הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 64891-05-16

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעת

האחים ממן שרותי תיירות בע"מ ח.פ 512006826
באמצעות ב"כ עו"ד ניג'ל מקלנן

נגד

נתבע
משה שחרור ת"ז XXXXXX939
באמצעות ב"כ עו"ד אורן גבריאלי

פסק דין

הקדמה:

1. הצדדים התקשרו בהסכם, לביצוע עבודות אינסטלציה על ידי הנתבע , במלון חדש שבנתה התובעת בעיר טבריה, מלון אביב, ביום 22/6/09 (להלן: "ההסכם").

2. בין בעלי הדין התנהלה תביעה קודמת בת.א. 18826-11-12 . ביום 11/11/12 הגיש הנתבע תביעה כספית על סך 128,917 ₪ כנגד ה תובעת בבית משפט השלום בנצרת (להלן: "התביעה הראשונה"). בתביעה הראשונה, טען ה נתבע, כי התקשר עם התובעת לביצוע עבודות אינסטלציה במלון אביב. במהלך ביצוע העבודות שסוכמו עם ה תובעת, ביצע הנתבע עבודות נוספות, עבודות שלא סוכמו ולא תוכננו על ידי בעלי הדין מראש. ה נתבע עתר בתביעה הראשונה לחייב את ה תובעת בתשלום עבור עבודה שסוכמה ולא שולמה התמורה בגינה וכן עבור העבודות הנוספות.

3. התובעת הגישה כתב הגנה בתביעה הראשונה , במסגרתו אישרה את ההתקשרות עם הנתבע לביצוע עבודות אינסטלציה. לטענת ה תובעת בכתב ההגנה, ה נתבע קיבל תשעים אחוז מהתמורה הכספית המגיעה לו לפי ההתקשרות, ברם, חלק מהעבודות שהיה על ה נתבע לעשות נעשו על ידי ה תובעת, התוספות והשינויים בעבודה המוזמנת כמעט ולא היו, ואם היו, הם חסכו בעבודה. התובעת טענה כי ה נתבע לא ביצע את מלוא ההתחייבויות שלו על פי ההתקשרות והוא נותר חייב ל תובעת בגין נזקים שנגרמו ל תובעת בשל עיכוב בביצוע עבודות ה נתבע ואי עמידתו בתכנית.

4. במסגרת התביעה הראשונה, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע בסיכום חוות דעתו כי העבודות הנוספות שביצע הנתבע ל תובעת מסתכמות בסכום כספי בסך 37,347 ₪ כולל מע"מ, בתוספת סכום נוסף בסך של 14,868 ₪ כולל מע"מ. המומחה קבע בחוות דעתו שאינו מוצא סיבה לבצע קיזוזים.

5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית בתביעה הראשונה. לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפי הסמיכו את בית המשפט להכריע בתביעה הראשונה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר הגשת סיכומים בכתב.

6. ביום 14/5/16 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה, על יסוד המסמכים שבתיק, לפיו תשלם התובעת ל נתבע סך של 74,067 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

7. ביום 31/5/16, הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, תביעה כספית כנגד הנתבע על סך 705,778 ₪, בטענה לפגמים בביצוע העבודות על ידי ה נתבע, איחור רב בביצוע העבודות דבר שגרם לעיכוב בפתיחת המלון, והוצאות בגין רכישת חומרים.

8. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה למעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט. לטענת הנתבע עילת התביעה נדונה והוכרעה בתביעה הראשונה וכי מדובר באותם עניינים ואותן נסיבות. ה נתבע ציין כי טענות ההגנה בתביעה הראשונה זהות לטענות התביעה כאן, וטענות אלו הוכרעו בפסק הדין בתביעה הראשונה, עוד ציין ה נתבע בבקשה, כי התובעת בחרה להעלות את טענת הקיזוז כטענות הגנה בלבד בתביעה הראשונה ולא במסגרת תביעה שכנגד.

9. בהחלטה שניתנה ביום 28/2/17 התקבלה בקשת הנתבע באופן חלקי . נקבע כי קיים השתק פלוגתא לעניין הטענה בדבר נזקים בשל אי התאמות בביצוע העבודות ולעניין הטענה בדבר רכישת חומרים שנרכשו על ידי התובעת. הפלוגתא בדבר עיכוב בפתיחת המלון והנזק הנטען שנגרם לתובעת כתוצאה מכך, נותרה בעינה , והיא המחלוקת היחידה והעיקרית העומדת לדיון במסגרת תביעה זו. בקשות רשות ערעור של בעלי הדין על ההחלטה מיום 28/2/17 – נדחו.

טענות התובעת בכתב התביעה:

10. לטענת התובעת, הנתבע חתם על ההסכם ביום 22/6/09, החל בעבודתו בתחילת שנת 2010 וסיים לקראת פסח 2012. במהלך חודש יוני 2011 נטש הנתבע את העבודה, תוך הפרת ההסכם כשלא פעל לפי תכניות העבודה, כשעד למועד זה קיבל לידיו 90% מהתמורה החוזית, והעבודה שנותרה לביצוע עלתה על יתרת התמורה החוזית.

11. ביום 4/8/11 נפגשו הצדדים יחד עם מפקח העבודה מר מאיר עבאדי (להלן: "המפקח"), בניסיון להגיע להסדר בעניין ביצוע יתרת העבודה והתמורה לתשלום. נסיון שלא צלח והנתבע, כך לטענת התובעת, ניתק מגע מהתובעת ולא שב לעבודה, עד לחודש 11/11, בתיווכו של המפקח.

12. לטענת התובעת, בתקופת הנטישה נותרו לביצוע עבודות אינסטלציה שזמן הדרוש לביצוען היה פחות מחודש, שביצוען כנדרש היה מאפשר פתיחת המלון לקראת החגים בשנת 2011. לנתבע נדרשה תקופה של 4 חודשים לביצוע, והוא סיים את עבודתו בחודש מרץ 2012, בשל חוסר אכפתיות ורשלנות של הנתבע, אשר עסק בעבודות נוספות ולא הקדיש את הזמן הראוי לסיום העבודות במלון ברצף והתמהמה בכל הקשור לחיבור המלון לביוב העירוני.

13. לטענת התובעת, נטישת העבודה והביצוע בעצלתיים גרם לעיכוב ממושך בפתיחת המלון ולנזק כספי בסכום של 500,000 ₪.

טענות הנתבע בכתב ההגנה:

14. לטענת הנתבע, מטרת התביעה לנקום בו על שהעז לעמוד על זכויותיו ולזכות בתביעתו כנגד התובעת. לטענתו, בזכות עבודתו נפתח המלון במועד שנפתח.

15. לטענתו, ההסכם שנערך בין הצדדים, נערך על יסוד תכניות ראשוניות, לא סופיות, שחסרו פירוט של ניקוז מי גשמים. בשל מחלוקות עם קבלן השלד, עצר הנתבע את עבודתו למשך כארבעה חודשים. כשחידש את עבודתו, פעל ליצירת מרזבים לכל מרפסות הסלון, עבודה שלא הייתה כלולה בהסכם. תוספת עבודה נוספת הייתה בהכנות לבריכת שחייה, ביצוע נקודת מים וניקוז לבריכה. הנתבע טען כי התקין את כל הכלים הסניטאריים.

16. באוגוסט 2011, לפני השלב של חיבור המלון לתשתית העירונית, פנה וביקש מהתובעת תשלום עבור תוספות העבודה שביצע, מה שדרש ממנו מימון שלא היה בידיו לשלם. פנייתו נענתה שהתובעת תתחשבן א תו על התוספות רק בסיום העבודה, תשובה שיצרה מצב שהוא אינו יכול להמשיך ולבצע עבודות בהעדר מימון להן.

17. ביום 17/8/11 שלחה לו התובעת מכתב בו פירוט העבודות שעליו לסיים. הנתבע ענה לתובעת שהיא מעכבת מקדמת תשלום. ביום 23/8/11, קיבל הנתבע מכתב מבא כוח התובעת, התראה לפני הפסקת עבודה. לאחר משא ומתן הסכימו הצדדים לפשרה, הנתבע יקבל שיק לתשלום עבור רכישת חומרים, יבצע את העבודה, ובסיומה, תעשה התחשבנות לגבי כלל העבודה.

18. הנתבע החל בעבודתו, אז התברר לו שנתוני התשתית בשטח אינם תואמים את התכניות, כך למשל עומק השוחה המרכזית אליה עליו להתחבר, היא בעומק 90 ס"מ, בעוד בתכנית זה מופיע בעומק 3 מטרים, מה שאילץ את הנתבע לתכנן קו ביוב בשיפוע מינימאלי, ולהזמין ציוד וחומרים אחרים מאלו שהזמין. עוד נתקל הנתבע תוך כדי חפירה בתשתית חשמל שלא הופיעה בתכנית האינסטלציה, מה שגרם לביטול יום עבודה שלם לרבות עובדים וקבלן משנה. כך גם עם תשתית תקשורת, שהתגלתה והביאה לביטול יום עבודה.

19. עוד התברר לנתבע כי קו הביוב דורש חיתוך כביש, עבודה שיכולה להתבצע רק על ידי קבלן מורשה לביצוע עבודה זו. וכך נעשה. הנתבע סיים את עבודתו באפריל 2012 ופנה לתובעת להתחשבנות על התוספות בעבודה ויתרת תשלום על פי ההסכם. פניה שנענתה בתשובה כי לא מגיע לנתבע תשלום, על כן, הוגשה התביעה הראשונה לתש לום כספי בסך של 128,917.

20. לטענת הנתבע, פעל והשקיע את כל מרצו לקדם את העבודות במלון ולא עיכב את מועד פתיחת המלון. הנתבע מכחיש כל נזק שנגרם לתובעת.

ראיות הצדדים:

21. מטעם התובעת העידו, מר יצחק ממן, מנהל התובעת (להלן: "יצחק") ; מר בנימין ממן, מנהל תחזוקה במלון (להלן: "בנימין"); מר דוד יזדי, קבלן מערכות כיבוי אש (להלן: "דוד"); מר חמודה מחמוד, איש צוות אחזקה אצל התובעת (להלן: "חמודה"); מר מיכאל השלום, רואה חשבון של התובעת (להלן: "מיכאל").

22. מטעם הנתבע העידו, התובע בעצמו; מר שחרור ניסן (להלן: "ניסן"); דגבר אילן (להלן: "אילן"); מר עמר שי, רואה חשבון מטעם הנתבע (להלן: "שי") ומר מאיר עבאדי , המפקח מטעם התובעת (הוגדר לעיל "המפקח").

עיקר העובדות הרלוונטיות :

23. ביום 15/9/08, אישרה מנהלת מרכז ההשקעות במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, תכנית שהגישה התובעת, להקמת מלון בטבריה. במסגרת כתב האישור מיום 7/10/08 (נספח א/ לתצהיר של יצחק) נאמר כי על התובעת לנהל הנהלת חשבונות נפרדת לפרויקט.

24. על פי כתב האישור שני סעיפים המתייחסים למועדי ביצוע התכנית. הראשון סעיף 14, לפיו, מועד ביצוע התכנית יהיה עד ליום 7/10/10, עם אפשרות להארכה בשנה נוספת בתנאי שבוצעה השקעה בשיעור של 40% עד ליום 7/10/10 . השני, סעיף 15, לפיו, מועד ביצוע התכנית עד ליום 5/10/10, ומיום כתב האישור, על התובעת לבצע לפחות 30% מהיקף ההשקעה המאושרת. מהו הסעיף הקובע, פירוט המועדים של ביצוע התכנית, וביצוע התכנית בפועל, לא הוגשו ראיות ברורות ומפורשות בעניין זה במסגרת ההליך.

25. ביום 22/6/09 נערכה הצעת מחיר מטעם הנתבע לתובעת, עבור עבודת אינסטלציה, המפ רטת את העבודות אותן יבצע הנתבע, לפי תכניות, כולל רכישת חומרים לעבודה (חומר שחור) בסכום של 441,210 ₪ כולל מע"מ. הצעת המחיר אושרה על ידי התובעת. הוא ההסכם.

26. הנתבע טען כי הוצגו לו תכניות ראשוניות להכנת הצעת מחיר, לא תכניות סופיות של המלון, לשם הכנת הצעת המחיר. טענה זו אושרה על ידי איציק בחקירתו הנגדית כשנשאל: האם נכון שסיפקת לשחרור תכנית ראשונית לקבל הצעת מחיר? השיב: "כן". בעמוד 15 שורות 6-12, פירט איציק מה הכוונה בתכנית ראשונית: "בתכנית הראשונית לא מופיע פרטים, זאת תכנית כללית, אין תכניות של מטבח, בריכה, הרבה דברים8, זה באופן כללי כשהוא נתן הצעה, הוא נתן הצעה פאושלית, הוא גם טוען כל הזמן שזה פאושלי, ברגע שנכנסים לפרטים אזי יש תוספת של ניקוז פה, ניקוז שם, אחרי שאני מקבל אישור ממשרד הבריאות, יש לי גם תכנית מפורטת של המטבח, של הבריכה, כי יש דרישות של משרד הבריאות, אבל ברגע שהוא אומר שהוא עושה את המטבח באופן כללי כל הפרטים שיהיו יותר מאוחר, בהתחחלה הוא לא קיבל תכנית של אף נקודה במטבח, הוא קיבל פאושלי שהוא צריך לעשות מטבח, לאחר שמאשרים לנו משרד הבריאות את התכנית של המטבח הוא מקבל תכניות מפורטות".

27. בתחילת 2010 החל הנתבע את עבודתו במלון. במהלך עבודתו הבחין כי אין בתכנית הראשונית ניקוז למי גשם במרפסות המלון. והוא התבקש על ידי התובעת ליצור מרזבים לכל מרפסות המלון. ראו עדותו של המפקח: "אני חושב שהנתבע העלה את זה, שבתכנית האינסטלציה לא היו ניקוזים". אין מחלוקת שביצוע הניקוזים מהווים תוספת להסכם. באשר לעבודות נוספות שביצע הנתבע לתובעת במהלך עבודת ו המלון, מעבר לנקוב בהסכם, אפנה לחוות דעת מר מיכאל קרבצ'יק, שהוגשה בתביעה הראשונה כחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט וכחלק מתצהיר הנתבע, והן, הזזת קו קיים ראשי של מלון אחר של התובעת שעבר במגרש, התקנת שני פילטרים על פי דרישת משרד הבריאות במלון האחר, ניקוז עקב הפרשי גבהים בין המלון הישן למלון החדש, קידוח שני חורים בבריכה, הפיכת חדר לסוויטה, הכנה לג'קוזי וכיור מטבח, יצירת תשתית שונה לזו שנעשתה על ידי הנתבע לניקוז מזגן עילי בכל חדר, ניקוז מזגנים בחדר האוכל והמטבחים, נקודה לדוש באזור הבריכה, ביצוע תשתית למים רכים במטבח, ארבע עמדות מים ומרכזיה בקומת הכניסה, ניקוזים ונקודת מים למזרקה בקומת חדר האוכל, חדר מקלחת לעובדים (להלן: "התוספות"). מצאתי לנכון להביא פירוט של אותן עבודות, שהמומחה קבע שהן תוספות לעבודות ההסכם, על מנת להראות שאין מדובר בדבר של מה בכך.

28. לאחר ביצוע מרבית העבודות האינסטלציה, לפי ההסכם, ובטרם חיבור המלון ל קו ביוב עירוני, באו הצדדים בדברים בנוגע לתשלום עבור התוספות. עמדת התובעת, כפי שהובאה במכתבה לנתבע מיום 7/8/11, דחתה את דרישת הנתבע לתשלום עבור התוספות וטענה שהכול נעשה בהתאם לתכנית וכתב הכמויות ובמקביל טענה שהנתבע ביצע עבודות בניגוד לתכנית וכתב הכמויות, וקיומם של ליקויים. הנתבע טען בתצהירו, שדרישתו לתשלום תוספות, נבעה מקשיי מימון שעבודות אלו יצרו, ומשנענה בתשובה "זה לא מעניין" והתחשבנות על התוספות תעשה בסיום העבודה, לגרסתו בתצהיר, לא ניתן היה להמשיך ולבצע את עבודתו בשל קושי במימון.

29. ביום 22/8/11, שלח בא כוח הנתבע לתובעת מכתב, בו טען שדרישתו לתשלום עבור ביצוע השלב הבא של העבודות והתוספות סורבה, ועל כן אין הוא ימשיך בעבודה, עד לביצוע התשלום כמוסכם. לאחר ביצוע התשלום בגין התוספות והשלב הבא, ימשיך בביצוע העבודות.

30. למחרת היום, שלח בא כוח התובעת מכתב לבא כוח הנתבע, בו נטען שאין תוספות כלל, והציע להשתמש בבורר מוסכם לקבוע אם יש תוספות והתשלום עבורם, בתנאי שהנתבע יחזור לעבודה, במידה ולא יחזור לעבודה, תופסק ההתקשרות אתו לאלתר וקבלן אחר יסיים את העבודה.

31. בחודש אוגוסט התקיימה פגישת "בוררות" בין הצדדים, בהשתתפות, איציק, הנתבע, המפקח ואדם נוסף שזהותו לא ידועה, זו עדותו של המפקח בקשר לניסיונות ליישב את הסכסוך בין הצדדים:
ש: בעניין הסכסוך בין יצחק למשה, היה שלב שבו התבקשת לשמש בורר או לנסות לפשר ביניהם.
ת: כן.
ש: בהיסטוריה מדברים על פגישה שהיתה שמשה עזב בכעס שהיה ניסיון לגשר בין הדרישה שלו לתוספות כנגד הטענות של איציק בעניין ביצוע לא לפי התכנית.
ת: משה העלה את הטענות שלו לגבי תוספות שלא היו בתכנית, איציק טען שזה פאושלי ובזה נגמרה השיחה, אני הצעתי פשרה משלי והוא קבע איקס כסף, איציק לא הסכים, הצעתי פשרה משלי שאיציק לא הסכים ובזה נגמרה השיחה.
ש: הצעת הצעה, מה היתה ההצעה שלך.
ת: אני חושב שזה היה 30,000 ₪.
ש: משה הסכים.
ת: בהתחלה לא הסכים, אחר כך הסכים .
ש: זה לא באותו מועד אלא בהמשך.
ת: אני לא זוכר מדויק, לא זוכר אם זה בישיבה הזאת, אבל בסופו של דבר הוא הסכים, היה מעורב אדם שלישי גם בפגישה השניה.
ש: היתה עוד פגישה.
ת: אני הבן אדם ומשה.
ש: זה מה שהחזיר אותו לעבודה.
ת: לא. איציק לא הסכים לשלם את ה- 30,000 ₪.
ש: מה החזיר אותו לעבודה.
ת: אני ייעצתי למשה לסיים את העבודה, גם אדם שלישי שהוא חבר משותף ,של שניהם שיסיים את העבודה, קודם לסיים את העבודה.
ש: מי קבע סכום של 20,000 ₪ שהוא קיבל.
ת: לא קבעתי העליתי.
ש: איש לא זוכר מה היה אז.
ת: אם אני זוכר נכון משה הגיע לאיזה 60,000 ₪.
ש: הבוררות שלכם.
ת: זה לא בוררות, זה חברות.
ש: זה התרחש באוגוסט, זה היה בסמוך לעזיבה שלך את העבודה.
ת: נכון.
ש: הוא חזר באוקטובר לעבוד.
ת: לא זוכר, אני חושב שלא הייתי שם כבר.
ש: לא היית מעורב בחזרה שלו.
ת: לא. אני רק ייעצתי לו לסיים עבודה בתור חבר כי אני חבר שלו וחבר שלהם של איציק ובני.

32. ביום 4/10/11, בתיווכו של המפקח, מסרה התובעת לנתבע שיק על סך 20,000 ₪, לטובת רכישת חומרים לעבודה, והנתבע חזר לעבודה, בתחילת חודש נובמבר 2011 (סעיף 42 לתצהירו של איציק). עיקר העבודה שנותרה, חיבור המלון לקו ביוב עירוני. על פי עדותו של בני, מטעם התובעת, סעיף 10 לתצהירו, "במהלך נובמבר הנתבע סיים את כל העבודות למעט חיבור המלון לביוב העירוני וחיבור מים לגמל מים". אלו החלו, רק בחודש ינואר 2012.

33. בנוגע למועד סיום העבודות, על פי תצהיר איציק, הנתבע סיים את עבודתו במחצית חודש פברואר 2012 (ראו סעיפים 42,45,60 לתצהירו). הנתבע טען בסעיף 44 לתצהירו שסיים את עבודתו בחודש אפריל 2012. בין שתי הגרסאות אני קובעת כי העבודה הסתיימה במחצית חודש פברואר 2012, בהסתמך על סעיף 60 לתצהירו של איציק "על פי הודאתו בתביעתו ואף בכתב הגנתו בתיק זה הנתבע סיים את עבודותיו בחודש 4/2012, אך בפועל ומכיוון שהמלון נפתח ב- 7.4.12 עבודתו של הנתבע הסתיימה לכל המאוחר ב- 16/2/2012 מועד הגשת טופס 3".

34. מה נעשה מחודש נובמבר 2011 ועד מחצית חודש פברואר 2012? כאמור, טענת התובעת כי הנתבע ביצע את יתרת העבודות שנותרו, שהזמן הדרוש לביצוען פחות מחודש (סעיף 41 לתצהיר איציק) ,בעצלתיים בחוסר אכפתיות ורשלנות, והיה עסוק בעבודות אחרות. מנגד, טען הנתבע בתצהירו, כי כשהחל בחפירות, התברר שעומק השוחה 90 ס"מ ולא 3 מטרים כרשום בתכניות, וכי השוחה אליה היה צריך להתחבר הייתה מכוסה באספלט, דבר שדרש קבלן מיוחד לעבוד בשטח ציבורי, וכי נתקל בתשתיות חשמל ותקשורת, שלא הופיעו בתכניות, שהביאו לביטולי ימי עבודה, ולא היה כל עיכוב מטעמו, והוא ביצע את העבודה בכל שלב שיכל לבצעה בהיותה תלויה בבעלי מקצוע אחרים.

35. אציין, שהצדדים מיעטו בציון מועדים בתצהירים מטעמם, ואלו נותרו עמומים ברובם ובלתי ברורים עד סופם. עוד בתחילת ההתקשרות בהסכם, אין כל קביעה לגבי תחילת ביצוע העבודות ו מועד סיום העבודות, ולא מועדים לביצוע שלבים של עבודות.

36. כאמור, על פי תצהירם של בני וחמודה, סיים הנתבע לבצע ולהשלים את כל עבודות האינסטלציה במלון בחודש נובמבר, וכל שנותר לבצע הוא חיבור לקו ביוב עירוני.

37. ביצוע החיבור לקו הביוב העירוני נעשה על ידי קבלן מורשה של הרשות המקומית, אילן.

38. לאחר סיום העבודות, כאמור בהקדמה לפסק הדין, התגלתה מחלוקת כספית בין הצדדים , מחלוקת שהתבררה במסגרת התביעה הראשונה, והסתיימה על דרך הפשרה לאחר סיכומים בכתב, בפסק דין המחייב את התובעת לשלם לנתבע 74,067 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה:

39. אפנה לסיכומי התובעת, שם נשאלה על ידה השאלה העיקרית, האם הנתבע עיכב את פתיחת המלון כשנטש את העבודה בקיץ 2011 ו/או לאחר חזרתו לעבודה ב- 10/2011? אבחן את שתי תקופות העבודה של הנתבע אצל התובעת והאם היה בהם כדי לעכב את פתיחת המלון .

40. אין חולק כיום שהנתבע ביצע עבודות נוספות מעבר לעבודות שנקבעו בהסכם, עבודות נוספות שאת התשלום עבורן קיבל רק לאחר שהגיש את התביעה הראשונה. המחלוקת הכספית שהתגלתה בין הנתבע לתובעת בקשר לתשלום אותן עבודות, הביאה את הנתבע להפסיק את עבודתו אצל התובעת בחודש אוגוסט 2011. ובהתאם, הודיעה התובעת לנתבע ביום 23/8/11, במידה והנתבע לא יחזור לעבודה במהלך השבוע של מועד ההודעה, תופסק ההתקשרות אתו לאלתר.

41. הנתבע טען בסיכומיו, שאי התשלום עבור העבודות הנוספות מהווה הפרת הסכם מצד התובעת שהביא להפסקת העבודה של הנתבע. פסק הדין בתביעה הראשונה, מלמד כי הפסקת העבודה מצד הנתבע בשל אי התשלום הייתה מוצדקת. אני מוצאת את טענת הנתבע נכונה וראויה. אין זה סביר לדרוש מהנתבע לבצע את עבודתו ולסיימה מבלי לשלם לו את שכר עבודתו. יתרה מזו, הוכח בפני כי התובעת, באמצעות איציק, טענה כי ההתקשרות בין התובעת לנתבע היא התקשרות בהסכם פאושלי (ראו עדותו של איציק בעמוד 15 שורות 6-12), טענה המצביעה על כך, שהתובעת התנגדה לשלם לנתבע עבור העבודות הנוספות, לפיכך, משנמנעה התובעת לשלם לנתבע תמורת ביצוע העבודות הנוספות, הפרה התובעת את התחייבותה כלפי הנתבע והנתבע הפסיק את עבודתו כדין. נכון לציין, רק בחודש אוקטובר 2011, ניאותה התובעת לשלם לנתבע תשלום שישמש אותו לרכישת חומרים והודיעה כי תתחשבן על כלל העבודות בסוף ביצוען .

42. זאת ועוד, אני סבורה, שהודעת התובעת על הפסקת התקשרות, במידה ולא ישוב הנתבע לעבודה, מיום 23/8/19, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה לעיכוב בעבודה , שכן הן מבחינת טענות עובדתיות סותרות. עת הודיעה התובעת על הפסקת ההתקשרות ביום 23/8/11, לא ניתן לטעון שהנתבע מעכב את העבודה, שהרי כדברי התובעת עצמה בהודעתה לנתבע "קבלן אחר יסיים את העבודה". ואוסיף, התובעת עצמה הגדירה את חזרתו לעבודה של הנתבע בחודש אוקטובר ואת יום מסירת השיק לידיו 4/10/11 "יום חידוש יחסי העבודה בין הצדדים" (סעיף 39 לסיכומי התובעת), לא בכדי, שהרי אין מדובר על עיכוב בעבודה, אלא על תקופה של הפסקת עבודה וחידושה. אני מפנה גם לעדות איציק בעמוד 16 שורה 1 לפרוטוקול, שם אישר איציק כי פיטר את הנתבע באוגוסט 2011.

43. מהטעמים לעיל, אני קובעת שהפסקת העבודה בחודש אוגוסט על ידי הנתבע, הינה הפסקה כדין, ולא היה כל עיכוב בעבודה מצד הנתבע.

44. באשר לתקופה השנייה, המתחילה ביום 4/10/11, מועד השיק אשר נמסר על ידי התובעת לנתבע לשם רכישת חומרים וחזרה ל ביצוע סיום העבודות, והמסתיימת ביום 16/2/12. אקדים ואומר לעניין המועדים, על התובעת מוטל נטל ההוכחה להוכיח במפורש ובמדויק את המועדים בהם היה על הנתבע לבצע את העבודות לעומת המועדים שהן בוצעו בפועל, על מנת להוכיח עיכוב בביצוע אותן עבודות, וכי לא ניתן להסתפק בטענות כלליות של עיכוב בביצוע. אני מוצאת שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח באופן מפורש ומדויק מהם המועדים בהם היה על הנתבע לבצע את העבודות, ופועל יוצא מכך, לא הוכיחה כי הנתבע עיכב ביצוע אותן עבודות.

45. כאמור, ההסכם, שהוא הצעת מחיר מטעם הנתבע מאושרת על ידי התובעת, שותק באופן מוחלט לגבי מועדי העבודות. לא צוין מועד תחילת העבודה ולא סיום העבודה ואף לא מועדים לשלבי ביצוע העבודה. כך, שלא ניתן ללמוד מההסכם דבר לעניין מועדי ביצוע העבודה. לא נמצא, ולא הובאה כל תשתית ראייתית, ולו קלושה, ללמד על התחייבות מצד הנתבע או דרישה מצד התובעת לסיים את העבודות במועד מסוים ומפורט, שנקב בו מי מהצדדים, בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

46. התובעת לא הביאה תשתית ראייתית היכולה ללמד על זמני ביצוע הקמת המלון, מהן העבודות שבוצעו ומתי בנוגע לשלבי בניית המלון. לא הוגש יומן עבודה של הקמת המלון, ככל שקיים. התצהירים מטעם התובעת חסרים פרטים מהותיים בעניינים אלו. למעט הודעת מרכז ההשקעות על אישור התכנית, סעיף 24 לעיל, אין בפני בית המשפט ראיות של ממש לעניין המועדים של הקמת המלון. כן ניתן ללמוד דבר מכתב האישור שניתן ביום 7/10/08, שההסכם עם הנתבע נחתם לאחר כ- 8 חודשים מיום כתב האישור, ביום 22/6/09, וזה בלבד. כאמור, על התובעת, הייתה מוטלת חובה לנהל הנהלת חשבונות נפרדת להקמת המלון, כמתחייב מכתב האישור, דבר שיכול ללמד כי בידי התובעת פרטים ברורים ומסודרים לאופן הקמת המלון, לרבות מועדים, ברם, ראיות אלו, לא הוגשו לתיק בית המשפט.

47. על פי התובעת, עבודות האינסטלציה שהיה על הנתבע לבצע הסתיימו במהלך חודש נובמבר וכל שנותר לנתבע לבצע, לחבר את המלון לקו הביוב העירוני. ראו סעיף 38 לסיכומי התובעת: "...ובעיקר בחר להתחיל רק כעבור 3.5 חודשים ממועד חידוש העבודה, עבודת חיבור הביוב, שהייתה העבודה היחידה שעיכבה את קבלן הפיתוח". וכן ראו עדותו של בני לעיל "במהלך נובמבר הנתבע סיים את כל העבודות למעט חיבור המלון לביוב העירוני וחיבור מים לגמל מים". ועדותו של איציק , כשנשאל האם הנתבע חזר לעבודה אחרי שקיבל את השיק: "כן חזר לעשות את הדברים של ה- 3 צול ולאחר מכן הנושא של הביוב, הוא נטש".

48. מכאן, אבחן האם היה עיכוב בחיבור המלון לקו הביוב העירוני? להלן גרסאות הצדדים; מצד התובעת בסיכומים נטען, שאין לנתבע כל הסבר מדוע בחר הנתבע לבצע את העבודה העיקרית של חיבור המלון לביוב בינואר ופברואר 2012, עבודה של מספר ימי התארגנות ובצוע של שבוע י מים, במקום לבצע אותה מיד עם חידוש העבודה באוקטובר 2012 ומדוע לא יצר קשר מיד עם הרשות המקומית לחשיפת השוחה והזמנת הקבלן המורשה. (סעיפים 44 ו- 57 לסיכומים). מצד הנתבע נטען כי, לא יכול להתחיל בחיבור הביוב למלון וחשיפת השוחות בשל פסולת הבניין בחצר המלון ובניגוד לתכניות עומק השוחות היה נמוך, נאלץ הנתבע להחזיר את החומרים שהזמין ולהזמין חומרי גלם אחרים (סעיפים 7.19 ו- 7.23 לסיכומי הנתבע).

49. בין שתי הגרסאות, אני סבורה שכף המאזניים נוטה לכיוון גרסת הנתבע. הן בשל מיעוט בראיות ותשתית ראיות קלושה מטעם התובעת באשר להתנהלותה בתקופה השנייה . אין כל הסבר מצד התובעת לגבי התנהלות התובעת בתקופה השנייה, שהרי לא הובאה ראיה לטרוניה או טענה שהופנתה לנתבע בזמן אמת על ידי התובעת, בתקופה בין אוקטובר 2011 לינואר פברואר 2012. התקופה השנייה מתאפיינת על פי תשתית הראיות בשתיקה ובחוסר מעש של שני הצדדים. א ין כל פירוט ראייתי מה עשתה התובעת ומה דרשה התובעת מהנתבע במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2011 ואף ינואר 2012. התנהלות זו של התובעת, המבקשת לכאורה לקדם ביצוע הקמת המלון, בניגוד לתקופה הראשונה, בה מוסרת התובעת לנתבע שני מכתבי התראה, ונפגשת אתו, מעוררת תמיהה ומטילה ספק בגרסת התובעת לעיכוב מכוון של הנתבע. איני מקבלת את האמור בתצהירו של איציק שטען בסעיף 42, "אני יום יום ביקשתי ממנו לקדם את חיבור המלון לביוב ולמים" התנהלות זו כאמור אינה תואמת התנהלות קודמת של התובעת כלפי הנתבע בתקופה הראשונה, שהביאה להפסקת עבודתו של הנתבע, וא ני סבורה שלא הונחה תשתית ראייתית ולו קלושה לביסוסה.

50. באשר לגרסתו של הנתבע, שבעניינה הונחה תשתית חלשה מטעם הנתבע, עם זאת , נוכח עדותו של איציק בחקירה נגדית בנוגע לפסולת הבניין, טענה שנטענה בסיכומים על בסיס עדותו של איציק, א ני סבורה שיש לתת משקל לעובדה שהייתה פסולת בניין בחצר, עובדה המשתלבת עם הנסיבות שתוארו בסעיף הקודם, בקשר להתנהלותה של התובעת כלפי הנתבע, בתקופה השנייה, וזו עדותו של איציק:
ש: אתה זוכר מתי פינו את הפסולת שיהיה אפשר לחשוף את השוחות.
ת: לא זוכר.
ש: היתה פסולת שהיה צריך לפנות כדי לגלות את השוחות.
ת: לא זוכר.
ש: האתר היה נקי.
ת: עד כמה שאני זוכר, כן.

51. אני סבורה שיש בתשובותיו של איציק כדי לעורר תמיהה. מדוע להשיב "לא זוכר" אם הייתה פסולת שנדרש לפנותה. אם היה ניתן לעבוד בחצר ולא הייתה מניעה, מדוע לא להשיב באופן מדויק יותר לגבי המצב בחצר הבניין. בתשובה "לא זוכר", יש כדי לחזק את גרסת הנתבע לגבי קיומה של הפסולת בחצר, פסולת שמנעה ממנו לעבוד על חיבור קו הביוב למערכת העירונית, ואשר משתלבת עם התנהלות התובעת, כאמור בסעיף 49 לעיל. כמו כן, גם כשנשאל איציק, האם הייתה בעיה של תשתית חשמל שנתקל בה הנתבע, השיב: "לא זוכר" (עמוד 10 שורות 1-3) ולא השיב בשלילה.

52. ראיה נוספת שהוגשה לתיק בית המשפט ויש בה כדי להאיר את הנסיבות העובדתיות, והתנהלות התובעת, מתייחסת למסמך "ט ופס 3", טופס בקשה לאספקת חשמל מים וטלפון לפי תקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון) התשמ"א -1981, הוגש על ידי התובעת לוועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה ביום 16/2/2012. דה עקא, על גבי הטופס תאריך 4/12/11, תאריך המלמד שהוא הוכן ביום 4/12/11, חרף זאת, הוגש לוועדה רק ביום 16/2/12. אם סברה התובעת שהנתבע מעכב את חיבור המלון למערכת הביוב העירוני, מדוע לא פעלה מול הנתבע כפי שפעלה בתקופה הראשונה? האם העיכוב בהגשת "טופס 3" נבע בשל גורמים אחרים ולא רק בשל אי חיבור קו הביוב? בהעדר פריסה מלאה של התנהלות התובעת בתקופת הקמת המלון בכלל, ובתקופה השנייה בפרט, לא ניתן לפסוק בשאלה זו.

53. אפנה למסמך מיום 1/11/11, שהוגש על ידי התובעת, נספח ח לתצהיר איציק, וזו לשונו, " הננו שמחים להודיעכם, כי מערכת למיזוג אוויר שבבעלותכם אותו התקנו, הופעל ונמסר לשימושכם ביום 1/11/11" (ההדגשה של הח"מ). מסמך זה סותר את טענת התובעת העולה מכתב התביעה ותצהירי התובעת, שעד חגי תשרי 2011 המלון היה מוכן לחלוטין למעט עבודות אינסטלציה. נמצא, כפי שהוגדר על ידי התובעת עצמה, שמוכנות מערכת הפעלת המזגנים במלון הייתה מוכנה רק מיום 1/11/11.

54. לעניין חיבור קו הביוב בפועל, בנימין העיד שהנתבע חיכה לאילן, הקבלן המורשה לבצע עבודות בשטח ציבורי (עמוד 9 שורות 22-28). בעדותו העיד שהוא פנה לאילן, אך זה לא הגיע, ואילן בסופו של דבר נענה לפניית הנתבע והגיע לבצע את העבודה. גם איציק בעדותו העיד שהוא ניסה להשיג את אילן 5 חודשים. בחקירה חוזרת השיב לשאלת בא כוח התובעת, למה אילן לא הסכים לבצע עבורך את העבודה? " ניסיתי גם עם אילן גם דרך אחיו שהם עובדים יחד עסק משפחתי והיות ואני בידידות אתו ועשרות פעמים ניסיתי להתקשר ולנסות להשיג, הוא סירב כיוון שהוא אמר שהוא לא רוצה להיכנס לנעליים, חבר טוב שלו ולא רוצה לפגוע בו." ראשית, תשובתו זו של איציק סותרת את עדותו שרק אילן מורשה לבצע עבודות בשטח הציבורי, ולכן אין בעבודתו של אילן כדי לבצע עבודה של הנתבע, שנית, עדותו של אילן עצמו , מפריכה את עדותם של איציק ובנימין, לפיה, לא סרב לביצוע העבודה (עמוד 40 שורה 14) ושלא חלפו ימים רבים ממועד הזמנת העבודה ועד ביצועה (עמוד 40 שורות 16-18, 26, 31). על פי העדויות שנשמעו בבית המשפט, אני קובעת שהפניה לאילן לביצוע העבודות נערכה בסמוך לביצוען בפועל. מועד הפניה לאילן מלמד שעד בסמוך למועד ביצוע קו הביוב בפועל, לא ניתן היה להתחיל בעבודות אלו ו לחבר את המלון לקו הביוב העירוני, קביעה המשתלבת עם גרסת הנתבע ולא עם גרסת התובעת.

55. עוד עולה מעדותו של אילן, ואף של איציק, שהן תומכות בטענת הנתבע, שהייתה בעייה בתכנון, הן בעומק ושפוע קו הביוב והן בקוטר השוחות. וזו עדותו של איציק: "השוחות היו צריכות להיות יותר עמוקות, כיוון שהן לא התאימו הקוטר שלהן לא התאים לעומק השוחה". וזו עדותו של אילן: " היה מתוכנן קו יותר עמוק, השיפועים אחרים, משאבות, זה מה שתוכנן, ראיתי תכנית." " אחרי שגילו את השוחה נכנסנו לעבודה, היה שלב שהיה צריך להחליף את השוחות השוחות לא התאימו וביקשתי להחליף ומשה הזמין שוחות חדשות.". עדויות אלו אכן מצביעות על בעיה בתכנון ופועל יוצא מכך בביצוע של קו הביוב.

56. על כן, בהינתן האמור לעיל, לרבות, התנהלות התובעת בתקופה השנייה, חוסר בפרטים מהותיים בתצהירו של איציק בנוגע להתנהלות הת ובעת מול הנתבע בתקופה השנייה , מיעוט מסמכים היכולים ללמד על התפתחות ושלבי בניית המלון, על אף שמדובר במלון שנבנה בליווי מרכז ההשקעות, אי הבאת עדה רלוונטית, הגברת צביה לכטמן צביה, מי שתכננה את מערכות האינסטלציה וכיבוי האש וביצעה פיקוח עליון על עבודת הנתבע, למען הזהירות יצוין, שמכתבה של הגברת לכטמן אשר צורף לתצהירו של איציק, לא משמש כראיה בתיק, משלא הובא באמצעות עורכו והעדויות שנשמעו בבית המשפט, אני קובעת שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע עיכב את ביצוע עבודות הביוב, אי לכך, אין לקבל את טענת התובעת שהנתבע אחראי לעיכוב בפתיחת המלון.

57. מכל המקובץ, הגעתי למסקנה, שהתובעת לא הרימה את נטל הוכחת עילת התביעה. לפיכך, מתייתר הדיון בנזק הנתבע ובשיעורו.

58. סוף דבר, התביעה נדחית.

59. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כספי של 15,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.