הדפסה

בית משפט השלום בטבריה 21

בקשה מס'
29

בפני
כבוד השופט סאמר ח'טיב

המבקש:

עו"ד חיים אייזנקוט
ת.ז. XXXXXX690

נגד

המשיבה:
עירית טבריה
רשויות מקומיות 500267000

החלטה

המבקש עותר לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בתיק זה ביום 17.10.18.
המשיבה מתנגדת לבקשה והגישה תגובה מפורטת ואף הוגשה תשובה.
לשם הבנת הדברים, אציין בקצירת האומר, כי במסגרת התובענה שלפניי, עתר המבקש לסעדים הצהרתיים לפיהם אין לו כל חוב ארנונה כלפי המשיבה וכי החוב המוכחש התיישן, תוך העלאת טענת " אינני מחזיק בנכס" ביחס לתקופה שבמחלוקת. כמו כן, עתר המבקש לסעד כספי בסך של 200,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ונזקים אישיים וכספיים שנגרמו לו, לטענתו, בשל התנהלות המשיבה בכך שייחסה לו חוב שקרי.
בראשית ההליך, הוזמנו הצדדים לדיון שהתקיים לפניי ביום 20.7.17, במהלכו הם הגיעו לידי הסכמות, להן נתתי תוקף של החלטה, בדבר הותרת צו המניעה שניתן בתיק ולפיו המשיבה לא תנקוט בהליכי גבייה מנהליים, או בכל הליך אחר, לצורך גביית חוב הארנונה המוכחש – על כנו עד למועד החלטה אחרת.
במסגרת פסק הדין, נדחתה תביעתו של המבקש כנגד המשיבה, מן הטעמים שפורטו שם, תוך שהורתי על ביטול צו המניעה שניתן בתיק כאמור. נוסף על כן, המבקש חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) קובעת, כי ככלל " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".
החריג לכלל מוגדר בתקנה 467 הקובעת כדלקמן:
"בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע...".
מתקנה זו עולה, כי קודם להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, בהליך אזרחי, רשאי בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעדים זמניים לתקופת הערעור ( ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה (17.6.15)).
הלכה פסוקה היא, כי לא ניתן לבקש עיכוב ביצוע של פסק דין, אשר דוחה תובענה, או של פסק דין שאינו כולל בחובו סעד אופרטיבי כלשהו ( ראה ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.14); ע"א 6763/13 חוות בי. אפ. סי. בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (14.11.13); ע"א 9895/16 קידר נ' קידר (2.2.17); בשא ( מחוזי י-ם) כהן אילן ואח' נ' נצב"א חברה להתנחלות בע"מ (4.4.06)).
יפים לענייננו דבריו של א' גורן בספרו " סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 11, עמ' 1172):
"כאשר פסק הדין נשוא הערעור אינו נושא כל הוראה אופרטיבית אותה ניתן לעכב, הבקשה היא " להחיות" את הסעד הארעי שניתן בבית המשפט קמא, שבוטל עם דחיית התביעה, ועל כן המסגרת הדיונית המתאימה היא הגשת בקשה למתן סעד זמני.
עיכוב ביצוע מיועד למקרה שבו התובענה התקבלה, היינו ניתן פסק דין נגד הנתבע והוא מבקש לדחות את ביצועו עד אשר יתברר הערעור או בקשת רשות הערעור. לעומת זאת סעד זמני בערעור יתבקש, בדרך כלל, במקום שבו נדחתה תובענת התובע ועם דחייתה פקע הסעד הזמני שניתן לתובע על ידי הערכאה הדיונית".
כמו כן, יפים לעניינו דבריו של כב' השופט א' ריבלין בע"א 4806/01 סיגל לוריה נ' בנק דיסקונט בע"מ (25.11.01):
"...לא ניתן ' לעכב' ביצועו של פסק דין הדוחה תובענה... כי במקרה כזה אין מה לעכב ... הטעם לדבר הוא, ש"עיכוב ביצוע" פירושו עיכוב השימוש בפסק הדין בדרך כלשהי... עיכוב הוצאתו מן הכוח אל הפועל... ברי, כי אין בידי המשיבים לעשות שימוש בפסק הדין, או להוציאו מן הכוח אל הפועל, שהרי הם היו הנתבעים בהליך בבית המשפט קמא, ובפסק הדין, נשוא הבקשה, נדחתה התובענה שהגישה המבקשת".
במסגרת הבקשה שלפני, עותר המבקש, למעשה, לכך שהמשיבה תהא מנועה מלפעול נגדו לגביית חוב הארנונה.
משנדחתה תובענת המבקש ומשלא ניתן כל סעד אופרטיבי במסגרת פסק הדין, לא ניתן לבקש עיכוב ביצועו.
סיכומם של דברים, הבקשה לעיכוב ביצוע – נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.