הדפסה

בית משפט השלום בירושלים בע"ח 60914-11-18

בפני
כבוד ה שופטת ג'ויה סקפה שפירא

המבקשים

  1. נענע 10 בע"מ
  2. ערוץ 10 החדש בע"מ
  3. ליאור שליין

נגד

המשיב
אברהם חי בלוך

ב"כ המבקשים 1-2: עו"ד יסמין רובין, עו"ד יותם גולדשטיין
ב"כ המבקש 3: עו"ד ד"ר מאיר קוגמן
ב"כ המשיב: עו"ד אביעד ויסולי

החלטה
כללי
המשיב הגיש נגד המבקשים קובלנה פלילית, אשר תוקנה ביום 4.10.18, ובה הם מואשמים בעבירות לפי סעיפים 61(ג)- 61(ה) לחוק זכויות יוצרים התשס"ח- 2007 ולפי סעיפים 6(א) ו- 6(א1) לחוק זכויות יוצרים ומשדרים התשמ"ד- 1984. עניינה של הקובלנה בשימוש שעשו לכאורה המבקשים בסרטון שבו מופיע הקובל כשחקן יחיד, ואשר צולם עבור המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש, שהוא, על פי הנטען בכתב הקוב לנה, ארגון גג של ארגונים שונים העוסקים בקידום זכויותיהם של יהודים בהר הבית.

רשימת העדים בכתב הקובלנה מונה 19 שמות, ובהם הקובל עצמו, צלם הסרטון ויושב ראש המטה המשותף. כל יתר העדים הם, על פי המצוין בכתב הקובלנה המתוקן , עובדים אצל המבקשות 1 ו-2.

ביום 26.11.18 הגישו המבקשות 1 ו-2 בקשה לעיון בחומרי החקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") ובה ביקשו, כי בית המשפט יורה למשיב להעמיד לעיונן את כלל חומרי החקירה, ובכלל זה תצהירים של כל עדי התביעה.

כאן המקום להעיר כי בדיון שהתקיים לפני ביום 2.10.18 הודיע ב"כ המשיב כי לא נערכו תצהירים של העדים וב"כ המבקשים כולם הצהירו כי קיבלו לידיהם תקליטור, כי נמסר להם שמלבד התקליטור אין חומרי חקירה נוספים וכי אין להם מחלוקות על חומרי חקירה.
בקשה זו הוגשה ימים ספורים לפני המועד שנקבע להגשת טענות מקדמיות, ואשר נדחה פעם אחת לבקשת המבקשים, דבר שגרם להתארכות ההליכים בתיק.

ביום 3.12.18 ביקש ב"כ המבקש 3 להצטרף לבקשה ובקשתו התקבלה. ביום 5.12.18 הוגשה תגובה מטעם ב"כ המשיב. ביום 21.12.18 הוגשה תשובת המבקשות 1 ו- 2 לתגובה, וביום 31.12.18 הוגשה ת שובת המבקש 3. הצדדים הסכימו כי הבקשה תידון לפני, על סמך טענותיהם בכתב בלבד .

דיון והכרעה
עיתוי הגשת הבקשה
ב"כ המבקשים אכן הודיעו בתחילת ההליך כי אין להם בקשות לחומרי חקירה. אני מתקשה לקבל את הסברם בבקשה ובתשובה, לפיו סברו כי משהתיר בית המשפט את תיקון כתב הקובלנה, חומר החקירה יצורף לקובלנה, שכן כפי שניתן להבין מתוך הדברים, גם לכתב הקובלנה המקורי לא צורפו חומרי חקירה הנוגעים למרבית העדים שבכתב הקובלנה , ואף על פי כן הודיעו ב"כ המבקשים כי אין להם בקשות בנושא.

התנהלותם של המבקשים אכן גרמה להתארכות וסיבוך ההליך המשפטי. לו הייתה מועלית הבקשה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 2.10.18 ניתן היה לבררה בקצרה ולא להידרש למסכת של התכתבויות לאחר שתם הדיון, שנקבע בדיוק לצורך זה של השלמת הליכים מקדמיים.

על אף האמור, אין בהתנהלות המבקשים כדי "להשתיקם" מלהגיש בקשות לחומרי חקירה, כפי שמבקש ב"כ המשיב לקבוע. השתק שכזה, אין לו אחיזה בדין, ומשעה שמדובר בבקשה לממש זכות עיון בחומרי חקירה, הוא עשוי אף לפגוע בהגנתם של נאשמים בהליך פלילי. לפיכך, משהוגשה בקשה למימוש זכות העיון, על בית המשפט לדון בה, אף אם השלב הדיוני בו מצוי התיק מתקדם. עם זאת מובן, כי לא בכל מקרה הצורך לברר את הבקשה יצדיק את השהיית ההליכים בתיק העיקרי , ולעיתים, בפרט בשעה שמדובר בקובלנה פרטית, לעיתוי הגשת הבקשה עשויות להיות השלכות בקביעת ההוצאות שייפסקו. במקרה דנן אדון בשאלת ההצדקה להטלת הוצאות בשל התנהלות המבקשים בסוגיית העיון בחומרי חקירה בתום ההליך.

המסגרת הנורמטיבית
זכות העיון בחומר חקירה, הדרכים למימושה וההשלכות של הפרתה מוסדרים בסימן ג' לפרק ד' לחוק סדר הדין הפלילי .
וכך קובע סעיף 74 לעניין זכות העיון:

"74. עיון בחומר החקירה
(א)(1) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע, ולהעתיקו ...
...
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר, שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
..."

התכלית העומדת בבסיס הזכות לעיין בחומר החקירה היא לאפשר לנאשם לממש את זכותו למשפט הוגן בדרך שתיתן בידיו הזדמנות מלאה להתגונן בפני האישומים המיוחסים לו (ראו למשל בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי ואח' (פורסם בנבו 15.9.05). נאשם שאינו יודע מראש מהו חומר הראיות שעליו מושתת האישום, אינו יכול לתכנן את הגנתו ולממשה, והדבר עשוי אף לפגוע בחקר האמת.
ראו בעניין זה דבריו של כב' השופט הנדל בבש"פ 6695/11 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו 27.9.11):
"זכות העיון מקורה בארבעה עקרונות של המשפט הפלילי. כל עיקרון עומד על רגלו שלו אך צועד יחדיו עם יתר העקרונות. האחד, כדי לאפשר לנאשם להיערך כראוי למשפט על מנת שלא יהיה מופתע מן הראיות המפלילות שנאספו נגדו כשאלה תוצגנה במהלך המשפט... השני הוא החתירה להגיע לחקר האמת ולהוציאה לאור בהליך הפלילי... השלישי נוגע לשמירה על קיומו של הליך הוגן, אשר כבר נאמר עליו שהוא בין מסדיו של הנאשם במשפט הפלילי... הרביעי, מקורו במעמד המיוחד של הנאשם בהליך הפלילי. מעמד זה נעוץ בשיקול המעשי הנובע מפער הכוחות בין שני הצדדים להליך, ובשיקול העקרוני לפיו הנאשם רשאי ליהנות מהספק הסביר שהוא חף מפשע טרם הרשעתו..."

משאלה הן התכליות העומדות בבסיסה של זכות העיון, ניתן לקבוע, כי החובה להעמיד את חומר החקירה לעיון, כוללת בתוכה גם את החובה להעלות אמרות של עדים על הכתב, אלא אם מדובר בהודעה של עד בעניין פורמאלי, שאינו מהותי לבירור האש מה (ראו י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ב', 708) וכן ע"פ (י-ם) 1889/98 סבאג' ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.10.98)) .

חובה זו ניתן להסיקה גם מ תוך הוראות סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי הקובע מהן ההשלכות של הפרת זכות העיון:
"77. סייג להבאת ראיות
(א) לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד, אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך.
..."
לפיכך, לא ניתן לשמוע עד או להגיש ראייה במשפט פלילי מבלי, שניתנה להגנה הזדמנות סבירה לעיין בראייה או בעדות כתובה המבססת אותה.

הוראת סעיף 70 לח וק סדר הדין הפלילי מחילה את הוראות החוק גם על משפטים פליליים המתנהלים על פי קובלנה.
בהינתן התכליות העומדות בבסיס זכות העיון, לטעמי לא ניתן לראות בסעיף 79 לחוק כהוראה המחריגה את הקובלנה מתחולת הוראות סעיף 74 לחוק ופוטר ת את הקובל הפרטי מקיום חובתו לאפשר עיון והעתקה של הראיות, וכנגזרת של חובה זו- גם את החובה להעלותן על הכתב. אני סבורה כי סעיף 79 אינו קובע כלל מהותי השולל את זכות העיון במשפט המתנהל על פי קובלנה, אלא שהוא קובע פרוצדורת עיון וההעתקה ספציפית למקרים אלה, ומטיל חובה על הקובל להמציא את חומר החקירה לנאשמים, בשונה מפרוצדורת העיון וההעתקה הכללית הקבועה בסעיף 75 לחוק, ולצד זאת קובע את ההשלכה של הפרת זכות העיון במשפט המתנהל על פי קובלנה, בדומה לכלל שנקבע בסעיף 77 ביחס למשפט המתנהל על פי כתב אישום.

המסקנה בדבר קיומה של זכות העיון במשפט המתנהל על פי קובלנה, ולצדה החובה להעלות את הראיות על הכתב, מתחזקת לנוכח העובדה כי הקובל הפרטי אינו נהנה מחזקת התקינות המנהלית , ממנה נהנות רשויות התביעה הממלכתיות . משכך, ועל מנת למנוע ניצול ההליכים לרעה, ראוי לדקדק בהליכים המתנהלים על פי קובלנה, בקיום כל הוראות חוק סדר הדין הפלילי, ובפרט באלה שנועדו להגן על קיום זכותם של הנאשמים להליך הוגן כגון זכות העיון בחומר החקירה .

השאלה האם על קובל פרטי חלה החובה לקיים את זכות העיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי נדונה לא פעם בפסיקת בתי המשפט. סוגיה זו נדונה, אמנם, בשתי הזדמנויות שונות בפסיקת בית המשפט העליון, אשר הביע דעה כי זכות העיון בחומרי חקירה אינה עומדת בהליך המתנהל על- פי קובלנה (בש"פ 3503/91 שוברט נ' צפריר )פורסם בנבו 16.6.92) ורע"פ 7602/99 מי צור נ' ריבוק אינטרנשיונל (פורסם בנבו 15.2.99) , ואולם מדובר באמרות אגב שאין בהן הכרעה המהווה תקדים מחייב.

מנגד, והגם שמדובר בפסיקה של ערכאות דיוניות, נקבע שוב ושוב כי על הקובל הפרטי חלה חובה להעמיד לעיון והעתקה של הנאשם חומר ראיות כתוב שעליו הוא מבקש להסתמך. ראו למשל ע"פ (חי') 3773/03 דיוקמן נ' סי.אמ.טי טכנולוגיות רפואיות בע"מ (פורסם בנבו 8.9.04); ק"פ (חי') 24302-02-15 פוגל נ' סולומונוב (פורסם בנבו 26.3.15) ; קפ (חי') 68506-01-17 אברמובסקי נ' גורבץ (פורסם בנבו 22.6.17); ק"פ (ת"א) 1620-02-10 מנירב רו"ח נ' הולצברג רו"ח (פורסם בנבו 16.01.12) ; ק"פ (כ"ס) 27749-11-10 חדד נ' כרמי (פורסם בנבו 23.1.11) , ובצורה מסוייגת יותר גם ב ע"ח (חיפה) 27559-02-12 אסייג נ' אסייג (פורסם בנבו 16.4.12) וב ע"פ (חי') 663/95 חיפה כימיקלים ואח' נ' עמותת אדם טבע ודין ואח' (פורסם בנבו 7.4.96).

אני ערה לכך שהטלת חובה על הקובל להעמיד את תמצית אמרותיהם של העדים עליהם הוא מבקש להסתמך לעיון הנאשמים בקובלנה, אכן מטילה מעמסה לא פשוטה על כתפיו של הקובל הפרטי, שאין בידו אמצעי חקירה ואיסוף ראיות כשם שיש בידי המשטרה. עם זאת, אין בהטלת חובה זו כדי למנוע מהקובל לקבל סעד בגין פגיעה בו או בזכות מזכויותיו. בידי הקובל להגיש תביעה אזרחית ובמסגרתה יהיה בידו אף לזמן לעדות מטעמו גם אנשים שיש להניח כי יסרבו למסור לו מראש תצהיר או אמרה בכתב , ואף מידת ההוכחה שתידרש ממנו במסגרת הליך אזרחי היא פחותה מזו שתידרש במסגרת הליך פלילי. עם זאת, משעה שבחר הקובל לנקוט בדרך של הליך פלילי, עליו לעמוד בכל הדרישות שנועדו להבטיח קיומו של הליך הוגן לנאשם.

לנוכח האמור לעיל, אני קובעת כי זכות העיון בחומר חקירה, ולצדה החובה להעלות את הראיות על הכתב ולהמציאן לנאשם, חלה גם ביחס להליך המתנהל על פי קובלנה.

מן הכלל אל הפרט- היקפה של זכות העיון במקרה דנן
כפי שהובהר לעיל, זכות יסוד של נאשם במשפט פלילי היא לדעת מראש מהי התשתית העובדתית והראיתית שעמה עליו להתמודד במשפטו, באופן שיאפשר לו לתכנן את הגנתו כדבעי.

מתוך תגובת המשיב ברור, כי אין בידו כל ראיה כתובה הנוגעת לכל הפחות, לשישה- עשר מתוך תשעה- עשר עדי התביעה שבכתב הקובלנה המתוקן. נראה כי לגישתו של ב"כ המשיב, עדים אלה יוזמנו לבית המשפט ויעידו עדות, שאיש אינו יודע לצפות את תכנה. אי מתן זכות עיון מראש בעיקרי עדויותיהם של רובם המכריע של העדים שבכתב הקובלנה, פוגעת בצורה אנושה בזכותם של המבקשים להליך הוגן, שכן הם אינם מכירים את עיקרה של התשתית העובדתית עליה מבקש המשיב להסתמך להוכחת אשמתם. פגיעה זו קשה במיוחד שעה שכתב הקובלנה המתוקן כולל בשוליו "אזהרת מאסר".

בע"ח (חיפה) 27559-02-12 אסייג נ' אסייג הנ"ל קבע בית המשפט המחוזי חובה להעלות על הכתב רק תצהירי עדות של עדים שהם ב"שליטת" הקובל, ובע"פ (חי') 663/95 חיפה כימיקלים ואח' נ' עמותת אדם טבע ודין ואח' הנ"ל הורה בית המשפט על מסירת "מסגרת החקירה" של עדים שאינם בשליטת הקובל לנאשמים.
לא נעלמה מעיני העובדה כי מרבית עדי התביעה הם עובדים או מנהלים אצל המבקשות 1-2, ואולם עובדה זו אין בה כדי לשנות את פני הדברים, ולטעמי אין מקום לערוך הבחנה בין עדים שהם "בשליטת" המשיב לכאלה ש"אינם בשליטתו" משני טעמים ; הטעם העקרוני הוא כי אין מקום להטיל על נאשם במשפט פלילי משימה של איסוף ראיות הצפויות לשמש את התביעה , וקיום שיח בין נאשמים לעדי תביעה עשוי אף לעלות כדי ביצוע עבירה פלילית. הטעם המעשי הוא שבמקרה דנן ישנם שלושה נאשמים, אשר לא בהכרח קיימת ביניהם זהות אינטרסים, ולא בהכרח ניתן לומר כי אותם שישה- עשר עדי התביעה נמצאים ב"שליטת" כל אחד ואחד מהם. ההנחה כי בידי המבקשים כולם לדעת מראש מה גרסתם הצפויה של עדים אלה ולהתכונן להגנתם מפניה, אין לה על מה שתסמוך.

משכך, אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיב להמציא למבקשים אמרות כתובות של כל עדי התביעה המנויים ברשימת העדים שבכתב הקובלנה המתוקן.

בדיון שהתקיים ביום 2.10.18 הודיע ב"כ המשיב כי אין בידו הצהרות כתובות של איזה מהעדים. עם זאת, מתוך האמור בסעיפים 1-2 לתגובת המשיב לבקשה ניתן להבין כי קיימים בידו חומרי חקירה נוספים, לבד מן התקליטור שנמסר למבקשים. על המשיב להודיע למבקשים האם קיים בידו חומר חקירה נוסף מלבד התקליטור, וככל שקיים , בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי, המשיב ימציאו למבקשים עד ליום 27.1.19.

עד למועד האמור, על המשיב העמיד לעיון המבקשים אמרות בכתב של כל אחד מעדי התביעה. משעה שמדובר בקובלנה פרטית, מובן כי אין הכרח שאמרות אלה ייערכו בצורה של חקירה משטרתית ולטעמי, אין אף הכרח כי יובאו בדרך של תצהיר . עם זאת חשוב שתהיינה אלה אמרות שהתקבלו מפיהם של העדים וכי ניתן יהיה להוכיח במשפט את מתן האמרות.

ככל שלא יימסר חומר החקירה כאמור לעיל, המשיב לא יהיה רשאי להשמיע את עדותו של איזה מהעדים שאמרתו בכתב לא הועמדה לעיון המבקשים עד למועד שנקבע .

זכות ערר כחוק.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ט, 07 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.