הדפסה

בית משפט השלום בטבריה תא"מ 15602-11-17

בפני
כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובע

יעקב אברמוביץ

נגד

נתבעת

עיריית טבריה

פסק דין

לפנינו תביעה בסדר דין מהיר על סך של 50,000 ₪ לפיצוי בגין לשון הרע. התובע הוא תושב העיר טבריה, הנתבעת היא עיריית טבריה.

התביעה הוגשה בראשית נגד הנתבעת ונגד הגזבר שלה. בישיבת 14.2.2018 הוריתי למחוק את התביעה נגד הגזבר.

כתב התביעה:

בכתב התביעה נטען כי התובע מחזיק בנכס מסחרי בטבריה, הרשום בספרי הנתבעת כנכס מספר 121900 (להלן: "הנכס"). עד לשנת 2015 הנכס היה פטור מחיובי ארנונה בשל מצבו, החל משנת 2016 החלה הנתבעת לחייב את הנכס על פי תיקון 330 לפקודת העיריות. ב- 2.4.17 פנה התובע למחלקת המיסוי של הנתבעת וביקש את טופס השומה לשנת 2017 עבור ה נכס לאחר שטופס זה לא נשלח אליו; הפקידה השיבה לתובע כי מסמך השומה לנכס לא קיים במחשב; התובע ביקש מהפקידה לאתר את טופס השומה ולשלוח אליו בדחיפות לת.ד. 354 בטבריה ; לאחר שהפקידה שוחחה עם מישהו בטלפון, אמרה לו "מאחר ואני עכשיו יודעת מי אתה, יש לנו הוראות שכל בקשותיך יועברו לוואל מנהל המחלקה או לבת שבע שהיא הפקידה הממונה, והם יטפלו בזה, אני מצדי אעביר להם את בקשתך". התובע יצא ממחלקת המיסוי מבלי לקבל את טופס השומה. לכתב התביעה צורף ז יכרון דברים אודות הפגישה הנ"ל שנושא תאריך 2.4.17 ומסומן א'.

ממשיך התובע וטוען כי במקום טופס השומה שלחה לו הנתבעת למחרת היום 3.4.201 7 ד רישת תשלום על סך של 43,278 ₪ לשנים 2016 -2017, אף כי החוב לשנת 2016 שנוי במחלוקת ולגביו הוגשה השגה שלא נדחתה ואף הוגש ערר בפני וועדת ערר . לכתב התביעה צורף טופס דרישת החוב מ-3.4.17.
בתאריך 20.4.17 פנה התובע לגזבר של הנתבעת בבקשה לקבל את שומת הארנונה המפורטת לשנת 2017 עבור הנכס. בפנייתו ציין התובע את החובה לשלוח לנישום את השומה על מנת שיוכל להגיב עליה; ברם, גם פניה זו לא זכתה להתייחסות עד עצם היום הזה. עותק הפניה צורף כנספח ג' לכתב התביעה.

ביום 10.7.17 הופיע התובע בפני וועדת ערר בדיון בערעור על השומה לשנת 2016; בסעיפים 13, 14, 15 , 16 ו-17 לכתב התביעה מעלה התובע טענות לגבי תקינות הדיון בוועדת הערר ; התובע הגיש תלונה בגין ההתנהלות בוועדת הערר ליועץ המשפטי לעירייה ולמבקר העירייה; גם תלונה זו לא זכתה להתייחסות ; ביום 9.8.17 שלח תזכורת לגזבר הנתבעת ושאל מדוע אינו מקבל תשובה למכתביו, תוך שציין כי על פי החוק זכותו לקבל תשובה תוך 14 יום,( מכתב התזכורת צורף כנספח ז' לכתב התביעה ).
ביום 17.8.17 שלח התובע לגזבר ולגובה המס, גב' מירי ראש, תגובה לדרישה לתשלום מס מתאריך 14.8.17 בה חזר על בקשותיו לקבל את טופס השומה לשנת 2017 על מנת שיוכל להגיב עליה; במכתב ציין שוב את חובת הנתבעת לאור הפסיקה בנדון לפיה אל לה לפעול נגדו בניגוד לחוק וכי עליה לשלוח לו את השומה המבוקשת ; מכתב זה נשלח, לטענת התובע, למבקר העירייה וגם לעו"ד בלסן, היועץ המשפטי של העירייה ; גם מכתב זה לא זכה להתייחסות , עותק המכתב צורף כנספח ח' לכתב התביעה.

לטענת התובע, במקום לקבל תשובות לפניותיו הרבות, בחר ה הנתבע ת לשלוח גובה מס שהגיע לבית התובע ומשפחתו והדביק שני מסמכים גלויים נושאי תאריך 7.9 על דלת הכניסה לבית. המסמך הראשון הוא "הודעה על ביצוע פעולה בכוח", והמסמך השני "תעודה לתפיסת מיטלטלין"; המסמכים שהודבקו היו גלויים לעין ולא צוין עליהם תאריך הוצאתם ; מסמכים אלה אינם אותנטיים ל טענת התובע; הדבקת המסמכים על דלת ביתו גרמה לו בושה ועגמת נפש, העלבה והשפלה ; לא היה בסיס חוקי לפעולה כוחנית זו ; מדובר בבניין בן 10 קומות שמאוכלס בדיירים רבים וזה מספיק שדבר זה ירוץ "כמו אש בשדה קוצים"; בסמוך לשליחת המעקל לביתו של התובע, דהיינו ב-7.9.17, שלחה הנתבעת עיקול לבנק יהב- דבר שגרם לו עגמת נפש ופגע בשמו הטוב וכבודו וגרם לו השפלה וביזוי. עותק הודעת העיקול צורף כנספח י"ג לכתב התביעה.

ביום 10.9.17 בשעות הבוקר התובע נפגש עם גזבר הנתבעת והעלה בפניו טענות על אי סדרים בניהול וועדת הערר, וכן העלה בפניו את כל פניותיו אליו ולגור מים הנוגעים בדבר שלא זכו לתשובה; כמו כן, שאל התובע את גזבר הנתבעת באותה פגישה מדוע הנתבעת מתחמקת ולא מעבירה אליו את טופס השומה של שנת 2017 חרף בקשותיו החוזרות. הגזבר השיב " סע למחלקת הגביה בגליל סנטר, אני אדבר איתם שיכינו לך את השומה, קבל אותה, תבקש שירשמו עליה תארך וחותמת, תעיין בה, תחזור אליי ואני אעזור לך לסיים את הנושא" ;התובע נדהם לגלות שאחרי הפגישה הנ"ל עם הגזבר הוציא הגזבר עוד באותו היום, 10.9.17, בחתימת ידו הודעת עיקול לסרבן על תפיסת נכס בבנק לאומי וביום 18.9.17 עיקול לבנק דיסקונט; נוכח זאת היה ברור לתובע כי הנתבעת והגזבר פועלים נגדו באופן מגמתי במטרה לפגוע בו חזיתית, להכפיש את שמו, להשפילו ולבזותו ואין להם כוונה לפתור את העניין; לטענת התובע, התנהלותם זו של הנתבעת והגזבר היא בתגובה לכך שהוא העז להתלונן על התנהלותם הלא תקינה. מסמכי העיקול לבנק לאומי ובנק דיסקונט צורפו כנספחים י"ד ו-ט"ו לכתב התביעה.
עוד טען התובע בכתב התביעה כי ב-12.9.17 נסע למחלקת הגבייה של הנתבעת; הפקידה לא מצאה את הטופס במחשב ; ובמקום טופס השומה הפיקה לתובע טופס דרישה לתשלום ; התובע התעקש לקבל את טופס השומה של שנת 2017, הפקידה התקשרה טלפונית עם מישהו וביקשה ממנו לגשת לפקידה אחרת תוך שציינה שזה יום ללא קבלת קהל; בדרכו החוצה ניגשה אליו הפקידה ואמרה לו "הכינו לך את הטופס" ומסרה לו מסמך שכותרתו " שומת ארנונה לשנת 2017" שמולא באופן ידני, והוא נושא תאריך 31.1.17; לבקשת התובע הפקידה חתמה על גבי המסמך ורשמה עליו תאריך 12.9.17; עותק המסמך צורף לכתב התביעה כנספח ט"ז.

לטענת התובע, אם טופס השומה אכן נכתב באמת ב- 31.1.17 אזי מדוע לא נשלח אליו עותק ממנו עת פנה למחלקת הגבייה; כמו כן, שואל התובע מדוע הטופס ידני ולא ממוחשב ומדוע אינו סרוק לתיק.

ב-18.9.17, סמוך למועד קבלת טופס השומה לשנת 2017, שלח התובע לנתבעת השגה על השומה לשנת 2017. לטענת התובע, מהשומה עלה כי קיים ניפוח של גודל הנכס בכ- 60 מטר וקיים חשש כי עצם אי שליחת טופס השומה במועד נעשתה בכוונה לחייב את התובע בגודל חריג על מנת לא לאפשר לו להגיש השגתו במועד ועל מנת להציג את התובע כמי שלא הגיש את השגתו במועד הקבוע בחוק, ובכך לחייבו במלוא גודל הנכס שאינו נכון. התובע גם ציין בהשגה כי הוא מצרף ת סריט מדידה של מודדים מוסמכים שמדדו ומצאו כי גודל הנכס הוא 242 מ"ר ולא 309 מ"ר כפי שנרשם בשומה.

עוד טען התובע כי בעקבות הפגישה שלו עם הגזבר ב-10.9.17 שבעקבותיה חשב כי כוונ ותיו של הגזבר טובות, התחוור לתובע כי הגזבר הטיל שני עיקולים על כל חשבוניותיו, דבר שגרם לחסימת חשבונות התובע לפני תקופת החגים; עיקול חשבונות הבנק של התובע פגע ביכולתו לקנות דברי מזון ודברים חיוניים לחגים עד כי נזקק להלוות כסף מילדיו - דבר שגרם לו צער רב. זאת גם זאת, העיקולים פגעו במהלך עסקיו ונחשפו ללקוחותיו, לספקיו ולעובדיו. דבר זה שם אותו לבוז, פגע בכבודו וה כפיש את שמו.

ב-18.10.17 שלח התובע לנתבעת וליועץ המשפטי שלה בקשה דחופה לביטול עיקולים, בה ציין כי העיקולים הוטלו עליו בטרם קיבל את טופס השומה ובטרם ניתנה לו הזדמנות להגיב עליה. במכתבו הנ"ל, התובע פירט את הנזק שנגרם לו עקב העיקולים ; כמו כן, ציין את החיובים הכספיים בגין עמלות וריביות שנוצרו כתוצאה מפעולות אלו ; נוסף על כך, ביקש הוא מהנתבעת לערוך חישוב נכון ועדכני על מנת שהתובע יגיע ויפרע את הארנונה, אך הנתבעת כהרגלה לא הגיבה לפניית התובע, אלא המשיכה בהליכי הגביה במלוא המרץ.

ביום 22.10.17 קיבל התובע ממזכירת גזבר הנתבעת מכתב בן 3 שורות בו נדרש התובע לשלם את כל מה שאינו שנוי במחלוקת, וזאת ללא התייחסות לדרישותיו של התובע ולבקשתו לעשות חישוב חדש לאור ת סריט המדידה ששלח לנתבעת. התובע השיב כי המכתב הנ"ל אינו עונה למכתביו ופניותיו בכלל ואין בו התייחסות לטענותיו; לטענת התובע , כל המטרה של הנתבעת ושל הגזבר היא להתעלל בו, להוציא דיבתו, להכפיש את שמו בחוצות העיר ובפני עובדיו, ספקיו, לקוחותיו ומשפחתו.

התובע טוען כי הנתבעת והגזבר התרשלו במעשיהם, פעלו בחוסר תום לב, לא הפעילו שיקול דעת כפי שמצופה מרשות מנהלית, הטילו עליו עיקולים שלא כדין, דבר שמהווה לשון הרע, פעלו בחוסר ניקיון כפיים במטרה לרמוס ולהשפיל אותו ולגרום לו נזקים; הנתבעת ידעה כי התובע לא קיבל את השומה השנתית לשנת 2017 ואף התחנן חודשים ארוכים כדי לקב לה, ורק ביום 12.9.17 נאותה היא למסור לידיו את טופס השומה ; זכותו להגיש השגה שבמהל כה אינו נחשב לסרבן מס; חרף כל זאת בחרה הנתבעת להטיל ביודעין עיקולים רבים וגם לאחר התראות התובע והגשת ההשגה ממשיכה הנתבעת בהליכי הגביה והעיקולים בכוונה להזיק ל ו.

כתב ההגנה:

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בהעדר עילה ובהעדר סמכות עניינית; בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות נשלחו שומות לכלל הנכסים ההרוסים המצויים בתחום שיפוטה של הנתבעת, וזאת החל מ -2016; לתובע נשלחה בינואר 2017 שומה לשנת 2017 לכתובתו העדכנית, קרי ת.ד. 354 טבריה; החוק קובע מסגרת זמן מוגדרת להגשת השגה וערר ; התובע לא פעל לפי המועדים הקבועים בחוק להגשת השגה או ערר ; השומה הפכה לחלוטה; משהפכה השומה לחלוטה נשלחו לתובע דרישה לתשלום חיובי הארנונה ביום 3.4.17 ואף נשלחה לו בשנית דרישה להסדרת החוב ב-1 4.8.17; עות ק הדרישות צורפו לכתב ההגנה ; משלא הוסדר החוב בהתאם לדרישות חוזרות ונשנות, חייבת הנתבעת מכוח הדין לפעול בהליכי גביה אקטיבית, לפיכך היא ביצעה עיקול בחשבון הבנק של התובע ; גם לאחר הגשת השגה רשאית הנתבעת לנקוט בהליכי גביה באשר לחוב שאינו שנוי במחלוקת ; התובע משיג על שטח הנכס וטוען כי יש לחייבו עבור שטח בגודל 242 מ"ר ולא עבור 309 מ"ר; לפיכך ברור שהוא מחויב לשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת כפי שהובהר לו פעמים רבות על ידי נציגי הנתבעת; צורף מכתב מהגזבר לתובע לעניין הסדרת חובות שאינם שנויים במחלוקת ; משלא הוסדר החוב גם לאחר דרישת העירייה ,כאמור, להסדיר את החוב שאינו שנוי במחלוקת בוצע עיקול כדין בחשבון הבנק של התובע ; מאחר שהעיקול הוטל כדין אין לתביעה כל בסיס ; התובע הגיש תביעה דומה נגד מחלקת המיסוי שנמחקה ב- 18.1.18 מחוסר מעש, ת"א 3229-10-17.

עוד נטען כי הנתבעת ונציגיה נהגו בתובע במקצועיות, ברגישות ובהגינות יתרה; הנתבעת הכחישה את סעיפים 6 ו-7 לכתב התביעה, סעיף 8 עד למילים "בשל מצבו בחיובי ארנונה" ; הכחישה את סעיפים 9 ו-10 ;הכחישה את סעיף 11 למעט העובדה שהתובע מאשר כי נשלחה אליו דרישה לתשלום החוב ב-3.4.17; הכחישה את סעיף 12 וטענה כי התובע קיבל לידיו את שומת הארנונה השנתית בחודש ינואר 2017 כפי שקיבל את דרישת התשלום בגין אותה שנה; עוד טענה כי הפקס האמור בסעיף 12 לא התקבל במשרדי הנתבעת ; הכחישה את סעיפים 13 ו-14; הכחישה את סעיפים 16 ו- 17; הכחישה את סעיף 19 וסעיף 20 ; הכחישה את סעיפים 21 ו-22 למעט כי נשלח לתובע גובה מס מטעמה לצורך המצאת א זהרה בלבד בטרם נקיטת הליכי גביה היות והתובע טרם הסדיר את החוב ; הכחישה את סעיף 23 למעט פעולות העירייה לאכיפת החוב ; הכחישה את סעיפים 24 ו-25; הכחישה את סעיף 26, למעט פעולות האכיפה. הכחישה את סעיפים 27, 28 למעט העובדה כי נמסרה לתובע הודעת שומה שנתית לשנת 2017 בשנית על פי בקשתו הפרונטלית. כמו כן הוסיפה כי שומות של נכסים הרוסים מופקות ב אופן ידני לכלל הנכסים המצויים בתחום שיפוטה של העירייה; הכחישה את סעיף 29 וטענה כי האמור בו מהווה הודאת בעל דין לכל דבר באשר לחוב שאינו במחלוקת ; הכחישה את סעיפים 30 – 34 למעט נקיטת הליכי גביה ; הכחישה את סעיפים 35 – 37 ו-38 – 47.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עליי לדחות את התביעה. הנימוקים והשיקולים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר דין האזרחי תשמ"ד – 1984:

חזית המריבה וזיהוי המחלוקת העובדתית :

1. בטרם ניכנס בעובי הקורה, ראוי לציין כי כתב התביעה הוא סיפור מסורבל, מי יגע ורווי פרטים, נעדר הבחנה בין העיקר והטפל , הרלוונטי והלא רלוונטי, ובחלקו מהווה סיכומים. בכתב ההגנה נכתבו צ יטוטים מהפסיקה ומהספרות המשפטית.

הנוהג הזה של הפיכת כתב טענות למעין סיכומים הפך לחזון נפרץ. הוא מכביד על בית המשפט . בית המשפט נתקל כמעשה שבכל יום בכתבי טענות של עשרות עמודים אותם ניתן לכתוב בעמוד אחד או שניים.

ניתן לתמצת את כתב התביעה שמחזיק כ-9 עמודים צפופים ואת כתב ההגנה כדלקמן:

התובע לא קיבל את השומה לשנת 2017 בגין הנכס נשוא התביעה. החל מ-2.4.17 ובמשך מספר חודשים ניסה הוא פעם אחר פעם לקבל לידיו את השומה על מנת להגיש השגה, אך הנתבעת התעלמה מפניותיו הרבות אליה ובמקום מסירת טופס השומה נקטה נגדו הליכי גביה שהתבטאו בהדבקת אזהרה על דלת ביתו ובעיקולים בבנקים אשר גרמו לו עגמת נפש, השפלה וביזוי שבגינם הוא תובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע. לטענת התובע, התנהגותה של העירייה נובעת ממניע ים של נקמנות בגלל שהוא הגיש נגדה תלונה הקשורה להתנהלות ועדת הערר במהלך בירור ההשגה על השומה לשנת 2016 של אותו נכס.

הנתבעת טוענת כי לתובע נשלחה השומה לשנת 2017 בינואר 2017. משלא הוגשה השגה ולא שולמה הארנונה, נשלחו לו התראות כמקובל, ומשלא נאות לשלם את החוב, ננקטו נגדו הליכי גביה ועיקולים כדין. הנתבעת מכחישה חלק מפניותיו החוזרות הנטענות של התובע (פרונטלית ובכתב) לצורך קב לת השומה לשנת 2017 . כמו כן טוענת הנתבעת כי בכל מקרה היה על התובע לשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת ומשזה לא שולם, הרי שממילא חייבת הייתה לנקוט בהליכי גבייה ולהטיל את העיקולים .

2. המחלוקות העובדתיות בתיק הן שתיים:

האחת - האם הומצאה השומה של 2017 לת ובע בינואר 2017.

השנייה – האם נכונה הטענה כי התובע פנה אל הנתבעת פעם אחר פעם החל מיום 2.4.2018 ועד 12.9.2017 על מנת לקבל את השומה של הנכס לשנת 2017 תוך שהנתבעת מתעלמת מפניותיו.

הכרעה במחלוקת העובדתית:

3. לאחר שבחנתי את העדויות ואת חומר הרא יות, באתי למסקנה כי התובע לא סתר את החזקה הקבועה בסעיף 57.ג. לפקודת הראיות ואני דוחה את טענתו לפיה לא קיבל את השומה בינואר 2017 . אשר לפניותיו אל העירייה , אינני יכול לקבוע כעובדה על סמך עדותו של התובע כי מכתבים שהנתבעת אינה מאשרת קבלתם אכן נשלחו אליה על ידי התובע , וביתר פירוט:
3.א. לא מצאתי בכל חומר הראיות בסיס לטענת התובע כי הנתבעת או מי מנציגיה רודפים אותו ומבקש ים להתנקם בו ולהוציא דיבתו כפי שהוא טוען. העובדה שהתובע יזם פתיחת חזית נגד הנתבעת ונציגיה במהלך ואחרי הדיון בוועדת הערר על השומה לשנת 2016 ( כפי שפורט בהרחבה יתירה בסעיפים 13-17 לכתב התביעה) אינה מהווה הוכחה כי הנתבעת או נציגיה החליטו להתנקם בו.

3.ב. נקודת המוצא היא שהנתבעת היא רשות מנהלית שפועלת על פי דין. היא נהנית מחזקת החוקיות. חזקה כי הנתבעת לא הייתה מתחילה בהליכי הגבייה לפני ששלחה את השומה לתובע. חזקה זו ניתנת לסתירה.

3.ג. המצהיר מטעם הנתבעת הצהיר כי הש ומה נשלחה את התובע לכתובת טבריה ת.ד 354 , ראו סעיף 7 לתצהיר הנתבעת. אין מחלוקת כי זוהי כתובתו הנכונה של התובע. ראו נספח א' לכתב התביעה.

3.ד. התמיהה שהועלתה לגבי ער יכת השומה בטופס ידני ולא ממחושב , כנתון שמעלה חשד כי ניסו ח הש ומה נעשה בדיעבד, הוסרה על ידי הסב רי הנתבעת שצירפה שומות נוספ ות לאזרחים אחרים מהן הועלה כי השומות לנכסים הרוסים מולאו ידנית. ( סעיף 8 לתצהיר התובעת והנספחים אליהם מפנה הסעיף).

3.ו. סעיף 57ג. לפקודת הראיות קובע כי :

"57.ג. מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר , בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון " נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה – אם אין הוראה אחרת משתמעת- כמבוצעת:

(1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה.;

(2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר , אם לא הוכח היפוכו של דבר"

3.ז. מאחר שלא כל מה שנשלח בדואר מגיע ליעדו , יש לפרש כי סעיף 57.ג. אינו מקים חזקה חלוטה.
מיותר לומר כי אם אזרח מתייצב במשרדי הרשות המקומית וטוען כי לא קיבל את השומה אף כי ה רשות שלחה או טוענת כי שלחה את השומה, זכאי הוא כזכות בסיסית - מובנת מאליה לקבל עותק השומה . ( כמובן תוך שמירת טענת הרשות כי שלחה את השומה כדין).

הנה כי כן , טוען התובע כי לא קיבל את השומה לשנת 2017 וכי פנה למשרדי הנתבעת ב 2.4.2017 וביקש לקבל את טופס השומה על מנת להגיש השגה. לטענתו, מבוקש ו לא ניתן לו ואז הוא החל במסע ניסיונות לקבל את טופס השומה אך במקום לתת לו עותק של הטופס פעלה נגדו הנתבעת בהליכי גבייה של החוב נשוא השומה והטילה עיקולים על חשבונותיו.

גרסתו זו של התובע נמצאה בלתי אמינה ואני דוחה אותה.

גרסתו הארוכה והמפורטת ביותר של התובע מתבססת על עדותו בלבד. זוהי עדות יח ידה של בעל דין. מאחר שהיא נעדרת סיוע, היא צר יכה הנמקה על מנת לבסס עליה הכרעה , וזאת בהתאם להוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות הקובע כי :

"54. פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע והעדות אינה הודיית בעל דין , יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו ; ואלה המקרים:
.......
.......
.......
(2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו , ילדו , הורו אחיו או אחות של בעל דין".

כפי שיובהר להלן, בדיקה מעמיקה של חומר הראיות העלתה ממצאים דווקא מדוע אין לסמוך על עדותו של התובע ו מדוע אין מקום ל עשות אותה בסיס להכרעה , וביתר פירוט:

3.ז.1. ראש וראשון , המסמך הראשון - זיכרון הדברים הנושא תאריך 2.4.2018 שבו תומך התובע את כתב התביעה. זוהי תרשומת אישית הנושאת כותרת "זיכרון דברים" ובה מתעד התובע את הפגישה הנטענת עם פקידה במחלקת המיסוי של הנתבעת. מסמך זה כולל תיעוד כביכול של בקשתו הראשונה הנטענת של התובע לקבל את השומה לשנת 2017 ולהלן ציטוט :

" ... פניתי לא חת הפקידות במחלקה וביקשתי ממנה לתת לי את טופס השומה לשנת 2017 לנכס 121900 – מאחר ולא מצאה במחשב ביקשתי ממנה לשלוח לי את הטופס לאברמוביץ יעקב ת.ד 354 טבריה. הפקידה ביקשה ממני להמתין רגע, התקשרה למאן דהו וכעבור כחצי דקה פנתה אליי ואמרה לי : מאחר ואני יודעת מי אתה, יש לנו הוראות שכל בקשותיך יועברו דרך ואאל מנהל המחלקה או דרך בת שבע שהיא הפקידה הממונה על הגביה והם יטפלו בזה , אני מצ די אעביר להם את בקשתך" התובע יצא את מחלקת המיסוי מבלי לקבל לידיו את הטופס המבוקש".

המסמך מתיימר להיות תרשומת שנערכה בזמן אמת לתיעוד מהלך הפגישה והדברים שנאמרו בה . אמינותו של המסמך ירודה שכן התובע ומבלי לשים לב כתב בשולי המכתב כי ".. התובע יצא את מחלקת המיסוי...". אלא שבתאריך עריכת המסמך , קרי ב 2.4.2017, טרם הוגשה התביעה וטרם התגבשה אפילו ראשיתה של עילת תביעה; שכן טרם נשלחה אפילו הדרישה לתשלום (לפי כתב התביעה זו נשלחה למחרת היום ב - 3.4.2017) ; טרם ה ודבקה על דלת ביתו הודעה על ביצוע פעולה בכוח ( על פי כתב התביעה זה היה ב שביעי לספטמבר 2017) ;, טרם הוטלו עיקולים ( ספטמבר 2017) טרם נשלחו הפניות הנוספות הנטענות לקבלת השומה וטרם ידע התובע אם בכלל פנייתו הראשונה הנטענת תיעתר אם לאו.

העובדה שכבר במסמך הראשון השתמש התובע במילה "התובע".. כשלא רק שאין בכלל תביעה אלא טרם התגבשה אפילו עילת תביעה, מטילה צל כבד על אמינות גרסתו בנוגע לפניותיו הן בכתב והן הפרונטליות לרבות זו המתועדת בזיכרון הדברים ככל שהנתבעת מכחישה אותן . לפיכך אינ ני יכול לקבוע כעובדה כי המכתבים מיום 20.4.2017 נשוא סעיף 12 לכתב התביעה נשלחו על ידו לנתבעת ( אפילו צורף אישור כי פקס כלשהו נשלח).

התובע הרי נכח במשרדי הנתבעת מספר פעמים , והיחסים בינו לבין הנתבעת לא היו טובים כל עיקר וזאת בשל השומה של 2016 , ראו סעיפים 13-17 לכתב התביעה שמצביעים על יריבות ממשית ורמת חשדנות גבוהה מצד התובע כלפי הנתבעת ונציגיה. כשהתובע ידע ב 12.9.2017 לדרוש מהפקידה לרשום על טופס השומה הנושא תאריך 31.1.2017 את תאריך מסירתו הפיזית באותה פגישה פרונטלית המתוארת בסעיף 27 לכתב התביעה, הוא פעל אכן באופן המתיישב עם חשדנות זו. העובדה שהמכתבים אינם נושאים חותמת "התקבל" מטילה ספק לגבי עצם שליחת המכתבים לנתבעת , למעט מכתבים שהנתבעת מאשרת כי קיבלה.

3.ז.3. הנתבעת הדגישה בכתב הגנתה את העובדה שהתובע לא שילם את החוב שאינו שנוי במחלוקת, התובע טען בחקירתו הנגדית כי הוא רצה כל הזמן לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלקות אך הוא רצה פירוט חשבון ,להלן ציטוט מהחקירה הנגדית:

"ש. הגשת בקשה לשלם?
ת. כן, הגשתי עשרות מכתבים, תסתכל במכתבים המצורפים, ביקשתי לשלם את הארנונה שיעשו לי את הכמה אני חייב לפי המדידה החדשה ואני אשלם. כתבתי 20 פעם את הדבר הזה אולי.
ש. מפנה לנספח ג' של תצהירך, בו אתה אומר תשלחו לי שומה, לא ביקשת לשלם.
ת. אחר כך ביקשתי לשלם.
ש. תראה לי.
ת. אני אראה לך. לשלם כסף כל הזמן פניתי, כדי לשלם. (מעיין במסמכים). קודם כל בסעיף 2 כתוב כאן שלחתי מכתב למנהל הארנונה מר סולומון בתאריך 17.8, אני מקריא מנספח ח' לתצהיר שלי. כתבתי לו שבתאריך 20.4 ביקשתי לשלוח לי פירוט חשבון ולא נעניתי עד עצם היום הזה".

אף כי תשובה זו אינה משכנעת, שכן מנספח ח' לא עולה נכונות לשל ם סכום כלשהו , אצא מתוך הנחה
,לטובת התובע, כי לראשונה קיבל את השומה ב 12.9.2017. אצא מתוך הנחה נוספת ,וגם זה לטובת
התובע, כי לפני תאריך זה לא היה חייב לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת שכן על מנת לדעת
מה שנוי במחלוקת צריך לראות איך נערכה השומה. עדיין אין הסבר מדוע אחרי ה 12.9.2017 לא
שילם את הסכום שאינו במחלוקת כאשר השגתו אינה על עצם החיוב אלא על גודל השטח. ודוק:
התובע חולק אך ורק על כחמישית השטח.

לו נכונה טענתו של התובע כי אי קבלת טופס השומה היא שעמדה כמחסום בפני תשלום הסכום שאינו
במחלוקת, כי אז הוא היה משלם סכום זה מי ד לאחר ה 12.9.2017. ברם, התובע לא טען כי שילם
בזמן כשלהו אחרי ה 12.9.2017. הנה כי כן, מאחר שאין מחלוקת כי הנתבעת זכאית
להטיל עיקולים בגין הסכום שאינו במחלוקת ובהינתן שהתנהגותו של התובע לאחר שקיבל את טופס
השומה ב - 12.9.2018 מעידה על אי נכונות לשלם אפילו את המס שאינו במחלוקת יוצא אפוא כי
בכל מקרה לא היה מנוס מהטלת עיקולים ואין קשר סיבתי בין אי המצאת השומה בינואר 2017 (
בהנחה שלא הומצאה-ולא היא) , לבין עצם הטלת העיקולים. ראו בהקשר זה את מכתבו של מנהל
הארנונה מיום 2.10.2017 בו נדרש התובע לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ותשובתו של
התובע בה הוא מתעלם מדרישה לגיטימית זו , סעיפים 32- 34 לתצהיר הת ובע. ראו גם הפרק האחרון
של תצהיר התובע סעיפים 41- 46 שבו מתעלם מטענ ות הנתבעת בתצהירה בקשר לאי תשלום
הסכום שאינו שנוי במחלוקת.( נספחים י"ט , כ וכ- 1 לתצהיר התובע).

עוד יש לשים לב שבדרישת התשלום מה 3.4.2017 אותה מאשר התובע כי קיבל כתוב במפורש כי :

" במידה והנך נמצא בתהליך של השגה /ערר עליך לשם את יתרת החוב הלא שנויה
במחלוקת".

להשלמת התמונה יצוין כי התשלום שאינו במחלוקת קל לחישוב שכן הת ובע טוען כי השטח צריך
להיות 242 מ"ר במקום 309 מ"ר וצודקת הנתבעת כי לגבי המס בגין 242 מ"ר קיימת למעשה הודאת
בעל דין. , ראו סעיף 29 לכתב התביעה.

עוד אוסיף ואעיר לפני סיום כי הנ תבעת אינה מכחישה קבלת המכתב מיום 17.8.2017 ואינה טוענת
כי הגיבה למכתב זה. אף כי ניתן להתרשם מכתב התביעה ( סעיפים 13-17) כי יתכן והתובע התיש
את הנתבעת ,אין בכך כדי להצדיק אי התייחסות לפניה של תושב. אך אי התייחסות למכתב אינה
מהווה עילה לקבלת התביעה שכן אין חובה על הנתבעת לעצור את הליכי הגבייה בשל עצם העל את
הטענה של מחזיק כי לא קיבל את השומה אף כי נשלחה לו , שאם תאמר אחרת נתת בידי כל תושב
את הזכות לעצור את הליכי הגבייה כל אימת שיחפוץ על ידי עצם העלאת הטענה כי לא קיבל את
השומה.

למעלה מן הנדרש:

3.ז.4. על מנת להפיס את דעתו של הת ובע, נצעד לקראת ו כברת דרך ונניח כי השומה לשנת 2017 לא נשלחה לו , וכי תוכן נספח א' לכתב הת ביעה ( זיכרון הדברים) אמת הוא. ועוד נניח כי התובע שלח לנתבעת את כל המכתבים המצורפים לכתב התביעה. עדיין לא הייתי מקבל את התביעה ו מיד אבהיר מדוע:

על פי גרסתו של התובע ,שני תהליכים התרחשו במקביל: בקשותיו החוזרות לקבל עותק של טופס השומה לשנת 2017 על מנת להגיש השגה, ובמקביל - הליך גבייה המתעלם מפניותיו הרבות הנ"ל.

נשאלת השאלה : מדוע לא פנה לבית המשפט על מנת לחייב את הנתבעת להמציא לו את טופס השומה ולעצור את הליך הגבייה?

ונזכור כי התובע ידע כבר ב 3.4.2017 כי הנתבעת מתכוונת להתחיל בהליכי הגביה אם לא ישולם החוב כאשר שלחה לו את דרישת התשלום נספח ב' לכתב התביעה . ראו נוסח הדרישה נספח ב' לכתב התביעה שבו נאמר ב מפורש כי אם החוב לא ישולם יינקטו הליכי גבייה.

מאותו תארי ך 3.4.2017 ועד להדבקת "הודעה על ביצע פעולה בכוח" והטלת העיק ולים ( תחילת ספטמבר 2017) חלפו חמישה חודשים.

ונשים לב כי התובע הוא אדם משכיל ונבון והלכות המשפט המנהלי אינן זר ות לו; התנהלות התובע אל מול העירייה ומוסדותיה בנוגע לשומה של 2016 מעידה על כך ; התובע מתאר בסעיפים 13-17 לכתב התביעה, כיצד במסגרת הדיון בהשגה לשנת 2016 ביקש שעו"ד אטיאס בא כוח העירייה יציג ייפוי כוח ; כיצד התובע שאל את עו"ד עמאר יו"ר הועדה אם עו"ד אטיאס הציג בפניו אי פעם ייפוי כוח כזה ומשנענה בחיוב התעקש התובע לראות את ייפוי הכוח ; הוא טען כי הופעתו של עו"ד אטיאס היא בגדר התחזות, אמירת שקר והטעייה ; הוא ביקש כי האירוע יירשם בפרוטוקול ; בתוך כך מפנה התובע לפסק דין של בית המשפט העליון ש מדבר בחובת הרשות לנהל פרוטוקול שישקף את עיקרי הדיון; התובע אף טען כי הופעתה של פקידה מטעם מ ילגם בוועדת הערר אינה חוקית לטענתו ; ה וא ביקש לאור טענותיו להפסיק את הדיון בערר ; התובע אף ביקש לפסול את הועדה ; בסעיף 16 לכתב התביעה מתאר התובע כיצד בדיקותיו כללו גם את הקלדנית של ועדת הערר שלטענתו פעלה בניגוד עניינים וכי הגיש תלונה לנתבעת ולגזבר , ליועץ המשפטי של הנתבעת ולמבקר.

על רקע בקיאותו היחסית של התובע נשאל ת השאלה, מדוע במשך התקופה שמתחילת אפריל 2017 ועד תחילת ספטמבר 2017 לא מצא לנכון לפנות לבית המשפט ולבקש חיוב הנתבעת למסור לו את טופס השומה ולעצור את הליכי הגביה עד להמצאתו ? מדוע המתין עד שהוטלו העיקולים כאשר אי התייחסות במשך חמשה חודשים לפניותיו הרבות הנטענות ניבאה בוודאות קרובה את השלב של הטלת עיקולים?

שוכנעתי כי איל ו חשש התו בע מהטלת העיקולים, היה יודע ל פנות לבית המשפט ולבקש את הסעד המתאים. התנהגות זו של התובע המתבטאת בפניה לבית המשפט לאחר שבוצעו העיקולים במקום פניה לפני ביצוע העיקולים חרף פרק הזמן הארוך שעמד לרשותו , נושאת בחובה , על רקע הנסיבות המיוחדות של התיק הזה, חוסר תום לב והשתק שמשמיטים את ה בסיס מתחת לתביעתו גם אילו התקבלה גרסתו בפן העובדתי שלה.

סוף דבר:

סוף דבר הוא שהתובע לא הוכיח את תביעתו ועל כן דינה להידחות ואני דוחה אותה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ח, 02 יולי 2018, בהעדר הצדדים.