הדפסה

בית משפט השלום בטבריה תא"מ 35001-09-19

בפני
כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

יוסף סעדה

נגד

נתבעים

  1. יוגב כהן
  2. י.ח. הובלה והפצה בע"מ
  3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.תביעת פח ע"ס 73,851 ₪.

2.בכתב התביעה נטען כי בתאריך 2.7.2019 נסע רכב התובע בנתיבו ברחוב צאלון בטבריה כשהוא נהוג על ידי הגב' תמר סעדה, ( להלן:" הנהגת").

; לפתע יצא רכב הנ תבעים כשהוא נהוג על ידי נתבע 1, ( להלן: "הנתבע") בנסיעה אחורנית , ופגע בחלקו הימני של רכב התובע.

3.נתבעת 3 , ( להלן: "המבטחת") טענה כי בעת קרות התאונה ידע הנתבע כי רישיונו בהתליה על פי שיטת הניקוד; משום כך – ומאחר שעל פי תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי לנהג שנוהג בשלילה – הרי שיש לדחות את התביעה נגדה.

4.נתבעים 1 ו- 2 טענו בכתב הגנתם כי – " אומנם רכב הנתבעים נסע לאחור, אולם השלים כמעט את היציאה ורכבו רובו היה בנתיב, כאשר רכב התובע אשר הגיע במהירות אשר אינה מתאימה לתנאי הדרך ,לא שת ליבו למתרחש, לא שמר מרחק ולא האט ופגע ברכב הנתבעים מאחור ".

5.אשר לטענה בדבר התליית רישיונו של הנתבע, טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי במועד בו ארעה התאונה לא ידע הנתבע כי רישיונו הותלה; הוא לא קיבל כל הודעה ממשרד הרישוי כי רישיונו הותלה ; זאת גם זאת – הוא החליף את כתובת מגוריו מראשון לציון לקריית עקרון ועדכן כתובת למשלוח דואר במשרד הפנים; ככ ל שנשלח מכתב התראה בגין התליה, טענה המוכחשת על ידם מעיקרא, הרי שנשלח לכתובת הישנה לרחוב מבצע קדש מס' 3 ראשון לציון.

6.הנתבע הפנה להלכה שנפסקה בע"א 11924-05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל. (להלן :"הלכת עזבון ממו").

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את הראיות ואת סיכומי הצדדים והפסיקה הרלוונטית– באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה במלואה.

7.בסדר דין מהיר מחויב בית המשפט לנמק את הפסק באופן תמציתי – כך אע שה להלן:

האחריות לתאונה:

8.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים ואת סיכו מי הצדדים, באתי למסקנה כי הנתבע אשם באירוע התאונה – להלן הממצאים והשיקולים שהביאוני למסקנתי זו:

9.העובדה הבלתי שנויה במחלוקת כי התאונה ארעה שעה שהנתבע נסע ברברס על מנת לצאת מחניה ואילו הנהגת נסעה ישר קדימה. במצב זה , זכות קד ימה היא לנהגת – על הנתבע לוודא בטרם הת חלת הנסיעה אחורנית כי הכביש פנוי.

10.מוקדי הנזק – רכב ו של התובע נפגע בדופן ימין (אין פגיעה בחזית) רכב הנתבע נפגע בפגוש האחורי ( ראו ת/4). מוקדי נזק אלה מלמדים כי רכב הנתבע "נכנס" ברכב התובע. העובדה שחזית רכב התובע לא נפגעה אלא הצליחה לחלוף בשלום מלמדת כי ברגע התאונה רכב הנתבע היה בתנועה.

11.מוקדי הנזק אף סותרים את טענתו של הנתבע לפיה התאונה אירעה כאשר רכבו השלים כמעט את היציאה והיה ברובו בנתיב. אילו נכונה טענה זו – כי אז רכב התובע היה נפגע בחזית ולא בדופן ימין.( ראו מוקד הנזק ברכב התובע באחת התמונות שב -ת/3).

12.הנתבע לא הביא למתן עדות מטעמו את הנוסע שהיה עמו ברכב ואשר ל טענתו אמר לו בטרם התחיל בנסיעה אחורנית כי הכביש פנוי וכי אפשר לצאת. הלכה היא – כי אי הבאת עד חשוב שוקלת לחובת הצד שהיה צריך להביאו למתן עדות מטעמו.

13.הנתבע לא נצמד לגרסה שהעלה בכתב ההגנה. בעוד שבכתב ההגנה תיאר גרסה לפיה רכבו היה כמעט כולו בנתיב בטרם ה התנגשות והנהגת פגעה בו אף כי יכולה הייתה להבחין בו – הוא לא חזר על גרסה זו בעדותו הראשית, אלא להיפך – הוא הודה כי ה נהגת אינה אשמה בתא ונה אם כי לא היה הגון עד כדי הודאה כי האשם רובץ לפתחו –

"אני לא יכול להגיד שהיא אשמה כי זה לא צודק . אני לא אמרתי שאני אשם".

האם בזמן התאונה ידע הנתבע כי הוא נוהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף:

14.בפסק הדין בעניין עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל נקבע כי לצרוך שלילת הכיסוי הב יטוחי בשל שלילת רישיון נהיגה של הנוהג ברכב המעורב – אין די בידיעה קונסטרוקטיבית. על המבטחת להוכיח כי הנהג ידע בפועל כי בזמן התאונה רישיונו היה בשלילה.
לקביעות נוספות בפסק הדין הנ"ל נשוב בהמשך.

15.באת כוחה המלומדת של המבטחת מבקשת לייסד ממצא פוזיטיבי בדבר ידיעת הנתבע כי רישיונו היה בהתליה – על ש ני אדנים אלה :

15.א.האחד – מקבץ ראיות אובייקטיביות כלהלן:

נ/1 - תעודת עובד ציבור מטעם משרד התחבורה לפי ה הונפקה לנתבע בתאריך 23.1.2018 הודעה על התלי ת רישיונו על פי שיטת הניקוד .

נ/2- מסלול דבר דואר רשום לפיו נמסרה ההודעה הנ"ל לנמען בתאריך 8.2.2018.

נ/3מכתב מטעם מיב"ע המתעד את תולדות הטיפול של הנתבע בנושא שני קורסים שהיה עליו לעבור על פי שיטת הניקוד.

15.ב.והאדן השני - חקירתו הנגדית של הנתבע ממנה עלו סתירות, חוסר עקביות וחוסר מהימנות.

נפנה להלן לבחינת שתי הראיות הנ"ל –

מסמכי משרד הרישוי ורשות הדואר נ1 ו - נ/2 וכן מכתב מיב"ע נ/3 :

16.עיון מדוקדק ב נ/1 ו - נ/2 מעלה תמ ונה עגומה –

16.א.על פי נ/1 - ההודעה על התליה הונפקה בתאריך 23.1.2018 ונשלחה בדואר ר שום שמספרו – 513189428 G2 RR .

16.ב.על פי נ/2 - ההודעה הנ"ל נמסרה לנמען בתאריך 8.2.2018.

16.ג.עד כאן – הכ ול שפיר. אלא שאם מעיינים ב-נ/2 - עולה כי הודעה על התליה כביכול יצאה לדואר כבר ב- 2.1.2018 - שלושה שבועות בטרם באה לעולם. עוד עולה כי "הודעה ראשונה" נשלחה לנמען ב- 22.1.2018 - יום לפני הנפקת ההודעה על התליה .

16.ד.סתירה נוספת עולה מתאריכי משלוח "תזכורת לפני התלית רישיון" על פי נ/1. מסמך זה מספר כי נשלחו תזכורות לפני התליה בתאריכים 10.12.2018 ו- 10.10.2019. הכיצד "התליה" קודמת ל "תזכורת לפני התליה"?

17.זה המקום לציין כי בסיכומי התשובה לא הסבירה המבטחת סתירות אלו אלא ביקשה לאזן את התמונה על ידי שינון הטענות שכבר העלתה בסיכומיה.

18.המבטחת טענה בסיכומיה כי הנתבע לא ביקש לחקור את העורך של נ/1. אין בטענה זו כדי להו שיע את המבטחת –

אומנם בעל דין שמוותר על חקירתו של עד מסתכן בכך שבית המשפט יקבל את העדות וייתן לה משקל מלא – אך עדיין רשאי אותו בעל דין לסתור את העדות בראיות אחרות או להצביע על פגמים וסתירות פנימיות בעדות עצמה שיש בהן כדי להפחית ממשקלה או אפילו לאיינו.

19.א.הנה כי כן, הסתירות בין נ/1 ו- נ/2 הן סתירות שיורדות אל הסלע –

בהעדר אפשרות לשלוח דבר דואר שטרם בא לעולם, ומשאין משמעות למשלוח "תזכורת לפני התליה" לאחר שנשלחה כבכיול הודעה על התליה – הרי שהמשקל של נ/1 ו - נ/2 קל מקליפת השום.

19.ב.לכל אלה יש להוסיף כי מכתב ההתליה עצמו לא הוגש.

19.ג.אשר ל- נ/3 , מסמך זה מוכיח כי הנתבע ידע לפני התאונה כי עליו לעשות קורסים לנהגיה מונעת. מסמך זה יכול היה לחזק את נ/1 ו- נ/2 אילו שני מסמכים אלה שמרו על משקלם, אך לאחר שנשמט הבסיס מתחתם – לא יכול נ/3 להוות ראיה כי רישיון הנתבע הותלה וכי ידע על ההתליה לפני התאונה.

20.המסקנה מכל האמור לעיל היא – שלא הוכח באמצעות ראיות אובייקטיביות ( נ/1 , נ/2 ו- נ/3) כי רישיונו של הנתבע הותלה וגם אם נצא מתוך הנחה כי הותלה – לא הוכח כי הודעה על התליה נשלחה אי פעם ו/או כי הנתבע קיבל אותה.

עדות הנתבע:

21.לפי פסק הדין בעניין עזבון ממו , אין הכרח כי הידיעה בפועל תוכח באמצעות משלוח הודעה רשמית.

22.באת כוחה המלומדת של המבטחת מבקשת לקבוע כי הנתבע ידע בפועל כי רישיונו היה בשלילה – בהסתמך על עדותו.

23.א.אין ניתן לכחד כי הנתבע לא היה עקבי בעדותו ולא עשה רושם חיובי כל עיקר .

23.ב. בחקירה נגדית טובה וממוקדת – הביאה אותו עו"ד שרון גליק למספר סתירות בעדותו – הוא הציג גרסאות שונות לגבי הקורס הבסיסי והקורס הייעודי אותם עבר.

23.ג.כך – הנתבע טען תחילה כי לא קיבל מכתבים כלשהם ממשרד הרישוי לפני התאונה – גרסה זו נסתרת מעצם העובדה כי עשה את הקורס הבסיסי לפני התאונה. לאחר מכן חזר בו ואישר כי יד ע לפני התאונה כי עליו לעשות קורס בסיסי ואף עשה אותו אך טען כי לא ידע לפני התאונה כי עליו לעשות קורס נוסף. גם גרסה זו נסתרה מכוח נ /3 ממנו עולה כי בירר לגבי הקורס המתקדם עוד לפני התאונה . הנתבע הציג עוד גרסה לפיה ידע על הקורס המתקדם ועשה אותו לפני התאונה . גם גרסה זו התבררה כלא נכונה נוכח נ/3 ממנו עולה כי נרשם לקורס המתקדם אחרי הת אונה.

23.ד.הנה כי כן – לא מדובר בסתירות שוליות . המבטחת הצביעה בסיכומיה על עוד כהנה וכהנה סתירות.

24. וכעת השאלה היא זאת –

האם ניתן ,על סמך סתירות אלו, לקבוע ממצא עובדתי פוזיטיבי לפיו ידע הנתבע בפועל לפני התאונה כי רישיונו הותלה?

25.אודה על האמת – התלבטתי בשאלה זו . לאח ר שבחנתי היטב את מכ לול תשובותיו של הנתבע בחקירתו הנגדית ואת התוכן של נ/3 – באתי למסקנה כי התשובה צריכה להיות שלילית.

אסביר:

26.ראשית – נטל ההוכחה – המבטחת טענה בסיכומיה כי עדותו של הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין. טענה זו אינה רלוונטית שכן הנתבע אינו נושא בנטל ההוכחה. לא הנתבע צריך להוכיח כי לא ידע את דבר התלית רישיו נו א לא המבטחת היא זו שצריכה להוכיח כי ידע.

27.שנית – המבטחת אכן הוכיחה כי הנתבע ידע לפני התאונה כי עליו לעבור קורסים. ברם, ידיעה זו אינה שקולה כנגד יד יעה כי רישיונו הותלה. המבטחת הדגישה בסיכומיה את אמירתו של הנתבע כי ידע כי אם לא יעשה את הקוסים כי אז ר ישיונו יהיה בהתליה או לפחות בסיכון. שוב נדגיש– ידיעה זו אינה שקולה כנגד ידיעה כי הסיכון יצא אל הפועל וכי משרד הרישוי התלה בפועל את הרישיון .

28.א.נזכור, במאמר מוסגר, כי בפסק הדין בעניין עזבון מ מו, מדובר היה ב מבוטח שזומן כדין לבית המשפט לתעבורה – אך לא התי יצב למשפט . רישיונו נשלל בא ותה ישיבה אליה זומן כדין. ח רף זאת – מש ום שלא הוכח כי קיבל את גזר הדין בו נשלל רישיונו, קבע בית המשפט העליון כי הכיס וי הביטחוי לא פקע.

28.ב.ביישום על המקרה שלנו –עצם ההזמנה לבצע קורסים בצירוף הידיעה כי עליו לבצע קרוסים וכי אם לא יבצעם רישיונו בסכנת התליה – אינ ה יכולה לבוא במקום ידיעה בפועל כי רישיונו הותלה , ואינה מפקיעה את הכיסוי הביטוחי.

29.שלישית – מצאתי טעם בטענה של באת כוח הנתבע לפיה הרישום ב- נ/3 לפיו ב- 19.5.2019 צוין כי העניין "לא דחוף", אינו מתיי שב עם ידיעה של הנתבע כי רישיונו הותלה.

30.לסיכום פרק זה – אעשה ניסיון לחדד את הדברים ולהגדיר באופן אנאליטי ,ככל שניתן, את משקל הראיות והלך המחשבה:

30.א.אלמלא הסתירות המהותיות ב- נ/1 ו - נ/2 – היה בסתירות בעדות הנתבע כד י להביא לקביעה בטוחה כי רישיונו הותלה לפני התאונה וכי ידע זאת לפני התאונה.

30.ב.ברם, משנשמט הבסיס מתחת ל – נ/ 1 ו - נ/2 כפי שהוסבר לעיל – מקימה עדותו הלא עקבית של הנתבע ,לכל היותר, סבירות כי חשב כי רישיונו בהתליה, אך סבירות זו אינה חוצה את מאזן ההסתברות של 50% הנדרש במשפט אזרחי , וכל שכן – שעה שמושא ההוכחה הוא עבירה פלילית של נהיגה ללא רישיון נהגיה בר תוקף.

היקף הנזק:

31.אשר להיקף הנזק, הנהגת הדג ימה את התאונה באופן שמתיישב עם מקודי הנזק. בלבול מסוים בעד ותה לגבי פירוט החלקים שנפגעו בצד ימין של רכבה ( פרוטוקול – עמוד 2 שורות 25-27) אינו מהווה סתירה מהותית בהיקף הנזק.

אשם תורם:

32.לא מצאתי בח ומר הראיות בסיס לייחס לנהגת אשם תורם. לא שוכנעתי כי הנהגת הבחינה או יכולה היי תה להבחין ברכב הנתבע עובר לתא ונה. מוקד הנזק בצד ימין ולא בחזית מתיישב עם כך שה נהגת הופתעה. עוצמת הפגיעה אינה מצביעה בהכרח כי נהג ה במהירות גבוהה. הוסף לכל אלה כי הנתבע לא נצמד בחקירתו הראשית לגרסה של כתב ההגנה ואף ה ודה כי הנהגת א ינה אשמה .

סוף דבר:

סוף דבר הוא – שא ני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים ,ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 73,851 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עוד בסך כולל של 10,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.