הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 42178-01-19

בפני
כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובע

מחמוד מובארק עואודה ת.ז XXXXXX205

נגד

נתבעת
מועצה מקומית כפר-כנא
ע"י ב"כ עוה"ד ריחאן נג'אר

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 92,576 ₪ עבור שכר טרחה שלטענת התובע, עורך דין במקצועו, מגיע לו בגין שירותים משפטיים שהעניק לנתבעת, מועצה מקומית כפר כנא (להלן: "המועצה" ).

טענות התובע

לטענת התובע, בחודש נובמבר 2011 הוא הוזמן לפגישה במועצה, שנערכה בנוכחות ראש המועצה הקודם של הנתבעת, גזבר המועצה, מנכ"ל המועצה והחשב המלווה של המועצה, בה הוצע לתובע לייצג את הנתבעת בתיקים פרטניים כעורך דין חיצוני, והובהר לו שהמועצה תבצע את ההליכים הפנימיים על מנת להבטיח את תשלום שכר טרחתו שייקבע על ידי ראש המועצה והחשב המלווה.

בהתאם לייפוי כוח שהעבירה לו המועצה ומסמיכים אותו לייצגה, התובע ייצג את המועצה בשישה תיקים כדלקמן: ערר מס' 232/14 שהתנהל בפני ועדת ערר מחוזית (להלן: "התיק הראשון"), עתירה מנהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת עת"מ 19407-11-14 (להלן: "התיק שני" ), תביעת לשון הרע שהוגשה כנגד תושב כפר כנא במסגרת ת.א 44670-11-14 (להלן:" "תיק שלישי"), תביעה לביטול פסק דין שהגיש עובד המועצה נגד המועצה לבית הדין לעבודה במסגרת תיק סע"ש 40078-12-14 (להלן: "התיק הרביעי"), תביעת נזקי גוף שהגיש תושב כפר כנא כנגד המועצה במסגרת ת.א 47812-06-14 (להלן: "התיק החמישי") ותביעה כספית שהגישה חברת פלאפון נגד המועצה במסגרת ת.א 23716-08-10 (להלן: "התיק השישי").

עניין תשלום שכר הטרחה הוסדר עם ראש המועצה ובהתאם לכך התובע שלח למועצה דרישות לתשלום סך של 25,000 ₪ בגין הטיפול בתיק הראשון, סך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הטיפול בתיק השני, סך של 17,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הטיפול בתיק השלישי, סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הטיפול בתיק הרביעי, סך של 13,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הטיפול בתיק החמישי וסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הטיפול בתיק השישי.

כמו כן, התובע עותר לחייב את המועצה בתשלום שכר טרחה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין טיפול בשני עררים נוספים וערעור מנהלי שהגיש בשם המועצה וסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין טיפול בעתירה מנהלית שהוגשה כנגד המועצה כך ש לטענת התובע, שכר הטרחה שעל המועצה לשלם בגין השירותים המשפטיים שהעניק לה הינו סך של 146,250 ₪, ובתוספת ריבית והצמדה, סך של 152,546 ₪.

התובע טוען שהובטח לו על ידי הממונים במועצה לקזז מהסכום הנ"ל, סך של 60,000 ₪ בגין חובות ארנונה שהוא חייב למועצה ולשלם לו את היתרה, סך של 92,576 ₪.

טענות המועצה

המועצה טוענת שלא הזמינה את שירותיו של התובע בעבודה המשפטית המתוארת בכתב התביעה, לא ייפתה את כוחו ולא חתמה עימו על הסכם שכר טרחה.

ראש המועצה הקודם הזמין על דעת עצמו את שירותיו של התובע, ללא כל צורך בכך וזאת בשל אי שביעות רצונו מהייעוץ המשפטי שניתן לו על ידי יועצה המשפטי של המועצה.

העבודות המשפטיות של המועצה מבוצעות על ידי היועץ המשפטי שלה וחל איסור על העברת עבודה משפטית לעורך דין חיצוני, בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים מספר 5/2009, שם נקבע כי אין למסור עבדוה לעורך דין חיצוני כאשר טיב עבודה זו בעבודת היועמ"ש. עוד נקבע בחוזר הנ"ל שהעברה פרטנית של תיקים היא בגדר חריג וזאת בכפוף להחלטת ועדה מקצועית המורכבת ממנכ"ל, גזבר ויועץ משפטי, מה שלא התקיים במקרה הנדון.

עוד טוענת המועצה כי הזמנת שירותיו של התובע על ידי ראש המועצה הקודם ללא חתימת ההזמנה על ידי כל מורשי החתימה מטעם המועצה, מנוגדת להוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות וסעיף 203 לפקודת העיריות, לפיהם חוזה או התחייבות לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליה בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה והגזבר שלה.

לטענת המועצה, סעיף 142(ב) לפקודת העיריות קובע כי מועצה שנתמנה לה חשב מלווה, כל התחייבות ו/או הזמנה או חוזה מטעם המועצה יהיו חתומים בנוסף למורשי החתימות מטעם המועצה, בחתימתו של החשב המלווה של המועצה.

בהתאם להוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומית וסעיף 204 לפקודת העיריות ובשים לב לעובדה כי בתקופה הרלוונטית מונה למועצה חשב מלווה, הרי שבהעדר חתימת החשב להזמנת עבודה כלשהי של התובע בנוסף לחתימות ראש המועצה והגזבר, יש לדחות את טענתו של התובע להתקשרות כלשהי עם המועצה.

לטענת המועצה היא לא אישרה את דרישות התשלום של התובע ואינה חייבת לו מאומה.

לעניין טענת הקיזוז, טענה המועצה שזכות התובע לשכר טרחה לא התגבשה ולא אושרה, ומכאן לא ניתן לקזז תשלומי ארנונה כלשהם, היות ומדובר בחוב מס שלא ניתן לקיזוז.

הראיות

מטעם התובע העידו התובע, עו"ד מחמוד עואודה (להלן: "התובע") וראש המועצה הקודם מר מוג'אהד עואודה (להלן: "ראש המועצה").

מטעם המועצה העידו גזבר המועצה, מר בסאם חכרוש (להלן: "גזבר המועצה"), מנכ"ל המועצה מר אסלאם אמארה (להלן: "מנכ"ל המועצה") והיועץ המשפטי של המועצה, עו"ד זאהי טאהא (להלן: "יועמ"ש המועצה").

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדים בדיון שהתקיים בפניי ונדרשתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ואפרט.

לצורך הכרעה בשאלת זכאות התובע לתשלום שכר טרחה מהמועצה, יש לדון בשאלת חוקיות ההתקשרות בינו ובין המועצה, לאור הוראות הדין הרלוונטיות לעניין.

המסגרת הנורמטיבית

התקשרות עם רשות מקומית ובענייננו מועצה מקומית, צריכה להיות מעוגנת בכתב ולעמוד בדרישות צורניות הקבועות בחוק לצורך מתן תוקף מחייב.

בסעיף 203(א) לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת העיריות"), נקבע כדלקמן:

"חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר...".

הוראה רלוונטית נוספת לעניננו נקבעה בסעיף 142ג(א)(5) לפקודת העיריות ולפיה:

''התחייבות כספית מטעם העירייה לא תחייב את העירייה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעירייה חשב מלווה וכי זו תחייב את העירייה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה''

סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (ב), התשי"ג-1953, קבע הוראה דומה להוראות סעיף 203 (א) לפקודת העיריות ביחס למועצות מקומיות, עליהן נמנית המועצה הנתבעת.

לימים, סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת המועצות המקומיות") החליף את הוראות הצו הנ"ל והחיל בין היתר, את הוראות סעיף 142ג'(א)(5) לפקודת העיריות גם על מועצות מקומית.

מהוראות החוק שהובאו לעיל עולה, כי התקשרות עם מועצה מקומית הכוללת התחייבות כספית נדרשת להיעשות בכתב ו להיחתם על ידי ראש המועצה וכן גזבר המועצה לצד חותמת המועצה.

עוד עולה כי במועצה אשר מונה לה חשב מלווה, כגון המועצה הנתבעת, נדרשת גם חתימת החשב על מנת להקנות להתחייבות הכספית תוקף מחייב. התחייבות שלא נחתמה על ידי החשב המלווה בטלה מעיקרה (סעיף 142ג(5) לפקודת העיריות).
בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו) (להלן: "עניין בית הרכב") , נפסק לעניין תכלית הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות, כדלקמן:

"תכלית דרישת הצורה שבסעיף 203 היא הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור... מטרתה ליצור מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי המתקשר בעסקה במשפט האזרחי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי. הדרישה מקורה באינטרס הציבורי והיא משקפת רצון להבטיח את חוקיות פעולות העיריה כמו גם הגנה על זכויות תושביה ואמון הציבור בה... אכן, סעיף 203 הוא ביטוי לעיקרון שלטון החוק וחוקיות המנהל...".

לאור לשון ותכלית הוראות החוק לעיל, בתי המשפט קבעו לא אחת כי דרישת הצורה הקבועה בו, הינה דרישה מהותית קונסטיטוטיבית ולא רק דרישה טכנית – ראייתית. לפיכך, ככל ודרישה זו אינה מתקיימת בהתקשרות החוזית עם הרשות המקומית, אזי עניין לנו בחוזה שכריתתו בלתי חוקית ועל כן הינו בטל, כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 ( "עניין בית הרכב" לעיל , ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ , פ"ד מ (3) 29, 69).

מן הכלל אל הפרט

הלכה היא, כי על התובע מוטל הנטל להוכיח, כי הוא ביצע את העבודה וכי המועצה אכן נטלה על עצמה את ההתחייבות לשלם לו בגין עבודתו.

במקרה הנוכחי לא הובאה שום ראיה על קיומו של הסכם כלשהו בכתב שנכרת בין המועצה לבין התובע והמתייחס לעבודות נשוא התביעה. אין גם כל ראיה לקיומה של התחייבות כלשהי מצד מי מטעם המועצה אשר אושרה על ידי ראש המועצה, הגזבר והחשב המלווה, כנדרש בסעיף 34א' הנ"ל ואפרט.

התובע הצהיר כי בחודש נובמבר 2014 הוזמן לפגישה במועצה שנערכה בנוכחות, ראש המועצה, גזבר המועצה, מנכ"ל המועצה והחשב המלווה שמונה למועצה אותה עת, בה הוצע לו לייצג את המועצה בתיקים פרטניים כעורך דין חיצוני.

התובע הצהיר שבאותה פגישה הובהר לו כי שכר טרחתו ייקבע על ידי ראש המועצה והחשב המלווה, בגין טיפול בכל תיק בנפרד והמועצה העבירה לו ייפויי כוח חתומים שמסמיכים אותו לייצגה.

בנוסף, התובע הצהיר כי הוא סיכם עם ראש המועצה בעניין שכר הטרחה ושיעורו.

בחקירתו הנגדית חזר התובע והעיד על הפגישה הנ"ל בה הוצע לו לייצג את המועצה, משנשאל התובע באם נערך פרוטוקול של הישיבה המ וכיח את גרסתו השיב בחיוב אולם הוא לא הציג פרוטוקול זה (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 5-23).

משנדרש התובע להציג כתב מינוי ממורשי החתימה במועצה הוא לא עשה כן והשיב: "הם הרגיעו אותי בהעברת מכתב או החלטת הוועדה שמאשרת מינוי עו"ד חיצוני, שמסמיך את ראש המועצה למנות עו"ד חיצוני וזה תקין לטעמי" (עמ' 10 לפרוטוקול , ש' 27-30).

משנשאל התובע באם עניין מינויו כעורך דין חיצוני הוסדר על ידי המועצה, השיב בחיוב והפנה לייפוי כוח ולמסמך שכותרתו "חוות דעת – תיקים משפטיים" מתאריך 15.1.15 שצורפו לתצהירו (נספחים א'1 עד א' 4 לתצהיר).

עיון בייפוי הכוח מלמד כי שניים מהם חתומים בחותמת המועצה בלבד וייפוי כוח נוסף חתום על ידי ראש המועצה בלבד, ללא חותמת המועצה וחתימות גזבר המועצה והחשב המלווה כנדרש בהוראות סעיף 203 לפקודת העיריות וסעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות, ומכאן אין בהם כדי להוות גושפנקא לפיה המועצה מינתה את התובע לייצגה.

גם מסמך חוות דעת עליו מסתמך התובע וחתום על ידי גזבר המועצה ומנכ"ל המועצה אינו ממלא אחר הוראות הדין הנ"ל, היות ואינו חתום על ידי ראש המועצה והחשב המלווה, מה גם שמסמך זה נערך בתאריך 15.1.15, לאחר חודש 11/2014, המועד בו לטענת התובע הוא קיבל מינוי המועצה לטיפול בתיקים (עמ' 13 לפרוטוקול , ש' 1-12),

לא זו בלבד, עסקינן במסמך כללי המופנה לראש המועצה בהמלצה למינוי עורכי דין חיצוניים למועצה ולא במסמך המסמיך את התובע באופן ספציפי לטפל בתיקים נשוא התביעה.

משנדרש התובע להסביר כיצד הוא למד מהמסמך הנ"ל כי המועצה הסמיכה אותו לטפל בתיקים לא ידע לתת תשובה (עמ' 12 לפרוטוקול , ש' 1-5).

למעשה, התובע לא הציג כל מסמך חתום על ידי מורשי במועצה, כנדרש על פי דין, המסמיך אותו לטפל בתיקים, בגינם הוא תובע שכר טרחה.

"ש: הייפוי כוח שניתנו לך, דאגת להחתים את כולם בחתימת ראש המועצה?
ת: אני ייצגתי במה שהעבירו לי. אני לא הצלחתי לקבל ממר סרחאן (החשב המלווה- א.ה) למשל שום חתימה. הוא היה אומר אני חשב מלווה, מי שחותם זה ראש המועצה וגזבר המועצה. ראש המועצה מוסמך לחתום וביקשתי גם ייפוי כוח שמכסה את העבודה שלי גם ע"י גזבר המועצה.
ש: למעשה יש לנו ייפוי כוח אחד חתום על ידי גזבר המועצה והשאר חתומים לא על ידי ראש המועצה ואף ייפוי כוח לא חתום ע"י החשב המלווה?
ת: חשב מלווה לא צריך לחתום על ייפוי כוח. התפקיד שלו ללוות את המועצה בעניינים הכספיים שלה.
ש: תסכים איתי שהוא מורשה חתימה של המועצה?
ת: הוא מורשה חתימה בנושאים הכספיים, כך כתוב בכתב המינוי שלו. זה תפקידו החוקי, לא לנהל את המועצה"
(עמ' 13 לפרוטוקול ש' 22-33)
ובהמשך:

ש: אני מדבר איתך על החשב מלווה הקודם, שהיה בתקופתך, האם ביקשת שיחתום על ייפוי כוח?
ת: לא, רק על החשבונות. זה התפקיד שלו, לבדוק כמה כסף לשלם. אבל להעסיק אותי זה לא הוא מחליט עם כל הכבוד.
ש: אתה מכיר את הוראות סעיף 193 וסעיף 103?
ש: המועצות משתמשות בסעיפים האלה רק נגד אנשים שלא רוצים לשלם להם. משלמים סכומים של מיליונים. שלא רוצים לשלם מפעילים את הסעיפים האלה. למה אתה אומר לי לפני זה אנחנו לא רוצים לשלם לך? אני הייתה במועצה ואני מכיר את הסעיפים האלה. זה חוק, אבל המועצה מיישמת אותם איפה ואיפה.
ש: אתה יכול להגיד לי מה הסעיפים האלה אומרים?
ת: לא אני לא יכול להגיש לך. אתה יכול להוציא את החוק ולקרוא. אני אקצר לך את הדרך- לא זכיתי בחתימות המאשרות את החשבון שלי ולכן לא קיבלתי כסף, נקודה. לכן הגשתי תביעה. למה אנחנו כאן? ביהמ"ש יפתור את הבעיה".
(עמ' 14 לפרוטוקול , ש' 4-16)
בתשובותיו הנ"ל מאשר התובע, הלכה למעשה, שבתקופה הרלוונטית הוא היה מודע להוראות החוק המסדירות התקשרות של מועצה מקומית עם עורך דין חיצוני ואף על פי כן, הוא לא פעל על פיהן עת התקשר עם המועצה.

אני סבורה כי אין לתובע, שלא קיבל שכרו מהמועצה בגין טיפול בתיקים, אלא להלין על עצמו, במיוחד ועסקינן בעורך דין שעל פי עדותו ייצג בעבר רשויות מקומיות אחרות והוא מודע להוראות החוק הרלוונטיות, המורות כיצד יש לערוך התקשרות בין רשות מקומית לנותן שירות חיצוני, לרבות החתימות הדרושות של בעלי התפקיד ברשות המקומית.

בנוסף אציין, שהתובע לא טרח לזמן את החשב המלווה לעדות לצורך הוכחת טענתו, לפיה הוא אישר לו לטפל בתיקים נשוא התביעה ומשנשאל מדוע הוא לא עשה כן, השיב תחילה שהחשב לא ענה לטלפונים ולהודעות המייל שלו ובהמשך השיב כי הוא ויתר על עדותו מאחר ולא ראה בה צורך (עמ' 7 לפרוטוקול , ש' 18-25).

הימנעות התובע מזימון החשב המלווה לעדות לצורך הוכחת טענתו לפיה אושר לו, בין היתר על ידי אותו חשב לטפל בתיקים נשוא התביעה ושיעור שכר הטרחה, פעולת לחובתו של התובע, במיוחד וזהותו של החשב ידועה לתובע.

מטעם התובע העיד ראש המועצה הקודם, מר מוג'אהד עואודה, אשר הצהיר שבחודש נובמבר 2014 הוצע לתובע לייצג את המועצה בתיקים פרטניים כעורך דין חיצוני והובהר לו שיבוצעו ההליכים הפנימיים ומהנהלים על ידי המועצה כדי להבטיח את תשלום שכר הטרחה.

בנוסף, הצהיר ראש המועצה שביום 15.1.15 נערכה ישיבה בנוכחות גזבר המועצה, מנכ"ל המועצה והחשב המלווה בה הומלץ לו על מינוי עורך דין חיצוני והוא מינה את התובע.

ראש המועצה הצהיר כי סוכם עם התובע שישולם לו שכר טרחה בגין כל טיפול בכל תיק בנפרד, אך הוא אינו זוכר את גובה שכר הטרחה שנקבע.

בחקירתו הנגדית לא זכר ראש המועצה באם נערך פרוטוקול לישיבה , בה לטענתו, מונה התובע כמייצג של המועצה (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 24-25) . משנשאל באם נושא ההתקשרות של המועצה עם התובע הובא לדיון במועצה השיב: "תשאל את הארכיון, אני לא יודע" (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 10-11).

בנוסף, מעדות ראש המועצה עולה כי המועצה לא ערכה הסכם חתום על ידי מורשי החתימה אשר מסדיר את התקשרות המועצה עם התובע.

על אף שבעדותו אישר ראש המועצה כי הוא כן מודע לנהלים בדבר אופן ההתקשרות בין מועצה לעורך דין חיצוני, הרי משנשאל מדוע לא ערכה המועצה הסכם התקשרות עם התובע, החתום על ידו ועל ידי מורשי החתימה, השיב שמדובר בעניין שבטיפול ואחריות הגורמים המקצועיים של המועצה , והוא לא עשה שום צעד ללא מעורבות הגזבר והחשב המלווה (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 13-19).

תשובתו של ראש המועצה היתה כללית, ולא נתמכה בראיות לפיהן מינויו של התובע כמייצג של המועצה בוצע כדין ואושר גם על ידי הגזבר והחשב המלווה.

מטעם המועצה העיד יועמ"ש במועצה, עו"ד זאהי טאהא אשר הצהיר, כי בשנת 2014 נודע לו שראש המועצה העביר עבודה משפטית לעורכי דין חיצוניים לרבות לתובע.

יועמ"ש המועצה הצהיר שהוא הודיע לתובע שהעסקתו על ידי ראש המועצה נעשית ללא הסכם ו/או הרשאה חתומים במתחייב בחוק, ובנסיבות לא יהא זכאי לשכר טרחה.

עדותו של יועמ"ש המועצה לא נסתרה בחקירתו הנגדית, בה העיד שהתובע נטל על עצמו את הייצוג של המועצה בהעדר קיומו של הסכם חתום כדין וכי ההתקשרות שלו עם המועצה לא הייתה תקינה (עמ' 27 לפרוטוקול , ש' 19-28).

עד נוסף מטען המועצה הוא מנכ"ל המועצה, מר אסלאם אמארה, שהצהיר כי הטיפול המשפטי שהועבר לתובע לא הוזמן על ידי המועצה אלא נעשה על דעת ראש המועצה בלבד, הליך בו הוא לא היה מעורב.

הגם שבעדותו אישר מנכ"ל המועצה חתימתו על המסמך מיום 15.1.15, הרי שכבר קבעתי שאין במסמך הנ"ל כדי ללמד על התקשרות בין המועצה לתובע, דבר אותו אישר גם המנכ"ל בעדותו עת השיב שמדובר במסמך המסמיך את ראש המועצה להתקשר, באופן כללי, עם עורכי דין חיצוניים (עמ' 32 לפרוטוקול , ש' 18-21)

כמו כן, מטעם המועצה העיד ה גזבר מר בסאם חכרוש שהצהיר כי לא הייתה בין המועצה לתובע כל התקשרות ולא נעשתה הזמנה בכתב חתומה על ידי מורשי החתימה כמתחייב, ושירותיו של התובע הוזמנו על ידי ראש המועצה.

בחקירתו הנגדית שלל גזבר המועצה טענת התובע לפיה הוא העביר תיקים לטיפול התובע (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 31-36) ועדותו לא נסתרה.

מהעדויות והראיות שהוצגו בפניי עולה שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא נמצא תימוכין בחומר הראיות לטענתו לפיה המועצה הזמינה את השירות המשפטי לו הוא טוען, אימתי, מדוע, ובאילו נסיבות.

התובע לא הציג התחייבות בכתב מצידה של המועצה העונה על הדרישות של הוראות סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות וסעיף 142ג'(א)(5) לפקודת העיריות ובכך אין כל תוקף להתחייבות שניתנה, בעל פה על ידי ראש המועצה לתובע.

התובע נמנע מלדאוג לעיגון היחסים שבינו לבין המועצה בהסכם בכתב העונה לדרישות החוק, שעל מנת ליתן לו תוקף מחייב, עליו לעמוד בדרישות צורניות קפדניות.

המדובר בתובע שהוא עורך דין במקצועו, שהמשפט והחוק הם מטה לחמו ועל כן, חזקה עליו שהוא מכיר את הוראות החקיקה הרלוונטיות, בהן נקבע כי התחייבות כספית שלא נחתמה בידי מורשי החתימה של המועצה, בטלה . הדברים מקבלים משנה תוקף בהינתן העובדה שהתובע מעיד על עצמו כמומחה בתחום הרשויות המקומיות.

בהעדר הוכחה, כי המועצה התחייבה כלפי התובע לשכור את שירותיו לשם ביצוע העבודות נשוא התובענה, הרי שדין התביעה להידחות.

למעלה מן הצורך ועל אף התוצאה אליה הגעתי, אציין שהתובע גם לא עמד בנטל הוכחת קיומו של הסכם שכר טרחה עם המועצה וכן לא הוכיח זכאותו לשכר ראוי. במה הדברים אמורים.

התובע העיד שהוא סיכם עם ראש המועצה בעניין תשלום שכר הטרחה ושיעורו אשר הבטיח להסדיר עניין זה מול הגורמים הרלוונטיים במועצה. התובע הוסיף שהוא הגיש למועצה חשבונות שכר טרחה בגין טיפולו בתיקים (נספחים ג' ו ד' לתצהירו).

בחקירתו הנגדית העיד התובע שלא נערך בינו לבין המועצה הסכם שכר טרחה בכתב אלא הסיכום נערך בעל פה (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 26-27, עמ' 8 ש' 7-8).

משנשאל התובע כיצד נקבע מנגנון תשלום שכר הטרחה השיב שהתשלום נקבע על ידי ראש המועצה ובאישור החשב המלווה (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 29-34), עדות שנטענה בעלמא וללא תימוכין.

בניגוד לעדותו הנ"ל של התובע, לשאלה מי קבע את שיעור שכר טרחתו של התובע השיב ראש המועצה "אני לא יודע. אני לא יודע משכ"ט..." (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 16-17). משחזר בא כוח המועצה ושאל את ראש המועצה באם הוא אישר את שכר טרחתו של התובע, השיב שאינו זוכר.

ראש המועצה לא ידע מהו גובה שכר הטרחה שדרש התובע ובאם שכר זה אושר על ידו, על ידי החשב המלווה או על ידי הגזבר וכל שטען ראש המועצה הוא שיש לשלם לתובע. "זו מועצה מקומית מכובדת שלא באה לטבריה לבית משפט לשקר. כן עבד וזהו..." (עמ' 24 לפרוטוקול , ש' 26-35, עמ' 26 לפרוטוקול , ש' 1-2).

מהאמור עולה שהתובע גם לא עמד בנטל להוכיח טענתו בדבר סיכום עם ראש המועצה או מי מהממונים במועצה המסדיר תשלום שכר טרחתו בגין הטיפול בתיקים.

מאחר ולא הוכח קיומו של הסכם/סיכום בעניין תשלום שכר הטרחה בין התובע למועצה, וגם אם נערך סיכום כזה הרי הוא בטל בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, אזי בעניינו חל הכלל הקבוע בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973

"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה"

כפי שהובהר בפסיקה, יסודו של סעיף זה בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובעיקרון כי אדם זכאי לשכר עבור עמלו. מטרתו למנוע התעשרות שלא כדין מצד מקבל השירות.

בהתאם להלכה הפסוקה, עורך דין אשר ביצע עבודה באופן מקצועי, זכאי לשכר בגין עבודתו וזאת גם במקרה שבו לא הוסדרו יחסי הצדדים עד תום או שלא סוכם אודות גובה השכר שישולם לעורך הדין, שאז יהיה זכאי עורך הדין לשכר ראוי עבור השירות שנתן ללקוח (ע"א 1362/92 עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז (5) 114, בעמ' 124 ד', וכן בעמ' 125 ד'-ו'] ( להלן: "עניין עדיאל" ).

נטל הוכחת שיעור השכר הראוי מוטל על כתפי התובע בהיותו המוציא מחברו עליו הראיה ובמקרה זה אני סבורה כי לא הונחה על ידו תשתית ראייתית מספיקה לצורך הוכחת שיעור השכר הראוי המגיע בנסיבות העניין בגין עבודתו.

הלכה היא, כי קביעת שכר ראוי אינה בגדר ידיעה שיפוטית ואינה נתון לאומדנת בית המשפט ועל בית המשפט לקבוע שכר זה בהתאם לראיות המובאות לפניו ולא על פי שיקול דעתו.

קביעת השכר הראוי נעשית לפי נסיבותיו של כל מקרה, על פי השיטות המקובלות לקביעת שכר טרחה, למשל שכר לפי בסיס חודשי או שנתי, שכר לפי מספר שעות העבודה ועוד, ותוך שקלול של מכלול הנתונים, בין היתר, משך הזמן שנדרש לטיפול מצד עורך הדין, היקף השירות המשפטי שניתן ומידת מורכבותו, מהות העניין בו טיפל עורך הדין, הוותק והמוניטין של עורך הדין ומידת מומחיותו בתחום מושא התביעה [עניין עדיאל הנ"ל וכן ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ נ' ברוך חסן (03.09.2017).

בענייננו, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את שיעור השכר הראוי עבור הטיפול בתיקים.

התובע צירף לתצהירו דרישות תשלום שלטענתו שלח למועצה בגין הטיפול בתיקים, אלא שמדובר בדרישות כלליות ובלתי מפורטות. כמו כן, התובע הגיש מסמכים מהתיקים בהם טיפל בגינם הוא דורש שכר טרחה, אולם עסקינן במסמכים חלקיים בלבד שאינם מאפשרים הערכה כראוי.

התובע לא הביא ראיות על היקף הטיפול שביצע בתיקים, מספר השעות שהושקעו בהם ועל השכר אשר נהוג ומקובל לשלמו לעורכי דין המייצגים רשויות מקומיות עבור השירות משפטי אותו ביצע התובע, בהתחשב בוותק שלו ובניסיונו בתחום ותוך התחשבות בהיקף הטיפול ומורכבותו.

בנוסף, התובע לא הגיש חוות דעת מומחה להערכת השכר המקובל והראוי בגין השירותים המשפטיים שהוענקו למועצה, אשר נהוג לשלם עבור הטיפול בכל תיק בגינו מבקש התובע לקבל שכר טרחה ובהעדר חוות דעת כזו, הרי שלא ניתן להעריך את השכר הראוי בגין השירותים המשפטיים שסיפק התובע למועצה.

נשאלת השאלה, האם עדיין יש מקום לחיוב הנתבעת מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בענייננו לא שוכנעתי, כי יש להחריג את המקרה שבפניי מהרציונל העומד מאחורי דרישת החוק בעניין התחייבויות של הרשויות מקומיות עם קבלנים לביצוע עבודות בתחומי הרשות המקומית, התחייבות שהינה כספית באופייה ובמהותה.

לא הוכח בפניי, כי יש להחיל על נסיבות המקרה את דיני עשיית עושר ולא במשפט, במיוחד כאשר כשל התובע בהוכחת עצם מתן ההתחייבות על ידי המועצה ועדותו בהיבט זה, לא הוכחה.

לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בטענת התובע לקיזוז חוב הארנונה שהטילה עליו המועצה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני קובעת שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולפיכך לא עלה בידו להוכיח זכאותו לתשלום בגין הטיפול בתיקים נשוא התביעה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

לפנים משורת הדין ולאור הנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.