הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 7527-09-16

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעת

רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל
באמצעות ב"כ עו"ד ציון רווה ו/או כרמית וובר-קסטלמן

נגד

נתבעים
1.ראובן יוסף ת"ז XXXXXX086
2.יהודית יוסף ת"ז XXXXXX244
באמצעות ב"כ עו"ד אורי שרם

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים, בקשר למקרקעין הידועים כחלק מחלקה 146 בגוש 20970 וחלק מחלקה 3 בגוש 20857, בשטח של 618 מ"ר, כמסומן בתשריט, נספח ב' לכתב התביעה, המצויים בישוב גן נר ( להלן: "המקרקעין").

2. הסעדים שנדרשו בתביעה הם; סעד כספי בסך של 33,629 ₪, סעד לפינוי וסילוק יד, סעד לצו מניעה קבוע וסעד לצו הריסה.

3. הצדדים הגיעו להסכמה שיינתן פסק דין לפינוי וסילוק יד, לצו מניעה קבוע ולצו הריסה, ויוגשו סיכומים בכתב לפסק דין משלים, על בסיס המסמכים בתיק, בסוגיות הבאות:
מועד הפינוי.
דמי השימוש הראויים שעל הנתבעים לשלם לתובעת, אם בכלל.
הוצאות ושכר טרחת עו"ד שעל הנתבעים לשלם לתובעת, אם בכלל.

4. העובדות בתמצית הנדרשות להליך: הנתבעים, מתגוררים בישוב גן נר ומחזיקים במגרש מגורים בישוב. המקרקעין, ביעוד שטח ציבורי פתוח - שצ"פ, צמוד למגרש המגורים של הנתבעים. במועד, שהנתבעים נמנעו מלציין, ניקו הנתבעים את המקרקעין, גידרו את המקרקעין ובנו על המקרקעין 2 צימרים. ביום 13/3/13 נערך דו"ח פיקוח על ידי התובעת ודרישת פינוי נשלחה לנתבעים ביום 5/5/16. הנתבעים מודים, בסיכומים, שלפני מספר שנים, פנתה התובעת לנתבעים, לראשונה, בדרישה לסלקם מהמקרקעין, לאחר שנעשה פיקוח בשטח מטעם התובעת, בעקבות הגשת תכנית של הנתבעים להסדרת אחזקת הנתבעים במקרקעין ( סעיפים 6,7 לסיכומים).

5. טענות ההגנה של הנתבעים, מתבססות רובן ככולן, על כך, שהתובעת ידעה והסכימה בשתיקה על השימוש שעשו הנתבעים במקרקעין, ועל כן, לטענת הנתבעים, נגזר מעמדם במקרקעין כברי רשות חינם. מנגד, טענה התובעת, כי מעולם לא התקיים כל משא ומתן עם הנתבעים ומעולם לא ניתנה הסכמה, במפורש או במשתמע לפלישה.

6. אלו הן הראיות שהוגשו לבית המשפט, הנוגעים למחלוקת בין הצדדים, בשאלת ההסכמה. הנתבעים צירפו לסיכומים מטעמם שני נספחים. נספח א' - מכתבה של הגברת מיכל ארבל למהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה גלבוע, מיום 3/4/13, לפיו, התובעת מתנגדת לתכנית במתכונתה הנוכחית. הנתבעים לא הגישו ראיות בקשר לאותה תכנית, שנותרה עלומה כלפי בית המשפט. נספח ב' – דו"ח פיקוח שנערך לראשונה על ידי התובעת, בקשר למקרקעין, ביום 13/3/13, שנערך לפניית הגברת מיכל ארבל, סגנית אדריכלית המחוז. התובעת צירפה לכתב התביעה, מכתב דרישה לפינוי, הנושא תאריך 5/5/16.

7. האם יש בתשתית עובדתית זו כדי לבסס את טענת הנתבעים להסכמה בשתיקה? התשובה היא לא, באלף רבתי. תחת הנסיבות לעיל, שהתובעת ידעה לראשונה על הפלישה של הנתבעים, בעקבות תכנית שהוגשה, והקשורה למקרקעין בשנת 2013, ומכתב דרישה לפינוי מיום 5/5/16, ברי, כי אין בפרק זמן של 3 שנים, כדי להקנות לנתבעים מעמד של בר רשות, ולזכות אותם בטענת הגנה כנגד התביעה, של רשות מכללא ולא בטענת הגנה של שיהוי מצד התובעת. מפנה בעניין זה לע"א 3816/13 מדינת ישראל נגד היפר חלף, פורסם ביום 21/7/15, לדברי כבוד השופט מזוז, שהמושג בר רשות אינו מתיישב עם ניהול מקרקעי ציבור והמציאות של הפיקוח על מקרקעי ציבור, ולדברי השופט רובינשטיין, אשר קבע "המקובץ מכל אלה הוא, כי צריכות להתקיים לטעמי נסיבות חריגות ונדירות עד מאוד כדי שיוכר רישיון מכללא במקרקעי ציבור, וככל הנראה תמה דרכה ונלוהו כעיקרון לבית עולמו".

יתרה מזו, כפי שנרשם לעיל, הודו הנתבעים, בסעיף 7 לסיכומים, "לפני מס' שנים, פנתה, לראשונה, הנתבעת ( צריך להיות התובעת – ב.ל) לנתבעים בדרישה לסלקם מהמקרקעין". כך, שלפי סיכומי הנתבעים עצמם, בפרק העובדות, לא ניתנה כל הסכמה, במשתמע או במפורש, ומיד עם היוודע לתובעת דבר השימוש, דרשה את פינוי המקרקעין.

8. המסקנה היחידה המתקבלת, מתשתית הראיות, שהנתבעים פלשו למקרקעין, הקימו עליהם צימר, ללא שקיבלו מעולם רשות שימוש, מפורשת או בשתיקה, מהתובעת.

9. עוד טענו הנתבעים להשקעות במקרקעין, בהכשרה, תחזוקה ובניית המבנים, בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים, סכום שיש לנתבעים זכות קיזוז ביחס אליו, וכתנאי לפינוי יש לפצות אותם על השקעותיהם, וכן לפצות אותם בגין השמירה על המקרקעין. עוד טענו, כי מדובר במקרקעין הצמודים לביתם, לא ניתן לעשות בהם שימוש לתועלת הציבור ולשימוש הציבור. אני סבורה שהנתבעים עושים במסגרת ההליך המשפטי, שימוש ציני, בעצם הצגת טענות אלו, בהתחשב בכך, שהנתבעים נהנו ממקרקעי ציבור, והפיקו מהם רווח לאורך ימים. לא בכדי נמנעו הנתבעים לציין מפורשות, מתי נבנו המבנים, מבנים שלא הוצג בגינם היתר בניה כדין, ללא ששילמו לתובעת דבר עבור השימוש במקרקעין. אני קובעת שדין טענות אלו – להידחות על הסף.

10. להלן אדון בסוגיות הנדרשות, אחת לאחת.

11. מועד הפינוי – התובעת דורשת מועד פינוי מידי, הואיל ומדובר בצימר ולא בבית מגורים. הנתבעים מבקשים אורכה בת שנה, לפחות, לפינוי. אני קובעת כי הפינוי יבוצע לא יאוחר מיום 30/1/19.

12. דמי שימוש ראויים – התובעת צירפה לכתב התביעה, חוות דעת של השמאי ענאן סלאמה, לשווי זכויות הבעלות במקרקעין, החל משנת 2012 ועד לשנת 2016. התובעת גזרה מחוות הדעת, שווי שימוש בשיעור של 6% לשנה, בתוספת מע"מ. התוצאה שהתקבלה 33,629 ש"ח. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם, ולא מצאתי לנכון לדון בטענות הנתבעים, לקביעת דמי שימוש משווי שטח ציבורי ולא כשטח בנוי ולא כשטח שימוש לצימר, מבלי להתחשב שהבנייה נעשתה על ידי הנתבעים ועל חשבונם, כך ממש בסיכומי הנתבעים. אני קובעת שהשיקולים ביסוד חוות הדעת נכונים, ואני מוצאת לנכון לקבל אותה במלואה וכן את קביעת דמי השימוש הראויים, הנגזרים מחוות הדעת, בשיעור של 6%.

13. הוצאות ושכר טרחת עו"ד – התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בהוצאות ושכר טרחת עו"ד ריאליים, ללא שצירפה מסמכים לאותן הוצאות. מנגד, טענו הנתבעים בסיכומים, שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר וסכום התביעה מופרך. הנתבעים מבקשים להתחשב בנטל הכלכלי הנובע מהחיוב בהריסת המחוברים ופינויים מהמקרקעין. לאחר ששקלתי את הנסיבות שבפני, אני מעמידה את סכום ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בגובה של 10,000 ₪.

14. לסיום, התביעה מתקבלת במלואה.

15. אני מורה לנתבעים ו/או מי מטעמם, לפנות ולסלק את ידם מהמקרקעין הידועים כחלק מחלקה 146 בגוש 20970 וכחלק מחלקה 3 בגוש 20857 בשטח של כ- 618 מ"ר, כמסומן באדום בתשריט המצורף לכתב התביעה נספח ב' לכתב התביעה, סומן ת/1, המצויים ביישוב גן נר ( להלן: "המקרקעין") ולהותירם נקיים מכל בינוי, נטיעות, אדם וחפץ, ובכלל זה להרוס, על חשבונם את כל המחוברים אשר הוקמו במקרקעין ולסלקם, עד ליום 30/1/19.

16. אני מורה לנתבעים ו/או מי מטעמם, להימנע מלהיכנס למקרקעין האמורים ו/או לעשות בהם שימוש כלשהו, החל ממועד 1/2/19.

17. באם וככל שהנתבעים לא יפנו את המקרקעין, ובכלל זה הריסת כל המחוברים וסילוק כל הנטועים ו/או החפצים, עד ליום 31/1/19, תהיה התובעת זכאית לבצע בעצמה, על חשבונם של הנתבעים, את הפינוי, ההריסה והסילוק, כאמור לעיל.

18. אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 33,629 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

19. אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

20. פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.