הדפסה

בית משפט השלום בירושלים בע"ח 55959-11-19

בפני
כבוד ה שופט דוד שאול גבאי ריכטר

המבקש

שמואל ארנד
ע"י ב"כ עוה"ד משה פולסקי

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
ע"י עוה"ד ניר בינשטוק, תביעות ירושלים

החלטה

לפניי בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ).

נגד המבקש, הוא הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו והפרעה לשוטר, לפי סעיפים 273 ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בהתאמה). מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 14.11.2016, מסר הנאשם את תעודת הזהות שלו לשוטר ר"ז (להלן – השוטר), אשר היה לבוש במדי משטרה. השוטר בדק את זהותו של הנאשם, כאשר באותה עת ביקש הנאשם מהשוטר להזדהות באמצעות תעודת שוטר. לאחר שהשוטר הודיע לנאשם, כי יציג בפניו תעודת שוטר בסיום הבדיקה, חטף הנאשם את תעודת הזהות שלו מידיו של השוטר והחל בבריחה. מכרו של השוטר שהיה בקרבת מקום, תפס את הנאשם עד להגעת השוטר. אז הגיע חברו של הנאשם ודחף בשתי ידיו באזור החזה את מכרו של השוטר , על מנת שהנאשם יוכל להימלט , וכך אכן קרה. השוטר החל במרדף אחר הנאשם וכעבור 200 מטרים, עצר הנאשם את מנוסתו ותקף את השוטר במכת אגרוף לפניו. בשלב זה ריסס השוטר גז פלפל לעברו של הנאשם, אשר המשיך במנוסתו. הנאשם נכנס לבית כנסת עם אחרים אשר סייעו לו להימלט מן השוטר.

ביום 24.11.2019 הגיש הסניגור בקשה, היא הבקשה שלפניי, לקבל רישום פלילי או משמעתי של השוטר וכן ביקש לקבל מידע באשר למצלמות במקום, בהתאם לגרסת השוטר.

המדינה התנגדה לבקשה בכל הנוגע למרשם הפלילי והמשמעתי של השוטר מטעמי היעדר רלבנטיות ושמירה על צנעת הפרט של העד. אשר למצלמות, בדיון שנערך ביום 8.12.2019, ביקשה המשיבה לעשות בירור בנוגע לעניין זה. בהחלטתי מאותו יום קבעתי, שהצדדים יבואו בדברים בעניין המצלמות, וככל שיזקקו לסיוע בית המשפט , אתערב, במידת הצורך. לעניין הרישום הפלילי ו/או המשמעתי של העד , לרבות החומר הגולמי של התיק המשמעתי– ביקשתי לקבל מידע זה, ככל שקיים, לצורך מתן החלטה בסוגיה זו בלבד.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי שנדון לפני כב' השופטת דנה כהן לקח במסגרת עבע"ח 70740-12-19 ביום 1.1.2020. נקבע, כי הגם שערר המדינה נדחה בשל היותו ערר על החלטת ביניים שלא קמה לגביה זכות ערר, הרי ש" הערר הוגש בסוגיה שלא נידונה לפני בית משפט קמא, שכן בקשתו של המשיב לא עתרה במפורש לקבלת חומרים מתוך התיקים המשמעתיים גופם, ככל שקיימים בעניינו של השוטר, וממילא לא נשמעו טיעונים בסוגיית החומר הגולמי על ידי מי מהצדדים. בנסיבות אלה, ניתן להניח שאם תוגש בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא בשים לב לטענה, לפיה ניתן סעד שלא התבקש בלא שניתנה לצדדים אפשרות לטעון בעניינו, הרי בית משפט קמא יזדקק לבקשה האמורה ויכריע בה " (עמ' 3, סעיף 5 להחלטה).

ביום 2.1.2020 הגישה המשיבה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 8.12.2019 ב מסגרתה טענה, כי הסעד (המצאת החומר הגולמי של הרישום המשמעתי, ככל שקיים) לא נתבקש ע"י הסניגור; לא התקיים בו דיון, והיעתרות לבקשה, תביא להכבדה בלתי סבירה על המאשימה בשל המאמצים הכרוכים באיתור חומר שכזה ככל שקיים. כמו כן נתבקש בית המשפט, שלא לנקוט לשון שיהיה בה לגלות אם קיים או לא קיים מידע, אלא לנקוט לשון "ניטרלית", ולפיה "אין למידע רלבנטיות למשפט". מנגד, המבקש חזר על בקשתו, וכן ביקש לתקנה בדיעבד, כך שתכלול גם חומר גולמי ככל שקיים.

ביום 22.3.2020 דחיתי את הבקשה לעיון חוזר מן הנימוקים המפורטים בהחלטה וקבעתי , כי על המשיבה להמציא לידיי את החומר הגולמי שבבסיס הרישום המשמעתי, זאת עד ליום 31.3.2020. בתמצית קבעתי, כי לנאשם אין רישום פלילי, אולם יש לו רישום משמעתי שהוגש בצורה לקונית ודורש הבהרה לגבי טיבו , ורק לאחר שתתקבל הבהרה זו, אוכל להכריע אם יש בו רלבנטיות מהותית להגנת הנאשם. החומר הוגש לעיוני וקבעתי לקיים דיון בבקשה.

היום התקיים דיון והצדדים חזרו על טענותיהם.

דיון והכרעה
אזכיר בתחילה, כי פסיקה עקבית של בית המשפט העליון שבה וקובעת, כי מידע פלילי הנוגע לעדים (הרשעות קודמות, מב"דים ותיקי משמעת) הם בגדר חומרי חקירה בכפוף למבחני הרלבנטיות ופוטנציאל מידע זה בסיוע להגנת הנאשם [ר' לדוגמה: בש"פ 2447/16 נפטלוביץ' נ' מ"י (מיום 10.8.2016). עוד נקבע, כי כתנאי מקדים להגשת בקשה מסוג זה, יש להראות רלבנטיות ראשונית שתצדיק פגיעה מובנית בזכותם של עדים לפרטיות, מבלי שהבקשה תהא ספקולטיבית במהותה [ר' לדוגמה: בש"פ 600/15 הירשמן נ' מ"י (1.2.2015)]. לעניין אחרון זה קבעתי בהחלטתי בדיון מיום 8.12.2019, כי מדובר בבקשה שעונה על רף הרלבנטיות, מהטעמים שציינתי שם (פרו', עמ' 2, ש' 23-28).

אשר למידע עצמו – עיינתי במידע. אציין כפי שציינתי בהחלטתי מיום 22.3.2020 , כי לא קיים מידע פלילי כלשהו ביחס לעד. אשר למידע המשמעתי – הו מצאו לי שני מסמכים במעמד צד אחד: האחד, "פרופיל משמעת מלא" לשוטר; השני, תכתובת דוא"ל בין יחידת תלונות הציבור במשטרה לבין התביעה המשטרתית , הכוללת את תמצית הרישום המשמעתי של השוטר, אך אינה כוללת את החומר הגולמי עצמו.

לאחר עיון במסמך האמור, אני קובע כי הפריט שכותרתו "תיק תלונות הציבור י"ת 243/17" (להלן – פריט הרישום) מגיע כדי חומר חקירה הרלבנטי להגנת הנאשם ואף נוגע לליבת הגנתו, וליכולתו לטעון טענות בדבר מהימנות השוטר.

בסעיף 8 לבקשתו, מציין הסניגור, כי "המבקש טען בחקירתו, כי השוטר סירב להזדהות בפניו, כי השוטר איים עליו וכי השוטר ריסס אותו בגז פלפל" (הדגשה הוספה) . נדמה, כי נוכח טענה זו, לטעמו של הנאשם, "שורש הרע" שהחל את האירוע, היה סירוב השוטר להזדהות בפניו (הגם שהיה במדים).

והנה, מפריט הרישום עולה, כי באותו מקרה, "המתלונן טען כי השוטר דרש ממנו להזדהות, כאשר הוא עצמו לא הזדהה כשוטר באמצעות תעודה, וכן העלה טענות על חיפוש שלא כדין. התלונה נמצאה מוצדקת והגורם הממונה במחוז י-ם החליט לערוך לשוטר ריאיון הדרכה, בעניין החובה להציג תעודה ללא התניות, וכן לרענן את ידיעותיו בעילות החיפוש".

מהמסמך "פרופיל משמעת מלא" עולה, כי מדובר בתלונה שנפתחה ביום 29.11.2017, כשתאריך העבירה הוא 31.7.2017 ותאריך סיום הטיפול הוא 21.6.2018. משמעות הדבר היא, כי התלונה נגעה לאירוע שאירע 8 חודשים לאחר האירוע נשוא כתב האישום (מתאריך 14.11.2016), ויש בעובדה זו כדי לסייע לנאשם בחיזוק טענותיו ביחס להתנהלותו הלא תקינה, לכאורה, של השוטר, והמשמעויות האפשריות שיש לכך.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה וקובע, כי הסניגור יהא רשאי לעשות שימוש במידע שכללתי בהחלטתי זו, במסגרת ההליך העיקרי, ובמסגרתו בלבד. לא מצאתי מקום להעביר לסניגור את תכתובת הדוא"ל המלאה, או את פרופיל המשמעת המלא, משום שיתר המידע הכלול בהם כלל אינו רלבנטי, וחלקו אף בגדר תרשומת פנימית מובהקת שאינה יכולה להוות חומר חקירה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, במעמד הצדדים.