הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 65351-07-18

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעים

  1. ספי לוי ת"ז XXXXXX704
  2. מירי לוי בכר ת"ז XXXXXX205

באמצעות ב"כ עו"ד איל פרח ו/או מנסור קופטי

נגד

נתבעים
אלברט אופיר לבר ת"ז XXXXXX712
באמצעות עו"ד טוני שלם

פסק דין

1. זוהי תביעה כספית בסך של 200,000 ₪ בקשר להתקשרות בין התובע לבין הנתבע בשותפות בעסק לעיצוב ושיווק תכשיטים (להלן: "העסק").

טענות התובעים

2. לטענת התובע, יליד 1993, ביום 1/7/17 או בסמוך לכך, נכרת הסכם שותפות בינו לבין הנתבע, בעטיו, שילם לנתבע מחצית מעסק של עיצוב ושיווק תכשיטים בסך של 120,000 ₪, על יסוד מצג שהציג הנתבע לשווי עסק של 240,000 ₪ שכלל מוניטין, ציוד עבודה וניסיון של הנתבע. התובע ציין בכתב התביעה שהוא היה חסר ניסיון מסחרי בעת ההתקשרות.

3. לטענת תובעת 2, אמו של התובע, היא הלוותה לנתבע סכום כספי בסך של 80,000 ₪ ביום 14/8/17 או בסמוך לכך.

4. לטענת התובע, בצד העבודה המשותפת, שיווק הנתבע מרכולתו בדרך לא דרך ולא באמצעות השותפות, זאת גם כשהתובע היה מרותק למיטתו עקב תאונת דרכים, המשיך הנתבע לייצר מודלים ללקוחות של השותפות תוך שהוא משלשל את התמורה לכיסו ולא לקופת השותפות.

5. בשל מצגי השווא קודם לכריתת הסכם השותפות והפעלת השותפות במרמה, ביקש התובע לפרק את השותפות ודרש מהנתבע להשיב לידיו 120,000 ₪ ולתובעת את כספי ההלוואה. התובע והנתבע הסכימו שאין עוד מקום לקיים את השותפות והפעולה הראשונה הייתה לסגור את תיק המע"מ.

6. פניות של התובעים להשבת הכספים שמסרו לנתבע לא נענו ועל כן מימש הנתבע את זכותו לעכבון ונטל ציוד שהיה במקום העסק, לחזקתו.

7. לטענת התובע, הפר הנתבע את חובתו לנהל את השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישר ונאמן ולא טרח ל מסור לו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענייני השותפות. עוד טען התובע כי הנתבע הפר את חובתו לעשות שימוש בנכסי השותפות לצרכי השותפות בלבד ולפי הסכם השותפות, תוך הפעלת עסק אחר דומה שהתחרה בשותפות.

טענות הנתבע

8. הנתבע, בן 45, נשוי ולו 3 בנות. את הנתבע הכיר באמצעות בתו שהיא בת גילו של התובע, אשר החל להתעניין בעסק מצליח שהיה של אשתו, להדפסות תלת מימד של תכשיטים לפי הזמנה ועיצוב דגמים. הנתבע לא עבד באותה תקופה מאחר והיה אחרי תאונת עבודה ורק סייע לאשתו שהיא הבעלים מאז ומתמיד.

9. התובע הציע לאשתו להיכנס כשותף לעסק שלה , הצעה שסורבה על ידה. התובע הציג את עצמו כ"תותח מכירות" וטען שהוא ישווק את המוצרים ברשתות המדיה, פייסבוק ואינסטגרם, ייצא לחנויות ויקדם את העסק. התובע והנתבע הקימו שותפות לשיווק המוצרים בשם "סול תכשיטים", שותפות נפרדת מהעסק של אשתו, כאשר העסק של האישה סיפק שירותי הדפסה.

10. במועד פתיחת השותפות החזיק הנתבע סחורה בשווי של 120,000 ₪. התובע השקיע בעסק סכום זהה לסכום הסחורה שנכנס לקופת השותפות, בעוד הנתבע השקיע בשותפות גם ידע, מודלים של תכשיטים ומאגר קשרים ולקוחות, מוניטין וציוד ששימש את העסק. כמו כן, בחודשים הראשונים עשו שימוש במשרד של אשתו. כספי ההשקעה של התובע שימשו לרכישת מלאי, ציוד, תשלום שכר עבודה של נותני שירותים והוצאות נסיעה לצרפת , מאחר והתובע טען כי יש לו חבר בצרפת המעוניין למכור ז הב במחיר טוב.

11. לטענת הנתבע, במשך מספר חודשים התפרנסו התובע והנתבע מהשותפות, מכרו סחורה והתחלקו ברווחים. התובע היה אמון על המכירות והנתבע על ייצור ההזמנות. בחודש פברואר 2018, עבר התובע תאונת דרכים, שבר את רגלו ונבצר ממנו לבצע מכירות. בהעדר שיווק, לא הייתה תוחלת לקיומו של העסק, והחליטו לסגור את העסק, התחלקו בסחורה בחלקים שווים, ולגבי הציוד, סיכמו שהוא יימכר והתמורה תחולק ביניהם בחלקים שווים. ביום 11/3/18 חתמו על מסמכים לסגירת התיק ברשויות המס אצל רואה החשבון של השותפות, מר רובי רוקח, ברוח טובה ללא טענה בקשר לחוב.

12. ביום 22/3/18, יום חמישי שעה 23:00, פרץ התובע למשרד אשתו וגנב את כל הציוד שהיה בו, לרבות מדפסת תלת מימד בשווי של 80,000 ₪, השייכת לאשתו, ומחשב אישי של אשתו. התובע שלח לו הודעה לטלפון בה כתב שהוא הוציא את הציוד מהמשרד, הוא לתומו חשב שמדובר בציוד המשותף שהתובע מצא לו קונה. לאחר שהתברר כי התובע לקח ציוד השייך לאשתו ולא לשותפות, הגיש הנתבע תלונה במשטרת ישראל. עוד טען כי נטילת הציוד גרם לאשתו לסגור את העסק ולאבד את פרנסתה, מה שהביא למשבר משפחתי.

13. הנתבע מכחיש כי לתובע זכות עכבון בקשר לציוד שנטל וטען שמעולם לא פנה אליו התובע בדרישה להשבת הסכום שהשקיע בעסק . הנתבע הכחיש שנטל הלוואה מהתובעת.

ראיות הצדדים

14. מטעם התובעים הוגשו תצהירי התובעים עצמם ותצהיר בני דבש , דודו של התובע. לתצהיר התובע צורפו המסמכים הבאים:
נספח 1 – מסמך בכתב יד מיום 1/7/17 לפיו סבו של התובע מסר לו סכום של 120,000 ₪ לצורך פתיחת עסק חדש עם שותף בבורסה ליהלומים.
נספח 2 – חוזה שכירות שנערך בין ד.ש.ג תכשיטים בע"מ לבין התובע והנתבע בקשר למשרד בקומה 17 ברחוב שוהם 5 בעיר רמת גן למשך 12 חודשים בתמורה לדמי שכירות בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.
נספח 3 – בקשה לביצוע העברה בנקאית מחשבון התובעת לחשבון התובע בסך של 80,000 ₪ ביום 13/8/17. בהערה נרשם "עזרה לבן בהקמת עסק של יהלומים".
נספח 4 – מסמך אינטרנטי בשפה האנגלית המייחס לנתבע מעצר בקשר לסמים בשנת 2002.
נספח 5 – מכתב בא כוח התובע לנתבע מיום 18/3/18 שנושאו "פירוק שותפות והשבת הלוואה".
נספח 6 – תשובת בא כוח הנתבע מיום 17/4/18.
נספח 7 – תמליל שתי שיחות בין התובע לנתבע.

15. מטעם הנתבע הוגש תצהיר מטעמו ותצהיר אשתו של הנתבע, הגברת אביבית לבר (להלן: "אביבית") . לתצהיר הנתבע צורפו המסמכים הבאים:
נספח 1 - מסמך רשות המיסים מיום 6/8/17 המייפה את רואה החשבון מר רוקח רובי לייצג את התובע, הנתבע והשותפות מול רשות המיסים. תעודת עוסק מורשה בשם "ס.ו.ל".
נספח 2 - פתיחת חשבון בנק משותף לתובע ולנתבע בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ מיום 24/7/17.
נספח 3 - הודעה על סגירת העסק לאגף מכס ומע"מ החל מיום 28/2/18.
נספח 4 - אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה ביום 25/3/18.

לתצהיר אביבית צורפו העתקי חשבוניות, קבלות ודברי הסבר לתוכנת ריינומסטר .

דיון והכרעה

16. אין מחלוקת בין הצדדים על עצם ההתקשרות ביניהם לעיצוב ושיווק תכשיטים. אין גם מחלוקת על השקעה כספית של התובע בעסק בסכום של 120,000 ₪ (להלן: "סכום ההשקעה"). ברם, אין כל תיעוד בנוגע לסכום ההשקעה. לא לידי מי הועבר, לא היכן הופקד, אם בכלל הופקד, מה השימוש שנעשה בו ואיזה תשלומים או העברות בוצעו באמצעותו. מנקודה זו של סכום ההשקעה נחלקות גרסאות הצדדים.

17. מצד אחד גרסת התובע. טען התובע בתצהירו כי, הסכום הועבר לידי הנתבע במזומן ללא שנערך כל מסמך בין בעלי הדין המתעד זאת . עוד העיד שלאחר שנכנס לשותפות, לא נרכש ציוד חדש, למעט, שולחן צורף, מכונת שלייף, סטרימר, אול טרא סוניק וכלים נלווים כמו פלאייר, פרזרים, מקדחים, ציוד הלחמה וכדומה. בחקירתו הנגדית העיד התובע שבמעמד ההסכם רכשה השותפות ציוד מ"לבר תכשיטים", ציוד שנמצא במשרד השותפות, משרד ששכרה השותפות ברמת גן בו ניהל הנתבע את עסקו (סעיף 9 לתצהיר), על מנת שהוא יהיה שותף במחצית הזכויות במכונת הדפסה ובמודלים (עמוד 13 שורות 7-8). כפי שהעיד, ה וא שילם 120,000 ₪ לנתבע ישירות עבור חלקו בציוד שקיים, במודלים ולקניית סחורה וציוד לאחר פתיחת השותפות (עמוד 13 שורות 11-13).

18. מנגד, טען הנתבע בתצהירו כי במועד פתיחת השותפות הוא החזיק בסחורה בשווי של 120,000 ₪, ומכאן, סכום ההשקעה של התובע בשותפות. הנתבע מכחיש שהסכום בסך של 120,000 ₪ שימש עבור רכישת ציוד שהיה במשרד השותפות, הוא משרדה של א ביבית, עד שיימצא משרד מתאים לצרכי השותפות (סעיפים 17,19 לתצהיר הנתבע), שכן ציוד זה, שייך לא ביבת והוא שווה יותר מסכום ההשקעה של התובע. באשר לסכום ההשקעה טען הנתבע כי סכום ההשקעה של התובע לא נכ נס לכיסו הפרטי אלא לקופת השותפות, לטובת רכישת מלאי, רכישת כלי עבודה, תשלום שכר עבודה לצורפים ומשבצים והוצאות טיסה לצרפת.

19. זה המקום לציין, שעל אף שהשותפות פתחה וניהלה חשבון בנק, למעט דפי פתיחת חשבון השותפות, לא הובאו תדפיסי חשבון ללמד על ההתנהלות הכספית של השותפות. כן לא הובא למתן עדות רואה החשבון של השותפות להעיד על ההתנהלות הכלכלית והפיננסית של השותפות. לא הובאו למתן עדות גורמים שעבדו עם השותפות, ספקים ולקוחות. הראיות היחידות בפני בית המשפט הן כמפורט בסעיפים 14,15 לעיל, ואני סבורה שאין בהן די כדי לס ייע בדיון צודק ואמיתי במחלוקות העיקריות העולות מכתבי הטענות.

20. כלל בסיסי בדין האזרחי הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". בתביעה אזרחית מוטלים על התובע גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות, אלא אם כן נקבעה בחוק חזקה הפוכה (ראה : א . ארנון, דיני ראיות, כרך א, תש"ל עמוד 189). על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות .

21. כאמור, טענת התובע שהשקיע את סכום ההשקעה על יסוד מצג שווא ששווי העסק בסך 240,000 ₪, שכלל מוניטין, ציוד עבודה משומש זאת לבד מהניסיון המקצועי של הנתבע. (סעיף 5 לכתב התביעה). עיון בראיות שהוגשו מטעם התובעים לא מלמדים דבר על המצגים הנטענים. לעניין המוניטין וניסיון הנתבע, שקיים בהם קושי מובנה להערכתם בשווי כסף, אין בפני בית המשפט תשתית ראייתית ולו קלושה, בנוגע למוניטין של העסק בטרם התקשר התובע עם הנתבע. "מוניטין" – "פרסום שם טוב לעסק או לאדם, התפרסם לשבח, קנה לו שם" (מילון ספיר). התובע לא פירט ולא הציג מהם המסמכים או הנתונים או העובדות שלפיהם נקבע אותו מוניטין נטען של הנתבע או של העסק. בחקירתו הנגדית העיד כי הסתמך על אמירת הנתבע "שיש לו כבר הרבה לקוחות קיימים שיש לו ניסיון, ידע שהוא יכול לייצר...". לא ניתן לקבוע, מתשתית הראיות המונחת בפני בית המשפט, מהו אותו ציוד עבודה משומש שראה לפניו התובע טרם ההתקשרות.

22. על פי עדותו של הנתבע, ההתקשרות נעשתה בשל היכולת השיווקית שהציג בפניו התובע, איש מכירות, תחום שהוא לא ידע לעשות. וזו עדותו:
ש: מה ידעת עליו חוץ מזה שהוא חבר של הבת שלך.
ת: ידעתי עליו שהוא מאוד כריזמטי, חצי סלב, היו לו הרבה קשרים, היה איש מכירות טוב, הוכיח את עצמו.
ש: מה הוא יודע על התחום של היהלומים.
ת: לא ידע הרבה אבל הוא אמר שהוא יכול ללכת לעשות מכירות והוא באמת הוכיח את עצמו והלך ועשה מכירות מה שלא ידעתי לעשות. מעבר לזה היה מעורב בכל הפייסבוק, היה דוגמן, אז הוא הכיר הרבה נשים והיה לו גישה לעשות מכירות, רציתי לעשות שיווק. זה גם אחרי תקופה ארוכה שלא עבדתי, רציתי לעשות משהו, ראיתי בזה עסק שיכול לעבוד.
ש: למה לא עשיתם תקופת ניסיון.
ת: העסק נפתח אחרי 3 חודשים שהסתובבנו ביחד, הייתה לי סחורה שהוא הסתובב איתה, הוא בא לטבריה ניסה למכור אותה, הציע אותה לאנשים, בהתחלה הוא הצליח לעשות מכירות. למשפחה שלו, הוא הביא לי מכירות, אני לא אמור לדעת למי הוא מוכר, הוא הביא הזמנות, לא יודע למי עשה אבל הוא הצליח לעשות, אחרי שהוא בחן את העסק, הוא אמר לי בוא נפתח עסק ביחד, זה מה שעשינו, הוא הביא את הכסף שלו, אני הבאתי את הסחורה.

23. גרסתו של הנתבע למצגים שהציגו התובע והנתבע טרם ההתקשרות, עדיפה בעיני מגרסת התובע. גרסה המשתלבת עם הנסיבות לא חר ההתקשרות, שלפיהן הנתבע ייצר את הסחורה והנתבע פעל בתחום השיווק. ראו עדותו של התובע בעמוד 12 שורות 34-36, שם העיד התובע כי הנתבע לא היה מוכן לעבוד בתחום השיווק, דבר שעשה לפני 20 שנה, ובחלוקת העבודה בעסק השיווק הייתה "העבודה שלי" . וכן בסיכומי התובע "התובע עבד בשיווק ואילו הנתבע עבד בעיצוב התכשיטים" (סעיף 10).

24. במחלוקת בין בעלי הדין, באופן קביעת סכום ההשקעה, בין מוניטין, ניסיון וציוד משומש כגרסת התובע, לבין שווי סחורה קיימת כגרסת הנתבע, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה במחלוקת זו, נטל שעליו לשאת. בסיכומי התובע נטען כי לשאלת התובעת את הנתבע מה יקבל התובע עבור סכום ההשקעה, השיב התובע, כל מה שאת רואה במשרד כולל הקומקום החשמלי, חצי מזה יהיה של הנתבע, למעט קופת תכשיטים משובצים יהלומים. ההסתמכות על אמירה כללית, אמירה שהוכחשה על ידי הנתבע, אין בה כדי לבסס טענה להשתתפות הנתבע בציוד שהיה קיים במשרד.

25. כמו כן, בכתב התביעה נטען כי ציוד העבודה המשומש שהיה במשרד , כלל מדפסת תלת מימד, מחשב משרדי, מכונת שליץ כפולה, שולחן צורף, רודיום, סטימר, טרומל, אולטר סוניק, מדפסת רגילה וציוד משרדי בסיסי. ברם, בתצהיר עדות הראשית של התובע טען שלאחר שנכנס לשותפות, לא נרכש ציוד חדש, למעט, שולחן צורף, מכונת שלייף, סטרימר, אולטרא סוניק וכלים נלווים כמו פלאייר, פרזרים, מקדחים, ציוד הלחמה וכדומה. הסתירה הברורה העולה מכתב התביעה ומתצהיר עדותו של התוב ע, שחלק מאותו ציוד משומש שנטען שהיה במשרד טרם ההתקשרות, הוא אותו ציוד שנרכש באמצעות סכום ההשקעה, כעדותו של הנתבע, פועלת לחובת התובע ומחלישה את גרסתו לגבי מצג שווא של ציוד.

26. עוד אציין, שאי הצגת אישור רואה חשבון של השותפות או כל תיעוד מסודר המלמד מהו הציוד שבעסק או ציוד שהייתה כוונה לרשום אותו על שם העסק, מבחינת הוצאות של העסק והתחשבנות מול רשויות המס בגין הציוד, פועלת לחובת התובע ונגד גרסתו שהעסק רכש ציוד, מעבר לציוד שהצדדים מסכימים שנרכש באמצעות כספי השותפות.

27. להשלמת התמונה, הנתבע הביא לעדות את אביבית, לחיזוק גרסתו שהציוד שהיה במשרד העסק לא היה של השותפות אלא שייך לעסק של אביבית "לבר תכשיטים ויהלומים" (להלן: "לבר") , עסק ל שירותי הדפסה של תכשיטים. על פי עדותה, הנתבע היה שכיר בעסק שלה, עד שנפצע בתאונה בשנת 2014, ומאז רק סייע לה. אישור רואה חשבון או רשויות המס שהעסק רשום על שמה לא הוגש. כן הוגשו חשבוניות המופנות ל לבר, המלמדות על רכישת ציוד בשווי של כמאה אלף ₪ בחודש מאי 2016, תשלומים עבור שימוש בתוכנת ריינו ליצירת מודלים , ועוד. חשבוניות המלמדות על עסק פעיל וחי.

28. סוגיית הבעלות על לבר מצויה במחלוקת בין בעלי הדין. מצד אחד טען התובע בסיכומים כי הנתבע הוא הבעלים האמיתי של "לבר תכשיטים ויהלומים" והרוח החיה מאחורי העסק. מצד שני טען הנתבע כי, לבר זה עסק של אביבית. אפתח ואומר, מדובר בשני עסקים נפרדים, בעלי שמות עסק נפרדים. התובע שותף לעסק אותו פתח בשותפות עם הנתבע. לבר הוא עסק עצמאי ונפרד מהשותפות. עיון בקבלות של לבר מלמד כי מספר העוסק מורשה של לבר הוא מספר תעודת הזהות של אשת הנתבע.

29. לביסוס טענתו, מבקש התובע להסתמך על אמירה של הנתבע בשיחה טלפונית "במחשב יש לך דברים שהם שלי. של העסק שלי. כאילו של לבר תכשיטים". אין בדעתי לקבל את טענת התובע בהסתמך על אותה אמירה בשיחה טלפונית ולקבוע ש"לבר תכשיטים ויהלומים" אינו בבעלות אשת הנתבע. לא די באותה אמירה, שאינה אמירה חד משמעית ברורה, ובהתחשב בעדות אשת הנתבע שעבד שכיר מספר שנים לא מבוטל בעסק, עסק של אשתו, כדי להבין מדוע נאמרה על ידו האמירה, אמירה שתיקן התובע באותו המשפט. לא ניתן למצוא באמירה זו מה שמבקש התובע, הודאה בבעלות על לבר. דברים אלו יפים גם למשפטים נוספים שאליהם הפנה התובע בסיכומים, בהם אומר התובע משפטים המייחסים לו כביכול בעלות משותפת, לו ולאשתו, על לבר "זה דבר משותף לשנינו" "החשבוניות שלי" "כאילו שלי ושל זיווי". אפנה לחקירה הנגדית של אשת הנתבע "הוא תמיד היה מעורב, נוכח, אנחנו בעל ואישה, הייתי מספרת לו דברים, בא למשרד". בעדותה זו מסבירה אביבית את מעורבות הנתבע בלבר, ואין בכך כדי להביא למסקנה שלבר היה בבעלותו של הנתבע.

30. התובע העיד שהנתבע הציג את לבר כעסק משותף שלו ושל אשתו. לצורך הדיון בלבד, גם אם אכן לבר הוא עסק משותף לתובע ולאשתו, אין ספק שהסכמת האישה לשותפות עם התובע לא ניתנה ולא ניתנה הסכמתה לשותפות בציוד של לבר. טענתו של התובע בחקירה הנגדית "שלמעשה השותפות רכשה את הציוד מלבר תכשיטים" ללא כל תיעוד וראיות לגבי הציוד, שוויו, ואופן רכישתו, למעט טענה כללית סתמית בעלמא, שיביאו למסקנה זו, דינה להידחות.

31. זאת ועוד, התובע מבקש להסתמך על מעורבותו של הנתבע בלבר , מעורבות שכאמור ניתן לה הסבר מניח את הדעת על ידי אביבית, שהנתבע היה שכיר בעסק שלה, עד שנפצע בתאונה בשנת 2014, ומאז רק סייע לה, הסבר שלא נסתר ולא הופרך על ידי התובע. עוד מבקש התובע להסתמך על שתי חשבוניות שהוצאו על שם הנתבע, מתוך מספר רב של חשבוניות, האחת בשנת 2012 בסכום של 1,330 ₪ והשנייה בשנת 2013 על סך 2,100 ₪, על שם הנתבע בקשר לתוכנות. בניגוד לנטען בסיכומים שלא ניתן הסבר מדוע שתי החשבוניות על שם הנתבע, העידה אשת הנתבע כי מדובר ברישיון לשנים על שם האיש שרכש אותה. גם הסבר זה לא נסתר ולא הופרך על ידי התובע. כך לגבי הסתמכותו על חשבונית שכירות המשרד שכתוב עליה "לבר תכשיטים אופיר לבר". אשת הנתבע העידה כי מדובר בטעות אנוש של בעל הבניין. כאמור, הנתבע ואשתו אישרו שהייתה לתובע מעורבות רבה בלבר, אך הדרך ארוכה כדי לקבוע שמעורבות זו עולה כדי בעלות או שותפות בלבר, עסק הרשום על שם אשת הנתבע בלבד.

32. משנקבע, שלבר הוא עסק בבעלות אשת הנתבע בלבד, וכי אין ראיות כדי לקבוע שלבר הוא עסק בשותפות של הנתבע ואשתו, ואין לנתבע זכויות בציוד השייך ללבר, ברי כי לא ניתן להעביר זכויות בציוד ה שייך ללבר לעסק של התובע והנתבע בעלמא ללא שיש לכך סימוכין ותיעוד.

33. עוד אפנה לעדות התובע:
ת: הציוד הזה אכן לא שייך לי אלא לי ולאופיר, זה ציוד שהשותפות רכשה במעמד ההסכם בינינו מלבר תכשיטים כולל הכל ללא יוצא מן הכלל, אציין כשאמא שלי באה איתי להביא לאופיר את הכסף הוא אפילו אמר לה שכל מה שהוא ראה במשרד כולל הקומקום החשמלי זה דברים של השותפות וגם בתצהיר שאופיר נתן לגבי התכשיטים זה בחיים לא היה משהו שכלול בשותפות, ההיפך הוא הנכון.
ש: אתה אומר שלמעשה השותפות רכשה את הציוד מלבר תכשיטים.
ת: כן.
ש: אתה יכול להראות לי בתצהיר שלך.
ת: זה חלק מההסכם.
ש: יש הסכם.
ת: הסכם בכתב אין. זה הסכם שנעשה בעל פה.

34. עדותו זו של התובע אינה משתלבת עם מטרת העסק כפי שנכתב בכתב התביעה, התובע והנתבע הקימו עסק לעיצוב ושיווק תכשיטים והתובע שילם לנתבע בתמורה למחצית מעסק של עיצוב ושיווק תכשיטים (סעיף 4 לכתב התביעה). אין במטרת העסק ייצור תכשיטים. משמע, לא הייתה כוונה שהעסק יחזיק ויפעיל כלים ומכשירים לייצור תכשיטים, אלא כלים לצורך עיצוב ושיווק בלבד, כדוגמת שולחן צורף, שאין חולק שנרכש מכספי השותפות. ראו גם עדותו של התובע בעמוד 8 שוררות 1-12, ממנה עולה כי התובע התקשר עם הנתבע במטרה ללמוד את תחום העיצוב והשיווק בענף התכשיטים, לא תחום ייצור התכשיטים. גרסת הנתבע שסכום ההשקעה נקבע בהתאם לשווי הסחורה שבידו בעת ההתקשרות, סבירה יותר ומתאימה יותר למטרות העסק, עיצוב ושיווק תכשיטים.

35. יתרה מזו, אין חולק כי התובע והנתבע פעלו לסיום השותפות בדרך נכונה וראויה. חילקו את הרכוש המשותף של השותפות, והורו על סגירת התיק של השותפות ברשויות המס. ראו עדותו של התובע:
ש: כשלקחת את הציוד, יהלומים לא היו, סחורה לא היתה, התחלקתם בסחורה.
ת: כן, עשינו חלוקה, ביהלומים, שרשראות, עגילים לא משובצים.
ש: כל אחד לקח משהו כמו 350 גר' של תכשיטים.
ת: ממש לא.
ש: אופיר אומר שכל אחד קיבל שווי סחורה של 17,000 דולר.
ת: ממש לא. כל אחד יצא לו בערך 10,000 ₪ עם היהלומים שרשראות מכונה ועגילים שהיינו מייצרים.

36. נראה כי בעת סיום ההתקשרות, חילקו התובע והנתבע את הסחורה ביניהם בחלוקה שוויונית. סחורה ולא ציוד. פעולה המחזקת את הטענה שהשותפות הייתה בסחורה ולא בציוד. לאורך כל הדרך בה פעלו לסגירת השותפות, מספר חודשים לאחר שנפתחה, לא נמצא בתשתית הראיות, טענה שהעלה התובע כלפי הנתבע, שקיים ציוד משותף לעסק שטרם חולק. נראה כי הטענה לשותפות בציוד באה לעולם לאחר שנפרדו הדרכים בין השניים.

37. לסיום חלק זה, אני קובעת שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, ולא הוכיח כי הציוד שהיה במשרד ושימש את לבר היה ציוד של העסק המשותף לו ולנתבע. מכאן הקביעה, שלא הוצג בפני התובע מצג כוזב בקשר לציוד ולא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין הציוד שהיה במשרד לבין החלטתו של התובע להשקיע את סכום ההשקעה בשותפות עם הנתבע.

38. באשר לטענת התובע שהנתבע הפעיל את השותפות במרמה. זה המקום לציין שמדובר בשותפות שחייה קצרים. עוסק המורשה בשם ס.ו.ל נרשם ברשות המיסים ביום 1/8/17. העסק נסגר ביום 28/2/18 (נספח 3 לתצהיר הנתבע). כבר עתה אומר, אין שמץ של ראייה לביסוס הטענה. לא הובאה כל תשתית ראייתית ולו קלושה בעניין זה ודי להפנות לתצהיר התובע על נספחיו כדי לדחות טענה זו משלא הוכחה הטענה ולו בדוחק.

39. כשנשאל התובע איך רומה, השיב: "אחרי חודשים לא הרגשתי שרימו אותי אלא שמוליכים אותי שולל ובאים לדחוק אותי לפינה, אם העסק צריך לקנות קטנוע, אני רואה בתור השותף שלי שנעשה מאמץ ונביא עוד קצת כסף מהבית כדי שהעסק יתקיים ויצליח". מנגד, עדותו של הנתבע, המלמדת כי היה קטנוע בעסק ששימש את התובע, קטנוע ישן, שהתובע לא הסתפק בו:
ש: 3 חודשים לאחר שפתחתם את העסק ספי רוצה לצאת, מדוע ?אם העסק הזה כל כך מצליח, למה הוא רצה לצאת, מה הוא אמר לך.
ת: הוא רצה אופנוע חדש, הוא פזיז, הוא מחפש לעשות דברים, פרסומות בכל מיני מקומות שהעסק לא יכול להרשות לעצמו, הוא לא אומר בדיוק במפורש שהוא רוצה לעזוב או לא, אבל הוא מתעסק בפזיזות, לא היה מי יודע מה יציב, לא לפני ולא אחרי, העסק הזה לא היה כזה רע. בגלל הפזיזות הוא קפץ מנושא לנושא.
ש: לפני שאמא שלו קנתה לו קטנוע, איך הוא היה נוסע.
ת: עם הקטנוע שלי, זה לא היה לרמתו, הוא לא רצה, זה טוסטוס ישן, זה לא היה לרמתו לנסוע בזה. הוא רצה חדש, הלכנו לחנויות כדי לקנות טוסטוס ישן, הוא לא הסכים בשום פנים ואופן, אפילו שנה פחות.

וראו גם עדות התובעת בתצהיר עדות ראשית: "לצערי, השותפות בין בני לבין הנתבע לא האריכה ימים. וכבר לאחר כשלושה חודשים התחילו חילוקי דעות בין הצדדים על רקע רכישת קטנוע עבור בני לצורך העבודה...הם סיכמו ביניהם לקנות קטנוע משומש עבור ספי לצורך העבודה, אנך אני לא הסכמתי כי בני יסע עם קטנוע ישן ולכן רכשתי עבורו קטנוע חדש מכספי. בשלהי חודש 12/17 נפגע ספי ברגלו בתאונת דרכים והיה רתוק למיטתו בביתנו בפוריה לתקופה ממושכת היה נתון באי כושר עבודה ולמעשה מאז התאונה לא חזר לעבוד בשותפות".

נראה כי התובע היה מאוכזב, ולא מרומה, בכך שהנתבע סרב לרכוש עבורו קטנוע חדש באמצעות השותפות. טענת הנתבע בכתב התביעה שהתובע הפר את חובתו לניהול השותפות לתועלת משותפת או שעשה שימוש בנכסי השותפות לא לצרכי השותפות או שלא מסר לנתבע חשבונות ומידע שלם בענייני השותפות – לא הוכחו כלל. אין בעדויות אשר נשמעו בבית המשפט כדי לבסס טענה מטענות אלה של התובע או טענת מרמה כלפיו מצד הנתבע .

40. הערה לפני סיום פרק זה, התובע העיד בתצהירו, שלאחר סיום ההתקשרות, בחודש מרץ 2018, פנה בדרישה לנתבע להשיב כספים שנטל מהתובעים, משבוששה תשובת הנתבע, לא נותרה ברירה בידו, אלא לממש את זכותו לעכבון, ונטל ציוד שהיה במשרד העסק. וזו עדותו בחקירה הנגדית:
"ש: באיזה זכות נכנסת בשעות הקטנות של הלילה לקחת ציוד שלא שייך לך והחלטת שהוא יהיה אצל אדם נאמן.
ת: הציוד הזה אכן לא שייך לי אלא לי ולאופיר, זה ציוד שהשותפות רכשה במעמד ההסכם בינינו מלבר תכשיטים כולל הכל ללא יוצא מן הכלל, אציין כשאמא שלי באה איתי להביא לאופיר את הכסף הוא אפילו אמר לה שכל מה שהוא ראה במשרד כולל הקומקום החשמלי זה דברים של השותפות וגם בתצהיר שאופיר נתן לגבי התכשיטים זה בחיים לא היה משהו שכלול בשותפות, ההיפך הוא הנכון."

נראה שהתובע נתפס לכלל טעות. עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב. תנאי לקיומה של זכות העכבון בנכס שהגיע כדין לידיו של בעל העכבון והוא נמצא בשליטתו, ולא בנטילת ציוד בשעות הלילה ולאחר מכן לטעון לזכות עכבון.

41. לסיכום טענות התובע, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו ביחס למצג שווא ומרמה, שעה שהדברים נסמכו על עדותו שלו ולא נתמכו בכל מסמך או ראייה, דברים שלא עלו בקנה אחד עם המעט ראיות שהוגשו לתיק והנסיבות שבפני בית המשפט.

תביעת התובעת

42. התובעת עתרה בכתב התביעה להורות לנתבע להשיב לידיה הלוואה בסך של 80,000 ₪ שנטל ממנה. לטענת התובעים בכתב התביעה, לאחר שרכש הנתבע את אמון התובע, ביקש ממנו הלוואה בסך של 80,000 ₪. לטענת התובע הוא ביקש לרצות את הנתבע ופנה לתובעת בבקשה שתלווה לנתבע סך של 80,000 ₪. התובעים העבירו לידי הנתבע את סכום ההלוואה אותה התחייב הנתבע להחזיר לתובעת בתוך 6 חודשים.

43. בתצהיר עדותה הראשית של התובעת פירטה התובעת את נסיבות ההלוואה. בעדותה טענה כי הנתבע ביקש מהתובע הלוואה בסך של 80,000 ₪, מאחר ואין בידו את הסכום פנה אליה שתלווה לנתבע, והיא הסכימה מתוך רצון לסייע לתובע ולרצות את הנתבע. היא שוחחה עם הנתבע בטלפון והם סיכמו שהוא יחזיר את סכום ההלוואה בתוך 6 חודשים. שיק על סך 80,000 ₪ שרשמה לטובת הנתבע הוחזר לידיה מאחר והנתבע ביקש את סכום ההלוואה במזומן. לכן, העבירה לחשבון התובע סך של 80,000 ₪ ביום 13/8/17. על גבי טופס העברה נרשם שהכסף מועבר לחשבון התובע כעזרה לבן בהקמת עסק ולא לצורך הלוואה לנתבע, מה שהיה מעורר שאלות בבנק.

44. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה נטילת הלוואה מהתובעים.

45. בסיכומים חזרו התובעים על טענת ההלוואה, אישרו שלא נערך הסכם בכתב בקשר להלוואה וביקשו לבסס את מתן ההלוואה על יסוד 3 תמלילי שיחה, שם לטענתם נדרש הנתבע ל השיב לידם סכום של 200,000 ₪, סכום המורכב מסכום ההשקעה ומסכום ההלוואה, סכום שהנתבע לא הכחיש בתמלילי השיחה.

46. אפתח בכך, למעט תיעוד להעברת סכום כספי בסך של 80,000 ₪ מחשבון התובעת לחשבון התובע, וטענת התובע בחקירתו הנגדית כי, משך את הסכום בשתי משיכות יום אחרי יום בסך של 40,000 ₪ כל אחת. אין כל תיעוד בפני בית המשפט מה נעשה בפועל בכסף זה, כיצד נמשך מחשבון התובע, במזומן או בדרך אחרת ומתי. דפי חשבון בנק של התובע לא הוצגו ולא הובאו כראיה. אי הבאת דפי חשבון הבנק של התובע לביסוס טענת ההלוואה פועלת לחובת התובעים. עוד אין בפני בית המשפט, נסיבות מסירת הכסף לנתבע, הן לא פורטו ונותרו עלומות בפני בית המשפט.

47. כן צוין על גבי טופס העברה מחשבון התובעת לחשבון התובע כי הכסף מועבר לעזרת הבן להקמת עסק ולא למתן הלוואה לנתבע. הסבר התובעת שחששה משאלות הבנק, יותר מתמוה ולא ניתן כל הסבר, מדוע שאלות בבנק התובעת, מנעו ממנה לרשום מהי המטרה הנטענת בכתב הטענות, על גבי טופס העברת הכספים.

48. כאמור בסיכומים מפנים התובעים לתמלילי שיחות בין הנתבע לתובעים, להלן חלק מתמלילי השיחות:

אופיר: בכל מקרה, אני יוצא מה, צריך לסגור את החשבון בנק. ולסגור את השותפות ולסגור את השותפות ולראות מי קונה את מי, או אני אותך אתה אותי.
ספי: אין בעיה תביא לי מאתיים אלף ₪ נסגור את הכל.
אופיר: אני לא אביא לך את המאתיים אלף האלה.
ספי: אז אנחנו צריכים לשבת ולדבר.

ספי: אני, אתה לקחת מאיתנו סכום של אה. מצטבר של מאתיים אלף שקל. תחזיר אותו נסגור את הסיפור, נלחץ ידיים, נישאר חברים.

ספי: אני אמרתי לך. יש לנו סכום מצטבר של מאתיים אלף.
אופיר: סייף זה לא קשור.
ספי: תביא לי אותם.
אופיר: לא קשור לכלום.
מירי: תן לו את המאתיים אלף שלו. אין שום סיבה שלא תיתן לו....אני המזל שהיה לי שכל, לא לתת לילדה לעשות הלוואה.... כמו שאתה אומר שחלק מהמאתיים אלף שקל זה על מה שלימדת אותו...

49. בתמלילי השיחות עולה מספר פעמים הסכום מאתיים אלף ₪. אך אין ולו פעם אחת שנאמר כי מדובר בהלוואה לגבי חלק מהסכום, ואף לא נאמר סכום של 80,000 ₪. המילה הלוואה לא מוזכרת כלל בתמלילי השיחות. הסכום 200,000 ₪ עולה בתמלילי השיחות, לא בהקשר של הלוואה, אלא בהקשר של רכישת זכויות של מי מהשותפים או כטענה שזה היה כתמורה ללימוד, וגם במילים של הנתבע "לא קשור לכלום". רב הנסתר על הנגלה בקשר למאתיים אלף ₪ העולים בתמלילי השיחות בכל הנוגע לסכום של 80,000 ₪. מה הייתה מטרת הסכום ועבור מה שולם ומדוע מבקשים התובעים לראות בו כסכום הלוואה, על אף שאין כל ראיה, ולו קלושה, המצביעה על האפשרות של מתן הלוואה לנתבע.

50. לסיום חלק זה, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה, ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כי מסרה לידי הנתבע 80,000 ₪ שהיו בגדרי הלוואה שעל הנתבע להחזיר בתוך 6 חודשים.

לסיום

51. סוף דבר אני דוחה את התביעה.

52. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.