הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 53358-12-17

בפני
כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובעת
פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד שושנה אטד ואח'

נ ג ד

נתבעים

  1. אילן לנקרי
  2. 21CENTURY - שפר את אלי לוי בע"מ
  3. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גסאן אגברייה ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שהוגשה בעקבות מותו בתאונת דרכים של המנוח עמיחי יאיר ז"ל (להלן: "המנוח").

העובדות הצריכות לעניין

המנוח, יליד 23.11.1948, נפגע ביום 31.01.17 בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים, אשר גרמה למותו בהיותו בן 68 שנים (להלן: "התאונה").

המנוח הותיר אחריו אלמנה-התובעת, שהינה בבחינת תלויה במנוח והיא גם היורשת היחידה על פי צו ירושה מיום 04.04.17.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה היה המנוח באתר החרמון מכוח עבדותו כפקח טיולים של משרד החינוך מטעמה של חברת "פמי פרמיום".

בזמן שעמד המנוח על מדרכה בחניית האתר ביחד עם חברו לעבודה, לפתע פגע אוטובוס מסוג סקניה מ.ר 2162470 נהוג על ידי הנתבע 1, במנוח ובחברו והפילם על הכביש. המנוח נותר שוכב על הכביש בעוד חברו הצליח לקום והחל לצעוק אל עבר הנתבע 1 שיעצור את האוטובוס, אולם הנתבע 1 החל בנסיעה לאחור תוך שהוא דורס את המנוח אשר נפצע באורח אנוש וצוותי ההצלה שהגיעו למקום קבעו את מותו.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1, נהג האוטובוס שפגע במנוח, כנגד הנתבעת 2 מעסיקתו של הנתבע 1 וכנגד הנתבעת 3, חברת הביטוח שהייתה המבטחת של השימוש באוטובוס בפוליסת ביטוח בת תוקף, שהוצאה לפי דרישותיה של פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 ועליה לפצות את התובעת בגין נזקיה, ככל שהם נובעים מתאונת הדרכים.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת הנזק בלבד.

במוקד המחלוקת קביעת בסיס השכר של המנוח ערב התאונה, אותו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב אובדן ההכנסה וגיל הפרישה של המנוח מהעבודה.

חישוב בסיס ההכנסה של המנוח

התובעת טוענת כי עובר לתאונה המנוח עבד כעצמאי הן בחברת "פמי פרמיום", הן בסיוע בעסק שנקרא "הבקתה" והן באחזקת המשק החקלאי ועסק התיירות שלו ושל התובעת, והכנסותיו מהעבודות הנ"ל עמדו על הסך של 44,545 ₪ לחודש.

לטענת התובעת, רווחיו של המנוח מההכנסה הנ"ל עמדו על סך 31,527 ₪ בממוצע נטו לחודש, מתוכם סך של 11,300 ₪ מעבודה כפקח ב "פמי פרמיום" וכן סך של כ – 2,000 ₪ בממוצע בעבודה בעסק "הבקתה", כאשר היתרה הייתה ההכנסה מהעסק המשותף של התובעת והמנוח בתיירות ובחקלאות.

בנוסף, התובעת טוענת כי המנוח הוכר כנכה צה"ל וקיבל ממשרד הביטחון קצבה חודשית בסך 1,500 ₪ אותה תמשיך התובעת לקבל למשך 36 חודשים ממועד הפטירה , בנוסף המנוח היה זכאי לקצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור 2,600 ₪, כאשר כיום מקבלת התובעת קצבת שאירים בשיעור 1,148 ₪ בלבד לאחר דחיית תביעתה לקצבת תלויים.

התובעת מבקשת להעמיד את בסיס שכרו של המנוח לצורך חישוב אובדן הכנסה על סך של 16,252 ₪, סכום המורכב מהכנסתו בעבודתה ב "פמי פרמיום, מעסק "הבקתה" ומהקצבאות הנ"ל.

מנגד, הנתבעים טוענים כי, התובעת כשלה מלהוכיח שהמנוח השתכר מעבודה שכר כלשהו ומבקשים להעמיד את בסיס השכר על הקצבאות אותם קיבל המנוח ממשרד הביטחון ומהמוסד לביטוח לאומי בלבד.

הכנסת המנוח מעבודה

מדו"ח רציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי אשר צורף לתחשיב הנתבעים שהוגש לתיק, עולה כי החל מחודש ינואר 2014 ועד למועד התאונה בחודש ינואר 2017, עבד המנוח כעצמאי אך לא צויין בדו"ח הנ"ל הכנסתו בשלוש השנים הנ"ל.

יחד עם זאת, התובעת צירפה לתצהירה מסמך "דין וחשבון על ההכנסות בארץ ובחו"ל בשנת המס 2016", אותו הגישה בתאריך 11.09.17 לרשויות המס ועליו מבקשת להסתמך בקביעת גובה הכנסתו של המנוח, עובר לתאונה.

עיון במסמך הנ"ל מלמד שהכנסות/רווחים של המנוח לשנת 2016 עמדו על סך של 76,566 ₪ היינו סך של 6,380 ₪ לחודש בעוד הקצבאות השנתיות עמדו על סך 64,466 ₪, היינו סך של 5,372 ₪ לחודש.

עסקינן בדוח מבוקר שהוגש לרשויות המס והתובעת סמכה את ידה על כך.

טענת התובעת לפיה יש לחשב את הכנסתו החודשית של המנוח בהתבסס על שיעור הרווח הגולמי השנתי המצוין בדו"ח הנ"ל, הינה בניגוד למה שדווח על ידי התובעת עצמה באשר לשיעור ההכנסות/רווחים באותו הדו"ח.

עיון במסמך "דו"ח רווח והפסד" לשנת המס 2015 (נ/6) מלמד כי רווח גולמי אינו רווח נקי משום שלצורך קבלת רווח נקי יש לנכות הוצאות אחרות, כגון הוצאות הנהלה והוצאות כלליות אחרות.

היה על התובעת להגיש ראיות בעניין זה או להפנות לראיות אחרות ביחס להכנסות/רווחי המנוח לאותה השנה, לרבות על ידי הגשת תצהיר של רואה חשבון מטעמה או דו"ח רווח והפסד לאותה שנה וזאת לא עשתה.

ממסמך נ/6 הנ"ל עולה כי הרווח הנקי השנתי של עסקי המנוח בשנת 2015 עמד על 42,612 ₪ ולחודש סך של 3,551 ₪, אולם אין להתעלם מהעובדה כי בשנת 2016 הכנסת המנוח בהתאם לדיווחו למס הכנסה עמדה על סך של 6,380 ₪ לחודש.

בנוסף, התובעת צירפה חשבוניות מס אותם הנפיק המנוח הן לחברת "פמי פרמיום" לתקופה מיום 30.01.16 ועד 31.01.17 מהם עולה שממוצע ההכנסה החודשית מחברה זו עמד על סך של 7,782 ₪ והן לעסק "הבקתה" לתקופה מיום 07.08.16 עד 31.01.17 מהם עולה שממוצע ההכנסה החודשית מעסק זה עמדה על סך של 1,907 ₪.

מכאן, הרי סך הכנסותיו משני מקומות העבודה הנ"ל עמדה על הסך של 9,689 ₪ לחודש. אלא מאי, אין מדובר ברווח נקי אלא בהכנסה בשנת 2016 טרם ניכוי הוצאותיו של המנוח באותה שנה, אשר התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את שיעורן.

על כן, נוכח העובדה שמחד ההכנסה החודשית מהעבודה של המנוח שדווחה בשנת 2016 עמדה על סך 6,380 ₪, דיווח שהתבסס בין היתר על החשבוניות הנ"ל אותם הנפיק המנוח ל "פמ"י פרמיום" ולעסק "הבקתה" ובהעדר נתונים מאידך מה הייתה ההכנסה מעבודה בעסק החקלאי ובעסק התיירות, כאשר התובעת לא הצליחה להצביע בעדותה על הכנסה זו, הרי שלטעמי ההכנסה שדווחה בדו"ח דין וחשבון לשנת המס 2016, הינה המדד לקביעת שכרו של המנוח מעבודה.

כמו כן, בהתחשב בעובדה כי הכנסתו של המנוח הייתה הכנסה פטורה ממס, כעולה מאישור מס הכנסה מתאריך 28.10.2009 אותו צירפה התובעת לתיק, הנני מעמידה את הכנסתו של המנוח מעבודה על סך 6,380 ₪ נטו.

ההכנסה מגמלאות

בנוסף, על פי דו"ח דין וחשבון הנ"ל בשנת 2016 קצבאות התובעת והמנוח עמדו ע"ס 64,466 ₪ כאשר מתוכם קיבל המנוח קצבת נכות ממשרד הביטחון בסך 1,500 ₪ לחודש, 18,000 ₪ לשנה, סכום אותו יש לקזז מסך הקצבאות הנ"ל.

מכאן יוצא אפוא שסך קצבאות התובעת והמנוח השנתיות עמדו על סך 46,466 ₪, ולחודש סך 3,872 ₪.

על כן, לצורך חישוב אובדן הכנסה, בסיס הכנסתו של המנוח עובר לתאונה מעבודה ומגמלאות עומד על הסך של 8,316 ₪ (6,380 ₪ + 1,936 ₪).

גיל הפרישה של המנוח

ביום התאונה, בטרם פטירתו ובהיותו בן 68 עבד המנוח כעצמאי במתן שירותים לשני מקומות עבודה, נוסף לעבודתו במשק החקלאי ועסק התיירות. ניתן להניח כי היה ממשיך לעסוק לפחות בניהול המשק והעסק כעצמאי מעבר לגיל הפרישה הסטטוטורי, אך בהקשר זה עולה השאלה מהו גיל הפרישה של המנוח.
לצורך כך, אביא את דבריו של המלומד ריבלין בספרו, אשר עמד על החזקות שהתגבשו בפסיקה בעניין גיל הפרישה:

"חזקה היא, לגבי עובד שכיר ולגבי עובדת שכירה, כי גיל הפרישה מן העבודה הוא ביום הגיעם לגיל 67 הכול בהעדר ראיות אחרות לגיל הפרישה מעבודה של המשיב. זאת על פי הנחת הבסיס של בית המשפט. סתירתה של החזקה מסתברת יותר במקרים בהם מדובר בעובד עצמאי. בפסיקה התגבשה חזקה עובדתית לפיה גיל הפרישה של העובד העצמאי הוא – 70 שנה. מכל מקום, עשויה להתקיים נסיבות מיוחדות המלמדות על תקופת עבודה שונה. כדי שבית המשפט יסטה מהחזקה בדבר גיל הפרישה, יש להוכיח בראיות של ממש שכך מקובל באותו ענף מקצועי בו עבד הנפגע, או שקיימות ראיות מיוחדות במקרה הנדון המצביעות על כך." לעניין זה ראו גם ע"א 8488/08 עיזבון המנוחה רננה סושרד נ' מ"י – משטרת ישראל [פורסם בנבו] (05.06.12) בפסקאות 17-18).

בתצהירה טענה התובעת כי למנוח הייתה צפיות לעבודה של לפחות 22 שנה במשק החקלאי, היינו עד גיל 90 ו - 12 שנה בפיקוח ובעסק "הבקתה", היינו עד גיל 80.

מלבד טענותיה הכלליות הנ"ל, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שאלמלא התאונה, הגיל בו אמור היה המנוח לעבוד כעצמאי הן בפיקוח ובעסק הבקתה והן במשק החקלאי הוא מעבר לגיל 70 או עד לגילאים הנ"ל.

כמו כן, התובעת לא הצביעה על נסיבות מיוחדות של המנוח מהן ניתן ללמוד כי הוא היה מסוגל לעבוד עד הגילאים שציינה. עדותה של התובעת הייתה כללית ולא נתמכה בראיות כלשהן לתמיכה בטענתה זו.

לפיכך, אני מוצאת כי יש לחשב את הפסד השתכרות המנוח בשנים האבודות, עד לגיל 70 (לעניין זה ראו ע"א 7942/99 עזבון המנוח אבני ציון ז"ל נ' ביטוח ישיר א' די' אי' לבטוח בע"מ, פ"ד נה (2) 511, 514-515 (2001)).

הקופה המשותפת

התובעת העידה בפניי כי כיום הינה מקבלת קצבת זקנה בסך 2,200 ₪ בנוסף לקצבת שאירים בסך 1,165 ₪ והקצבה ממשרד הביטחון בסך 1,500 ₪ אותה תמשיך לקבל עד לחודש ינואר 2020 בלבד.

נוכח האמור לעיל, הקופה המשותפת של המנוח והתובעת מורכבת מהכנסת המנוח לפני התאונה על סך של 8,316 ₪ והכנסת האלמנה על סך 2,200 ₪ ומכאן יחדיו הסך של 10,516 ₪.

ומכאן לגובה הנזק :

הפסד תמיכה לעבר

מיום התאונה ועד היום

ביום התאונה היה המנוח בן 68 שנים וחודשיים. חישוב הפסד תמיכה לעבר יעשה למשך 32 חודשים, מיום התאונה 31.01.17 ועד היום, כדלקמן:

מס' ידות 3 (המנוח, משק בית, האלמנה/תובעת)
הקופה המשותפת: 10,516 ₪.
ערך ידת המנוח: 3,505 ₪ (10,516 ₪ מחולק ל 3 ידות)
סכום התמיכה החודשי: 4,811 ₪ (8,316 ₪ - 3,505 ₪ )

אי לכך ההפסד לעבר הינו הסך של 153,592 ₪ (4,811 ₪ * 32), בצירוף ריבית עבור מחצית התקופה, הסך של 155,754 ₪.

הפסד תמיכה לעתיד

הפסד תמיכה לעתיד ייערך ביחס להפסד ההכנסה מגמלאות בלבד, שכן קבעתי כי גיל הפרישה של המנוח הוא גיל 70 שנפל ביום 23.11.18.

בראש נזק זה תוחלת חייו של המנוח תיקבע על פי תוחלת החיים הממוצעת לגבר בישראל, העומדת לערך על גיל 80, וחישוב ההכנסה מגמלאות ייערך כדלקמן:

64,466 ₪ (ההכנסה השנתית מגמלאות למנוח ולתובעת) ולחודש סך 5,372 ₪ בהפחתת סך של 1,500 ₪ (קצבת משרד הביטחון) = 3,872 חלקי 2 = 1,936 ₪. לסכום זה יש להוסיף קצבת משרד הביטחון בסך של 1,500 ₪.

הפסד תמיכה גמלאות לעתיד (מהיום 31.07.19 ועד 23.11.2028, תום תוחלת החיים של המנוח בגיל 80) – 111 חודשים), כדלקמן:

מס' ידות 3 (המנוח, משק בית, האלמנה/תובעת)
הקופה המשותפת: 5,372 ₪.
ערך ידת המנוח: 1,790 ₪ (5,372 ₪ מחולק ל 3 ידות)
סכום התמיכה החודשי: 1,646 ₪ ( 3,436 ₪ - 1,790 ₪)

מכאן, הפסד התמיכה לעתיד הינו הסך של 159,373 ₪ (1,646 * 96.8248, מקדם היוון של 111 חודשים).

לסיכום, הפסד התמיכה של התובעת מיום התאונה ועד תום תוחלת חייו של המנוח, הינו הסך של 315,127 ₪ בהפחתת סך של 54,000 ₪ בגין קצבת משרד הביטחון אותה תקבל התובעת למשך 3 שנים, מיום התאונה ועד לחודש ינואר 2020.

מכאן, הרי אובדן התמיכה של התובעת הינו הסך של 261,127 ₪.

אובדן שירותי בעל

על פי ההלכה, פיצוי בגין ראש נזק זה נועד לכסות נזק ממוני של הוצאות עזרה במשק הבית אשר ניתן בעבר על ידי המנוח ושעתה על התלויה-התובעת לממנן. נפסק כי " אין מפצים במסגרת ראש הנזק הממוני של אבדן שירותים אלא משהוכח קיומו". ע"א 9788/07 עיזבון מרמש נ' שלזינגר ( פורסם בנבו).

התובעת טוענת שהמנוח דאג למלא את כל צרכיה החומריים, היא נתמכה על ידו והייתה תלויה בו בין במישרין על ידי קבלת כספים ובין בעקיפין על ידי שימוש בכספי משק הבית והכנסות המשק החקלאי ועסק התיירות. בנוסף, התובעת טוענת שהמנוח סייע לה בעבודות משק הבית.

מעבר לתמיכה האישית, התובעת טוענת שהמנוח טיפל במשק החקלאי ועבודות האחזקה נעשו על ידו והם לא נדרשו לשאת בעלות עבודות אחזקה לצימרים ולגנן. לטענתה, כיום היא נאלצת לשכור שירותיהם של אנשי אחזקה וגינון בעלות חודשית של כ - 2,300 ₪.

בנוסף, התובעת טוענת שלמנוח היה רכב מעבודתו כפקח בו עשה שימוש גם לצורכי עבודתו במשק החקלאי ועלות אחזקת הרכב חלה על מעסיקתו כאשר לצורך המשך הפעלת המשק החקלאי כיום, נדרשה התובעת לרכוש טנדר לנסיעה למטעים שעלות רכישתו עמדה על 166,600 ₪ וכן ועלות אחזקתו לחודש עומדת על סך 4,000 ₪ לחודש.

עוד טוענת התובעת כי בשל הצורך לחלוקת העבודה בין מספר עובדים במשק החקלאי, נוצר הצורך להשמיש טרקטור ישן בעלות של 9,170 ₪ ובנוסף, נאלצה להתקין מחשבי השקייה בעלות של 20,533 ₪ שכן עד לפטירתו המנוח היה זה ש פותח את המים במטעים, לפי צורך.

כן טוענת התובעת כי לאחר פטירת בעלה, בנה מסייע לה יום בשבוע באחזקת המשק והיא משלמת לו סך של 13,000 ₪ אחת לשנה.

התובעת מוסיפה כי לאחר פטירת המנוח היא משלמת שיעור ארנונה מלא בסך של 11,000 ₪ לשנה ואינה מקבלת את ההנחה אותה קיבל המנוח כנכה, בגינה שילמו התובעת והמנוח תשלום ארנונה מופחת.

עוד מציינת התובעת שבעקבות פטירת המנוח היא ויתרה על עסקה שנחתמה בחודש נובמבר 2016 להתקנת פאנלים סולרים על גג המשק שעתידה הייתה להכניס הכנסה נוספת בשיעור 2,000 ₪ לחודש, אך בהעדר מי שניהל את הפרויקט ויתרה התובעת על פרויקט זה.

על יסוד נתונים אלה טוענת התביעה כי יש לפצותה בסך של מעל לשני מיליון ₪ לעבר ולעתיד בגין שירותי המנוח והוצאות חד פעמיות לעבר ולעתיד.

עדות התובעת הייתה אמינה בעיניי, והתרשמתי שאכן המנוח היה אדם פעיל אשר תרם תרומה ממשית למשק הבית במובנו הרחב ולעיבוד ותחזוקת המשק החקלאי ועסק התיירות. כמו כן, התובעת תמכה טענותיה בדבר תשלום לבעלי מקצוע לטיפול במשק החקלאי ובעסק באסמכתאות.

בנוסף, בנה של התובעת העיד בפניי על העזרה אותה הוא נותן לאמו בניהול המשק החקלאי פעם בשבוע, עדות שהייתה אמינה בעיניי ונוגעת ללב , הגם שלא הוצגה אסמכתה לתשלום השנתי הנטען בסך של 13,000 ₪.

עם זאת, אין בהצגת האסמכתאות לתשלום לאנשי מקצוע לבדם כדי להוכיח את הטענה כי המנוח לא נדרש לשירותי אנשי מקצוע למיניהם לטיפול במשק, שיש לפצות בגינם.

התובעת לא הניחה בפניי ראיות לפני ואחרי התאונה, כגון דו"חות רווח והפסד, מהם ניתן ללמוד כי המנוח לא נדרש להוציא הוצאות כלשהן לאחזקת המשק בעבר , דבר אותו עושה היא לטענתה כיום.

בהקשר זה אציין שעיון בדו"ח רווח והפסד לשנת 2015 (נ/6) מלמד כי בעבר וטרם פטירת המנוח היו למשק הוצאות, לרבות בגין עבודות קבלניות, אחזקת צימרים, אחזקת כלים חקלאיים, שכר עבודה לצימרים ושכר עבודה לחקלאות, דבר המעיד שבניגוד לטענת התובעת, בטרם התאונה המנוח אכן עשה שימוש בשירותיהם של עובדים ואנשי מקצוע למיניהם הן במשק והן בעסק התיירות.

בנוסף, התובעת העידה בפניי שהינה ממשיכה להפעיל כיום את העסק והמשק החקלאי.

ההוצאות שמוציאה התובעת לצורך עבודות טיפול ואחזקת המשק וכן קניית רכב חדש או השמשת טרקטור, חיוניות לאחזקת המשק המניב לה הכנסה ומכאן לא ברורה דרישתה לפיצוי בגין הוצאות הדרושות למשק המניב הכנסות ורווחים.

יתרה מכך, לעניין רכישת הרכב החדש אציין שהמנוח היה בן 68 במועד התאונה וקרוב לסיום עבודתו אצל מעסיקו, דבר שהיה מחייב אותו ממילא להשיב את הרכב למעסי ק ולרכוש רכב חלופי, במידת הצורך ולפיכך לכל היותר יש לקחת בחשבון עלות השכרת רכב לשנתיים, עד הגיע המנוח לגיל 70, גיל הפרישה מהעבודה.

כמו כן, לא מצאתי לפצות את התובעת בגין ויתורה על עסקה להתקנת פאנלים סולאריים, שכן לא ברורה מה הייתה תרומתו של המנוח לטיפול בפאנלים אלו אילו היו מותקנים ובכלל טענותיה בעניין זה לא הוכחו.

מהאמור עולה שאמנם פטירת המנוח גרמה ותגרום בעתיד לתובעת אובדן שירותים. עם זאת, לאור האמור לעיל, אין אפשרות לקבוע, במדויק, את שיעור התמיכה ואורך תקופת התלות, על כן יש לפסוק פיצוי על דרך האומדן ( רע"א 975/16 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח (פורסם בנבו).

הפיצוי הינו בגין אבדן " שירותי בעל" בלבד ( בשונה מ"שירותי אב ובעל") ויש לכך השלכה על גובה הפיצוי. ראו ע"א 4574/11  עיזבון יורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו).

לפיכך, בהתחשב בעדותה האמינה של התובעת בקשר למערכת היחסים שלה עם המנוח ותיאור העזרה שנתן בבית ובמשק והמשמעויות הכרוכות בכך, באורך תקופת התלות האפשרית במנוח ובהינתן שהמנוח היה בן 68 בעת הפטירה ושמטבע הדברים ככל שהגיל עולה היכולת לעבוד בעבודה פיזית פוחתת בהדרגה וכן בהתחשב שהוכח בפניי שבנה של התובעת מסייע כיום במשק בשכר אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 120,000 ₪, המבטא לטעמי את הסכום הראוי שיש לפסוק בנסיבות העניין.

הוצאות קבורה/מצבה

בראש נזק זה, ועל פי המקובל בפסיקה, סבורני כי עיזבון המנוח, זכאי לקבל סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה, על דרך האומדן וזאת בהעדר קבלות ומסמכים המוכחים כל הוצא והוצאה.

נזק לא ממוני

בהתאם לתקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, זכאית התובעת ל- 25% מהסכום המקסימאלי שנקבע בסעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה, מגיע סכום זה לסך של 45,163 ₪, להיום.

ניכויי תשלומי המוסד לביטוח לאומי

הצדדים אינם חלוקים כי יש לנכות מהפיצויים את קצבת השאירים המשתלמת מאת המוסד הביטוח הלאומי.

לפי חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעים, היוון קצבת השאירים המשתלמת לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי, עומד נכון ליום 06.02.2019 על סך של 224,800 ₪.

לפיכך, ובהיעדר חוות דעת נגדית מטעם התובעת, אני מקבלת את סכום קצבת השאירים שנקבע בחוות הדעת של האקטואר בסכום של 224,800 ₪. לכך יש להוסיף ריבית על תשלומי העבר בסך של 265 ₪ ובסה"כ 225,065 ₪.

סוף דבר

התביעה מתקבלת. התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן:

הפסד בגין השנים האבודות 261,127 ₪
אובדן שירותי בעל 120,000 ₪
הוצאות קבורה ומצבה 10,000 ₪
נזק לא ממוני 45,163 ₪
סך הכול 436,290 ₪
ניכויים 225,065 ₪
סך הכול 211,225 ₪

לסכום הנ"ל יש להוסיף החזר אגרת המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כדין.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.