הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 48014-01-19

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעת

שיש וגרניט עואודה בע"מ ח.פ. 512822736
באמצעות ב"כ עו"ד ויסאם יוסף

נגד

נתבעות
1. תחבורה אגודה שיתופית מרכזית לשירותי ם בחקלאות בע"מ ח.פ. 557679636
באמצעות ב"כ עו"ד רנרט ואח'
2. מיקי ליבזון בע"מ ח.פ. 513768911 באמצעות ק.ש חתמים בינלאומיים בע"מ ח.פ. 514466630
באמצעות ב"כ עו"ד גיא בני משה ואח'

פסק דין

1. בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984, פסק הדין מנומק באופן תמציתי בלבד.

2. התובעת, יבואנית לוחות שיש ובעלת בית מסחר לממכר לוחות שיש וגרניט בכפר כנא, ייבאה מחברה בדרום אפריקה, לוחות שיש, שהועברו בתחבורה ימית ויבשתית, למקום העסק של התובעת, בכפר כנא.

3. לטענת התובעת בכתב התביעה, ביום 18/1/12, הובילו הנתבעות מכולה בתוכה לוחות שיש מנמל חיפה למקום העסק של התובעת. עם קבלת המכולה ובעת פתיחת המכולה, התגלה כי לוחות השיש שבורים במקומות רבים. לטענת התובעת שווי הסחורה שניזוקה הוא בסך של 52,628 ₪ על פי חוות דעת שמאי מטעם התובעת.

4. נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בעלת המשאית שביצעה את הובלת המכולה מנמל חיפה למקום העסק של התובעת, הכחישה הן את האחריות לנזק והן את גובה הנזק. לטענת הנתבעת, אין כל קשר סיבתי בין ההובלה לנזק הנטען והמוכחש, וזה נגרם בטרם נמסרה לידיה המכולה.

5. נתבעת 2 (להלן: "ליבזון"), הבעלים של הנגרר, הגישה כתב הגנה באמצעות חברת הביטוח אשר ביטחה את הנגרר. לטענת ליבזון, לא התרחש אירוע תאונתי המטיל אחריות על ליבזון ולא מוטלת כל אחריות על ליבזון בקשר לתביעה.

התיישנות

6. עם תחילת ההליך, הגישה ליבזון בקשה לסילוק על הסף בטענת התיישנות, והתביעה הוגשה בתום מרוץ ההתיישנות שהסתיים ביום 18/1/19. ביום 18/4/19, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, ונקבע שהתביעה הוגשה ביום האחרון של מרוץ ההתיישנות, מאחר ויום 18/1/19 הוא יום שישי, הגשת התביעה ביום ראשון 20/1/19, היא הגשה במועד.

7. במסגרת כתב התביעה והסיכומים של הנתבעת, טען ב"כ הנתבעת כי מרוץ ההתיישנות מסתיים ביום 17/1/20 ולא ביום 18/1/19. משכך, התביעה התיישנה. אין בדעתי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת ואפנה להוראת סעיף 10(ב) לחוק ההתיישנות, תשמ"א 1981, הקובעת: "תקופה קצובה במספר חדשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחדשה האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום - ביום האחרון של החודש". על כן, מרוץ ההתיישנות מסתיים ביום 18/1/19, הוא היום האחרון של מרוץ ההתיישנות, והתביעה לא התיישנה.

דיון

8. לגופה של תביעה, אני סבורה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את התביעה. ממכלול הראיות אשר נשמעו בבית המשפט שוכנעתי, ברמה גבוהה ביותר של הסתברות, שאין קשר סיבתי עובדתי, וממילא קשר סיבתי משפטי, בין הובלת המכולה מנמל חיפה למקום העסק של התובעת , לבין הנזק שנגרם ללוחות השיש במכולה.

9. לטענת התובעת, הנזק ללוחות השיש נגרם בעת שנהג הנתבעת הוביל את המכולה מנמל חיפה למקום עסקה של התובעת בכפר כנא. התובעת מבקשת לבסס את טענתה על עדות נהג ה נתבעת מר עווד האני (להלן: הנהג"), אשר העיד את הדברים הבאים בחקירה הראשית:
ש: נסעת לכפר כנא ללקוח, היו לך תאונות בדרך.
ת: לא היו תאונות.
ש: מישהו פגע בך, היתה לך עצירה פתאומית ?
ת: לא.
ש: היתה נסיעה רגילה מבחינתך.
ת: כשיצאתי מהנמל באתי מכביש שפרעם, בסיבוב מכיוון עדי ימינה, בסיבוב הרגשתי שמשהו נפל בקונטיינר.
ש: מה עשית.
ת: המשכתי בנסיעה, אסור לי לפתוח את הפלומבה ולעצור ולהסתכל, אם הייתי פותח, היה אומר לי שהוא לא מקבל את הסחורה אם הפלומבה פתוחה, לפי חוק אסור לי לנגוע בקונטנר, רק הוא פותח את הקונטיינר, הגעתי לכפר כנא, נכנסתי לרמפה, ביחד פתחנו את הפלומבה, אמר לי מה זה, אמרתי לו שאני לא יודע, אבל הרגשתי בנסיעה שקרה משהו בדרך.
ש: מה קרה בדרך ואיפה בדיוק.
ת: בסיבוב בשפרעם לכיוון עדי לפני העליה. יש שם סיבוב, אתה יכול לנסוע שם 100 אבל לא נסעתי שם מהר, תלוייבך תלוי מה אתה מעמיס.
ש: נסעת במהירות מותרת.
ת: בדרך כלל אני יורד ירידה של שפרעם 110 בפיניסיה אבל לא במכולה הזאת, נסעתי במהירות של 70-80 קמ"ש.
ש: כשפתחתם ראיתם שזה שבור. מה עשיתם.
ת: מה אני יכול לעשות ? הוא צריך להביא שמאי ולהודיע לחברת ביטוח שלו, זה מה שקרה לי בדרך, זה הכל, שום דבר. (ההדגשה של הח"מ).

10. איני נותנת אמון בגרסת הנהג ואיני רואה לקבל את גרסתו, בשל סיבוב בכביש, משהו נפל במכולה. בפני תצהיר שנתן הנהג לעו"ד הנתבעת, עו"ד רונן משה, תצהיר שצורף לכתב ההגנה, במסגרתו הצהיר הנהג "נסעתי מהנמל לכפר כנא אל התובעת. מדובר בנסיעה רגילה לגמרי, במהירות חוקית, וללא אירועים חריגים כלשהם, לא נדרשתי לבצע עצירה פתאומית או לבצע סיבובים חדים, ולא היו לי כל תאונה או מפגע בדרך".

11. הנהג הרחיק את עצמו מהאמור בתצהיר. כשנשאל במסגרת החקירה הנגדית של ב"כ הנתבעת על האמור בתצהירו, אישר הנהג שחתם על התצהיר, אך טען שאינו קורא בשפה העברית, לא הסבירו לו מה כתוב בתצהיר והוא לא יודע על מה חתם. אין חולק שהנהג שולט בשפה העב רית בשמיעה ודיבור, ואף לא נטען אחרת, שהוא אינו שולט בשמיעה ודיבור, וזאת גם נלמד בעת החקירה הראשית והנגדית של הנהג אשר התנהלו בשפה העברית בלבד. על פי התצהיר, נרשם שתוכנו של התצהיר הוקרא לו בשפה העברית, הנהג אישר את התוכן שהוקרא לו, וחתם על התצהיר בפני עורך הדין. על כן, אני סבורה שהתצהיר משקף את גרסתו הראשונה של הנהג, הגרסה אשר משתלבת עם הראיות האחרות, בניגוד לגרסתו בחקירה הראשית.

12. בתחילת עדותו של הנהג, בתחקירה הראשית, כשהתבקש לספר מה קרה בינואר 2012, השיב: "אני לא יכול לחזור 12 שנה אחרי זה. מה שאני זוכר תיסע לפה תיסע לשם, נפלה נסיעה של עואדה, אתה בא לנמל מעמיס מכולה ויוצא מהנמל". חרף עדותו זו, שהוא זוכר רק נסיעה לפה נסיעה לשם, העיד שהוא זוכר שבסיבוב ליד עדי משהו נפל במכולה.

13. סתירה נוספת בעדותו של הנהג מתייחסת לעדותו, שאם נופלת סחורה במכולה, נוצרת "בטן" במכולה (עמוד 6 שורות 28-29). לא נטען שלמכולה נגרם נזק חיצוני, בעת שהמשאית הגיעה למקום העסק של התובעת, על כן, טענת הנהג שנפלה סחורה בסיבוב, לא מתיישבת עם גרסתו, שנפילת סחורה יוצרת "בטן" במכולה.

14. זאת ועוד, לשאלת בית המשפט שהנהג יתאר את הכביש בו נסע, השיב הנהג שמדובר בכביש בו 2 מסלולים לכל כיוון, שוליים רחבים, כביש רחב, סלול היטב. הנסיעה הייתה באור יום עם ראיה טובה של הדרך (עמוד 7 שורות 34-36). הנהג נשאל , מה הייתה הסיבה לחבטה בצומת עדי? השיב: " אני לא יכול להגיד למה פה זה קרה ולמה פה זה לא קרה, באמצע נסיעה פתאום קורים דברים. אני בשטח. זה מה שהרגשתי". תשובה סתמית, המביאה למסקנה שאין לתת משקל ראייתי לעדות הנהג.

15. על כל אלה, אני דוחה את גרסת הנהג המאוחרת, שמשהו נפל במכולה בסיבוב ליד שפרעם ועדי, ואני קובעת כי הגרסה הראשונה שלו, שניתנה בתצהיר, סעיף 9 לעיל, היא הגרסה הנכונה. מכאן, המסקנה המתקבלת, שלא התרחש אירוע תאונתי כל שהוא, בהובלת לוחות השיש מנמל חיפה לכפר כנא.

16. נוכח הגרסה העובדתית שהתקבלה, הרי שאין בגרסה זו כדי להטיל אחריות על הנתבעות, שהתקשרו עם התובעת לביצוע הובלת המכולה.

שיהוי

17. לא ניתן לסיים את פסק הדין, ללא התייחסות לטענת הנתבעות בכתב ההגנה, שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שגרם לנזק ראייתי. טענה שיש בה ממש. האירוע התרחש ביום 18/1/12. למחרת, ביום 19/1/12 , נערך לבקשת התובעת דו"ח שמאות לנזק שנגרם ללוחות השיש. הגשת התביעה ביום האחרון של מרוץ ההתיישנות, שבע שנים מאוחר יותר, גר ם לנזק ראייתי של ממש לנתבעות, מאחר ולא ניתנה להן האפשרות לבדוק את הנזק שנגרם ללוחות השיש.

18. מנהל התובעת נשאל בחקירתו מדוע חיכה 7 שנים להגשת התביעה, ולא הייתה בתשובתו כל הצדקה לשיהוי הניכר:
ש: האירוע היה בינואר 212.
ת: למיטב זכרוני כן.
ש: למה חיכית 7 שנים עד הגשת התביעה.
ת: היו כל מיני סיבות. אנחנו מקבלים הרבה מכולות, יש לנו הרבה דברים, חברה גדולה, לקוחות, יש דברים שברגע האחרון אתה נזכר, כל מיני דברים, אולי היה חסר מסמכים.
ש: איזה מסמכים היו חסרים לכם.
ת: אולי דוח שמאי, כל מיני דברים מעכבים.

סיום

19. על יסוד התשתית הראייתית, כמפורט לעיל, אני קובעת כי לא מוטלת כל אחריות על הנתבעות, לנזק שנגרם ללוחות השיש, ומטעם זה אני מורה על דחיית התביעה.

20. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעות, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪, לכל אחת מהנתבעות, בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.