הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 59902-12-15

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

התובעת

פנינה ועקנין ת.ז XXXXXX331
ע"י ב"כ עוה"ד מוטי שחר

נגד

הנתבעת

עדנה זפרני ת.ז XXXXXX328
ע"י ב"כ עוה"ד דורי שוורץ

פסק דין

1. זוהי תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

2. התובעת מנהלת עסק בשם "שיש עובד – עבודות שיש ואבן – מצבות והנצחה " בעיר טבריה, בית העסק הוקם ב שנת 1979 על ידי אביה של התובעת. התובעת רכשה את בית העסק מאביה ז"ל בשנת 2013.

3. הנתבעת, מנהלת עסק לשיש ומצבות בטבריה מזה 35 שנים, כאשר עסק זה הועבר לניהול הנתבעת ובעלה לאחר מותו של אבי בעלה .

טענות התובעת
4. לטענת התובעת, הצדדים מצויים בתחרות עסקית, יחד עם זאת, מנסה התובעת לשמור על יחסים הוגנים ולכלכל את פעילותה באופן שאינו פוגע באיש ואילו הנתבעת עושה כל שלאל ידה על מנת לפגוע בתובעת, במשלח ידה, בפרנסתה ובשמה הטוב.
5. לטענתה, במשך החודשים האחרונים הגיעו לידי התובעת מקרים רבים של ביטולי עסקאות פוטנציאליים, בשל הפצת דברי בלע כלפי התובעת ובית העסק אותו היא מנהלת. הנתבעת טענה באוזני כל מי שחפץ להקשיב כי התובעת אינה שומרת שבת, מפעילה מועדוני לילה בת"א , מרמה את לקוחותיה ומבצעת עבודה לקויה שמתפרקת וגורמת עוגמת נפש.
6. התובעת נאלצה שלא להיגרר למצב זה אך לא הייתה לה ברירה והיא נאלצה לשכור את שירות יהם של שני חוקרים פרטיים. במסגרת ביקור זה, הוקלטה הנתבעת אומרת מספר פעמים כי התובעת מחללת שבת, מפעילה מועדוני לילה בת"א, מרמה לקוחות וכיו"ב.
7. לטענת התובעת, מעמד רכישת השיש לשם הקמת מצבה הנו מעמד רגיש וקשה למזמינים בעיר טבריה שרוב תושביה הם שומרי מסורת ועל כן הבלטת הטיעון בדבר אי שמירת המסורת מטרתו לפגוע בעסקי התובעת, בשמה הטוב, בפרנסתה ובמשלח ידה.
8. עוד טענה התובעת כי מהתמלול שצורף לכתב התביעה עולה כי הנתבעת אומרת כי עבודת התובעת מתפרקת ולאחר מכן יש "לרדוף אחר התובעת" וזאת מתוך מטרה לפגוע בתובעת כך שהלקוח יבחר לבצע את ההזמנה אצל הנתבעת, דברים שאין להם כל בסיס שכן עבודת הנתבעת היא באיכות גבוהה.
9. כן טענה התובעת כי לנתבעת לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק וזאת בשל הזדון והכוונה לפגוע בה, בשמה הטוב , בפרנסתה ובמשלח ידה ולהפכה למושא לשנאה בוז ולעג.
10. כן טענה התובעת כי יש לפצות אותה בסך של 140,000 ₪, כפל פיצוי מוצמד (על פי תיקון החוק משנת 1998) וזאת נוכח קיומה של כוונה ברורה וזדונית לפגוע באמצעות הפצץ לשון הרע כלפי התובעת באוזני החוקרים הפרטיים כאשר מבחינת הנתבעת היו באותה עת לקוחות פוטנציאליים רגילים.
11. כן טענה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין נזק מיוחד, על דרך האומדנה. התנהלות הנתבעת, אופן הפצת לשון הרע, תוכן הדברים והניסיון הנואל למנוע תחרות עסקית, גרמו למעשה לפגיעה חמורה בשמה הטוב של התובעת ובפרנסתה. הדר ישה לפיצוי בגין נזק מיוחד עומדת על סך של 250,000 ש"ח.

טענות הנתבעת
12. הנתבעת הכחישה את הטענות המיוחסות לה והוסיפה וטענה כי אין לתובעת כל ראיה או טענה בדבר פרסום לשון הרע שנעשה כלפי צד ג'. התובעת רקמה והוציאה אל הפועל מזימה שמטרתה "להפיל בפח את הנתבעת", במסגרתה, היא שלחה חוקרים פרטיים מטעמה ואלו ביצעו בנתבעת מניפולציות פסולות , תוך התחזות והצגת מצגי שווא ש ל לקוחות פוטנציאליים תמימים תוך ניצול אמונה של הנתבעת שהושג בדרכי עורמה ומרמה.
13. לטענת הנתבעת, התביעה נשענת על שיחות מוקלטות של אותם חוקרים פרטיים שנשלחו על ידי התובעת ובדרכי עורמה ומרמה יצרו יחסי אמון עם הנתבעת ולא לכך התכוון המחוקק בחוק לשון הרע.
14. כן נטען לשיהוי בהגשת כתב התביעה. ההקלטות בוצעו ביום 18.12.15 והתובעת הגישה את תביעתה שנה אחרי זה ביום 28.12.15.
15. לטענת הנתבעת, תביעת לשון הרע היא נדבך נוסף בהתנהלות הדורסנית והממושכת של התובעת על מנת לפגוע בנתבעת לרבות באמצעות "גניבת לקוחות" תוך הצגת מצגי שווא בפני קהל הלקוחות הפוטנציאליים והצגת מצבות שנבנו במשך השנים ובעמל רב ע"י הנתבעת כמצבות שנבנו על ידי התובעת.
16. לטענת הנתבעת, היא מעולם לא הפיצה דברי בלע אודות התובעת וממילא לא ידוע לה על ביטול עסקאות עם התובעת, ואם היו כאלה הדבר כלל לא היה באשמת הנתבעת אלא נעוץ במוניטין ואיכות העבודה הירודה של עסק הנתבעת.
17. כן נטען כי העובדה שהתובעת ואחיה מנהלים פאב / מסעדה / מועדון לילה בתל אביב המופעל דרך קבע בימי שבת והעובדה שאינם שומרים שבת הנה בידיעת הכלל ועולה מתוך הפרסומים באינטרנט והרשת החברתית פייסבוק, כך שככל שהמידע האמור פוגע או עלול לפגוע בעסק, בהתחשב באופי תושבי העיר שאחוז גבוה מהם שומר שבת , אין לתובעת להלין אלא על עצמה. כמו כן נטען כי חלה במקרה דנן ההגנה הקבועה בס' 14 לחוק איסור לשון הרע שכן יש אמת בפרסום וקיים עניין ציבורי לדברים שנאמרו בשל היות הציבור הטברייני ציבור מסורתי.
18. עוד טענה הנתבעת כי רק מקריאת כתב התביעה נודע לה כי השניים שביקרו במשרדה ביום 18.12.14 ה נם חוקרים פרטיים שנשלחו על ידי התובעת במטרה "למשוך אותה בלשון" ולסחוט ממנה אמירות כאלה ואחרות על מנת לייצר יש מאין תביעת דיבר כנגדה. לטענתה, כל אשר ביקשה הוא לספר על עצמה ועל המוניטין של העסק אותו היא מנהלת שנים, היא כלל לא העלתה על דעתה שמדובר בחוקרים פרטיים שבאו להציג מצג שווא. למען הזהירות, נטען כי כל הדברים חוסים תחת הגנת סעיפים 14 ו-15 (2 ) לחוק לשון הרע.
19. כן טענה הנתבעת כי אין חשיבות לד ברים שנאמרו על ידה לחוקרים נוכח נסיבות אמירתם, זהות האנשים ששמעו את הדברים, חוקרים פרטיים, ושיטת הפעולה הנפסדת שלהם . כל אלה משמיטים את הקרקע תחת קיומו של פרסום לשון הרע. כמו כן נטען כי התמליל הוצג באופן חלקי סלקטיבי במטרה למנוע את התמונה ואת ההקשר הכולל של השיחה.
20. כן טענה הנתבעת כי היא לא הבליטה את הטיעון בדבר אי שמירת המסורת והשבת א לא אמרה את הדברים לחוקרת הפרטית, שעה שזו ניהלה אתה שיחה במצג שווא של לקוחה פוטנציאלית השומרת קדושה ( עמוד 14 שורות 8-10 לתמליל) ובכך קיימה את חובתה המוסרית, לומר את הדברים באופן החוסה תחת הגנת ס' 15 (2 ) לחוק איסור לשון הרע.
21. לבסוף טענה הנתבעת כי אין כל עילת תביעה נגדה על פי חוק איסור לשון הרע, וממילא אין לה כל עילת תביעה נגדה לקבלת "נזק מיוחד על פי אומדן" שכן הנתבעת לא פגעה בשום צורה שהיא בעסק של התובעת. כן נטען כי, התובעת בעצמה לא התייחסה במסגרת תביעתה באופן ראוי לטענה זו, שבחרה להציג ללא כל בדל של ראיה.
דיון והכרעה

22. חוק איסור לשון הרע מתווה את אופן ההכרעה. בשלב הראשון יש לבדוק את שאלת האחריות היינו אם עסקינן בפרסום המהווה לשון הרע. לאחר מכן , ככל שהתשובה חיובית, יש לבדו ק אם עומדות לנתבע ההגנות שבחוק ( ראה בעניין זה ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558, 566-567 ).

23. סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח לשון הרע כ "דבר שפרסומו עלול –
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
לבזות אדם בשל מוצאו או דתו".
הפסיקה החילה את המבחן האובייקטיבי, וקבעה, כי פרסום ייחשב כ"לשון הרע", אם ייתפש ככזה על ידי האדם הסביר וכי הדעה המקובלת היא כי על מנת לקבוע משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע.
24. האם מדובר בפרסום ?
מעשה הפרסום היחיד הנטען בתובענה, בא לביטוי כאמור , בדברים שנאמרו לחוקרים הפרטיים על ידי הנתבעת והוקלטו על ידי החוקרים.
סעיף 2 ל חוק איסור לשון הרע מגדיר פרסום כך:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור,
דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם
אחר זולת הנפגע;
(2)אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת
הנפגע".
יפים לעניין זה דבריו של המלומד שנהר בספרו "דיני לשון הרע" (אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997), שער חמישי, עמ' 420) :
"בכתב תביעה בתביעת לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו את מרכיב "הפרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה ".
25. על פי הנטען בסעיף 11 לכתב התביעה, ההקלטות שבוצעו על ידי החוקרים הפרטיים הינן הראיה היחידה שעליה מסתמכת התובעת. התובעת לא הביאה לעדות לקוחות שנאמרו להם הדברים באופן ישיר ולא הוכיחה כי באופן תדיר ושיטתי, נאמרים הדברים הללו אשר יש בהם משום השמצת התובעת וניסיון להבריח את הלקוחות.

26. בסעיף 22 לתצהיר התובעת הצהירה התובעת כך:
" טרם הפעלתי את אותם חוקרים פרטיים, הגיעו אליי שמועות רבות בנושא ובתחילה לא רציתי להאמין בכך, אך הדבר הלך והתעצם. העניין משמעותי ביותר, לא רק משום שפרנסתי תלויה בדבר אלא בעיקר נוכח העובדה כי העיר טבריה הינה עיר בעלת אופי מסורתי, והדבר יכול לגרור פגיעה חמורה ביותר, לא רק בשמי הטוב אלא ביכולתי העתידית לכלכל עצמי ".
התובעת לא פירטה בתביעתה ובתצהירה את השמועות וממילא לא הוכיחה אותן בראיות בדמות עדים שיעידו אודות השמועות הללו. ראה עדותה להלן:
"ש. מפנה אותך לס' 22 , את טוענת שהגיעו אלייך שמועות רבות ולא רצית להאמין והדבר הלך והתעצם , תספרי לבית המשפט מי האנשים שמפיהם שמעת את השמועות הללו ?
ת. ...למעשה אנשים סגרו איתי מצבות, אין לי שמות מדויקים, אני יכולה לתת דוגמאות , לקוחות שסגרתי איתם עסקאות , יש את משפחת ימין למשל, משפחה שסיכמה איתי מצבה , אח שנפטר, סגר איתי מצבה שיומיים אחר כך הנתבעת הלכה עם אשתו כדי לפרק ריצוף בבית העלמין , צילמה אותה ולמעשה זאת מישהי שרצתה לבטל את המצבה, היו לי ויכוחים היא הלכה איתה ולקחה את הכסף מביטוח לאומי שיהיה לה מראש, בסופו של דבר, המצבה נעשתה על ידי, זאת משפחה בלי אמצעים, היא לקחה את הכסף מראש, הם שילמו לי בתשלומים מפה עד לא ידע. היתה עוד מצבה של משפחה של רוסים, סגרתי איתם מצבה, שבוע אחר כך שבאנו לעבוד וראינו ריצוף במקום, הם אמרו שהם מצטערים שלא הודיעו, הם אמרו שהם שמעו שהעבודה לא טובה והמתחרים יעשו את העבודה, יש עוד דברים. אם תרצו שנעבור על הדברים אחד אחד אין בעיה".
התובעת נשאלה מדוע הדבר עלה לראשונה בחקירתה והשיבה כך בעמוד 3 שורות 10-16 :
"ש. אנחנו בשעת האמת, אנחנו בהליך המשפטי בגינו את תובעת את הנתבעת על הוצאת לשון הרע, כל מה שאת מספרת לי לכאורה אם זה היה נכון ומוכח זה לשון הרע, ראשית, את כל השמות שציינת כרגע ואת כל השתלשלות האירועים מדוע לא תיארת את זה בתצהיר עדות שלך.
ת: בתצהיר שלי רשמתי שהיא הולכת לכל האנשים שלא מעניינים אותם היא אומרת את זה, אם אתה מדבר רק על עבודה שגויה, אנו מדברים על עיר מתחרדת שמאוד חשוב שמירת מסורת...
ש: מדוע את המידע החשוב שאת מספרת לבית המשפט מדוע הוא לא נכתב בתצהיר עדות ראשית.
ת: לפני שרשמתי את התצהיר עדות פניתי לאנשים האלה וביקשתי אם הם יסכימו לבוא ולהעיד, אנשים לא ששים לעשות דברים כאלה וזאת הסיבה, לא ראיתי לנכון להכניס דברים כאלה, לא היה טעם שהייתי מביאה עדים, זאת עיר קטנה, כל אחד שהיה בא לכאן זה שמועות, כל אחד שומר על הפרנסה שלו ועל העסק שלו...".
ובהמשך עדותה בשורות 27-29 :
"לשאלת בית המשפט:
פניתי לעד אחד והוא אמר שיש לו עסק והוא לא רוצה להכניס את עצמו למקומות האלה שאני והוא יודעים מה נאמר והוא אל רוצה לפגוע בפרנסה שלו , ליתר לא פניתי , כולם עצמאיים ואף אחד לא היה מגיע לכאן".
גם שנשאלה אודות תצהירו של אחיה לפיו, כביכול במשך חודשים ארוכים הגיעו לידיעתו אמירות של מכרים בעיר טבריה כי הנתבעת מפיצה על התובעת דבר לשון הרע , וכאשר התובעת התבקשה לספר האם היא טרחה לברר אודות השמות של אותם מכרים , ענתה כי היא לא יכולה לנקוב בשמות היות ומדובר במשהו מאוד כללי כך היא השיבה בעמוד 5 שורות 27-31 :
" ש:האם ביררת עם אחיך את שמות אותם מכרים שסיפרו לו על השמועות שמתרוצצות בעיר טבריה.
ת: אם זה היה בן אדם אחד או שני אנשים, אני לא יכולה לנקוב בשמות, זה משהו מאוד כללי.
ש: האם שאלת את אחיך לשמות אותם מכרים רבים שסיפרו לו.
ת: לא שאלתי את אחי זה לא מעניין, מעניינת אותי הפרנסה שלי, יש פה מישהי שלא נותנת שתהיה פרנסה לכל אחד כאילו חסר". ( הדגשות לעיל אינ ן במקור).
27. הנה כי כן, התובעת לא הביאה כל עד ולא ניס תה להביא אף עד שהזכירה בעדותה, על מנת שיעיד על העובדות הרלוונטיות. למעשה היא לא פנתה לאף אחד בעניין זה למעט אדם אחד , שלא הובא לבסוף למתן עדות. היא אף לא ביקשה מהחוקר הפ רטי מטעמו לנסות ולשוחח עם גורמים אלה ( ראה לעניין זה עדות התובעת לעיל וכן ראה עדות אח התובעת בעמ' 17 שורות 1-4 ). הימנעות מהבאת עדים שיחזקו את גרסתה פועלת לרעת התובעת, בהתאם להלכה הפסוקה וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה. ראו ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760; י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד – 2003, עמ' 1656.

28. "פרסום" מהווה כאמור, את אחד מיסודות העבירה והעוולה וככזה מוטל הנטל להוכחתו על כתפי התובעת. בענייננו, נאמרו הדברים לחוקרים פרטים שהתחזו ללקוחות. בעניין זה נפסק בתא"מ 23882-08-09 יקותיאל נגד כוכבי ( 13.11.13 ), כך:
" לאחר ששמעתי את העדים ולאחר עיון בכתבי הטענות לא מצאתי כי מדובר בהוצאת דיבה. התובעת לא זימנה לעדות אף אחד מאותם לקוחות, אשר לטענתה, מסרו לה שהנתבעת משמיצה אותה בפניהם. במקום לזמן את אותם לקוחות להעיד על אותן השמצות בחרה התובעת לזמן לעדות חוקר שנשלח מטעמה אל הנתבעת ואשר הקליט אותה לאחר שדובב אותה..." .
29. עם זאת, בפסק דין מנחה, נקבע כי אין לראות בחוקר פרטי כתובע , אלא יש לראותו כאדם נוסף שהפרסום הגיע אליו. המשפט מבחין בין "פעולה משפטית" של שלוח לבין "פעולה מטריאלית פיסית" שלו. בעוד שפעולה משפטית של שלוח מיועדת לשנות את מצבו המשפטי של השולח מחייבת את השולח, פעולה מטריאלית, פיסית, אינה בבחינת " פעולה משפטית" ולא מזכה או מחייבת את השולח. ראה האמור בע"א (ת"א) 1963/05‏ ‏ דיור אקספרס נכסים והשקעות בע"מ נ' מירי בן-ארי (3.1.07 ):
" אכן בנסיבות העניין אין מקום לזהות את החוקרים עם המערערים... מדברים אלו ברור שאפילו שמע שלוחו של אדם את לשון הרע המכוונת לשולחו, עדיין יש לפנינו אדם נוסף, הוא השלוח, שהפרסום הגיע אליו, ושהמחוקק סירב לזהותו עם האדם שלשון הרע הוצאה כלפיו" .

30. בפסק דיור אקספרס לעיל נקבע ש התקיים יסוד הפרסום לאדם זולתו, כמצוות החוק, על אף שדברי לשון הרע נאמרו לחוקרים פרטיים . הואיל ומדובר בהלכה מנחה, ולא מצאתי כי מתקיימ ות נסיבות לחרוג ממנה, אני קובעת כי דברי הנתבעת לחוקים מהווים פרסום כמצוות החוק.

31. לטענת הנתבעת, יש לראות בפעולות החוקרים משום הדחת הנתבעת להוציא את דיבת התובעת רעה. בסעיף 16 לתצהירה הצהירה הנתבעת כך :
" בשלב מסוים, ולאחר שהחוקרים המשיכו באופן אובססיבי להעלות שוב ושוב את ההצעה שהם קיבלו מהתובעת , פעלתי ככל סוחר סביר אחר שלקוח פוטנציאלי כזה או אחר יושב בפניו ולא מספיק לנפנף בפניו אודות הצעה שקיבל ממתחרה , ומצאתי לנכון לומר את דעתי אודות טיב השירות של העסק אותו מנהלת התובעת , בהתבסס על מידע אמת בעל עניין ציבורי ומתוך חובה מוסרית כלפיה".
הנתבעת חזרה על טענה כי הודחה לומר את הדברים, בעדותה ב בית המשפט, עמוד 26 שורות 21-26 :
"ש: היות ועדות החוקרים זה ביסוס התביעה, למה היה חשוב לך להגיד לחוקרים על איכות העבודה.
ת: הם משכו אותי במילים.
ש: מה הרלוונטיות של מועדון הלילה.
ת: הם שאלו אתם שומרים שבת, אני הסברתי להם על העסק שלי שהוא מנוהל 40 שנה, אני עם בעלי 25 שנה ואנחנו אנשים דתיים והיא שאלה הם אמרתי להם אני יודעת שהם לא שומרים שבת אז אמרתי. לא הלכתי להפיץ.
ש: מי שדיבר לראשונה על עניין דת בשבת זה את ולא החוקרים ואקריא בעמוד 14 לתמליל הראשון, שורה ראשונה "אני עם בעלי 25 שנה.....", אחרי זה את הזכרת את צמד המילים "ואנשים דתיים".
ת: נכון.
ש: מפנה אותך לאמור בתמליל.....
ת: היא תמיד אמרה והם והם, אמרתי לה שאני לא רוצה ללכלך". ( הדגשות אינן במקור )

הנתבעת חזרה על כך בעמוד 28 שורות 21-23 :
"ת: 40 דקות הסרטון, אולי ב- 10 דקות אחרונות משכו אותי כשבאנו למשרד, הראיתי להם מצבות, נתתי מחיר, רצו לראות את העובי, רצו לראות את הכל, אחרי זה כשהגענו למשרד, הם היו שניים, אחת תמיד דיברה איתי ואחר כך נכנס הבחור הזה והתחילו למשוך אותי במילים.
ש: כשהשיחה גלשה לרכילות וציינת שלא נעים לך, מדוע לא עצרת את השיחה, למה לא אמרת להם חברים עצרו לא רוצה לדבר לשון הרע.
ת: לא רציתי לדבר, הם משכו אותי אני לא דיברתי, לא אמרתי לא היא ולא אח שלה, אני דיברתי על העסק של עובד, הם משכו אותי". ( הדגשה אינה במקור).
בסיכומיה, שבה וטענה כי הדברים הושגו בעורמה ומניפולציה, על סמך התחזות ללקוחות פוטנציאליים, חדירה לפרטיות הנתבעת ומשיכתה בלשון על מנת שזו תביע דעתה על התובעת בהיותה עסק מתחרה. הנתבעת חזרה וטענה כי החוקרים התעקשו לסחוט מפיה של הנתבעת אמירות כאלה ואחרות אודות התובעת ואחיה המנהלים עסק מתחרה .

32. בטרם אבחן את האמור בתמליל והאם אכן יש בסיס לטענת הנתבעת, אדון בטענה המקד מית שהעלתה הנתבעת בדבר קבילות התמליל. טענה הנתבעת , כי החוקרים הפרו את חוק הגנת הפרטיות במעשיהם ובהתאם לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול לשמש כראיה.

ס' 2 לחוק הגנת הפרטיות , תשמ"א -1981 קובע כך :

"פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(2) האזנה האסורה על פי חוק;
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". הדגשה אינה במקור ב.ל) .

ס' 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כך :
"חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה".

33. בבג"ץ 6650/04 פלונית נ' ביה"ד הרבני האזורי בנתניה (ניתן ביום 14/05/06), הגדיר כב' השופט ברק את גדריו של שיקול הדעת השיפוטי במסגרת כלל הפסילה, תוך הדגשת שלושת הערכים העיקריים שהוראת הפסילה נועדה להגשים: " הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בגדריו של סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות צריכה להגשים את התכלית המונחת ביסודו. תכלית זו הינה הגשמתם של הערכים והעקרונות שהוראת הפסילה נועדה להגשים. ערכים אלה הם בעיקרם שלושה: השמירה על הפרטיות; השמירה על זכויות האדם שפגיעה בפרטיות נועדה להגן עליהם, וקיומו של הליך הוגן, אשר במרכזו היכולת של בית המשפט לגלות את האמת ובכך לאפשר משפט צדק".

34. במקרה דנן, סבורני כי יש לדחות את טענת הנתבעת ויש לקבוע כי התמליל קביל כראיה וזאת חרף העובדה שהושג תוך פגיעה בפרטיות, בניגוד לס' 2 לחוק הגנת הפרטיות . ס' 32 לחוק הגנת הפרטיות נותן לבית המשפט שיקול דעת במסגרת כלל הפסילה, להתיר את הראיה -על מנת לאפשר לבית המשפט להגיע לגילוי האמת ולפעול קיומו של הליך הוגן. בענייננו, התמליל מ סייע לבית המשפט במתן מענה לשאלה האם הדברים הנטענים כלשון הרע נאמרו על ידי הנתבעת מרצונה או שמא הדברים נאמרו באמצעות דיבובה/ הדחתה ובכך גם מתקיים העיקרון של שמירה על זכות האדם שפגיעה בפרטיות נועדה להגן עליו כפי שפורט לעיל, על כן אני קובעת כי יש לקבל את התמליל כראיה.
35. מעיון בתמליל שהוגש בפניי, עולה כי הדברים הוצאו מהנתבעת באמצעות שאלות מנחות שנשאלו על ידי החוקרים אשר "משכו את הנתבעת בלשונה" כפי שיפורט להלן.

מן התמליל
ראה עמוד 13 שורות 22-28 :
"עדנה : אני אסביר לך מי אנחנו .
חוקרת : אה.
עדנה: זה חמי ז"ל , הוא נפטר לפני שש שנים. עכשיו בעלי היה איתו ביחד כל הזמן 35 שנה.
חוקרת : אוקי ?
עדנה: אני עם בעלי 25 שנה.
חוקרת : וואו.
עדנה: אחרי שהוא...
חוקרת : כן ?
עדנה: ואנשים דתיים.
חוקרת : לא, גם אנחנו שומרים והכול.
עדנה: שומרים וקדושה.
חוקרת: כן
עדנה: אנחנו עושים את המצבות, מבינה ?
חוקרת : כן.
עדנה : כל הזמן.
חוקרת : והם שמה ?
עדנה : הם הא, לא רוצה ללכלך אבל ,
חוקרת " לא . אבל ,
עדנה: הם לא שומרים שבת .
חוקרת : אה.
עדנה : יש להם אה , מועדון לילה בת"א .
חוקרת : באמת ?
עדנה : שישי שבת הם,
חוקרת : אוללה.
עדנה :האבא נפטר ושני הילדים האלה,
חוקרת " כן ?
עדנה : הם רק התחילו ,
חוקרת : עושים מועדון ?
עדנה : ומועדוני לילה.
חוקרת : כן אז זה לא יפה , לא יפה ". ( הדגשות אינן במקור).

ובעמוד 15 משורה 2-15 ואילך :
"חוקרת : ואיך העבודה שלהם ?
עדנה : פחות .
חוקרת : כן ?
עדנה : הם לא יוצקים בפנים ולא זה , הם על הפנים.
חוקרת : כן ?
עדנה : לא רוצה יותר לדבר .
חוקרת: לא , תגידי למה ?
עדנה : אסור לדבר . לא אני אומרת לך .
חוקרת : זה בסדר, למה ?
חוקר : תשכנעי אותה , תשכנעי אותה שהם יותר טובם ואני ....
חוקרת :את אומרת שזה מתפרק .
עדנה :הרבה שנים....
חוקרת : כן זה חשוב.
עדנה " לא, הרבה שנים שאנחנו במקצוע .
עדנה : זה מתפרק ואחר כך תתחילי לרדוף אחריה " ( הדגשות אינן במקור )

ובעמוד 18 שורות 17-18 :
"חוקר :מי זה, איך קוראים להם ?
חוקרת : איך קוראים להם ? אה ,עובד , עובד .
עדנה : עובד ". ( הדגשות אינן במקור).

36. מעדות התובעת עולה כי החוקרים הונחו לבדוק את השמועות הנטענות, כך העידה בעמוד 7 שורות 7-12 :
"ש: כשפנית לאותם חוקרים פרטיים מה הסברת להם.
ת: מה שהסברתי בבית המשפט שאני מנסה להתפרנס בכבוד ולנהל עסק, שמגיעים אלי המון שמועות, לקוחות פוטנציאלים שמבטלים עבודות ואומרים לי את הדברים האלה, אנשים שעוד לפני התביעה שאלתי וכאלה אם הם היו מסכימים להוות עד ולהגיד את הדברים האלה, ראיתי לנכון שאין הענות, לקחתי חוקר פרטי, לא היה לו קשה לעשות את זה, בשנייה וחצי הוא עשה את זה.
ש: את ענית מקודם שסיפרת לחוקרים את מה שסיפרת, זאת אומרת שסיפרת את כל הרקע, החשדות שהיו לך, כל השמועות שהגיעו לאוזנייך, כל השמועות סיפרת לחוקרים הפרטיים.
ת: כמובן.
ש: מה ביקשת מאותם חוקרים לבצע.
ת: ללכת להיות לקוחות פוטנציאלים אצל הנתבעת.
ש: להתחזות.
ת: תקרא לזה להתחזות. גם הלקוחות שלי שאתה קורא להם מתחזים, בפניהם הם היו לקוחות פוטנציאלים כמו כל לקוח שמגיע ומזמין מצבה.
ש: ידעת שאותם חוקרים פרטיים הולכים להתחזות ללקוחות פוטנציאלים ולהיפגש עם עדנה הנתבעת.
ת: מן הסתם".

37. הפסיקה התוותה את הדרך שבה יש לבחון את משמעות הפרסום כך:
"הדעה המקובלת היא כי על מנת לקבוע משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל יש לתת הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע" (ראה: ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל פד"י לא(2) 281, 300).

38. כאמור, התובעת טענה ללשון הרע של הנתבעת, הן בשל דבריה שהתובעת מחללת שבת ומפעילה מועדון לילה בתל אביב, והן בשל דבריה בנוגע לעבודה לקויה של התובעת.

39. לעניין דברי הנתבעת שהתובעת לא שומרת שבת, אפנה לחקירה הנגדית של התובעת, כמפורט להלן:

ש: האם העובדה שבעלי העסק שומרי שבת או לא שומרי שבת, בעינייך חשובה באוכלוסיית טבריה.
ת: בעיניי היא לא חשובה, בעיני אנשים היא כנראה חשובה, כל אדם שיעשה בחיים הפרטיים שלו מה שהוא רוצה.
ש: יש לי שאלה בנוגע אלייך, את אומרת שאת ואחיך לא קשורים האחד בעסקיו של משנהו, את לא קשורה לעסקים של אחיך בתל אביב, לבריו 66 שעל פי המידע שמתפרסם באינטרנט המסעדה פועלת בשבת ושאחיך לא קשור לעסק של המצבות. אני אראה לך ולבית המשפט שאת לא דוברת אמת, נכנסתי לאתר האינטרנט ואני מקריא מה אתם כתבתם על עצמכם, מפעל שיש עובד נוסד בשנת 1979 על ידי שלום עובד ז"ל, כיום נמצא המפעל בבעלות הדור השני לבית משפחת עובד ומנוהל על ידי ילדיו נועם ופנינה עובד", תאשרי לי שזה התוכן שכתוב באתר.
ת: זה התוכן שכתוב באתר.
ש: התוכן שקרי.
ת: התוכן שכתוב באתר נכון, כך זה רשום באתר, אח שלי לא מנהל איתי את העסק הזה. אח שלי לא מורשה חתימה, לא סוגר עסקאות, הוא לא נמצא בכלל, יש לו עסקים בתל אביב.
ש: למה שמו מופיע באתר כמי שהוא בעלים ומנהל יחד עם פנינה. למה מצוין שהוא מנהל יחד איתך את העסק.
ת: למעשה אני בחרתי לעשות זאת מהסיבה הפשוטה שהרבה פעמים אנשים פונים אלי ושואלים מה ילדה כמוני מבינה בזה, היה חשוב לי להראות שהוא גם היה יכול להיות קצת חלק מזה והוא למעשה לא נמצא שם, אני הכל, הוא מגיע פעם בשבוע שבועיים לעזור קצת עם העובדים, לא מקבל משכורת, העסק לא פשוט, זה עסק של בנים, היה חשוב לי כי אנשים באו והסתכלו עלי, תוסיפי לזה דברים יפים שמדברים עלי, בחורה צעירה קטנה, היה חשוב לי להראות שיש עוד מישהו, שיש פנים של גבר איכשהו.
ש: האם את שומרת שבת.
ת: לא.
ש: האם אחיך שומר שבת.
ת: לא שומר שבת, העסק שלי שומר שבת.
ש: העובדה הזאת שאתם לא שומרים שבת, אתם לא מסתירים מהציבור.
ת: נכון.

התובעת מודה בחקירתה הנגדית שהיא ואחיה, הבעלים הרשומים של העסק, אינם שומרים שבת, ולאחיה עסקים בעיר תל אביב, משכך, אין מקום לקבוע כי הנתבעת הוציאה את דיבתה של התובעת, בדבריה על חילול שבת.

40. לעניין דברי הנתבעת על עבודה לקויה של התובעת, ספק בעיני אם מדובר על לשון הרע. ביקורת הנתבעת על איכות עבודה, "הם לא יוצקים" "העבודה מתפרקת" במקום שקיימת תחרות עסקית, תחרות שטענה לה התובעת, אין בדברים אלו כדי להוציא את דיבתה של התובעת. בעניין זה אפנה לדברים שנכתבו בע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' אלי עזור (פורסם ביום 22/7/15):
"טעם הדבר הוא כי בדומה לנבחרי ציבור, גם אנשי עסקים שמספקים מוצר או שירות בשוק תחרותי "מוותרים" על מידה מסוימת של הגנה על זכותם לשם הטוב, נוכח ציפייה סבירה שהתנהלותם תהיה נתונה לביקורת." וגם:
"פרסום פוגעני כלפי איש עסקים עלול אפוא להסב לו נזק ניכר. אך מה הדין כאשר פרסום זה מגיע מהכיוון של יריבו של איש העסקים? במצב דברים זה, כאשר ברור מתוכן הפרסום כי מקורו בדברי הצד השני, דומה שיש יסוד להנחה כי הקורא הסביר מתייחס בחשדנות-מה לטענות שנשמעו, וזאת בהינתן מיהות הדובר ועמדתו במסגרת הסכסוך. מכאן נובע כי בפרסום בנסיבות אלו – כאשר הדברים מובאים כלשונם מפי יריבו למחלוקת עסקית – החשש לפגיעה בשמו הטוב של אדם נחלש"

41. אם כן, לאחר בחינת הקשר הדברים ומקריאת התמלול עולה כי השיחות בין הצדדים מגמתיות, מטרת החוקרים לא הייתה רק להקליט באופן תמים את הנאמר בספונטניות אלא נראה כי היה מאמץ למשוך את הנתבעת בלשונה ולהוציא ממנה דברים, כפי שהונחו על ידי התובעת בטרם החקירה . כך גם עולה מדברי התובעת בעצ מה שהעידה כי משכו אותה בלשונה. כמו כן מקריאת התמלול עולה כי הנתבעת חוזרת על אמרות כגון : אנ י לא רוצה לדבר, אני לא רוצה ללכלך. חרף זאת ממשיכים החוקרים ושואלים שאלות על התובעת תוך השוואות בין הצדדים ותוך שהם מעודדים את הנתבעת לומר את הדברים. הספקות שהעלתה הנתבעת לגבי מקצועיות וטיב העבודה של התובעת, איני סבורה כי יש לראות את הדברים כהוצאת דיבה או פגיעה בתובעת, בהתאם לחוק .

42. ראה והשווה את הדברים שנאמרו בתא"מ 23882-08-09 יקותיאל נגד כוכבי ( 13.11.13):
" ...אין ספק שבמהלך השיחה נאמרו ע"י הנתבעת דברים אשר בנסיבות מסוימות יכולים להיחשב כלשון הרע. אלא שבמקרה הנדון, אם קוראים בעיון את כל מהלך השיחה, הרי שעולה שאותו חוקר דובב את הנתבעת עד שהצליח להוציא ממנה את אותן מילים כמו "גנבים" וכד'. טוב הייתה עושה הנתבעת אם לא הייתה משתמשת בביטוי זה, אך בהקשר בו השתמשה בו ולאור שיחת הדיבוב, הרי שאין לראות בזה הוצאת דיבה"

כן ראה האמור בסע"ש (ת"א) 12511-04-14 שי בלייברג נ' יעקב קירמאיר (8.6.17 ) שם קבע בית הדין האזורי לעבודה , שלו סמכות ייחודית לדון בתובענות הנוגעות ליחסי עבודה בעילה אזרחית לפי חוק לשון הרע כך :
"שיחות החוקר עם הנתבעים
ראשית נציין כי לטעמנו ספק רב אם האמירות המיוחסות לנתבעים במסגרת שיחות אלה נכנסות תחת ההגדרה של "פרסום" על פי החוק, משום שהשיחות המוקלטות עם החוקר הן שיחות מגמתיות ביותר, נעשו ביוזמת התובע וכל מטרתן היא להוביל את הנתבעים לומר את הדברים שהתובע מצפה לשמוע ובדיעבד מסתבר שגם כדי להניע הליך משפטי כנגדם.
אנו סבורים כי שיחות שכאלה בהן התובע או מי מטעמו מובילן כך שיהפוך ל"קורבן", רחוקות מהמשמעות של פרסום "רגיל" בו אדם מרצונו וביוזמתו אומר או כותב את הדברים".

כן ראה והשווה גם דבריו של בית המשפט השלום ב ת.א (ת"א) 21336/01 תמיר מנוביץ נ' פייזר פרמצבטיקה ואח' ( 10.12.03):
"מצאתי אפוא כי במקרה הנוכחי לא היה פרסום, נוכח מסירת הדברים למתחזה למעביד לעתיד, שהיה למעשה חוקר פרטי/ בן משפחה מטעם התובע, ואם היה פרסום חרף מסקנתי זו, הרי הדברים שנאמרו בחלקם אינם לשון הרע, ובחלקם האחר מוגנים לפי סעיף 14 ל חוק איסור לשון הרע".

43. בענייננו, הגעתי למסקנה שאין לראות בדברים שנאמרו על ידי הנתבעת משום הוצאת לשון הרע ויש לדחות את התביעה.

44. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 4,000 ש"ח.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.