הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 56228-02-14

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובע

אריה הופמייסטר ת"ז XXXXXX927
באמצעות ב"כ עו"ד טל פינק שליש

נגד

נתבעים/תובעים שכנגד

נתבעים שכנגד
1.אברהם להבי ז"ל ת"ז XXXXXX325
3.תנה להבי ת"ז XXXXXX367
באמצעות ב"כ עו"ד ליאור אוחנה ממשרד בלטר, גוט, אלוני ושות'

נגד

  1. אריה הופמייסטר ת"ז XXXXXX927
  2. אברהם הופמייסטר ת"ז XXXXXX745

באמצעות ב"כ עו"ד טל פינק שליש

פסק דין

מבוא:

1. עסקינן בחלקה 241 בגוש 15308 במושבה כנרת, בשטח של 1,969 מ"ר, ייעודה למגורים, בתחום מועצה אזורית עמק הירדן (להלן: "החלקה"). הטופוגרפיה של החלקה תלולה מאוד, ובה הפרשי גובה משמעותיים, במדרון ממזרח למערב.

2. אין חולק, שהתובע רכש 1260 מ"ר מזכויות הבעלות בחלקה, מהבעלים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין, והנתבעים מחזיקים ב- 709 מ"ר מזכויות הבעלות בחלקה. בתחילה , החזיקו הנתבעים במלוא זכויות הבעלות בחלקה, עליה היה בית המגורים של הנתבעים , במשך 37 שנים (להלן: "הבית הקיים" או "בית התובע"). הבעלים הקודמים רכשו מהנתבעים 1260 מ"ר, הכוללים בתוכם את הבית הקיים. והנתבעים בנו בית מגורים נוסף בצד המערבי של החלקה (להלן: "בית הנתבעים").

3. בין הבעלים בחלקה נחתם הסכם שיתוף ביום 24/5/2010, הסכם שיתוף שאין חולק שמחייב את הצדדים להליך. על פי הסכם השיתוף, חולקה החלקה לשלושה חלקים שקיבלו את הסימונים הבאים: שטח שסומן 241/1 בשטח של 702 מ"ר (כך נרשם בהסכם) יהיה בידי הנתבעים (להלן: "מגרש הנתבעים"). שטחים שסומנו 241/2, 241/3, בשטח של 1260 מ"ר יהיו בידי התובע (להלן: "מגרשי התובע"). הצדדים רשאים לנהוג במגרשים אשר בידיהם, מנהג בעלים.

4. עוד נקבע בהסכם השיתוף, "להבי נותנים הסכמתם מראש לחלוקת חלקו של שמש (הבעלים הקודמים בחלקה – ב.ל) לשני מגרשים ולבניית בית נוסף על חלקו של שמש ולא תהא להם כל טענה בגין הפרעה כתוצאה משיפוץ הבית הקיים או מבניית בית נוסף. כמו כן, ככל שתידרש תוספת של שטח על מנת לאפשר את פיצול חלקו של שמש לשתי יחידות נפרדות יקצו להבי לשמש שטח נוסף מהשטח של יחידה מס' 241/1 ובתנאי ששטח זה לא יעלה על 70 מ"ר. (להלן: "ניוד זכויות בעלות").

5. ועוד נקבע בהסכם השיתוף, "להבי מתחייבים לנייד לשמש זכויות בנייה עודפות ככל שיוותרו ביחידה מס' 241/1 לאחר השלמת בניית בית המגורים של להבי עליו" (להלן: "ניוד זכויות בנייה").

6. באשר לדרך מעבר למגרשי התובע נקבע כך בהסכם השיתוף: "להבי מתחייבים לאפשר לשמש לעבור דרך חלקה 241/1 בדרך הגישה המסומנת בתשריט ואו לחילופין לאפשר דרך גישה חלופית ככל שתידרש ע"י הרשויות ו/או תנאי השטח. וזאת עד לפתיחת דרך חלופית מצד דרום וככל שתפתח" (להלן: "דרך המעבר").

7. ביום 15/11/2010 אישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק הירדן תשריט חלוקה של החלקה, המחלק את החלקה לשלושה מגרשים, וכולל בתוכו, זכות מעבר למגרשי התובע ממגרש הנתבעים. הוגש וסומן נ/1. (להלן: "תשריט החלוקה").

ההליכים עד עתה :

8. בין הצדדים התנהל הליך קודם ב- ת.א. 43764-06-12 בבית משפט השלום בנצרת. התביעה הוגשה לצו עשה ועוד, ובמקביל הוגשה בקשה לצו עשה זמני . בדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת עירית הוד, הגיעו הצדדים להסכמה הבאה, שקיבלה תוקף של החלטה:
"מוסכם בין הצדדים, כי יינתן צו עשה זמני עד להכרעה בתובענה העיקרית ולפיו יאפשרו המשיבים למבקש מעבר בדרך הקיימת היום לצורך גישה למגרשו של המבקש בין רגלית ובין באמצעות כל כלי רכב לרבות כלי עבודה. המבקש מתחייב להימנע ככל הניתן מגרימת נזק לדרך בכל זמן השימוש ולעשות ככל שביכולות על מנת לצמצם את משך השימוש.
כמו-כן, מתחייב המבקש לתקן כל מפגע שיווצר בדרך בסוף יום העבודה בו הוא נוצר וכן לבצע תיקון כללי של הדרך עם סיום העבודות.
המבקש מתחייב לפנות כל פסולת ו/או ציוד הנמצאים בשטחם של המשיבים מיד עם חידוש עבודות הבניה. כל צד שומר על טענותיו."

בהמשך, ניתן פסק דין בהעדר הגנה, על יסוד כתב התביעה, אשר בוטל ביום 13/6/13, לאחר דיון במעמד הצדדים. הצדדים הגיעו להסכמה לביטול פסק הדין וכן להסכמה הבאה, שקיבלה תוקף של החלטה:
"מוסכם כי המבקש לא רשאי בכל דרך שהיא, לערום אדמת מילוי/פסולת בנין, בצורה מכוונת במגרשם של המשיבים, וזאת מבלי לגרוע בטענות כל אחד מהצדדים.
ההחלטה שנתנה ביום 12.7.12 תעמוד על כנה. מוסכם על הצדדים כי תינתן אפשרות למבקש להעביר כלים כבדים דרך אותה דרך מעבר במידת הצורך, עד יום 3.9.13, במידה ותיעצר העבודה, בשל צו הפסקת עבודה, תקופת הזמן שבה תיעצר העבודה, תתווסף לאחר יום 3.9.13. כמו כן, נאסרת חניה של מי מטעם המבקש במגרשם של המשיבים.
מבקשים לתת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים."

ובהמשך, דיון בין בעלי הדין בבקשה לצו מניעה זמני מצד הנתבעים, שהדיון בעניינו התקיים ביום 4/8/13, לאחר דיון, נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסכמות הצדדים בנוגע לצו המניעה הזמני, ואלו הן:
ב"כ הצדדים: לאחר שקיימנו שיחה לא פורמאלית בחוץ, הגענו להסכמה לפיה נעבור למסלול של הידברות וננסה למצות ניסיון זה תוך שכל צד שומר על טענותיו. לגבי בקשה מס' 16, מוסכם כי כרגע יינתן צו מניעה זמני כפי שביקשו המבקשים האוסר על המשיב לבצע עבודות בניה בשטחם של המבקשים וזאת ללא צו להוצאות. לגבי נושא הביוב, אנו נבוא בדברים.
ב"כ המשיב: ישבנו עם מהנדס המועצה אשר הציעה שתי אפשרויות להעברת קו הביוב. אחת על בסיס התוואי הקיים והשניה על בסיס דרך המעבר המאושרת. מרשי יגיש תוכנית הנדסית להעברת התשתיות תחת דרך המעבר. התוכנית תובא לבדיקתם ואישורם של המבקשים. מבקשים מבית המשפט לתחום את לוח הזמנים. התוכנית תוגש באמצעותנו תוך 3 ימים לצד השני.
ב"כ הצדדים: מקובל כי הפגישה תתואם תוך 10 ימים מהיום.
ב"כ המשיב: אבקש שהמהנדס יתן התייחסות קצרה.
מר מועלם: עפ"י המפה, דרך המעבר היא ל-3 מטרים. גם לדרך הקיימת יש 3 מטרים וזה לפי המפות. לא מעניין אותי מה קיים בשטח. משפטית זו הדרך."

בסופו של יום, נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש.

9. במסגרת ההליך כאן, בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה למתן צו עשה זמני, בקשה שהדיון בה התנהל בבית משפט השלום בעפולה, שם נפתחה התביעה, בטרם הועברה לבית משפט השלום בטבריה, בפני כבוד השופטת תמר נסים שי.

10. במסגרת הדיון הראשון שהתקיים ביום 7/4/14, הסכימו הצדדים, לאחר חקירת התובע, לפנות לגישור בפני המגשר יעקב אשכול. והבקשה נקבעה להמשך דיון ליום 19/5/14. ביום 19/5/14, נמשכה חקירת התובע ונחקר נתבע 1, אברהם להבי ז"ל. בתום הדיון, הושגו בין בעלי הדין ההסכמות הבאות, לסילוק כל טענות הצדדים:
"1. תוסדר דרך גישה ברכב למגרש המבקש על ידי המבקש באמצעות קבלן במימונו של המבקש ושיבחר על ידי המבקש ובאישור המשיבים. מוסכם כי אם הצעתו של הקבלן מר מורד תהא סבירה והתוכנית תהיה מקובלת, מר מורד ישמש כקבלן לצורך בניית הכביש.
2. המבקש יממן ויבצע בריכת ניקוז לאורך הקיר המפריד בין החלקות בהתאם לשיפוע הקרקע.
3. המשיבים יאפשרו למבקש להציב צינור ביוב עילי בצמידות לגבול הדרומי של מגרשם בתוואי שיסוכם עימם על פי תוואי השטח ובמימון מלא של המבקש, לאחר קבלת הסכמת המועצה.
ככל שהמועצה תסרב לקיומו של חיבור חדש לביוב הציבורי, תתאפשר למבקש השמשת הקו ששימש את הבית בעבר (להבדיל מהקו שהקימו המשיבים עם משפ' גולדשטיין).
4. בשים לב לסעיף 6 להסכם השיתוף ב"כ הצדדים יבואו בדברים לעניין הגעה לנוסחה מוסכמת. מוסכם כי העדר הסכמה ביחס לסעיף זה, תביא לביטול ההסכמות כולן.
5. ככל שתאושרנה הסכמות בהסכם של הצדדים, מוסכם כי בזאת מסולקות מלוא הטענות ההדדיות של הצדדים זה כנגד זה.
6. הצדדים יגיעו להסכמות בתוך 15 יום שאם לא כן תיכנס לתוקפה ההחלטה בדבר הגשת הסיכומים."

בית המשפט אישר את הסכמות הצדדים והורה על הגשת הסכם פשרה עד ליום 5/6/14, שאם לא כן יוגשו סיכומים בכתב.

11. ביום 14/7/14 הודיע התובע כי ניסיון הפשרה לא צלח. מנגד הודיעו הנתבעים כי הם התירו לתובע להעביר קו ביוב תחתון במגרש הנתבעים בתוואי שהוסכם עליו, משכך, הוסדרה המחלוקת בעניין זה, ולעניין דרך הגישה, בית התובע הפך למתחם צימרים, אליו מגיעים מתארחים שונים על בסיס יומי, והם מבקשים לחקור פעם נוספת את התובע.

12. ביום 23/9/14, התקיים דיון נוסף בבקשה, במסגרתו הושגה בין הצדדים ההסכמה הבאה, שקיבלה תוקף של החלטה:
"שמענו את הצעת ביהמ"ש, לפיה, כהשלמה למתווה העקרוני עליו דובר בישיבה הקודמת ועל מנת לסיים את כל המחלוקות בין הצדדים, ביהמ"ש ימנה שמאי מטעמו להעריך את שווי הקרקע בהתחשב בכל נסיבותיה בעלות של מוכר מרצון לקונה מרצון של עד 70 מ"ר מחלקת הנתבעים בגבול שבין מגרש התובע למגרש הנתבעים וזכויות אלה ימכרו בהתאם לערכם כפי שיקבע אותם השמאי על ידי הנתבעים לתובע.
מובהר, כי התובע מתחייב ככל שתבוצע עיסקה כאמור שלא לעשות שימוש כלשהו בקרקע שירכוש וזאת למעט מעבר באמצעות כלי רכב.
ככל שתינתן הסכמה ובטרם ימונה השמאי יגיש התובע חוו"ד שתיערך על ידי מודד מוסמך, או גורם מקצועי אחר שיעריך את היקף השטח הטעון רכישה לצורך מקסום זכויות הבנייה כפי שהן היום במגרש התובע ואישור כי היקף השטח יספיק כדי ניצול מלוא זכויות הבניה, יינתן מראש על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
מוסכם כי, ככל שתינתן הסכמה והיקף השטח יוערך באופן שיפחת מ-70 מ"ר, השמאי יאמוד אותו בהתאם להיקף הנמוך כפי שיקבע אותו הגורם מקצועי לצורכי המכירה.
נודיע עמדתנו עד ליום 5.10.14.
ככל שלא נגיע להסכמה, יכריע ביהמ"ש בצו הזמני וסיכומים יוגשו עד למועדים כדלקמן:
התובע מבקש עד ליום 15.10.14. הנתבעים עד ליום 30.10.14. כתב הגנה יוגש עד ליום 30.10.14. זכות תשובה קצרה עד ליום 7.11.14. היקף הסיכומים לא יעלה על 6 עמודים."

13. הצדדים לא הגיעו להסכמה והגישו סיכומים בכתב בבקשה לסעד הזמני.

14. ביום 16/2/15 ניתנה החלטת כבוד השופטת תמר נסים שי בבקשה , לפיה, הבקשה לצו עשה זמני, אשר יורה לנתבעים להשיב את דרך הגישה לקדמותה ולאפשר לתובע מעבר ברגל וברכב דרך מגרש הנתבעים למגרשי התובעים – התקבלה. בית המשפט הורה לנתבעים לאפשר לתובע להשיב את המצב לקדמותו כך שניתן יהיה להגיע ברכב למגרשי התובע. (להלן: "ההחלטה")

15. גם בכך לא הסתיימה הסאגה לעניין דרך הגישה וביצועה, ובית המשפט נדרש לדיון נוסף בעניין ביום 10/6/15, אשר בסופו קבע כלהלן:

"לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובהמשך להחלטתי מיום 16.2.15, לקבל את הבקשה לצו מניעה, ולאפשר לתובע לפעול להכשרת הדרך בהתאם לתוכניות ולהיתרים שבידיו, ולאחר ששמעתי את התובע היום, כי בדעתו אך ורק להוציא לפועל את אותה החלטה, וזאת מבלי שיהא בכך כדי לחסום את אותו שביל הנמצא בכניסה האחורית לבית הנתבעים, באופן שייסלל חלק המאפשר את הגישה באופן מעשי לחלקת התובע, אני מתירה לתובע לעשות כן. מובהר כי מדובר בסלילה, חלק באורך של כ – 3-4 מטרים, מעל השביל המוביל לבית הנתבעים, ועד לחיבור שבין שתי החלקות כולל.
מובהר כי ככל שהדבר טעון היתר חוקי, אין בהחלטה זו כדי לייתר את הצורך בנתינתו.
החלטה זו ניתנת אך ורק בגדרי ההחלטה שנתנה ביום 16.2.15, היינו, הסלילה תבוצע בתוואי הדרך שהיתה קיימת ולצורך השבת המצב לקדמותו ועל מנת להוציא לפועל את ההחלטה אשר התירה זה מכבר להשיב את המצב לקדמותו.
עוד מובהר כי ככל שהדבר טעון הסדרת קיר תומך, על התובע לבצעו. ומכל מקום, כפי שנכתב בהחלטה מיום 16.2.15, מלוא האחריות לשלומם וביטחונם של הנתבעים ובטחון רכושם, כתוצאה מאותה בניה, הינה על התובע.
נאסר על הנתבעים להפריע לעבודת הסלילה." (ההדגשה אינה במקור).

16. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעים במסגרתו עתר לסעד כספי בסך של 1,000,000 ₪, בטענה שהנתבעים הפרו את הסכם השיתוף וחסמו את גישתו לקו הביוב , ובשל כך נגרמו לו נזקים, כמפורט בכתב התביעה, בסכום התביעה.

17. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד, בסכום כספי של 268,000 ₪, בעילות הנזיקין ועשיית עושר שלא במשפט, בכך שהתובע הפר את שלוות חייהם, הרס את רכושם, עשה שימוש שלא כדין בזכויות הנתבעים, ביצע עבודות הריסה ובניה בתוך ובגבול מגרש הנתבעים, הכול כמפורט בכתב התביעה שכנגד.

18. בעלי הדין הגישו תצהירי עדות ראשית, העדים נחקרו על עדותם הראשית והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, מכאן ההכרעה.

דיון והכרעה:

19. להלן אדון בטענות התובע, כפי שהן עולות מכתב התביעה; ואפתח בטענה הראשונה, שהנתבעים חסמו את דרך הגישה של התובע למגרש בבעלותו, באמצעות בולדרים, חפירות בקצה דרך הגישה, יצירת שיפוע למניעת גישה ברגל וברכב, מנעו מכלי עבודה וספקים להגיע למגרש התובע לביצוע עבודות, והפרו את הסכם השיתוף וגרמו לנזקים כספיים. התובע עתר להורות לנתבעים לסלול את דרך הגישה בהתאם לתכנית המאושרת על ידי רשויות התכנון.

20. הנתבעים מודים בכתב ההגנה, שהם התחייבו לאפשר לתובע, שבא בנעלי מי שרכש את זכויות הבעלות של הנתבעים בשטח של 1,260 מ"ר, מעבר דרך מגרש הנתבעים, בדרך המסומנת בתשריט ו/או בדרך חליפית, וזאת עד לפתיחת דרך חלופית מצד דרום וככל שתפתח. (סעיף 19 לכתב ההגנה). עוד טענו בכתב ההגנה, כי דרך הגישה אינה מיועדת למעבר כלי רכב. (סעיף 46.2 לכתב ההגנה). הנתבעים הודו שהניחו בולדרים על דרך הגישה בחודש פברואר 2013, אשר הוזזו, לאור ההסכמה שהתקבלה בת.א. 43764-06-12, בחודש יוני 2013. (סעיף 47 לכתב ההגנה). למען לא ייצא הנייר חסר, בפי הנתבעים טענות לגבי התנהלות התובעים, התנהלות באשר לאופן ביצוע עבודות השיפוץ שביצע התובע, שפיכת פסולת בניין וביתית במגרש הנתבעים, זליגת מים מבריכת התובע למגרשם, בניית קיר תמך בין המגרשים ויצירת רמפה לצורך מעבר ללא היתר כדין. טענות שאין להידרש להם בדיון לעניין דרך הגישה.

20. כאמור, לגבי החלקה, אושר תשריט חלוקה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק הירדן (להלן: "הוועדה") (נ/1). תשריט החלוקה הוגש לוועדה על ידי אברהם להבי ז"ל. במטרת הדיון שהתקיים בעניין תשריט החלוקה, נאמר שמטרת הדיון, הקלה בשטח של 10% בשטח מגרש מינימלי מ- 700 מ"ר ל- 629 מ"ר – 631 מ"ר, ומתן זכות מעבר דרך מגרש צמוד לכביש בשל טופוגרפיה קשה. מהנדס הוועדה ציין בדיון "כי אינו רואה בעיה ליצירת המגרשים בגודל המוצע שכן, הצעת החלוקה כוללת בתוכה זכות מעבר שהינה זכות המעוגנת בחוק ע"מ להבטיח את זכות המעבר למגרש הפנימי". הוועדה אישרה את התשריט כמו שהוגש על ידי הנתבע בכפוף לפרסום סעיף 149 לחוק התכנון והבנייה.

21. מכאן, זכות המעבר, דרך מגרש הנתבעים, אושרה בתשריט החלוקה שהוכן והוגש לוועדה על ידי הנתבע. דרך המעבר שנקבעה בהסכם השיתוף עוגנה בתשריט חלוקה מאושר כדין על ידי הוועדה.

22. יושם הלב, עיקר ההליכים הקודמים, שפורטו לעיל, התמקדו בדרך המעבר. בעניין זה אין לי אלא להפנות לקביעות של בית המשפט בהחלטה מיום 16/2/15, קביעות שאני מאמצת בפסק הדין. "אין מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומה של זכות מעבר למבקש בדרך, מכוח הסכם השיתוף ותשריט החלוקה. המחלוקת בניהם נוגעת לטיב, היקף ותוואי הזכות...ברור ומוסכם כי במצב העניינים הנוכחי, בשל האופי הטופוגרפי של חלקות הצדדים וכפועל יוצא מכך הדרך, הרי שלא ניתן לעשות בה שימוש באמצעות כלי רכב... מלשון ההסכם לא ניתן לקבוע בבירור מהו היקף השימוש שהוסכם, אולם תוואי המעבר בתשריט סוכם ואף קיים תשריט חלוקה מאושר מיום 15/11/10. שני אלה מלמדים כי קיימת גישה בדרך המעבר אל תוך חלקת המבקש ולא רק עד אליה". בהמשך נקבע בהחלטה, שפרשנות ההסכם אינה תומכת במסקנה כי דרך המעבר יועדה להולכי רגל ועד לגבול החלקה בלבד, גם בשל כך, שהנתבעים ידעו מראש על הכוונה להקים לפחות שני בתים במגרשי התובע. עוד נקבע בהחלטה "כעולה מנתוני השטח, אין משמעות לזכות המעבר ולא ניתן לקיימה – אלא באמצעות הגבהת הדרך וסלילתה. ללא פעולות אלה מתרוקנת הזכות מתוכן. יתרה מזו, ספק אם הדרך במצבה הנוכחי ניתנת לשימוש אף ברגל".
ובהמשך ההחלטה, "בחפירת הדרך והצבת סלעים עשו המשיבים דין לעצמם. המשיבים נמנעו מלפנות לבית המשפט חרף קיומו של הליך תלוי ועומד. יודגש, משניתנה הסכמת המשיבים לשימוש המבקש בדרך המעבר, אין הם יכולים כעת, בכוח הזרוע ובמחטף, למנוע ממנו זאת." ולסיום ההחלטה נקבע, כי על הנתבעים לאפשר לתובע להשיב את המצב לקדמותו כך שניתן יהיה להגיע ברכב לתוך מגרשי התובע.

23. בדיון נוסף שהתקיים ביום 10/6/15, אסר בית המשפט באופן מפורש על הנתבעים, להפריע לעבודות סלילת דרך המעבר.

24. המסקנה העולה מתשתית הראיות, שהנתבעים הפרו את הסכם השיתוף. על אף קיומ ם של הסכם שיתוף ותשריט חלוקה מאושר כדין, שבאו לתת מענה לזכות מעבר, זכות הנדרשת מאופן חלוקת המגרשים בחלקה, בהסכמה מלאה של הנתבעים, לא פעלו הנתבעים בהתאם להסכם השיתוף ותשריט החלוקה, ואף ניסו לפגוע בזכות המעבר של התובע בדרכים שונות, בולדרים, חפירות, עד שנזקק התובע להליך משפטי, למימוש זכות המעבר.

25. התובע עתר להורות לנתבעים לסלול את דרך המעבר בהתאם לתשריט החלוקה. כל מה שיש בפני בית המשפט, זה תשריט החלוקה המאושר כדין. אין ספק שדרך המעבר בפועל צריכה להיות זהה לדרך המעבר בתשריט החלוקה. התובע לא הגיש תכנית מדידה ממנה ניתן ללמוד היכן הדרך בפועל ביחס לדרך בתשריט החלוקה משכך, אין בפני ראיות נדרשות לקבוע כי הדרך בפועל אינה הדרך בתשריט החלוקה, ועל כן אני סבורה שיש לדחות את הסעד לצו עשה.

26. התובע טען להפרה נוספת של הסכם השיתוף בנוגע לניוד זכויות בעלות, ניוד של שטח של 70 מ"ר למגרש התובע. בכתב התביעה נטען כי התובע אינו יכול לממש את זכותו לשני מגרשים. אני סבורה שהתובע נתפס לטעות בעניין זה, וערבב את שאלת זכויות הבנייה עם זכויות הבעלות. על פי הסכם השיתוף "ככל שתידרש תוספת של שטח על מנת לאפשר את פיצול חלקו של שמש לשתי יחידות נפרדות יקצו להבי לשמש שטח נוסף מהשטח של יחידה מס' 241/1 ובתנאי ששטח זה לא יעלה על 70 מ"ר". נמצא, על פי תשריט החלוקה המאושר, נוצרו על גבי החלקה 3 מגרשים. מכאן, שאין ספק שבידי התובע שתי יחידות נפרדות. הוועדה גם אמרה את דבריה, ואישרה מתן הקלה להקטנת גודל מגרש מינימלי מ- 700 ל- 629 ו-631, הכול כמפורט ומאושר בתשריט החלוקה. בנסיבות אלו, שלא הוכח בפני שנדרש שטח על מנת לאפשר פיצול חלקו של התובע לשני מגרשים, שני מגרשים שקיימים בתשריט החלוקה המאושר על ידי הוועדה, הנתבעים אינם מחויבים להקצות לתובע שטח נוסף, והם לא הפרו את הסכם שהיתוף בעניין זה.

27. עוד נטען בכתב התביעה להפרת הסכם השיתוף בעניין ניוד זכויות הבנייה. נטען בכתב התביעה כי הנתבעים מתחייבים להעביר לתובע זכויות בניה עודפות ככל שיוותרו במגרש הנתבעים, לאחר השלמת בניית בית הנתבעים. התובע טען בכתב התביעה שנאלץ לאחד את שני מגרשיו תוך שימוש בזכויות הבנייה שאמורות לשמש את המגרש הנוסף. התובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין זה ולא הביא תשתית ראייתית מתאימה להוכיח כי במגרש הנתבעים נותרו זכויות בנייה כלשהן שניתנות להעברה למגרשי התובע. הטענה נטענה בעלמא ללא ביסוס ראייתי, לא של הוועדה ולא של איש מקצוע אחר. בהעדר נתונים לקבוע האם נותרו זכויות בנייה, אין לי אלא לדחות את הטענה בדבר הפרת הסכם השיתוף לעניין ניוד זכויות בניה.

28. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים חסמו את דרך הגישה של התובע לשוקת הביוב הקיימת בדרך המעבר. מנגד, טענו הנתבעים כי קו הביוב נהרס בשל מפולת סלעים שהתרחשה ממגרש התובע. אין בפני בית המשפט תשתית ראייתית, ברמה הנדרשת, כדי לקבוע מה היה הגורם להריסת קו הביוב. מפנה לבדיקת המפקח תשתיות מים וביוב של מועצה אזורית עמק הירדן מיום 21/5/2014, שבדק את השפכים ממגרש התובע, ולאחר בדיקה רשם "ניתן להבין כי הקו קרס או בוצע בו חבלה". בעניין זה הושגו הסכמות בין הצדדים בדיון שהתקיים ביום 19/5/2014, לפיהן, הנתבעים יאפשרו ל תובע להציב צינור ביוב עילי בצמידות לגבול הדרומי של מגרשם בתוואי שיסוכם עימם על פי תוואי השטח ובמימון מלא של המבקש, לאחר קבלת הסכמת המועצה. ככל שהמועצה תסרב לקיומו של חיבור חדש לביוב הציבורי, תתאפשר לתובע השמשת הקו ששימש את הבית בעבר (להבדיל מהקו שהקימו המשיבים עם משפ' גולדשטיין). (ההדגשה אינה במקור). בסופו של יום, הקים התובע קו ביוב חדש.

29. אדון בטענה לנזקים שנגרמו לתובע, כמפורט בכתב התביעה.

30. טענה לנזקים בשל עיכוב שנגרם לתובע מבניה רציפה וסדירה, חסימת דרך המעבר, ומניעת חיבור לרשת הביוב. התובע העריך את העיכוב בבניה ואכלוס הבית ב- 12 חודשים. 12 חודשים של אובדן שכר דירה, בסך של 15,000 ₪ לחודש.

31. על פי הראיות שלפני, אני סבורה שהערכת התובע לעיכוב בבניה, מופרזת ואינ ה נתמ כת בראיות. לעניין מניעת חיבור לרשת הביוב, העיד התובע את הדברים הבאים:

ש. בסעיף 67 אתה אומר שהביוב נשפך מהבית שלך בצורה חופשיה וקיבלת מכתב התראה ממנהלת הכנרת, זה כאילו גרת בבית כשלא היה ביוב?
ת. אני חיברתי את הביוב רק הנתבע סתם אותו
ש. אתה אומר שהבית לא היה מחובר?
ת. תלוי באיזה שלב. לאחר שחיברתי את הביוב אחרי שעשיתי קו חדש וחיברתי את הביוב, יום אחד גיליתי שהנתבע זרק פנימה אבנים וסתם את קו הביוב. יש ראיות לכך.
ש. מפנה אותך לסעיף 67, גרת בבית, הנושא של הביוב לא עיכב אותך?
ת. הגעתי מפעם לפעם לבית.
ש. ושהית בו?
ת. כן.
ש. זה לא מנע ממך לשהות בו?
ת. לא.
ש. מפנה אותך לסעיף 54 "חסימת הביוב גרמה לעיכוב של שנים בשימוש שלנו בבית?
ת. נכון, הוא לא נתן לי לעשות קו ביוב חדש.
ש. אבל אמרת שזה לא מנע ממך שימוש בבית?
ת. כי עשיתי קו ביוב חדש.
ש. סעיף 67 אתה מדבר על זה כי הקו החדש זה אחרי החסימה המדוברת, אתה השתמשת בבית?
ת. מה פתאום. כשהקו הביוב היה חסום לא השתמשתי בבית.
ש. זאת אומרת שאם העדת ככה בבית משפט בעפולה ואמרת שלא מעניין אותך לאן השפכים של הבית הולכים, שיקרת?
ת. כל עוד הקו ביוב היה שמיש השתמשתי בו, קיבלתי התראה. הגיע פקח מהעיריה שהתקשר אלי, בדרך כלל כל ההתראות נעשות לא בנייר אלא מתקשר פקח בשם יוסי ואומר "יש הודעה, יש לך שם קו ביוב זולג ואם לא תסדר תקבל תביעה משפטית". רק דרך הטלפון הוא מתקשר להודיע לי שיש איזה בעיה. מפנה לנספח י'
ש. קראתי את הנספח הזה והוא מסביר העברת קו ביוב חדש זה ששילמת עליו 27,000 ₪ ואין בו התראה?
ת. לפני כן היתה בו התראה.
ש. יש או אין?
ת. לפי מה שאני זוכר היה מכתב ואנחנו נצרף אותה.

32. מעדות התובע מתברר, כי לא היה עיכוב של ממש בבניה ובשימוש בבית, מאחר והתובע הקים קו ביוב חדש, מכאן, שהמחלוקות בנוגע לקו הביוב, לא היה בהם כדי לעכב את הבניה ואת השימוש בבית.

33. לעניין דרך הגישה, הראיות מלמדות שהתובע עשה שימוש בדרך אחרת, והמחלוקות בין בעלי הדין בנוגע לדרך המעבר ב התאם לתשריט החלוקה, לא היה בהן כדי לפגוע בבניה הרציפה. במה הדברים אמורים? לצד המגרש של התובע, קיימת חלקה פרטית, "חלקת קורן", בה דרך סלולה עד למגרשו של התובע (ראו עדות התובע בעמוד 51 שורה 17). חלקה שהתובע עשה בה שימוש לצורכי נ גישות למגרש. ראו עדות השמאי מטעם התובע:

ש. אמרת שאיזה רכב פרק דלתות, אני רואה רנו קנגו ובתמונה 18 בעמוד הבא רואים רכב עומד בעצם ומגיע ממש עד לבית של התובע בלי בכלל שהוא עבר דרך המגרש של הנתבע?
ת. כן, אבל זה מגרש של מישהו אחר שתבע אחר כך דמי שימוש למיטב זכרוני שגם הגיש תביעה בגלל הנגישות לחלקה מדרך המלך ואז הוא עשה שימוש בחלקה אחרת וגם שם קיבל תביעה אם אני זוכר נכוןן.
ש. החלקה השניה באותו גובה, אם ננטרל מדרך המלך את הדרך החוקית, חלקה 175 הרבה יותר קל להגיע לבית של התובע?
ת. אני לא יכול לעבור מהסלון שלי לגינה, זה המקרה פה, חלקה 175 שייכת לפלוני, התובע עשה בה שימוש ואם אני זוכר נכון נתבע גם על זה. הכל בגלל בעית הנגישות להמשיך לבנות את הבית הזה.
ש. מציג תמונה שצילמתי ביום שישי האחרון, עמדתי בעצם מדרום לחלקה 175, צילמתי את חלקה 175 עם היבת, יש רכב שחונה, אין שם בית, אני מניח שהרכב שייך לשוכר והנגישות לבית של התובע אם נשים את החוקיות היא יותר נוחה מחלקה 175, מצויה באותו גובה ויש כביש שמגיע עד לבית, אתה מאשר?
ת. כן.
ש. מפנה אותך לתמונה 27, אתה בעצם מראה לנו פריקת דלתות, מגיע רכב דרך חלקה 175 עד לבית, פרק את הדלתות.?
ת. כן. אז הוא חטף תביעה על דמי שימוש.

34. יצוין, ככל שהתנהלו הליכים משפטיים או אחרים בין בעל החלקה הסמוכה "חלקת קורן" לבין התובע, אלו לא הובאו על ידי התובע כראיה בפני, אלא ברמיזה בלבד, מפנה לנספ ח יט ' לתצהיר התובע, אי הבאת מסמכי ההליך במלואם, אף לא את פסק הדין שניתן במסגרת ההליך, מקימה את החזקה, שהמסמכים היו פועלים לחובתו . מאידך, פסק הדין הובא כראיה מטעם הנתבעים, ממנו עולה כי התובע עשה שימוש בחלקת קורן כדרך גישה. מעדות השמאי נמצא , כי התובע עש ה שימוש בחלקה האחרת לצורך נגישות, חלקה שהנגישות ממנה למגרש התובע נוחה וטובה יותר, בהיותה במפלס זהה למפלס מגרש התובע. עדותו של השמאי משתלבת עם הגיונם של דברים והתשתית הראייתית בתיק.

35. המסקנה המתקבלת, שחרף מחלוקות בין בעלי הדין, בקשר לקו הביוב ודרך הגישה, לא היה במחלוקות אלו, כדי לעכב עיכוב של ממש את רצף הבנייה, ואין בפני ראיה תומכת לעיכוב של ממש, קל וחומר, אין ראיה לביסוס טענה של עיכוב למשך 12 חודשים. על כן, אני מוצאת לנכון לדחות את הטענה לעיכוב בבניה.

36. פגיעה בשווי הנכס לאור הגדלת שיפוע הגישה לחלקה. שמאי התובע העריך את הפגיעה בסכום כספי של 250,000 ₪. כאמור, אין חולק כי מדובר בחלקה בעלת טופוגרפיה תלולה מאוד, ראו חוות דעת השמאי מטעם התובע "התוואי הטופוגראפי של החלקה קשה". עוד אציין, תוואי דרך הגישה, לטעמי, אינו במחלוקת, והוא כפי שאושר בתשריט החלוקה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה.

37. כך נכתב בחוות דעת שמאי התובע, בנוגע להגברת השיפוע לחלקה, חוות דעת שנכתבה ביום20/2/14: "מדיווח התובע עלה כי בעלי מגרש 241/1 "גילח" עפר רב מחלקתו, עבודות אשר הגבירו והגדילו משמעותית את שיפוע הגישה לחלקת התובע כך שדרך הגישה והעלייה הנה בעלת שיפוע חד וקשה לגישה רגלית ורכובה. עניין זה בא לידי ביטוי במפת מדידה – מפה מצבית המעידה על השיפוע שהיה בעת הרכישה, לעומת השיפוע לאחר עבודות הגברת השיפוע שבוצעו על ידי הנתבע שהגבירו את השיפוע בקטע הגישה לבית – שביל גישה רכובה בכדי 45 ס"מ".

38. המכשול שעומד בפני טענת התובע והשמאי מטעמו, הוא, ההחלטה, החלטת בית המשפט מיום 16/2/15, החלטה המורה על השבת המצב לקדמותו, ולסלול את דרך הגישה, כך שניתן יהיה להגיע למגרש התובע ברגל וברכב. ההחלטה, שניתנה שנה לאחר עריכת חוות דעת השמאי מטעם התובע, הופכת על פיה את עובדות השומה, מאחר וככל ש"גולח" עפר רב מחלקת הנתבעים, אזי, על פי ההחלטה, הוחזר המצב לקדמותו, והדרך נסללה על פי התכניות וההיתרים שבידי התובע, כך על פי ההחלטה. תחת נסיבות אלו, ברור ונהיר, שאין ממש בחוות דעת השמאי מטעם התובע, שערך את שומתו שנה לפני שנסללה הדרך על פי ההחלטה, החלטה שהחזירה את המצב לקדמותו. מ יותר לציין, שחוות דעת עדכנית, לאחר סלילת כביש הגישה לא הוגשה לתיק בית המשפט. בנוסף, אני סבורה, שהטענה לעניין השיפוע, אינה במומחיות שמאי, אלא במומחיות מודד, וחוות דעת מודד לא הוגשה לתיק. משכך, והשיפוע בדרך המעבר, הוא השיפוע שנוצר בשל הטופוגרפיה הקשה של החלקה, וכפי שאושר בתשריט החלוקה, אין מקום לפיצוי כספי בשל השיפוע בדרך המעבר.

39. התובע עתר לפיצוי כספי בשל עלויות בניה מוגברות נוספות בשל העדר נגישות, לרבות הצורך בשימוש בעבודת מנוף מיוחדות ועבודות סבלות ידנית, בסכום כולל של 215,000 ₪. ראשית, הטענה בנוגע להעדר נגישות נדחתה לעיל. שנית, לא הוגשה כל ראיה או מסמך, בכתב או בעל פה, לשימוש בעבודות מנוף מיוחדות, מה שמחזק את המסקנה, שהתובע עשה שימוש בחלקת קורן, הצמודה למגרשו, ולא לעבודות סבלות ידנית. יצוין, אי לכך, נדחית הטענה, בשל העדר ראיה.

40. עלויות פיתוח ותשתית קיר תומך בשל היעדר נגישות – לטענת התובע, נגרמו לו הוצאות כספיות בסך של 100,000 ₪. על פי חוות דעת השמאי מטעם התובע, הסכום התקבל בחישוב ביצוע עבודות פינוי ובינוי הקיר התומך עליון מערבי, במגבלות הנגישות. כאמור לעיל, הואיל והטענה בדבר העדר נגישות נדחתה. אני קובעת כי אין ממש בטענה זו ודינה להידחות.

41. הקמת קו ומערכת ביוב חדשה לאור חסימת הגישה לשוקת הקיימת – אין חולק שבתחילה, הן בית הנתבעים והן בית התובע היו מחוברים בקו ביוב לשוחת ביוב אחת. כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע, על בסיס תשתית הראייתית שהוצגה לבית המשפט, ובהסתמך על דוח הבדיקה של המפקח תשתית מים וביוב, שנכח במקום בזמן אמת, ולא היה בידו לקבוע האם קו הביוב קרס, בשל מפולת סלעים או סיבה אחרת, או בשל חבלה, אני קובעת שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, שקו הביוב קרס בשל חבלה ולא בשל מפולת סלעים ועבודות שביצע התובע במגרשו. משכך, אין מקום להטיל על הנתבעים לשלם פיצוי כספי בשל הקמת קו ביוב חדש.

42. הוצאות משפטיות, כולל חוות דעת מומחים ויועצים – בחוות דעת השמאי מטעם התובע, נקבע כי נגרמו לתובע הוצאות משפטיות הנובעות מהעיכוב חסימת הגישה והסדרת הגישה לחלקה בסכום של 50,000 ₪. אין כל פירוט מהן אותן הוצאות משפטיות ועל מה הסתמך השמאי בעת שקבע את סכום ההוצאות, כי אם גם, על פי הדין, בתום דיון בכל הליך יקבע ויחליט בית משפט בנושא ההוצאות, נושא המסור לשיקול דעתו של בית משפט שדן בהליך, וניתן לערער על פסיקת הוצאות, הגם, שבית משפט לערעור לא ייטה להתערב, מכאן, שלא ניתן לעתור לפסיקת הוצאות של הליכים אחרים, כסעד בתביעה אחרת.

43. סלילת דרך לחלקה לאור שיבושה והריסתה על ידי הנתבעים – דרך המעבר הייתה המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין ונושא למספר רב של הליכים משפטיים ודיונים. אין חולק, לתובע זכות בדרך המעבר ממגרש הנתבעים למגרשו, כפי שנקבע מפורשות בהסכם השיתוף ובתשריט החלוקה שאושר כדין על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה. לעניין זה, אפנה לאמור בסעיף 24 לעיל, שם נפסק כי הנתבעים הפרו את הסכם השיתוף, ניסו לפגוע בזכות המעבר של התובע בדרכים שונות, עד שנזקק התובע להליך משפטי, למימוש הזכות. בסיכומים, נזנחה הטענה בכתב התביעה לפיצוי כספי בסך של 102,660 ₪ לסלילת דרך לחלקה , ולא בכדי, שהרי מי שנשא בסופו של יום בעלות סלילת הדרך, הם הנתבעים, מפנה לסעיף 74 לתצהיר הנתבעים, אשר הציגו כראיה את התשלום שביצעו לקבלן בתמורה לסלילת הדרך, נספח י"ג לתצהיר הנתבעים. בהינתן האמור, נדחית הטענה.

44. עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה, הוצאות נסיעה ועלויות מחייה גבוהות במרכז לעומת הצפון – הטענה נזנחה בסיכומי התובע .

45. לאור האמור לעיל, ונוכח דחיית הטענות בדבר נזקים כספיים לתובע, דין התביעה להידחות.

התביעה שכנגד

46. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד, נגד התובע ואביו, בעילה נזיקית ובעילת עשיית עושר ולא במשפט, במסגרתו עתרו לסעדים כספיים וצו עשה. אפתח ואומר, שאין כתב התביעה שכנגד מראה עילה תביעה כנגד אביו של התובע, מר אברהם הופמייסטר, הואיל והוא אינו בעל זכויות במקרקעין נשוא ההליך, והיותו "שותף" פעיל לאירועים נשוא כתב התביעה שכנגד, או כמי שהציג עצמו "בעל בית", כנטען בכתב התביעה שכנגד, אין בכך כדי ללמד על עילת תביעה, בעת שהתביעה כולה מתייחסת לזכויות בעלות ושימוש במקרקעין, זכויות שאין חולק שאביו של התובע אינו מחזיק. על כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד נתבע 2.

47. אדון בסעדים המבוקשים, כמפורט בכתב התביעה שכנגד. הראשון, שיפוץ וסלילת דרך המעבר, בסך של 50,000 ₪. נוכח המסקנה שהתקבלה לעיל, ראה סעיפים 24 ו- 43 לעיל, אני סבורה שאין כל בסיס עובדתי או משפטי לסעד המבוקש, ודינו דחייה.

48. שיקום רחבת הכניסה וצמחייה בסך של 3,000 ₪ - בהעדר הוכחה של ממש לסעד זה, דינה דחייה.

49. פיצוי בגין עוגמת נפש, טרחה מיותרת ושיפוי בגין הוצאות בסכום כספי בסך 150,000 ₪ - טוב היה אם לא הייתה נטענת הטענה. בהסתמך על ההליכים הקודמים, התנהלות הנתבעים, הרי נמצא כי הנתבעים, הם אלו שהפרו את הסכם השיתוף, בכל הנוגע לדרך המעבר, דרך שהייתה סלע המחלוקת העיקרי בין בעלי הדין, מחלוקת שבגינה החלו ההליכים המשפטיים, משכך, אין כל ממש בדרישתם לסעד זה. לעניין שיפוי בגין הוצאות, מפנה לאמור בסעיף 42 לעיל.

50. הנתבעים עתרו לדמי שימוש ראויים בסך של 15,000 ₪ בשל שימוש ללא רשות במגרשם על ידי הנתבעים שכנגד. לא מצאתי תשתית ראייתית של ממש לביסוס טענה זו, ודינה להידחות.

51. הנתבעים עתרו לסעד הצהרתי, לפיו, דרך המעבר היא לשימוש הולכי רגל בלבד. לחילופין, שדרך המעבר תוגבל לשימוש של בני משפחת התובע בלבד הגרים בדרך קבע במגרשי התובע, לחילופי חילופין, זכות המעבר לכלי רכב תינתן כנגד תשלום דמי שימוש ראויים. סעד זה הוא מבחינת "הנייר סובל הכול". סעד זה עומד בניגוד מוחלט להסכם השיתוף ותשריט החלוקה, תשריט שהוגש ביוזמת הנתבעים לוועדה המקומית לתכנון ובניה. אין לי אלא להפנות שוב להחלטה מיום 16/2/15, החלטה שאומצה לתוך פסק הדין. התוצאה, דחיית הסעד המבוקש על כל חלקיו.

52. סעד לצו עשה, הריסת קיר התמך שנבנה על ידי התובע, קיר שנצבע בצבע לבן בוהק מסנוור, ולהורות על בנייתו מחדש ולצבוע אותו בצבע בעל גוון כהה. הואיל ולא הוצגה כל ראיה שהקיר לא נבנה בהיתר, הפוך הוא, על פי התשתית הראייתית שהוגשה לתיק בית המשפט, נמצא, כי כל פעולות התכנון והבניה נעשו כדין ועל פי היתרים כחוק, משכך, אין כל בסיס ראייתי לדרישה להריסת הקיר. באשר לצבע הקיר, הטענה בדבר סנוור נטענה בסתמיות ללא כל ראיות לביסוסה. על כן, נדחה הסעד לצו עשה.

53. הסדרת ניקוז ממגרש התובע למגרש הנתבעים – לטענת הנתבעים, לכל אורך הגבול בין המגרשים זורמים מים, אם בשל תקלה בבריכת השחייה של התובע ואם בשל מי גשמים. גם טענה זו לא הוכחה כלל עובדתית, לא הוצגו ראיות של ממש לזרימות מים לאורך הגבול בין המגרשים, לפיכך, נדחה הסעד המבוקש.

54. על כל אלה, נדחית התביעה שכנגד.

לסיום

55. התביעה והתביעה שכנגד – נדחות.

56. נוכח התוצאה שהתקבלה, כל צד יישא בהוצאותיו.

57. פסק הדין יומצא לב"כ הצדדים.

58. לטיפול המזכירות - התביעה והתביעה שכנגד נוהלו בשני תיקים שונים שמספרם בכותרת, תחת ניהולם בתיק אחד. בנסיבות אלו, אני מורה למזכירות לסגור את ת.א. 13961-03-14 וקובעת שמעתה ואילך, התביעות תנוהלנה תחת ת.א. 56228-02-14.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.