הדפסה

בית משפט השלום בטבריה תא"מ 17690-01-17

בפני
כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעת

חגית כהן קבלני בנין

נגד

נתבעים

1.עמותת בית ספר כדורי
2.יהודה דרורי
3.דניאל נוי

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 45,199 ₪.

מבוא:
התובעת חברה קבלנית. הנתבעת עמותה שעיקר עיסוקה בשימור זכרם של בוגרי בית ספר כדורי שנפלו במערכות ישראל, שימור המסורת , עידוד התיירות לכפר הנוער כדורי ושמירה על הארכיון של בית הספר.

התובעת ביצעה עבור הנתבעת בשנים 2009 ו- 2011 עבודות של שיפוצים בבית הספר. באותה עת , היה ה נתבע-2, (להלן: "דרורי"), המנכ "ל של הנתבעת והנתבע 3, (להלן: "נוי"), היה האחראי על ביצוע העבודות במבנה מטעם הנתבעת.

בכתב התביעה נטען, כי במהלך ביצוע העבודות הנ"ל, נדרשה התובעת על ידי הנתבעים לבצע במבנה עבודות נוספות , (להלן: "העבודות הנוספות"), שלא נכללו במכרז ולא היה להן כיסוי תקציבי. לטענת התובעת, דרורי ונוי ה צהירו והתחייבו כי הם ערבים לביצוע התשלום בגין העבודות הנוספות.

התובעת שעתה לדרישותיהם של הנתבעים וביצעה את העבודות הנוספות.

ברם, לאחר שביצעה את העבודות הנוספות , פנתה התובעת אל הנתבעים בדרישה לקבלת התשלום בגינן בסך 45,199 ₪ אך כל פניותיה במשך השנים העלו חרס. מכאן התביעה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי אין היא חייבת לתובע ת סכום כלשהו ; עד לשנת 2013 לא ערכה הנתבעת דו "חות כספיים כנדרש; בשנת-2013 התחלף מנכ"ל הנתבעת; המנכ"ל היוצא דרורי הכין לבקשת המנכ"ל החדש מיכאל בורקס, (להלן: "בורקס"), דו"חות כספיים ובדו"חות אל ה לא הופיע החוב מושא התביעה .

הנתבעת הוסיפה וטענה כי בעקבות הדרישה של התובעת לתשלום החוב מושא התביעה, נערך בירור על ידי בורקס ואז התברר כי בשנת 2012 ביצעה התובעת עבור הנתבעת עבודה של שיפוץ מבנה והקמת אוהל הפלמ"ח (עבודה זו תיקרא להלן : "פרויקט אוהל יזכור") ; עבודה אחרונה זו בוצעה ללא מוכרז והתשלום שקביל ה התובעת בגינה היה מופרז ומופרך; העבודה בוצעה באופן רשלני ותוגש על כך חוות דעת שמאי "בקרוב".

לטענת הנתבעת; ב-13.5.2014 נפגש מנהל התובעת מר יוסי כהן, (להלן: "כהן"), עם עו"ד יואב גיא מטעם הנתבעת. בפגישה הנ"ל, כך הנתבעת, דרש כהן סך של 98,000 ₪ בגין החוב הנטען מושא התביעה ובגין פרויקט אוהל יזכור; בורקס ועו"ד גיא דחו מכל וכל את דרישתו של כהן לתשלום בגין החוב הנטען בגין העבודות הנוספות אשר לא הופיע בספרי הנתבעת; בסופו של יום, סוכם כי אף שהתשלום שנדרש בגין פרויקט אוהל יזכור מוגזם , וכמחווה של רצון טוב, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 53,000 ₪ בגין פרויקט אוהל יזכור ובכך תסולקנה כל תביעותיה ודרישותיה של התובעת לרבות החוב מושא התביעה אותו מכחישה הנת בעת.

טענה נוספת שהעלתה הנתבעת היא שפניותיו של דרורי לעריכת שינויים ותוספות אינן מחייבות את הנתבעת שכן הנהלת הנתבעת מעולם לא אישרה פניות אלו.

נוי טען בכתב הגנתו כי היה מנהל ביצוע של הפרויקט וכי עסק בפן המבצעי טכני אך כלל לא עסק בענייני כספים .

דרורי טען בכתב הגנתו כי המגעים היו עם כהן ולא עם התובעת. דרורי אישר בכתב הגנתו כי תוך כדי ביצוע העבודות היה צורך בעבודות נוספות בלתי צפויות; מפקחי הבניה והנהלת העמותה אישרו ביצוע עבודות אלו; עם סיום העבודה דרשה התובעת תשלום סך של 90,000 ₪ ; סכום זה לא היה בקופת הנתבעת; דרורי הבטיח לכהן כי הנתבעת תשלם לו את הסכום ברגע שתשיג את הכסף; לאחר מכן הצליחה הנתבעת לגייס 44,000 ₪ אותם שילמה לכהן.

דרורי הוסיף וטען כי בשנת 2013 החליטה הנתבעת לבצע את העבודות של אוהל הפלמ"ח (פרויקט אוהל יזכור) ; שווי העבודות הוערך על ידי "מביני דבר" בסך של 15,000 ₪ אך הסכום שהקציבה המועצה לשימור אתרים עבור פרויקט זה היה 50,000 ₪; ואז "החלטנו למסור את העבודה הזו במכרז סגור לקבלן יוסי כהן מתוך הערכה שנעביר לו את כל התקציב כדי לכסות גם את מרבית יתרת החוב (כ-43,000 ₪), אלא שהחשבון שהוגש לעמותה היה שערורייתי ממש – 53,000ש"ח; לא ערערנו בשעתו על כך כי חשבנו כי הקבלן כהן ייקח את הסכום הזה ובזה ייסגר גם חשבון החוב".

לטענת דרורי, עו" ד גיא הראה לו זיכרון דברים לפי ו הסכים כהן למחוק כל חוב של העמותה לכשיקבל את הסך של 53,000 ₪. משאין חולק כי כהן קיבל את הסך של 53,000 ₪, הרי שבכך נפרע החוב מושא התביעה ודין התביעה להידחות. כך לדברי דרורי.

עד כאן טענות הצדדים.

הוכחות:

מטעם התובעת העידה הגב' חגית קציר ומר כהן.

מטעם הנתבעים העידו מר בורקס ומר נוי.

חגית קציר:

חגית קציר, (להלן: "חגית"), היא נציגת הנתבעת שהייתה בקשר ישיר עם דרורי בקשר לחוב מושא התביעה. חגית חזרה בתצהירה על עיקרי כתב התביעה; היא תמכה את תצהירה בסדרת מיילים שהוחלפו בינה לבין דרורי ובתמלילי שיחות שניהלה ע מו בנושא החוב מושא התביעה; חגית הכחישה את הטענה כי התשלום ששולם לתובעת עבור פרויקט אוהל יזכור מהווה תשלום מלא או חלקי של החוב מושא התביעה.

חגית הדגישה כי התמורה עבור פרויקט אוהל יזכור נקבעה על בסיס הצעת מחיר מפורטת שאושרה על ידי דרורי עצמו. (נספחים ו-1 ו-ו-2 לתצהיר חגית).

בחקירתה הנגדית, פירטה כיצד נוצר החוב " אני מפנה למסמכים שצורפו לכתב התביעה. הייתה יתרה של 16,000 ₪ מעבודות שלב ב' בבניין ההיסטורי, הייתה יתרה של 67,000 ₪ משלב א', החוב המצטבר של שני הסעיפים זה 83,000, שולמו 37,867 ₪ והיתרה לתשלום היא 45,199. אפשר לראות את המכתב של יהודה דרורי אליי שמדבר בדיוק על אותם סכומים. "המהנדס אישר את התשלום של שנה שעברה...", זה כותב יהודה בזמן אמת בינואר."

העדות של כהן:

כהן טען בתצהירו כי בורקס הבטיח לו לשלם את החוב מושא התביעה ואת החוב בגין אוהל יזכור; החוב בגין אוהל יזכור שולם במלואו אך החוב מושא התביעה לא שלום; כהן מעולם לא ויתר במהלך הפגישה עם בורקס ועו"ד גיא על החוב מושא התביעה כולו או חלקו. בחקירתו הנגדית חזר והכחיש טענה זו.

בורקס:

בורקס חזר על עיקרי כתב ההגנה של הנתבעת והוסיף כי התמנה כמנכ"ל שלה ב - 13.9.2013; בטרם מינויו היו אי סדרים בניהול ה נתבעת; לא נערכו דו"חות כספיים; לא הוגשו דיווחים לרשויות השונות ולרשם העמותות ולא נוהלו ספרים לתיעוד פעולות העמותה. בורקס חזר על הטענה כי בפגישה במשרד עו"ד גיא ב 13.5.2014 הסכים כהן כי קבלת סך של 5,3000 ₪ תהווה סילוק של כל תביעותיו נג ד הנתבעת ולא רק של החוב בגין פרויקט אוהל יזכור.

בורקס טען בתצהירו כי על פי החלטות מוסדות הנתבעת, על מנת שהחלט ות הנתבעת תחייבנה אותה כלפי צד שלישי, צריך חתימה של שני מורשי חתימה על הזמנת עבודה. בורקס הדגיש כי אין ברשות התובעת הצעת עבודה חתומה על ידי שני מ ורשי חתימה לביצוע העבודה מושא התביעה ואין פרוטוקול חתום לאחר סיום העבודה; הצעת העבודה אותה צירפה התו בעת לתצהיריה היא בגין הסך של 53,000 ₪ אותם שילמה הנת בעת לתובעת ולא בגין עבודות נוספות .

עוד טען בורקס בתצהירו כי בתקופת כהונתו כמנכ"ל הנתבעת, חרג דרורי מהנוהל התקין כשהבטיח לשלם כספים שלעמותה אין "ולא אמורים היו להיות"; דרורי דאג ודחף לביצוע פרויקטים שונים אך לא דאג לעדכן מבעוד מועד את הנהלת העמותה; לא דאג לקבל הסכמתם לפעול בשם העמו תה ולא דאג לקבל חתימתם של מורשי חתימה לפעולות שביצע ובכך חרג מתפקידו; חברי העמותה לא ידע ו ולא אישר ו כל התחייבות כספית של דרורי אלא עודכנו בדיעבד.

בחקירתו הנגדית חזר בורקס וטען כי היום הכל בעמותה מסודר. בורקס נשאל אם הכל מסודר אז מדוע אין חתימה של כהן על ההסכמה שלטענת בורקס הושגה במשרדו של עו"ד גיא ושלפיה תשלום הסך של 53,000 ₪ יהווה סילוק כל תביעותיו של כהן נגד הנתבעת. להלן תשובתו:

"ת. יוסי לא חתום, ופה אני צריך להכות שלא דרשתי באותו מעמד".

דרורי :

דרורי נכנס להליכי פשיטת רגל וההליכים נגדו עוכב ו.

דרורי לא העיד במשפט. הוא הגיש סיכומים לאחר שההליכים נגדו עוכב ו. יש להתעלם מסיכומים אלה.

דניאל נוי:

נוי טען בתצהירו כי הוא היה הפרויקטור של העבודה; אין במסמכי התביעה כל עדות לכך שהוא התחייב לשלם או לדאוג כי הנת בעת תשלם לתובעת. בחקירתו הנגדית עמד על כך שלא טיפל כ לל בפן הכספי ומעולם לא התחייב באופן אישי לשלם לתובעת.

"ש. העידה כאן הגב' חגית ומר יוסי כהן, הם העידו שהייתה הבטחה אישית שלך לדאוג לעניין הכסף.
ת. אני בחיים לא התחייבתי לשלם מכספי מסיבה אחת פשוטה, אני חבר קיבוץ ואין לי גרוש על הנשמה. ממה יכולתי לשלם?
ש. אתה חבר עמותה?
ת. כן.
ש. אתה יודע מה מצבה הכספי של העמותה?
ת. לא.
ש. אתה לא מעודכן?
ת. לא.".

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה במלואה נגד הנתבעת ולדחות אותה נגד נתבע -3.

מסקנה זו מתבססת על תצהיריהם של חגית ושל כהן ועל ההודאות של דרורי במסגרת חליפת מסרונים בינו לבין חגית לפני ואחרי שפרש מתפקידו כמנכ"ל הנתבעת ובמסגרת שיחות שתמליליהן צורפו לתצהיר של חגית .

אני דוחה את הגרסה של הנתבעים לפיה הסכים כהן כי התשלום בסך של 53,000 ₪ ששולם ל תובעת בעקבות הפגישה במשרד עורך דין גיא יהווה סילוק החוב הן בגין פרויקט אוהל יזכור והן ב גין החוב מושא התביעה. טענה זו לא הוכחה ומה שנשאר ממנה הוא ראשית ההודאה בחוב מושא התביעה והכול יפורט להלן.
ההנמקה תמציתית:
בתביעה בסדר דין מהיר מחויב בית המשפט לנמק את פסק דינו הנמקה תמציתית וכך ייעשה להלן . ראו תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד(1984):

קבלת התביעה נגד הנתבעת:

הוכח כי בוצעו עבודות נוספות אשר בגינן נשארה יתרת חוב בסכום התביעה בסך- 45,199 ₪:

1. העדויות של דרורי ושל חגית לגבי עצם ביצוע העבודות הנוספות, החוב שנוצר בגינן ואי תשלומו של חוב זה לא נסתרו ואני נותן בהן אימון .

2. חגית וכהן אומנם לא פירטו א ת מהות העבודות הנוספות ולא צירפו מסמכים רלוונטיים כגון החמורים שנרכשו, חשבוניות וכיו"ב. אי צירופם של מסמכים אלה יכול היה להביא לקביעה כי התביעה לא הוכחה אלמלא ההודאות הברורות והעקביות של דרורי ויתר אותות האמת אותן נפרט בהמשך. ההודאות של דרורי מהוות סיוע למכביר לעדותם של חגית ושל כהן הן לגבי עצם ביצוע עבודות הנוספות, הן לגבי תמורתן המוסכמת של עבודות אלו ו הן לגבי העובדה כי תמורה זו לא שולמה עד היום.

3. דרורי הוא ממקימי הנתבעת והיה עד שנת 2013 המנכ"ל שלה.

4. התפקיד של מנכ"ל הוא תפקיד בכיר דיו על מנת שהודאותיו של דרורי תיחשב נה כהודאתה של הנתבעת. הדברים אמורים במיוחד לאור העו בדה כי דרורי היה מעורב בביצוע העבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעת. ( ראו כתב ההגנה שהגיש דרורי).

5. הנתבעת משליכה יהבה על כך שדרורי הפסיק להיות מנכ"ל הנתבעת החל מיום 13.9.2013. לטענתה, חלק מההודאות של דרורי ניתנו לאחר תאריך זה. מיד אומר כי אינני סבור כ י יש בכך כדי להושיע את הנתבעת וזאת משני טעמים:

האחד- והוא העיקר, מאחר שעיקר ההודאות שנתן דרורי היו לפני הפרישה מתפקיד המנכ"ל. הודאות אלו הן די ישירות, ברורות ועקביות באופן שניתן להסתפק בהן מבלי להיזקק להודאות שניתנו לאחר שפרש מתפקיד המנכ"ל.

הטעם השני- מאחר שההודאות שנתן דרורי לאחר פרישתו אינן בנושא חדש אלא הן המשך וחיזוק של ההודאות שנתן לפני הפרישה.

משני הטעמים הנ"ל, יש לראות את כל ההודאות בכתב של דרורי כמקשה אחת, כהודאת בעל דין של הנתבעת.

6. כאמור, דרורי לא זומן למתן עדות. הנתבעת אינה חולקת על עצם אמירת הדברים על ידו דרורי אך לטענתה, מאחר שהוא לא העיד פוגם הדבר בקבילות של האמירות בכתב עליהן מסתמכת התובעת. אני דוחה טענה זו. הודאת חוץ של בעל דין ניתן להגיש לבית המשפט שלא באמצעותו. שונה הדבר לגבי אמירות חוץ של דרורי שאינן בגדר הודאת בעל דין. אמירות אלו אינן קבילות כראיה מאחר שהן לא הוגשו באמצעות דרורי. אשר לשאלה מי היה צריך לזמן את דרורי למתן עדות וההשלכות של מחדל זה נשוב בהמשך.

נפנה עתה להודאות של דרורי.

7. (1) בהודעה ששולחת חגית לדרורי ב- 25.10.2011 היא כותבת שעל פי סיכום מאותו יום נותר לתשלום סך של 83,066 ₪.

דרורי משיב בהודעה מאותו היום כי בירר במועצה האזורית וכי יש כסף לשלם את כל החשבון ואינו יודע מדוע אושר פחות. הוא ממשיך וכותב כי גם צחי וגם דני נוי אישרו את החשבון והוא מציע לה לברר מול מהנדס המועצה.

(2) ב- 21.11.2011 חוזרת חגית ושולחת הודעה נוספת לדרורי בה היא מודיעה לו כי החוב בסך 83,066 ₪ טרם שולם על ידי המועצה ודורשת כי הנתבעת תש לם.

באותו יום משיב לה דרורי כי דני נוי וצחי ביתן יפגשו ביום חמישי עם מהנדס המועצה "לברר מדוע לא שולמו לכם הכספים שסיכמתם אתנו".

(3) ב-22.1.2012 שולחת חגית דרישה נוספת לתשלום הסך של 83,066 ₪ ומציינת כי מבירור מול מהנדס המועצה עולה כי לא מדובר בבעיה של אישור אלא בבעיה של אי הימצאות כסף בחשבון הנתבעת.

באותו יום, חוזר דרורי בהודעה וכותב לה כי מדובר בשני חובות נפרד ים, הראשון מהשנה שעברה ( הפרשים בסך של כ-16,000 ₪) ושואל אם זה שולם , ויתרת חוב משנת 2009-2010 "תשולם לכם כמקווה בזמן הקרוב כאשר נקבל את ההקצבה הממשלתית שנמצאת בהליכי אישור. מכל מקום הבטחתי שזה ישולם וזה אכן ישולם מהכסף הראשון שנקבל. אני מודה לכם על ההבנה והסבלנות בנדון".

(4) באותו היום חוזרת אליו חגית ומשיבה לשאלתו כי הסך של 16,000 ₪ לא שולם.

דרורי משיב כי " אני לא מבין מה קורה פה מהנדס המועצה אישר לתשלום את ההפרש מהשנה שעברה בסך של 16,066 ₪ קבילת? אם לא תיגשי לגזבר . אישור התשלום אצלו. ביחס ל67,000 ₪ ( החוב מהעבודות שלכם בשנים 2009-2010)- כפי שכבר הבטחתי לכם, הסכום הזה ישולם בהקדם ובראש ובראשונה מההקצבה הנדונה כיום ממשרד ראש הממשלה".

(5) ב 18.3.2012 פונה דרורי לגזבר המועצה ומציין כי מהנדס המועצה אישר תשלום 38,000 ₪ לכהן ומבקש כי הסכום יועבר לכהן על מנת שסכום זה יכסה את הסך של 16,000 ש"ח המגיע לו בגין עבודות נוספות לשנת 2011 כאשר היתרה של הסכם תיזקף על חשבון "החוב שנותר על עבודתו בשנת 2009. לאחר מכן כותב דרורי את ה דברים הבאים :

" העמותה לוקחת על עצמה את האחריות להשלים לקב לן כהן את סכום החב שנשאר".

( 6) ב-28.6.2012 שולחת חגית לדרורי הודעה בה היא דורשת את היתרה בסך של 45,199 ₪.

( 7) כל הנ"ל היה בזמן שדרורי כיהן כמנכ"ל הנתבעת.

(8) זה המקום להבהיר כי :

(8)(א) הנתבעת מאשרת כי קיבלה את הסך של 38,000 ₪.

(8)(ב) יתרת החוב שנשארה שדרורי התחייב כי העמותה אחראית לתשלומה היא ההפרש שבין (16,066 ₪ + 67,000 ₪ ) לבין ה- 38,000 ₪ וזהו סכום התביעה. ( עם הפרש קטן ביותר וזניח שנובע מקירוב סכומים שעשה דרורי).

(8)(ג) אין מחלוקת כי אחרי תשלום הסך של 38,000 ₪ לא שילמה הנתבעת לתובעת דבר למעט הסך של 53,000 ₪ .

(8)(ד) כאמור, התובעת זוקפת את ה-53,000 ₪ הנ"ל על ח שבון העבודה של אוהל יזכור ואילו הנתבעת טוענת כי מסלק הסכום הנ"ל הן את התמורה בגין אוהל יזכור והן את חובות העבר כולל החוב מושא התביעה אותו היא גם מכחישה.

(9) ב - 21.12.2014 כותבת חגית לדרור י ולנוי כי היא מודה להם על הטיפול בחוב החדש ( אוהל זכור) ודורשת תשלום החוב ה ישן בסך של 45,199 ₪.

(10) ב-4.1.2015 כותב דרורי לחגית כי " לקח לנו יותר משנה להשיג לכם את ה 52,000 ₪ עבור אתר ההנצחה ובסוף השגנו. עם עוד סבלנות נצליח לחסל גם את החוב הישן. לעמותה אין כרגע כסף והכל מתעכב בגלל הקפאת תקציב המדינה".

(11) ב-28.5.2015 כותב דרורי לחגית כי "כפי שהסברתי לך חגית אנחנו מחכים 8 חודשים לאישור התקציב הממשלתי שנוכל לפנות למוסדות המתאימים לקבל סיוע כספי. נקווה שזה יקרה בקרוב".

(12) אנו רואים כי ההודאות של דרורי הן הודאות קוהרנטיות, עקביות, ברורות וחד משמעיות. הן משקפות הן את הביצוע של עבודות נוספות, הן את גובה יתרת החוב בגינן , הן את ההתחייבות של הנתבעת לשלם יתרה זו והן את העובדה כי יתרה זו לא שולמה עקב מצבה הכלכלי של הנתבעת.

(13) לא רק זאת, דרורי חזר והודה בחוב בצורה ברורה ועקבית בתמליל השיחה בינו לבין חגית.
(צורף לתצהיר של חגית).

הטענה כי בפגישה במשרדו של עו"ד גיא סוכם כי תשלום הסך של 53,000 ₪ מסלק גם את החוב מושא התביעה – נדחית:

הטענה כי בפגישה שהייתה במשרדו של עוד גיא הסכים כהן כי תשלום הסך של 53,000 ₪ יהווה סילוק של החוב מושא התביעה נדחית . הסכום הנ"ל שולם עבור פרויקט אוהל יזכור בלבד. להלן הנימוקים:

8. הטענה של הנתבעים נסמכת על זיכרון דברים שנערך על ידי עו"ד גיא ז"ל . המסמך הנ"ל אינו חתום על ידי כהן ותוכנו הוכחש על ידו. מסמך זה בלתי קביל מאחר שלא הוגש באמצעות עורכו והוא מהווה עדות שמיעה לכל דבר. הנתבעים לא הפנו לאף אחד מהחריגים שמכשירים הגשתה של הודעת חוץ של נפטר כראיה קבילה במשפט אזרחי.

9. כהן הכחיש מכל וכול את התוכן של זיכרון הדברים ולא נסתר בחקירתו הנגדית.

10. העובדה שהסיכום נעשה על פי הטענה במשרדו של עורך דין והעובדה כי חרף זאת אינו נושא חתימתו של כהן אומרת דרשני. העדר חתימה של כהן פועל לרעתה של הנתבעת. הדבר אמור במיוחד נוכח טענתו של בורקס כי ברגע שהתמנה כמנכ"ל עשה סדר ומני אז הכול מתנהל באפון מסודר. בורקס לא נתן הסבר משכנע לאי החתמת כהן על תוכן ההסכמה הנטענת. ודוק: על פי אותה הסכמה נטענת, משלמת הנתבעת לתובעת כביכול הרבה מעבר למה שמגיע לה בגין פר ויקט אוהל יזכור כך שהחתמת כהן על מסמך ויתור הייתה מתבקשת בנסיבות העניין על מנת לייתר את ההתדיינות שבה אנו עוסקים כעת.

11. הנתבעת לא הביאה כל ראיה המוכיחה כי לתובעת מגיע בגין אוהל יזכרו פחות מ-53,000 ₪.

12. הנתבעת טענה כי העבודה באוהל יזכור הייתה רשלנית וכי בכוונתה להגיש חוות דעת שמאי – לא הוגשה חוות דעת שמאי ולא הובאה כל ראיה אחרת להוכחת טענה זו.

13. במכתבו של דרורי מיום 4.1.2015, דהיינו מעל שבעה חודשים אחרי הפגישה במשרדו של עו"ד גיא , כותב דרורי לחגית כי הסך של 52,000 ₪ הם עבור אתר ההנצחה וכי עם עוד קצת סבלנות יחוסל גם "החוב הישן".

14. גם בשיחה הארוכה והמ פורטת של דרורי עם חגית לא טוען דרורי בשום שלב כי התשלום עבור אוהל יזכור מהווה סילוק של החוב מושא התביעה. פעם אחת א ומר דרורי לחגית כי התשלום עבור אוהל יזכור היה גבוה אך היא משיבה לו כי מה שהתקבל עבור אוהל יזכור היה על פי הצעת מחיר שסוכמה מראש ועל פי הסכם מסדור ו מוסיפה כי "לא גזלנו אף אחד". דרורי אינו מכחיש דברים אלה ואינו טוען כי היה סיכום כי התשלום עבור אוהל יזכור יהווה סילוק של החוב מושא התביעה או כל חוב אחר .

15. ואם לא די בכל אלה, ראו נספח ו-2 , אישור של דרורי עצמו לע לות השיפוץ של פרויקט אוהל יזכור – עלות שתואמת את מה ששולם בפועל בגין פרויקט זה.
16. לפני סיום פרק זה אתייחס להלן לטענתו של בא כוח התובעת כי הטענה של הנתבעת היא טענה של הודאה והדחה.
בטענתו הנ"ל של בא כוח התובעת יש טעם. אומנם אין כאן הודאה מלאה שכן הנתבעת אינה מודה בחוב ברחל בתך הקטנה .

אך טענתה של הנתבעת היא טענת "השטר ושוברו בצדו": לאחר שנדחתה הטענה כי התובעת הסכימה שהסך של 53,000 ₪ יהווה סילוק גם של החוב מושא התביעה ( ולא רק של אוהל יזכור) נשארה הנכונות הנטענת של הנתבעת לשלם עבור אוהל יזכור סכום כפול ( כיבול).
הנכונות הנטענת הנ"ל , (נכונות שלא הוכח כי יצאה אל ה פועל בהינתן שלתובעת הגיע מלוא הסכום של 53,000 ₪ עבור פרויקט אוהל יזכור בלבד ) מהווה ראשית הודאה בחוב מושא התביעה.
לשון אחר, אין שום סיבה שהנתבעת תהיה מוכנה לשלם לתובעת בגין פרויקט א והל יזכור סכומים שאינם מגיעים לה כביכול ( לטענת הנתבעת) אם הנתבעת הייתה משוכנעת באמת כי אינה חייבת כספים לתובעת בגין חובות עבר. זוהי ראשית הודיה בחוב מושא התביעה .
אי זימונו של דרורי למתן עדות:
מטבע הדברים, העניין של דרורי במשפט פחת לאחר שההליכים נגדו עוכבו מכוח צו כינוס בהליכי פש"ר.
דרורי לא העיד במשפט.
הנתבעת משליכה יהבה על כך שהתובעת לא זימנה את דרורי למתן עדות.
הנתבעת טועה.
מי שהיה צריך להזמין את דרורי למתן עדות הוא דווקא הנתבעת ולא התובעת. התובעת תבעה את דרורי. היא נמצאת ביריבות עמו. הנתבעת נמצאת ביחד עם דרורי באותו צד של המתרס. כתב ההגנה של דרורי מעלה גרסה כבושה לגבי הפגישה במשרד עורך דין גיא. גרסה כבושה זו אינה אל התיישרות עם הגרסה של הנת בעת ותמיכה בה .
משבחרה הנתבעת שלא לזמן את דרורי למתן עדות , פ ועל הדבר לרעתה בדמות חזקה כי אילו זומן כי אז היה הדבר מזיק לנתבעת ומחזק את הגרסה של התובעת.
ויודגש שוב: ההודאות של דרורי הן הודאות קבילות ואין חובה שתוגשנה באמצעותו. אך הצהרות אחרות של דרורי שאינן בגדר הודאת בעל די ן הן עדות שמי עה ואינן קבילות.
על מנת להיחלץ מההשלכות של הודאות דרורי, הנתבעת הייתה צריכה לזמנו למתן עדות מטעמה. אילו כך עשתה , כי אז דרורי היה נדרש להסביר כיצד מתיישבות הודאותיו הברורות והעקביות עם גרסתו החדשה והכבושה אותה העלה בכתב ההגנה.
טענות נוספות:
הנתבעת הביאה טענות מן הגורן ומן היקב. בסיכומיה לא השאירה אבן אחת שלא הפכה על מנת להדוף את התביעה.
אתייחס להלן בקצרה לטענות שמצדיקות התייחסות.
17. כמחזיקה שלל רב, מפנה הנתבע ת לדו "חות הכספיים אותם הגישה לרשויות. מדובר בדו"חות אשר דרורי הכין בדיעבד לבקשת בורקס לאחר שנים של אי עריכת דו"חות לטענתה . העובדה כי בדו"חות אלה אין זכר לעבודות ולחוב מושא התביעה אינה אלא ביטוי של אמירת חוץ של דרורי – עדות שמיעה לכל דבר ועניין.
18. הטענה כי על פי ההסכם שקדם לביצוע העבודות קיים תנאי לפיו התובעת לא תבצע עבודה שאין לה כיסוי תקציבי. טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה ולא עלתה ב מהלך המשפט – העלאתה במסגרת הסיכומים מהווה שינוי חזית.
19. הטענה כי מי שהזמין את העבודות הוא המועצה האזורית או המועצה לשימור אתרים – טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה של הנתבעת ולא עלתה במשפט . היא מהווה שינוי חזית.
20. הטענה שהנתבעת אוחזת בחבל משני הקצוות כאשר מבקשת מחד גיסא להסתמך על אמירות מועילות לה שאמר דרורי ומתעלמת ,מאידך גיסא, מא מירות שמזיקות לה – ה סברנו לעיל כי האמירות של דרורי שהן בגדר הודאת בעל דין קבילות ואילו אמירות שאינן בגדר הודאת בעל דין אינן קבילות. אם רצתה הנתבעת להסתמך על אמירות של דרורי שתומכות בגרסתה, היא הייתה צריכה לזמנו למתן עדות. משלא עשתה כן , אין לה להלין אלא על עצמה. על מנת להפיס את דעתה של הנתבעת אוסיף , כי האמירות של דרורי שמזיקות לתובעת הן אלה שניתנו על ידו לאחר שהוגשה התביעה נגדו ומטבע הדברים ערכן מועט ביותר גם אילו היו קבילות.
21. הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובתצהיר של בו רקס כי דרורי פעל ללא הרשאה ולא ע דכן את חברי ההנהלה ביוזמות שלו ואף לא קיבל חתימה של מורשי חתימה.
אף כי טענה זו נזנחה בסיכומי הנת בעת, אבה יר להלן מדוע אין בה כדי להושיעה:
ראשית, הטע נה לא הוכחה – לא הוצ גו החלטות העמותה אשר קובעות מ י מוסמך לחייב אותה כלפי צדדים שלישיים.
שנית, וגם היא עיקר: גם אם אצא מתוך הנחה כי כל טענותיו של בורקס בתצהירו בעניין זה נכונות, הרי שה נתבעת מושתקת מלטעון כי החלטותיו של דרורי לגב י העבו דות מושא התביעה אינן מחייבות א ותה.
מדוע?
מאחר שבורקס אינו מ תאר את ההחלטות של דרורי בקשר לעבודות מושא התביעה כמקרה חד פעמי שבו פעל דרורי ללא קבלת הסכמתם של חבר י ההנ הלה. בורקס מתאר מצב שבו לאורך זמן, וכדבר שבשגרה , נתנו חברי ההנהלה דרור לדרורי להיות המוציא והמביא בענייני העמותה מבלי לחזור אליהם. במצב זה, יש לראות בהתנהגות זו משום הסכמה שמשתיקה את חברי ההנהלה מלבוא בדיעבד ולטעון כי הדברים לא קיבלו אישורם מראש.
דחיית התביעה נגד הנתבע- 3 דניאל נוי:
התביעה הוגשה נגד נתבעים 2 ו-3 בעילה כי התחייבו באופן אישי לפרוע את החוב אם העמותה- הנתבעת לא תשלם.
ברם, מלבד עצם העלאת הטענה על ידי התובעת, לא הובאה רא יה כלשהי להתחייבות שכזאת מצדם של הנתבעים 2 ו-3.
נהפוך הוא – במהלך השיחה הארוכה שניהלה חגית עם דרורי, היא אינה מטיחה בו כי הייתה מצדו או מצד נוי התחייבות אישית. במהלך השיחה היא מציעה כי דרורי ייקח הלוואה בכדי לפרוע את חוב העמותה ואז דרורי משיב כי הוא בן שמונים ואין לו רכוש והיא משיבה כי " אני לא נכנסת לאף אחד לכיס". ( תמליל- נספח לתצהיר חגית עמוד 7).
נוי עמד בחקירתו הנגדית על כך שלא ה ייתה מצדו התחייבות אישית כלשהי והוא לא נסתר.
התביעה נגד נוי חסרת בסיס ודינה להידחות.
סוף דבר:
סוף דבר הוא שהתביעה נד הנתבעת-1 מתקבלת. הנתבעת-1 תשלם לתובעת את מלוא סכום התביע ה בסך- 45,199 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2011 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן תשלם נתבעת-1 לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,500 ₪.
התביעה נגד נתבע-3 נדחית. התובעת תשלם לו הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ .
זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.