שנתבקש בבקשתו שהוגשה 57 דקות קודם לכן על יסוד הטענה לפיה "המשיבה לא הגישה כל תגובה למרות שההחלטה של כב' בית המשפט מיום 7/05/18 נמסרה לידיה כמו כן בא כח המשיבה לא יצר כל קשר עם ב"כ המבקש".
התיק נותב לטיפולי ובו ביום בשעה 15:01 הוריתי למשיבה להגיש תשובה בהולה עד מחרת היום (היום - 10.5.2018) בשעה 12:00. כמו כן הארכתי את עיכוב ביצוע הצו עד יום 15.5.2018 בשעה 23:59. קבעתי כי התשובה תתייחס לכלל הבקשות במסגרת תיק זה (קרי הבקשות - הראשונה, הרביעית והחמישית).
משהוגשה היום התשובה כנדרש ניתנת החלטה זו.
טרם כניסה לדיון המהותי, יש לסכם את שראינו עד כאן. פעמיים בוצע מהלך של הגשה כפולה בפני שתי ערכאות:
משנמחקה הבקשה הראשונה בפני בית משפט השלום הגיש המבקש בקשה דומה לבית המשפט לעניינים מקומיים.
משנדחתה הבקשה השלישית על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש בקשה זהה לבית משפט השלום.
בבקשות השניה, השלישית והרביעית לא ציין המבקש דבר לגבי הגשת בקשות קודמות זמן קצר קודם לכן (באותו עניין בדיוק ובנוסח דומה/זה ה) ותוצאותיהן.

הצו
הצו נחתם על ידי המשיב ביום 2.5.2018 בהתאם לסמכותו לפי סעיף 221 לחוק בעניין עבודה אסורה שלא הסתיימה במקרקעין הידועים כחלקות 4+5 בגוש 29509, נ.צ. 220249/640997, קלנדיה, ירושלים.
הצו הומצא (בהתאם לסעיף 226(ב) לחוק) ביום 7.5.2018 בשעה 06:50.
פרטי העבודות בצו:
מבנה בלוקים עם טיח וגג רעפים בשטח של כ-45 מ"ר
משטחי בטון עם ריצוך ובלי בשטח של סה"כ כ-200 מ"ר;
גדרות מבלוקים, בטון, אבני שדה, פח ושער ברזל באורך של סה"כ כ-500 מ"ר (ככל הנראה הכוונה היא למטר אורך ולא מטר רבוע; ד.ד.);
עבודות פיתוח בשטח של כ-4 דונם.

טענות המבקש
המבקש הוא בעל המקרקעין. המבקש בנה לו לבני משפחתו בית חקלאי כ-40 מ"ר היות שאין להם מקורם מגורים חלופי. המבקש שכר שירותי אדריכל שמטפל באיזור אשר קיבל עליו להגיש תכנית לאישור בנייה של המבנה והגדר.
המבקש הופתע לגלות שבאיזור של המקרקעין יש חובה בהיתר מטעם עיריית ירושלים היות שהמבנה נבנה בקרקע "מאחורי הגדר" (קרי מעבר לגדר ההפרדה). המבקש חשב לתומו שמועצת קלנדיה היא האחראית על האזור וכי ממנה יש לקבל היתר.
הריסת המבנה תגרום למבקש נזק כלכלי רב.
ישנה פסיקה לפיה היתכנות לתכנון מחייבת דחיית ביצוע צווים לפרק זמן ניכר.
נשכר איש מקצוע תכנוני לשם הכשרת הבינוי. הוצג מכתב של איש המקצוע (הנדסאי אדריכלות) מיום 24.12.2017 המופנה אל בית משפט השלום בירושלים ובו נטען כי "בנייה של 45 מ"ר וגדר מסביב לקרקע נשוא צו הריסה שניתן להכשירו בסופו של יום". צורף תדפיס מיום 5.5.2018 בדבר פתיחת בקשת תכנית מתאר מקומית 101-0644534 (התכנית נפתחה באותו מועד).
תשובת המשיב
בפתח התשובה הסב ב"כ המשיב את תשומת לב בית המשפט לניהול ההליכים המקבילים על ידי המבקש - הן בפני בית משפט השלום בירושלים והן בפני בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים.
הוכחשה הטענה לגבי פניות של המבקש לקבלת עמדת המשיבה (שלא נענו).
הוצגו כל ההליכים שבוצעו בהתאם לנהלים הנדרשים לקראת הוצאת הצו.
צויין כי לפני כשנתיים הוצא צו הריסה מינהלי לחומות בטון שהוקמו באותם מקרקעין - צו שבוצע על ידי היחידה שהמשיב בראשה ביום 26.7.2016 (הוצג דו"ח ביצוע ההריסה; נספח 10 לתשובה).
הודגש כי המבקש לא טוען שנפל פגם בצו אלא שהוא מבקש את דחיית ביצוע למשך מספר חודשים.
נטען כי לא רק שאין עילה לביטול הצו (ואף לא נטען כי קיימת עילה כזו) אלא שגם לעיכוב הביצוע אין בסיס משפטי הואיל ובהתאם לסעיף 254ח(א) לחוק עיכוב ביצוע הוא סעד זמני עד להכרעה בבקשת ביטול צו. הואיל ואין בקשה לביטול צו גם אין עילה לעיכוב ביצועו.
המשיב מפנה להחלטת בית המשפט העליון מיום 9.3.2004 ב-רע"פ 1288/04 בה נאמר: "אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין. כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתוכנית מתאר מאושרת, ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים; ואפילו תאושר תוכנית המתאר ותכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה, וגם הליך זה דרכו להמשך מספר חודשים. אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה שלפנינו אינו כזה."

דיון והכרעה
אין בפיו של המבקש טענה כי הבינוי מושא הצו נבנה כדין.
אין בפיו של המבקש טענה שלא התקיימו הדרישות למתן הצו.
זאת צויין עוד בהחלטתי מיום 7.5.2018 בבקשה השלישית. פני הדברים לא השתנו מאז.
משמע, אין עילה לביטול הצו (סעיף 229 לחוק) ואף אין בקשה לביטולו.
בהעדר בקשה לביטול הצו (אלא רק לעיכובו) ומשאין כל טענה ואף לא רמז לכך שיש למבקש טענות נגד תוקף הצו (ודאי לא כאלה העומדות בדרישת סעיף 229 לחוק), ממילא גם לא קמה עילה לעיכוב ביצוע הצו בהתאם לסעיף 254ח(א) לחוק.
בקשה לעיכוב ביצוע צו מינהלי נוכח סיכוי עתידי להכשרת הבינוי מושא הצו חותרת תחת תכלית הכלי האכיפתי של הצווים מינהליים - כלי אשר זה מקרוב הורחב וחושק במסגרתו של תיקון 116 לחוק. תכליתו של צו הריסה מינהלי היא למנוע הנצחה של עבירות בניה אשר זה מקרוב באו לעולם.
בעניין זה שונה המצב דנן לחלוטין ממצב אשר לגביו מבוקשת דחיית ביצוע צו הריסה שיפוטי - בקשה המוגשת מכוח סעיף 207 לחוק (בנוסחו טרם תיקון 116; כיום: סעיף 254ט לחוק) ואשר לגביה ישנם מבחנים פסיקתיים שאף הם אינם מקלים .

הרבה מעבר לנחוץ אציין:
בינוי שאינו קרוב להיתר אינו זכאי להארכת מועד ביצוע של צו שיפוטי המורה על הריסתו (לפי סעיף 207 לחוק טרם תיקון 116). במקרה דנן מדובר בבינוי שאין לגביו לא היתר, לא בקשה להיתר ולא תב"ע. כל שיש הוא פתיחה טכנית אמורפית ועמומה של בקשת להוצאת תב"ע בעניינו של הבינוי. במצב דברים זה אפילו אם מדובר היה בצו הריסה שיפוטי אזי לא היה מקום לדחיית מועד ביצועו.
בבקשות המבקש נטען לגבי תום לבו ואי ידיעתו אודות הדין החל על המקרקעין. נוכח הליך ההריסה שבוצע במקום ביום 27.6.2016 (כמתואר בתשובת המשיב), נסתרה גם טענה זו (שאין בה כדי להשפיע על ליבת התוצאה).
לאור כל האמור, הבקשה דנן (הבקשה החמישית) וקודמותיה משוללות כל יסוד משפטי. דינה של הבקשה - דחייה ללא צורך בדיון.
חוסר תום לב דיוני
כמתואר בראש הדברים, התנהלותו של המבקש באמצעות בא כוחו המלומד, היא מקוממת ופסולה מיניה וביה. ממושכלות היסוד היא החובה לציין בכל בקשה למתן סעד זמני את הנתונים הרלבנטיים ובפרט כל הליך קודם.
במקרה דנן המבקש ניהל הליך כפול תוך שבפני כל ערכאה אין הוא מציין דבר על ההליך שבפני הערכאה האחרת, ובאופן קונקרטי לא הציג את ההחלטה מיום 7.5.2018 בבקשה השלישית (בפני בית המשפט לעניינים מקומיים) במסגרת בקשותיו הבאות (הרביעית והחמישית; בפני בית משפט השלום).

התוצאה
בקשת המבקש נדחית.
ניתן לבצע את הצו החל ביום 14.5.2018 בשעה 01:00. מועד זה כולל בתוכו אפשרות לפניה לערכאת הערעור, אף כי דומה שסיכויי ערעור במקרה דנן הם קלושים ביותר.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ וכן ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,500 ₪ בשל חוסר תום לב דיוני בוטה אשר גרם להטרחת ערכאות במקביל. המזכירות תנתב למוטבים האמורים את שלזכותם מתוך הסכום שהופקד על ידי המבקש בקופת בית המשפט. ההוצאות שנפסקו הן על הצד הנמוך ונקבעות לפנים משורת הדין.
המזכירות תעביר בבהילות לב"כ הצדדים את ההחלטה בפקס, תוודא טלפונית שהשיגורים צלחו ותתעד בתרשומת בתיק.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ח, 11 מאי 2018, בהעדר הצדדים.