הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 53173-04-15

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעת

עיריית קריית שמונה
באמצעות ב"כ עו"ד מאיר זנטי ו/או עו"ד עמי זנטי

נגד

נתבעים

  1. כלל חברה לביטוח בע"מ
  2. משה קדוש
  3. מישאל קדוש
  4. שאדי אלמאדי, עו"ד

נתבעים 1-4 באמצעות ב"כ עו"ד א.סילש ואח'

5. סיגל דדון ת"ז XXXXXX877
6. חברת O.R.S משאבי אנוש בע"מ ח.פ. 511048324
נתבעים 5-6 באמצעות ב"כ עו"ד לירון המר ואח'

פסק דין

1. זוהי תביעה להשבת הכספים, בסכום כולל של 1,518,742.79 ₪, אשר שילמה התובעת לטענתה בשל מחדלים שונים, אשר הובילו למתן פסק דין נגדה בהעדר הגנה, בתביעה נזיקית.

פתח דבר

2. בתאריך 4/9/12 הגיש בוזרגי יצחק (להלן: "יצחק" ו/או "בוזורגי") ) באמצעות בא כוחו עו"ד אפרים כהן (להלן: "עו"ד כהן") תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בתאריך 23/08/06, ת.א. 8924-09-12 (להלן: "תביעת יצחק"). בכתב התביעה טען יצחק כי במועד התאונה, לבקשת סיגל, גננת בגן בו התחנך בנו, התנדב לכסח את הדשא בגן. במהלך פעולת הכיסוח, נפגע יצחק באצבעו ונקבעה לו נכות בשיעור של 14.5%. התביעה הוגשה נגד התובעת כמפעילת הגן, נגד חברת כלל (להלן: "הנתבעת"), אשר לטענת יצחק ביטחה בפוליסה מתאימה את האירוע ונגד נתבעת 5, סיגל .

3. כתב התביעה בתביעת יצחק הומצא כדין לתובעת ביום 13/9/12. ביום 4/3/13 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת בלבד. ביום 13/6/13 הגיש עו"ד כהן בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד התובעת. הבקשה התקבלה וביום 17/6/13 ניתן נגד התובעת פסק דין בהעדר הגנה, במסגרתו חויבה לשלם ליצחק סך של 1,084,400 ₪, שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10% מהסכום שנפסק וסך של 2,219 ₪ הוצאות משפט (להלן: "פסק הדין").

4. בתאריך 13/4/14 הגישה התובעת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בתביעת יצחק. בהחלטה מתאריך 29/6/14 קבעה השופטת אשר ישבה בדין, כי דין הבקשה להידחות, בין היתר, בהעדר מחלוקת על עצם המצאת כתבי בי דין, לאור התנהלותה המזלזלת של העירייה, חרף ההתראות והאורכות אשר קיבלה הן מבית המשפט הן מהמבקש. בבחינת קל וחומר, אין טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין, בחלוף פרק זמן רב ממועד מתן פסק הדין ועד אשר הוגשה הבקשה למתן ארכה כאמור. בנוסף, קבעה כבוד השופטת כי התובעת לא הצביעה על סיכויי הגנה טובים.

5. על החלטה זו של בית המשפט הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, רע"א 981-08-14, אשר נדחתה על ידי השופט שדן בבקשה, מבלי שהתבקשה תגובה, תוך שנקבע כי החלטת כב' השופטת קמא היא עניינית, מנומקת ושקולה ותואמת את החוק והפסיקה. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, כי התנהלות התובעת מלמדת על "זלזול מוחלט בהליך השיפוטי" (שם בסעיף 7), זאת בשים לב כי התובעת והנתבעת הם גופים ציבוריים אשר חומרת מעשיהם מחייבת הקפדה על מדיניות שיפוטית שאינה סלחנית. אף בית המשפט המחוזי קבע כי, לא הוצגו כלל סיכויי הגנה טובים וביחס לחומרת מחדליה של התובעת, כף המאזניים אינה נוטה לטובתה.

6. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון ברע"א 6820/14. כב' השופט אליקים רובינשטיין אשר דן בבקשה, הורה על דחייתה וקבע כי "אין מנוס מהצטרפות להתרשמות כי עלה בידי המבקשת להראות שלסיכויי ההגנה ממשות, ומשכך אפילו היה בידיה של המבקשת להציג הסבר משכנע למחדליה, ולא כך היה, אין סיכויי ההגנה תומכים בביטול פסק הדין. לא אכחד כי לא נעלם ממני ההיבט של ממון הציבור, אך גם אם יתכן כי המשיב זכה במידת מה ביתר, ... דומני בנסיבות, כי הכף נוטה כנגד הבקשה. גם לא נמצא טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול בחלוף פרק זמן ממושך לאחר מתן פסק הדין, ואין מדובר אלא בביטוי נוסף של התנהלותה הלא מכבדת והלא מכובדת של המבקשת" (שם בעמ' 3).

7. במקביל להגשת תביעה זו, הגישה התובעת תביעה לפסק דין הצהרתי, ה"פ 53879-04-15, בה עתרה התובעת להצהיר על בטלותו של פסק הדין בתביעת יצחק. תביעה זו נמחקה, בהתאם להמלצת בית המשפט.

8. כבר עתה אומר, אין בדעתי לדון במסגרת פסק דין זה בתביעת יצחק. פסק הדין בתביעת יצחק הוא פסק דין חלוט ואין צורך בדיון והכרעה בטענות העובדתיות בתביעת יצחק לצורך הכרעה בהליך זה.

התביעה כנגד הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ

9. התובעת טענה כנגד הנתבעת בכתב התביעה, שהיה על הנתבעת חובה להגיש כתב הגנה מטעם התובעת, הואיל והאירוע בו נפגע יצחק, היה מכוסה בכיסוי ביטוחי מכוח פוליסת ביטוח צד שלישי שתוקפה מיום 1/5/06 ועד ליום 31/7/07 (להלן: "הפוליסה"), שהנפיקה הנתבעת לתובעת.

10. מנגד, טענה הנתבעת כי ניהול הגנה מטעם הנתבעת היא פררוגטיבה, זכות יתר, שיש בידיה מכוח הפוליסה, והיא הודיעה לתובעת שלא תייצג את התובעת בתביעת יצחק. הנתבעת הכחישה קיומה של חובה להגיש כתב הגנה מטעם התובעת, חובה המוטלת על התובעת.

11. בין שתי הטענות עדיפה עלי טענת הנתבעת, הן מכוח הוראות הדין והן מכוח הוראות הפוליסה היא חוזה הביטוח בין התובעת לנתבעת.

12. היועץ המשפטי של התובעת, עו"ד אריאל בר יוסף (להלן: "היועץ המשפטי") הגיש תצהיר עדות ראשית, במסגרתו הוא מאשר כי קיבל לידיו את הודעת הנתבעת מיום 16/9/12, 3 ימים לאחר שכתב התביעה הומצא לידי התובעת כדין, שעל התובעת להתגונן במישרין ועל חשבונה כנגד התביעה. להלן הדברים כפי שנכתבו על ידי הנתבעת לתובעת :
"מצ"ב כתב התביעה שהוגש כנגד עיריית קריית שמונה (עמודי התביעה בלבד, ללא כל הנספחים, אשר התקבלו בוודאי בדואר מבית המשפט).
כתב התביעה כולל טענות כי לא ביטחתם ו/או לא ערכתם ביטוח תאונות אישיות ו'או כל ביטוח אחר מתאים לכיסוי הנפגע ו/או ביטוח במוסד לביטוח לאומי, טענות להם אין כל כיסוי ביטוחי במסגרת הפוליסה לביטוח צד שלישי אשר הופקה לכם בחברתנו.
זאת ועוד. בתאריך 15/7/12 נשלח אליכם מכתב המעדכנכם בדבר חובותיכם לחברתנו, דבר המונע מאיתנו לטפל בשמכם ומטעמכם בתביעות המוגשות נגדכם.
בנסיבות אלה ולאור כל האמור לעיל אנו פועלים להגשת כתב הגנה בשם חברתנו בלבד ועליכם להתגונן במישרין ועל חשבונכם בתוך הזמן הנקוב ועל מנת שלא יתבקש פסק דין בהיעדר נגדכם וחברתנו לא תישא בכל סכום ו/או הוצאה הנובעים מהתביעה במישרין ו/או בעקיפין". (להלן: "ההודעה").

13. ההודעה ברורה מפורטת ולא ניתנת לפרשנות. על פי ההודעה, שכאמור נמסרה לידי התובעת 3 ימים לאחר שקיבלה לידיה את כתב התביעה, הנתבעת לא תיתן הגנה לתובעת בתביעת יצחק.

14. מהעת הזו ולאורך מספר חודשים רב, תחת להגיש כתב הגנה לתיק בית המשפט לחילופין לוודא שכתב הגנה מטעמה יוגש לתיק בית המשפט, ניהלו נציגי התובעת, כפי שיפורט בהמשך, דין ודברים עם הנתבעת, שעיקרם, חובות הכספיים של התובעת לנתבעת ותשלומם.

15. מושכלת יסוד, כאשר נתבע אדם לדין, ונמסר לו כתב התביעה כדין, הוא נדרש להגיש כתב הגנה מטעמו, תוך המועד הקבוע בהזמנה לדין (תקנה 49 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אחרת הוא צפוי שיינתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. החובה להגיש כתב הגנה היא של הנתבע בכתב ההגנה ואין בדין חובה זו מוטלת על אחר. החובה היא בראש ובראשונה, קודם כל, של הנתבע עצמו. אם יש לנתבע נסיבות או טעמים אשר בגינם נמנע ממנו להגיש כתב הגנה במועד הקבוע בדין, הוא רשאי לבקש הארכת מועד להגשת כתב הגנה.

16. האם מורה הפוליסה על חובת הגנה משפטית, כטענת התובעת? התובעת צירפה לתצהיר היועץ המשפטי העתק מהפוליסה, נספח א לתצהירו. סעיף 8 לתנאי הפוליסה קובע בזו הלשון: "הכיר המבטח בחבותו עפ"י הפוליסה, יהיה רשאי לפי שיקול-דעתו, ליטול לידיו ולנהל בשם המבוטח את ההגנה כלפי כל תביעה...". במקרה דנן, בין על דרך הפשט ובין על דרך הדרש, לא ניתן לקבוע שעל הנתבעת חובה לייצג את הנתבעת בתביעה, כטענת התובעת, אלא הדבר נתון לשיקול דעתה של הנתבעת. על זה אוסיף, שגם אם סברה התובעת שקיימת חובה כזו, באה לעולם ההודעה לעיל, בה הודיעה הנתבעת לתובעת מפורשות, שאין בדעתה לקחת על עצמה את ייצוג התביעה כנגד התובעת ואף הודיעה לה שעליה להגיש כתב הגנה מטעמה. ועוד אוסיף, שגם מטעמי מדיניות משפטית, אין מקום להטיל חובה כזו, על כל נתבע להגיש את כתב הגנתו, אלא אם הוסכם אחרת בין בעלי הדין, על מנת למנוע ניגודי עניינים וניגודי אינטרסים.

17. אף המומחה מטעם התובעת בתחום הביטוח, עו"ד אורי אורלנד, העיד בחקירתו הנגדית כי לנתבעת פררוגטיבה בשאלת ייצוג המבוטח (עמוד 20 שורות 11-12) ואין מדובר בחובה לא על פי הדין ולא על פי הפוליסה, אלא לדבריו "יש פרקטיקה" (עמוד 20 שורה 24).

18. חיזוק לטענת הנתבעת נמצא בהתנהלות התובעת בת.א. 22956-06-12 (שלום ירושלים), שם נתבעו התובעת והנתבעת על ידי מר אלי אזולאי בעילה נזיקית בגין נזקי גוף. התובעת הגישה כתב הגנה בנפרד מהנתבעת ביום 16/10/12, לאחר שניתנה לה אורכה עד ליום 17/10/12 (ת/1). בסעיף ו לכתב ההגנה בת/1, טענה התובעת כי הנתבעת מפרה את הוראות הפוליסה ומתנערת מן החובה לתת יצוג ביטוחי, על אף שלתאונה כיסוי ביטוחי.
כך השיב היועץ המשפטי לשאלה בעניין ת/1:
ש. אתה מעיד שיש תיק בשם אלי אזולאי שבו תחת אותה הוראה כללית של כלל לא להעמיד לכם ייצוג משפטי, לא העמידו לכם ייצוג משפטי באותו תיק והגשת כתב הגנה בשם העיריה.
ת. עדותי : כלל נתנה הוראה שלא יטפלו לנו בתיקים ובאותה תקופה עוד לא ירדה ההוראה שלא יטפלו לנו בתיקים וכיוון שכך ידעתי אז פעלתי אחרת, זה לא אותו דבר.
בראיות שבפני עובדה שאין חולק עליה. התובעת קיבלה הודעה ברורה ומפורשת מהנתבעת שהיא לא תעמיד לה הגנה בתביעת יצחק, לא מדובר ב הודעה כוללת על כלל הייצוג המשפטי ועל אי טיפול בתיקים של התובעת, אלא הודעה ספציפית שנמסרה לתובעת אשר היועץ המשפטי של התובעת העיד שהבי ן מתוכן ההודעה שלא תינתן ל תובעת הגנה משפטית. על אף ההודעה, לא מצא לנכון היועץ המשפטי להגיש כתב הגנה מטעם התובעת, כאשר בתביעה הנזיקית אשר הוגשה בבית משפט השלום בירושלים, על אף שלא ניתנה הודעה מפורשת על אי ייצוג, אלא רק הודעה כללית שלא יטפלו בתיקי התובעת, טרח וביקש אורכה והגיש כתב הגנה. התנהלותו זו של היועץ המשפטי מעוררת פליאה ומחזקת את טענת הנתבעת שאין חובה על פי הפוליסה לייצג את התובעת וזו זכות יתר של הנתבעת.

19. לאחר שהוסרה מהדרך טענת התובעת בדבר קיומה של חובה להגיש מטעמה כתב הגנה בתביעת יצחק. אסיר מהדרך גם את טענת התובעת שנטענה באופן כוללני ולא מפורט בסיכומים, לרשלנות הנתבעת , שבגינה ניתן כנגד התובעת פסק דין בהעדר הגנה. אקדים ואומר, אם הייתה רשלנות בסאגה העצובה שבפני, היא מוטלת על כתפי התובעת בלבד.

20. לטענת התובעת בסיכומים, "כעולה מכל ההשתלשלות, לרבות אי עדכונה של העירייה, על ידי ב"כ של המבטחת, בהליכים שנעשו ע"י כלל, ונגעו ישירות, להגנתם של אינטרסים, המכוסים ישירות ע"פ הפוליסה, יש בהם, כדי לבסס את הדעה, שחברת הביטוח כשלה, ולא השתמשה, באותה מיומנות, ו/או לא נקטה באותה מידת זהירות, שחברת הביטוח, אמורה היתה להשתמש ו/או לנקוט. התנהגות זו, מהווה רשלנות".

21. היועץ המשפטי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר ארוכות על ידי ב"כ הנתבעים 1-4. הוא העיד בחקירתו שתפקידו כולל טיפול בתביעות של התובעת וכנגדה ושהוא מייצג בתיקים של תובע עירוני ויתר התיקים הוא מעביר לעו"ד. בתיקים עם חברת ביטוח הוא עובד מול חברת הביטוח (עמוד 23 שורות 1-13). עדותו הייתה אמיתית ומהימנה, וניתן לקבוע על פיה, ללא היסוס, שנפל דופי בהתנהלות המקצועית של היועץ המשפטי שהביאו לנזק שנגרם לתובעת, ואדרש לעיקרי הדברים בלבד.

22. אני סבורה שהתובעת נתפסה לכלל טעות באשר לטענת הרשלנות כלפי הנתבעת. די לי להפנות להודעה שמסרה הנתבעת לתובעת לעיל, 3 ימים לאחר שקיבלה התובעת לידיה את כתב התביעה, הודעה ברורה, ישירה וחד משמעית, שאין הנתבעת נוטלת על עצמה את ייצוג התובעת ועל התובעת לייצג את עצמה במישרין, כדי לדחות את טענת הרשלנות. מותר לציין, היועץ המשפטי אישר במסגרת חקירתו הנגדית, שהיה ברור לו מתוכן ההודעה שהנתבעת לא מגישה כתב הגנה בשם התובעת (עמוד 25 שורות 21-22), שלא קיבל הודעה בכתב מהנתבעת המבטלת את תוכן ההודעה ומאשרת ייצוג התובעת בתביעת יצחק, וכפי שאפרט בהמשך, גם לא ניתנה הודעה בעל פה המבטלת את הודעת הנתבעת. הדברים עולים כחוט השני בחקירתו הנגדית של היועץ המשפטי, ראו לדוגמא עמוד 33 שורות 7-23, עמוד 42 שורות 6-8.

23. התובעת האריכה בטענותיה בנוגע לחובות שחבה התובעת לנתבעת, והם שמנעו, לטענתה, הגשת כתב הגנה מטעם התובעת באמצעות הנתבעת". כל זאת, תוך התעלמות מוחלטת מחובתה להגיש כתב הגנה מטעמה. נראה היה שהתובעת השתמשה בתביעת יצחק, קרדום לחפור בו, ככלי ניגוח, אפנה לתצהירו של מר מישאל קדוש, סוכן הביטוח (להלן: "מישאל"), אשר העיד בתצהירו, שפנה והודיע ליועץ המשפטי כי הנתבעת לא תעמיד הגנה לתובעת בתביעת יצחק, השיב לו היועץ המשפטי "אין לי כסף לשכור עו"ד, אני לא מגדיל את הוצאות העירייה" ו- "אני לא הולך לעשות הוצאות. שילמתי ביטוח". עדות שחזר עליה בחקירתו הנגדית בבית המשפט, והיא לא נסתרה ולא הופרכה: "אני דיברתי עם אריאל פעמיים פעמיים אמר לי שהוא לא מגיש כתב הגנה, אמרתי לאריאל שדיברתי עם כלל והם שלחו להם תגובה בכתב והם לא יגישו כתב הגנה בשם העיריה והעירייה חייבת להגיש כתב הגנה. אריאל אמר שהוא לא מגדיל את הוצאות העיריה, אמרתי לו שזה שטות, זה בסך הכל להגיש כתב הגנה, לקחת עורך דין, כמה שזה יעלה, נריב אחר כך על שכר הטרחה, הוא התעקש לא להגיש כתב הגנה, לצערי". חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של היועץ המשפטי, שם נשאל האם האפשרות להגיש כתב הגנה בנפרד מהנתבעת נשקלה בכלל. התשובה הייתה חד משמעית וקצרה – לא ( עמוד 46 שורות 1-3). תשובה זו מעידה על הזלזול והרשלנות של התובעת, כפי שאף נפסק בהחלטות בית המשפט בבקשה להארכת מועד לביטול פסק דין, כמפורט לעיל.

24. היועץ המשפטי עשה שימוש רב במילה "הסתמכות" בעדותו. הוא העיד כי הסתמך על טיפולה של דורית שטרית, מזכירת היועץ המשפטי משנת 2006 , שלמדה משפטים בעת קרות האירוע, ו היום עורכת דין במחלקה המשפטית של התובעת (להלן: "דורית") בפרשה העגומה שבפני. בנוגע לבקשת ארכה להגשת כתב הגנה מבית המשפט העיד "לא הייתה פניה לבית המשפט אבל אני יודע שדורית דאגה לכך". "אני זוכר את עצמי כל כמה ימים הולך ושואל אותה מה קורה אם זה והיא אומרת שזה בטיפול והכל בסדר". "דורית דאגה לכך שיינתנו אורכות ואני וידאתי. אני שאלתי אותה". "בשלב מסוים דורית מודיעה לי שחברת הביטוח תדאג לקבל ארכות עבורנו".

25. דורית העידה בפתח תצהיר עדותה, שהייתה מעורבת בתביעת יצחק מפנייתו הראשונה של יצחק לתובעת ועד פסק הדין בבית המשפט ה עליון. עדות שהתחלפה בחקירה הנגדית ב"אני במרץ כבר לא הייתי בקשר עם התביעה הזו" והתחלפה שוב מאוחר יותר במהלך החקירה שהייתה נוכחת בשיחת טלפון של היועץ המשפטי עם עו"ד אלמ אדי בחודש מאי 2013. עם זאת, היא סיימה את הפרק העובדתי בתצהיר העדות הראשית מטעמה ביום 15/8/13, יום קבלת הודעה באמצעות פקסימיליה המודיע שניתן כנגד התובעת פסק דין, כאשר אין חולק בפן העובדתי, כפי שאף העידה בחקירתה הנגדית, שהיא הגישה את התצהיר התומך בבקשה למתן אורכה לביטול פסק הדין, והיא הייתה הכתובת של עו"ד אלמא די בכל הקשור להגשת הבקשה, חרף זאת, אין לכך כל זכר בתצהיר עדותה. ואין ספק שהיא לא סיימה את הטיפול בתביעה בחודש מרץ 2013, לא בחודש מאי 2013 ולא בחודש אוגוסט 2013. אי העקביות בעדותה של דורית פגעו באמינותה.

26. על פי תצהירה של דורית, אלו הן הפעולות שפעלה עם קבלת התביעה:
א. העבירה את כתב התביעה לנתבעת.
ב. קיבלה את הודעת הנתבעת לעיל ביום 16/9/13 המודיעה שלא תגיש כתב הגנה בשם התובעת.
ג. העבירה מכתב לנתבעת ביום 24/10/12 בו ביקשה מהנתבעת להגיש כתב הגנה בשם התובעת.
ד. שלחה הודעת דואר אלקטרוני ביום 4/11/12 בו ביקשה לברר מה קורה עם הייצוג בתביעת יצחק, ושוחחה טלפונית עם הגברת עירית טל, מיישבת תביעות בכירה – חבויות אצל הנתבעת, במהלכה סוכם כי הגברת טל תטפל בהארכת מועד להגשת כתב הגנה והגשת כתב הגנה.
ה. ביום 12/11/12 קיבלה הודעה טלפונית מהנתבעת, בה אושר כי הנתבעת תעניק הגנה משפטית לתובעת.
ו. ביום 4/3/13 פנה אליה בכתב, עו"ד כהן, והודיע שהנתבעת הגישה כתב הגנה בשמה בלבד והתובעת נדרשת להגיש כתב הגנה מטעמה תוך 15 ימים . באותו היום שוחחה עם מר מישאל קדוש שמסר לה שהוא "המום" והוא יטפל בכך. לאחר מכן הוא יצר קשר ואישר שהכול בסדר והנתבעת תגיש כתב הגנה מטעם התובעת.
ז. ביום 15/8/13 התקבלה הודעת פקסימיליה שניתן כנגד התובעת פסק דין בתביעת יצחק ביום 17/6/13.

27. עיינתי בתצהיר עדותה הראשית של דורית ובפרוטוקול החקירה הנגדית ולא מצאתי כל סימוכין לטענה שהנתבעת הודיעה על הסכמתה לייצג את התובעת בתביעת יצחק ולהגיש כתב הגנה בשמה, ואני מוצאת שאין אמת בטענה זו. הטענה בדבר הודעה בעל פה שניתנה לדורית, סעיף 26ה לעיל, נדחתה על ידי הנתבעת, אשר טענה כי אין לכך כל בסיס ואם היה שינוי בעמדת הנתבעת לעניין הייצוג הייתה מתקבלת על כך הודעה בכתב מסודרת לתובעת ולעו"ד המייצג. אני סבורה שאין תוקף ראייתי של ממש ואף לא קלוש, לטענת דורית בדבר הסכמה טלפונית מטעם הנתבעת. מספר חודשים לאחר ההסכמה הלכאורית של הנתבעת להגיש כתב הגנה, ביום 4/3/13, נודע לדורית שלא הוגש כתב הגנה מטעם התובעת. למעט שיחת טלפון לסוכן הביטוח, ולא לנתבעת, שנתנה את ההסכמה הנטענת למתן ייצוג, מביאה למסקנה, נוכח התנהלות זו של דורית, שהסכמה ב על פה לייצוג והגשת כתב הגנה – לא ניתנה לדורית , שהרי סביר היה לצפות שדורית תתקשר לנתבעת, שנתנה את ההסכמה הנטענת, ולא לסוכן הביטוח.

28. מכאן, אחזור לטענת היועץ המשפטי בדבר ההסתמכות על פעולותיה של דורית בטיפול בתביעה. נמצא כי פעולותיה של דורית היו מועטות ודלות, עד כדי שלא היה בהם כל ממש , לטיפול ראוי ונכון בתביעת יצחק. מה שמביא אותי לדברים שנאמרו בהחלטת בית המשפט המחוזי בדיון בבקשת רשות ערעור "לטעמי ראויה להדגשה נוספת בנסיבות התיק דנן, דרך ההתנהלות של המבקשת המלמדת בבירור, על זלזול מוחלט בהליך השיפוטי ." ובהחלטת בית המשפט העליון " התנהלותה של המבקשת בהליך מעידה על הקלת ראש בבית המשפט ובמשיב, ומשכך אין לה אלא להלין על עצמה".

29. המסקנה המתקבלת, שלא היה כל בסיס עובדתי להסתמכות של היועץ המשפטי בפעולותיה של דורית, משלא היו כל פעולות שניתן היה לסמוך עליהן שיקדמו ויטפלו כראוי בתביעת יצחק. טענתו של היועץ המשפטי שמדי כמה ימים שאל את דורית מה קורה, שדורית דאגה לטפל בתביעת יצחק, לקבל אורכות וייצוג, היא הסתמכות על משענת קנה רצוץ.

30. היועץ המשפטי עשה שימוש רב במילה הסתמכות גם בהתנהלותו מול משה ומישאל קדוש, סוכני הביטוח של התובעת ומול התנהלותו עם עו"ד אלמאדי, ב"כ הנתבעת בתביעת יצחק. אתייחס לטענת ההסתמכות כשאדון בתביעת התובעת נגדם, הסתמכות שהיא אינה אלא משענת קצה רצוץ.

31. אף אם אניח, לשם הדיון בלבד, שהיה מקום לקביעה של אחריות לנזק מצד הנתבעת, אחריות שאני סבורה שהנתבעת אינה נושאת בה, הרי שנכון להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 100% לקרות הנזק , לחילופין, התובעת לא עשתה דבר להקטין את הנזק עד כדי ביטולו, משלא פעלה להגיש כתב הגנה מטעמה לבית המשפט כמתחייב מהוראות הדין, ולעשות שימוש בזכותה להגיש הודעת צד שלישי כנגד הנתבעת, בטענה שהפוליסה מעניקה כיסוי ביטוחי בקשר לאירוע.

32. לסיום חלק זה, אני קובעת כי לא מוטלת על הנתבעת אחריות , על אי הגשת כתב הגנה ומתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד התובעת .

התביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3, סוכני ביטוח

33. התובעת טענה כנגד משה קדוש (להלן: "משה") וכנגד מישאל קדוש (להלן: "מישאל") שהם התחייבו בפני התובעת שהנתבעת תגיש כתב הגנה מטעם התובעת. לטענת התובעת התחייבות מישאל ניתנה במועד מסירת השיקים שמסרה התובעת לנתבעת בחודש מרץ 2013 (סעיף 65ג בכתב התביעה).

34. מנגד, טענו משה ומישאל בכתב ההגנה, שפעלו ללא ליאות מול התובעת שתשלם את חובותיה לנתבעת , חובות שהתובעת נמנעה מלשלם, ואף הפצירו ביועץ המשפטי שיפעל להגיש כתב הגנה כנגד תביעת יצחק. הם כן פעלו מול הנתבעת שתעמיד לתובעת ייצוג בבקקה לביטול פסק הדין, לפנים משורת הדין.

35. טענת התובעת על התחייבות משה ומישאל מסתמכת על שתי שיחות טלפון שהיועץ המשפטי ערך עם הסוכנים, וזו עדותו בתצהיר עדותו הראשית:
"ביום 4/3/13, במועד הגשת כתב ההגנה על ידי עוה"ד, עבור כלל, ולאחר קבלת המכתב מעו"ד כהן, שוחחה גב' דורית, עם סוכן הביטוח, מר מישאל קדוש, והוא ציין בפניה, כי הוא "המום" מכך, שלא הוגשה הגנה, וכי מחר (5/3/2013) הוא יהיה בחברה, ויטפל בכך, לאחר מכן שוחח איתי מישאל קדוש בטלפון, ואשר לי שהכל בסדר, וכלל תגיש הגנה מטעם התובעת. לאחר מכן, שוחח עמי הסוכן משה, ואמר לי, מפורשות שהכל סודר וכי חברת כלל תיטול על עצמה, הגשת כתב הגנה, מטעם התובעת". (ההדגשה במקור).

36. מחקירתו הנגדית של היועץ המשפטי, מתבררות העובדות הבאות. מישאל בדק עם חברת הביטוח, ומספר ימים לאחר מכן, מסר לו "שיש בעיה עם הכסף" "שיש עוד חובות". הוא ומישאל פנו לגזבר, שם נמסרו למישאל שיקים לטובת הנתבעת, ומישאל השיב לשאלתו האם הם מגישים כתב הגנה, בחיוב. (עמודים 31-32 לפרוטוקול).

37. הגזבר מתאר את הפגישה בחקירתו הנגדית באלו המילים: "אם רשום שהשיקים נמסרו ב 4/13, אני לא זוכר מתי זה היה. הסיטואציה היתה כזו שאריאל הגיע למשרדי עם מישאל, יכול להיות שמישאל הגיע אחר כך, נמסרו לו השיקים והוא אמר שהוא ידאג שתהיה הגנה".

38. מנגד, טען מישאל, שלא הבטיח במעמד מסירת השיקים שיוגש כתב הגנה, והוא אינו מוסמך להבטיח דבר כזה. כך גם העיד בחקירתו בפני בית המשפט, עדות שנתתי בה אמון:
ש: לטענתך לא אמרת להם שום דבר לגבי כתב הגנה שכלל אמורה להגיש או חייבת להגיש לאחר קבלת השיקים האלה.
ת: לא.

39. מחקירתו הנגדית של מישאל מתברר שהתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה הכספיות לנתבעת לאורך זמן רב, חוב שנובע בעיקר בגין השתתפויות וגם בגין תשלומי פרמיות, כך נאמר על ידו: " החובות של העיריה לא נוצרו עם הפרשה של בוזורגי, הפרשה של בוזורגי הגדישה את הסאה היו כל כך הרבה חובות שפשוט החליטו לגבות אותם. החובות קיימים עד היום דרך אגב." ועוד העיד: "אני אצל בני לצערי הייתי בא להתחנן לא על נפשי, אלא על נפשו שישלם את הכסף, מגיע לו פעם בחודש חודשיים שישלם בבקשה, שישלם בבקשה וכל הזמן הוא היה מבטיח שהוא ידאג לי וידאג לי. היו מקרים שזה שם אותי במצב שכאילו אני זה שמשקר כי אחרי שיחה כזאת הייתי הולך לכלל, שבוע הבא יהיה כסף, לא דובים ולא יער, אחרי זה עוד פעם ועוד פעם, זאת התנהלות שהיתה עד שנה זו, בני היה איתי סוף שנת 2012 בכלל חברה לביטוח לפני חידוש הפוליסות כלל דרשו שהוא יגיע למשרדי כלל לחדש את הפוליסות כי היו יתרות חוב שלא שולמו וכבר אז עלו הדרישות, בחדר היו נוכחים מנהל מחלקת עסקים גדולים, הסגן שלו, מנהל ה צוות שלנו בעסקים גדולים, החתמת, מנהל הגבייה הארצי משה אסייג ומנהל הגביה שטיפל בתיק של העיריה מר עדי חיים. בני התחייב לקראת החידוש שהוא ישלם את כל החובות עד סוף שנה, לא רק זה שאת שנת 2013 הוא ישלם בשוטף מיידית, על הפרמיות יש גם דמי אשראי שמנוכים אם משלמים תוך 28 יום, הנוהג אומר שאם משלמים תוך 5 תשלומים מיום תחילת הביטוח. בני לא היה משלם בזמן, אף פעם לא הגענו לסוף שנה שכל הפרמיות שולמו ואף דרשו לקזז את דמי האשראי."

40. התובעת הטילה יהבה בסיכומים על סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") וטענה שמשה ומישאל הם שלוחים של הנתבעת, כל פעולה שלהם מחייבת את הנתבעת, לרבות ידיעתם, כוונתם והודעות. לא כך הם הדברים. בהתאם לחוק, סוכן ביטוח הוא מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים (סעיף 32 לחוק ), ולצורך עניינים מסוימים שפורטו בסעיפים 33-35 לחוק, הוא נחשב כשלוחו של המבטח וחלים עליו הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (סעיף 36 לחוק). מכאן, שלא כל פעולה של סוכן ביטוח מחייבת את הנתבעת אלא רק לגבי הפעולות המנויות בסעיפים 33-35 חלים על פעולות סוכן הביטוח הוראות חוק השליחות.

41. וזו לשון סעיף 35 לחוק: "לענין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר."

42. מלשון הסעיף נלמד כי השליחות חלה על הודעות שמוסרים המבוטחים או המוטבים לחברות המבטחות באמצעות סוכן הביטוח, זה לא המקרה שבפני בית המשפט. היועץ המשפטי מבקש להסתמך על הודעה לכאורה שמסרה הנתבעת היא חברת הביטוח למבוטחת היא התובעת, שתוכנה של ההודעה, שהנתבעת תגיש כתב הגנה מטעם התובעת, הודעה מסוג זה אינה כלולה בהוראת הסעיף. יתרה מזו, באתי למסקנה, מכלל העדויות שנשמעו בבית המשפט, כי התובעת כשלה בהוכחת הטענה שמשה ומישאל התחייבו בשם הנתבעת שהיא תגיש כתב הגנה, לא מצאתי בתשתית הראיות שבפני בית המשפט, תשתית ולו קלושה, שיש בה כדי לקבוע עובדתית שהתחייבות כזו ניתנה על ידם. באשר למשה, אין כל עדות או ראיה הקושרת אותו להודעה, למעט טענת היועץ המשפטי בנוגע לשיחה טלפונית, שיחה שאין לה כל ביסוס עובדתי, נכון הדבר גם לגבי שיחת הטלפון עם מישא ל ואף לגבי הטענה שמישאל התחייב בפגישה עם הגזבר והיועץ המשפטי שהנתבעת תגיש כתב הגנה, זאת בטרם מסר את השיקים לנתבעת. גם כאן, אין לי אלא לקבוע שהסתמכות היועץ המשפטי על השיחות עם משה ומישאל, שיוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת, אינה אלא משענת קנה רצוץ.

43. לא מצאתי כל טענה שיש בה ממש והדורשת דיון, לגבי פעולותיו של מישאל לאחר שניתן פסק הדין ונטילת ייצוג התובעת על ידי הנתבעת, בבקשות שהוגשו על ידי התובעת לביטול פסק הדין.

44. לסיום פרק זה, אני קובעת שמשה ומישאל לא התחייבו בפני התובעת שהנתבעת תגיש כתב הגנה מטעמה, לא הפרו כל חובה כלפי התובעת והם לא נושאים באחריות לכך שהתובעת לא הגישה כתב הגנה בתביעת יצחק.

התביעה כנגד נתבע 4, בא כוח הנתבעת בתביעת יצחק

45. נתבע 4 , עו"ד אלמאדי (להלן: "הנתבע"), ייצג את הנתבעת בתביעת יצחק.

46. על פי כתב התביעה נטען כלפי הנתבע, שנציגי התובעת מסרו לו מפורשות כי יש להגיש כתב הגנה גם מטעם התובעת, עוד לפני הגשת כתב הגנה על ידו (סעיף 70א לכתב התביעה). טענה שהתבררה כטענה לא נכונה עובדתית ונסתרה על פי תצהירו של היועץ המשפטי. על פי עדותו הראשית של היועץ המשפטי, כך היה הדבר: " במכתב הנושא את התאריך 9/5/13, הודיע עו"ד שאדי אלמאידי, כחודשיים לאחר הגשת כתב הגנה מטעם כלל כי הגיש כתב הגנה בשם חב' כלל בלבד...ביום 23/5/13, שוחחתי אישית, עם עו"ד שאדי אלמאדי, ואמרתי לו, שהיה סיכום עם גב' עירית טל, שתוגש הגנה בשם התובעת, וגם סוכן הביטוח אמר כך. אמר שיבדוק ויחזור אלי". אין מחלוקת שהנתבע לא חזר ליועץ המשפטי. אין גם מחלוקת שהיועץ המשפטי של התובעת, שכנגדה עומדת ותלויה תביעה ללא כתב הגנה מיום 4/9/12, לא חזר לנתבע לברר תוצאות בדיקתו. טענת התובעת בכתב התביעה, שהתנהגות זו של הנתבע, "נטעה בלבם, של התובעת, את האמונה" שיוגש כתב הגנה מטעם התובעת (סעיף 70ג לכתב התביעה), אין לה כלל על מה לסמוך, ברי שלא ניתן לבסס הסתמכות על "אבדוק ואחזור" לשם הגשת כתב הגנה, והיא טענת משענת קנה רצוץ. הנתבע עצמו פנה והתריע בכתב בפני התובעת ביום 9/5/13, שיש לפעול בדחיפות להגשת כתב הגנה כדי להימנע ממצב של פסק דין בהעדר הגנה, פניה שהביאה לשיחת הטלפון המתוארת בעדותו לעיל של היועץ המשפטי. שיחה שלאחריה לא מצא לנכון היועץ המשפטי לקיים כל מעקב אחרי החובה של התובעת להגיש כתב הגנה (ראו עדותו בעמוד 40 שורות 31-32).

47. טענה נוספת כלפי הנתבע בכתב התביעה ובסיכומים מטעם התובעת , נוגעת לבקשה למתן ארכה שהגיש עו"ד ארז בלוך (להלן: "עו"ד בלוך"). אלו העובדות הצריכות לעניין: ביום 30/5/13 הגיש עו"ד בלוך בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה בשם הנתבעת בלבד, וזו לשון הבקשה: "הח"מ קיבל זה עתה להגנה בשם הנתבעת מס' 3, על מנת לאפשר לח"מ ללמוד את פרטי התיק ולהכין את כתב ההגנה, מבוקש בזאת מבית המשפט הנכבד ליתן אורכה להגשת כתב הגנה למשך 45 יום" על גבי הבקשה, ניתנה החלטה בפתקית של הח"מ בתפקידה דאז כרשמת בית המשפט "אורכה כמבוקש" ( להלן: "הבקשה"). הארכה הסתיימה ביום 15/7/13. ביום 17/6/13 ניתן פסק הדין בתביעת יצחק נגד התובעת.

48. לטענת התובעת, עו"ד מיומן וסביר היה עושה שימוש בבקשה ובהחלטה שניתנה בעניינה, למנוע מתן פסק דין בהעדר הגנה, או לפחות לעשות בה שימוש בבקשה לביטול פסק הדין.

49. עו"ד בלוך העיד בפני בית המשפט כי מדובר בבקשה שמתבצעת באופן אוטומטי על ידי המזכירה, מנהלת המשרד (עמוד 6 שורות 25,31), ומי ששכר את שירותיו הייתה הנתבעת ולא אף אחד אחר (עמוד 7 שורות 9-10). ביום 2/6/13 הודיעה מזכירתו של עו"ד בלוך לנתבעת, בהמשך לשיחה טלפונית עם נציגת הנתבעת, "בשלב זה איננו עושים בתיק" לעדותו של עו"ד בלוך, בזה הסתיים הטיפול שלו בתביעת יצחק. עוד העיד שלא ידע שהוגש כתב הגנה בתביעת יצחק. הנתבע העיד שלא ידע על הבקשה לאורכה וההחלטה למתן ארכה, שלא ראה בתיק בית המשפט את הבקשה ולכן לא צוין הדבר בבקשה . לעדותו, הבקשה גם לא רלוונטית.

50. גם טענה זו מהווה משענת קנה רצוץ ואין לה על מה לסמוך. הבקשה שהוגשה על ידי עו"ד בלוך היא בקשה בשם הנתבעת בלבד, שמונה חודשים לאחר שהוגש כנגד התובעת כתב התביעה. אין כל אזכור ש ל ה תובעת בבקשה והבקשה אינה נוגעת לתובעת אלא לנתבעת בלבד. ניסיון התובעת כיום לראות בבקשה וההחלטה למתן ארכה, כדבר התומך בבקשה למתן אורכה, אין לה על מה להסתמך. מותר לציין, שחזקה שתיק בית המשפט על מכלול מסמכיו עמד בפני בית המשפט שנתן את פסק הדין ואף דן בבקשה לאורכה, ולא מצא שיש לקשור בין הבקשה להחלטות, מביא למסקנה שאכן צודק הנתבע ואין כל רלוונטיות לבקשה וההחלטה לעניין ואין בהם כדי ללמד על חוסר מיומנות או אי סבירות בפעולות הנתבע. עוד יש לומר, שנוסח הבקשה שהגיש הנתבע לבית המשפט עבר את התייחסות היועץ המשפטי (ראו עדותו בעמוד 59 שורה 11) , וגם הוא לא ראה לנכון להעיר בעניין זה, ואני מוכנה להניח, נוכח הראיות שבפני, שגם הוא לא ידע בעת הגשת הבקשה למתן אורכה לבי טול פסק הדין על הבקשה.

51. יתרה מזו, גם אם אניח לשם הדיון בלבד, שנכון היה לציין את הבקשה בבקשות שהוגשו לבית המשפט על ידי הנתבע, הגם שאיני סבורה שיש לבקשה נפקות כלפי התובעת. הרי לא ניתן לשער כיצד היה מכריע בית המשפט, האם היה נותן משקל לבקשה, האם הייתה מתקבלת הבקשה לאורכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין, בשל הבקשה. ושוב, אני סבורה שהתובעת מבקשת להישען על משענת קנה רצוץ בתביעתה.

52. טענה נוספת כלפי הנתבע נוגעת לשיהוי בהגשת הבקשה אשר הוגשה ביום 13/4/14, כאשר פסק הדין ניתן ביום 17/6/13. אני סבורה שטענה זו מקוממת, נוכח התנהלותה של התובעת אשר נמנעה לאורך כל החודשים להגיש כתב הגנה מטעמה. כמו כן מקוממת עדותו של היועץ המשפטי, אשר טען בתצהיר עדותו הראשית, שהתובעת והוא, לא ידעו כלל ולא היו מודעים כלל לכל המהלכים ו/או לכל הבקשות שהגיש הנתבע ולא קיבלו דיווח מהנתבע (סעיף 41 לתצהיר היועץ המשפטי). וכן ראו סעיף 25 לעיל בקשר לתצהיר עדות ראשית של דורית, שחרף העובדה שהיא חתומה על התצהיר התומך בבקשה, אין לעובדה זו כל זכר בתצהיר עדותה הראשית.

53. אין חולק על העובדה שביום 15/8/13 התקבל פקס בלשכת ראש העיר מאת עו"ד כהן שניתן כנגד התובעת פסק דין. מתצהירו של היועץ המשפטי עולה, כל פעולתו של היועץ המשפטי בעניין, הסתכמה בפנייה, שבוע לאחר קבלת ה ודעת עו"ד כהן, בפגישה אקראית שפגש את מישאל, שהוא מופתע מפסק הדין שניתן. מישאל הודיע לו שהנתבעת תפעל לביטול פסק הדין. מאותו מועד, נראה כי היועץ המשפטי זנח כל טיפול ב עובדה שכנגד התובעת קיים פסק דין כספי בסכום לא מבוטל, ולא נמצא בתצהירו כל עובדה המלמדת על פעולה שעשה מטעם התובעת לביטול פסק הדין . כפי שאף העיד לא פעל מול עו"ד כהן ולא מול בית המשפט (עמוד 57 שורה 9) ואף לא עקב ולא קיים ביקורת לאחר שניתן פסק הדין (עמוד 59 שורות 4-5). לא בכדי שותק התצהיר של דורית ולא מציין כל עובדה על פעולה שנעשתה על ידי מי מנציגי התובעת לביטול פסק הדין. המסקנה העולה מהראיות שהתובעת התנהגה בחוסר מעש, בחיבוק ידיים מקומם, במחדל גדול, מהעת שנודע לה על פסק הדין.

54. עדותו של היועץ המשפטי בבית המשפט, עמודים 50-54 לעדותו, מצביעים על ליקוי ברור וממושך בטיפול המקצועי של היועץ המשפטי בתביעת יצחק ובפסק הדין שניתן כנגד התובעת, ליקוי חמור בתפקודו. ליקוי שאין להטיל בגינו דבר על הנתבע, שפעל מול עו"ד כהן ומול בית המשפט. די לי להפנות לעובדות העולות מעדותו של היועץ המשפטי, לפיהן, ביום 26/11/13 קיבלו את הבקשה למתן אורכה לשם הגשה לבית המשפט . ביום 9/1/14, חודש וחצי לאחר קבלת הבקשה מהנתבע הועברה התייחסות היועץ המשפטי ודורית לנתבע. הנתבע השיב ביום 2/2/14, ודורית חתמה על התצהיר רק ביום 9/4/14, כחודשיים מאוחר יותר!, זאת לאחר שהנתבע יצר קשר עם היועץ המשפטי. הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 13/4/14. (עמוד 59 שורות 10-13). התנהלות התובעת באמצעות נציגיה מלמדת על זלזול חמור בהוראות הדין, בתפקוד מקצועי לקוי, ובפגיעה חמורה בתובעת שנשאה בחיוב כספי גבוה. אני לא מוצאת שיש מקום להטיל כל אשמה בנוגע למועד הגשת הבקשה לאורכה לביטול פסק הדין על הנתבע, שהוא היחיד שניתן לראות שפעל לביטול פסק הדין והבין את חומרת העניין, ראו עדותה של עו"ד שרית פסטר מטעם הנתבעת "פנה אלינו שאדי בהיסטריה אמר לנו ששוב העיריה מתחמקת, לא חותמת..". הנתבע הוא שפנה לעו"ד כהן לקבל הסכמה לביטול פסק הדין ומשלא ניתנה הסכמה הוא פנה להכין את הבקשה, כששיתוף הפעולה לה הוא זוכה מהתובעת, מצביע על אדישות וזלזול בפעולה ובתוצאה. אף היועץ המשפטי מאשר בעדותו שפעילותו שלו לא הייתה תקינה (עמוד 60 שורה 1).

55. לסיום חלק זה, לא מצאתי פגם העולה כדי התנהגות לא ראויה או לא סבירה של הנתבע וטענות התובעת כנגד הנתבע – דינן להידחות.

התביעה כנגד נתבעות 5,6

56. נתבעת 6 (להלן: "החברה"), עוסקת, בין היתר, במתן שירותי עובדים וכוח אדם לחברות בהתאם לדרישה. נתבעת 5, סיגל דדון (להלן: "סיגל") הועסקה באמצעות החברה, החל מחודש יולי 2006, בגן הילדים "גולן" , גן עירוני השייך לתובעת, בתפקיד של מובילת קייטנה. לטענת סיגל, אופן העסקתה היה בכפיפות לתובעת ומנהל אגף החינוך של התובעת היה הממונה אחראי עליה. החברה רק ביצעה את תשלומי השכר. מספר ימים לאחר תחילת העבודה, פרצה מלחמת לבנון השנייה, והפעילות בקייטנה הופסקה. לבקשת מנהל אגף חינוך של התובעת, חזרה סיגל והפעילה את הקייטנה במהלך חודש אוגוסט.

57. לעדותה של סיגל, הגן היה מוזנח, ובמצב תחזוקתי ירוד, בתוך המבנה ובחצר. סיגל העידה שכל אחד מההורים עזר ו/או התנדב לפי בחירתו, רצונו ויכולתו. אשתו של יצחק בוזרוגי הודיעה שבעלה יבוא לכסח את הדשא בחצר הגן. כך היה, בוזורוגי הגיע לגן עם מכסחת הדשא האישית שלו, ולאחר שכיסח מחצית משטח הדשא, אירעה התאונה. לאחר זמן, ביקש בוזורגי שתחתום עבורו על מסמך שאומר שהוא התנדב בגן "גולן" לצורכי הביטוח שלו. לאחר שהתייעצה עם מנהל אגף החינוך של התובעת, שנתן את רשותו לחתימה על המסמך, כתבה מסמך שאת תוכנו הקריא בוזורגי והיא חתמה עליו, הכל בתום לב וברשות מנהל אגף החינוך של התובעת. עדותה של סיגל לא נסתרה במהלך החקירה הנגדית.

58. התובעת טענה בכתב התביעה שסיגל היתה מנועה מלאפשר כניסתם של אחרים לגן, לרבות בוזורגי, ומנועה מלבקש ממנו להתנדב לביצוע עבודות בגן. בהתנהלותה זו פעלה ברשלנות, תוך הפרת הוראות ברורות של התובעת ו/או של החברה, והביאה לאותה השתלשלות שבסופה כיסח בוזורוגי את הדשא ופגע בעצמו. באשר לח ברה, טענה התובעת שהיא נושאת באחריות אישית ו/או אחריות שילוחית למעשיה ומחדליה של סיגל.

59. מנגד, טענו החברה וסיגל בכתב ההגנה כי, לא היה להן קמצוץ של מעורבות באירועי התביעה כאן, המתייחסת לתקופה לאחר הגשת תביעת יצחק ולסוגיית הכיסוי הביטוחי והייצוג המשפטי, ופסק הדין שניתן כנגד התובעת. התמונה ברורה באשר לרשלנותה החמורה של התובעת עצמה, שבמעשיה ומחדליה הביאה לחיובה בפסק הדין . החברה וסיגל טענו להתיישנות התביעה והעדר עילה ו/או יריבות. טענת ההתיישנות נזנחה בסיכומים.

60. להלן תוכנו של המסמך שנכתב בכתב ידה של סיגל, נח תם על ידה וצורף לתביעת יצחק: "לכל המעוניין, הנדון: יצחק בוזורגי, אירוע מתאריך: 23/8/06. אני סיגל דדון, ת.ז XXXXXX877 גננת מגן גולן בקרית שמונה מאשרת בזאת שבתאריך 23/8/06 ביקשתי מאחד ההורים להתנדב לכסח את הדשא בגן מאחר שרציתי לעשות פעילות בדשא. אני מאשרת שיצחק בוזורגי ת"ז XXXXX643 שבנו ישי לומד בגן, התנדב לכסח את הדשא בגן, ולצערי נפגע בידו במהלך כיסוח הדשא. בתודה" "חתימת סיגל".

61. התובעת טענה בסיכומים שסיגל היא עובדת החברה, משזו משלמת את שכרה החודשי. התובעת התעלמה מעדותה של סיגל, שהעידה שמנהל אגף חינוך של התובעת היה הממונה האחראי עליה, והעדות המשלימה של הגברת מאיה מיצמכר, מנהלת פרויקטים בחברה, שתפקיד החברה מתחיל ומסתיים בהנפקת תלושי שכר, שהם צינור להעברת שכר ותנאים סוציאליים, ללא כל זיקה למקום העבודה, תנאי העבודה ובטיחות (עמוד 105 שורות 9-10, 11-12) והם לא ניהלו את סיגל בפועל (עמוד 103 שורה 33). העדויות שנשמעו בבית המשפט אינן מבססות את טענת התובעת, הפוך הוא. על זה אוסיף שהתובעת לא הביאה למתן עדות את מנהל אגף החינוך, לסתור את טענת סיגל והחברה, ולתמוך בטענתה, עניין שראוי שייזקף לחובתה של התובעת. המסקנה העולה מהעדויות, לצורך דיון זה בלבד, שסיגל היא עובדת התובעת.

62. לטענת התובעת בסיכומים, תוכן המסמך שנכתב ונחתם על ידי סיגל הוא שקרי, לא ניתן אישור מנציג העירייה למסור את המסמך לבוזורגי כטענת סיגל וסיגל ידעה שהמסמך מיועד לצורך תביעה כנגד חברת ביטוח . התובעת לא טענה באופן ברור ומפורש, מה החלק במסמך שלטענתה הוא שקרי, האם התאונה לא התרחשה? האם בוזורגי לא התנדב לכסח את הדשא? והשאירה את טענתה לגבי היותו של המסמך שיקרי בעמימות רבה. אני סבורה שאין לדבר נפקות של ממש בהליך ש בפני וזה היה צריך להתברר בתביעת יצחק. מעבר לזה, אפנה לדו"ח החקירות של החוקר חיים לנקרי, חקירה שבוצעה לבקשת התובעת בשאלה, האם זכייתו של בוזורגי כנגד התובעת הינה תרמית". בסיכום חוות דעתו קבע החוקר שבוזורגי הטעה , רימה ושיקר תוך ניצול תום הלב של סיגל. בחקירתו בבית המשפט העיד שסיגל שיתפה איתו, עם החוקר, פעולה באופן מל א, הסכימה להיפגש אתו יותר מפעם אחת, והשיבה לכל שאלה ששאל (עמוד 21 שורות 21-27), התנהלות המחזקת את חוות דעתו של החוקר בדבר תום ליבה של סיגל.

63. באשר לטענת התובעת שלא ניתן אישור נציג עירייה למסירת המסמך לבוזורגי, טענה שסיגל חזרה והעידה בפני בית המשפט שאישור כזה ניתן על ידי מנהל אגף החינוך. כאמור לעיל, התובעת לא הביאה למתן עדות את מנהל אגף החינוך לסתור טענה זו, והדבר פועל לחובתה. לא מצאתי בסיכומי התובעת טעם לא לקבל את עדותה של סיגל בעניין זה ואני מקבלת אותה כלשונה.
ש: באותו רגע שהוא אמר לך את זה, הוא נתן לך פתק.
ת: נתן לי דף, אמר לי לכתוב כך וכך וכך.
ש: מה עשית.
ת: אני כתבתי, אני אגיד לך מה עשיתי, נכנסתי פנימה התקשרתי לויצמן מנהל אגף החינוך, אמרתי לו שבוזורגי פה ורוצה שאני אחתום לו על תצהיר של חברת הביטוח הוא אמר לי באלה המילים "סיגל אל תדאגי, הוא צריך את זה לחברת הביטוח".
ש: כשדיברת עם ויצמן עוד לא כתבת את הפתק.
ת: עוד לא כתבתי.
ש: את מסכימה איתי שאת התקשרת לויצמן ויצמן לא יכול היה לדעת על מה את הולכת לחתום.
ת: הוא אמר לי אל תדאגי הוא צריך את זה לחברת הביטוח שלו.

64. אני סבורה שאין ממש בטענת התובעת, שסיגל התרשלה כלפיה, טענה שנטענה באופן כללי, מהשפה לחוץ, ללא שפורטו והתבררו יסודות עוולת הרשלנות על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, וכל מגמתה להביא את החברה וסיגל להתדיין בפני בית המשפט, ללא שקיימת עילת תביעה כנגדן. אני קובעת כי התנהלותה של סיגל אינה עולה כדי רשלנות בנזיקין כלפי התובעת. אני מקבלת את עדותה של סיגל, שלא נסתרה, שטרם החתימה על המסמך פנתה למנהל אגף החינוך של התובעת והתייעצה עמו, ואני מוצאת שעיקר האמור במסמך, עצם התרחשות התאונה, אכן קרה וזה עיקרו של המסמך. אני מוצאת כי השתלשלות הדברים העולה מעדויות בעלי הדין, אינם מעידים על הפרת חובה כלשהי מצד סיגל כלפי התובעת, ופועל יוצא מכך, גם לא מצד החברה. טענת הרשלנות כנגד החברה וסיגל נ טענה ללא בסיס ראייתי ולו לכאורה. לא די לטעון רשלנות "סתם" . אין מדובר בטענה מנומקת ומבוססת שיש הצדקה לבררה בקשר לפסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד התובעת.

65. חיזוק של ממש להעדר עילת תביעה כנגד הנתבעות נמצא בסיכומי התובעת בפרק הנושא כותרת "מהות התביעה והמחלוקות שעל המדוכה". בפרק זה נטען כלפי נתבעים 1-4 בלבד. אין כל התייחסות וטענה כלפי החברה וסיגל, מה שמביא למסקנה ברורה וחד משמעית, שאין לתובעת כל עילת תביעה כנגדן.

66. לסיום פרק זה אני קובעת שסיגל והחברה לא נושאות באחריות לנזקה של התובעת ודין התביעה כנגדן – להידחות.

67. הערה לפני סיום – נפסק בהחלטות בתי המשפט בבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין, סעיפים 4-6 לעיל, שם נטען, בין היתר, כי התובעת לא הצביעה, לא הציגה ולא הראתה סיכויי הגנה טובים. חייב להיאמר, על פי תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ""אין צורך בהכחשה לענין שיעור דמי הנזק, ולעולם יראו אותו כשנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש, בין אם הוגש כתב הגנה או כתב הגנה שכנגד ובין אם לאו". מכאן, ניתן לקבוע שהייתה לתובעת הגנה אפשרית וסיכויי הגנה כנגד תביעת יצחק.

לסיום

68. התביעה כנגד הנתבעים – נדחית.

69. אני מחייבת את התובעת לשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד לנתבעות 1-4 בסכום כולל של 12,000 ש"ח ולנתבעות 5-6 בסכום כולל של 10,000 ₪.

ניתנה היום, ז' חשוון תשפ"א, 25 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.