הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 47413-12-14

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

התובע

יוסי אלפיה ת.ז XXXXX543
באמצעות ב"כ עו"ד שרון גליק

נגד

הנתבעת
קרן קיימת לישראל
באמצעות ב"כ עו"ד שלמה שטיינר ממשרד בלטר גוט אלוני ושות'

פסק דין

  1. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1958, כתוצאה מנפילה מאופניים עליהם רכב ביום 30.11.12, ביער שגב, המצוי בתחום אחריות הנתבעת (להלן: "התאונה").
  2. לטענת התובע בכתב התביעה , עת רכב על האופנים ביער שגב, נתקל בגזם גדול ומאסיבי של עץ , אשר חסם את הנתיב המסומן לרכיבה. כתוצאה מהיתקלות האופנים בגזם, הועף התובע מאופניו על הארץ, נפגע קשה בראשו ובגופו ואיבד את הכרה. לטענת התובע, הגזם בוצע ע"י הנתבעת, לא פונה מן המקום , ועל כן היווה מפגע שחסם את התובע , אשר רכב על אופניו , וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף.
  3. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה, את הטענות שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים , וטענה כי דין התביעה להידחות. לטענת הנתבעת, התובע אשם בלעדי ו/או המכריע בקרות התאונה.

דיון והכרעה
4. אפתח בדיון על נטל השכנוע. התובע טען לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין המשית את הנטל על כתפי הנתבעת, ראו סעיף 32 לכתב התביעה וסעיף 18 לסיכומי התובע . הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה באשר לנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו וכי נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצדו. התנאי הראשון אינו מתמלא בענייננו, שכן פירוט מובהק של הנסיבות מובא בכתב התביעה , על כן דין הטענה להידחות.

5. אין בידי אף לקבל את טענת התובע באשר לתחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין "דבר מסוכן" . הטענה נטענה בסעיף 33 לכתב התביעה באופן סתמי ונעדרה כל בסיס עובדתי , ומסיכומי התובע עולה כי בפועל זנחה טענה זו. כלל הוא, מימים ימימה, כי נטל ההוכחה בתביעה, מוטל על התובע, מתחילתו ועד סופו, "המוציא מחברו – עליו הראיה".

נסיבות התאונה – ראיות התובע
6. בכתב התביעה תיאר התובע את התאונה, סיבותיה ותוצאותיה כדלקמן:
"ביום 30.11.12 או במועד סמוך לכך , עת רכב התובע על אופנים ביער שגב (בגוש שגב) המצוי ליד הישוב יעד ואשר הינו בבעלות ו/או בתחזוקת הנתבעת, נתקל בגזם גדול ומאסיבי של עץ אשר חסם את הנתיב המסומן לרכיבה וכתוצאה מהיתקלות האופנים בגזם , הועף התובע מאופניו על הארץ, נפגע קשה בראשו ובגופו ואיבד הכרה".

7. בסעיף 2 לתצהירו הצהיר כך:
"באותו יום, רכבנו יולי ואני על אופנים ביער בגוש שגב – ליד הישוב יעד. אני התקדמתי לפניו. הדבר האחרון שאני זוכר לפני התאונה הוא שרכבתי בירידה בשביל, פתאום הופתעתי מגזם עץ גדול ורחב על האדמה, אני זוכר שניסיתי לבלום ולברוח מהתנגשות איתו, לא הצלחתי, נתקלתי בו וארעה התאונה ולאחר מכן אני כבר לא זוכר פרטים נוספים. מתברר כי עפתי מהאופנים ונפגעתי קשה בגופי כולל פגיעת ראש קשה.
יולי סיפר לי לאחר מן כי מצא אותי ללא הכרה שאני שוכב על הארץ בצד אחד והאופניים זרוקים בצד השני ולאחר מכן הייתי מבולבל ואפילו לא זיהיתי אותו. הוא גם הבחין בגזם העץ הגדול".
8. בסעיף 5 לתצהירו , הצהיר התובע כי ל א הייתה מניעה לרכוב בשביל הזה וכי לא היה שלט ש אסור להיכנס לשביל או לרכוב בו, וכי לא הייתה אזהרה מפני גזם המצוי על השביל. בסעיף 7 לתצהירו , הצהיר כי מדובר בגזם מאסיבי שהנתבעת הי יתה צריכה לפנות לאחר הגיזום , ולמצער, לחסום את השביל, או לכל הפחות להתריע מפני גזם כזה. עוד הצהיר כי הוא רכב בעבר ביער זה לפני התאונה, ולא ראה קודם גזם על ה שביל , התובע חזר על כך בחקירתו בבית המשפט.

9. חברו לרכיבה של התובע, מר יולי ליוברסקי (להלן :"יולי"), הצהיר בתצהיר עדות ראשית, שהתובע רכב לפניו, והוא איבד קשר עין איתו. בהמשך הרכיבה, מצא את התובע שוכב על הקרקע, מחוסר הכרה, בצד אחד של השביל. יולי הצהיר שהבחין באופנים זרוקות בצד האחר של השביל והבחין בגזם עץ גדול שחסם את הנתיב, בצורה מסוכנת.
נסיבות התאונה – ראיות הנתבעת
10. הנתבעת הגישה תמליל שיחה של חוקר מטעמה עם יולי, שנערכה ביום 6/6/17. על פי התמליל אמר יולי את הדברים הבאים: "אז אני הייתי קצת מאחוריו, לא ראיתי, אני לא ראיתי בדיוק מה קרה איתו, ראיתי שהוא שוכב על הרצפה, כאילו הגעתי כשהוא כבר היה על הרצפה. רק לא יודע בדיוק להגיד מה קרה בדיוק, מה גרם לו". כנשאל יולי על ידי החוקר, "כשאתה הגעת אליו, אתה, אה, מהשטח,מתנאי השטח הבנת למה הוא נפל? למה הוא נפל מהאופניים?, השיב כך: "אני, אני לא הבנתי, היה, לא ראיתי סיבה שהוא התרסק כל כך...נפל, אנשים נופלים, נופלים מאופנים" והוסיף: "אבל כל כך, אני עוד לא, לא הכרתי אישית ולא ראיתי סיבה שהוא יפול".
11. עוד השיב בתמליל השיחה עם החוקר: "שביל של קק"ל, ארבע על ארבע כזה, לא בדיוק לרוכבי אופנים, לא מסומן כרוכבי אופנים אבל שביל באמצע יער ארבע על ארבע רחב. מה שכן, אה,...עשו גיזום לפני תקופה, לפני...ולא סיימו, לא יש...ומפנים מישהו אחר, לוקח זמן עד שמפנים את זה" "אז יש קרשים קטנים על הרצפה... על האדמה, אז כשנכנסו לקטע הזה אמרתי צריך להיזהר כי יש קרשים כאלה על הרצפה, לא להחליק, שלא ייכנס לגלגל ולא יקרע את הגלגל" "לתשומת ליבו שייזהר, כי נוסעים זה גם ירידה יחסית...ומהירה יחסית, אז אמרתי צריך לשים לב, להיזהר, לא, לא לנסוע מהר מידי, כי כנראה יש מלא קרשים וגיזום, לנסוע לאט".
12. יולי התבקש על ידי החוקר לתאר את הגזם, והשיב, שמדובר בחתיכות עצים, חתיכות ענפים, בין שלושים סנטימטר לחצי מטר.
13. בחקירתו הנגדית העיד יולי, שהקטע בו התרחשה התאונה, הייתה בירידה והם נדרשו להכנות להמשך הרכיבה:
ש: מה קרה שהתנתקת מיוסי, לא רכבת יחד איתו, איפה התנתקתם ולמה.
ת: יש כללי התנהגות בשטח, מה שאני יודע. רוכבים בקבוצה אחד אחרי השני עם מרווח ביטחון בינינו בירידות.
ש: לא היית במרחק מרווח ביטחון אלא כמה דקות אחריו.
ת: עצרנו להתארגן לקראת ירידה, להוריד כיסא להיות כמה שיותר נמוך, לקחת מרווח ביטחון, יוסי יצא לפניי, אני התעכבתי לא זוכר להתארגן על משהו ויצאתי אחריו.
ש: על מה התארגנת.
ת: תיק אופניים, לא זוכר, תוך כדי שאני רואה אותו יצאתי אחריו ברכיבה.
ש: בתצהיר אתה אומר שאיבדת קשר עין איתו.
ת: כשהתחלנו את הירידה, משהו כמו 10 דקות לפני האירוע, יוסי יצא לפניי, אני אחריו.
ש: לא היית בקשר עין איתו.
ת: בתחילת הירידה כן. אם אתה מכיר את האזור, זאת גבעה עם פיתולים, קטע ישר הייתי איתו בקשר עין ואחרי זה באחד העיקולים הוא נעלם לי לכמה שניות מיד לאחר העיקול יש פיצול, התעכבתי כדי לוודא שהוא לא נסע לכיוון אחר אלא לכיוון הבית.

14. באשר למפגע, העיד יולי את הדברים הבאים:
ש: בדיוק הבנת למה הוא נפל, בגלל הגזם המסיבי שחסם את הכביש.
ת: עשיתי הערכה חשבתי, כנראה בגלל הגזם.
ש: אתה אומר פעמיים בתצהיר, סעיף 2 ו- 4, ברגע שראית אותו הבנת למה הוא נפל.
ת: כן.
ש: לפי מה שאתה אומר לא היו שלטי אזהרה, אף אחד לא ידע, אף אחד לא חשב שיכולים להיות ענפים על השביל, זה בא בהפתעה גמורה, רכבתם על שביל סטרילי ופתאום היו ענפים.
ת: ראינו ענפים בהתחלה, יצאנו התארגנו לרדת, ראינו ענפים בצד של השביל שלנו. לא באמצע בצד.
ש: מה זה ענפים.
ת: ענפים של כמה מטר, מטר פלוס מינוס.
ש: שנמצאים בצידי הכביש.
ת: כן, ערימות.
ש: לא חוסמים.
ת: לא.
ש: לכן לא היה סיבה להיזהר ולחשוב שיהיה משהו.
ת: בירידות תמיד נוסעים בזהירות.
ש: אתה לא יודע באיזה מהירות נסע יוסי בירידה.
ת: לא ראיתי את הנפילה, כשהגעתי ראיתי אותו על הרצפה.
ש: לא ראית באיזה מהירות נסע גבוהה או נמוכה.
ת: אותו רגע לא ראיתי.
ש: האם אמרת תיזהר יש ענפים על הרצפה יכולים להיכנס לעשות לך משהו.
ת: אני רוצה לציין לגבי מהירות, אמרתי שזה עיקול, בעיקול נוסעים לאט, עוד יותר לאט מהמהירות הרגילה.
ש: האם אמרת ליוסי לפני כן על הענפים.
ת: יוסף אמר לי שיש ענפים לנסוע לאט.
ש: יוסף אמר לך תראה יש ענפים סע לאט.
ת: כן.

15. מעדותם של התובע ויולי בבית המשפט, מתברר כי התובע הזהיר את יולי מפני ענפים בדרך וגזם בצד הדרך ולא יולי הוא שהזהיר את התובע. עדות זו עומדת בסתירה לדבריו של יולי בפני החוקר: "את זה...אז יש קרשים קטנים על הרצפה ...על האדמה , אז כשנכנסנו לקטע הזה אמרתי צריך להיזהר כי יש קרשים כאלה על הרצפה, לא להחליק, שלא יכנס לגלגל ולא יקרע את הגלגל " ( עמ' 3 לתמליל שורות 1-7). כאשר דברים אלו הוזכרו בשיחה של יולי עם החוקר, לא כ גורם לנפילת התובע.

16. בעדותו בבית המשפט, ניסה יולי ל הסביר את הסתיר ה, באשר לסיבת הנפילה של התובע, באומרו שהחוקר תפס אותו באמצע העבודה , וכי כל אשר התכוון להגיד שהתובע היה רוכב מנוסה ועל כן לא ברור לו למה נפל . שנשאל מדוע לא הזכיר את עניין הגזם בפני החוקר , השיב " אולי ניסיתי להסביר ולא הגעתי לנקודה הזו" (ראה עדותו בעמ' 10 שורה 12). אני סבורה שיש לאמץ את הגרסה הראשונית שמסר יולי לחוקר, לפיה, הוא לא ראה סיבה לנפילה של התובע.

17. יש להדגיש, אין בנמצא תמונות מזמן אמת של המפגע הנטען , מפגע שתואר על ידי התובע ככמות מסיבית של גזם שחסם את נתיב הנסיעה. לא הוצגה בפניי גם כל אסמכתא אחרת אשר תעיד בכלל על קיומו של מפגע במועד התאונה הנטענת, כמו למשל דיווח בזמן אמת לקק"ל, על המפגע הנטען. התובע הצהיר, כי הוא הגיע זמן קצר לאחר מכן למקום וצילם את חברו יולי עומד במקום האירוע (תמונות שחור לבן הוצגו בפניי ו סומנו כנ/1 כמו כן הוצגו במהלך הדיון תמונות צבעוניות שסומנו במ/1 , במ/2. התמונות צולמו כשבוע לאחר התאונה (עמ' 19 שורה 8). מעיון בתמונות עולה כי השביל ר חב מאוד, לא נראה גזם בדרך שחוסם את מסלול הרכיבה , וניתן לראות ענפים בצדי הדרך.

18. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירו של מר רפי לוי, עוזר יערן אצל הנתבעת (להלן: "מר לוי"), אשר העיד , כי במועדים הרלוונטיים לא בוצע גיזום יזום של עצים בחלקה נשוא התביעה ולא התקבלה כל תלונה לגבי ג זם החוסם את הדרך. עוד הצהיר מר לוי, כי מדובר בדרך רחבה מאוד של כשמונה מטרים שעוברים בה גם רכבים. אציין כי הוא אישר בעדותו , כי הנתבעת מבצעת גיזום כל פעם של חלקות שונות דרך קבלנים (עמ' 28 שורה 3-5) . בעמוד 28 שורה 8 העיד כי " לא ביצעו בזמן הזה של התלונה. זאת אומרת ב-2012 לא ביצענו באזור הזה שום פעילות של קבלנים, גיזום".
בהמשך בשורות 17-19 בעמ' 28 העיד:
"ש. אתה יודע מי קבלן המשנה שביצע גיזום באזור הספציפי.
ת. לא נראה לי שעשו שם גיזום, כי יש שיטת עבודה לקבלנים אנחנו לא מפזרים את הגזם, אוספים את הגזם ומרסקים אותו...
וכן בעמוד 28 שורות 22-24 :
ש. איך בדקת שב2012 לא היה גיזום.
ת. אני לא יכול לדעת. בחלקה הזו לא היה גיזום, לפי השטח רואים את העצים אם בוצע גיזום כמה שנים קודם או לא בוצע אולי יש רישום אני לא בדקתי".

19. בסיכומיו, טען התובע , כי מר לוי לא ידע לשפוך אור על השאלה, מתי בוצע גזם ?, ולא בדק זאת ברישומים , ולא שלל את ביצועו של הגזם, על כן אין לתת כל משקל לעדותו. איני מקבלת טענה זו. מר לוי הסביר בעדותו בהתייחס לתמונה שהוצגה בפניו (במ/2) , כי גיזום שנעשה על ידי הנתבעת, אין פירושו חיתוך של ענף או שניים, מדובר בחלקה שלמה שנגזמת ואז יש מסות אדירות של עץ שמוצאות מהחלקה. הוא העיד, כי מה שנראה בתמונה הוא התמוטטות של עץ שנפל בחורף והענפים שלו נשארו בשטח ולא בגזם (עמוד 29 שורות 1-2).

20. מר לוי אישר בעדותו, כי חלה על הנתבעת חובה לפנות גזם של עצים ( עמ' 29 שורות5-7 ) .
"ש. שאתה עובר ורואה גזמים כאלה אתה צריך לפנות אותם.
ת. נכון , רק כאשר יש מוקמות שלא ניתן להגיע אליהם".
ודוק, הוא נשאל על גזם ולא על ענפים שבורים . לא מצאתי בתשובה זו בעייתיות, נוכח העובדה שהעיד , כי במקרה דנן, של התמונה שהוצגה בפניו, אין מדובר בגזם, אלא בכל היותר בענפים המוטלים על הקרקע וזאת בהסתמך על התמונה שהוצגה בפניו (במ/2) ולגבי אלה, לא מוטלת על הנתבעת חובה לפ נות, אלא רק על גז ם.

21. עדות זו של מר לוי, משתלבת עם עדותו של יולי שאמר לחוקר, כי היו קיימים ענפים של מטר בערך בצ די הכביש ( 30 עד 50 ס"מ) וכי לא ראה גזעים. הוא חזר על כך בעדותו בבית המשפט (בעמ' 6 שורות 28-32 ) . עם זאת הע יד יולי, שענפים אלה לא חסמו את הדרך ( עמ' 7 שורה 1 לעדותו) כך גם עולה מבמ/2 שם נראים ענפים בצדי הדרך . ראשית, אציין כי בכתב התביעה ובתצהיר לא נטען כי היו קיימים ענפים בצדי הדרך אלא בגזם החוסם את הדרך, משמע , במרכז הדרך . אך גם בהנחה ולנפילת התובע יש קשר לקיומם של ענפים אלה אין בכך להקים אחריות לנתבעת, שכן מדובר ביער טבעי, בשטח של 30,000 דונם, שבו ענפים נופלים בדרך הטבע. אין מדובר בשטח סטרילי . זהו סיכון טבעי, כלפי רוכב אופנים ביער, מדובר בסכנה רגילה ו צפויה. בעת רכיבה בשביל טבע, קיים סיכון ידוע , שנלקח מעצם העלייה על האופנים (ראו 8653/09 אביגל דניאלי נ' קרישברג אלון פורסם ביום 25.3.14).

22. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של מר בועז גורן, כמומחה מטעמה בתחום רכיבת אופנים , מנהל חברה המתמחה בתכנון והקמת שבילי רכיבה בשטחים פתוחים (להלן: "מר גורן"). על פי חוות דעתו, המקום בו ארעה התאונה, "הוא דרך יער סטנדרטית, רחבה וחשופה בה שדה ראיה גדול ורחב, דהיינו, הרוכב יכול לראות את תוואי השטח ואת המכשולים ככל שקיימים בו ממרחק של עשרות מטרים, רוחב הדרך הוא כשמונה מטרים". לדעתו של מר גורן, הסיבה לנפילה היא נסיעה במהירות גבוהה מאוד, שאינה מתאימה לתנאי השטח ובחוסר זהירות, ללא קשר למכשול כלשהו. עדו ציין מר גורן בחוות דעתו, ששעת התאונה 6:15 בבוקר, קדמה לזריחת השמש שהייתה, לפי בדיקה בטבלת זריחה בשעה 6:24, דבר שמקשה על הראייה ועל הרכיבה.

23. בעדותו הוסיף, שמקום התאונה אופיין בירידה תלולה, אפילו תלולה מאוד (עמוד 23 שורות 15-16). עדות זו, שמדובר בירידה תלולה, משתלבת עם העדויות של התובע ושל יולי, אשר העידו, שטרם הירידה, עשו הפסקה לשם התארגנות מיוחדת לקראת רכיבה בירידה.

מסמכים רפואיים
24. בדו"ח קבלה למיון מיום 30.11.12 אשר צורף כנספח א' לכתב תביעה נכתב כך :
" נפילה מאופניים , חבלת ראש , לא ברור סיבת הנפילה, מדובר בחולה ספורטאי שרוכב באופנים בעליות וירידות , בזמן שהיה בירידה נסע במהירות גבוהה מאוד ונפל . נמצא שוכב על הרצפה עם קסדה שבורה מחוסר הכרה , בהתחלה לא זכר פרטים של האירוע , עכשיו התחיל להיזכר בהליך של כל הסיפור". (הדגשות אינן במקור).
25. בביקור התובע אצל רופא המשפחה מיום 3.12.12 נכתב , כי החולה לאחר תאונה נמצא בשטח ללא הכרה ליד אופנים עם קסדה שבורה כך גם בביקורו ביום 4.12.12 (המסמכים צורפו לכתב התביעה כנספחים ג'), וכך גם בשאר המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה. רק בנספח יט לכתב התביעה, מסמך מיום 14.11.14, שנתיים לאחר התאונה, מסמך שנכתב על ידי פרופ' מיגל שוורץ, מומחה מטעם התובע בתחום הנוירולוגי שבדק את התובע נכתב כי " מר אלפיה נפגע ביום 30.11.12 כאשר בעת רכיבה על אופני שטח ביער, נתקל בגזם גדול של עץ אשר חסם את נתיב נסיעתו , כתוצאה מכך הועף מהאופניים לארץ נחבל קשה בראשו ואיבד את ההכרה".
26. יודגש, הגרסה שנכתבה מפי התובע בדו"ח המיון הנה גרסה הראשונית שנתן התובע, שבה לא מוזכר כלל עניין המפגע עניין הגזם ו/או המכשול וכן חסימת ציר הנסיעה. הפרטים שסופרו על ידי התובע במיון לרופאה המטפלת , הנם פרטים שהתובע זכר לאחר שהחל להיזכר בסיפור האירוע. לעניין המשקל שיש לתת לגרסתו הראשונה של נפגע בתאונה נפסק כבר כי "יש לייחס חשיבות רבה לגרסה הראשונית של הנפגע בתאונה, אותה הוא מוסר לרופא במוסד הרפואי שטיפל בו לראשונה לאחר התאונה...החשיבות לגרסה ראשונה של הנפגע היא בכך, שבשלב ראשוני זה שלאחר התאונה, בו טרם קיבל יעוץ כזה או אחר לרבות יעוץ משפטי, הוא מספר לרופא המטפל את נסיבות התאונה האמתיות".(ת.א 2132/05 תורג'מן נ' כלל ואח' (פורסם ביום 14.9.06 ).

27. חרף האמור, נכונה אני להניח כי בשל העובדה שהתובע נפגע בראשו הוא היה מבולבל עקב טראומה של הפגיעה ולא זכר/לא הזכיר , את עניין המפגע ואו הגזם (עמוד 15 שורות 17-24). פועל יוצא מכך הוא שאיני נותנת משקל רב לגרסה המובאת במסמכים הרפואיים של חדר המיון. ברם, אי ציון המפגע, במסמכים רפואיים, בביקורים אצל רופאי המשפחה מאוחר יותר, וזו עולה רק לאחר שנתיים מיום התאונה, מעוררת תמיהה.

28. עוד יוער, שבעדותו בבית המשפט, סתר התובע את גרסתו שמסר בחדר מיון, לפיה רכב במהירות גבוהה. התובע העיד בבית המשפט כי נסע בזהירות, בלם , ולא נתן לאופניים לפתח מהירות (עמוד 15 שורה 16 וכן בעמוד 16 שורה 30 ואילך) .

29. שתי הערות לפני סיום, האחת, במסגרת חקירתו של יולי, הוגשה תמונה במ/1, תמונה של מקום התאונה. על פי התמונה, נמצא שמדובר בדרך רחבה, עם טווח ראיה סביר והעצים לצד הדרך, לא נראים כעצים שעברו גיזום. הדרך אינה סטרילית, חלקה ומישורית, אלא נראים בה חריצים, אבנים, דרך יער. במסגרת חקירתו של מר לוי, הציגה בפניו ב"כ התובע תמונה במ/1, תמונות של גזם. למען הסדר הטוב, עיון בתמונות במ/1 ובמ/2, מעלה כי אין מדובר באתו המקום, ובמ/2 הוגשה לשם המחזה מהו גזם. ובקשר לבמ/2, השיב מר לוי, שזה לא גזם של יער, אלא, כנראה עץ שנפל ומישהו חתך את ענפיו.

30. השנייה, לראשונה בעדותו בבית המשפט, עמוד 24 שורות 18-21, טען התובע ששדה הראיה היה צר, בשל עיקול בדרך. מר גורן נשאל בעניין זה , והשיב תשובה מנומקת , לפיה, הירידה נמצאת על שלוחה שמתעקלת בצורה יחסית מתונה, ושדה הראיה הוא 20-30 מ' קדימה (ראו עדותו בעמ' 23 שורות 20-24) . הוא הוסיף , כי שדה הראיה מאוד רחוק ורחב ביחס לדרכים אחרות. לא מצאתי טעם לא לקבל את הסברו של מר גורן, כאשר התובע לא הביא ראיה לביסוס הטענה בדבר שדה ראיה צר. כך או כך, שדה ראיה צר הוא חלק מתוואי דרך, שעל המשתמש בדרך, במקרה דנן, התובע, החובה לנהוג בזהירות.

לסיכום

31. לאחר שבחנתי ושקלתי את הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט, אני סבורה, כי לא הונחה תשתית ראייתית, ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, לטענת התובע, שנפגע בשל גזם גדול ומאסיבי של עץ שחסם את הנתיב, ולא הוכח כי גזם הוא הגורם לנפילת התובע מהאופניים, כגרסתו. לגרסת התובע לא נמצאו תימוכין, לא בעדותו של יולי, שאמר לחוקר, שלא ראה סיבה בשלה נפל התובע, לא בעדות מר לוי, שהעיד כי לא בוצע גזם בחלקה במקום התאונה, עדויות שמפריכות את גרסת התובע. ו לא בעדות מר גורן, שהגיש חוות דעת הקובעת שהתאונה נגרמה בשל מהירות בדרך תלולה. והמסקנה היא, שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה ולשכנע בקיומו של מפגע – גזם - שבגינו נפל.

32. נקבע בע"א 145/80 ועקנין נ' עיריית בית שמש פד"י ל (1 )113, כי חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין , הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם. וכן ראו את דברי השופט חשין בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פד"י מז(3) 349: "אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית".

33. אני מוצאת כי המקרה דנן, מצביע על סיכון אינהרנטי לעצם הרכיבה על אופניים, שמהותה היא פעילות ספורטיבית, והסיכון שלקח על עצמו התובע, ברכיבה ביער שגב, הוא סיכון בתוך טווח הסיכון הטבעי, משלא הוכח כי היה סיכון, המלמד על אחריות בנזיקין של הנתבעת , כמי שאחראית על יער שגב.

34. התוצאה המתקבלת, שדין התביעה להידחות.

35. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

36. פסק הדין יומצא לב"כ הצדדים.

ניתן היום, , י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019 בהעדר הצדדים.