הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 697-06-17

בפני
כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובע
פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד וג'יה יוסף

נגד

נתבע
אסעד גנדור
ע"י ב"כ עוה"ד אוסאמה סקס

פסק דין

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שעל פי הנטען, נגרמו לתובע, בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 29.08.14, עת עבד במפעל לייצור אריזות ניילון של הנתבע (להלן: " המפעל")

2. התובע, יליד 1983, תושב כפר " בית אמרין" בשטחי הרשות הפלסטינית נפגע על פי הנטען בכתב התביעה, עת עבד מכונה לייצור ניילון במפעל הנ"ל (להלן: "המכונה"), נפגע באצבעות כף יד ימין (להלן: "התאונה") .

3. ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים באזור מגוריו, שם נבדק ונמצאה קטיעה בשתי אצבעות ידו הימנית. בבית החולים בוצעה לתובע, תפרים של הגדמים, בהרדמה מלאה, והוא טופל באנטיביוטיקה ושוחרר באותו היום.

4. התובע עותר להטיל על הנתבע את האחריות לתאונה ועותר לחיובו בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממנה.

5. הנתבע אינו חולק על אירוע התאונה, אולם כופר באחריותו לפגיעת התובע. בנוסף טוען הנתבע כי גם אם בית המשפט יקבע שהתאונה אירעה בנסיבות שתוארו על ידי התובע, יש להטיל על התובע אשם תורם מלא.

6. בנוסף, הנתבע טוען כי התובע פעל בחוסר תום לב עת הגיש את התביעה, מבלי לציין שהוא קיבל מהנתבע פיצויים בגין הפגיעה וחתם על כתב ויתור בכל הקשור לפגיעתו בתאונה.

7. לטענת הנתבע, לאחר התאונה ניגש אביו של הנתבע לביתו של התובע ולאחר דין ודברים עם התובע ובני משפחתו, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה, לפנים משורת הדין, ישלם הנתבע לתובע סך של 100,000 ₪ כפיצויים בגין הפגיעה בתאונה.

8. הנתבע מציין כי ביום 03.09.14 קיבל התובע את הסכום הנ"ל, חתם על אישור קבלתו וכן חתם על כתב ויתור סופי, מוחלט ובלתי חוזר, לפיו עם קבלת הסך הנ"ל לא תהיינה לו טענות כנגד הנתבע בגין התאונה.

9. בתגובה הכחיש התובע את קבלת הכספים הנ"ל וטען שהמסמכים אותם צירף הנתבע הינם מסמכים מזויפים, הוא מעולם לא חתם עליהם ולפיכך, החתימה על מסמכים אלו אינה חתימתו.

10. מן המקובץ עולה, שאין מחלוקת בין הצדדים לעניין אירוע התאונה. יחד עם זאת הצדדים חלוקים בשאלת אחריות הנתבע לתאונה וכפועל יוצא גם בשאלת הנזק.

11. בנוסף, הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע קיבל מאת הנתבע פיצויים בגין הפגיעה ובאם הוא חתם על המסמכים להם טוען הנתבע לרבות על כתב הוויתור הנטען.

ראיות הצדדים

12. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי העידו התובע בעצמו, אביו מר רזק עלי (להלן: "רזק") ואחיו מר סארי עלי (להלן: "סארי"). בנוסף, העידו הנתבע בעצמו ואביו מר יוסף גנדור (להלן: "יוסף").

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את הצדדים ועדיהם בדיונים אשר התקיימו בפניי ונדרשתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

14. הנתבע אינו חולק על אירוע התאונה ופגיעת התובע אולם לטענתו התובע קיבל ממנו, באמצעות אביו יוסף, פיצוי כספי בגין הפגיעה וחתם על כתב ויתור.

15. לראיה הנתבע צירף כתב וויתור על זכויות מתאריך 03.09.14 ( נ/1) (להלן: "כתב הוויתור") ומסמך בחתימת התובע, לטענתו, (נ/5) בו הוא מאשר קבלת פיצוי כספי בסך 100,000 ₪.

16. עיון בכתב הוויתור עליו מתנוססים שמו של התובע במקום המיועד לחתימה וחתימות אביו ואחיו כעדים לחתימה, מלמד כי בחתימתו מוותר התובע, לכאורה, על כל זכות שיש לו כנגד הנתבע ואביו יוסף, לרבות הזכות להגשת תביעה אזרחית נגדם.

17. בנוסף, ממקרא מסמך נ/5 התובע מאשר בחתימתו קבלת סך של 100,000 ₪ כפיצוי המגיע לו מהפגיעה.

18. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי מר יוסף נכח בביתו בתאריך 03.09.14 . כן אישר התובע שאביו ואחיו חתמו על כתב הוויתור, אולם, לטענתו הוא לא נכח באותה פגישה ולא חתם על כתב הוויתור.

19. יחד עם זאת, משנשאל התובע באם אביו ואחיו חתמו ובשמו ובמקומו על כתב הוויתור , השיב בחיוב (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 31-32) .

20. רזק, אביו של התובע אישר בעדותו שהוא חתם על כתב הוויתור והוא אישר שהתובע אכן נכח בפגישה כאשר דודו של התובע, חתם בשמו של התובע מכיון שהתבוע לא יכל לחתום על כתב הוויתור בגלל הפגיעה באצבעותיו.

21. גם סארי, אחיו של התובע העיד שהוא נכח בפגישה וחתם על כתב הוויתור כאשר בזמן החתימה, התובע נכח במקום ותוכנו של כתב הוויתור היה ברור לכל הנוכחים, לרבות, לתובע עצמו.

22. לשאלת ב"כ הנתבע הדגיש סארי שהחתימה על כתב הוויתור נעשתה רק לאחר שאביו, אחיו וקרובי משפחתו שנכחו בפגישה הבינו את תוכנו.

23. שעה שעדותו של התובע לפיה לא נכח בפגישה בזמן החתימה על כתב הוויתור נסתרה בעדות אביו ואחיו שאישרו את נוכחותו במקום ולאחר שהתובע אישר שהחתימה על כתב הוויתור נעשתה בשמו ובמקומו , הרי חזקה שאביו של התובע והנוכחים בפגישה שקראו את המסמך טרם החתימה הביאו את תוכנו לידיעת התובע והמסמך נחתם בשמו הגם שגם לא הוכח אחרת.

24. אלא מאי, לטענת התובע, כתב הוויתור הינו מסמך מזויף, שלכאורה הושמטה ממנו פסקה בה נרשם שהחתימה עליו אינה גורעת מזכות התובע לתבוע פיצויים מהנתבע בגין התאונה.

25. כבר עתה אציין שטענת הזיוף הנ"ל נטענה בעלמא וללא כל תימוכין ואף עיון במסמך כתב הוויתור מעלה כי אין כל הערה מהסוג הנטען ע"י התובע ומשפחתו.

26. משעומת התובע עם מסמך המקור של כתב הוויתור ונדרש להצביע על הזיוף והשינוי הנטען, לא ידע לתת תשובה והשיב בסתמיות שלא מדובר באותו מסמך ולפיכך, טענתו בעניין לא הוכחה.

27. גם רזק חזר על טענת התובע לפיה מדובר במסמך מזויף אולם משעומת אף הוא עם כתב הוויתור המקורי ונשאל באם ניתן להבחין במחיקות במסמך או בדברים שהוסרו ממנו, השיב בשלילה.

28. סארי גם לא ידע להצביע על זיוף בכתב הוויתור המקורי שהוצג בפניו ותשובתו לפיה הייתה הערה במסמך שנמחקה, נטענה כלאחר יד.

29. בע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי ( פורסם בנבו) נקבע כי כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע ובין אם בנתבע.

30. מאחר וטענה של זיוף הינה טענה בעלת גוון פלילי, נקבע בפסיקה כי יש להוכיחה בראיות משמעותיות ומוצקות, יותר מאלו הנדרשות בדרך כלל במשפט אזרחי. ראו ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1)589, 604 (1986). יש אף הסבורים כי רמת ההוכחה עצמה של טענות כגון דא, הינה רמת הוכחה מוגברת, המהווה מעין " דרגת ביניים" בין רמת ההוכחה במשפט אזרחי לבין רמת ההוכחה במשפט פלילי.

31. בענייננו, התובע לא עמד בנטל זה, אף לא לכאורה. התובע לא המציא חוות דעת מומחה המאשרת שכתב הוויתור הינו מסמך מזויף או חסר שנשמטה ממנו פסקה כזו או אחרת. בנוסף, התובע לא הציג כל דבר ראייתי חיצוני, שיהא בו כדי להוציאו ידי חובת השכנוע בעניין זה, לרבות כי פעל בהגשת תלונה משטרה לעניין הזיוף מיד לכשנודע לו דבר תוכנו של המסמך הנ"ל

נהפוכו- בדיון שנערך לפניי הוכח שבניגוד לטענת התובע ולפיה כתב הוויתור מזויף, הרי שמשפחתן של התובע אישרה חתימתם על כתב זה בשמם ובשם התובע אשר לטענתם היה נוכח במקום ואישר את ההסכמות כפיי שבאו לידי ביטוי במסמך שנחתם, הוא, כתב הוויתור.

32. טענה נוספת אותה העלו התובע ועדיו היא שהחתימה על כתב הוויתור נעשתה בלחץ יוסף, אביו של התובע, על מנת שבנו לא ייעצר על ידי המשטרה בגין התאונה, שכן התובע היה עובד לא חוקי.

33. כבר נפסק שכתב סילוק, ויתור או העדר תביעות הינו חוזה לכל דבר ועניין, שריר וקיים ומחייב את הצדדים לו, אלא אם הוכח פגם בכריתתו המצדיק ביטולו או התעלמות הימנו. ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב הקואפרטיב המאוחד, פד"י מ (4), 533.

34. בהעדר פגם כאמור, יש בכוחו של כתב ויתור לסיים את המחלוקת הכספית שבין הצדדים, מבלי שיהא צורך לבחון אותה לגופה. ע"א 627/05 איתן בע"מ נ' משרד הבינוי, פד"י מג (3), 42.

35. טענת התובע ועדיו ביחס ללחץ שנגרם על ידי יוסף לחתימה על כתב הוויתור נטענה בעלמא וכלל לא הובהר כיצד ניצל יוסף את התובע או עדיו לצורך החתמתם על כתב הוויתור.

36. התובע לא הציג נתונים או ראיות לעניין הלחץ הנטען ולא טרח להתמודד עם הראיות והמסמכים שהוצגו על ידי הנתבע ואם לא די בכך, העלה טענות מופרכות ובלתי מהימנות בדבר השמטת פסקה כזו או אחרת מכתב הוויתור, כאשר ברור מהמסמך כי המדובר בטענת שווא.

37. מנגד, הנתבע העיד בדבר סכום הפיצוי שנתן לתובע באמצעות אביו, עדות שלא נסתרה בחקירתו הנגדית, בה חזר על טענתו בדבר תשלום הסך הנ"ל לתובע. ניסיונות ב"כ התובע לכרסם באמינות גרסתו של הנתבע בעניין, לא צלחו.

38. מצידו העיד יוסף כי, בתאריך 03.09.14 הגיע לביתו של התובע, שם נתן לו סך של 100,000 ₪ בנוכחות בני משפחתו כפיצוי בגין התאונה והתובע חתם על אישור לקבלת הסך הנ"ל וכן על כתב הוויתור.

39. על עדותו הנ"ל חזר יוסף בחקירתו הנגדית בפניי ( עמ' 36 לפרוטוקול ש' 18-19, עמ' 37 לפרוטוקול ש' 25-32, עמ' 38 ש' 1-20).

40. עדות יוסף, שנכח בפגישה בזמן חתימת התובע על כתב הוויתור ועל מסמך נ/5 בדבר קבלת הסך של 100,000 ₪, לא נסתרה על ידי התובע ומחזקת את גרסת הנתבע בעניין. עדותו הייתה עדות מהימנה אשר קנתה הד בליבי ומצאתי להאמין לה.

41. אדגיש כי על אף טענת התובע לפיה בזמן הפגישה נכחו קרובי משפחה נוספים מלבד אביו ואחיו, הרי שהתובע נמנע מלזמן אותם קרובי משפחה לתמיכה בטענתו לפיה לא קיבל כל פיצוי ולא חתם על המסמכים הנ"ל לרבות על כתב הוויתור. מכאן, עניין לנו באי הבאת עד רלוונטי ועל אי הבאת עד נאמר:

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין אשר נמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אכן ככלל אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ראו ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פד"י מו (1) ע' 239, 245).

42. אי הבאתם של מי מהאנשים שלטענת התובע, נכחו בפגישה, במיוחד דודו של התובע ומי שלטענת יוסף כתב את המסמך נ/5 עליו חתום התובע המאשר קבלת סכום הפיצוי ( עמ' 37 לפרוטוקול ש' 27 , עמ' 38 לפרוטוקול ש' 24), פועלת לחובתו של התובע ופוגמת באמינות גרסתו לפיה לא קיבל כל פיצוי ולא חתם על אישור קבלתו או על כתב הוויתור.

43. בענייננו, התרשמתי מעדויותיהם של הנתבע ואביו יוסף ומצאתי להעדיפן על עדויות התובע ועדיו.

44. בהקשר זה אציין שהתובע התגלה כעד לא אמין שבעדותו בפניי חזר בו מדברים עליהם העיד בתצהירו מה גם שטענתו לפיה לא נכח בפגישה בה נחתם כתב הוויתור, לא התיישבה עם עדות אביו ואחיו שאישרו בעדותם את נוכחותו באותה הפגישה. כמו כן טענת הזיוף הוכחה כשקרית.

45. מנגד, עדות הנתבע ואביו הייתה אמינה וקוהרנטית והתיישבה עם תוכנו של כתב הוויתור ותשובותיהם של רזק וסארי, בהם אישרו את חתימתם על כתב הוויתור הנ"ל.

46. למעלה מהצורך ובהערת אגב אציין כי מעדות הנתבע ויוסף והראיות שהוצגו בפניי הוכח שהתובע נהג ברשלנות עת בזמן ביצוע העבודות במכונה צפה בטאבלט שלו ,ללא הפסקה, כפי שניתן לראות בסרטון, ממועד התאונה אותו הציג יוסף בדיון. תשובתו לשל התובע פיה לא היה ברשותו טאבלט בזמן העבודה התגלתה אף היא כלא נכונה.

47. בנוסף, שוכנעתי שהתובע עבד בצורה לא בטיחותית ולא ראויה עת הכניס קיסם/מברג לכפתור הבטיחות של המכונה על מנת להקל על עבודתו. גרסתו של התובע ולפיה לאחר שאחד הכפתורים של המכונה לא עבד, הוא נאלץ לעשות כן, נטענה בעלמא והתובע לא ידע להצביע בתמונת המכונה שהוצגה בפניו על הכפתור שלטענתו לא עבד ולא הצליח להוכיח גרסתו זו. מנגד מעשיהו זה של התובע מתיישב עם עדות הנתבע והסרטון אשר הוצג בפניי, ונראה שאכן התובע "עקף" את מנגנון הבטיחות במכונה על מנת להקל על עבודתו ולאפשר לו צפייה בטבלט.

48. לבסוף אציין כי עדות התובע לפיה נפגע עת ניסה לתקן את להב המכונה הינה עדות כבושה שלא עלתה בכתב התביעה או בתצהירו וממילא אף לא הוכחה , ועל כן אין לקבלה.

התוצאה

49. מכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את גרסת הנתבע ואביו, לפיה התובע קיבל מהנתבע את הסך של 100,000 ₪ כפיצוי בגין הפגיעה בתאונה וחתם על כתב הוויתור.

50. בשל המסקנה אליה הגעתי, הרי דין התביעה להידחות ו מתייתר הצורך לדון בשאלת אחריות הנתבע לתאונה וגובה הנזק הנטען.

סוף דבר

51. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

52. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 7000 ש"ח , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' אב תשע"ט, 09 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.